ל"ג בעומר עם מי אתם עושים ?
עם חברים \שבט\משפחה?
אם חבר\ות\ים שלכם היו אומרים לכם להיות איתם במדורה מעורבת הייתם מסכימים?
אני שואלת את זה מפני שהציעו לי להשתתף אבל אני בהתלבטיות כי שנה שעברה הייתי בכמה מדורות
וגם היתם אבל לקראת הסוף הם התחילו לשחק "אמת או חובה" ...ועוד ,שלא נפרט
וזה לא מתאים לי .
אשמח לשמוע הערות \מענות \טענות....
מנהלים בבשה לא למחוק......
ואני במעורב...
אם את רוצה אסביר באישי, אין לי כח פה..
בס"ד
אני כבר לא חניכה, ומההדרכה יצאתי, שאר החברות שלי מדריכות, אז מה שנשאר לי בעצם לעשות זה לחלק צ'ופרים בין המדורות של החברות המדריכות... 
מקסימום, זה יהיה ל"ג בעומר ראשון מזה הרבה מאוד שנים שאני אלך לישון מוקדם ;)
השאלה היא לא מה החברות הדוסיות שלי יגידו עלי, אלא מה אני אחשוב על עצמי אחרי שאני אלך לדבר כזה. שנה שעברה היית? ראית שזה לא בשבילך, לא לטעמך, לא לרוחך, ולא לכבודך-? -לדעתי אל תעשי את הטעות הזאת שוב.
אין לי בעיה עם מעורב, יש לי- תלוי מה רמת המעורבות, הדרכתי בסניף מעורב, ואני אומרת לך מניסיון- אם לך זה מפריע, אל תכניסי את עצמך למצב הזה שוב.
גבעת האולפנה.אז כאילו.....
ואיפה שלא תצאי אחרי זה בהרגשה של אוף.
בכל זאת- חג! כדאי לצאת ממנו בטוב...
בהצלחה נשמה! תהני
זה לא שאני נמצאת בחברה נפרדת (אני כן מדברת עם בנים אבל אני שומרת נגיעה ואין לי חבר)
אבל כמו שאמרו יש רמות במעורב אז אצלי זה חברויות וחיבוקים ביניהם וכו'
הם כל הזמן שואלות אותי אם אני באה ואני לא בדיוק עונה
אז אני לא יודעת מה לעשות......
מה את רוצה? איפה תרגישי טוב?
מאז שאני זוכרת ת'צמי כל שנה עליתי לרשב"י. (חוץ משנה אחת... אהמממ הודיה
)
יש כאלה שיגידו וואווו שאווה לך רצח.
אבל זהו שאלף פעמים אני אגיד - לא!!!
הדבר הכי מזעזע בל"ג בעומר זה מה שהולך ברשב"י.
מקום שתנא קדוש קבור שמה הילולה שלו חג, והכל חילול שם ה' אחד גדול,
לבוא פעם אחת וואלה זה מזה סבבה באמת, לבוא להתקרב לציון להצליח להכנס וזה אחלה, אבל ברגע שאתה שמה כמה פעמים אתה קולט תזוועה ודוגרי חבל שיש את זה, באמת חבל! אנשים שמה רומסים אחד את השני - פיזית! העלייה לשאטלים וכו' היא אחד המזעזעות, דוחפים זקנים, שמירת נגיעה? לא קיים... וכן עוד ועוד.
בנוסף זה ה-מקום לשבבניקים, בקיצור אני ממש לא אוהבת..
כל שנה אני עולה מחדש כי כולם עולים אז מה אשאר בבית לבד? לאיזה מדורה אני כבר אלך? סתם להשאר בבית? כולם יוצאים ובדר"כ זה גם אורחים וזה... ומה אשאר? אז אני הולכת בתקווה שהשנה יהיה יותר טוב משנה שעברה וכל שנה מתאכזבת מחדש.
אני לא אומרת לא לבוא, אדרבה מי שרוצה מוזמן, ומי שרוצה (בלשון נקבה!
) ואני מכירה אותה גם מוזמנת אלי אחר כך וזה... אבל זה תלוי למה אתם באים, מי שבא כי כולם באים - שלא יבוא!!!
מי שבא להתפלל ולחוות את היום הקדוש, יש גם הרבה קדושה במקום אני לא אומרת שלא, לראות אנשים בהמוניהם באים להתפלל זה מטורף... שיבוא אבל זה לא המקום האידיאלי ביותר מבחינתי.
מי שממש רוצה לבוא - בבוקר צהריים למחרת זה אחלה ממש לבוא! מנסיון
היו שנים שהייתי עולה גם בבוקר...
ובאמת אני מקווה שהשנה זה יראה יותר טוב בעזרת ה'... אמן!
(ובאמת תבואו, אולי נצליח לעשות שמה גם להגדיל את קידוש שם שמים ולא רק את הדברים השליליים שלצערי נראים יותר... לראות כמה חברה צעירים דוחפים בנאדם מבוגר לי זה עושה ממש רע, אולי נצליח לשנות את זה - הלוואי בעזרת ה'!)
(זה לא הכי קשור אבל היה חשוב לי לפרוק)
מכאן בנוגע לנושא השרשור המקורי:
אם זה לא מתאים לך אז לא ללכת, זה סתם חבל, זה יום מלא בקדושה וכל מה שעושים ממנו זה מדורות שגם הם באו לסמל קדושה ונהיה מהם רק חילול ואירועים מעורבים וצחוקים עם החבר'ה ולאיודעת מה..
אני שנה שעברה עשיתי משהו קטן עם החברות הקרובות (סתם, מדורונת קטנטונת בחצר של אחת מהן, והכינו לנו פלאפל וצ'יפס וכו'), ואז נשארתי אצלה לסרט ודיבורים, ככה עד מוקדם מאוד בבוקר. היה כיף ממש, במיוחד כי זו חֶברה מוכרת וקטנה.
אבל דיברו ברדיו על השביתה המתוכננת בראשון!
אנשים- ח"ח ענק!
נכון, זה עוד שום דבר ממשי.. אבל זה מכה גלים. שומעים על זה.
זה כבר דבר גדול!!!!
קשה להגיד ששביטה זה מש שישנה את המצב הפוליטי. אולי זה ישפיע [בעז"ה!] אבל אולי לא..
אבל מה שזה בטוח יכול לעשות- זה מודעות! אם כבר עכשיו שמעתי על זה ברדיו- יש לזה פוטנציאל מטורף להכות גלים גדולים!
אנשים!! ב"ה, אנחנו מתעוררים! פועלים! עושים!!
ח"ח עצום למארגנים.. אני באמת חושבת שמגיע להם..
וממליצה לכולם בחום לקחת חלק.
כי עם כל הכבוד וההערכה [ויש כבוד והערכה!] למארגנים, אם לא יהיו ח'ברה- זה יהיה ממש חבל..
לצערי הרב אני אישית לא אוכל לקחת חלק.. 
מקווה שזה קשור. זה לא ממש פותח דיון. אבל התרגשתי לשמוע על זה.. הרגשתי צורך לשתף..
אתם לא חושבים שהגזמתם?
לא שיש לי משו נגדכם, או נגד החברות בפורום..
אבל יש גם חיים שלא קשורים לזה, מחוץ לאתר..
תקשיבו, אתם אשכרה חיים בסרט.. הפורום הזה הוא לא תנועת נוער או מפגש רב גילאי אלא רק פורום..
נכון שלעיתים נחמד לכתוב ולהתווכח, וכמובן לפרוק.. אבל צריך לשים גבולות, ופה הם קצת התעמעמו.
חברים וירטואלים זה לא דבר שאמורים לסעוד עימו סעודות שבת וללכת להתנדבויות.. במיוחד לא כשזה מעורב..
אני לא רוצה.. אז אל תענו לי את התשובה הטחונה של "לא רוצה, לא מכריחים", אני אומרת את זה למענכם, שתבינו שכמו שטענתי, יש חיים מעבר לקוביית הברזל והפלסטיק הקרויה מחשב...
אז נכון שיש פה חבר'ה רציניים ואיכותיים אבל גם במציאות יש כאלה...
