נסה שם.
איזה איזור בדיוק?
הם באו אלינו ואמרו שהיהודיים הם ממש יפים...
אחר כך הם גם ביקשו לצלם אותנו כדי שהם יראו לחברים שלהם תמונות של אנשים יפים 
אראה אם יש לי איך לברר.
בבקשה!!!!!
ככה שיניתי את השם שלי מ"_____" לשם שלי עכשיו.
אני מישהו.
סורי
בסוף הקישור של האתר יש מספר (לדו' נוגה זה 22) תחפשו מלא מספרים וככה תמצאו פורומים - הרוב סגורים וישנים...
חסר לנו 10 אנשים בשביל להחיות אותו.
המון בהנאה ובהצלחה בפורום!!
רק בקשה קטנה: אל תגלה את הסודות שבתוך המשפחה!!
(לדוג':מי מתחיל את המריבות וכו' או מי עוזר יותר בבית.. אל תגלה!!)
וכל אנשי הפורום הנכבדים!
קבלו אותו בזרועות פתוחות!!
אין על אח שלי בעולם!! (חוץ מרוב הפעמים..)
ואם הוא כותב משהו ממש טוב (לשם שינוי..) אל תשכחו מי חינך אותו! 
דסדוסה
עדכונים בהמשך
לא מקנא בו...
לפני שאת כותבת עליי דברים בלא ידיעתי..
אני רק מזכיר לך שהתורנות כלים היום היא שלך.
נ.ב. נראה מה נעשה לאחינו הקטן והצעיר והנחמד (במידת האפשר..)
שהגיב במקומי ל"קבלת פנים" המדהימה שלך
חוץ מזה אני כן שטפתי!!
רק את כל הסירים הגדולים השארת לי! גבורה גדולה!
אבל את הסיר הכי גדול והכי מגעיל! תודה רבה על האדיבות והמחשבה שהשקעת בי כדי להקל מעליי את עול שטיפת הכלים!
תקשיבו אלעד המנהל של הפורום של צער בעליי חיים אמר לי אם אני ישיג 30 משתתפים הפורים חוזר
מי שרוצה שיכתוב בתגובות..
אני ממש מישתדלת לא להכניס לטלפון שלי שירים של זמרים, לא עובדי השם. ולא שומרים תורה ומצוות..
זה ממש קשה כי שירים ממש יפים הם של זמרים לא משהוא..(לא אומרת שדתיים לא שרים יפה)
אבל אשמח להבין, את העומק בנושא של לא לשמוע שירים על זמרים לא עובדי השם.. (אני יודעת כמה זה מזיק לנפש)
אבל זה נורא קשה. וגם פוגע לי בעבודת ה". אשמח לתגובות...
צריך לדעת כמה להגביל ובאיזו בחינות
איך שולחן שבת נראה אצלכם? אצלנו אחים שלי עוזבים את השולחן אחרי 5 דקות והולכים לספה לקרוא, אני שר לבד, וחוץ ממני ומהאח הקטן שלי שעבר בר מצווה, אף אחד מהאחים לא מברך...
חלות סלטים וזה- כולם בשולחן פטפוטים..
אח"כ זמירות- חלק נושרים... אם הגיסים כאן אז הבנות נושרות מהר אם לא אנחנו גם שרות...
אוכל- כולם חוזרים............
ודברי תורה כולם מקשיבים מי מהספה ומי מהשולחן- אסור לקרוא כשמישהו מדבר...
ואחר כך זה כזה התמרחות פטפוטים, פיצוחים, כל אחד מתמקם בסלון....
וזהו.
ברכת המזון.
זימון. (אם יש)
ולישון......
איך כותבים הודעות בפרטי?
יש מסרים
ויש שיחות אישיות אבלל צריך שיהיה לך 25 הודעות מושקעות
ינעלו לך את זה..כמו השירשור הקודם זהה שלך..
אני היחידה שמרגישה שונה בכל מקום שאני נמצאת בו?
