פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 207)

אם את עושה משהו באמת משמעותי. ולא סתם יושבת לגזור דפים בביה"ס ויש כאלה.. אם את עושה משו משמעותי מעולה אשריך וכו... צריך פשוט לחפש משו משמעותי ולא סתם להעביר שנה...

ואגב חתונה זה השירות הכי טוב שאפשר לעשות למען המדינה...

והתרומה לעם ישראל משתנה בין אחת לאחת. אין פה כלל קבוע. יש כאלה שהתרומה הגדולה מצידם, תהיה להקים משפחה מוקדם, ואולי להשפיע על הגודל שלה, ויש מי שזה לא מתאים לה (אממ, הרוב) או רואה חשיבות דווקא בתרומה אחרת, כגון שירות לאומי.

שירות לאומי הוא חשוב, אם תעשי אותו חשוב. זה שצריכים אותך במקום בו סגרת, זה עובדה. אם תשבי רגל על רגל, אז עדיף שתלכי ללמוד.
בשירות לאומי יש הזדמנות ענקית להשפיע שפע של טוב לכולם, ובעיקר לעם ישראל. ואם תהיי מכוונת מטרה זו, אז את תלכי לשירות לאומי משמעותי וחשוב.



@נועה גבריאל

אני אסביר לך עיקרון מאוד חשוב-
הכל תלוי בך!ממש ככה!

יש תקנים שדורשים לעבוד בלי מנוחה לרגע, ויש את הרכזות החופרות שלא נותנות מנוחה לשניה.
ובמצבים כאלה באמת תעשי את התקן שלך כמו שצריך, כי יש מי שצופה עליך בכל רגע ורגע בערך.
השאלה היא-
איך תעשי את התקן, כי את רואה בזה משמעות, או כי "את חייבת".
וזה כבר בידיים שלך.

מנגד-
יש תקנים כמו התקן שלי, שאני מדריכה באולפנה.
שלמעשה הכל הכל תלוי בבת שירות.
אצלנו במצבי שגרה(ללא קורונה/כשנחזור לתקן רגיל ושגרתי) אז יש לנו בחירה-
האם לשבת כל היום בחדר מדריכות עם הפאלפון/לפטפט עם חברות ולא לעשות שום דבר מועיל.
או ללכת לחניכות בהפסקות,לארגן פעילויות לשכבה ולאולפנה, להוציא בנות לפרטני,לעשות שיחות אישיות,להגיע לישיבות וכו וכו.
זתומרת-
יש רכזות שלא בודקות בדיוק מה את עושה בכל רגע, אלא יכולות לתת לך פה ושם משימות והן סומכות עליך שתעשי אותן כמו שצריך, ובעיקר הן סומכות עליך-שתהיי ראש גדול, ותחשבי מעבר.
ובמצבים כאלה זה בהחלט בחירה שלך לאן לקחת את התקן-
האם למקום של סתם להעביר שנה, או למקום שאת עושה טוב לעולם ועושה דבר משמעותי.

בוא נגיד את האמת-
לפחות בהתחלה(אני בתחילת השירות שלי) את ממש לא תשני עולמות בתקן שלך, לא משנה לאן תלכי.
לרוב גם תחווי קשיים ואתגרים-ממש לא מחייב שבנושאים דתיים, אלא קשיים כמו: להתרגל לגור עם בנות שכל אחת סגנון שונה לחלוטין באותה דירה, חניכות שלא מכירות אותך ואת צריכה ליצור עם שישים ומשו חניכות קשר אישי כזה או אחר, והן לא תמיד(בלשון המעטה) זורמות איתך וכו וכו .

במיוחד עכשיו בתקני קורונה שלא חיוניים הכי רואים את זה, זה ממש מוחשי.
יש להרבה בנות בחירה-
האם לשבת במיטה בבית כל היום בפאלפון ולעשות "שירות מרחוק"(אני שמה במרכאות, כי זה באמת בדיחה ושטות).
או לצאת, לעשות ביקורי בתים, פעילויות, שיחות פאלפון לחניכות, לבוא לדירת שירות וכו וכו.
הכל הכל בחירה של הבת שירות.

וזה תלוי בה האם השנה תהיה משמעותית עבורה או לא.
משמעותית זה לא לשנות עולמות אלא להוסיף טוב בעולם שזה למעשה חלק מהתכלית שלנו כיצירי כפיו של ה' יתברך.

וכן, אני רואה בהקמת המשפחה חלק מאוד מאוד משמעותי, אבל מכאן ועד לא לעשות בגלל זה שירות-אני מפוקפקת.
אם המטרה שלך זה לסמן על השנה וי, אז אל תעשי שירות-לכי ללמוד ותתחתני.
אבל אם את רואה בשנה הזו שנה של לצבור חוויות, להתמודד מול אתגרים וקשיים שלא חווית לפני, לראות עולם קצת שונה, להתכשל ולהיות בנויה יותר מבחינה נפשית ופשוט להיות משמעותית(לפחות טיפה)-
אז עופי על זה!
זה אחת הסיבות שאני חושבת שתקן חוץ יותר משמעותי בפער. סתם לשם ההמחשה-אשכרה עכשיו שלוש ומשו בלילה ורק עכשיו התפנתי לענות להודעות בפאלפון.
עם ישראל באמת צריך כל אחת ואחת מאיתנו, אני אומרת לך..
במיוחד הנוער.

אז לעשות שנה אחת של שירות זה די מינימלי ואז תצאי ותקימי בעז"ה משפחה.
תתני את השנה הזו לעצמך ובעיקר כדי לעשות משו טוב לעם ישראל, כי אחר כך זה לא יחזור לך השנה הזו.

תעשי חושבים עם עצמך ובעז"ה יהיה טוב אחותי!
קשה זה מכשל.
ותאמיני לי ששירות לאומי זה לא לונה פארק.
או שבעצם כן?!
מפחיד ומאתגר, אבל כשאת יורדת מהמתקן זה אמור לספק שאשכרה עשית את זה.

קודם כל, במדינה יש חוק גיוס חובה=חובה לתרום למדינה!
אז אם יש לך פטור כי את בת דתיה/ יש בעיה שבגללה את לא יכולה להיות בצבא, חד משמעית את צריכה לתרום בדרך אחרת, והשירות הלאומי זה אחלה דרך לעשות את זה!
נכון, אולי שירות לאומי זה מרגיש פחות משמעותי והירואי מלהיות בצבא, אבל את תורמת! בכל מה שתעשי בשירות- את תתרמי!
זה לא לכל העם, וזה אולי נשמע מעפן, אבל התרומה נמדדת בדברים הקטנים שאת עושה- כן, גם אם זה רק לחייך לילד שנמצא במקום שירות שלך! את לא יודעת כמה את משפיעה!

