פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 208)

סורי.. אי אפשר למחוק הודעות... פתאום  קלטתי שרשמתי משהו לא לעניין...

 

מה שזה לא יהיה חיבוק גדול_

נסי אולי לדבר איתה, לשפוך כל מה שלא דיברת איתה במשך ה3 חודשים האלו, אולי גם היא מחכה לזה...
אבל מבינה אותך לגמרי♡

יכול להיות שהיא ממש כמהה לקשר הזה איתך ופשוט מתביישת ממך בגלל איפה שהיא נימצת

זה קשה ברמות!

והקונפליקט שאת מרגישה בקשר אליה הוא מובן בהחלט

ממש מקווה שתצליחי לעשות את הבחירה הטובה

את מה שאת מרגישה איתו בנוח 

וגם שהחברה תגיש סבבה 

יאווו

ממש בהצלחה

אם את צריכה משהו דברי איתי באישי

שהיה חשוב לך לא להדרדר אחריה

אבל לדעתי זה ממש לא צריך להשפיע על החברות שלכן.. יש לי גם חברות שהם חזרו בשאלה והכל אחלה.. את יכולה להמשיך להיות חברה אמיתית שלה והיא שלך גם אם יש ביניכן דברים שונים...

מכיר את זה מקרוב,

מעריץ על השליטה העצמית.

 

זה קשה, נכון.. זה דוקר את הלב.

 

כל הכבוד שאת יודעת מה טוב לך, ונזהרת על טהרת נשמתך.

זה עצוב ברמות.
גמני עזבתי חברה- בגלל שפחדתי על עצמי.
ליתר דיוק עזבתי קבוצה.
עדיין קשה לי- אבל אני מנחמת את עצמי בידיעה:
שאיפה אני, ואיפה הן, ואיפה יכולתי להיות אם הייתי נגררת.

אבל כשהן אומרות לך שהולכים לים נפרד כמובן, ואז מסתבר שעונת הרחצה בנפרד לא נפתחה.
והן קופצות בבגד ים לים מעורב,

ואני יושבת על החוף ועושה התבודדת- על איך הגעתי למצב שבו אני בניסיון האם להיכנס לים מעורב או לא.
זה עצוב, כי זה מביא למסקנות.
זה שם לי מראה מול הפרצוף, לאן אני רוצה להגיע.
והבנתי שאני צריכה לקחת הפסקה.
אולי אחדש איתן את הקשר- אבל לא כרגע.
כשאהיה חסונה נפשית, ואדע שלא להיות מושפעת,

אתן לעצמי את המתנה שבחברות חוצה מגזרים.
 

רמב"ם, הלכות דעות, פרק ו' הלכה א':

 

דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו,

לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם,

הוא ששלמה אומר משלי יג כ [הוֹלֵךְ] אֶת חֲכָמִים וחכם [יֶחְכָּם] וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרועַ ואומר אשרי האיש וגו'

וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים

ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידום ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אא"כ נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים.

את לא צריכה להתרחק מחברה שנופלת, את יכולה (ואולי אפילו צריכה) להישאר קרובה.

רק תזכרי תמיד: את צריכה להיות משפיעה ולא להיות מושפעת. (דיברנו בנושא רבות, אני בטוחה שאת זוכרת)

תהיי לידה ותשפיעי לטובה, סומכת עליך שאת יכולה.

 

ו... כן, זה כואב. אני מכירה את זה מהכי קרוב שיש.

שולחת לך חיבוק .

לא הלך.
היא העריכה אותי על הדוסיות שלי.
רצתה ושאפה להיות גם כזו- אבל התקשתה, והידרדרה.

האמת שאני מפחדת ממנה.
אני מפחדת להינזק, בניתי את העולם שלי, ביררתי הרבה- ומצאתי דרך.
אני מפחדת שהיא תערער לי את המקום האמיתי הזה.
היא מלאת ספיקות- שאין לי רצון להיתקל בהם.
אני רוצה שה' יעזור לה, ושאם תהיה דרך שלא תפגע בי, שגם אני.
אני נמצאת בקונפליקט.

למותר לציין שהסביבה לא מקבלת בברכה את היותה דתל"שית, היא כאובה, וכואב לי בשבילה,
היא לא כופרת- היא שואלת, היא טועה, היא מתבלבלת.
אני רוצה שהיא תגלה את האמת, לא יודעת איך לעזור לה בלי להיפגע.

הפחד שלך הגיוני ומובן.

אבל אם באמת בנויה, את לא צריכה לפחד מרוחות.

כי רוח, כמה שהיא חזקה,  לא יכולה להפיל קיר בטון.

 

זה שלא מקבלים אותה, זה עניין עצוב בפני עצמו.

יש הרבה מקרים עצובים של אנשים שהמשפחה שלהם לא קיבלה אותם אחרי שהם עזבו...

 

תחשבי עם עצמך טוב: את מסוגלת להיות לידה בלי להידרדר?

אם התשובה היא כן; אשריך. תשפיעי עליה.

אם לא, זה הגיוני בהחלט. לכל אחד לוקח כמה שנים לבנות את עצמו.

גיל ההתבגרות לעצמו הוא הגיל בו האדם מחליט מי ומה הוא.

 

בהצלחה ענקית.

מי שמדבר על גאונות, אה?

לא אפשרי, אף אדם בעולם לא יכול. - נוער וגיל ההתבגרות

 

הרבה חשבו שהם ינסו להתקרב רק כדי להשפיע, ובסוף נפלו בפח...