סמל לפורום, התנדבויות, מפגש/ים, לא נראה לכם שהגזמתם???
וזהו...
ומשפט אחרון לסיום- יש חיים גם בחוץ, קוראים להם מציאות, והם די נחמדים ת'אמת...
בס"ד
אף פעם לא הבנתי את הטיעונים שלכם למה להכיר מפה אנשים ולהתחבר אליהם זה דבר רע.
זה מטשטש את המציאות?
למה?
זה יכול להיות חלק מהמציאות.
לצאת להתנדב ולצאת לשבת זה בדיוק כמו לצאת למפגשים של מעינות האומה...
את חושבת שאין לנו חיים מחוץ לפורום?
שכל היום אנחנו יושבים פה ובוהים במסך?
אז אני חייבת לציין שאת טועה.
כל אחד פה עושה עוד משהו בחייו (וגם לימודים זה עוד משהו בחייו).
אם את מדברת על ההתנדבויות והשבתות וכו' אז אני לא מבינה מה הבעיה שלך...
למרות שזה לא תנועת נוער זה כמעט כמו (ואני לא צוחקת..)
ואם את מדברת על וירטואליות לעומת מציאות זה כבר דיון אחר.
תחליטי על מה את רוצה שנגיב.
כי ההתנדבויות לא מטשטשות את הגבול בין המציאות לוירטואליות.
הן רק מוסיפות עוד פן למציאות.
ולבלות עם חברות מכאן זה בדיוק כמו לבלות עם חברות ממקום שהיית בו (למשל מעינות כמו שאמרתי).
זה אותו דבר.
הטיעון היחיד שנשאר לך זה הסכנה וזה כולנו מסכימים שצריך להיזהר וחוק הדתיים השלובים וכו'.
יכירו אנשים דרך המחשב ולא מהגן איי אייי איך נפלנו.
בס"ד
זה בדיוק כמו כל מקום אחר...
חוץ מהעובדה שזה במחשב.
וכמו שמישהי אמרה פה כבר: אנחנו פוגשים את האנשים כדי שהם כן יהיו מציאות!
לאף אחד אין משאלה להישאר פה כל חייו ואף אחד לא נמצא פה כל חייו דקה דקה...
אף אחד לא רוצה להתחתן פה, לאכול פה, ללדת פה וכן הלאה.
ההתנדבויות והשבתות והמפגשים הם כדי ליצור לנו את המציאות של האנשים שמדברים פה ולכן אומרים שמי שרוצה שיבוא וממילא מי שמרגיש קשור יבוא.
אני שונאת בדם לדבר עם מישהו הרבה ולא לפוגשו בכלל...
זה מחרפן אותי.
שונאת להכיר מחשב.
אני אוהבת מטבעי להכיר אנשים חדשים והפורום זו עוד דרך להכיר אנשים חדשים.
אני לא מוצאת בה פסול.
אחרון- ראשון- החיים בחוץ ל-א נחמדים!!!! תשאלי מי שאת רוצה- החיים לא הוגנים, הם אכזריים, אדם לעמל יולד...נשמע מדכא...לפחות אל תשקרי....סתם, לא שיקרת..רק לא דייקת כל כך.
ומה אכפת לך שייפגשו?
מבטיחה לך שמינימום ל90 אחוז מהחבר'ה פה יש חיים מאוד פורים מחוץ לפורום...! ואם אני טועה- אני אעשה מה שתבקשי (עד להדום רגליים של המלכות..).
דבר נוסף- אני אישיץ חושבת שמפגשים הם לא מלכתחילה, אלא להיפך- מחזקים את דעתך.
אנשים פוגשים בפורום אנשים שנשמעים להם איכותיים, ורוצים באמת להכיר אותם, מח-ו-ץ לקופסא השחורה והמרובעת-לכן נפגשים..! כדי להיות מציאותיים, ולפגוש אנשים חדשים.מה הבעיה?
את מנהלת הפורום וזה מקנה לך לעשות כל מה שבראש שלך לגבי זה.
אבל על כל נזק שיגרם לכל משתמש מהאתר (נפשי או פיזי) - את אחראית.
אבל חשוב שתשימי לב כמה מתנגדים קמו לשבת הזאת.
שבת לא שבת- לא חבל על הבן אדם לחברו?...
דאץ, קצת פירגנת לתפקיד "מנהל". אחראית לכל נזק של משתמש פה? ממש ממש לא.
לפחות מבחינה חוקית, אנרכיסטים
אתה חושב שתוכל לתבוע אותנו?
כבר הבהרנו שאנחנו לא קשורים לארגון השבת.
כמו שאנחנו לא אחראים על מה שיקרה לכם בסיבוב
שערים, אין סיבה שנהיה אחראים למה שיקרה בשבת.
אתם וההורים שלכם אחראים לבטחונכם.
אנחנו אחראיים על הסדר בפורום.
זהו.
בס"ד
זה מקנה לי לעשות כל מה שבראש שלי לגבי זה?
אני נראית לך באמת כל כך דקטטורית?
לספר לך כמה שרשורים נעלתי ואחרי שפנו אלי החזרתי?
למה שאני אהיה אחראית למישהו שמדבר פה בשיחה אישית עם פדופיל ומספיק מטומטם להיפגש איתו?
יש לו בעיה.
אני ממש לא אחראית למשתמשים.
אני אחראית לפורום.
לא לאנשים שבו..
אתה תשמור עלעצמך ואם לא אז אתה בבעיה ענקית.
(כמות המתנגדים ממש אבל ממש לא מענינת אותי. כל אחד יעשה את החשבון לעצמו... תחשבו שזאת שבת חברים. ואל תבואו.)
מי שלא מתאים לו וחושב שזה לא טוב שפשוט לא יבאו!!!!
השבת הזו נועדה רק כדי לצאת מזה עם עוד ידע והתחזקות.
אתה לא רוצה פשוט מאוד על תבאו
ומחוץ מזה מה הבעיה שזה יגדל ויהפך אפילו לתנועת נוער לא הבנתי מה רע בזה
זה שאנשים הופכים את ההיכרות הוירטואלית להיכרות של לכתחילה ולא בדיעבד.
ואני חושב שזאת טעות, וזה אפילו מעצבן אותי.
אין לי כח להסביר מה אמרתי, אבל אם מישהו הבין אותו ומסכים איתי\או לא מוזמן להשתלח בי להנאתו
ליל בלהווווווות!!
יש את אלה שאולי צריכים את זה, אבל אלה שאין להם בעיה חברתית איומה ונוראה-....
פשוט התמכרות והגזמה...
לא נראה לי שזה לכתחילה, אבל אם כן-.. קצת מרגיש לי חולה, לא?
זה דבילי.
דאץ אומר שהופכים את הפורום למקום של היכרויות 'מלכתחילה', ולא שדנים בפורום, ואז איכשהוא מכירים את החבר'ה ונקשרים אליהם.
שבעצם באים במטרה להכיר אנשים ולא דרך המטרה האמיתית של הפורום [דיונים /מקום שיתוף/התנדבויות] שבאמצעותה אתה יכול להכיר אנשים.
דאץ- מסכימה.
במיוחד שמה לעשות, ההכרות בפורום היא מאוד נחמדה אבל היא לא תחליף ברוב המקרים!
אני בקשרים פה עם אנשים, וכן, זה קשרים מדהימים שאני אשמח לשמר, אבל זה לעולם לא יהיה קשר כמו עם חברה מהמציאות [לטוב ולרע]
ברור שאם הולכים להתנדבות של הפורום ומכירים קצת אנשים, אז זה לגיטימי, אבל לצאת באמירה של 'שבת של הפורום' [ולי זה הרגיש שהמטרה העיקרית זה המפגש ולא הסמינריון. כאילו הסמינריון זה מהצד קצת כדי שיהיה תירוץ להגיד להורים לאן אנחנו הולכים. כמובן שזה הרגשה אישית שלי. יכול להיות שעשו את זה ממניעים נקיים בלבד.] זה נראה לי קצת מוגזם. מין נסיון של להפוך את הוירטואליות למציאות.