דבר שני, זה שנה מדהימה שתורמת לך מלא לחיים בהמשך ומבגרת ונותנת לך הזדמנות להגשים את עצמך שזה מדהים, כי לא כל אחת מצליחה לבטא את עצמה ואת היכולות שלה בתיכון..
את תורמת לאחרים, נותנת מעצמך, זה ככ ממלא והופך אותך לבנאדם טוב יותר!

קיצר חדש משמעית אני חושבת ששירות זה חשוב ברמות והכי לא בזבוז זמן שיש!

אמנם אני לא בקיא בחומר, אבל התנדבות וכו' תלוי בכמה גורמים.

אחד מהם הוא עניין הכלל והפרט - הכלל הוא מאוד מאוד חשוב. אבל מי שעובד בפועל זה הפרט. הכלל הוא ריבוי של פרטים.

אדם צריך תמיד לראות מתי רצון ה' שהוא יהיה יותר כלל, ומתי רצון ה' שהוא יהיה יותר פרט.

 

אמנם אני דוגל בחתונה מוקדמת - אבל זה ממש תלוי באדם (או בחווה (-; )

 

אדם לא צריך להרגיש מבוזבז, ואם הוא מרגיש ככה הוא צריך לעשות בדיקה, אולי הוא לא נמצא במקום שלו...

אני אישית.. להתחיל ללמוד מוקדם. ברור לי שזה מה שאני יעשה... בידיעה שאני מאוד רוצה להקים בית מוקדם..!! 

 

ובעזרת ה' להתחתן מוקדם!!! בית, ילדים...

 

וכן, גם להתחתן ולהקים משפחה וכולי.. זה תרומה למדינה!!! אין פה מה להתווכח!!!!!

 

(בדיוק קראתי כתבה על הרב והרבנית מלמד והם אמרו שהם ממש מקפידים שהבנות שלהם יישר אחרי השמינית יתחילו ללמוד..

מי שרוצה בית של תורה...)

 

אבל שוב זה ממש שונה מאחת לאחת... יש בנות שאומרות שהשנה הזאת הייתה להם הצלה, בנתה אותם, וכד'

ויש בנות שאומרות שזו הייתה שנה מבוזבזת.. והיו מוותרות עליה..

 

ותלוי איזה שירות עושים..

 

וואי זה נושא שעולה המון😏..

 

בעזרת ה' שכל אחת תעשה את הבחירות הנכונות. ויהיה לה טוב!

תתפללו עלזה!!!
 

נשמות שיהיה בהצלחה לכולם, ויומטוב!! 

 

נראה לי שכל אחת צריכה לברר מה הסיבה שהיא רוצה לעשות שירות...

 

למה אתם חושבות שזה נכון.. ומאיפה מגיע הרצון. כי כולם עושות? כי זה חשוב? כי אי אפשר בלי..? וכוליוכולי..

 

תשבו עם עצמכם, תעשו סדר במחשבות.. עוזר.

בעיקרון כל אחד ואחת שמסיים תיכון צריך ללכת לצבא. נקודה. זה חובה. זה שנתנו היתר לבנות לעשות שנת שירות במקום צבא ממש לא אומר שהם יכולות להשתמט מזה!! וזה באמת בעיה שאין אכיפה על זה. דבר כזה צריך להפוך לחובה.

אז זה חובה קודם כל. אז עכשיו המשימה של כל אחת זה למצוא את עצמה בזה. וככה היא הופכת את זה לחשוב ומשמעותי אצלה. כל אחת ומה שמתאים לה וטוב לה. אם בת מרגישה בשירות מבוזבזת אז שתחליף תקן. שתמצא משהו שיהפוך את השנת שירות והנתינה לעם ישראל למשמעותית.

אפשר בקלות להתחמק משירות ולא לעשות בכלל וגם בתוך השירות את יכולה שלא לעשות כלום ולא להגיע לאף תקן. זה ביידים של כל אחת כמה השנה הזאת תהיה חשובה לה וכמה היא תשפיע בה.

זה חובה. אבל כל אחת מחליטה איך והאם להפוך את השנה הזאת למשמעותית לה ולעם ישראל.

לדעתי פחות נכון להשוות בין שירות לאומי לצבא. זה לא שאמרו: הבנות לא מתגייסות לצבא, אז נמצא להם משהו אחר לעשות! בנים מתגייסים לצבא, כי צריך אותם שם. את הבנות לא צריך שם, ולכן הבנות לא מתגיסות לצבא. שירות לאומי נועד בשביל להתנדב ולעשות למען הכלל, בלי שום קשר לצבא. את לא יכולה לכפות על בנות להתנדב.

שלא צריך להתייחס לשירות לאומי כאילו זה הדבר הכי חשוב בחיים..
אבל אני כן רואה בזה ערך ולא מזלזלת בזה..
אני חושבת שזאת יכולה להיות שנה שתגדל אותך ותצמיח אותך מאוד
ודווקא בזכותה תגיעי לחתונה ממקום יותר חזק ואמיתי.
אבל זאת גם יכולה להיות שנה של 'סתם' בזבוז זמן..
זה תלוי בך ובמה שאת בוחרת לעשות את השירות לאומי.
וזה גם תלוי לכל בת ובת..

אבל צריך ללכת למקום שבאמת יועיל לעם ישראל

(לדעתי גרעין תורני או משהו בסגנון זה הכי טוב) 

איזה תנועה?

זה לא לגמרי הצגה, זה סוג של מחזמר...

יעקב.docx

יש פה כל מיני טקסטים

מאגר פעולות וצ'ופרים, תנועת הנוער אריאל,

אם צריך בפרטי...

אני יכול לברר פרטים
מישהו שמוכר עודפים במחיר זול.

"איך למצוא אתרים מגניבים".

 

סתם, אלו אתרים שמצאתי בכל מיני הזדמנויות...

התייאשתי
לא טובה בסודוקווו
אפילו את השלב הראשון לא סיימתי

אבל אין, אין, אין על סודוקו!!!!!😍😍😍😍😍

אחר כך אכתוב
אבל חייבת להגיד, וואו איזו יוזמה!
ממש אהבתי!!
כמה זכויות🥰
איזה מרגש לראות את כל הדברים האלה.. הקטנים.. שהופכים אותנו לאנשים טובים יותר! ממש אהבתי!
שכוייח עצום!!

אז למה לא?

 

 

וגם כי אני צעירה, אז אולי אני לא מספיק טובה בשביל זה?

