די כבר! אני משתגעת!
נמאס לי מכל הפצעים והפציעות שיש לי בראש (למי שלא יודע נפצעתי בפיגוע בראש)....
שבוע שעבר, התהפכתי מתוך שינה במיטה שלי והתנגשתי בסורגים (אל תדאגו בצד של הקיר, ספפה...)
וזה כאב!!!!!!!!!!!!!!!!!! מתוך שינה תפסתי ת'ראש והתחלתי לבכות.
עכשיו גיליתי שיש לי פצע מזה כואב בראש והקטע הוא שלא רואים אותו.
בקיצור, מצטערת ששיגעתי את השכל אבל הייתי חייבת לפרוק. סורי.....
תודה בכל אופן ואשמח לתגובות
בס"ד
מזכיר לי... שלאחותי היו כאבים בגב ולא ידעו מה זה אז עשו לה צילום וגילו שנשאר לה רסיס מירייה בגב:/ אווץ'... זוה היה כבר שנה-שנתיים אחרי הפיגוע... (מעודדת שכמותי
)
איזה מותק את!
אחרי הפיגוע מיד חזרת לחייך ולצחוק ולקחת את זה מזה בבגרות! למרות שזה לא קל ולא נחמד..
וב"ה לפחות בקושי רואים את צלקת..
את פשוט גיבורה! וברור שיש זמנים שזה קשה, ומותר וצריך לבכות.. וצריך להשתדל לזכור שזה חלק מהמאבק שלנו על הארץ הזאת.. ושזה למען כל עמ"י..
רק תדעי שאני ממש מעריצה אותך ואוהבת אותך.. אין עליך!!
(נראה תוך כמה זמן תגלי מי זאת.. הפתעה
)
ושיהיה לך לכפרת עוונות (אם יש) 
כפרה לעמ"י...
את יואב פוגל הכרתי לראשונה כשהיה בן ארבעה חודשים בלבד, ביום בו המשאית החלה לפרוק את כל הרהיטים שלנו בבתינו החדש בישוב כרמי צור.
רותי, אימו של יואב, ואני, התחבקנו והתרגשנו לרגל המאורע. בכל זאת, לא בכל יום חברות נפש מתקופת הילדות והתיכון, זוכות להפוך לשכנות, דלת מול דלת.
אחרי שפרקתי כמה ארגזים, והקרוון החדש התחיל ללבוש צורה של בית, קפצתי למשפחת פוגל, השכנים, למנוחת קפה ועוגה, כשבזרועותיי אביה, בני בכורי בן ה-3 חודשים.
"תכירו", הנחתי אותו בזהירות על השטיח ליד יואב שהיה מהופנט על צעצוע זרחני, "מהיום אתם חברים". וכך, במשך שנה שלמה גדלו להם בשמחה ובאושר שני התינוקות, יחד החלו לזחול וגם לצעוד את הצעד הראשון, מעט לאחר גיל שנה. כשהחליטו הוריו, אודי ורותי, לעבור בסוף אותה שנה לנצרים שבגוש קטיף, נפרדו בצער רב שני הזאטוטים, (ובפרט שתי האימהות שלהם..) ובכל פעם שנפגשה חבורת הילדים שהלכה והתרחבה ממפגש למפגש, ההתרגשות הייתה רבה.
"תמר ויואב מגיעים לבקר!", זה היה הקוד שבו בישרתי לבני ביתי שמשפחת פוגל בדרך אלינו.
בכל ביקור בבתינו, הגיע הרגע בו יואב שלף כמה ספרים עבי כרס מהספרייה שבסלון, והתכרבל לו על אחת הספות, שקוע בספר. "מה?, הוא כבר יודע לקרוא?", לא אשכח את הפעם הראשונה בה ראיתי את יואב בן החמש יושב צמוד לאביה בני ומקריא לו סיפור ילדים.
"אה, זה ממזמן, מה את מתרגשת?", אמרה בביטול אימו.
עם השנים, יואב עבר כמה דירות ולבסוף התמקם עם משפחתו בישוב איתמר שבשומרון, הכיר חברים חדשים, והשתלב במהירות בבית הספר ובסניף בני עקיבא.
דבר לא הכין אף אחד מחבריו לכיתה, המלמד שלו, המדריך, וכל המכרים, לפיגוע הנורא בליל שבת ה' באדר ב', הפיגוע שקטף מהם את יואב פוגל, הנכד האהוב, החבר, התלמיד, השכן והחניך.
"ספרו לי קצת על יואב", ביקשתי משניים מחבריו הטובים ביותר, איתם רונצקי ויגל מיידני, כשהגעתי לביקור באיתמר.
"יואב היה רוכב בלי סוף על אופניים", מתחיל יגל, "היינו עושים יחד מסעות אופניים ברחבי הישוב. טיילנו בכל פינות החמד שבאזור, בורות המים, החורשה, הוא מאוד אהב לטייל בטבע".
"הוא היה מצטיין בכל המקצועות", מוסיף איתם, "את החוברת באנגלית הוא סיים לפני כולם, וזו חוברת שמיועדת גם לכיתה ז'! גם במתמטיקה הוא היה מהבולטים", מספר איתם, חברו הטוב ביותר.
"הוא השתתף במקהלת בית הספר והיה לו קול ממש יפה, אבל הוא היה קצת ביישן אז תמיד הוא ישב בשורה האחרונה", נזכר יגל, "הוא גם למד נגינה על אורגן".
"חוץ משירה, הוא היה אלוף בכדורגל", איתם ויגל מספרים בהתלהבות. "יואב כמעט השתתף בטורניר של כל ישובי השומרון, ורק בגלל שנקע את הרגל, הוא הפסיד את המשחק".
"הוא היה חניך "שרוף", מחייך גולן, המדריך שלו בשבט ניצנים, "כמעט ולא הפסיד אף פעולה, וגם כשהמשפחה שלו נסעה פעם לשבת מהישוב, הוא דאג להתארח אצל חבר כדי להגיע לסניף".
"הוא היה חבר של כולם", ממשיך איתם, "הגאון של הכיתה", מהנהן יגל בהסכמה, "הוא עזר לאחרים בלימודים ובשיעורים, אבל ממש התעצבן אם אמרנו לו "איזה חכם אתה, פשוט גאון!". אומר איתם. "היה לו זיכרון מעולה, בחידון פורים שנה שעברה הוא זכה במקום הראשון, וכשמחיאות הכפיים הדהדו ברחבי האולם, יואב רק הסמיק, חייך והשפיל מבט".
" השנה הוא דרבן אותי להגיש מועמדות לחידון", מחייך איתם בעצב, "הוא אמר לי שאני חייב לקחת את המקום הראשון".
יואב אהב ללמוד תורה, התפלל בדביקות, נמנע מדיבור לשון הרע, וכמעט ולא רב עם אף אחד מילדי הכיתה. הייתה לו קליטה מהירה והוא רק רצה ללמוד עוד ועוד, שנתקדם עם החומר הנלמד
"בערב ביסלי שהעברתי בסניף", מספר גולן המדריך, "חילקתי את הבנים לפי קבוצות, שבדרך-כלל לא משחקות הרבה אחד עם השני. היה חשוב לי ליצור גיבוש בשבט, שמונה סה"כ 12 חניכים. בעוד החבר'ה רוטנים ומתעצבנים, יואב לקח את זה בסבבה בלי קיטורים ותלונות".
