(פורסם במתוק מדבש, אז העלתי גם לפה.)
מעניק לך ת'תורה שתטהר את הנשמה, האאא האאאא... 
האא אחי?...
אם אתה דוס - אז וואלה לא תבין מה אני רוצה ממך.
אבל בטח יש פה כמה שמבינים על מה אני מדבר ושמעו את "ר' פרץ" (עאלק) במונית -
ברור שבמונית, סתם ככה הם לא שומעים כאלה שירים... 
או אם נגיד דוגרי ובלי למרוח - זה הצלצול שלהם בפלאפון.
כן, יש כמה כאלה... ;)
בואנה, הזהירו אותך כבר - שיחות אישיות, זה מסוכן מאוד. לא לעשות דברים בלי ששאלת גדולים ממך.
לא סתם גדולים, אלא בחכמה, חכמת היהדות. והנה אתה עברת על זה?
תאכל קש אחי. תסבול עכשיו לבד. תעשה תאונה ואז תשאל - אוו'ץ, כואב.
ברור כואב, מה חשבת, תהנה מזה בלי כאבים?
אי אבאל'ה, יודע מה אחי, רק בגלל שאתה אחי ואנחנו שנינו קרובים להוא שם למעלה שנתן לנו ת'מושג "לבטל ת'עבר", אז בא ביחד נעבור את זה, סבבה?
קודם כל, חשוב לי שתדע שבעז"ה עם רצון אתה הולך לעבור את זה. סבבה? אז נתחיל קודם כל לפני הכל -
גם אם היא דוסה, צדיקה, יפיופה או כל מיני כאלה, ובאמת "כלה נאה וחסודה",
אתה, בגיל הזה, לא בנוי לקשר. כלומר - ברור שיש לך חברים שכבר מהגן הם עם 'אפרת' (שם בדוי...) משחקים ומדברים איתה על הקשיים שלהם, אבל זה לא באמת קשר. ויותר מזה, זה יהרוס להם את החיים לעתיד. למה בעצם?
קח דוגמה קצרה:
יש אדם עם כפית בסוכר ש - "וואלה אחי, נחמד".
ויש אדם עם כפית אחת בסוכר ש - "בעע. מררר".
למה ההבדל?
זה שרק 3 כפיות "עושות לו את זה" - הוא התרגל להרבה סוכר, ממילא בשביל שהסוכר "יוזיז" לו,
הוא צריך לשתות עם הרבה סוכר, כי - לקצת הוא כבר התרגל...
זה שהכפית אחת מתוקה לו - הוא לא התרגל להרבה סוכר, לכן, גם מקצת סוכר הוא נהנה...
זה סף הרגישות שלו לסוכר - גבוהה. הוא צריך הרבה סוכר בכדי להתרגש. והשני - סף הרגישות שלו לסוכר נמוך. לכן גם בקצת סוכר הוא מרגיש מתוק.
קח את זה לענין ה - בנים-בנות.
הרגל, מוריד הנאה מריגושים קטנים. זו עובדה.
עכשיו תחליט, עוד כמה שנים, אתה, אשתך והקטנים שלך ביחד בעז"ה. רוצה אז להתרגש עם כולם אפילו מריגושים קטנים...? או כבר היום "לאכול" את הרגש שלך...?
שמור על הרגש אחי. חזק חזק ואל תבזבז אותו על דברים לא בזמנם. קיצור אחי, הברכה הכי יפה שאני יכול לברך אותך - שתתחבר עם בת ב -
זמנו ובעתו.
ועכשיו אחי, עכשיו זה לא הזמן שלך, חד משמעית.
גם אם היא יפיופה, מהממת וכו', פשוט לא.
---
אני הולך להראות לך משהו שיכניס בך עוד חוזק ללב.
שמור עליו מכל משמר. רק בוא נדבר קצת לבנות פה, יודע - גם ההיא שעוברת איתך ת'תהליך צריכה קצת ללב...
יודעת מה זה מזכיר לי? את חבר שלי, תמיד שידידה שלו מתקשרת הוא הולך שם ליד הפרגולה, ופתאום רואים בן אדם נהפך כולו למלאך. וואו, הלוואי היה מדבר איתי כמו שהוא מדבר איתה...
סתם הזכרת לי את זה כי אמרת שהוא היחיד בערך שמבין אותך. אז אגב אם כבר מדברים על זה, נראה לי שכמעט כל בת עם ההוא שהיא משחנש"ת איתו, היא חושבת שהוא היחיד שמבין אותה. זה הראש של הבנות, תקני אותי אם אני טועה.