את צודקת בחשש שלך לחלוטין. וטוב שאת מודעת לו.

צריך הרבה הרבה כוחות וחוזק בשביל להשפיע בלי להתקלקל. בדרך כלל יש אותם רק לאנשים מבוגרים וכו'...

כל הכבוד שאת שומרת את עצמך. תמשיכי....

שזה בד"כ אנשים בוגרים ומנוסים, זה מצריך המון המון חוסן נפשי.

 

בואי נאמר, אני יכול לומר בוודאות שבייניש בישיבה גבוהה שיעור ב', עדיין לא מספיק חסון בשביל זה. 

אני חושב שניתן לשער שגם לא נערה בגיל הזה. בטח לא כמה שנים פחות.

 

פעלת נכון, אל תתני לכל מיני טענות לערער את הביטחון במה שעשית, ולמצוא פירצה.

 

(זה בדרך כלל עצת היצר, כמו שכתוב ש"אדם אינו רואה נגעי עצמו".. נורא קשה, אז אומרים "טוב, נראה לי אני מספיק חזק..." לא כדאי, באמת שלא כדאי.. הרבה אנשים ניזוקו מזה...)

 

קראת את הרמב"ם שהבאתי?

 

 

זה באמת מה שגמני מרגישה בנוגע לחברות איתן.
זה מרגיש לי מסוכן.
אני בלבטים- כי בסביבה שלי אין הרבה חברה שמתאימה לי.
אבל ה' אוהב אותי, והוא תמיד יהיה איתי...
אז יש דברים שאני משאירה לו- הוא ידאג לי.

מה שעשיתי - התפללתי על אותו חבר.

בכל תפילה. הזכרתי אותו בכל "הרוצה בתשובה".

בקשתי ברכה בשבילו אצל רבנים.

כול הכבוד, בחיים לא הייתי חושבת על זה

למרות שכבר מן הסתם כבר רשמו כאן דברים מדהימים..

דבר ראשון בשביל לשפר את ההרגשה וגם כדי באמת לעשות את מה שבאמת עוזר כדי לנסות את תרגיל 282! דהיינו מאמר רפ"ב בליקוטי מוהר"ן שמסביר באופן הכי פשוט וקל איך עוזרים לחבר/ה שנמצא בירידה ובהתרחקות.

כלל העניין זה לדון אותו לכף זכות ולחפש את הנקודה הטובה שלו. הכוונה להשקיע בזה. לשבת זמן מסוים ביום (אפי' דקה או שתיים) ולחפש את הטוב שבה. ככה גם רבי נחמן טוען שזה פועל באופן מיסטי על האדם והתנועות הרוחניות החיוביות שאת מעוררת לגביה יגרמו לה לחזור בתשובה וגם ככה גם תוכלי באמת לשמוח בחברתה כיוון שאולי תגלי שלמרות הנפילה הזמנית היא למעשה יצור נפלא ממש!

כדאי לעיין שם במאמר הנ"ל ולמצא שם עוד הדרכות מעניינות..

עוד קצת תקווה חיזוק ועידוד- ייתכן שעד עכשיו היהדות הייתה נחשבת לגבי אותה חברה כעוד פלטפורמה חברתית, קודים ותו לא, ועכשיו בזכות המעבר והחיפוש, כשתחליט לחזור, היהדות תהיה בשבילה הרבה יותר משמעותית ובעזרת ה' עוד נזכה כולנו לטעום מהחידושים שלה...

אם תכנסי איתה למקום של הספקות והבלבול, שתיכן הפסדתם.
כדאי להמשיך בקשר רק אם יש לך דרך להאיר לה מהמקום שבו את נמצאת, תוך הבנה לקושי שלה. לתת לה תחושה שיש אפשרות לחיים שמחים. לאמונה. לנפש רגועה ומיושבת שעסוקה בטוב.
כלומר, אל תכנעי לספקות שלה. את לא בביצה הזאת. ואת לא מוכנה להכנס לשם בשום אופן. אבל את מבינה לליבה, שקשה לו, ואוהבת אותה, ורוצה להאיר לה את הצד היפה של העולם.

השם יתן חכמה בלבך לבחור בדרך הנכונה, ויאיר פניו לחברה שלך, שתפתח לאמונה ולאהבה מחדש.

אני מבין את הבעיה שלך, וגם לי היה את זה בצורה חלקית.

א. תסבירי להם - זאת אני, אנ הבת שלכם, אם אתם רוצים אותי אתם צריכים לרצות ולקבל אותי כמו שאני.

ב. תדברי איתם על זה שאת בוגרת (אם זה נכון) ואת בד"כ יודעת מה טוב לך. הם יכולים וצריכים לעזור לך, אבל לא לנהל אותך.

ג. לדבר כל הזמן על הבעיות לא פותר אותן. סתם מחליש.

מקווה שעזרתי...

כל פעם שאני מנסה לדבר איתם על איך אני מרגישה או שהם אומרים לי שאני חצופה/מתעלמים/אומרים לי שאני לא בוגרת ולא מבינה...

אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות... הם ממש מנהלים לי את החיים ואין סיכוי שהם יסכימו אחרת עד שאני אעזוב את הבית. אם אני עושה משהו שלא מוצא חן בעיני אבא שלי הוא פשוט אומר לי לצאת מהבית או לא לעשות את זה. הם לא מוכנים להבין שגם לי יש דעה ואני מסוגלת לחשוב בכוחות עצמי...  עוד בעיה זה שהם אנשים מדהימים ודוסים רצח וממש פול פעמים אני פשוט רואה איך כל מה שמעניין אותם זה מה ההלכה/ המצווה בעניין הזה.. ולי יש עדיין עוד בעיות עם אמונה/צניעות/תפילה והם דורשים ממני להיות כמוהם- ומסתכלים עליי בזלזול כשאני נשברת ולא מצליחה

ואולי הם צודקים במטרה, אבל לא בדרך.