"יואב היה תלמיד של פעם בחיים", אומר הרב אביה אזולאי, שחינך את יואב שנה שעברה בכיתה ד', "הוא הצטיין בכל התחומים. בחשבון ועברית התקדם לבד עם החוברות ותמיד היה רמת אחת מעל כולם, אבל הוא לא שמר את חוכמתו רק לעצמו, תמיד אהב לעזור לתלמידים המתקשים. לגלות להם את התשובות? מעולם לא! בסבלנות וענווה רבה, הוא הסביר להם את הדרך לפענוח התשובה. בכל ערב כיתה שעשינו, הוא דאג שמישהו יגיד דבר תורה, ובסוף שנה הוא היה נציג התלמידים שנשא את דברו ואפילו קנה לי מתנה בשם כולם. כשרותי אימו החליפה את המזכירה בת"ת, כשהיא בעצמה בסוף הריון, יואב היה מוותר על הפסקה עם חבריו ורץ לעזור לאימו בעבודות המזכירות, כדי שלא יהיה לה קשה.
"לך תשחק עם חברים שלך", קראתי לעברו, והוא רק ענה בשמחה "אני רוצה לעזור לאמא שלי!".
היה לו ממוצע מעל 100 בכל המקצועות, ואחרי שזכה פעמיים רצוף במקום הראשון בחידון בית הספר, הוא החליט לא לגשת יותר. "לא נעים, שילדים אחרים ייגשו ויזכו..", הוא ענה בצנעה.
הרב עמוס כהן, המחנך של יואב השנה, בכיתה ה', מספר שהוא היה מגיע בקביעות ל"מתמידים", ללימוד רשות לפני תחילת יום לימודים, ולומד ברצינות והתמדה.
"יואב אהב ללמוד תורה, התפלל בדביקות, נמנע מדיבור לשון הרע, וכמעט ולא רב עם אף אחד מילדי הכיתה. הייתה לו קליטה מהירה והוא רק רצה ללמוד עוד ועוד, שנתקדם עם החומר הנלמד. הוא אהב מאוד ללמוד משנה, תנ"ך ובעיקר גמרא. הוא היה כמו 'בור סוד שאינו מאבד טיפה', צמא לדעת עוד ועוד, זוכר לפרטי פרטים את החומר הלימודי. ומאידך, היה נאמן לאהבתו הגדולה, כדורגל.
"המורה, אולי לכבוד סיום מסכת תיתן לנו לשחק כדורגל?", הוא ביקש ממני לא מזמן, ואני אמרתי לו, "בשבילך יואב, כל מה שתבקש". את סיום המסכת המרגש באותו יום, חגגנו בהבקעת גולים במגרש.
"באחד השיעורים, קצת נסחפתי בלימוד הלכות מוקצה, וביום למחרת תפס אותי ברחוב אביו, אודי, שסיפר כיצד יואב חזר נלהב ביום הקודם וסיפר לו בפרטי פרטים את כל ההלכות".
"לכולנו קשה", הוא נאנח, "זו אבידה קשה, אבל חייבים להמשיך קדימה, לא להישבר. האמונה התמימה בקב"ה נותנת כח".
"יואב היה משחק כדורסל עם כל בני הדודים כשהגיעו אלינו", מספרת סבתא צילה מנווה צוף, "בשבתות בצהריים, הוא היה מצטרף אליי לטיול נכדים ביער הצמוד לישוב. הפינה הקבועה שלו הייתה זו ליד הספרייה, בד"כ עם ספר עב כרס ביד", מוסיף סבא חיים, "ילד רגיש עם עיניים גדולות, סקרניות וצמאות לדעת עוד ועוד".
"הוא ממש הקפיד על לשון הרע, כשהיה שומע את חבריו מרכלים, היה מניח במהרה שתי ידיים על אוזניו", מחייכת נטע דודתו, "הוא הקפיד גם על שמירת העיניים, אפילו בגילו!".
"יואב ידע שאני אוהבת נשיקות מכל הנכדים", מספרת לי סבתא טלי, "ותמיד כשהגיע לביקור עם משפחתו, היה רץ ונותן לי נשיקה. כל ערב שבת כשהתארחו אצלנו, ישבו הוא ורועי ליד סבא יהודה וביקשו שאלות, והוא שאל אותם שאלות של גדולים, שאפילו הדודים המבוגרים התפעמו איך יואב שלט בתשובות". "פעם אחת ראיתי אותו קורא, כששאלתי אותו מה, הוא ענה "דברי הימים". הוא קרא גם ספר על בגין, את הספר של הרב לאו, "אל תשלח ידך אל הנער", וידע את כל הלכות החפץ חיים על לשון הרע. הוא היה ילד מאוד רגיש", היא נזכרת בעוד סיפור, "פעם נתן בלי כוונה מכה לאחד הדודים, ולא ידע מה לעשות עם עצמו מרוב חרטה".
"מיד אחרי הפיגוע", מסכם איתם בסוף השיחה, "כשבקשתו של יואב עדיין מהדהדת בראשי, הגשתי מועמדות לחידון פורים, ולבסוף, ממש כמו שניבא לי, זכיתי במקום הראשון. עשיתי זאת למענו, הזכייה הייתה שלו, בזכותו.
"הוא היה תלמיד של פעם בחיים", אומר הרב אביה, "וכזה יישאר חקוק בלב כולנו".
יואב פוגל, ילד טבע בעל עיניים סקרניות, הצמאות לדעת עוד ועוד, אהוב על כל חבריו, יהי זכרו ברוך.
(הכתבה פורסמה בגליון האחרון של "אותיות לילדים")
נעה*אבא עד מתי???
תמר פוגל- שה' ייתן לך המון כוחות, ולא יעזוב אותך לרגע!
שברגעים הכי קשים- תזכרי שהוא לא מפסיק לאהוב אותך, אף פעם!
וכאלו פיגועים לא יחזרו לעולם.
איזה עצוובב..נדנדה כתומה.איזה עצוב ..
אם לא הייתי יודעת בת כמה היא הייתי אומרת שהיא בת 14 לפחות...
פשוט עצוב ולא נתפס!!
אמן שה' יתן כוחות לתמר לרועי לישי ולכל המשפחה להמשיך בחיים בצורה הכי טובה!!
שה' ייתן לה כח ולרועי וישי כח להתמודד עם זה! אמן!ה
השיר נכתב בעקבות שיחה שהיתה לי בפורום עם מישו ששאל אותי אם אני עדין כותבת שירים, ועניתי לו ש"לא בגלל שאני בד"כ כותבת כשכואב לי ועכשיו ב"ה טוב לי!
ואח"כ חשבתי על זה שזה לא בסדר, "כשם שמודים על הטובה כך צריך אדם להודות על הרעה"
לא חוכמה לפנות לקב"ה כשקשה ורע. ורק אז להתפלל ולהתחנן שיעזור לנו ,אלא צריך גם לדעת להודות ולהלל את הקב"ה כשטוב לנו.
ואני ושבת שהבנתם את הרעיון..
אז בע"ה שנזכה שיהיה לנו תמיד טוב ושמהדברים הטובים נצמח.
ושנדע להודות עליהם.
בשורות טובות ושבת שלום.
שיר הודאה
קרה נס: קראתי שיר שלם!!!!!!!! |מתלהב מעצמו|
זה פשוט לא קורה אפפם, רק שממש ממש אבל השיר כזה מעניין אותי כזה, לא יודעת להסביר, או שאני מזדהה איתו וכאלה...
