לא סתם אנחנו מבקשים מהקב''ה, "אל תסתר פניך ממני". יש מצבים שבאמת אנחנו לא רואים אותו, לא רואים את ההשגחה. מרגישים הכי לבד בעולם. בלי הקב''ה לצידנו, בלי המשפחה, בלי אדם לדבר איתו.
מסופר על אדם שהגיע לשמיים והראו לו את כל חייו על גבי שטח חול. רוב הזמן היו את כפות רגליו ועוד זוג של הקב''ה. אך בזמנים הכי קשים, בצורה מפתיעה- היו רק זוג כפות רגליים אחד. האיש תמה מאוד.. הקב''ה ענה לו. ברוב הזמן, הלכתי לצידך, החזקתי לך את היד. אבל בזמנים הקשים, נשאתי אותך על הכתפיים שלי, הושעתי אותך מקרוב.
אךך, באמת שיש הרבה צרות. הרבה תחושות רעות, הרבה חוסר הסתדרות עם אנשים, הרבה קושי. אבל יש גם הרבה כוחות להתגבר על הדברים האלה.
זה נכון, זה באמת נכון!- הקב''ה לא(!!) נותן לנו צרות שאנחנו לא מסוגלים לעמוד בהם.
זאת עובדה שיש צרות, זה דרך הטבע, העולם לא מושלם. אבל מה היינו עושים בלי הקב''ה? בלי הכוחות שהוא מעניק לנו? היינו אבודים לחלוטין!!
הקב''ה אוהב אותנו, לא משנה מה. אהבה שלא תלויה בדבר, אהבה אמיתית. האהבה הכי אמיתית שיש... בואו כן ננסה לקבל את הצרות ולהתגבר עליהם, לעבור אותם ולצאת יותר חזקים... תאמיני שהשם הוא איתך תמיד!
למה בעצם כלכך מפריע לך לגדול בבית דוסי? זה הכי שווה! שוס להיות דוס.. ובכלל, מה זה בעצם דוסי? ששומרים על המסורת ביתר דיוק?.. תנסי לחשוב על זה, מה בעצם באמת מפריע לך בעניין..
זה נשמע לי שאת ממש צריכה לדבר עם הורייך, את מפחדת להגיד להם על חבר שלך, ואת מואסת בזה שיש לך כל כך הרבה אחריות כבת בכירה. את צריכה להסביר להם שממש קשה לך, שאת חייבת את ההבנה שלהם, את העזרה שלהם. הם ההורים שלך והם אוהבים אותך, את צריכה לנסות לתקשר איתם- בלי עצבים, בלי כעס, פשוט להיפתח אליהם למרות הקושי, ולדבר!! אם היכולת לתקשר איתם תיסתם, יהיה לך הרבה יותר קשה. תאמיני לי שזה באמת קשה להסתדר עם ההורים, במיוחד בגיל הזה. אבל אנחנו מחוייבים לירא מהם, לכבד אותם.
את אמרת בעצמך, רוצים להעיף אותך בגלל שאת חצופה. אז למה שלא תפסיקי להיות חצופה? זה לא שהם לא מודיעים לך למה רוצים להעיף אותך, ב''ה זכית שיכוונו אותך. ואת לא רוצה לעוף, תאמיני לי שעם כל הקושי של המסגרת והבגרויות, יהיה הרבה יותר קשה בלי. אדם זקוק למסגרת, ולא שווה לוותר על השכלה בגלל מעט מרידות בגיל הזה.
בנוגע לבגרויות, תהיי בטוחה שאני אהיה בדיוק במקום שלך. אני לא מסוגלת ללמוד, זה מלחיץ אותי, ואני לא יודעת כיצד ללמוד. אבל אין ברירה, חייבים. זה באמת לטובתך, ואל תדאגי כשהילדים שלך יהיו בבית ספר- אני כשרת החינוך אשנה את כל המערכת, ולא יהיו יותר את הטופסים הממררים האלה. אבל עד אז, צריך להשתדל, וצריך ללמוד, וצריך לחרוש קצת.. הרבה! אבל יש בך את הכוחות, את כוח ההתמדה. את צריכה פשוט לחפש אותם. לעשות את המיטב שאת יכולה!.
ב''הצלחה יקירתי, ובשמחה את יכולה לפנות בשיחה אישית.
!!גמכן!!
;)