אבל תבדקי עם קשה לך עם דד ליינים.
ואם קשה לך למצוא השראה.
אם את לא יכולה למצוא 'אינספייר'- כשקובעים לך, זה יהיה קשה.

תשקללי את זה. 

זה הקטע, שאני לא יודעת אם אני אצליח לעמוד בזמנים. יש מלא עומס ואין לי זמן פנוי אפילו לעצמי...

מצד שני, מתי עוד תהיה לי כזו הזדמנות?

יש לי אחלה סקיצות.
שנשארו בגדר סקיצות,

ואשמח אם מישהו יעשה בהם שימוש.

אני לא יודעת עדיין באיזה נושא / מדור.

עיתון לנוער? מקומון? איזה מדור? וכו'..

פרטים מלאים אין לי עדיין.

זה עיתון חדש, ורק עכשיו אמרו לי בכלליות על זה...

השאלה אם תהיה לך גמישות, או שאת נכנסת להתחייבות וחלאס, אין עם מי לדבר..

תקראי ספרים מהסגנון שאת אוהבת לכתוב עליו ותקבלי השראות והכי חשוב!
תני פייט חזק!
בהצלחה!

תודה, אבל אני לא חושבת שזה העניין.

יש לך פוטנציאל וכישרון - תנצלי אותו!!!!

ככה כל אחד מתחיל

 

אגב כל הכבוד על המינוי!!!!

סורי.. אי אפשר למחוק הודעות... פתאום  קלטתי שרשמתי משהו לא לעניין...

 

מה שזה לא יהיה חיבוק גדול_

נסי אולי לדבר איתה, לשפוך כל מה שלא דיברת איתה במשך ה3 חודשים האלו, אולי גם היא מחכה לזה...
אבל מבינה אותך לגמרי♡

יכול להיות שהיא ממש כמהה לקשר הזה איתך ופשוט מתביישת ממך בגלל איפה שהיא נימצת

זה קשה ברמות!

והקונפליקט שאת מרגישה בקשר אליה הוא מובן בהחלט

ממש מקווה שתצליחי לעשות את הבחירה הטובה

את מה שאת מרגישה איתו בנוח 

וגם שהחברה תגיש סבבה 

יאווו

ממש בהצלחה

אם את צריכה משהו דברי איתי באישי

שהיה חשוב לך לא להדרדר אחריה

אבל לדעתי זה ממש לא צריך להשפיע על החברות שלכן.. יש לי גם חברות שהם חזרו בשאלה והכל אחלה.. את יכולה להמשיך להיות חברה אמיתית שלה והיא שלך גם אם יש ביניכן דברים שונים...

מכיר את זה מקרוב,

מעריץ על השליטה העצמית.

 

זה קשה, נכון.. זה דוקר את הלב.

 

כל הכבוד שאת יודעת מה טוב לך, ונזהרת על טהרת נשמתך.

זה עצוב ברמות.
גמני עזבתי חברה- בגלל שפחדתי על עצמי.
ליתר דיוק עזבתי קבוצה.
עדיין קשה לי- אבל אני מנחמת את עצמי בידיעה:
שאיפה אני, ואיפה הן, ואיפה יכולתי להיות אם הייתי נגררת.

אבל כשהן אומרות לך שהולכים לים נפרד כמובן, ואז מסתבר שעונת הרחצה בנפרד לא נפתחה.
והן קופצות בבגד ים לים מעורב,

ואני יושבת על החוף ועושה התבודדת- על איך הגעתי למצב שבו אני בניסיון האם להיכנס לים מעורב או לא.
זה עצוב, כי זה מביא למסקנות.
זה שם לי מראה מול הפרצוף, לאן אני רוצה להגיע.
והבנתי שאני צריכה לקחת הפסקה.
אולי אחדש איתן את הקשר- אבל לא כרגע.
כשאהיה חסונה נפשית, ואדע שלא להיות מושפעת,

אתן לעצמי את המתנה שבחברות חוצה מגזרים.
 

רמב"ם, הלכות דעות, פרק ו' הלכה א':

 

דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו,

לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם,

הוא ששלמה אומר משלי יג כ [הוֹלֵךְ] אֶת חֲכָמִים וחכם [יֶחְכָּם] וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרועַ ואומר אשרי האיש וגו'

וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים

ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידום ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אא"כ נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים.

את לא צריכה להתרחק מחברה שנופלת, את יכולה (ואולי אפילו צריכה) להישאר קרובה.

רק תזכרי תמיד: את צריכה להיות משפיעה ולא להיות מושפעת. (דיברנו בנושא רבות, אני בטוחה שאת זוכרת)

תהיי לידה ותשפיעי לטובה, סומכת עליך שאת יכולה.

 

ו... כן, זה כואב. אני מכירה את זה מהכי קרוב שיש.

שולחת לך חיבוק .

לא הלך.
היא העריכה אותי על הדוסיות שלי.
רצתה ושאפה להיות גם כזו- אבל התקשתה, והידרדרה.

האמת שאני מפחדת ממנה.
אני מפחדת להינזק, בניתי את העולם שלי, ביררתי הרבה- ומצאתי דרך.
אני מפחדת שהיא תערער לי את המקום האמיתי הזה.
היא מלאת ספיקות- שאין לי רצון להיתקל בהם.
אני רוצה שה' יעזור לה, ושאם תהיה דרך שלא תפגע בי, שגם אני.
אני נמצאת בקונפליקט.

למותר לציין שהסביבה לא מקבלת בברכה את היותה דתל"שית, היא כאובה, וכואב לי בשבילה,
היא לא כופרת- היא שואלת, היא טועה, היא מתבלבלת.
אני רוצה שהיא תגלה את האמת, לא יודעת איך לעזור לה בלי להיפגע.

הפחד שלך הגיוני ומובן.

אבל אם באמת בנויה, את לא צריכה לפחד מרוחות.

כי רוח, כמה שהיא חזקה,  לא יכולה להפיל קיר בטון.

 

זה שלא מקבלים אותה, זה עניין עצוב בפני עצמו.

יש הרבה מקרים עצובים של אנשים שהמשפחה שלהם לא קיבלה אותם אחרי שהם עזבו...

 

תחשבי עם עצמך טוב: את מסוגלת להיות לידה בלי להידרדר?

אם התשובה היא כן; אשריך. תשפיעי עליה.

אם לא, זה הגיוני בהחלט. לכל אחד לוקח כמה שנים לבנות את עצמו.

גיל ההתבגרות לעצמו הוא הגיל בו האדם מחליט מי ומה הוא.

 

בהצלחה ענקית.