הקיצר כל הכבוד!!!
ואת ממש ממש צודקת!
אנחנו הרבה פעמים כ"כ מסתכלים על הרע ולא רואים את הטוב....
זאת נק' חשובה שמאוד קשה להתמיד בה..
נעה*מקפיצה...מהמם!!
תודה אבא שבשמים
אספרנזהמכירים את זה שנראה לכם שהחיים שלכם פשוט הכי דפוקים שיש! והנסיונות שיש לכם זה הנסיונות הכי קשים שיש!!!!!
ואז אתה מקבל איזה בומבה ע-נ-ק-י-תבפרצוף!!!!! שאתה שומע על מישהו אחר ש...(תשלימו...)!!!!!
אתה מקבל פורפוציה לחיים!!!!!! שמשאירה אותכה ב-ש-ו-ק!
ד--------------י!!!!!! ד------------------------י!!!!!!!!!!!!!!! מתי יהיה טוב?????????
עכשיו אני גם מרגישה עוד יותר רעה! אחרי ששמעתי עלזה, במקום להגיד לה' תודה על החיים המדהימים שיש לי (לעומת...)
אני רק נכנסת לדיכאון!!!!!!!!
אוףףףףףףף
הכל עולה בי ומציף את כולי.בדיוק השבת דיברנו על זה שאנחנו מרגישים כאילו שנת האבל על סבא שלי עומד לקראת סיום, בגלל שהוא התחיל להיות חולה בפסח לפני שנה ומאז הוא התדרדר לאחר שהתאשפז בחול המועד.
ולאט לאט,זכרונות מהאדם הזה עולים בי ומציפים אותי בכאב חד כל כך..כל כך הרבה זמן אחרי שהוא הלך.
ובין כל הלימודים,המתכונות,הבחינות-אין לי זמן להתרכז בכאב הזה.בצער.
כל הפיגועים הורגים אותי..פיגוע רחוק מהבית,אבל קרוב בלב.אחריו פיגוע קרוב ללבית וקרוב ללב.
החיים האלה פשוט מייסרים..אין זמן לשבת ולהירגע..להתייחד עם בוראי בטבע..
מכירים את זה?תחושה קשה..שקשה להסברה..
וואי.. כשסבא שלי ימות [בעז"ה עד 120!!!]
אז היינו צריכים כבר לשבת עליו שבעה מזמן.
הוא חולה כבר שלוש וחצי שנים. יש מאז ב"ה רק עליות, אבל חי הוא לא.
ו... וואי. זה באמת סיוט.
פשוט. תפוס אפילו עשר דק'. צא החוצה לאנשהו. לאיזה מקום שאתה אוהב. [אני עולה להר בישוב שלי. מקום מדהים! יש לנו משם תצפית על כל הארץ] תדבר איתו שם. תדבר!!!
זה פשוט יעשה לך טוב על הנשמה וייתן לך כוח להמשיך.
[ו.. וואלה, אני אומרת את זה מניסיון...]
אה, מה עוד נותן לי כוח לשמוח בשעות שקשה?
אני יודעת שזה ישמע דפוק, אבל- סיבוב שערים.
זה פשוט נותן לי כוח לחודש ש-ל-ם לשמוח גם כשקשה.
אחרי הפיגוע באיתמר- בכיתי. לא הפסקתי לבכות.
אבל היה לי כוח לשמוח.
אם זה היה קורה לפני קצת יותר מחצי שנה- לא הייתי יוצאת מזה. אבל בזכות ההתחזקות שלי בחצי שנה האחרונה, והסיבובי שערים שמכניסים בי כוח לחודש- זה פשוט הולך לי בקלות, לקחת את הצער ולהמשיך איתו..!!
בהצלחה!
אני גם אשכרה חצויה בין המצב של הבית(אח שלי חולה סרטן) לבין הלימודים.. זה קשה מאוד!!!!
אבל צריך לבין שגם כשיש נפילות צריך לקום מהן!!! הקב"ה נתן לנו ת'נסיונות שלנו כי הוא אוהב אותנו וכי הוא יודע שאנחנו נעמוד בזה!! אז יאללה תצא גבר! תראה לקב"ה שאתה יכול להתמודד עם זה..(שלא תבין, אני גם לא כ"כ עושה את מה שאני אומרת אבל בכל-זאת..-אני מאמינה בזה!!)
-טיפים-
-מידי פעם(כשיש לך קצת זמן) תצא לאיזה מקום מבודד ופשוט תדבר עם הקב"ה-זה עוזר!!!!!(זה נשמע פלצני אבל זה עובד!!)
-תקח על עצמך ללמוד משו לע"נ-זה מחזק!!!
-תנסה להיות כמה שיותר בחברה שתשכיח(זמני) ממך את המחשבות על זה..
-תעשה דברים שמשמחים אותך בצורה ממש זמנית-במקרה הזה זה טוב ומותר
-אם צריך עוד משו..אז.. יש פה פורום מ-ד-ה-י-ם!!!!!!שעוזר תמיד!! (וגם אני פה אם צריך אז..-במסר"ש)
היום כבר אין לי את הכאב על הפטירה של סבא שלי (כמעט 3 שנים) אבל כן יש זמנים של געגועים ממש חזקים..
אני ראיתי שלי עוזר מאוד לדבר. (בכל מיני מקרים, לא רק כאלה..) במיוחד עם אנשים ממש קרובים - אצלי זה בעיקר חברות. זה משחרר ומפחית את העוצמה של התחושות גם אם זה לא מביא פיתרון. פשוט עושה טוב כשיש עוד מישהו שמשתתף ומבין את הכאב..
וגם עשיה.. לא להישאר במקום. להמשיך לעשות דברים כמו שצריך למרות הקושי.. פשוט לחיות..
ו10 חודשים לאחר מכן נפטרה סבתא שלי וכואב לי כשאני נזכרת בהם אבל אני באמת כמו שאמרו פה מדברת עם אנשים, בוכה (וזאת לא בושה!!! אפשר לעשות את זה במקום שקט לבד זה גם עוזר) ולוקחת מהם לחיים שלי הם איתי בדרכים אחרות
ובאמת..רק בשורות טובות!!! כי כבר נמאס...נמאס מכל כאב חדש, מכל מוות..שפותח פצעים ישנים ומחטט בצלקות...
שלא נדע עוד צער... יאללה- גאוולללההה!!!!!!!!!
עשיתם לי סיוטים פעם קודמת
הייתי צינית עכשיו כן?
כל אחד יעשה כראות עיניו...
ואני מזהירה בזאת בפומבי, א לדאוג שאני יגיע למפגשי פורום כלשהם, ועוד יותר שאני לא יודעת שזה מפגש פורום, מתקבל ?
עזבו אני עדיין מסויטת מאז...
משהמפגש אחרי פעילות חיובית
אוי הטלפון |נאנח|
אין לי התנגדות שיעשו מפגשים, שיהנו מה שנקרא
יש לי התנגדות שאני יהיה שותפה בהם!!!
וההתנגדות אומרת גם לא לגרום לי להגיע למפגשים בלי ידיעתי!!!!
סיבו"ש...כאילו מה נראה לכם שזה באמת יצא? חוץ מזה תבואו ו...? מה תעשו בדיוק?! אני בכל מקרה לא באה אבל אני אומרת בשבילכם זה ממש מעפן...!