כאילו אני גרה במקום לא דוסי כמעט בכלל, אבל עדיין מקום קטן, והמשפחה שלי לא נמצאת בשום גרעין או משו כזה.. אנחנו לא מכירים שם כמעט אף אחד.. אני דתייה, אבל בגלל שהמקום לא דוסי בכלל לא היו בו בתי ספר נורמליים אז למדתי בחרדי וזה היה די קשה.. יצאתי אנטי בהרבה דברים בגלל זה.. ואז עברתי לאולפנה באזור כי ההורים שלי לא רוצים שאני אלך לפנימייה כי אני ואחותי התאומה היחידות שבבית, וגם המקום שהייתי רוצה ללכת אליו עולה יותר מידי יקר, וכפי שאמרתי המקום שאנחנו גרים לא דוסי בעליל אז זה היה לי כל כך קשה להסתגל לשם ,ברוך השם יש שם כמה בנות נורמליות שהצלחתי להתחבר אליהם.. אבל הבעיה העיקרית היא שההורים שלי חוזרים מתשובה, הם גרו בחול ועלו לארץ ואני ממש מעריכה אותם על זה אבל אני תמיד מרגישה שונה בגלל זה.. אבא שלי לא מוכן לספר לנו כלום על עצמו, והדבר היחיד שאני יודעת זה שיש לו שני אחים ואבא ואמא ז"ל וילד אחר, אבל הוא מאישה גויה ובחיים לא פגשנו אף אחד מהצד של אבא שלי.. והוא שינה את השם משפחה שלו ככה שהאמת? אני לא יודעת אם אנחנו אשכנזיים או ספרדים בכלל.. אנחנו הולכים לפי מה שאמא שלי אבל אני לא באמת יודעת את המוצא שלנו בכלל.. ההורים שלי בגלל שהם חוזרים בתשובה יש הרבה דברים שהם לא יודעים ואני לפעמים מרגישה ממש מוזר עם חברות שלי כי הדרך שבה מתנהגים אצלנו שונה מכל מקום אחר, בוא נגיד שרק התשעה באב הזה גיליתי שנוהגים מנהגי אבלות כמו לשבת על הרצפה.. אני תמיד מפחדת לדבר על נושאים הלכתיים כי אני מפחדת לגלות לסביבה שלי כמה שאני שונה.. יש הרבה נושאים שברגע שמדברים עליהם אני תמיד משתתקת, ואם לפעמים אני משתפת במה שהולך אצלנו בבית ( רק בדברים מסוימים מאוד) אני מרגישה שחלק מהחברות שלי מסתכלות עליי שונה אחר כך וזה כל כך מתסכל לא להיות יכולה לדבר באמת על מה שעובר שאצלי כי אחרת יפסיקו לראות אותי ויראו את כל הסיפור מסביב!
וזהו אני פשוט מתוסכלת ברמות ואני מרגישה שאני לא באמת יכולה לדבר על זה עם בנות
אז פרקתי כאן כי האמת האנשים היחידים שאני יכולה לשתף זה אנשים שלא מכירים אותי..😕
- את בעצם מרגישה שהשוני הזה שאת מתארת,
יכול לגרום לזה שבנות לא ירצו להיות חברות שלך, אם הבנתי נכון?
אבל... תראי, למרות כל השוני
בטח עדיין יש לך דברים משותפים עם בנות, מעבר לזה שאתן אולי גרות באותו יישוב, ולומדות באותו מקום....
אז לדעתי, אם את אומרת שכשאת מספרת גורם להן להסתכל עלייך בצורה אחרת,
כנראה כדאי שתנסי למצוא נושאי שיחה משותפים איתן, שלאו דווקא קשורים למשפחה שלך והסגנון שלהם.
ויותר לספר לחברות הטובות על הדברים האלה.
אבל,
גם לדעתי חשוב שלא תנסי יותר מידי להסתיר את זה.... כדי לא להגדיל את הבעיה סתם.
ואת יודעת? זה נחמד שיש חברות שבאות מרקע קצת שונה, כי בטח את הרבה יותר מעניינת בשבילן,
ויהיה להן הרבה יותר מה ללמוד ולדעת ממך.
ואת ממש לא היחידה שמרגישה שונה לפעמים. זה קורה לכולם. ואת מדהימה! הרבה כוח...
החיים שלך.. זה סיפור... אם זה מנחם אותך, גם אני מרגיש ממש שונה בגלל שאני גדלתי עם סיפור חיים גם שונה והזוי.. לכן רוב התפיסות עולם שלי מאוד... שונות.
