תגיד, שמעת פעם את ה - "בת קול" הזו...?
- כבוד הרב מתכוון ל...
קול של בת? כבודו, אני לא שומע שירת נשים.
- וואלה? דווקא היא יצאה מחורב.
- אבל חורב זה לא של בית ספר של בנים כבוד הרב...?!
- אנערף, אולי 'ניתוח פלסטי'. אי, איזה דור.
"אמר ריב"ל, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת -
"אוי להם לבריות מעלבונה של תורה"...
זוכרים? שאלנו פעם - מישהו פה פעם שמע בחיים שלו 'בת קול'? ובכלל,
כל יום מחדש? מה זה, מה אנחנו ילדים קטנים? מה זה הסיפורים האלו...?!
בחיים שלי לא הבנתי מאיפה היא יוצאת, מי זו בכלל, לא שמעתי אותה.
ששאלתי עליה, ניסו להסביר לי שיש אחת כזו, שזה וזה וזה...
וואלה, לא הבנתי. לכן, אז, החלטתי ש - די! גם אני רוצה לשמוע אותה,
גם אני רוצה שהיא תדבר אלי, גם אני רוצה לחוש את קולה.
אבל מאז שבקשתי, זרמו כבר הרבה מים בירדן, עד ש...
עד שפעם אחת שמעתי. כן, אותה. את אותה 'בת קול' מיוחדת.
לא לא, אל דאגה, אני לא צריך רופא. הכל בשליטה.
=====
אז, איפה באמת הכפתור? איך המהלך עובד? מממ, זהו ש -
בשביל להרגיש את 'פעימות הנשמה' מבפנים, אנחנו חייבים להיות טהורים.
אלוקי! נשמה שנתת בי, טהורה היא. של כולנו, בפנים, עמוק אי שם.
אלא, ש...
עם כל 'מרוץ החיים' הזה, אנחנו לפעמים עוטפים אותה בעטיפות.
אוכלים "שוקולד", וזורקים את העטיפה. איפה? על הנשמה. רואים 'נמלטים',
וזורקים את הארס. איפה? על הנשמה. מתלבשים קצת פתוח, וזורקים את שאר
הבד, איפה? על הנשמה. קיצור, הכל הכל, אנחנו זורקים על הנשמה.
ואז...
ואז שעומדים להתפלל לפני ה' כי רוצים לשמוע מה יש לנשמה להגיד -
שהרי למדנו במחשבת ישראל (נו, בגרות. אי, שנים...) שזו הדרך לשמוע את הנשמה - לא, לא שומעים.
ו - שם מתחילות השאלות. בחייאת, יש לי נשמה בכלל?! לא יכול להיות שלא,
אז למה אני לא שומעת אותה? למה אני שומע 'טרקטור' מבפנים 3 פעמים ביום...?
----
תתפסו פעם ת'מכשיר הזה של הרופא, נו, המודד לחץ דם.
שימו באוזן, הניחו על היד, ונסו לשמוע את הדפיקות של הלב.
אתם שומעים?! לא. ועכשיו...?! לא. ועכשיו...?! לא. ועכשיו...?! לא, לא, לא.
מנסיון - המכשיר הזה גורם לך לחשוב שיש קשר בין המילים 'דפיקה' ל - 'דפוק'...
יודעים למה? כי המכשיר הזה דורש 'רגישות'. זה כמו שנבקש מאדם שעובד
בשבירת סלעים שיחתוך לנו חצי גרם יהלום. לא, זה פשוט בלתי אפשרי. אין מצב.
"איש הסלעים", רגיל לעשות פעולות "גסות", אבל יהלום חותכים עם ידיים רגישות,
כאלה שמרגישות כל תזוזה. כאלה ש ---- קיצור, רגישות. מאוד.
אז לנשמה - לטהורה הזו,
בשביל לשמוע אותה לא צריכים רגישות גדולה ...?!
פה, ממש פה היסוד. אדם "גס", לא ישמע את הנשמה שלו. את ה -
פאמ, פאמ, פאמ, שלה. אדם "גס" לא מסוגל לשמוע את הפעימות שלה.
ו - רק מי שממש מטהר את עצמו, עושה את עצמו רגיש לדבר ה',
רק הוא מסוגל באמת לשמוע את הנשמה שלו מבפנים. אפילו לשאול אותה שאלות,
ולשמוע שהיא עונה, מתוך הנשמה פנימה. להתייעץ, לדבר, לשחנ"ש איתה.
---------
"יוצאת מהר חורב".
'חורב', כי רק מי שמרגיש 'חורבן', רק הוא מסוגל לשמוע אותה באמת.