ומדברים איתנו וסתם שזה לא יהיה רק וירטואלי כמו שכמה מהאנשים פה התלוננו חוץ מזה שלמה לא?
תחשבי על זה-נגמר הסיבו"ש ואז אתם באים ואומרים שלום ו...? אוקי מה עכשיו אין שום תוכנית שום דבר מאורגן....זה לא ילך ככה תאמיני לי! אבל באמת תעשו מה שבא לכם...זה היה רק בגדר המלצה...
למי שמעוניין זה ממש נחמד
מי שאוהב את זה זה ממש נחמד וסבבה, מי שלא אז לא...
אני מהאלה שאוהבים את זה אבל לא בשבילהם 
כי הרב אמר לי שאסור לכתוב עם י' אחת שי זה מוריד את שם ה' מהשם שלי...אנערף מהה..?
איל!ליאייל!לי
אבל אז אפחד לא ידע מי אני...
אני מעדיפה להשאר מוכרת...
מעפר אני באהאחרונהבס"ד
מתי? כמה? למה? איך? איפה? איך זה מסתדר עם העצרת תפילה היום בכותל?
אני מסתובבת פה כבר הרבה זמן, קוראת ומגיבה. אני בד"כ לא משתפת אתכם בבעיות שלי, אבל באמת הגיעו מים עד נפש, ואני חייבת עזרה.
העניין הוא שאני מתביישת לספר לחברות שלי.. זה כ"כ מביך! אני הבחורה הדוסה של השבט, לא מדברת עם בנים וכו'. אבל כן, גם לי זה קרה. התאהבתי. אני יודעת שנמאס לכם לדוש בנושא, ושכל שני וחמישי נפתחים על זה שרשורים, אבל באמת שאני כבר לא יודעת מה לעשות.
הוא ואני בהתחלה היינו רק ידידים, נפגשים פעם בשבוע- שבועיים.. אבל מאז תחילת אדר, הקשר התקרב.. הוא כ"כ מתוק.. לפעמים הוא קצת מריר או קפוא, אבל בד"כ הוא פשוט מדהים, ומפנק.. לפעמים כשהוא בא אלי הוא מביא גם תותים, או עדשים.. פשוט.. אין לי מילים.. והכי אני אוהבת שהוא נמס מולי, זה עושה לי הרגשה כ"כ משכרת..
אתמול בפורים, כשהוא בא אלי עם המשלוח מנות, הגענו לשיא, ממש לא יכולנו להפסיק להיות ביחד! אני כ"כ מתביישת לספר.. איך, איך, אני- הדוסה שכולם מעריכים, נפלתי בזה??
עכשיו עזבו את זה שכל פגישה יוצאת לנו ממש יקר כספית.. הבנתי שזה פשוט כ"כ חומרי ומזיק לנשמה, ואולי גם לגוף..
החלטנו להפרד ב"ה.. אני כ"כ שמחה על האומץ.. אבל אני פשוט לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו!! איך אפשר להפסיק? כל פעם שאני מנסה לא להסתכל עליו או לחשוב- אני נתקפת געגועים, והבטן כואבת לי.. אני מנסה להתנתק לו לחשוב עליו בכלל ושאחים שלי מזכירים לי אותו אני פשוט סותמת את האוזניים אבל הוא כ"כ מתוק!!! אין בחיים לא נתקלתי בדבר כ"כ מתווק..
כל פעם אני מנסה לעלות ולהתחזק, אבל ישר כשאני רואה אותו אני שוכחת את כל ההחלטות ונשברת..
בבקשה, עזרו לי! מה לעשות?
כל מי שנתקל בו אמר לי שהוא כ"כ מתוק וחתיך..אוף!!..
תאמינו לי הרבה יקפצו עליו המון לא רוצה להפסיד אותו..
אחים שלי ממש רבים עלזה להיות איתו.!..אחיינית שלי בת שנה אבל שהיא איתו היא ישר נרגעת לא בוכה הוא פשוט מדהים!
אחיינים שלי יעשו הכול יאספו את כל הצעצועים ארוחת ערב תיגמרעד הסוף מקלחות הכול..רק אם הם יפגשו איתו..
אבאמא לא כ"כ מתים עליו והם טוענים שזה מזיק וכו'..אבל הם גם חושבים שהוא מתוק במיוחד..
[נ"ב- אני לא יודעת אילו פרטים יוכלו לעזור לכם לעזור לי.. אני בת 17, והוא- אני לא בטוחה.. והקשר הזה הוא למטרות רציניות.. אה, וקוראים לו שוקולד..]
חג שמייח(:
מתתווווקק!!!
-Ayelet-מתוק!
זה יותר חזק כשאתה לא יודע שהיא מדברת מלכתחילה על שוקולד.
אבל זה בכל זאת ממש מצחיק וקליל, וממש מישתלב...
יישר כוח לכולם! יומטוב ומאושר!!
ווואאאאאייייי!!! התאהבתי בקטע הזה..
c ה-מתוק!!!!
ו... אני לא ידעתי שזה על שוקולד..
חשבתי שהיא סתאם תקעה את זה פה.. [ת'אמת, לא ממש הבנתי למה..?!]
קיצר, פשוט מתוק!!!!!!!!!!!!!
אם יש עוד כאלה חמודים, אז.. תכתבו!!!
אני מתה עלזה!!!
דברים יפים!
משו שכתבתי...אני שולחת באישי
כל פעם מחדש אני אוכלת את עצמי...
תמיד תמיד תמיד!!! לוחצים עליי, דוחפים אותי, מקטרים לי, חופרים לי..מה לא?!
החברות, המשפחה, הלהקה...כ-ו-ל-ם!!!!
וזה קורה כל פעם כשמגיעה לה עוד עונה חדשה של כוכב נולד! 
(<<דמיינו שהוא שר..ולא צועק כמו איזה מצ'וגע..)
אני מסתכלת על כל אלה שהולכים מנסים ומצליחים שם בעיניים כאלו מקנאות...אוף!!
נכון, אפשר להצליח בלי זה וכו' וכו' וכו'...
אבל מה לעשות...הם עושים לי ייסורי מצפון!!! 
ונכון, אני יודעת..זה אסור מבחינה הלכתית...אבל איך יוצאים מזה??!!
זה אחד הדברים שהכי הכי קשים לי!! 
אני בנאדם מאמין ב"ה, באמת!!! בכל דבר אני מעודדת את עצמי ואומרת שהכל לטובה!!
אבל כאן...יואווו!!!
אני כ"כ כ"כ אוהבת מוזיקה, לנגן, לשיר, להלחין, לכתוב...
ובום!!! אני רואה את כל העונות כל פעם מחדש..ומתבאסת..שהם כן ואני לא!!
ברור שזה לא מה שיוריד לי את המוטיבציה להמשיך ולעסוק בזה...אבל עדיין...זה קשה!!!
זה פיתוי שעומד מתחת לאף שלי..כ"כ כ"כ קרוב...ו......לא!
טויב, זו סתם הייתה פריקה, עקב פתיחת העונה התשיעית שנפתחה אתמול...
אתם לא חייבים להגיב..ומנהלים- אם זה לא מתאים וסתם חופר..אתם מוזמנים לנעול או למחוק, לשיקולכם!