ואם את צריכה מישהו שיהיה שם בשבילך, בכיף. אני יודע שלי זה היה ממש חסר.
והחיים הם כמו אלכוהול, הטעם רק משתפר חחח
מבינה אותך כלכך.
הלב איתך.
בא לי לחבק אותך.
מבינה אותך כל כך.
מכירה את התחושה.
תתפללי לאבא שתמצאי את המקום שיהיה לך בו הכי טוב ונכון.
ותיהייי בטוחה בעצמך.
תאהבי את מי שאת ואת המשפחה שלך.
תיהיי גאה בהם.
אין כמו המשפחה.
גם כשקשה.
בהצלחה ממש ממש.
ממש עודדתם אותי!
האמת שיש כאן מישי שכן יודעת מי אני, היא חברה שלי מהבית, ומודה שהיה לי הרבה יותר נוח לדבר על זה כאן ולדעת שהיא תראה את זה מאשר לדבר פנים מול פנים.. הקטע שהרבה חברות שלי באות מסביבה מאוד שיפוטית כזאת והרבה פעמים אני לא תמיד מרגישה איתם בנוח, כי אני יודעת שאחר כך הם ידברו על זה ביניהם שאני לא אוכל להסביר..
תודה ממש לכולם! זה עודד ברמות..
ורוב הזמן אני מסתכלת על זה ממקום של שונה זה מיוחד, ואני גאה בזה הרבה פעמים, אבל יש פעמים שנמאס לי מיזה שבא לי לזרוק הכל
וואי אחותי זה חתיכת אומץ ככה לספר את זה, ושתדעי שאני מעריכה אותך ברמות!!!
בקשר למה שאמרת אני ממש מכירה את זה מזה חברה שיפוטית והלוואי שזה יפסק כבר כי זה באמת נורא! מנסיון.. אבל אני ממליצה לך כמה שזה קשה לא לשים עליהם ותהי גאה במי שאת כי את אחת המדהימות!!
והלוואי שנדע להוריד את הסטיגמות כבר ולהסתכל על הבן אדם באמת
אוהבת אותך
דמעה שקופהאחרונהנעים להכיר, זאת אני.
ילידת הגירוש.
המשפחה שלי גרה בגוש קטיף.
אמא שלי גדלה שם מגיל שלוש.
אחים שלי הגדולים גדלו בגוש.
אבל אני לא הייתי שם, אני נולדתי אחרי.
אמנם לא גדלתי בגוש, אבל יש לי פינה בלב למקום הזה.
לחבל ארץ המדהים הזה, לקהילות המדהימות שהיו שם, לאווירה שהייתה, לנופים המרהיבים.
בכל שנה, באזור תשעה באב, מתחילים לדבר בבית על הגירוש, על העקירה.
מספרים סיפורים מההקמה של הגוש, מהתקופות היפות, לפני השלום, וגם סיפורים מהפיגועים, מהתקופות הקשות.
מספרים מה הלך בגוש לפני הגירוש עצמו, על השב"חים, על הבית הפתוח, מדברים על הכל.
הגוש נמצא לי תמיד בדם, לא משנה מתי אני זוכרת אותו.
מספיק שקוראים לי בשם שלי ויש לי צביטה בלב, איך אפשר לקרוא לי ככה אם זה שם של יישוב??
ההורים שלי מספרים שחצי שנה אחרי גרוש, כאשר קראו לי בשם כולם שלחו להם הודעות שזאת נחמה מאד גדולה אחרי הגירוש.
אנשים דיברו על זה שלמרות הכל המשפחות ממשיכות, אבל לא שוכחות את העבר.
אז היי, אני ניסנית קליין, ההורים שלי גורשו מהיישוב ניסנית ומה שאני רוצה לומר לכם זה שגם אם לא גרתם שם, ולא גורשתם משם, אתם יכולים להתחבר למקום, כי זה היה מקום של כולם!! כל מי שהגיע לשם ישר מצא את המקום שלו!!
בתפילה שבקרוב נזכה לגאולה שלמה ונחזור לגוש קטיף!!
מדהים, מתחברת כל כך. בפנים בלב
ככ יפה טהור שנזכה במהרה בימינו אמןן!!!!!!!!!!!