ואת מאמינה שהם רוצים שיהיה לך טוב.

ובשביל הם לא צריכים להשתנות - אלא להקשיב. גם אם הם לא יסכימו.

ישר כשאני מתחילה לדבר איתם הם נאטמים בדעה שלהם

לרוב הבני נוער יש מריבות עם ההורים שלהם..
אני חושבת שבעניין הזה פשוט תשבי איתם פעם אחת ברוגע ותסבירי להם שאת לא מצליחה להירדם ומה הם חושבים שיעזור וכו.. נראלי כשזה יבוא ברוגע ובטוב הם יוכלו להבין את זה יותר מאשר שתגידי את זה כשהם מתעצבנים עלייך..
תסבירי להם שקשה לך לקום, ואת משתדלת ויש פעמים שאת מצליחה יותר ויש פעמים שפחות.. זה טבעי ונורמלי אצל כל בנאדם וגם הם בני אדם..
אל תיבהלי ממריבות זה נורמלי.. יכול להיות שיש להם ציפיות וזה מעצבן, אבל הם אוהבים אותך כמו שאת בכל מצב! הם ההורים שלך.. את יכולה לנסות להשתדל וזה, אבל אם זה ממש מעיק אז תפסיקי. כשזה יבוא- זה יבוא. (מדברת על הכל, לאו דווקא על הקימה.. שינויים קורים הכי טוב כשעובדים עליהם בקצב שלך ולא בלחץ של הסביבה..)

ולא באמת מקשיבים לי... אני באמת מרגישה שאכפת להם רק מהתדמית של איך הבת שלהם אמורה להיות ולא מהרצונות שלי...

ושאת תדברי ראשונה בלי שהם יגידו כלום תשפכי את מה יש לך להגיד ואז הם יתחילו לדבר

פשוט תנסי לתת להם להבין איפה את מ\נימצאת עכשיו

ואיך הם יכולים לעזר לך בזה

לפני הקורונה בדיוק התחלתי פנימיה והתרגלתי לזה שאני מנהלת את החיים שלי ומחליטה מה לעשות... פתאום אני כל היום בבית והם מנהלים לי את החיים וזה קשה לי יותר כי אני יודעת שאני מסוגלת להחליט מה טוב בשבילי אבל הם לא מבינים את זה ומתייחסים אליי כמו לאחים שלי הקטנים....

אני לא ממש יודעת מה  להגיד לך כי גם ההורים שלי לא ממש מרוצים משעת הקימה שלי בבוקר, אני אגיד לך מה אני עושה.. אני פשוט שותקת. כן. אין מה לעשות אני משתדלת לקום כמה שיותר מוקדם וכהם מעירים לי אני פשוט אומרת שהם צודקים וזהו.

אני לא אוהבת לריב איתם.. וזה באמת סתם

 

עכשיו הם אמרו לי להחליף חדר עם אח שלי(אני בחדר לבד והוא עם כל האחים שלי) כדי שאחים שלי יעירו אותי בבוקר...

אחרי זה הם יגידו תודה שאת קמה ב9

אני אסיר תודה לביתי בת העשרה,

שמתלוננת על שטיפת הכלים 

 

כי זה אומר שהיא בבית ולא מסתובבת ברחובות

אבא שלי הוציאו אותי ואת אחים שלי מהבית כמה פעמים (לא להרבה זמן תרגעו לכמה דקות עד שהילד הסכים לעשות את מה שאבא שלי רצה שהוא יעשה) ולא הזיז לו שאח שלי הלך לטייל באזור בזמן הזה

אבא שלי פשוט יאמר לי או שתעשי את זה או שתצאי מהבית

אני מבינה את זה שהם רוצים שתקומי מוקדם( גם אבא שלי רוצה (הוא רוצה שאני אשמור על שגרה)אבל 6-7 זה לילה!!!)

מוסרת חיבוק ענקקק ובהצלחה...

 

אני הייתי מנסה לשבת איתם ולהסביר להם... להגיע לפשרה ולנסות להבין אותם...

 

 

ובכל מקרה ממש בהצלחה!! קשה אין רק בלחם!

כאילו תחשבי שההורים שלך יש להם ראש אחר! תביני אותם... הם לא את והגיוני שיהיה להם דברים אחרים בראש.
ביקורת מההורים זה קצת שובר, אבל פה את צריכה להראות אחריות על ההחלטות שלך והשלמה איתן, אחרי שבאמת חשבת על המצב והחלטת מה הכי טוב, ואחרי שלקחת לתשומת לבך את מה שמפריע להם ומטריד אותם, וככה מצד אחד את באה לקראת, מצד שני מתאימה את זה למצב בעיניים שלך. בסוף את עושה את מה שהחלטת אבל אחרי שהחשבת גם את דעתם. ואם הם שואלים בכל זאת אז את מסבירה להם את העמדה שלך, אין סיבה שהם לא יבינו. הם אוהבים אותך את הבת שלהם.