אמרת שיש מצב שלא יצא מזה כלום, ואני אומר שפה הבעיה היותר גדולה. היית אומרת חתונה או משהו כזה, נו - לא שזה טוב בריא ומותר, ממש אבל ממש לא - אבל יש על מה לדבר - וגם אז זה לא טוב וזה אסור. אבל פה הרי זה סתם קשר בשביל לפרוק. הרבה יותר מזיק. ובדיוק ככה גם כל האלה שמתחילות קשר מגיל 16 - 'בשביל' חתונה', עזבו. דיבורים. על כל אחת שהתחתנה עם מישהו שהם היו בקשר מגיל 16, אני מראה לכם יותרמ - 20 לא כאלה, ועוד שנייה תביני למה לא שווה לקחת סיכון...
תגידי - נו אתה לא מבין, אני מרגישה איתו בשמיים כזה, פתאום הנה מקשיבים לי אחד רציני.
תגידי - חשבת פעם למה יש לנו יותר כיף בשחנ"ש עם המין השני? יענו, מה קרה שההוא בכיתה שלי בחיים לא ראיתי אותו מדבר בכזו מתיקות כמו שהוא מדבר עם ידידה שלו, בחיים לא זכיתי לראותו אותו מדבר ככה מנגיד --- איתי. אגב, זה לא שאני "עוף מוזר", כי זה לא רק איתי אל זה אפשר לומר בפה מלא עם כולם.
תחשבי על זה. כשתהיה לך תשובה, תגידי.
אחרי זה תוכלי להבין שכל עוד מילה, עוד צלצול ועוד פריקה, זה פשוט לפרוק את העתיד לאט לאט. אז לא בבום אחד כמו האלה שאצלהם חברות זה כמו גרביים, אבל זה לאט לאט. כל פריקה, היא פשוט פריקה. של הרגש.
הוא לא ימחק לך בזיכרון. בויכוח הראשון עם בעלך את תראי את התמונה של הבחור מהשביעית מולך, תחלמי שאת מתקשרת אליו. אז - רק אז את תאכלי את הלב. אוו'ץ. זה יהיה כ"כ כואב. אז לא תוכלי להרים אליו טלפון ולספר לאותו ידיד שזה כואב. אז הוא לא יהיה שם בשבילך. את תצטרכי להתמודד עם הכאבים האמיתיים לבד. את מה שאת פתחת, את תהי חייבת לסגור, אבל הפעם זה יהיה לבד. זה כמו האלה שמופוצצים חצ'קונים. בהתחלה זה נראה שהנה, פרקנו - הורדנו מעלינו עוד חצ'קון, הנה, הצלחנו לעבור עוד שלב ע"י פיצוץ החצ'קונים. אבל לא יאחר היום מלראות שהפיצוץ אכן גם לפיצוץ. הצלקת שם תשאר לכל החיים. בדיוק כך, גם באיחוד לבבות. את תתני את שלך עכשיו אפילו קצת, את תחשבי שזה תרופה לפרוק אצלו. מה? הרי את עכשיו סובלת, יש לחץ בגרויות, ההורים עצבנו ובכלל הבנות בכיתה חפרו לי במוח. אשפוך קצת, אפרוק. אבל אחות, קצת הסתכלות אמיתית על העתיד. אוהבת את בעלך באמת? אז למה שהוא יקבל לב משומש? מזה משנה כמה, אבל הוא משומש. תהי עכשיו עם יד על הלב - איזה בעל היית הכי רוצה? אחד שבא עם כל האהבה, שאת הראשונה שלו, את הכי מרגשת שלו, את השחנ"ש המרגש והראשון שלו עם בת, את המדהימה שלו הכי בעולם, אין לו את בכל העולם שהלב שלו יותר מרגיש פועם, אין אחת שעושה לו את זה, רק את. איתך הוא חלק את הפנימיות פעם ראשונה בחיים. האא, אחד כזה או אחד כמוך שעכשיו מתייעץ עם יפית על כמה קשה לו ונותן לה חלק מהלב שלו. עם יד על הלב. היית מעדיפה בעל יד ראשונה, נכון? אז למה? למה את עושה את זה לעצמך והופכת את עצמך למשומשת יד שנייה? למה?!...
זו צלקת לכל החיים. צלקת-לכל-החיים.
על הלב, אי אפשר לשים מייק-אפ לשטשוט צלקות.
תזכרי ת'משפט הזה. לעולם.
---
למצולקות כבר, שבאמת רוצות לצאת,
'הסטוריית מחיקת רגש'. כאבי תופת, אבל שווה.
לקבל ת'קטע, שאלה, בקשה, עזרה - בשמחה.
).
)