המשך יומקסים אחים שלי 
כוכב נולד בשביל זה
זה קשה לעמוד בדברים כאלה!!!
אז המון בהצלחה!!
זה סתם יפתה אותך ויעשה לך התמודדות.חוצמזה...שזה סתם הבלים-מכל תחום-תורני וגם בכלל(ופדיאחות-לפחות למי ששר כמוני..)הם מנסים להוציא ת'בנאדם הכי דפוק שיש,אני אם היתי במקום אחת מאלה ששרים **** וצחקו עלהים,ליד כולם-שתביני!!!אדם בא ושר(לא יודעת אם זה נקרא בעצם לשיר..אבל בסדר..)עם הנשמה,משקיע את כל כולו ובאמת מכל הלב ומראים כמה הו יוצא טמבל ואיך שכולם צוחקים עליו,זה יכול לשבור לו ת'חיים
וכמו שזו שמעלי אמרה-את מוזמנת לנגן ולשיר,לסניף,לאולפנא,למשפחה(וגם לי)לעצמך ו-לה'!
ואוו אבל באמת,בדוגרי זה ואחד ניסיון!![בדיוק אתמול כתבתי על זה שיר בשביל הפרויקט באשירה,אבל זה כ"כ מתאים לך אני בל"נ אעלה גם לפה אחרי הביקורת שאקח בעז"ה מניגונים]אבל ילדה,נשמתי!את חיבת לזכור!!יש בך כ-ו-ח-ו-ת!!!ובדיוק כמו ש"מתוק מדבש" אמר\ה,שכן!!אני מחנכת ת'צמי מעכשו,למען הילדים שלי(תסתכלי רגע בחתימה שלך..)!!
כשקשה את מוזמנת לדבר עם אבא,לפרוק לספר וגם אולי לבכות!
אהה וגם לכתוב שיר,להלחין ולהעלות לפה
אוי..באמת פוווווווווווווווולים ב"הצלחה!!
חלק מהקושי הוא זה שאת רואה אותם ומתבאסת וכו'..
בובי שלי=]אבל..זה לא העניין..
כנראה לא הסברתי את עצמי טוב...
עצם הידיעה שיש דבר כזה..שהם כן ואני לא!!! זה מה שמבאס...לא משנה אם אני אצפה בזה או לא..
ברור שאם אני אצפה בזה...זה יבאס אותי יותר...
אבל, יש את האופציה הזאת..ואני לא יכולה!! כי אסור (ב"ה)!!!
זה מה שאוכל אותי...
ותכל'ס, להם מגיע הצל"ש האמיתי.
גמלי קשה עם הקטע של "קול באישה" אבל ב"ה ה' עוזר לי ומביא לי הזדמנויות לשיר. לא לפני קהל אבל לתת קצת במה לקול שלי.
אני מציעה לך אולי להקליט את עצמך ולפרסם בפסיפס תחת הכותרת "שירת נשים" או בביכורים עם סימן של # [שירת נשים].
וזה מותר לפי ההלכה. אנשים לא ידעו מי את, יגיבו ליצירות שלך, וזה יתן לך סיפוק.
כוכב נולד, תמיד רציתי שתהיה כזאת תוכנית לדתיות, אבל זה בלי סיכויים כ"כ.
תני חיוך=] בסך הכל את במצב טוב מאוד, ולרוב האנשים אין את הכישרון שלך.
מקווה שהועלתי במש'הו ולא רק חפרתי=]
א- את שרה מהמם, אני בטוחה בזה!!!! וה' יעזור לך לנצל את הכשרון לטובה- תסמכי עליו!!!
ב- אם רק היית יודעת כמה זה כואב גמלי..וכמה לוחצים עליי..ואני אפילו לא שרה כזה יפה... אז אני ממש מבינה את הנסיון הזה..זה ממש קשה!!!! בהצלחה!!!
איך אפשר להפסיק לשפוט אנשים לפי מראה חיצוני?
יותר מדי פעמים קורה שאני מקטלגת מישהו בשניה שאני רואה אותו
(לא דווקא לרעה) ואח"כ קשה מאד לצאת מהתבנית הזו שבניתי.
מה אני אמורה לעשות?
אולי פשוט תגידי לעצמך כל פעם שאת רואה מישו שזה לא נכון, זה לא הוא, ומה שהוא לובש לא אומר כ-ל-ו-ם עליו.
תנסי לשכנע את עצמך, להגיד לעצמך שוב ושוב ושוב שזה לא נכון.
זה נשמע טפשי, אבל בסופו של דבר זה עובד, מניסיון. (אצלי לא דווקא בקטע הזה, אבל זה לא משנה.)
בהצלחה!
בס"ד לק"י
הגדרות. סטיגמות. מחשבות.
ו..מסקנות.
כן, כולנו כאלה.
בני אדם שאוהבים להסיק מסקנות מהר, אין לנו זמן לחכות, להכיר.
ישר משייכים, ישר מצמידים לתבנית.
וואלה, התרגלנו.
כולנו.
הפעם לא אאריך במילים אך תחשבי עלייך.
כן, את.
לפעמים יוצא לך לשקר לאנשים בטעות, נכון?
תארי לך שאת תלמידה חדשה ו..לפני שאת נכנסת לכיתה,
בת מכיתתך לשעבר אומרת "זאתי, משקרת, תזהרו".
ו..וואלה. ישר שהייתי רואה אותך, הייתי נזהרת.
ואת, שנכנסת לכיתה, להתחלה חדשה לא ידעת על זה בכלל.
ששהית בכיתה, לא שיקרת אפילו פעם אחת. אחת.
ואני? לגלות לך את האמת? חשבתי ששיקרת מדי פעם.
ו..זה ריחק אותי ממך. ממש.
את, לא הבנת על מה המהומה.
אבל אילו רק הייתי יודעת שזה לא נכון, אך הסטיגמה, השפיטה המהירה, היכתה בי.
אם הייתי יודעת שאת לא כזאת הייתי מחכה.
באמת, בסבלנות אפילו.
אותו דבר גם כאן.
ישר- את רואה תדמית של אדם. את החיצוניות שלו.
חושבת, מסיקה. אפילו לא נותנת צאנס לפעמים.
ואוו. חכו רגע. תרגעו. סבלנות.
למרות שאני חושבת שחיצוניות כן מעידה על משהו באופי,
שהרי אם היא לא הייתה מתחברת לזה כלל- היא לא הייתה מתלבשת כך.
אך כאן, יש להיזהר,
את לא היית רוצה שהכיתה החדשה תשפוט אותך עפ"י "סטיגמה",
עפ"י מראה חיצוני, נכון?
במיוחד אם היא לא נכונה, או מטעה.
תחשבי על האדם שאת רואה ונפגשת.
לפעמים משהו שנראה לנו כ"כ לא קשור, כ"כ לא מתחבר אלייך,
כשאת מכירה אותו - הוא מתוק מדבש.
וכמו שאומרים, דברים שרואים מכאן, לא רואים משם.
זה לא רק מראה זה גם מעשה שנעשה או משהו כזה.
קשה לי לשכנע את עצמי שזה היה מעשה טוב.
לפעמים עולה לי המחשבה שאולי זה באמת.
(אני יודעת שזה לא טוב)
ממש אבל ממש קשה לי להיפטר מתדמיות, גם אחרי שהכרתי את הבנאדם.
זה פשוט נשאר לי בפנים וצץ לפעמים...