אני מקבלת הרבה ביקורת מהסביבה שלי, על כל הבחירות שלי בחיים, אבל מותר להם. אני באמת לא מושלמת. ובסוף גם הם. אבל יש לנו קשר דם זה קשר שהכל יעבור עליו והוא לא ישתנה. משפחה מקום ראשון! לא משנה מה, תזכרי את זה.
עוד משהו, יכול להיות שהכבוד להורים כשאתם בראש אחר אמנם מונע מריבות אבל יכול להביא גם לאיזשהו ריחוק בהתחלה, אבל זה בסדר, אחרי זה זה מתאזן.
בעיניי הכי חשוב לזכור מאיפה באת.

לא רק לך, וזה יעבור עם הזמן..

ההורים שלי לא ממש מרוצים ממתי שאני קמה גם למרות שנראה לי גם לדעתם אני לא יצטרך לקום כל כך מוקדם.

טיפים: תישני עד מאוחר אבל תעשי את זה בשקט אל תקומי ב10 ותגידי איזה כיף לקום מאוחר... קיצר תנמיכי פרופיל.

תנסי להתפשר- הם רוצים שתקומי בשמונה? תקומי נגיד בשמונה וחצי...

תזכירי את העולם המופלא של השנץ- תקומי נגיד בשבע שמונה ואז תחזרי לישון בסביבות 12 אכן כך (ומנסיון זה חזק וזה עובד...)

לתפוס רגע שהם לא לחוצים לדבר באופן רגוע ולהגיע לפשרה(+המלצה שלי עם אוכל טוב (עוגה עוגיות קפה ...)

 

רק עכשיו ראיתי את השירשור הזה ויש לי מלא מה להגיד בנושא

אני גם קמה ממש מאוחר ולא בשעה 8-10 אלא 11-13

הייתי לי פעם גם תקופה כזו שקמתי כול יום ב5-6 התקחלתי והתארגנתי ליום החדש בשקט שלי בשלווה

ואז הקורונה הגיע ומוטטה את כול הסדרים והתחלתי ללכת לישון מאוחר לקום מאוחר 

וההורים שלי ממש ל אהבו את זה והם עשו הכול ואני אומרת ומתכוונת- הכול , איומים, פרסים, מחמאות כלום לא עבד

ואז הם אמרו  לי שאני מפסיקה להיות חלק מהבית הזה עם אני ממשיכה ככה אז פשוט הלכתי מהבית לאיזה יום יומיים

ואחרי שחזרתי הם כעסו עלי מאוד ואמרו לי להישאר בחוץ כי עכשיו הרסתי להם את התדמית של המשפחה ושלי בתור ילדה מושלמת 

אז הושבתי אותם לשיחה שרק אני דיברתי בה אמרתי להם והזהרתי מראש שקודם יתו לי להגיד מה שאי רוצה ואת כול מה שאני רוצה ואז הם ידברו והם הסכימו פשוט סיפרתי להם שאני לא מצליחה לקום כי (מסיבות שונות...)

ואחרי זה לא היה להם מה להגיד ופשוט הסכמנו על משהו שמקובל על שתי הצדדים

ככה בנינוחות בהסכמה מצידינו

נכון זה לא משההורים שלי רצו שאני יקום ב8 כל יום אבל גם לא ב1 בצהרים

פשוט תנסי למצוא המון סבלנות, נחישות ורצון לשנות את המצב ותצאי עם זה לדרך

אם את צריכה עוד עצות וכזה אני ממש ישמח לדבר איתך באישי כי זה נישמע שאנחנו חולקות הרבה במשותף...

אז ממש בהצלחה 

השבת הישיבה שליד הבית נפתחת, ואוכל להתפלל בה!
ישששש! כבר מלא זמן לא התפללתי בבית כנסת!
הלוואי ותהיה עזרת נשים!

כמה שאני אוהבת את היום הכי יקר  בעולם ששמו   ש   ב   ת

שנים לא היית...

סתם, כנס- תרגיש בבית!

מבלה את זמני החופשי בין קירות הערוץ הנחמד הזה,אבל תודה בכל זאת..

נחמד לך לזרוק אחריות!
סתםסתם...
חחחח

חח סתם

משקפת זה בן..

לזה לקרות

ברור זה הכי קל לזרוק

לי יוצא לחשוב על אסיר שנידון ל200 שנה בבידוד בכלא. יבאלה.

אבל גם אם יעסוק בתורה, הוא יהיה נורא מוגבל

וגם בקושי יוכל לקיים אותה, או להפיץ אותה

אבל את שליחות האדם בעולם, יש לקיים מתוך הכלים והמגבלה שאלוקים נתן לנו. זה תקף לכולם.
כמעט כל נכה, נאלץ לוותר על מצווה כלשהי... אבל ברור שיש משמעות לדברים שכן עושים.

אבל פה זה הרבה יותר מנכה..

אולי יש איזה סיבה נסתרת לכך שהגיע לשם,

אבל עדיין לא חושבת שיכולה להיות לו שם משמעות כלשהי

ללא בגדים ואוכל נורמאלי.

הלוואי שאזכה להיות כמותם. לא הפסידו כלום.

פה אני מדברת על לתמיד

 

וגם נגיד, אם הם היו נשארים שם לתמיד אז גם כל התורה שלהם הייתה נשארת שם, אז מה הקטע..?

ב.יש מצווה ללמוד תורה... הם השיגו קרבת ה' מקסימאלית. לא שווה?

אז זה לא שווה

קרבת ה' מקסימלית זה מאוד נחמד, אבל אם זה מה שה' היה רוצה מהם מלכתחילה, לא היה מוריד את הנשמות שלהם לעולם. אז אין בכך כל משמעות.