רק מי שמרגיש שהוא כלום בעולם, שבלי הקב"ה הוא נאדה, הוא ישמע אותה.
אבל יותר מזה - אדם שאכפת לו על "צער השכינה", על חורבנה, הוא יזכה לשמוע את הצעקה.
וזו לא צעקה שנותנת לך להרגיש שאתה 'מסכן', אלא אדרבה, צעקה שנובעת
מבפנים פנימה ונותנת לך להרגיש שאתה מתקרב יותר אל הקדושה, אל הקב"ה.
נו, אז ---
שאלת מליון הדולר עכשיו היא - מה בעצם הופך אותנו ל - 'גסים'...?
אתם יודעים, יש משפט כזה שאומר - "העיניים הם הצינור לנשמה".
ו - ידוע מאוד ש - "היכל הנגינה קרוב הוא להיכל התשובה".
בעיקר, שם הנפילה, ושם הפתרון - בשני התחומים האלו. בעיקר, מאוד.
אם בחורה שואלת אם מותר לה לשמוע "מוזיקה לועזית", אז גם אם נגיד ש - 'הלכה יבשה'
מותר לה אם היא לא מבינה את המילים, אבל...
מה עם הנשמה?! מה עם פעימות הנשמה?! את כ"כ מהר מוותרת עליהם...?!
מי שרואה כוכב נולד, נמלטים וכו' וכו', זה פשוט פוגע בפנים, הורס את הרגישות.
נכון, עכשיו את לא רואה שום פגיעה כמעט, אבל אח"כ, שלא תשמעי את השכינה זועקת,
אז - לא תביני פתאום למה זה מגיע דווקא לך, הרי את כן באה להתפלל...
הבחור נכנס לפייסבוק בלי חוסם תמונות, ואז מתפלא למה אין כלום בנשמה. זה לא פלא,
אלא זה המצב הטבעי. שאם כיסית את הנשמה, אם פגמת ברגישות - לא תשמע כלום.
אחרי התמונות שם, אחרי מה שהעיניים החדירו פנימה נראה לך שנשארה עוד חתיכת
טהרה חשופה בלי עטיפה שתאיר קצת מהנשמה?! מממ, קשה להאמין.
אז - ראייה, שמיעה, ו - מחשבה. על מה אנחנו חושבים. על ---
"על השכינה, או על השכנה"...
אגב, בחור - השכנה לא חייבת להיות בת 16, נראת טוב, שגרה בקומה לידך,
אלא היא יכולה להיות גם בפייסבוק. גם שם היא נראית טוב - פגמת בראייה,
וגם שם הראש שלך לא מפסיק להרהר עליה, פגמת במחשבה.
להכנס או לא? כן, להכנס.
אם אלך קצת יותר "על חבל דק", אז גם לדוגמא - 'מפגש פורום' שלפעמים החבר'ה
רוצים לעשות. השאלה התמידית היא - נפרד או מעורב. אם הם יבינו, שגם אם (...)
הם יקבלו היתר (?!) למפגש שכזה, זה פשוט 'לא זה', זה פשוט לא מתאים לנו (במיוחד אם
אפשר בלי שום בעיה לקיים אותו נפרד עם קדושה וטהרה...) אם אותם חבר'ה לא יבינו ש - "רוח ההלכה",
מי שלא שומר עליה והולך על "חבל דק", אבל מידי - מי שככה, אז באמת שלא יתפלא
אח"כ למה הוא לא שומע את הנשמה. למה "נאדה", כלום. למה הוא הגיע ל...
זהו, זה כל היסוד.
אסור לנו להעלות על דעתינו בכלל לראות מראות (גם סרטים) לא צנועות, לשמוע שירים
לא טובים, להתחבר אל אנשים לא ראויים, ולהיות במקומות לא מתאימים, כי...
אז, פשוט - נפסיד. נפסיד את 'פעימות הנשמה'.
את כל ה - "חיים" שבחיים.
"לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי"אם, רק, נהיה רגישים, לנשמה.
ה-ד-ק-ו-ת שבנשמה.
משלים מאוד את הקטע הזה:
ו - גוווווווווווווווווווול...!
אשמח מאוד מי שיכול בבקשה לכתוב תגובה, אפילו נקודה,
בשביל שהקטע יקפוץ למעלה, ובעז"ה יקראו עוד חבר'ה מאיתנו.
)
)
חחחחחחחח סתםם
<- נכון חסר רק שקן וזה הוא?]
ואין לדעת.. נסתרות דרכי הבורא.. אולי דווקא מה שאת תאמרי לו יעשה לו "את זה"...