[בתגובה הזאת לא התכוונתי לפגוע באף אחד מהיוזמים של השבת / מהפורום. אם מישהו נפגע, אני באמת מבקשת סליחה, ואשמח אפילו אם הוא יפנה אלי באישי כדי לדעת ממה הוא נפגע ]
צעיר רענןגם ילדותי וגם אדיוטי..
יותר פשוט להכיר אנשים תוך כדי עשייה ואם הם גם מהפורום נחמד.
אבל ללכת מראש רק כדי להכיר..
:/
בס"ד
רק בלנ"ו ראיתי מעטים.
אני באתי לפה דווקא בלי בכלל לחשוב שאכיר מפה אנשים.
הכרתי ואני לא מצטערת ואפילו מאוד מאושרת על כך.
אני לא רואה בעיה בלהפוך את החבר'ה בפורום הזה למציאות...
כמו שיש לי חברות מכל מיני מקומות אז למה שלא יהיו גם מפה?
תסבירו למה אתם חושבים שזה לא נכון.
כי זה אינטרנט?
אבל הנה זה לא נשאר אינטרנט...
וגם מה הבעיה בלהכיר באינטרנט?
מעולםלאקיבלתי לשאלות האלה תשובות הגיוניות.
ואני מניחה שפה אקבל את אותן תשובות.
אבל מוזמנים לנסות להפתיע אותי.
מה כל כך רע בלהפוך את זה למציאות?
אבל אני לא מסכימה איתך שזה ככה פה,
פשוט זה לא.
ובטוחה שהרוב כאן לא כאלה.
נגמרה לו הסוללה,
לא משנה על איזה מקש אני אלחץ, בכוח לא בכוח, הוא לא יעבוד.
כל היום חיפשתי מטען ולא מצאתי, הוא נשאר כבוי.
זאת פעם ראשונה שאני מזדהה כל כך עם פלאפון.
אני מרגישה ריקה, משהו חסר!
כאילו נגמרה לי הסוללה,
אני מחכה למשהו שיקרה, לא יודעת מהו, אבל הוא לא קורה.
אני מנסה לעשות כל מיני דברים, וזה פשוט לא מתמלא.
חשבתי שאם אני אעשה דברים טובים, אעזור, אלמד וכאלה זה ישנה משה בפנים,
אבל זה פשוט נאטם.
אתמול אשכרה ישבתי ופתחתי ספר ספר שהיה על המדף, חיפשתי איזה משפט, מילה, איזשהו סוד שיפתור,
אבל כלום...
כבר הגעתי למצב שאני מתפללת שיקרה לי משהו רע, שינער אותי, שיעיר אותי.
אני רוצה לעשות טוב, להיות באמת אדם טוב,
אבל זה לא הולך,
לא מרגישה שזה קורה,
כאילו השתמשתי יותר מדיי בסוללה הזאת, ועכשיו לא נשאר כלום.
אני מרגישה כל כך חומרית, כל כך העולם הזה...
הגעתי הביתה, מצאתי את המטען של הפלאפון ועכשיו הוא יונק לו בשקיקה חשמל.
אני רוצה גם להתחשמל!!!
כפרעלייך!! ייוואאוו=] 
איפה השקע הזה? למה אפשר לחבר?...
כן, תורה ותפילה כבר ניסיתי... אבל לוידעת, רצון למשהו גדול כזה, משמעותי, שלא מגיע...
"רצון למשהו גדול כזה, משמעותי"
באמת שזאת בקשה יפה. באמת..
אבל אולי אם נצליח להבין איזה משמעות גדולה יש לחיי היומיום שלנו נרגיש יותר מסופקים מהם.
עצם החיים עפ"י תו"מ זה דבר גדול.
אנחנו אוהבים ריגושים רגעיים. ריגושים גשמיים, העולם הזה. אבל גם ריגושים רוחניים. תפילות מפוצצות. שיעור מחשמל. אבל אי אפשר לחיות מריגוש לריגוש. צריך לחיות את החיים שבין לבין.
משהי חמודה [שגם את מכירה..] אמרה לי פעם שהיא חיה משבת לשבת. אשכרה, כל שבת היא מרגישה נפלא וזה מחזיק אותה עד יום רביעי ככה, ואז היא כבר משתוקקת לעוד שבת כדי למלא מצברים.
מי מאיתנו מרגיש ככה על שבת?
נכון.. גם שבת זה סוג של ריגוש, קצת רגעי. אבל הוא חוזר על עצמו כל שבוע מחדש.
עזרת להורים, הקשבת לחברה, דיברת בכבוד למורה. את באמת מרגישה מלאה מזה? לא.. כבר אמרת שלא. אנחנו מחפשים שההרגשה לבוא אליינו מעצמה, אבל זה לא ממש ככה. צריך לחפש אותה. אחרת לא נגיע למקום הזה..
מקווה שהובנתי. אם לא- אשמח לנסות להסביר את עצמי..
אני מבינה ומאמינה לגמרי שלכל דבר יש משמעות, ב"ה זה נכנס.
אבל עדיין, תחושה כזאת של משהו חסר, לא מבינה את זה..
אוקיי אז המדריכים שביננו מכירים את הפעולה עם המתנה.. שמשמעה היא שכל דבר טוב/קבלה על עצמינו מקרבת את הגאולה..
ואז כל אחד/ת לוקח/לוקחת על עצמה איזה משהו שהיא/הוא תשתדל/ישתדל בו יותר..
חשבתי שאולי גם אחנו יכולים לקחת על עצמינו דברים לחודש הקרוב.. (בהתחשב שאנחנו עדיין באויירת ר"ח )
אתם לא חייבים כמובן, זה רק מי שרוצה
בע"ה החודש הקרוב אני אשתדל לכוון יותר בתפילה. להקפיד יותר לר לכעוס.. ולהמשיך להקפיד על כיבוד הורים..
חודש טוב! 
רוזמריןאני בעז''ה מקבלת על עצמי להתפלל כל יום שחרית=]
ללמוד יותר תורה (שתים מקרא... הלכה יומית..) ולהתבטל הרבה פחות מהיום(=הפורום?)
זה ממש דחוף, תודה רבה! 
לי שם.
לטקס בסניף..
תודה רבה.
הי.
עם אני רוצה לעבור בית ספר!
ואני בטוחה בזה.
.אבל אני לא יודעת איך להגיד את זה להורים שלי.
כאילו העלתי המון תנושא אבל תמיד אמרתי טוב אמא שאני יהיה בטוחה על תדאגי אני ישכנע....
ועכשיו אני לא יודעת איך להגיד את זה.
הם יסכימו עם נשכנע אבל איעך לפתוח כאשר אני לא אחת שמדברת בכלל מאווד סגוורה רק עם שתי אנשים אני מדברת.
טוב חפר.
תכלס איך אני אומרת?
אשמח לתשובות בהקדם זה דחוף
תודה וחודש טוב!
:כפרגניסט..אמא שלי יודעת שאני שונאת תבית ספר הרעיון שלאן שאני יעבור בעזר ה' זה עם פנמיה והיא יודעת ו.......
הקיצר ואני גם לא אחת שיגיד את זה לאמא שלי אני לא אוהבת לדבר עם אנשים אני סגורה רצח...
אני אומרת לעצמי לעזאזל בגלל השטות הזו בסוף אני ישאר כאן!
למה את לא רוצה להישאר וכל מני כאלה אם זה יהיה מספיר תוך פחות משבוע את עוברת!!
שהכי פשוט מבחנת יהיה לכתוב לה את זה
או שתביאי לה את זה כתוב או שתשימי את זה במקום שהיא תוכל לקרוא (אפשר גם לשלוח SMS)
שואה! המאורע הכי חשוב שקרה לעמ"י
יום השואה! איזה יום ענק!
זה קשה! קשה לרובנו לחשוב על זה....מפחיד אותי לחשוב על דברים כאלה...
טוב אז אני לא יחשוב ויברח מזה! ויצא מהטקס כי זה קשה לי! דיי קצת לא לעשות מה שנוח לי!!
אנשים זה ניראלכם הגיוני? מיליונים! לא מכירים את המספר!
אני כ"כ מזועזעת!
דקה! לחשוב על זה \לקרוא תהילים ולא לצחוק...לא יכולים???