 

(*תיקון טעות בשבילך - רשב"י ובנו, רק עכשיו שמתי לב לזה, אז הבעיה היא גם שלי)

אני לא יודעת מאיפה המסקנות שלך, ואני לא מסכימה איתם.
אני רואה הרבה משמעות בלמלא את התפקיד במסגרת המוגבלות שאלוקים שם אותנו בה.
והרבה משמעות בעצם הלימוד, והרבה משמעות בעצם הקירבה.

יהיה לו קשה עם הבדידות והוא יצטרך לבנות לעצמו סדר יום עם משמעות

ראשית - אם לשם הקב"ה גלגל אותו - כנראה שיש בכך מטרה.

 

שנית - פשוט מאוד למצוא מטרה - כמו שכתבה @קרובה - יעסוק בתורה.

ומה שכתבת כאן: בדיוק, זה אותו רעיון - נוער וגיל ההתבגרות שהוא לא יוכל להפיץ ולקיים - אז מה?? הלימוד עצמו הוא הון!!

מה שכתבת כאן: אני חושבת שאם הם באמת היו משאירים את כל התורה שלהם אצלם - נוער וגיל ההתבגרות זה ממש לא נכון!

את לא יודעת, כנראה, כמה כמה כמה שווה עצם הלימוד תורה! הוא מחזיק את כל העולמות! הוא מחיה את כל הבריאה! זה הנחת הכי גדול לקב"ה!! עצם הלימוד, בלי "למעשה", בלי "הפצה", בליי כלום! עצם הלימוד הוא משמעות ותועלת אדירהה!!

בקיצור, כל מה שכתבה קרובה - נכון. 

תודה על הסדר

בשמחה.

שבכל מקום שנמצא בו, ובזמן היחיד שאנחנו חיים- ההווה.
יש לנו מה לתקן, חשוב למצוא מה.
אנחנו צריכים לחיות בהווה, לחיות את הרגע.
להיות שם כשה' נותן לנו רמזים בדרך, בחיפוש התמידי.
אם לא נהיה שם, זה לא אומר שה' לא נתן שפע, זה אומר שלא היינו כלי קיבול.
מצווה עלינו לעשות את מה שניתן בכל מקום שנהיה באותו הווה יחיד.

עם האיש שהגיע לאי שומם ולא מוכר אחרי שהוא היה צריך לקנות משו לאדון שלו בשביל עבודה זרה (האוניה הורידה אותו וברחה לו...) ואחרי שהוא היה שם הרבה הרבה שנים הרבי שלו גילה לו שהוא נשלח לשם משמים כדי לברך על הפירות שהיו באי ואף פעם לא בירכו עליהם.... אם ה' שלח אותו לאי הזה כנראה יש לו שליחות

ואם הוא נשלח על ידי מישו כנראה יש לו שליחות לא ככה?

לפני כמה חודשיים הייתי מוכרחה לקנות, אבל אני בקרוב מוכרת אותו.

@הפילוסופית

ו.. @מתנחלת אמיתית- תסתכלי בש''א

קטע מסויים בגמרא בסנהדרין שהפריע לי ממש.

 

(למדנו משנה, ובאמצע המורה הוסיפה ש: בגמרא כתוב ש...)

ויש לך מורה בתתתת לגמראאאאא??????

כשאני מחפשת מקור להלכה מסויימת וכאלו אני פותחת ולומדת.

כן, יצא לה ללמוד. מה רע?

כי אני לא לומדת גמרא..

למי שלא מבין אותה כמו שצריך בדרך כלל.
הדברים מורכבים, לא כל כך פשוטים כמו שמבינים אותם בהתחלה. אבל תזכור שאלו חכמי ישראל. והם היו חכמים מאוד מאוד.
צריך לבוא עם ענוה ומוכנות לשמוע ולהבין, וגם ללמוד מתלמיד חכם רציני, ואז לאט לאט הדברים מאירים.
תזכה שהאור של הגמרא יאיר לך

זה התחלה טובה

 

מרן הרב זצ"ל מאריך באורות התורה (פ"ו) לבאר את חשיבותם של הפרטים והדקדוק בהם. לא לחינם הגמרה "נטפלת לקטנות" כביכול.

בסופו של דבר, אלו דברי אלקים חיים ממש מפיו יצאה ומהבלו קיימת, תורה שבע"פ שנמסרה למשה בסיני מפי הגבורה, וכוללת בתוכה עולם ומלואו. 

ואכן, לא הכל אנו מבינים, לא חסרות שאלות על הגמרא, "למה היא נשמעת קטנונית" זו לא השאלה היחידה. אכן, התורה אינה ספר קריאה אלא ספר עמל, ו"נפש עמל עמלה לו", וכמו שכתבו חז"ל על "בחוקותי תלכו" - שתהיו עמלים בתורה, צריך הרבה עמל כדי להבין מה הכוונה והעומק והצורך בכל דיבור ודיברו שבתורה,  ומי שזוכה לעמול על כך - עליו נאמר "למיימינים בה - סם חיים" - וכמו שפירש רש"י - למיימינים - עסוקים בכל כוחם, וטרודים לדעת את סודה", יש כאן סוד, יש כאן עומק, ולוקח הרבה טירדה בכל הח כדי לעלות על הסוד הזה, ואשרי מי שזוכה. שע"י העמל זוכה להידבק בשכינה וכו'.

בהצלחה!