אני משתגעת מזה אבל לא מצליחה למחוק את זה מהראש.
זה משגע איך שדבר אחד קטן משנה לך את הדעה על הבנאדם בשניות!!
וואי, התחרפנתי!!!
לשייך ישר. אבל בטח קרה לך ששייכו אותך והרגשת נורא.
כל אחד שעובר ברחוב עובר שייוך ע"י המון עיניים.
יש משהו במראה חיצוני שמשדר על הפנימי. אבל בכל דבר יש דבר טוב.
זה הדבר כמעט הכי קשה-לדון לכף זכות, לראות את הטוב.
גם אני הייתי רוצה להצליח ולהשתדל שלא לשייך בן אדם לפי מראה.
הלוואי שנצליח!
[התשובה שלי מעורפלת משהו ומן הסתם חזרה על דברים של מי שמעלי, סורי, פשוט זה מה שגם אני חושבת=]
למה שמים חולצות דעה- כדי להפגין את דעתך (או בי נגמרו לך החולצות פיג'מה...)
הלבוש של אדם ישר אומר משהוא.
ברור שיש עוד דברים אבל כשמישהוא לובש משהוא הוא בא לאמר משהוא- גם אם לא בכוונה.
לראות מישהו ברחוב ולהמציא סיפור שלם על בדיוק ההיפך ממה שהוא נראה לך...
מתו"שמכירה מקרוב ת'תופעה (לצערי) ואצלי היא לאט לאט יורדת כי יצא לי כבר מלא פעמים לשפוט מישהי/ו ואז להכיר אותם אפילו קצת יותר מקרוב ולראות כמה הם שונים ממה שחשבתי!
את נישמעת מדהימה ! למה להתנתק מעצמך ?! אני בעד ההפך להתחבר לעצמך ..
בואי לאישי
איך את יכולה לדעת עלי שאני מדהימה?
פעם הייתי מפרסמת שירים.. היום זה פשוט.. אני לא יודעת.
אני מסתכלת ב"אשירה לה'", הפורום הסגור של השירים, ופשוט.. איכשהו, מקנאה.
כי אני כבר לא שם.
לא שם בכל דבר-- לא לימודים, לא החברות שהיו פעם. מנותקת.
והשבוע, באמת שרציתי, פשוט לצאת מעצמי, להפסיק כבר להיות אני.
אני מגעילה את עצמי,
רוצה להיעלם.
איך יוצאים מעצמך??
שאלת את עצמך פעם למה את מגעילה את עצמך??
למה את רוצה לצאת מעצמך? ולהיעלם??
נכון, כל אחד מאיתנו עובר תקופה קשה בחיים..לכל אחד יש ת'בעיות שלו..
אבל צריך לדעת להתמודד איתן, להבין מאיפה הן נבעו...
להילחם בהן!!!
אולי כשכתבת שאת רוצה לצאת מעצמך, התכוונת להרגלים שלך..או משהו כזה..ואת זה רק את תדעי אחרי שתעשי ברור עם "האני עצמי" שלך!!!
"אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן" (ליקוטי מוהר"ן תנינא, קיב)
תאמיני!!! תאמיני בעצמך!!!
תעריכי את עצמך!!!
טיפ: כל יום תכתבי שתי מעלות על עצמך. בסוף השבוע תקראי את כולן. <את לא מבינה כמה תהיי גאה בעצמך>
יאללה, צאי לדרך! בהצלוח'ס נשמה
וכמובן, אם את רוצה לשאול, לדבר או סתם לחפור..את מוזמנת באישי!
גוד נאכט
הדבר הראשון שעלה זה זה שאני מזדהה... מאוווד.... (שיהיה ברור.. אני כותבת במיוחד לעצמי... אז אם זה יצא נוקשה או משו' כזה אני מבקשת סליחה כבר עכשיו...)
אבל אז קפץ לי מה שכתבת:
"...אני מגעילה את עצמי,
רוצה להיעלם.
איך יוצאים מעצמך??"
וחשבתי, אולי לא צריך לצאת מעצמך? פשוט לשנות את "עצמך". מגעיל אותי איך שאני מתייחסת לחברות. אני לא בטוחה שהיית רוצה להיות חברה של עצמי. אז נכון שזה קשה, וזה מאווד קשה.. אבל לשנות את היחס הזה. לחשוב על עצמי בצד השני, זאת שבועטים בה. זאת שצועקים עליה. זאת שמתעלמים ממנה. לא היית רוצה להיות שם. אז למה אני שמה את החברות שלי שם? באמת שלא מגיע להן! בטח אחרי שהן עדיין חברות שלי אפילו שאני ככה... (ואני אישית באמת הופכת להיות בנאדם זבל במצבים מסויימים...)
אז לחשוב על זה. ולחשבו על מה שאנשים אומרים לך. אומרים לך שאת בנאדם מדהים. אז כן! אנשים בד"כ לא ממציאים.. בטח כשמדובר בבנאדם שהם בקושי מכירים במציאות. אז תחפשי את המקום הזה שאת כן מדהימה. כי אנשים פה מצאו את זה, והם רחוקים... את קרובה- איך לא תמצאי את זה??
ולא להילחם בזה חזק מידי. משהו שלמדתי מבת דודה שלי... לפעמים פשוט צריך לתת לדברים לזרום (קצת! שלא יצאו גמרי משליטה..) ודברים מסתדרים.
לפעמים צריך לתת לזמן לעשות את שלו...
תתחילי פה בקטן ותעברי אחר כך לפנים מול פנים לאנשים סביבך...
מה יקרה אם נגיד תפרסמי שלך? אם מישהו יגיד נגיד וזה לרוב לא קורה שהוא מכוער, אז? מי הוא שיגיד לך על מה שיוצא ממך עצמך? הוא לא מכיר אותך ולא יפגוש אותך ברחוב ויגיד לך :" אהה.. זאת את שכתבת שיר מכוער..."
להפך: יגידו לך כמו בד"כ דברים טובים! בכל דבר מוצאים טוב ולא ממציאים וזה ייתן לך יותר חשק וככה בעז"ה תיפתחי!!!
אם הקב"ה הביא אותך לעולם סימן שאת משמעותית לו!!!
אני רוצה שיתנו ביקורת, זה לא מפחיד אותי, אני פשוט.. אני באמת לא יודעת.
לפעמים אני נכנסת לזה, ומרגישה כ"כ שום דבר. כלום.
זה מציף, שנאה כלפיי מי שאני.
כלפיי היצור הלא ברור הזה, שכלום לא החלטי אצלו, ובכל באלגן וחוסר אונים.
אני לא מכילה את עצמי, ואי אפשר להתנתק מזה..
אוייש, רחמים עצמיים. |נושף אוויר החוצה חזק| .
אבל תחשבו רגע בהיגיון- אם אתם שונאים מישהו, אתם מתחמקים ממנו כל הזמן..
אבל מה אם אתם שונאים את עצמכם?! 
אתה צריך להבין מה מציק לך בו, אתה לא צריך להבין אותו, אבל לא לשנוא, לראות בו משהו אחד טוב ולהסתכל רק על הטוב הזה!
כשרואים את הבנאדם הזה להגיד למשל: "וואוו... הוא לא יורק על אנשים ברחוב! איזה צדיק!!!"
את אותו דבר קחי על עצמך! ואני שוב אומרת- אם לא היית משמעותית בעולם כבר מזמן לא היית פה!!!