יום אחד להקדיש ליקרים האלה שאנחנו ממשיכים אותם! אי אפשר? אז בוא נעשה צחוקים ונרקוד!
או שזה רק באול' שלי (אני ממש מקווה שכן) דיברתי עם אחים שלי וגם אצלם! צחוקים?
עד כדי כך?
דיברתי עם חברות שלי והם אמרו שהם לא יכולות להיות עצובות יום שלם כי מה?! ה' אמר להיות בשמחה תמיד
אנשים קדושים! מפלצתיות!
ומה שחשוב לי זה מבחן הבגרות! גועל נפש!
דווקא עכשיו כשיש כ"כ הרבה מכחישי שואה! ואנחנו הדור האחרון!
איפה המחנכים טעו?
יום אחד בודד תקדישו! מה ביקשו?
מה אתם אומרים? אני מגזימה?
נ.ב: אחי אומר שזה מידי התרסה? אבל אני צריכה את זה...
נ.ב 2: עוד אחת שואלת אותי למה אני בוכה אני מעיפה לה!
בעזהי"ת
מעבר ליום שלם אפילו.
תמיד אמרתי שממש באלי לנסוע פעם בזמן הצפירה באיזה כביש ראשי, רק בשביל לראות איך כולם עוצרים בצד ונעמדים דום.
היום בזמן הצפירה, נסעתי באוטובוס ציבורי ריק יחסית. התחילה הצפירה, נעמדתי במסדרון האוטובוס- שמעו אצלינו את הצפירה לא כ"כ חזק, אז התלבטתי אם זה זה או לא, מה גם שזה בעשר וחשבתי שזה אמור להיות באחתשרה- הנהג [הדתי!!] צועק לי מקדימה, 'חמודה, את רוצה לעמוד? אז אין בעיה, אני עוצר את האוטובוס..' החזרתי לו בשוק- 'זה הצפירה? אז כן', האוטובוס עצר.
יאמרו לשבחו של דוס אחד צעיר שישב לפני שנעמד גם הוא; שאר יושבי האוטובוס- כעשרה אנשים, כולם דוסים?, חיכו שנסיים ושהאוטובוס ימשיך.
זה היה עצוב.
נסעתי פעם בבגין בירושלים (!!!) הייתה צפירה, ופשוט, הכביש נעצר, כולם יצאו מהרכבים ועמדו דום... זה היה ממש מרגש!
אשכרה- כביש בגין עמד ולא בגלל פקק.
ולא! לא אמרתי שצריך לבכות! זה לא יעשה משהו....אבל לפחות להביא כבוד מינימלי!
אני לא יודעת אם אתם זוכרים...ששנה שעברה מישהי אמרה די נמאס לי מהיום הזה כבר כולה יום השואה!
נמצאת בה
אני חושבת שנתנו כבוד, אני לא חושבת שמישהי זילזלה ביום הזה בכלל בכלל בכלל!
ואני חושבת שכל אחת עברה את ההתפרקות שלה ולא מול כולם....
והיו בנות שקלחו את זה יותר קשה ובנות שיותר לא יודעת....הבליגו או לא עשו את זה מול כולם
אבל זלזול וחוסר כבוד לא היה
זה אולי החורבן הכי גדול שקרה לעם שלנו, ואם לא הכי גדול, אז בשורה אחת עם חורבן בתי מקדשות..
אין ספק שצריך לשמור על רצינות ביום הזה, אבל הרצינות שלנו צריכה להיות אמיתית וכנה.
אני ממש לא אומר שזה לא היה אצלך, אני מאמין שאת יודעת ומכירה במשמעות של היום הזה, אבל לא כולם הגיעו לרמה הזאת, עדיין...
לפעמים אנחנו מנסים בכוח להרגיש רע, להתאבל, ואנחנו באמת מרגישים רע... רע עם עצמינו כאילו מנענו משהו מעצמינו בכוח..
לפעמים זה מגיע לצד השני, בגרויות, יציאה מטקס, גם פה אנחנו מרגישים רע..
אני חושב שהצד האמיתי הוא מודעות, לדעת, להכיר את מה שהיה שם, לשמוע ולהפנים. לא לתת ליום הזה לעבור רק בתור יום בלוח, או יום עם מנגינות עצובות קצת ברדיו..
נגיע למצב הזה, ויהיה לנו הרבה יותר קל להרגיש ולהזדהות...
ממש מעריך את הכאב שלך, את ההרגשה,
אבל נסי להבין את החברות, אולי קצת קשה להם להיות במצב הזה כל היום, ואולי...אולי הם באמת לא מכירות, לא מכירות מספיק, אולי הן צריכות עוד פעם להזכר, לזכור..
יום טוב, עד כמה שאפשר..
הוא כבר היה ביום עשרה בטבת. כהחלטת הרבנות הראשית. אז באמת טוב עשו הבנות שלא בכו והצטערו כי באמת אין שום סיבה להצטער היום.
כי לא חל היום שום יום חוץ מיום חמישי,ולדעתי אין שום עניין עצוב
ביום חמישי,ובכללי יום חמישי זה אחלה יום.
ורק בעשרה בטבת אפשר לציין רצח עם..
בניסן אסור להתאבל, אתה בא לשחק סטנגה ולאכול קבוקים...?
סתם אחי... אבל חבל שאתה לא מרגיש משהו עצוב ביום הזה, אתה לא רוצה..? תהייה מופנם,
אבל אל תשפוך פה אדישות....זה יום השואה, הממלכתי, אולי אתה לא מכיר בו, אבל לא יקרה כלום אם קצת
נזכור..
עשרה בטבת זה יום הקדיש הכללי והיום זה יום השואה!! לא התבלבלנו!! ואם כן?? גם הצפירה התבלבלה והייתה היום במקום בעשרה בטבת???? לאא!! פשוט לאא!! וגם אם זה לא תאריך שבו בדיוק קרה משו.. זה יום שהרבנות בחרה כיום השואה-יום שבו נזכר ונבין אולי קצת מה היה שם בזוועות האלה !! לא כי היום יום חמישי וזה מגניב לקרוא לזה יום השואה!! ויש הרבה עניינים עצובים ביום הזה גם אם זה לא היה בתאריך הזה!! זה היה קצת יותר מיום.. א"א למצוא תאריך מדויק זה היה כל השנה אז כל יום זה היה! סורי שחפרתי.. תתמודדו..
זה שהמדינה ציפצפה עליהם זה לא אומר שאנחנו חייבים לשתף איתם פעולה.
בזה שאנו מתייחסים ליום הזה אנחנו פשוט עוזרים למדינה לכפכף אותנו.
תבין, עשרה בטבת זה יום עצוב, מזעזע ונורא.. זה היום העצוב,
אבל קודם כל, המדינה עשתה משו על השואה, זכרה והזכירה, אז בואו נעריך את זה ולא נוסיף עוד מריבות בתוך העם האם להתעצב ביום השואה או לא, אז נתעצב פעמיים, נראלי זה גם לא מספיק, ואני דווקא חושבת שזה מרבה שלום שאנחנו מסכימים עם המדינה ובאמת פשוט מאוד עושים את זה... הבנת..
זה לא עושה רע לאף אחד שנתעצב עוד יום אחד.. שנזכר עוד יום אחד.. זה הכל..
בס"ד
אבל יש לי חדשות לספר לך:
בשביל להזדהות עם האבל לא צריך להיות עצובים כל היום ולא צריך לבכות כל היום.
את מזכירה לי את השרשורים שהיו פה אחרי פוגל ואחרי האוטובוס בירושלים ולמען האמת אחרי כמעט כל פיגוע...
מותר להתאבל גם בלי להחצין את זה...
אני מאוד עצובה על מה שקרה בשואה ואם תראי אותי עכשיו אני עם חיוך ענק מרוח על הפרצוף..
(לא הייתי היום בטקס אז גם לא בכיתי בכלל אבל בעקרון )
לכל אחד הדרך שלו להביע את כאבו.
ואין דרך יותר טובה מהשנייה.
את מתאבלת ככה... את חושבת על זה ומרגישה ככה.
ואחרים אחרת.
