את שואלת, רגע, אמרת שה' רוצה להטיב עמינו, שיהיה לנו טוב...
אז - הלו, ה' - שלח את כולנו ישר לעולם הבא! מה צריך לעבור את העולם הזה?!
הרי אתה אוהב אותנו, תן לנו ישר - הכל טוב. עולם הבא. לכולם...
למה כל הדרך הארוכה, הקשה והמייגעת הזו?!
תגידי, היית פעם אצל דודה שלך שבוע? את מקבלת הכל. בחינם. בצורה הכי טובה, אבל - ביום הראשון - אחלה. את שמחה. כיף. ביום השני - סבבה. איזה יופי שזה בחינם. לא צריך לעבוד.
ביום השלישי - את כבר מרגישה לא נוח. את מתחילה לשאול את דודה -
"יש משו לעשות? לנקות?" - ו...היא כמובן אומרת לך - "לא חמודה, שבי. תנוחי."
ביום הרביעי את כזה - "דודה, אני אקח את המטאטא, אנקה את הריצפה..." - "מתוקה, הכל כבר נקי. שבי. אל תטרחי בכלל...". ו - את, מרגישה כבר לא נוח...
ביום החמישי - וואלה, את לוקחת את המטאטא, ו - אפילו שהכל נקי ואפילו שדודה שלך "תריב" איתך מכות עוד שנייה שתשבי - את תקחי את המטאטא - ו...פשוט תנקי.
את מה תנקי לעזאזל, את מה?!
אין כלום. הריצפה נקייה - מצוחצחת - את תנקי.
לא רק זה, בצהרים את תשאלי אם היא צריכה שתלכי למכולת. ו - בערב , תעזרי לה לשטוף כלים...
אבל, הלו?
היא ל-א צריכה עזרה. היא ל-א רוצה עזרה. למה את מרגישה לא בנוח? מה קרה?
למה? אני אגלה לך סוד. כי...הכל בחינם. הכל בלי כלום. בלי שום עבודה. בא חינם.
מעניין, שבאולפנא, את יכולה לשרוץ כמה שנים ו...לאכול, לישון, להנות -
ו - את לא מרגישה לא בנוח. למה? כי זה לא בחינם. את משלמת כל חודש...
כך טבע האדם עובד. כמה שאומרים שהאדם אוהב "חינם" -
לא. יש גבול ש - האדם מרגיש לא בנוח אם הוא מקבל דברים בחינם.
זאת ועוד, ש...חינם, בא מהר - יוצא מהר.
למה שאת הולכת לעבוד ואז הכסף בידיים שלך, בחנות בגדים - את מסכלת על הכסף ב"כאב" -
"כספי הטוב, כ"כ כואב לי לשחרר אותך..." - אבל שאמא תתן לך 200 ש"ח לחולצה,
וואלה, פתאום כבר לא כ"כ קשה לשחרר ת'כסף...
ראית פעם כמה "הערכה" אדם נותן לבצל שהוא גידל באדמה?
נחשוב - ראבק, בן אדם - כולה בצל! מה אתה "מתלהב"?! שקל לקילו. תרגע...
לא. הוא מעריך את הדברים שהוא עבד עליהם. בשבילו - זה שווה המון. כאילו הבצל הזה זה איזה 'פורש'...
למה? כי הוא עמל על זה. הוא לא קבל את זה בחינם. הוא השקיע על זה במו ידיו.
ה' עשה איתנו חסד כפול. לא רק זה שהוא נותן לנו שכר, אלא, הוא לא נותן לנו אותו בחינם. כי - שכר בחינם - לא כיף לאדם. האדם מרגיש לא בנוח.
בשפת הגמרא זה נקרא - "נהמא דכיסופא" = לחם של בושה. העני מקבל כסף , אבל...
מתבייש. אדם אחר שיאכל בדיוק כמו העני מהחיטה שהוא עצמו זרע, לא יתבייש.
למה? כי הוא עמל על זה. עבד. הזיע. יגע. ו - אח"כ, שנקבל את המתנה מה', אנחנו נעריך אותה יותר. אנחנו נהנה ממנה יותר.
יוצא, שה' היה יכול לתת לנו את זה ב"מתנה". את כל הטוב. בקלות.
אבל אז, אנחנו לא היינו מרגישים כמו שבעז"ה שנגיע למעלה ונוכל לומר בכיף -
"זה מגיע לי. עמלתי על זה. כיף לקבל את זה" - זה עדיף מאשר שנגיע למעלה והשכר יהיה בחינם, ואז בעצם נרגיש לא נעים. לא נרגיש את ההנאה הענקית שהייתה יכולה להיות לנו מהדבר ע"י העמל...
ועכשיו, עכשיו את מוזמנת לשיר ביחד,
אוהואוהואו, איזה טוב ה', איזה טוב ה'...אני כל כך נרגש. נולדתי מחדש...
מקוה שקצת עזרתי. אם יש לך עוד שאלות נפלאות כאלה, בשמחה.
שיהיה הרבה מאוד בהצלחה!
(הפרצופים האלה כ"כ לא מצליחים לבטא את הרגשות שלי עכשיו...)
סתאאאם אבל עד שזה נקלט חזק, ותדברי עם חברה שתבין אותך על כל מה שאת מרגישה, זה לא כ"כ משנה עד כמה היא תעזור לך ותייעץ לך, למרות שזה כמובן דבר ענק, העיקר לדבר על הכל, כי זו הרגשת שיחרור מדהימה! באמת! הלב לא יכול להתפוצץ לבד עם כאלה דברים..
!) הקשר לא ימצא את עצמו במחינה פוטנציאלית, את והוא מקשר שיתחיל עכשיו, לא תהיו טובים כמו את והוא בעוד X שנים. בהנחה שהוא באמת הזיווג חכי לזמן הנכון, זה רק יועיל. ואם לא- זה יעבור (קחי את האופציה השנייה כיותר בטוחה)