מי שמדבר על גאונות, אה?

לא אפשרי, אף אדם בעולם לא יכול. - נוער וגיל ההתבגרות

 

הרבה חשבו שהם ינסו להתקרב רק כדי להשפיע, ובסוף נפלו בפח...

את צודקת בחשש שלך לחלוטין. וטוב שאת מודעת לו.

צריך הרבה הרבה כוחות וחוזק בשביל להשפיע בלי להתקלקל. בדרך כלל יש אותם רק לאנשים מבוגרים וכו'...

כל הכבוד שאת שומרת את עצמך. תמשיכי....

שזה בד"כ אנשים בוגרים ומנוסים, זה מצריך המון המון חוסן נפשי.

 

בואי נאמר, אני יכול לומר בוודאות שבייניש בישיבה גבוהה שיעור ב', עדיין לא מספיק חסון בשביל זה. 

אני חושב שניתן לשער שגם לא נערה בגיל הזה. בטח לא כמה שנים פחות.

 

פעלת נכון, אל תתני לכל מיני טענות לערער את הביטחון במה שעשית, ולמצוא פירצה.

 

(זה בדרך כלל עצת היצר, כמו שכתוב ש"אדם אינו רואה נגעי עצמו".. נורא קשה, אז אומרים "טוב, נראה לי אני מספיק חזק..." לא כדאי, באמת שלא כדאי.. הרבה אנשים ניזוקו מזה...)

 

קראת את הרמב"ם שהבאתי?

 

 

זה באמת מה שגמני מרגישה בנוגע לחברות איתן.
זה מרגיש לי מסוכן.
אני בלבטים- כי בסביבה שלי אין הרבה חברה שמתאימה לי.
אבל ה' אוהב אותי, והוא תמיד יהיה איתי...
אז יש דברים שאני משאירה לו- הוא ידאג לי.

מה שעשיתי - התפללתי על אותו חבר.

בכל תפילה. הזכרתי אותו בכל "הרוצה בתשובה".

בקשתי ברכה בשבילו אצל רבנים.

כול הכבוד, בחיים לא הייתי חושבת על זה

למרות שכבר מן הסתם כבר רשמו כאן דברים מדהימים..

דבר ראשון בשביל לשפר את ההרגשה וגם כדי באמת לעשות את מה שבאמת עוזר כדי לנסות את תרגיל 282! דהיינו מאמר רפ"ב בליקוטי מוהר"ן שמסביר באופן הכי פשוט וקל איך עוזרים לחבר/ה שנמצא בירידה ובהתרחקות.

כלל העניין זה לדון אותו לכף זכות ולחפש את הנקודה הטובה שלו. הכוונה להשקיע בזה. לשבת זמן מסוים ביום (אפי' דקה או שתיים) ולחפש את הטוב שבה. ככה גם רבי נחמן טוען שזה פועל באופן מיסטי על האדם והתנועות הרוחניות החיוביות שאת מעוררת לגביה יגרמו לה לחזור בתשובה וגם ככה גם תוכלי באמת לשמוח בחברתה כיוון שאולי תגלי שלמרות הנפילה הזמנית היא למעשה יצור נפלא ממש!

כדאי לעיין שם במאמר הנ"ל ולמצא שם עוד הדרכות מעניינות..

עוד קצת תקווה חיזוק ועידוד- ייתכן שעד עכשיו היהדות הייתה נחשבת לגבי אותה חברה כעוד פלטפורמה חברתית, קודים ותו לא, ועכשיו בזכות המעבר והחיפוש, כשתחליט לחזור, היהדות תהיה בשבילה הרבה יותר משמעותית ובעזרת ה' עוד נזכה כולנו לטעום מהחידושים שלה...

אם תכנסי איתה למקום של הספקות והבלבול, שתיכן הפסדתם.
כדאי להמשיך בקשר רק אם יש לך דרך להאיר לה מהמקום שבו את נמצאת, תוך הבנה לקושי שלה. לתת לה תחושה שיש אפשרות לחיים שמחים. לאמונה. לנפש רגועה ומיושבת שעסוקה בטוב.
כלומר, אל תכנעי לספקות שלה. את לא בביצה הזאת. ואת לא מוכנה להכנס לשם בשום אופן. אבל את מבינה לליבה, שקשה לו, ואוהבת אותה, ורוצה להאיר לה את הצד היפה של העולם.

השם יתן חכמה בלבך לבחור בדרך הנכונה, ויאיר פניו לחברה שלך, שתפתח לאמונה ולאהבה מחדש.

אני מבין את הבעיה שלך, וגם לי היה את זה בצורה חלקית.

א. תסבירי להם - זאת אני, אנ הבת שלכם, אם אתם רוצים אותי אתם צריכים לרצות ולקבל אותי כמו שאני.

ב. תדברי איתם על זה שאת בוגרת (אם זה נכון) ואת בד"כ יודעת מה טוב לך. הם יכולים וצריכים לעזור לך, אבל לא לנהל אותך.

ג. לדבר כל הזמן על הבעיות לא פותר אותן. סתם מחליש.

מקווה שעזרתי...

כל פעם שאני מנסה לדבר איתם על איך אני מרגישה או שהם אומרים לי שאני חצופה/מתעלמים/אומרים לי שאני לא בוגרת ולא מבינה...

אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות... הם ממש מנהלים לי את החיים ואין סיכוי שהם יסכימו אחרת עד שאני אעזוב את הבית. אם אני עושה משהו שלא מוצא חן בעיני אבא שלי הוא פשוט אומר לי לצאת מהבית או לא לעשות את זה. הם לא מוכנים להבין שגם לי יש דעה ואני מסוגלת לחשוב בכוחות עצמי...  עוד בעיה זה שהם אנשים מדהימים ודוסים רצח וממש פול פעמים אני פשוט רואה איך כל מה שמעניין אותם זה מה ההלכה/ המצווה בעניין הזה.. ולי יש עדיין עוד בעיות עם אמונה/צניעות/תפילה והם דורשים ממני להיות כמוהם- ומסתכלים עליי בזלזול כשאני נשברת ולא מצליחה

ואולי הם צודקים במטרה, אבל לא בדרך.

ואת מאמינה שהם רוצים שיהיה לך טוב.

ובשביל הם לא צריכים להשתנות - אלא להקשיב. גם אם הם לא יסכימו.