זה מותר, זה לגיטימי ולדעתי אפילו רצוי.
המון פעמים אני שומעת בנות שאומרות לי "וואו אנחנו מרגישות אשמות שכולם בוכים ואנחנו לא"
למה להרגיש אשם?!
הן מרגישות המון כאב בלב!!
וסמכי עלי שכל אחת מרגישה כאב על 6 מיליון שהלכו לאבדון!
לא כולן מחצינות את זה ולא כולן מביעות את זה כמוך!!
וזה נוגע לכל אבל בחיים.
אם זה לא קשור אז מצטערת... פשוט הייתי חייבת לפרוק כי באמת כבר נמאס שכולם מסתכלים עליך כאילו "מה? לא אכפת לך מהעם שלך?"
אז אכפת לי!!
ואתם כל כך לא מבינים כמה!!
אבל אני לא מראה את זה ככה.
אני מראה את זה בדרכים אחרות.
ואני לא מתביישת בזה.
מי שחושב שלא אכפת לי מהעם שלי שיבושם לו.
שוב סליחה אם חרגתי ממה שאמרת
אני אומרת תהילים לעילוי נשמתם וזה הכי טוב לעשות.
בס"ד
אני דווקא חושבת שלעמוד זה כן חשוב.
שתי דקות להתיחד עם זכרם בלי לעשות שום דבר אחר.
נראה לי גם משמעותי לאו דווקא בשבילם אלא יותר בשבילנו.
ובחיאת אם לא הגבת לי אז תלמדו לשרשר נכון.... בבקשה.
קטע שהיה לנו בטקס היום..
'תעמוד,זה לא יותר משתי דקות. תוריד את הראש ותחשוב,כמו כולם.
תעצור רגע,תרכז את כל החושים. תנסה לחדור להכרה שלך, תנסה לתפוס.
זה לא אחד, לא. לא אותו אדם מהפיגוע של שבוע שעבר. גם לא שניים. זה לא עשרה. עשרה בני אדם זה לא.
אפילו לא עשרים. זה לא חמישים,לא שתי כיתות תלמידים. אפילו לא שבעים ושלושה.הרבה יותר.
זה לא מאה...מאה...מספר נורא. מאה הרוגים. זה לא. זה לא אלף. תאר לעצמך מה זה אלך הרוגים.
זה יותר.
תנסה להבין. תנסה לקלוט,זה לא מליון,לא,זה יותר. יותר מששה מליונים!
אתה מסוגל לקלוט? כל תל אביב,ירושלים,חיפה,באר שבע,כולם- אין שם חצי מזה. שישה מליון.
אלה האחים שלך,מהעם שלך,חלק ממך.
אל תיתן לזה לחלוף ככה. אל תסתפק רק בטקס וכמה גינונים של צער. שישה מליון. תנסה להרגיש משהו,
תנסה לתפוס. תעמוד רגע,תוריד את הראש,תחשוב בשקט. תנסה לחשוב מה זה אומר לך? איך אתה
ממשיך עם זה הלאה? לאן אתה לוקח את זה? איך תהיה אחר בגלל זה...
שישה מליון. מישהו יכול לקלוט את המספר הזה??
תחיונקההה|מעריץ
וכמובן.. הצפירה התחילה באמצע.. פשלה קבועה..
זה חלק מתשובה שענה הרב שלמה אבינר שליט"א (הבא זה ציטוט של דברי הרב צבי יהודה זצ"ל בתוך תשובת הרב):
"העמידה בזמן הצפירה לחללי צה"ל,יש בה מצוות קדושה של זיכרון כבוד הקדושים,ומבואר בקדושת דברי רבותינו בעלי התוספות(ע"ז יא א תוס ד"ה "ואי") בפרוש,שלא כל מה שמסודר בין הגויים יש בו משום בחוקותיהם לא תלכו,אלא אם כן יש בו משום הבלי עבודה זרה של עכו"ם,ועל אחת כמה וכמה כאשר ניכרת הפרישה מזה ברבים"(תחומין ג 388)
והרב אבינר באותה תשובה מוסיף לאחר מכן לגבי ביטול תורה (כאן אלו דבריו בתוך התשובה ולא ציטוט של דברי הרב צבי יהודה זצ"ל):באשר למי שחושש מביטול תורה,אדרבה יהרהר בזמן עמידתו בצפירה בדברי תורה על מסירות נפש של הנופלים.
זה צריך לעזור לך!! נותנים לך יום אחד בשנה כדי לחשוב קצת על האחים שלך שחיו בזוועות האלה!!
יום אחד לא יותר!! ובתוך היום הזה שתי דקות ,שתי דקות לא יותר!! בשביל לחשוב באמת ולעמוד לכבודם
לכבד את האחים שלך שלא הספיקו לחיות נורמאלי!! לחשוב עליהם שתי דקות בשנה!! תאמיני לי-לא מסובך!!
בשביל זה מבקשים שתעמדי!! לא יותר!!
ברור שתהילים זה טוב יותר מלעמוד.. אבל תחשבי שניה מזה שבכל הארץ עומדים בדקות האלה דום וחושבים על אותם קדושים!! תחשבי מזה זה לא את לבד זה כולם כולם ביחד!! זה העוצמה של הדקות האלה!!
איך פתאום, דווקא בצפירה, אנשים נזכרים לנצל את הזמן?
תשובה למה הן מתנהגות ככה, אני חושבת.
למה ישח לקים בתפילה שאת עומדת בהם?
למה כשמוציאים את התורה את עומדת?
למה יש הלכה שאומרת כשאחד מההורים נכנס לבית צריך לעמוד?
כי זה מסמל כבוד!!!!!
אז אולי זה לא עוזר כ"כ לנפטרים ולכן גם אומרים פרק תהילים/משניות
אבל זה מכבד, תתמודדי
דוקא אצלנו היום היה ממש שקט בטקס (חוץ מקולות של בנות שבוכות...)
בס"ד
מהצד השני.
עלי את כועסת, ואת המעשים שלי את לא סובלת.
כי אני לא בסדר מבחינתך, ואולי בצדק.
אני לא מסוגלת להיות בטקסי יום השואה. לא מסוגלת ברמה שלא לא מסוגלת להתמודד, מה תעשי לי? לא מסוגלת להתמודד.
אתמול לא הלכתי לטקס הישובי, היום לא הלכתי לאולפנה, ואני לא מתכוונת ללכת לסרט של הנוער היום- למה? לי יש את השיקולים שלי, ואני לא חייבת לאף אחד הסברים, אבל אני רוצה לענות לך בכל זאת.
אני קרויה על ניצול שואה, כל המשפחה שלי -קשורה במידה כזאת או אחרת לשואה- סבא שלי ברח מהנאצים, סבא רבה שלי נלחם בהם מהצבא האדום, הצבא הרוסי וראה לא פחות זוועות, אני חיה ונושמת את השואה, מהבית, אני לא יודעת מה איתך, אבל לי יש טראומות מסיפור אישי של המשפחה שלי שהשאירה את הבת בת השנתיים בתחנת הרכבת - כי הייתה חולה, והרוסיים שברחו יחד איתם ברכבת לא רצו להדבק, לא הייתה להם ממש ברירה אחרת... ועד היום, 70 שנה אחרי, לאף אחד אין מושג מה עולה בגורלה, איפה היא, האם היא נותרה בחיים או מתה, והיום גם אין את מי לשאול.
אני מבינה את הכעס שלך עלי, אבל את לא יכולה לשפוט אותי, או מישהו אחר שלא מוסל להתמודד עם יום השואה.
חברות שלי טסות השנה לפולין בעז"ה, הן רצו שאני אבוא איתן, אבל לי היה ברור שאני לא טסה לפולין, למרות מה שקרה למשפחה שלי שם, למה? כי אני אחזור משם "בלי כיפה". ואני לא צריכה הטפות מוסר ולא החזרות בתשובה, תודה.