התלמוד מחפש לחיות את החיים ההלכתיים גם תחת ההנחות הקיצוניות ביותר, דווקא כדי שביום יום יהודי יחיה את חייו ההלכתיים בקלות יחסית.
ומעידות על כך סוגיות כגון "תקפו כהן" או "בעבדו ישן וכפות" שמתמיהות אולי במהלך הלימוד, אבל בשורה התחתונה באמת עושות סוג של סדר בהבנה של הלומד, עד היכן הגיעו החכמים בהקפת הסוגיות וכיצד נותרו רק בירורי ההלכות והפסיקה לאחריהם.

מעניין את הסבתא שלי מה הדין שלו...

זה למה הגמרא נשמעת קטנונית....

התשובה שלרוב נאמרת בעניין היא שהדינים של הגמרא זה רעיונות גדולים שלבושים בצורה הזאת...

משו כזה, קצת קבלי אבל העיקרון מובן...

שהיה יהודי שלמד בבחרותו חברותא עם ר' אהרן קוטלר (נראה לי), ולמדו במסכת בבא מציעא - בתחילת המסכת - את חקירת הגמרא "לימא מתניתין דלא כבן ננס", והוא אמר לעצמו, משהו כמו מה שאתה אומר - מעניין את הסבתא שלי אם מתניתין כבן ננס או מתניתין לא כבן ננס, מה נפקא מינה?....

עברו שנים, פנה לעסקיו ולענייניו, היגר לאמריקה, ולא זכה כ"כ להיות מחובר ליידישקייט ולתורה,

יום אחד, באמריקה, החליט ללכת לבקר את חבר ילדותו, אהרן קוטלר...

נסע ללייקווד, נכנס לאולם הישיבה, שעמדה בראשותו של ידי נעוריו, והנה הוא רואה אלף וחמש מאות בני תורה יושבים סוערים בסדר בוקר, בלהט הלימוד, חשמל באוויר, בחורים עומדים נלהבים, מנופפים באגודליהם ומכים על הסטנדרים, ריתחא דאורייתא אדירה..... וקנאה עצומה פשטה בו..

ואז הוא ניגש לר' אהרן קוטלר ואמר לו  בכאב "איי ר' אהרן ר' אהרן, עכשיו אני יודע מה נפקא מינה אם מתניתין כבן ננס או לא כבן ננס..... 

 

 

 

 

ולמעשה - לא צריך להגיע לקבלה (למרות שכמובן גם זה נכון) למעשה כל הדוגמאות בגמרא הם דרכים שמבטאות עקרונות יסודיים ושורשיים שמתוכם מוציאים דינים גם למציאות בת ימינו, כשתזכה מתי שהוא להיכנס בשערי לימוד "אליבא דהללכתא" - לימוד הלכה עיוני, אתה תראה עד כמה זה מדהים, שפרטים קטנטנים בדוגמאות של הגמרא מלמדים אותנו ממש איך לפסוק במציאות המודרנית והשלכותיה - על ידי שלומדים לעומק וחושפים את העקרונות שעומדים מאחורי פרטי הדינים הללו. זה פשוט מפעים. שום פרט אינו מיותר, שום נקודה אינה קטנונית, כל דבר הוא בעל עומק ויסודיות מיוחדת.

זה עולם נפלא. באמת. מאחל לך לשחות בתוכו בעונג רב.

תשמעי סיפור,

אבא שלך קונה רכב חדש, מאזדה מהניילונים, הגיע בערב והחנה בחניה.

קם בבוקר - שוד ושבר, הוא רואה שהשכן ממול, ההוא עם המציבושי, נכנס בו בלילה, אבל מזה מזה נכנס.. גמר לו את כל צד שמאל של האוטו..

ואם לא די בזה, בתוך האוטו היה אגרטל יוקרתי שאבא שלך קנה והשאיר באוטו, רצה שזה יהיה הפתעה לאמא שלך, ואים אומרים - הלך כפוט... אין אוטו אין אגרטל.

מה עושה אבא שלך? רץ לבית דין, לוקח את השכן ואומר - שמע חביבי, תשלם לי את הנזק.

 

מה לדעתך יעשה הדיין?

הוא יפתח בדיוק את הסוגיה ש"היום יהיה שמח" ציטט, את סוגיית שור שנגח את הפרה. הוא יעיין בה היטב, ומשם הוא יידע מה לפסוק.

 

זה לא הלכות?

אבל מה היה עם האגרטללל?????

סתם סתם...תקשיב הבנתי את הקטע אבל לא הבנתי למה מכניסים

לסיפור גם את השור הגונח..?

מה מעניין את האנשים לישמוע עכשיו משל ביזמן שמה שמעניין אותם זה הדין עצמו?

זה הדין עצמו.

אצלך זה מיצובישי ומאזדה. במציאות של אז זה היה שור ופרה. השור הנוגח הוא המיצובישי של השכן, והפרה זה המאזדה של אבא שלך...