ישר כשאני מתחילה לדבר איתם הם נאטמים בדעה שלהם

לרוב הבני נוער יש מריבות עם ההורים שלהם..
אני חושבת שבעניין הזה פשוט תשבי איתם פעם אחת ברוגע ותסבירי להם שאת לא מצליחה להירדם ומה הם חושבים שיעזור וכו.. נראלי כשזה יבוא ברוגע ובטוב הם יוכלו להבין את זה יותר מאשר שתגידי את זה כשהם מתעצבנים עלייך..
תסבירי להם שקשה לך לקום, ואת משתדלת ויש פעמים שאת מצליחה יותר ויש פעמים שפחות.. זה טבעי ונורמלי אצל כל בנאדם וגם הם בני אדם..
אל תיבהלי ממריבות זה נורמלי.. יכול להיות שיש להם ציפיות וזה מעצבן, אבל הם אוהבים אותך כמו שאת בכל מצב! הם ההורים שלך.. את יכולה לנסות להשתדל וזה, אבל אם זה ממש מעיק אז תפסיקי. כשזה יבוא- זה יבוא. (מדברת על הכל, לאו דווקא על הקימה.. שינויים קורים הכי טוב כשעובדים עליהם בקצב שלך ולא בלחץ של הסביבה..)

ולא באמת מקשיבים לי... אני באמת מרגישה שאכפת להם רק מהתדמית של איך הבת שלהם אמורה להיות ולא מהרצונות שלי...

ושאת תדברי ראשונה בלי שהם יגידו כלום תשפכי את מה יש לך להגיד ואז הם יתחילו לדבר

פשוט תנסי לתת להם להבין איפה את מ\נימצאת עכשיו

ואיך הם יכולים לעזר לך בזה

לפני הקורונה בדיוק התחלתי פנימיה והתרגלתי לזה שאני מנהלת את החיים שלי ומחליטה מה לעשות... פתאום אני כל היום בבית והם מנהלים לי את החיים וזה קשה לי יותר כי אני יודעת שאני מסוגלת להחליט מה טוב בשבילי אבל הם לא מבינים את זה ומתייחסים אליי כמו לאחים שלי הקטנים....

אני לא ממש יודעת מה  להגיד לך כי גם ההורים שלי לא ממש מרוצים משעת הקימה שלי בבוקר, אני אגיד לך מה אני עושה.. אני פשוט שותקת. כן. אין מה לעשות אני משתדלת לקום כמה שיותר מוקדם וכהם מעירים לי אני פשוט אומרת שהם צודקים וזהו.

אני לא אוהבת לריב איתם.. וזה באמת סתם

 

עכשיו הם אמרו לי להחליף חדר עם אח שלי(אני בחדר לבד והוא עם כל האחים שלי) כדי שאחים שלי יעירו אותי בבוקר...

אחרי זה הם יגידו תודה שאת קמה ב9

אני אסיר תודה לביתי בת העשרה,

שמתלוננת על שטיפת הכלים 

 

כי זה אומר שהיא בבית ולא מסתובבת ברחובות

אבא שלי הוציאו אותי ואת אחים שלי מהבית כמה פעמים (לא להרבה זמן תרגעו לכמה דקות עד שהילד הסכים לעשות את מה שאבא שלי רצה שהוא יעשה) ולא הזיז לו שאח שלי הלך לטייל באזור בזמן הזה

אבא שלי פשוט יאמר לי או שתעשי את זה או שתצאי מהבית

אני מבינה את זה שהם רוצים שתקומי מוקדם( גם אבא שלי רוצה (הוא רוצה שאני אשמור על שגרה)אבל 6-7 זה לילה!!!)

מוסרת חיבוק ענקקק ובהצלחה...

 

אני הייתי מנסה לשבת איתם ולהסביר להם... להגיע לפשרה ולנסות להבין אותם...

 

 

ובכל מקרה ממש בהצלחה!! קשה אין רק בלחם!

כאילו תחשבי שההורים שלך יש להם ראש אחר! תביני אותם... הם לא את והגיוני שיהיה להם דברים אחרים בראש.
ביקורת מההורים זה קצת שובר, אבל פה את צריכה להראות אחריות על ההחלטות שלך והשלמה איתן, אחרי שבאמת חשבת על המצב והחלטת מה הכי טוב, ואחרי שלקחת לתשומת לבך את מה שמפריע להם ומטריד אותם, וככה מצד אחד את באה לקראת, מצד שני מתאימה את זה למצב בעיניים שלך. בסוף את עושה את מה שהחלטת אבל אחרי שהחשבת גם את דעתם. ואם הם שואלים בכל זאת אז את מסבירה להם את העמדה שלך, אין סיבה שהם לא יבינו. הם אוהבים אותך את הבת שלהם.

אני מקבלת הרבה ביקורת מהסביבה שלי, על כל הבחירות שלי בחיים, אבל מותר להם. אני באמת לא מושלמת. ובסוף גם הם. אבל יש לנו קשר דם זה קשר שהכל יעבור עליו והוא לא ישתנה. משפחה מקום ראשון! לא משנה מה, תזכרי את זה.
עוד משהו, יכול להיות שהכבוד להורים כשאתם בראש אחר אמנם מונע מריבות אבל יכול להביא גם לאיזשהו ריחוק בהתחלה, אבל זה בסדר, אחרי זה זה מתאזן.
בעיניי הכי חשוב לזכור מאיפה באת.

לא רק לך, וזה יעבור עם הזמן..

ההורים שלי לא ממש מרוצים ממתי שאני קמה גם למרות שנראה לי גם לדעתם אני לא יצטרך לקום כל כך מוקדם.

טיפים: תישני עד מאוחר אבל תעשי את זה בשקט אל תקומי ב10 ותגידי איזה כיף לקום מאוחר... קיצר תנמיכי פרופיל.

תנסי להתפשר- הם רוצים שתקומי בשמונה? תקומי נגיד בשמונה וחצי...

תזכירי את העולם המופלא של השנץ- תקומי נגיד בשבע שמונה ואז תחזרי לישון בסביבות 12 אכן כך (ומנסיון זה חזק וזה עובד...)

לתפוס רגע שהם לא לחוצים לדבר באופן רגוע ולהגיע לפשרה(+המלצה שלי עם אוכל טוב (עוגה עוגיות קפה ...)