הייתי בהמון הפגנות למרות שהייתי בין שנתיים וחצי. אני לא זוכר משם כלום!
אבל (והוא אבל גדול) זה לא הפריע לי להמשיך להיות חם על הגוש גם כשגדלתי, עד כדי כך שבבית ידעו שאם יש שאלה על גוש קטיף - זה אני. לכל מקום הלכתי עם משהו כתום, הגוש הלך איתי לכל מקום.
בנוסף לפני כמה שנים, באחד החופשים הגדולים, נאספנו כמה חברים טובים (לא באותם גילאים) ועשינו הפצות של סטיקרים ופלאיירים על הגוש בכל העיר.
בקיצור- זה לא קשה בכלל לחיות את הגוש למרות שלא היית שם.
בבניין ירושלים וגוש קטיף ננוחם!!!
עוד נשוב לשם...!!!
עוד נחזור למקום הזה, בעז"ה .
נולדתי חודשיים לפני הגירוש בניסנית.. והיינו שכנים
מה ההיתם לוקחים לבוק?
עוד סט של בגדים, אוכל ושתיה...
וזהו בתכלס מה צריך עוד
רוצה לגדול בתורה? רוצה לשמש תלמידי חכמים? לשמוע את גדולי הדור ולהבין איך ללמוד?
רוצה לתת ערך תורני לימי בין הזמנים? לנצל את הימים האלו? לצאת מלא סיפוק?
להתרומם בתורה, בחכמה, באמונה ובמידות?
זו ההזדמנות שלך!!
כולם מוזמנים להכנס ולעסוק בתורה!
שיעורים מקוונים מגדולי רבני הציונות הדתית, הגאונים הרבנים: הרב דב ליאור, הרב חיים דרוקמן, הרב יעקב שפירא, הרב אריה שטרן, הרב בן ציון אלגאזי, הרב יוסף צבי רימון, ועוד ועוד.
אפשרויות לחברותות, דיונים באתר, ועוד.
עיתים לתורה - המרכז לבוגרי ישיבות
קישור ללו"ז והמראי מקומות להיום:
https://flashyapp.com/campaign/4491/2512/f16e3a0a5ef06be37ad78b1573355561
אל תפספסו!
לא נכנסת בעצמך? תזכה אחרים! תפיץ, תרבה תורה!!
"גדול המעשה יותר מן העושה"
שנזכה כולנו לעלות ולהתעלות, לגדול בתורה, לזכות את הרבים ולהרבות תורה, אמונה וחכמה,
עדיף עד חצות, אבל מותר כל הלילה..
כי @מנסה להיות אני כבר ענתה לך...
"אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? — כדי להרחיק את האדם מן העבירה."
ברכות א, א
יוצא תשעה באב ומה אנחנו עושים?
שמחים! שמים שירים, אוכלים, נהנים, עושים כל מה שלא יכולנו, שמחים שהצום יצא..
בית המקדש לא נבנה!!! אנחנו לא אמורים להיות עצובים?
להבין שהצום והאבל היו 'לחינם' - הרי בית המקדש לא נבנה
אשמח לתגובות
וואי...
כתבת כל כך מדויק
אני גם ממש מרגישה ככה
אין לי תשובה בשבילך
אבל זה ממש מבלבל הניגוד הזה...
שעה אחת אנחנו בצום ועצובים והכל
ושעה אחר כך, למרות שעדיין לא נבנה המקדש
והמשיח עוד לא הגיע,
אנחנו אוכלים ושמחים ושומעים שירים...
לא אומרים לך להיות עצובה ואבלה כל החיים, יש גם מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד. אבל נראלי שהצום בא להזכיר לנו. כי בחיים אנחנו לא תמיד מרגישים שאין לנו ביהמק וכשיש צום מרגישים יותר את מה שאין ורוצים יותר לקרב את זה. בשביל זה יש את הצום בשביל שנזכור שפעם היה ביהמק והוא נחרב אבל הוא יכול להיבנות. זה תלוי בנו!
