עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך כ"ח בכסלו תשפ"א 20:58
עבר עריכה על ידי מבקש אמונה בתאריך כ"ח בכסלו תשפ"א 20:56
חג חנוכה בא להאיר בעיקר לנשמות חלשות שרחוקות ממעשים ואין בהן את הכוח לעשות הכנה כדי לקבל קדושה - שלא כמו כל חג שמצריך מעשים והכנה כדי לקבל את האור שלהם.
חכמים קבעו שני חגים - חנוכה ופורים - שמיועדים לנשמות החולות והחלשות.
לכן עשו חג שכולם מתחברים אליו, להדליק נרות זה נחמד, ועם מסר נחמד כזה (שתכלס, מסתתר בו תזכורת לנשמה על מסירות נפש למצוות ולקב"ה) של ניצחון האור על החושך וחלשים מול רבים - וכך כולם מתחברים לזה וזה לא מאיים.
ובאמת אתה רואה שמדליקים נרות גם במגרשי כדורגל ואיפה לא... ושמחים ומבסוטים.
זה אור גדול שמלובש במעשה קטן. וככה האור הזה תופס גם את הרחוקים שכנראה לא היו באים אם זה היה חג יותר "כבד".
תראה מה כתב ר' נתן בליקוטי הלכות
חלק אורח חיים,הלכות השכמת הבוקר, הלכה ד
"וזה בחינת חנוכה ופורים שהם בחינת מצות ביקור חולים. כי הם ימים קדושים וטובים מאד, ואף על פי כן הם בימי החול, כי אינם אסורים במלאכה, והם בבחינת הארת השגות אלקות על החולים ביותר..."
והוא כמו למשל כשהאדם בריא, בודאי אין המלך בא אל האדם להראות לו פניו, רק כל מי שרוצה לקבל פני המלך ולהתעדן מאור פניו, הוא צריך לנקות ולטהר עצמו יפה יפה ולקשט עצמו כראוי, ולשקוד על דלתי המלך ולבקש מאת רואי פני המלך שיקבלו רשות שיכנוס, ולעשות כל התחבולות השייכים לזה עד שיזכה לבוא לפני המלך כפי מדריגתו, אם ליכנוס לחצר המלך או לבית או להיכל וכו', כדי שיאיר בו המלך פניו המאירות. אבל כשאחד מאנשי המלך חולה ומוטל על ערש דוי רחמנא ליצלן, אזי כשנתעוררין רחמי המלך להחיותו מאור פניו, אזי מוכרח המלך לילך אצלו לביתו להאיר בו פניו ולהחיותו. וזה בחינת 'שכינה למעלה מראשותיו של חולה' וכנ"ל"