בפעם הראשונה שהייתי בהלוויה, זה היה לפני שנתיים, חברה שלי, בת 15 וחצי, נפטרה. זה היה המחזה הכי נוראי שראיתי בחיים שלי. מבטיחה לך. בפעם האחרונה שהלכתי לאזכרה שלה, זה היה ב11 חודש, וגם אז, אני ברחתי באמצע. לקחתי את הרגליים שלי וברחתי, בטרמפים, מישוב נידח, אבל לא הייתי מסוגלת יותר, ואני מענישה את עצמי על זה עד היום.
בכיתות ז' וט' אני זאת שהרכיבה את הטקסט של יום השואה- חודשים שלמים אחרי זה אני הייתי בדיכאון, במצב מזעזע, אמא שלי הייתה צריכה להכריח אותי להפסיק לחשוב על זה, ולקח לי הרבה מאוד זמן.
באותה הלוויה, שאני לא אשכח לעולם, היועצת של האולפנה אמרה שאסור לנו לשפוט אף אחת, כל אחת מתמודדת עם האובדן הזה בדרך שלה, אין מישהי שכואב לה יותר ואחרת שפחות- זה שהיא לא בוכה לא אומר שהיא לא עצובה- ואז גילתי שיש בנות שבאמת העיניים שלהן יבשות מדי.
ואני רוצה להגיד לך את אותו דבר. כל אחד מתמודד עם האובדן הנוראי הזה בדרך שלו. ולי יש אות, שאני בחיים לא אוכל לשכוח מאיפה באתי ומה המשפחה שלי עברה, בכל פעם שקוראים לי.
יש אנשים שצוחקים. זה אולי לא מנומס, ואולי לא מכבד, אבל זאת התמודדות שלהם, את יכול לשפוט אותם?
יש אנשים שאדישים, וגם אותם את לא יכולה לשפוט.
ויש אנשים שלא מסוגלים להתמודד, ואת צריכה לחיות עם זה.
אני מכירה מישהי שהאזכרה של סבתא שלה, זה מפגש משפחתי משמח במיוחד שכל המשפחה המורחבת מחכה לו מאוד- למה? כי הם פוגשים את כולם וזה מפגש משמח מאוד, ואני בטוחה שהסבתא מסתכלת עליהם מלמעלה ושמחה מכך מאוד, שיש לה זכות, יום הזיכרון שלה גורם לאחדות המשפחה ולעוד חיוך.
אני מאמינה שאסור לשפוט אנשים, אבל את מוזמנת לשפוט אותי ואת המעשים שלי, את אולי מתמודדת, אבל אני לא.
לא אומרים יום השואה אומרים יום הזיכרון לשואה.
וחס וחלילה אם זה יהיה יום השואה!!!!
אני באמת מבינה אותך ולא שופטת אותך....
את כנירא לא חייה בעולם שאני חייה בו!
האנשים שצחקו, שהיו אדישים לא עשו את זה ממקום שהם לא יכלו להתמודד!
הם עשו את זה ממקום של אי אכפתיות ואני יודעת את זה! כי רואים ומבינים!
מקווה שתביני ותקראי עד הסוף....
זה לא בשביל להתריס חס ושלום....
אני אישית ביום השואה עצובה ואומרת תהילים-לא בגלל זהמדינה קבעה -אלא בגלל שלא משנה מתי תגידו תהילים-זה יעזור....
כי יש בעיה מאוד גדולה בתאריך שקבעו ליום השואה
סוף חודש ניסן חודש שאסור להספיד להיות עצובים וכו'.....
מקווה שתביני
מוזמנת באישי
אני ממש אשמח שתחתמו על העצומה הזו-
http://www.atzuma.co.il/school180
זה לצורך עבודה באזרחות... ממש חשוב ודחוף!!!
תודה ויומאושר!
חיוכיםעד יב
תצביעו!!
היא חייבת אתזה לבגרות!!
מה זה משנה...
בס"ד
אני צריכה ציטוטים יפים שקשורים ליום הזיכרון ולמסירות נפש על התורה, העם והארץ (כל נושא בנפרד)
אם יש לכם, אפילו קצרים- אני ממש אשמח!
זה די דחוף.
תודה!
בעזהי"ת
'טוב למות בעד ארצינו',
'
'הרב נח וינברג: "אם אין לך דבר ששווה למות עבורו, אין לך דבר ששווה לחיות עבורו."'
מירות נפש על התורה,
מסירות נפש על העם,
מסירות נפש על הארץ
ז"א, זה לא בסדר אצל יהודים או שזה מקובל?
המקור לדעת האוסרים הוא שמדובר בחוקת גויים, משום שהם לא מאמינים
בתחיית המתים וגידלו פרחים על הקבר כדי שלא ישכח. מעין מצבה חיה.
לעומתם, המתירים טוענים כי יש איסור רק בחוקה שנוהגים בה לשם פריצות או
לתופעה שאין לה סיבה. כאן אפשר לומר שהנחת הפרחים מיועדת לכבד את המת.
ובארץ ישראל יש פחות חשש שהדבר יתקבל כחוקת גויים בעיני הגויים משום שכאן יש
יותר מוסלמים מאשר נוצרים, והם לא נהגו להניח פרחים (וגם אם כן, הרי האיסלאם
הוא לא עבודה זרה).
היו קהילות יהודיות שהיו מניחות ענף של הדס על מיטת המת.
בבני-עקיבא נוהגים מדי שנה להניח זרים על קברי חללים ויש להם (לנו 
) על מה
לסמוך. בעיקר משום שהמשפחות שעולות לקבר ביום הזיכרון מצפות לזר והעובדה
שבנם זוכה ליחס מצד זרים חשובה להן.
הרב עובדיה מתיר, אך גם לא מעודד.
רק הבאתי את הדעות בנושא.
פרוייקט חדש עולה לאוויר!
מה בעצם הרעיון?
אנחנו רוצים לתת במה בפורום ליצירות האמנות שלכם. בין אם אלו ציורים, סיפורים, תמונות או שירים שלכם.
אחת לכמה זמן נקרא לכם לשלוח לנו את פרי ידכם. כל היצירות יעסקו בנושא אותו נבחר העלות על נס באותו
זמן.
הכל מתקבל. אין סינונים על בסיס איכות! זו הפינה שלכם להביע את עצמכם.
כמובן שהיצירות צריכות להתאים לרוח הפורום ולתקנון.
תתחילו להתרגל לשם הפרוייקט:
"בעטו ובזמנו" 
ויש גם לוגו. 
הבנתם את השנינות בשם?
חשבנו עליו לפחות שעה, אז תעשו פרצוף מתרשם. 
למי שלא:
'עטו' - מייצג ציורים, שירים, סיפורים.
'בזמנו' - את העובדה שהיצירות נעשות ברוח הימים.
אכן שם שנון במיוחד
שבלולוןבס"ד
אנחנו נשמח לראות את פרי ידיכם
שם שנון
וכל יצירה עומדת בפני עצמה.
רצינו לעשות מין ''תערוכה פורומית'' שכזו.
כל הכבוד!
אני מחכה בקוצר רוח כבר
בס"ד
פעם בכמה זמן יודיעו בפורום ואז כל מי שרוצה יוכל לשלוח מסר ככתוב לעיל.
ומה שהוא עשה יתפרסם.
כמובן במידה שזה מתאים לרוח האתר (אני לא חושבת שבכלל צריך להגיד את זה )
אבל זה ממש כמו פסיפס...עם כל הכבוד לזה שאין סינונים...הבמה ליצירות היא שם....
בס"ד
חוץ מזה שבפסיפס הסינון הוא ממש ממש ממש סינון.
הרבה אנשים שיש להם יצירות באמת יפות לא נכנסים לשם.
כי מסננים את יצירותיהם.
ולא כי הם לא מוכשרים, אלא כי הם לא מוכשרים מספיק ברמה בינלאומית (ואני מפריזה בכוונה)
פה לא יהיה סינון וכל אחד יוכל להראות את כשרונותיו.
ט!הרכבר הרבה זמן הפורום הזה הולך ומאבד את יעודו המקורי...
"מטרת הפורום להחליף דעות, להפתח..."
(תקנון)
גם דרך ציור או שיר אפשר להעביר מסר או דעה.
זה באמת אפשרי..אבל אם אדם סתם מחליט להעלות יצירה כל שהיא שלו שגם מעבירה מסר..