זה מה שכתבתי בחצי השני של ההודעה הזו: סיפר הרב סולובייצ'יק- - נוער וגיל ההתבגרות

הגמרא נשמעת קטנונית, כי הגמרא היא עולם עליון, קדוש וטהור למעלה מהשגתנו

היא כתובה הרבה פעמים בלשון ציורית ומשלית על מנת שנוכל להבין

הרבה פעמים יש משמעות הרבה יותר עמוקה ממה שאנחנו חושבים, ולכן זה נשמע קטנוני

 

 

כשרואים שאמורא או תנא עושה משהו שלכאורה נראה מטופש אידיוטי וקטנוני, זה רק בגלל שלא הבנו אותו, מה הכוונה, מה המניעים שלו, את המציאות וכדו'

אבל השאלה למה אתה קורא קטנוניות

כגון נודר הנאה מחברו מה ניסגר איתו שיגע ת'שכל ויש עוד דוגמאות לא זוכר

 

התורה בנויה מפרד"ס ולכן כול דוגמא יש בה סודות אדירים כמו שמדבר מזה רבי נתן מברסלב והבן איש חי, אז העיקר בהכול זה האמונה שהאמוראים הצדיקים והתנאים שקטן שבהם מחייה מתים בדיבורו ידעו מה הם דיברו רק אנחנו הקטנים לא מבינים כול דבר אבל כתוב בתהלים "כול מצוותיך אמונה" כלומר כול המצוות תלויים באמונה ולכן מה שאנחנו לא מבינים צריכים לתלות בקטנותינו כמו שאומר הבעש"ט הקדוש. ולכן צריך ומומלץ ללמוד ספרים של הצדיקים האמיתיים כדי שילמדו אותנו את האמונה הזאת וגם מבארים לנו הכול לעצות מעשיות,כמו בתחילת הספר ליקוטי מוהר"ן הוא מבאר שם את מעשיות רבה בר בר חנה לעצות נפלאות למעשה ובהמשך סבי דבי אתונה ועוד הרבה עיינו שם בספר הקדוש ותמצאו מרגוע לנפשיכם.

 

אשרינו גיט שאבעס!

גם עוד מפריע לי שהיא לא מחפשת פתרונות מעשיים רק תאורטיים וזה מחרפן אותי,
היא כל הזמן עוסקת במה יהיה אם המתפללים שהגיעו מאוחר יחשבו, דבר ראשון למי אכפתתת
דבר שני זה בעיה שלהם איחרו ומקסמום משהו מהמתפללים יסביר לו.
מה הקטע?

נערך...

שבוע טוב לך ולכל עם ישראל
שיהיה לכולם שבוע שיביא איתו בשורות טובות והרבה שמחה❤

עוד קצת להשלים

שבוע הבא אני קמה בחמש וחצי, חוץ מיום ראשון.
אז בלנ"ד מחר אשלים עוד קצת, ואתה בשאר ימות השבוע. סגרנו?

אז נארגן סטייה של שתי דקות? אחד מקדים והשני מאחר בשתי דקות.

חחח יצא לי אולייי פעמיים לישון צהריים בשבת

נרדמתי באיזה 2 בצהריים, לא הצלחתי לקום למנחה, וקמתי אחרי ערבית עם חצי עין.... 

אני בשבת אוגרת שינה לכול השבוע

כול שניה מיותרת אני ישנה

אבל למחרת קמתי ותיקין והייתי ערני כל היום

אולי בדיוק באותו יום הייתי עייפה ממש?

אממ, ההודעה אליה הגבת, הייתה מיועדת ל@לראות בטוב

אם כן אזז
כןןן יש מצבבב

מאז שהייתי בן שלוש..

חורף

ודוקטור מרטינס חדשות |מתרגש|

וייחור (בשעה טובה, הגיע הזמן) של המונסטרה, מהמם אותי 

ודודים שנסעו עד לחיפה (בשבת) לבקר 

 

(היה אמור להיות שבת פתיחת חודש אירגון)

 

השבוע ארץ דרוזיה נפתחת ב"ה, ואני לרצות ללכת, אמא שלי בעניין (סוף סוף יש לה אומץ לנסוע מחוץ לעיר)

 

 

אממ בערב ארוחה של השבט בבוקר של הצוות אחרי זה מפקד, פעולות והרגע סיימנו תהלוכה מטורפתת. לא הייתי רגע בבית אבל היה ככ כיףףףףףך

מזל שיש את שבת.

כל השבוע אין לי זמן ללמוד בגלל ה"לימודים". אז בשבת אני לומד...

למה את ככה אני צריכה שתעזרי אני ככה אני ככה וכו

הווליום... אהה... תענוג... מנותק מכל העולם

הפינה היומית - סיפור מר' אברום זצ"ל #14 - נוער וגיל ההתבגרות

כמו שהקדמתי שם - לכולם קשה! גם לגדול הדור! 

 

והסיפור שם היה שמאוד פגעו בו והזיקו לו, וזה הכאיב לו מאוד. והוא שתק.

את מוזמנת לקרוא תמיד את הסיפורים... אולי תמצאי עוד סיפורים שתצטרכי.... 

אתה זוכר יותר טוב ממני את מה שאני מביא...

 

זה באמת סיפור מוצלח,

 

יש על זה ווארט של החזון איש... - צעירים מעל עשרים

 

@סטלנית בפעולה

מזכיר לו דברים, זה לא סיבה טובה, זה פשוט כי רב יוסף חלה במחלה קשה ושכח תלמודו.

כמובן שצריך לשאוף להגיע למדרגתם העצומה של שניהם!! אבל לא שזה יהיה הדמוי, פשוט כי זה קצת מפחיד ועצוב מה שקרה לרב יוסף

סתם התכוונתי לזה שהוא מזכיר לי את מה שאני אמרתי בעצמי ושכחתי...

במסכת אבות יש כמה משפטי מפתח על השתיקה..

שני אדירים - משה ואליהו שצמו 40 יום וארבעים לילה.