"והנה באבלות יש ב' חלקים, יש אבלות על מה שהיה ואיננו עוד, שהיה לנו בית המקדש בתפארתו עם גילוי השכינה ונאבד מאיתנו, ואם בכל ענין צריך יהודי להשלים עם רצון ה' אבל עם חורבן בית המקדש אסור להשלים. ויש חלק אבלות של צפיה לעתיד, השתוקקות וגעגועים לבנין בית המקדש העתיד"
בהמשך דבריו מובן שהאבלות השניה היא שמחה וביטחון בה' שהמשיח יבוא בקרוב..
צריכים את שני החלקים של האבלות. החלק הראשון אמור להביא לחלק השני.
צריכים להיות עצובים ולבכות על המקדש שחרב אבל לא לשקוע לגמרי, אלא להכניס לזה שמחה ואמונה על שה' יתברך יגאל אותנו בקרוב ממש
ההלכה המדויקת שלנו הציבה לנו עלייה נהדרת מט' אב, דרך י' אב, ועד ט"ו אב.
י' אב זהו יום אבילות כמו תשעת הימים; אסור בבשר ויין, תספורת ושאר מנהגי אבילות, לפחות לחלק מהשיטות ולחלק מהיום. חלק מבית המקדש נחרב גם ב-י', ועל כן אנו עוד אבלים.
ובאמת את צודקת, לצערנו עוד לא בנינו את בית המקדש ושועלים עוד מהלכים בו.
אך גם כאן ה' יתברך הראה לנו את הדרך הנכונה להתאבל. תקופה מוגדרת לכל רמת אבלות, ולאחריה קמים ויוצקים את כל הכוחות והכיסופים שבנו מתוך החוסר העצום לתוך המעשה. עוד רגע ותפקידנו הוא לקום ולפעול לבניית המקדש.
לא ראוי לשמוח עם צאת הצום. אבל כשמגיעים לחדר שבור ומבולגן, רואים את כל החוסר ורוצים להתחיל בעבודת התיקון, לפעמים העייפות ותחושת השבר גוברים. מה עושים אז? שמים מוזיקה, מרימים את המורל וצובעים את הסניף (;
כי למען בניית המקדש אנו צריכים לבוא עם ברק בעיניים, המון כוחות ושמחה.
לא היום, עוד לא, עכשיו אנו עוד טבולים בכאב. אבל כמו בבנייה הפרטית שנעשתה שישה ימים לאחר הצום, כך גם הבנייה הכללית נצרכת להיעשות. כי מתוך האבל קמים הכיסופים וכוחות הבנייה.
שלב ראשון של עליה התחיל הערב. שבת קודש היא השלב הבא.
ברור שצריך לזכור תמיד את החורבן.
לא לחינם יש כ"כ הרבה דינים של זכר לחורבן.
דא עקא, שצריך לחיות חיים נורמלים
הגמרא מספרת על כמה פרושים שהחלו לא לאכול בשר ולא לשתות יין בעקבות החורבן
פגשם אחד התנאים ושאלם על כך,
אמרו לו איך נאכל בשר שאין קרבנות, איך נשתה יין כשאין נסכים.
אמר להם - לחם לא תאכלו שאין שתי הלחם, פירות לא תאכלו שאין ביכורים, מים לא תשתו שאין ניסוך המים?...
אלא מה שתיקנו תיקנו ומה שלא לא.
וחז"ל תיקנו ימים מסויימים של אבל "מרוכז" שאי אפשר לעמוד בו שנה שלימה.
אבל אכן אסור לשכוח אף פעם את צער החורבן.
לא לחינם יש ד' תעניות, ויש תיקון חצות, ויש זכר לחורבן וכו'.
אבל זה צריך להיות במסגרת חיים נורמלים, זה רצון ה', וככה תבא הגאולה ותיקון העולם בע"ה.
אגב, הפריע לי הביטוי "האבל היה לחינם" יש משום מה תופעה כזו, שחושבים שהאבל הוא כספומט גאולה.
זה לא עובד ככה, לא צמים כדי להגאל.
מתאבלים כי יש אבל על שאין גאולה, על ששכינתא בגלותא.
אמנם האבל והתפילות מקרבות גם את הגאולה בפועל.
אבל זה לא ייעודם, ולכן לא שייך לומר "לחינם"
ובנוסף, כמובן שהם באמת מקרבים, גם אם עוד לא ראינו את זה לצערינו.
מקווה שזה מספיק.