תתפלי להקב"ה שיאיר את עינייך..ותמצאי את הטוב שלך!!
תנסי לחשוב בכוח שאת אוהבת את עצמך וטוב לך ואז זה יבוא ממקום אמיתי באמת!
תכבדי את עצמך, תעריכי את מי שאת!!
ותילחמי ביצר הזה, שגורם לך לחשוב מחשבות רעות שכאלה...
אין לי כרגע זמן להגיב..
אבל כ"כ מבינה אותך...
פשוט מזדהה איתך לגמרי!!
בס"ד
אני לא מאמינה לך שאת שונאת את עצמך. לדעתי את בורחת ממשהו אחר, לא יודעת בדיוק מימה, רק את יכולה לדעת...
(אולי אני טועה, אבל יש לי קצת נסיון בזה)
אחותי, את לא צריכה להוציא אותך מעצמך.
את פשוט צריכה לגלות את עצמך, ואז להוציא אותך ל-עצמך, ולא מעצמך. (מבולבלת?.. גמני)
מכירה ת'תחושה לפעמים של 'למה לעזאזל אני אני'..
אבל, מה לעשות, נדפקת כמוני
אצלי זה בא יותר בקטע של חֵבְרה, של: לודעת איך להגיד, לודעת איך לדבר, מפחדת מתגובות..
ואפילו, יודעת מה? |לוחש| אינלי מושג למה אבל מפחדת לצאת לעיר, מפחדת לקבוע תור לשיעור פרטי, מפחדת ללכת לאורטודנט, לרופא, מפחדת לצאת החוצה, מפחדת להרים טלפון,מפחדת לצאת עם חברות..
אולי לא בקטע כ"כ של פחד, אלא זה פשוט מלחיץ? |מהרהר|
ואז.. קיבינימט, למה אני אני? למה אני כזאת, למה למה למה..
טוב, נו..
|נאנח|
|נקרע מצחוק|
אבל, אנחנו פה, נכון?
אנחנו כאן, ואני לא חושבת שאנחנו נתאבד למה יש לי דעות קיצוניות בעניין..:D
אז, אנחנו כאן, אנחנו חיים, לומשנה אם אנחנו זה אנחנו.
נדפקנו? אחלה, בואי נחיה עם זה.
אבל תכלס, זה כ"כ ל-א נכון.
כי לא נדפקנו.
כל בן אדם הוא מדהים.
כ-ל ב-נ-א-ד-ם.
ואם את לא חושבת את זה על עצמך, תשאלי חברות. תגלי אחרת. תסמכי עלי.
אז יש קטעים דפוקים, 'דפקטים' אני בדר"כ קוראת להם, אבל אף בן אדם לא יכול להיות מושלם, נכון?
ואף בן אדם לא רוצה שא-ת תהיה מושלמת.
ואת גם לא צריכה להיות כזאת.
איך יוצאים מזה? (שימי לב, כתבתי איך יוצאים מ-ז-ה, ולא איך יוצאים מעצמך)
כדאי שתעשי משהו עם עצמך..
כתבת שאין לך לימודים, ותכלס, לימודים זה מה שהכי מעסיק ברגע הזה של החיים.
אז אם אין לך, כדאי שתמצאי משו..
תעבדי, תתנדבי.
(יודעת, כ"כ קל לדבר, אבל כשזה מגיע לקטע של עשייה.. |נאנח|..)
באמת.
איך אומרים? תגשימי את עצמך, תממשי.
אני בטוחה שיש בך המון.
כן, בטוחה.
אז אחותי?
אני פה, כן?:P
ואם לא פה כרגע, אז אני אהיה עוד מעט או שאני בביצפר.. זה בסדר, גמלי אין לאן לברוח
והיי, אגב -
" על כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה מת, אבל ברצונך החופשי - אתה חי ".
ותמיד, ת-מ-י-ד אפשר לתקן.
מאמינה בך. תאמיני גם את.
ולהגיע אל תוך תוכך=אל הנשמה שלך.
אני יודע שזה יכול להשמע קצת חסידי.
אבל אני באמת אומר לך את זה מנסיון.
נסי. מכפ'ת לך?
אל תיחסו למשפט שם.. סצם הזכיר לי משו
אחות יקרה ניסית להסתכל על עצמך במראה?
מה ראית?
את צ'ייסר? לא.. את מי שאת באמת- זאת שעומדת מאחורי הניק הזה.. זאת עם הפנימיות והרצון לעשות טוב
בעולם.
את יודעת משו?!
בורא עולם ברא אותך כדי שתעשי פה משהו בעולם.. שתתני את חלקך פה.
וזו הסיבה העיקרית שלך לדבר, לחיות, לעשות חיל!
אין סיבה לפחד.. את יודעת כמה פעמים ניסיתי לעצב דברים במחשב שלי ובתור מתחילנית יוצא לי מ-ע-פ-ן
אבל את יודעת מה מחזיק אותי?
שאני יודעת שיום אחד אצליח יותר.. שאני יודעת שלא ה'עיצובים' שלי יקבעו ת'אישיות שלי ות'אני שלי!
כי אני אדם בפני עצמי...!
ואת שאני בטוחה שהכשרון שלך נמצא שם בשירים את פוחדת להעלות אותם.. אני מרגישה בשבילך חתיכת פספוס
את פוחדת מהביקורת?
למה? היא תאכל אותך? יודעת מה? כשאת מקבלת ביקורת תבואי אלי לאישי ושתינו נסתלבט על היצירות שלנו
ביחד... באמת שאין מה לפחד או להסס להעלות דברים ו/או לפתוח שרשורים.
את צריכה לבטא ת'צמך כמו שכל אחד עושה פה...
ואני אפילו דורשת שתעשי את זה
סתכלי איזה מותק את סתכלי במראה.. תגידי לי את מי גילית שם!
אוהבת, את מוזמנת לקשקש באישי
כל אדם הוא בריאה חד פעמית
וידע זאת כל אדם
אני עם כוחותי וסגולותי,
פרצוף פני וסגולות נפשי יחידי בעולם.
בין כל החיים עכשיו אין אף אחד כמוני
בדורות שעברו לא היו כמוני
ועד סוף כל הדורות לא יהיה כמוני.
אם כך הקב"ה בטח שלחני לעולם
בשליחות מיוחדת ששום אחד אחר
לא יכול למלאותה, רק אני בחד פעמיותי
(עלי שור)
קיבלנו את זה בצ'ופר, ואני כמעט כל יום קוראת את זה, אז אני יודעת את זה כבר בע"פ.
זה באמת מעודד!!!! כשהיו לי זמנים כמו שתיארת, הקטע הזה היה פשוט במקום!
הקב"ה שלח אותנו לעולם בשליחות מיוחדת, ז"א שאנחנו צריכים להיות כאן,
לא לברוח מעצמנו... אולי עכשיו יש חולשה, אבל תזכרי את זה.
ה'- אבא שלנו מאמין בך! הוא עצמו חושב שאת מדהימה!
אי אפשר לחלוק עליו!!
מקווה שהבנת, ושעזרתי!
יש לי עודף..או יותר נכון זה מתבטא בחוסר טאקט...
דודה שלי בהיריון, חודש תשיעי.
הם גרים בישוב שלי, ואני עושה להם הרבה בייביסיטר...