העצה היחידה היא לבנות את הקשר עם מי שהכי מכיר אותנו והכי אוהב ויכול לספק את הצורך הכי מבולבל שיש- בורא עולם. דהיינו לקבוע שעה (פחות או יותר כל אחד לפי כוחו) לשיחה ספונטנית עם הבורא ולשתף אותו בכל מה שעובר עלינו, להגיד תודה ולבקש עזרה והדרכה. שמעתי מפי מורים רבים וגם מנסיון אני יודע שהשעה הזאת בונה בנפש האדם יציבות ובטחון וכח יצירה כאלו שלא תלויים בשום גורם חיצוני...

לגבי המחשבות- פשוט להסיח את הדעת כל פעם שהמחשבה עליו עולה ולאט לאט זה יצטמצם. ככה זה עבד אצלי ואין לי שום סמכות... רק בתור עצה טובה.

ושיהיה לה בהצלחה

ונשמח לעוד עצות.

שבת שלום!

מבחינת הערבית או מבחינת הדגים...

נגריסקי?

הוא בן עשרים?

הם בערך בני עשרים ו2 מהם נשואים..
לדעתי כדאי להשאיר אחד מהם שיהיה יותר רציני ומבין, ויעקוב.. ולהוסיף עוד 1/2 בגילאים צעירים יותר.. (15-17..)

כי בת'כלס זה לא אותה רמת ניהול ואחריות כמו נוער..

מה לעשות גדלים בחיים..

אבל אל תשכח עוד כמה שנים למצוא לך מחליף הא?

כנראה זה ימשיך ככה.

(עכשיו אתה מבין למה זה מישהו בן 20? אפחד לא רוצה ת'ג'וב הזה)

סגרת אותו?

המחשב לא בכיס אז זה קצת שונה...

(או שאפשר גם בפאלפון-אני לא יודע)

מלא הצלחה בהמשךך

אולי עוד אחזור

כל הכבוד על זה שאת מצליחה לתפוס את עצמך, בשביל לא לבזבז יותר זמן.

בהצלחה ענקית בהמשך!!

*מניסיון!

זה רק מזיק, גם אם מחשל, זה מכניס המון שטויות למוח

דרך האמצע היא הכי נכונה ובטוחה.
ואין דבר יותר מתוק מתמימות!

מסכימה?

עדיף מלהיות לא מודע לעולם

אני גם שואלת אתזה על עצמי..
כי וואלה כל הזמן אומרים לי שאני תמימה..
גם בקטע שאני לא הכי מכירה את העולם 'בחוץ'
וגם בכללי אומרים לי שיש לי כזה התנהגות תמימה..
כאילו שאני חושבת בתמימות כזה..
קיצרר יש בזה דבר מעצבן
כי גם חלק דברים אני לא מבינה ומרגישה טיפשה ו'תמימה'
וגם כי כל הזמן אומרים לי שאני סתם חיה בסרט ולא מבינה
שיש אנשים שבאמת רוצים לעשות רע לאחרים וכו..
ואז יכולים ח"ו לנצל את התמימות שלי..
אבל מצד שני זה גם טוב התמימות..
כי וואלה הדברים שאני לא 'תמימה' בהם..
סתם מסקרנים אותי, מקשים עלי ולפעמים מפילים אותי וככה אני מתרחקת מה'...
מקווה שהבנתם חח

כשהייתי ילדה אמרו לי שיש יצר הרע ויש יצר הטוב, ואני זוכרת שניסיתי להסביר להם שכשיש לי קולות בתוך הראש אני לא יודעת מה היצר הרע ומה היצר הטוב! כי היצר הרע מתחפש לטוב! ושברתי על זה תראש בתור ילדה בכתה איזה ב שאם אמא עכשיו קוראת לי למשהו אבל אני באמצע לראות טלוויזיה שזה משהו חשוב, אני צריכה ללכת לעזור לה?
סתםם אני צוחקת זה כבר ברמה אחרת היום אבל העניין הוא שיש כלל- אם כדי לקיים את הדבר הטוב הזה אתה תצטרך לעבור עבירה, או אפילו לעשות משהו "מסריח"- אז סימן שזה לא מה שה' רוצה ממך.
אפשר להיות מודע למה שצריך גם בלי לפגוע בתמימות ו"שומר פתאים ה'..."
ואין עוד הרבה אנשים תמימים אז הם אוצר ממש שה' נראה לי מצ׳פר יותר מהרגיל...!

אני חושבת שאלוקים ברא לנו עולם מופלא, ומורכב. מהרבה טוב ומהרבה רע ומהרבה רע שמתחפש לטוב.
תמימות היא שלמות. ולדעתי הדרך להיות תמים עם אלוקיך, זה לקחת מכל מורכבות העולם במינון הנכון, כדי להיות שלם. וזה אומר להיחשף למה שיהיה לך נכון וטוב, ולהישמר ממה שיעשה רע לנפש, ולהתמודדויותיה בעולם הזה.
אם לא יודעים מה טוב או מה נכון לדעת או לא, אז לשאול. יש הרבה בעלי ניסיון.. ואם גם זה לא רלוונטי, אני חושבת שעדיף להיות קיצוני למקום השמור, עד שכן רלוונטי.

("יותר מידי" זה דבר שמהגדרתו צריך להתרחק. זה לא יהיה טוב בכל מקרה. )

אני אל יודע בדיוק על איזה מקרה ספציפי את מדברת אבל -

תמימות זה דבר נחמד ותו לא

אם תמנעי את עצמך לגמרי - בסוף כשתחשפי את תהיי חסרת הגנה

צריך לדעת לשים את הגבול באמצע 

ואי אפשר להיות תמים מאה אחוז

צריך לקבוע גבולות - איפה שאת חושבת שצריך אותם