בס"ד
הציון שהחברה שלך, זה לא הציון שלך. נקודה.
אספר לך סיפור קטן. לפני כמה שנים, היה לי איזה מבחן (אני אפילו לא זוכרת במה הוא היה)- וחרשתי אליו את החיים. המורה חילקנו לנו את המבחנים בחזרה, ומה אני אגיד, קיבלתי 70, הייתי קצת מבואסת, מה? חרשתי למבחן הזה, אז רק 70?! ושיכנעתי את עצמי שזה טוב, כי במבחן הקודם... מתיישבת לידי חברתי, עצבנית פחד, מצוברחת פחד, מדוכאת פחד-"אווווווווווווווווף! זה פשוט לא פייר! " אני מתוך נימוס שואלת-"אל דאגי...כולה מבחן, כמה קיבלת?" "לא. זה לא כולה מבחן. אוף. 98. 2 נקודות שלמות היא הורידה לי על משפט אחד שלא רשמתי. איזה מורה מעצבנת." - מבטיחה לך שרציתי להרביץ לה. מכות רצח. היא בוכה לידי על 2 נקודות בדיוק שאני בקושי גרדתי עובר.
מה למדתי מהסיפור הזה? -שאני צריכה לעמוד אך ורק מול עצמי. נכון, אנחנו שואפים גבוהה, וכמה שיותר- אבל. אנחנו בני אדם. ולכן, אם קיבלתי במבחן 60, ובמבחן הבא 70, ובמבחן אחריו 80- אני מתקדמת- וזה טוב. זה מעולה. למרות שהחברה לידי קיבלה 100, או 90. מבחינתי- אני עולה, וזה טוב, אני צריכה להתאמץ עוד, ולהגיע להכי טוב שאני יכולה אבל זה לא סותר שהציון הפעם הוא יותר טוב מהמבחן הקודם.
ואם זה הפוך? קיבלתי 90, במבחן הבא 80, במבחן אחריו 70...אז יאללה, אריק! תתעוררי! את הולכת בכיוון ההפוך חומד 
ב"הצלחה, וציונים זה לא הכל בחיים...כמעט הכל, אבל עדיין לא הכל 