 

רק עכשיו ראיתי את השירשור הזה ויש לי מלא מה להגיד בנושא

אני גם קמה ממש מאוחר ולא בשעה 8-10 אלא 11-13

הייתי לי פעם גם תקופה כזו שקמתי כול יום ב5-6 התקחלתי והתארגנתי ליום החדש בשקט שלי בשלווה

ואז הקורונה הגיע ומוטטה את כול הסדרים והתחלתי ללכת לישון מאוחר לקום מאוחר 

וההורים שלי ממש ל אהבו את זה והם עשו הכול ואני אומרת ומתכוונת- הכול , איומים, פרסים, מחמאות כלום לא עבד

ואז הם אמרו  לי שאני מפסיקה להיות חלק מהבית הזה עם אני ממשיכה ככה אז פשוט הלכתי מהבית לאיזה יום יומיים

ואחרי שחזרתי הם כעסו עלי מאוד ואמרו לי להישאר בחוץ כי עכשיו הרסתי להם את התדמית של המשפחה ושלי בתור ילדה מושלמת 

אז הושבתי אותם לשיחה שרק אני דיברתי בה אמרתי להם והזהרתי מראש שקודם יתו לי להגיד מה שאי רוצה ואת כול מה שאני רוצה ואז הם ידברו והם הסכימו פשוט סיפרתי להם שאני לא מצליחה לקום כי (מסיבות שונות...)

ואחרי זה לא היה להם מה להגיד ופשוט הסכמנו על משהו שמקובל על שתי הצדדים

ככה בנינוחות בהסכמה מצידינו

נכון זה לא משההורים שלי רצו שאני יקום ב8 כל יום אבל גם לא ב1 בצהרים

פשוט תנסי למצוא המון סבלנות, נחישות ורצון לשנות את המצב ותצאי עם זה לדרך

אם את צריכה עוד עצות וכזה אני ממש ישמח לדבר איתך באישי כי זה נישמע שאנחנו חולקות הרבה במשותף...

אז ממש בהצלחה 

השבת הישיבה שליד הבית נפתחת, ואוכל להתפלל בה!
ישששש! כבר מלא זמן לא התפללתי בבית כנסת!
הלוואי ותהיה עזרת נשים!

כמה שאני אוהבת את היום הכי יקר  בעולם ששמו   ש   ב   ת

שנים לא היית...

סתם, כנס- תרגיש בבית!

מבלה את זמני החופשי בין קירות הערוץ הנחמד הזה,אבל תודה בכל זאת..

נחמד לך לזרוק אחריות!
סתםסתם...
חחחח

חח סתם

משקפת זה בן..

לזה לקרות

ברור זה הכי קל לזרוק

לי יוצא לחשוב על אסיר שנידון ל200 שנה בבידוד בכלא. יבאלה.

אבל גם אם יעסוק בתורה, הוא יהיה נורא מוגבל

וגם בקושי יוכל לקיים אותה, או להפיץ אותה

אבל את שליחות האדם בעולם, יש לקיים מתוך הכלים והמגבלה שאלוקים נתן לנו. זה תקף לכולם.
כמעט כל נכה, נאלץ לוותר על מצווה כלשהי... אבל ברור שיש משמעות לדברים שכן עושים.

אבל פה זה הרבה יותר מנכה..

אולי יש איזה סיבה נסתרת לכך שהגיע לשם,

אבל עדיין לא חושבת שיכולה להיות לו שם משמעות כלשהי

ללא בגדים ואוכל נורמאלי.

הלוואי שאזכה להיות כמותם. לא הפסידו כלום.

פה אני מדברת על לתמיד

 

וגם נגיד, אם הם היו נשארים שם לתמיד אז גם כל התורה שלהם הייתה נשארת שם, אז מה הקטע..?

ב.יש מצווה ללמוד תורה... הם השיגו קרבת ה' מקסימאלית. לא שווה?

אז זה לא שווה

קרבת ה' מקסימלית זה מאוד נחמד, אבל אם זה מה שה' היה רוצה מהם מלכתחילה, לא היה מוריד את הנשמות שלהם לעולם. אז אין בכך כל משמעות.

 

(*תיקון טעות בשבילך - רשב"י ובנו, רק עכשיו שמתי לב לזה, אז הבעיה היא גם שלי)

אני לא יודעת מאיפה המסקנות שלך, ואני לא מסכימה איתם.
אני רואה הרבה משמעות בלמלא את התפקיד במסגרת המוגבלות שאלוקים שם אותנו בה.
והרבה משמעות בעצם הלימוד, והרבה משמעות בעצם הקירבה.

יהיה לו קשה עם הבדידות והוא יצטרך לבנות לעצמו סדר יום עם משמעות

ראשית - אם לשם הקב"ה גלגל אותו - כנראה שיש בכך מטרה.

 

שנית - פשוט מאוד למצוא מטרה - כמו שכתבה @קרובה - יעסוק בתורה.

ומה שכתבת כאן: בדיוק, זה אותו רעיון - נוער וגיל ההתבגרות שהוא לא יוכל להפיץ ולקיים - אז מה?? הלימוד עצמו הוא הון!!

מה שכתבת כאן: אני חושבת שאם הם באמת היו משאירים את כל התורה שלהם אצלם - נוער וגיל ההתבגרות זה ממש לא נכון!

את לא יודעת, כנראה, כמה כמה כמה שווה עצם הלימוד תורה! הוא מחזיק את כל העולמות! הוא מחיה את כל הבריאה! זה הנחת הכי גדול לקב"ה!! עצם הלימוד, בלי "למעשה", בלי "הפצה", בליי כלום! עצם הלימוד הוא משמעות ותועלת אדירהה!!

בקיצור, כל מה שכתבה קרובה - נכון. 

תודה על הסדר

בשמחה.

שבכל מקום שנמצא בו, ובזמן היחיד שאנחנו חיים- ההווה.
יש לנו מה לתקן, חשוב למצוא מה.
אנחנו צריכים לחיות בהווה, לחיות את הרגע.
להיות שם כשה' נותן לנו רמזים בדרך, בחיפוש התמידי.
אם לא נהיה שם, זה לא אומר שה' לא נתן שפע, זה אומר שלא היינו כלי קיבול.
מצווה עלינו לעשות את מה שניתן בכל מקום שנהיה באותו הווה יחיד.

עם האיש שהגיע לאי שומם ולא מוכר אחרי שהוא היה צריך לקנות משו לאדון שלו בשביל עבודה זרה (האוניה הורידה אותו וברחה לו...) ואחרי שהוא היה שם הרבה הרבה שנים הרבי שלו גילה לו שהוא נשלח לשם משמים כדי לברך על הפירות שהיו באי ואף פעם לא בירכו עליהם.... אם ה' שלח אותו לאי הזה כנראה יש לו שליחות

ואם הוא נשלח על ידי מישו כנראה יש לו שליחות לא ככה?

לפני כמה חודשיים הייתי מוכרחה לקנות, אבל אני בקרוב מוכרת אותו.

@הפילוסופית

ו.. @מתנחלת אמיתית- תסתכלי בש''א

קטע מסויים בגמרא בסנהדרין שהפריע לי ממש.