אבל בטח לא לעשות "תערוכה פורומית"...
זה אומנם נורא נחמד, אבל כשהייתה תקופה שאנשים העלו שירים - זה לא עודד את הפורום.
זה העיק על אנשים .. הם לא ניכנסו לפה בכדי לקרוא יצירות.
זה באמת אחלה רעיון, אבל לא בטוחה שזה יעזור לפורום במיוחד.
להפך..
הוא משתנה. מוצא יעוד חדש..
ואי אפשר להשוות את העניין הזה לתקופה שבה ח'ברה העלו שירים ויצירות מהסיבה הפשוטה שזה פה מאורגן. זה לא שכל הפורום יתמלא ביצירות, זה יהיה מרוכז.. ישאר מקום בדף הראשון גם לדיונים וכו'..
מהרגע שהתקבל הרעיון של מפגש [עוד לפני ההתנדבויות וכו'..] ויצא מהכח אל הפועל כל המבנה של הפורום השתנה..
לפני כן הכל היה אנונימי למעט ח'ברה שהכרת במציאות- וגם אז לא תמיד קישרת בין ניק לפרצוף..
מאז הכל רץ על המפגשים, התנדבויות וזה הביא למצב שלנו היום- מלאא התנדבויות, ב"ה..
הפורום הוא דבר דינאמי. הוא משתנה.. נכון, יש לו את יעודו המקורי, שהוא בכלל פורום להורים על נוער וגיל ההתבגרות..
אבל כשם שהאוכלוסיה משתנה כך גם ההווי משתנה..
בתור מישהו שנמצאת שם לא מעט זמן בכלל (שלוש שנים, גם מעוד ניק.)
אני יכולה להגיד לך שכל יצירה שמסוננת- יש סיבה לכך שהיא מסוננת. וגם כשיצירות נפסלות- כתובה הסיבה והדרך לשיפור. כך שאם באמת אכפת לך ואתה רוצה לעלות את היצירה, תמיד אפשר.
אני לא נגד, אבל אני בפשטות לא מבינה למה זה נועד. כלומר- לפסיפס יש מטרה מסוימת, ומשוך כך גם יש סינונים, ואת "הבמה", ואת העורכים המיוחדים, וכו'.
כאן אני בפשטות לא מבינה מה המטרה. למה סתם לשתף, אם אין אפילו פן של ביקורת?
(מעבר לכך, שאני לא יודעת כמה כאן באמת יוצרים. לרוב היוצרים, מאוד מאוד קשה לחשוף יצירה. יצירה.. זה הדבר הכי אישי שיש לך. סיפור שאתה כותב, מבטא את כל מה שהיית רוצה להגיד ואתה לא מצליח להגיד בדיבור. זה הדבר הכי אישי ומדהים שיש. את באמת חושבים שאנשים סתם יפרסמו ככה יצירה? כשאין לזה שום פן מעבר לפירסום?)
בס"ד
את חושבת שנמשיך את הפרויקט במידה ואף אחד לא ישלח?
אולי יהיה ניתן לשלוח יצירות בצורה אנונימית.
לבקש שלא יפרסמו מי עשה..
כמובן שאנחנו לא מכריחים ומי שרוצה נשמח.
בקשר לפסיפס-
בעצם, בלי קשר לפסיפס!
פסיפס בכלל לא קשור לעניין!!
זה דבר פורומי שלנו, בו לא יהיו סינונים, ולא כי אנחנו מזלזלים בפסיפס אלא כי אנחנו רוצים לראות את הכשרונות פה גם אם הם לא מתאימים לפסיפס..
ויש המון יצירות יפות שלא מתקבלות לפסיפס.
ניגונים- אולי אנחנו לא מבינים בספרות. ויודעת מה? עכשיו אני שמחה על זה... כי אני יכולה לקרוא ולראות המון דברים בלי להגיד הצורת כתיבה לא יפה ועל כן לפסול את כל הספר.
כנ"ל בציורים וכו'.
בקיצור אנחנו רוצים לראות את פרי ידיכם אם תרצו.
אם לא אז אל תשלחו.
אנחנו בכל אופן נשמח.
שמבינים בספרות קוראים ספרים?! בכלל, מאיפה פתאום זה קשור לנושא ההודעה?
אני לא מבינה מה הקשר. אני מאוהבת בספרות ושירים, ומהם מורכבת בערך כל הספריה שלי. אני לא מחשיבה את עצמי אדם שמבין בספרות, אבל אני חושבת שאדם שבאמת אוהב מילים- נותן להן גם להכנס אליו. אני אוהבת שירה ולכן יש לי גם אלתרמן וגם עדמיאל קוסמן.
כלומר, כשביאליק קרא ספר, אני בטוחה שהוא הסתכל על העלילה, על הסיפור- ולא רק על הצורת כתיבה.
ובכלל- למה את לא קוראת סופר מסוים? או שאת לא אוהבת את הצורת כתיבה, או שאת התוכן, או אנערף מה. לא צריך להיות מבין גדול בספרות בשביל זה. לכל אחד יש גם סינונים.
וכאמור- כל היצירות היפות שלא נכנסות לפיפס, לא סתם לא נכנסות לשם. תקראי את התגובה שכתבתי למעלה. (מדברת בתור אחת שאת היצירה הראשונה שלה לפסיפס, פסלו.)
כאילו, לי פסלו ופוסלים יצירות, והם שולחים אותם תמיד עם עצות ליעול. אם היצירה באמת לא ממש גרועה ואת מייסמת את העצות שלהם את יכולה לשלוח שוב והם יאשרו.
ובטח שפסיפס קשור לעניין. פסיפס הוא חלק מערוץ7, זה קצת.. לחתור מתחת. אומנם זה לא נוח כשפוסלים לך יצירות, אבל זה לא סתם. זה כדי שתהיה סוג של.. רמה. וכדי ליצור התקדמות.
אתם יכולים לבקש לעשות פרוייקט שקשור לספירת העומר בפסיפס, אולי יראו לנכון לעשות את זה וזה יקרה.
אבל פסיפס זה המקום ליצירות באתר.
אילו כשרונות לא מתאימים לפסיפס? אם יש כישרון והוא לא מפותח מספיק, יש פורומים לכמעט כל נושא בפסיפס אם לא לכולם. יש פורום שירה ופורום פרוזה, פורום ציור ופורום עבודת יד. שם אין שום סינון של יצירות בגלל רמה.
בכל אופן, מצודדת בדרי הסטלן- זאת לא מטרת הפורום.
(ורגע.. לא אכפת לך מצורת הכתיבה כשאת קוראת דברים?.. אז על מה את מסתכלת? עלילה ללא כתיבה טובה זה כמעט לא ספרות. זה כמו לכתוב שורה של עובדות כ"מסקנותי על החיים"
צורת הכתיבה זה חלק נכבד מידי מהספר.
אבל זה באמת לא הנושא שלנו כרגע.)
בס"ד
אז בואו לא נבין בשום דבר, כדי שלא נוכל לסננן לנו דברים שהם לא על רמה, וסתם נתקע שדברים רדודים??! רק כדי לא לסנן ספר, ציור, שיר או קטע, נהיה כולנו האבלים?!
בס"ד
אני עם ויכוחים גמרתי..
לאור הויכוח האחרון שלא היה נראה נחמד אני מעדיפה לא להכנס לזה.
מי שרוצה שישלח.
ומי שלא, אז לא.
נעה*
מה עוושים ברביעיי בערבב - יענוו עצמאוות ?
אולי הולכים להרקדה וכאלה. אבל לא משו מיוחד..
את רציינית ?
את לא הוולכת להוופעה אוו משו ?!
חח הלוואי!!!
תקשיבי - החיים הטובים מאחורינוו.... אין מה לעשות...
לא יודע מה אתכם אבל ברביעי בערב אני לומד לבגרויות!!!!!!
כל מי שכמוני שייתן לייק!
או תגובהה.. או מה שאפשר באתר הזה
נועוש=]]!!סוג של תגבור ואני לא יפסיד את זה..
לחגוג אני יכולה לחלום!
הבגרויות יחכו...
מה השטויות האלה?!