בכל מקרה ממש תודה לכולם
הבנתי יותר את המשמעות..
לילה קדוש ושמייחD-:
אבל בשתי מילים, היום שקבעו להתאבל, הוא יום אבל, אבל אחריו צריך לבוא לשמחה, שהנה הנה באה הגאולה האמיתית והשלימה..
והשמחה מביאה לעוד מעשים, ולהבאת הגאולה ביתר מהירות.
וכמו שר' אהרן מקרלין אמר, (החצי השני של האמרה נוגע לענייננו)
שמקווה, אינו מצווה, אבל הוא יכול לרומם יותר מכל המצוות.
ועצבות, אינה עבירה, אבל היא יכולה להוריד למטה מכל העברות..
אז אמנם תיקנו יום צום, אבל בכללי ההנהגה צריכה להיות באופן של שמחה..
זה נושא שצריך להרחיב בו.. וצר לי שאין לי את הזמן הדרוש.. אני סומך עליכם..
"אומרים קינות, ויאללה לקייקים" (לא שבטוח שיהיו השנה).
לא יודע מה איתך, אצלינו ממש לא פשוט חוזרים להכל, כאילו אני מנגן, המוזיקה בנשמה, אבל מי מסוגל אחרי תשעה באב פשוט לנגן, לרוב מה שקורה זה שאם אני כבר מנגן זה שירים עצובים על ירושלים, גם עכשיו אני עוד לא ממש חזרתי לעצמי, וזה לאט לאט חוזרים...
אז לא יודע מה איתך אבל לא כולם חוזרים לשמוח ולחיות, אלא מכילים את מה שהיה ומנסים לחזור לשיגרה אחרי שנתנו לעצמינו לבטא את הרגשות שלנו לגבי כל הסיפור הזה
הלכתי לישון יוםשישי ב 7 בבקור כמו סתומה כי יוםלפני קמתי בחמש אחה"צ
חיחיח קיצרר לפחות זה היה שווה אתזה
הלכתי לישון ב3 לבלילה קמתי ב9 בבוקר):
מנסה להיות אניביטול תורה!!!
אבל גם אם אני אנסה לישון שנ"צ, אני לא אצליח.
יש לי חמישה אחים שצורחים... (אני יודע שכאן זה לא נחשב הרבה, אבל אתם לא שמעתם אותם...
)
איך אין אימוג'י שסותם אוזניים?!
יש. בהחלט שיש 
אבל אבא שלי חסם את האינטרנרט עם ה"תזמונטו" של רימון מ 11:00 בלילה אבל אתמול הוא פתח עד 12:00, לא יודע למה.
אז שמעתי שירים ואז החלטתי מה תהיה החתימה שלי!!!
אך ללא הועיל 
לשווא מאמצינו
שלא כולם נפגעים משנ"צ (כמוני למשל)
לי לא משנה כמה ישנתי ומתי - ברגע שניתנה ההזדמנות לישון אני מנצלת את זה בכל המרץ.... (כנראה בגלל האדרנלין ההירדמות ממני והלאה) אבל אני בכל מצב אשווע לשינה....חחחחחח
יודעות ממה צריך להפגע ומהי המקור האמיתי לחיי אושר ומנוחה...חחחחחחחחחחחחחח
הרי היא המיטהההההה ובת זוגתה - הכרית המושלמת בתבלללללל
המקום שאני הכייי אוהבת לאייש.
משעמם מאד.
רק כשישנים... יש חלומות מעניינים... לפעמים הם מפחידים אבל זה עדיף מאשר להתבודד בבית בשיעמום טוטאלי
שבוע טוב.
השבת יצא לי להרהר קצת בנושא של בית מקדש. למה אנחנו מתגעגעים בדיוק?
אחי, בערב שישבנו העלה את הנושא ושאל: "איך אנחנו יכולים להתגעגע לדבר שאנחנו לא יודעים מה הוא?איך? אנחנו לא באמת מכירים את הקדושה שהיתה שם את ההשתוקקות לה' שהיתה שם ומה שאנחנו מדמיינים זה פי אלף כפול מזה אנחנו לא יכולים לדמיין את זה!" הוא נתן גם משל שמספר על משפחה עם 2 ילדים והם גרו בבית מפואר ממש! יום אחד פרצה שריפה בבית ולא נשאר זכר הכל נשרף כליל הם אהבו את הבית והיו מחוברים אליו, ולדור שאחריהם הם מספרים על הבית הנ"ל כמה יפה וכמה מפואר הוא היה וכמה הם מתגעגעים אליו אבל הם לא באמת יכולים לגרום להם באמת להבין את הגעגוע..