 

(למדנו משנה, ובאמצע המורה הוסיפה ש: בגמרא כתוב ש...)

ויש לך מורה בתתתת לגמראאאאא??????

כשאני מחפשת מקור להלכה מסויימת וכאלו אני פותחת ולומדת.

כן, יצא לה ללמוד. מה רע?

כי אני לא לומדת גמרא..

למי שלא מבין אותה כמו שצריך בדרך כלל.
הדברים מורכבים, לא כל כך פשוטים כמו שמבינים אותם בהתחלה. אבל תזכור שאלו חכמי ישראל. והם היו חכמים מאוד מאוד.
צריך לבוא עם ענוה ומוכנות לשמוע ולהבין, וגם ללמוד מתלמיד חכם רציני, ואז לאט לאט הדברים מאירים.
תזכה שהאור של הגמרא יאיר לך

זה התחלה טובה

 

מרן הרב זצ"ל מאריך באורות התורה (פ"ו) לבאר את חשיבותם של הפרטים והדקדוק בהם. לא לחינם הגמרה "נטפלת לקטנות" כביכול.

בסופו של דבר, אלו דברי אלקים חיים ממש מפיו יצאה ומהבלו קיימת, תורה שבע"פ שנמסרה למשה בסיני מפי הגבורה, וכוללת בתוכה עולם ומלואו. 

ואכן, לא הכל אנו מבינים, לא חסרות שאלות על הגמרא, "למה היא נשמעת קטנונית" זו לא השאלה היחידה. אכן, התורה אינה ספר קריאה אלא ספר עמל, ו"נפש עמל עמלה לו", וכמו שכתבו חז"ל על "בחוקותי תלכו" - שתהיו עמלים בתורה, צריך הרבה עמל כדי להבין מה הכוונה והעומק והצורך בכל דיבור ודיברו שבתורה,  ומי שזוכה לעמול על כך - עליו נאמר "למיימינים בה - סם חיים" - וכמו שפירש רש"י - למיימינים - עסוקים בכל כוחם, וטרודים לדעת את סודה", יש כאן סוד, יש כאן עומק, ולוקח הרבה טירדה בכל הח כדי לעלות על הסוד הזה, ואשרי מי שזוכה. שע"י העמל זוכה להידבק בשכינה וכו'.

בהצלחה!

התלמוד מחפש לחיות את החיים ההלכתיים גם תחת ההנחות הקיצוניות ביותר, דווקא כדי שביום יום יהודי יחיה את חייו ההלכתיים בקלות יחסית.
ומעידות על כך סוגיות כגון "תקפו כהן" או "בעבדו ישן וכפות" שמתמיהות אולי במהלך הלימוד, אבל בשורה התחתונה באמת עושות סוג של סדר בהבנה של הלומד, עד היכן הגיעו החכמים בהקפת הסוגיות וכיצד נותרו רק בירורי ההלכות והפסיקה לאחריהם.

מעניין את הסבתא שלי מה הדין שלו...

זה למה הגמרא נשמעת קטנונית....

התשובה שלרוב נאמרת בעניין היא שהדינים של הגמרא זה רעיונות גדולים שלבושים בצורה הזאת...

משו כזה, קצת קבלי אבל העיקרון מובן...

שהיה יהודי שלמד בבחרותו חברותא עם ר' אהרן קוטלר (נראה לי), ולמדו במסכת בבא מציעא - בתחילת המסכת - את חקירת הגמרא "לימא מתניתין דלא כבן ננס", והוא אמר לעצמו, משהו כמו מה שאתה אומר - מעניין את הסבתא שלי אם מתניתין כבן ננס או מתניתין לא כבן ננס, מה נפקא מינה?....

עברו שנים, פנה לעסקיו ולענייניו, היגר לאמריקה, ולא זכה כ"כ להיות מחובר ליידישקייט ולתורה,

יום אחד, באמריקה, החליט ללכת לבקר את חבר ילדותו, אהרן קוטלר...

נסע ללייקווד, נכנס לאולם הישיבה, שעמדה בראשותו של ידי נעוריו, והנה הוא רואה אלף וחמש מאות בני תורה יושבים סוערים בסדר בוקר, בלהט הלימוד, חשמל באוויר, בחורים עומדים נלהבים, מנופפים באגודליהם ומכים על הסטנדרים, ריתחא דאורייתא אדירה..... וקנאה עצומה פשטה בו..

ואז הוא ניגש לר' אהרן קוטלר ואמר לו  בכאב "איי ר' אהרן ר' אהרן, עכשיו אני יודע מה נפקא מינה אם מתניתין כבן ננס או לא כבן ננס..... 

 

 

 

 

ולמעשה - לא צריך להגיע לקבלה (למרות שכמובן גם זה נכון) למעשה כל הדוגמאות בגמרא הם דרכים שמבטאות עקרונות יסודיים ושורשיים שמתוכם מוציאים דינים גם למציאות בת ימינו, כשתזכה מתי שהוא להיכנס בשערי לימוד "אליבא דהללכתא" - לימוד הלכה עיוני, אתה תראה עד כמה זה מדהים, שפרטים קטנטנים בדוגמאות של הגמרא מלמדים אותנו ממש איך לפסוק במציאות המודרנית והשלכותיה - על ידי שלומדים לעומק וחושפים את העקרונות שעומדים מאחורי פרטי הדינים הללו. זה פשוט מפעים. שום פרט אינו מיותר, שום נקודה אינה קטנונית, כל דבר הוא בעל עומק ויסודיות מיוחדת.

זה עולם נפלא. באמת. מאחל לך לשחות בתוכו בעונג רב.

תשמעי סיפור,

אבא שלך קונה רכב חדש, מאזדה מהניילונים, הגיע בערב והחנה בחניה.

קם בבוקר - שוד ושבר, הוא רואה שהשכן ממול, ההוא עם המציבושי, נכנס בו בלילה, אבל מזה מזה נכנס.. גמר לו את כל צד שמאל של האוטו..

ואם לא די בזה, בתוך האוטו היה אגרטל יוקרתי שאבא שלך קנה והשאיר באוטו, רצה שזה יהיה הפתעה לאמא שלך, ואים אומרים - הלך כפוט... אין אוטו אין אגרטל.

מה עושה אבא שלך? רץ לבית דין, לוקח את השכן ואומר - שמע חביבי, תשלם לי את הנזק.

 

מה לדעתך יעשה הדיין?

הוא יפתח בדיוק את הסוגיה ש"היום יהיה שמח" ציטט, את סוגיית שור שנגח את הפרה. הוא יעיין בה היטב, ומשם הוא יידע מה לפסוק.