אסור ללמוד!!!
לצד השירים המתנגנים להם ברחובות העיר!
:בית שמש כבוד!שירה =)נדנדה כתומה.אחרונה(שזה בעיקרון אחד הדברים!)
ואח"כ עושים משו עם השבט.. אולי עלהאש, אולי פוייקע.. לאידעת..
תן חיוך....=)טוב, תקשיבו...
אני וחברה שלי אחראיות למצוא סרט לטקס ביום הזיכרון באולפנה...
אבל יש כמה קריטריונים שהסרט צריך לעמוד בהם:
1. שאח\אחות של החייל מדברים על זה...
2. שיש איזשהי טיפת אמונה בכל העסק, יעני לא הכל רק מה הוא היה ובאסה וכאלה, אלא שיש "מסר" של חיזוק ואמונה בסוף...
3. שיהיה משו בסביבות ה-5 דק'...
ממש דחוףף...
תודה!!!!!!
(אפשר גם לשלוח באישי, ל: אתיה=] או לי...)
אני מצאתי את זה ממש מחזק....נתנו לנו את זה בכמה סמינריונים,
וגם כשהתפללנו על מישהו באולפנה ממש הרבה ובסוף הוא נפטר:
אני רואה אותך כאן נחשון, עם אותו חיוך קבוע.
אתה, על מה שאתה נחשון הקטן והגדול, הצלחת לעשות לעם שלם.
למדרגה שאליה הצלחת להעלות עם שלם בימים שסועים, קשים, עם החיוך הזה.
אני רוצה לספר לך, שרק השבוע, זכיתי לגלות, אחרי הרבה הרבה שנים של היכרות עמוקה, של אהבה גדולה בינינו.
רק השבוע, זכיתי לגלות את המעיין שממנו שאבת את האמונה האדירה הזאת, שהייתה אצלך כל הימים.
באתי אתמול בלילה אל אבא, אל אמא.
אבא תפס אותי וביקש ממני לחשוב רק על דבר אחד.
ניסיתי לנחם, להוציא מילה.
אבא עצר ואמר לי: "מטריד אותי רק דבר אחד. נחשון העלה את כל העם הזה למדרגה כזאת של אמונה. אני אחראי שזה לא ירד עכשיו".
זה מה שהעסיק את אבא, רגע אחרי שאתה כבר לא היית פה.
רק אתמול הבנתי מאיזה חומר קורצת.
ידעתי תמיד, כמו שידעתי שלשום כשעברתי לפני התיבה ורבבות רבבות, כל בית ישראל, שאגו באותה תפילה מאוחדת. ידעתי שהכל בא מאיזה שהוא כח שאתה מחייך בו.
לא יודע איפה ואיך, ובאיזה עינוי ובאיזו כפיתה היית אז, אבל את הרוח שלך לא כפתו, את החיוך שלך לא סגרו, את האמונה שלך לא כלאו.
ואת הרוח הזאת שאתה משאיר בנו עכשיו, אנחנו מתחיבים נחשון, בשם אבא שלך ובשם אמא שלך, בשם האחים שלך, בשם כל החבר'ה האמיתיים שלך מהישיבה, מהיחידה – כמה רצית כבר לענוד את האות הזה של העורב.
אנחנו מתחייבים שאת הרוח הזאת הלא כלואה, אנחנו נמשיך להוציא שבעתיים.
לא נחלשנו אתמול בלילה נחשון, התחזקנו.
ונמשיך עם ההבנה מאיפה החומר הזה קורץ.
אבא הוסיף ואמר לי עוד משפט אחד, גם אותו אני חייב להעביר לך.
"כל כך הרבה בקשות" כך הוא אמר לי, "ביקשתי מהקב"ה. ביקשתי בריאות בשעה שהייתי חולה", ואתה יודע כמה אבא היה חולה וזכה לצאת, "וקיבלתי. ביקשתי משפחה כמו שלנו – וקיבלתי. ביקשתי את כל מה שרציתי".
"שאלו אותי" אומר אבא "התפללו כל כך הרבה ולא קיבלו תשובה. "ואני אומר" כך הוא אומר לי, "קיבלתי תשובה, התשובה הייתה לא! ולאבא – מותר לענות גם לא!"
משם הגעת נחשון. ולמקום שכל האמת נמצאת – אתה הולך עכשיו.
יש לי רק בקשה קטנה אחת.
תבקש שם לפני כסא הכבוד, שיפסיקו לבחון אותנו במבחנים כאלה של אמונה ואחדות.
תבקש שם שהשבוע הזה יהיה שיעורי הבית האחרונים שלנו.
הבנו.
תבקש שם, שיהיה לנו כח למצוא את הנקודה הפנימית המאחדת את כולנו תמיד, כמו השבוע.
תבקש שם את זה, עם החיוך שלך, עם החיוך שאף פעם לא יכולנו לעמוד נגדו.
כשתבקש את זה, אנחנו נתפלל כאן. עם הכוח שלמדנו ממך שנוכל להמשיך, ונוכל להמשיך.
גם האלוקים שניסה את אברהם, גם אם הפעם לא זכינו לקבל את הקול של מלאך ה' מן השמיים שאומר "אל תשלח ידך אל הנער".
כמה חיכינו לקול הזה.
אבל אנחנו נמשיך להאמין ביתר שאת, ביתר עוז.
אנחנו מלמטה ואתה מלמעלה, וביחד בעזרת ה' את כל מה שחייכת אליו את כל האידיאלים שהאמנת בהם,
את כל האמונה שכל כך רצית לממש,
ביחד נמשיך לממש אותם כאן.
לא יודעת אם זה מתאים לקריטריונים אבל תנסו...
בהצלחה!
סרט חזק!!!תראי אותו קודם ותביני...
תן חיוך....=)אחרונהאשכנזים:לְשֵׁם יִחוּד קּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ לְיַחֵד שֵׁם י"ה בו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הִנְּנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרָת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַייָ: וִיהִי נֹעַם יְיָ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:
עדות המזרח:לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד הֵ"י בְּוָא"ו הֵ"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת סְפִירַת הָעֹמֶר, כְּדִכְתִיב וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַייָ: לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ: יְיָ יִגְמֹר בַּעֲדִי, יְיָ חַסְדְּךָ לְעוֹלָם, מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אַל תֶּרֶף: אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן, לָאֵל גֹּמֵר עָלָי: וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ. וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי: בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ, יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ: עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה. נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר.
היום שבעה עשר יום, שהם שני שבועות ושלשה ימים, לעומר.(יש אומרים בעומר)
היום שבעה עשר יום לעומר, שהם שני שבועות ושלשה ימים.
הָרַחֲמָן הוּא יַחֲזִיר לָנוּ עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִמְקוֹמָהּ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה .
לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר. אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה. לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ. יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם. יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה. יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם. אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ. יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ.
אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה. (אב"ג ית"ץ):
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא. (קר"ע שט"ן):
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם. (נג"ד יכ"ש):
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם. (בט"ר צת"ג):
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ. (חק"ב טנ"ע):
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ. (יג"ל פז"ק):
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת. (שק"ו צי"ת):
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
עדות המזרח לא אומרים זה:רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנִי עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפֹּר סְפִירַת הָעֹמֶר כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶּׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרָת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרָת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם. וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה תִּפְאֶרֶת שֶבְּתִּפְאֶרֶת וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וְעַל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת לְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ וְרוּחוֹתֵינוּ וְנִשְׁמוֹתֵינוּ מִכָּל סִיג וּפְגָם וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה:
הזה בבריכת הסולטן בסדר?
כאילו זה לא מתנגש עם האיסור לשמוע שירים בספירת העומר?
אני עומדת ללכת ופיתום חשבתי על זה..
ר"חאחרונהיש בקניון הגדול בפ"ת בערב יום העצמאות יום רביעי את קובי פרץ אלו דה לוקו נתן גושן... ובתל אביב כיכר רמבם יש את שלומי שבת עומר אדם.... לאן אני ילך..? איזה התלבטות ....
שאולי שווה השקעה מכל מי שאמרת