אתמול דוד לשי התקשר אלי, ושאל אותי אם באלי לישון אצלם כדי שאם דודה שלי תצטרך- הם יוכלו לנסוע מיד לבי"ח, ולא יחפשו בייבייסטר באמצע הלילה.
סבבה. הסכמתי. למה לא?
קיצור, עכשיו אבא שלי התקשר אלי- מרב, מתי את מעירה את הילדים?
אמרתי לו שי', דוד שלי, יעיר אותם.
אז הוא אמר לי- מרב, הם הלכו לבי"ח.
אני כולי כזה: מהה? למה הם לא העירו אותי כשהם נסעו???
אז אבא שלי אמר לי: הם העירו אותך באחת וחצי, כשהם נסעו. זה מה שי' אמר לי...
קיצר, הם העירו אותי, ואני לא זוכרת את זה XDXD זה בחיים לא קרה לי.
היא עכשיו בחדר לידה.
תתפללו שהכל יעבור בשלום.
בריאה ושלמה.
משקל? אין לי מושג(=
יש לה חך [ככה כותבים???] שסוע, אבל בקטנה, יאללה.. יש הרבה אנשים כאלה...
לדוד שלי הייתה שפה שסועה, וזה יותר מבאס, כי נשארת צלקת שרואים.
קיצור, סבתא שלי עכשיו אצלנו [ז"א, אצלם. אבל היא תקפוץ גם אלינו(= ] ויהיה שמייח בעז"ה((=
רננ.מזכיר...כשאחותי נולדה(אמצע הלילה) שמרתי על אחים שלי...
ואיך אני יודעת שכבר פסח מגיע?
לפי השיר:
"אביב הגיע פסח בא"!
טויב...נכון עוד רגע פסח?....נכון..
ואנחנו ספיציפית אוהבים קצת לטייל בפסח...לא יודעת מה איתכם..
אבל יש בעיה אחת-
אין לנו מושג איפה....
אז רעיונות למקומות בילוי יתקבלו בשמחה!!!....
(אגב..גם אתם מטיילים או שאנחנו המוזרים היחידים..)..
תודה לכולם!!!
ג'וקים כלשהם..
עאל"ת
זה התחיל.... אז פסח מתקרב!
אוי האביב....
אם את באה את מוזמנת לבקר!!
מסלולים ממש יפים!
הם את הגדולה בבית אז זה מסלולים שלא מתאימים לכם....
יש מלא מסלולים בכרמל, גליל, גולן.... רק תגידי רמת קושי, אורך, עם מים/בלי מים...
ויש מסלול ממש מומלץ!
נחל כזיב!
יש בו מים, וגרים לידו אנשים ממש חמודים שאת מאוד רוצה לפגוש! והוא מתאים נראה לי למשפחה שלכם!
[רגע, בכלל התכוונת למשפחה? או חברות? ]
כמובן לא מיועד למשפחות אבל לנוער זה אחד המסלולים!!!! מה יש לכם נגדו??? מסכן 
חחחחחחח
תמר, אולי בכל זאת תבואי
חחחחח....
[זה בציניות כן?, כלומר מוזמנת אבל.. הקיצר הבינות?]
טוב אבל מי באה איתי לעשות מסלול בגולן בפסח... (מסלול נורמלי... ולא נחל אלעל!!!! שונאת תמסלול הזה.... )
ומישהי שאני מכירה כמובן...
הקיצר יש מתנדבות אפשריות?? |מחכה לתשובה|
העיר שלנו יש מקומות יפים...למשל....נחלים...=)
עץ על מיםהבעיה בפסח שהכל מ-פ-ו-צ-ץ
למה לצפונים אסור לשאול על מסלולים?
וחוץ מזה שהמלצתי לך על מסלול
ותודה לכולם....
טוווח גלאים 15 ומטה....
והכוונה היא-לטיולים בפסח..יעני-חול המועד.....
אולי תעלו לכאן פלייבקים של שירים?! לא משנה איזה שירים...
תודה 
וואיי, אהבתי!! זה גדול!!!!חח
לדעת מה הוא אמר באמת ומה לא...
וחוץ מזה הגזמתם אם העצוב....
נכון!!
בחיים לא קיבלתי כ"כ הרבה הודעות פירגון אחת אחרי השניה..
תודה מתוקים!
אין עליכם!!
ובאמת מגיע לך...
בעזהי"ת.
אם כבר להיות קטנונים
מה שאני אמרתי נקרא לפרגן?
כי אם לא אז-- תודה רבה רבה רבה רבה באמת באמת!!!
עזרתה לי הורדתה לי עוד קצת מהעומס שגם כך יש לי
תמשיך כך!! רק להוריד דברים.. אני סונה שמודעים לי מראש כול מיני דברים!!
אנחנו עושות באולפנה את ההצגה "שלם יותר מלב שבור" של אבי רט [ספר מהמם!!]
אני בוועדת טקסט והשגתי טקסט[באדיבות מישהי נשמה מהפורום=] אבל הוא לא כ"כ מסתיים טוב-מבחינת סוף פתוח, אין סדר בסוף.
לכן אני ממש ממש אמח ואודה למי שיכול לשלוח לי את הטקסט המלא או הכמעט מלא לפחות [ובבקשה, אם אפשר טקסט שיש בשחקנים הראשים גם בנים;] תודה רבה רבה רבה!!!
שבוע מצויין לכולם...
וכתבתי את זה בשירשור השירים הגדול-
אם למישהו/י יש מוסיקה/צלילים שמתאימים לספר.
למשל
#פיצוץ
#התראת הודעה בפלא
#מנגינה עצובה
#מנגינת מתח
#ומה שעולה לכם בראש=]
תודה רבה=]
אף פעם לא חשבתי לעשות על זה הצגה
זה באמת אחלה ספר......
ספר מהממם......ואם מישו פה לא יודע זה מבוסס על סיפור אמיתי....(תגידו את זה לפני ההצגה...)
זה סיפור מופרך בטירוף
אבל..
אין לי ת'טקסט המלא..
אז ככה, החלטתי שפשוט מחר אני רוצה ליסוע לירושלים לסיבוב שערים (וזה לא כל-כך פשוט לנערה בכיתה ח' להגיע מחור בצפון לי-ם, אמא שלי אפילו לא יודעת על התכניות שלי....). אתם יכולים לתת לי פרטים, איפה מתי וכו'... (סלחו לי על הבורות אבל זאת פעם ראשונה...)
נ.ב.- אם לא יסתדר למחר נלך (אני וחברותי היקרות) בחודש אייר בעז"ה....
בראש חודש כסלו תשס"א (2000) בתגובה לאיסור על עליית יהודים להר הבית, חידשו אנשי עמותת אל הר המור את המנהג.[2] שאיפת המארגנים הייתה לבטא באמצעות סיבוב שערי הר הבית את הרצון לבניית בית המקדש ולהעלות את הנושא לסדר היום הציבורי. לדבריהם, "זו דרכנו לחיזוק הקשר התודעתי והנפשי של הציבור היהודי להר הבית, מקום המקדש".[3]
(ויקפדיה)
סתם הולכים, שרים, רוקדים, ונהנים .. [ופוגשים את כל הפורום בסוף ]
בעיקרון החודש יש גם עצרת תפילה בשעה 5:15 כדי לכן להגיע גם לעצרת .
הסבו"ש בשעה 7:00 מהכותל . בואי בשימחה
דרכים קלות להגיע מהצפון....
בבקשה.....