 

זה לא הלכות?

אבל מה היה עם האגרטללל?????

סתם סתם...תקשיב הבנתי את הקטע אבל לא הבנתי למה מכניסים

לסיפור גם את השור הגונח..?

מה מעניין את האנשים לישמוע עכשיו משל ביזמן שמה שמעניין אותם זה הדין עצמו?

זה הדין עצמו.

אצלך זה מיצובישי ומאזדה. במציאות של אז זה היה שור ופרה. השור הנוגח הוא המיצובישי של השכן, והפרה זה המאזדה של אבא שלך...

זה מה שכתבתי בחצי השני של ההודעה הזו: סיפר הרב סולובייצ'יק- - נוער וגיל ההתבגרות

הגמרא נשמעת קטנונית, כי הגמרא היא עולם עליון, קדוש וטהור למעלה מהשגתנו

היא כתובה הרבה פעמים בלשון ציורית ומשלית על מנת שנוכל להבין

הרבה פעמים יש משמעות הרבה יותר עמוקה ממה שאנחנו חושבים, ולכן זה נשמע קטנוני

 

 

כשרואים שאמורא או תנא עושה משהו שלכאורה נראה מטופש אידיוטי וקטנוני, זה רק בגלל שלא הבנו אותו, מה הכוונה, מה המניעים שלו, את המציאות וכדו'

אבל השאלה למה אתה קורא קטנוניות

כגון נודר הנאה מחברו מה ניסגר איתו שיגע ת'שכל ויש עוד דוגמאות לא זוכר

 

התורה בנויה מפרד"ס ולכן כול דוגמא יש בה סודות אדירים כמו שמדבר מזה רבי נתן מברסלב והבן איש חי, אז העיקר בהכול זה האמונה שהאמוראים הצדיקים והתנאים שקטן שבהם מחייה מתים בדיבורו ידעו מה הם דיברו רק אנחנו הקטנים לא מבינים כול דבר אבל כתוב בתהלים "כול מצוותיך אמונה" כלומר כול המצוות תלויים באמונה ולכן מה שאנחנו לא מבינים צריכים לתלות בקטנותינו כמו שאומר הבעש"ט הקדוש. ולכן צריך ומומלץ ללמוד ספרים של הצדיקים האמיתיים כדי שילמדו אותנו את האמונה הזאת וגם מבארים לנו הכול לעצות מעשיות,כמו בתחילת הספר ליקוטי מוהר"ן הוא מבאר שם את מעשיות רבה בר בר חנה לעצות נפלאות למעשה ובהמשך סבי דבי אתונה ועוד הרבה עיינו שם בספר הקדוש ותמצאו מרגוע לנפשיכם.

 

אשרינו גיט שאבעס!

גם עוד מפריע לי שהיא לא מחפשת פתרונות מעשיים רק תאורטיים וזה מחרפן אותי,
היא כל הזמן עוסקת במה יהיה אם המתפללים שהגיעו מאוחר יחשבו, דבר ראשון למי אכפתתת
דבר שני זה בעיה שלהם איחרו ומקסמום משהו מהמתפללים יסביר לו.
מה הקטע?

נערך...

שבוע טוב לך ולכל עם ישראל
שיהיה לכולם שבוע שיביא איתו בשורות טובות והרבה שמחה❤

עוד קצת להשלים

שבוע הבא אני קמה בחמש וחצי, חוץ מיום ראשון.
אז בלנ"ד מחר אשלים עוד קצת, ואתה בשאר ימות השבוע. סגרנו?

אז נארגן סטייה של שתי דקות? אחד מקדים והשני מאחר בשתי דקות.

חחח יצא לי אולייי פעמיים לישון צהריים בשבת

נרדמתי באיזה 2 בצהריים, לא הצלחתי לקום למנחה, וקמתי אחרי ערבית עם חצי עין.... 

אני בשבת אוגרת שינה לכול השבוע

כול שניה מיותרת אני ישנה

אבל למחרת קמתי ותיקין והייתי ערני כל היום

אולי בדיוק באותו יום הייתי עייפה ממש?

אממ, ההודעה אליה הגבת, הייתה מיועדת ל@לראות בטוב

אם כן אזז
כןןן יש מצבבב

מאז שהייתי בן שלוש..

חורף

ודוקטור מרטינס חדשות |מתרגש|

וייחור (בשעה טובה, הגיע הזמן) של המונסטרה, מהמם אותי 

ודודים שנסעו עד לחיפה (בשבת) לבקר 

 

(היה אמור להיות שבת פתיחת חודש אירגון)

 

השבוע ארץ דרוזיה נפתחת ב"ה, ואני לרצות ללכת, אמא שלי בעניין (סוף סוף יש לה אומץ לנסוע מחוץ לעיר)

 

 

אממ בערב ארוחה של השבט בבוקר של הצוות אחרי זה מפקד, פעולות והרגע סיימנו תהלוכה מטורפתת. לא הייתי רגע בבית אבל היה ככ כיףףףףףך

מזל שיש את שבת.

כל השבוע אין לי זמן ללמוד בגלל ה"לימודים". אז בשבת אני לומד...

למה את ככה אני צריכה שתעזרי אני ככה אני ככה וכו

הווליום... אהה... תענוג... מנותק מכל העולם

הפינה היומית - סיפור מר' אברום זצ"ל #14 - נוער וגיל ההתבגרות

כמו שהקדמתי שם - לכולם קשה! גם לגדול הדור! 

 

והסיפור שם היה שמאוד פגעו בו והזיקו לו, וזה הכאיב לו מאוד. והוא שתק.

את מוזמנת לקרוא תמיד את הסיפורים... אולי תמצאי עוד סיפורים שתצטרכי.... 

אתה זוכר יותר טוב ממני את מה שאני מביא...

 

זה באמת סיפור מוצלח,

 

יש על זה ווארט של החזון איש... - צעירים מעל עשרים

 

@סטלנית בפעולה

מזכיר לו דברים, זה לא סיבה טובה, זה פשוט כי רב יוסף חלה במחלה קשה ושכח תלמודו.

כמובן שצריך לשאוף להגיע למדרגתם העצומה של שניהם!! אבל לא שזה יהיה הדמוי, פשוט כי זה קצת מפחיד ועצוב מה שקרה לרב יוסף

סתם התכוונתי לזה שהוא מזכיר לי את מה שאני אמרתי בעצמי ושכחתי...

במסכת אבות יש כמה משפטי מפתח על השתיקה..

שני אדירים - משה ואליהו שצמו 40 יום וארבעים לילה.