בעצם..למה אנחנו משתוקקים שיבנה!? אחרי שיבוא המשיח? אנחנו לא יודעים מה זה אומר..
אולי אנחנו מתגעגעים סתאם? אולי לא צריך בכלל להתאבל כי מדובר לפני 2000 שנה?
לא! הנפש שלנו יודעת מה זה! היא משתוקקת כל שניה מחדש! הנשמה שלנו שעמדה שם לפני יותר מ3000 שנה במעמד וקיבלה את התורה הייתה גם שם האותה תקופה וינקה מהקדושה ההיא שה' הפיץ בעולם דרך ביתו בעצום!! הבית שאליו הגיעו מכל העולם כדי לחזות בפלא הגדול אנחנו לא באמת מרגישים את הקדושה שהיתה שם אבל הנשמה שלנו, הנפש האלוקית שלנו לא מפסיקה להשתוקק כל שניה ממש! אנחנו מחכים לזה מאוד! לא מרגישים? צריך לפתוח! לפתוח את הלב!! לפתוח כדי להאמין וממש ממש להאמין ולומר כל יום אני מאמינה באמונה שלימה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אני מאמינה!!
שיהיה שבוע שבו באמת נצליח להביא את המשיח!! שבוע שממנו נצמיח את הגאולה השלימה ולא נצתרך בכלל לצום!!
כ"כ עמוק יפה ממש התחברתיי
קרובהבאמת מאוד חשוב חיבור לבית המקדש! זה העיקר...
אבל הגעגוע לבית המקדש זה בגלל הבית עצמו - זה בגלל המציאות שנקראת "בית המקדש".
מציאות של "עין בעין יראו" ו"לחזות בנועם ה'".
מציאות של מלכות ישראל השלימה והאמיתית - "מלך ביופיו תחזנה עיניך" עם כל מה שזה כולל (פמליא של ת"ח, ספר תורה לכל מקום וכו'".
מציאות של סנהדרין ושופטים - מקום ממנו יוצא הנהגה לכלל ישראל, מקום שבו מבררים תמיד מה רצון ה' האמיתי ואיך עושים את זה.
מציאות של כהונה וכהונה גדולה - אורים ותומים, קה"ק יחוד קב"ה ושכינתיא שלם.
מציאות של נבואה - לשמוע את דבר ה', להרגיש אותו, לראות אותו.
(ר"ת משכ"ן - מלך, שופט, כהן, נביא).
גאולה זה לא "רק" בית מקדש - זה מציאות אחרת לגמרי ממה שאנחנו מכירים - זה קרבת ה' שאין לשאר, זה שמחה אמיתית, זה אמונה אמיתית לראות, להבין ולדעת שהכל זה רק הוא ית'! מציאות שבה כל העיסוק שלנו הוא הגדלת שמו ית'. מציאות בלי יצה"ר. מציאות כ"כ קדושה וכ"כ גבוהה שאין לנו כמעט השגה מה זה אומר עד שנהייה שם!
בית המקדש הוא הכלי, אבל אסור לשכוח למה יש כלי.
כתוב בגמרא (סנהדרין) ובמדרשים שבשעה ששרף נבוזראדן את בית המקדש הוא התגאה שהוא הצליח וכו' ויצאה בת קול ואמרה "בית שרוף שרפת, קמח טחון טחנת, עם הרוג הרגת". שריפת בית המקדש היה הביטוי המעשי של החרבן אבל התער הוא על כל המצב שנקרא גלות.
גם ידוע מהרב צדיקים שכל הצרות שיש לעם ישראל, הכי גדולות והכי קטנות - הכל הכל הכל זה בגלל המצב שנקרא גלות, ולא רק צרות, גם כל הקושי שיש בדור שלנו של חלישות הדעת, והמצב הנורא של הפריצות שיש רח"ל ברחוב ואינטרנט, ואפילו בחור שלומד גמרא ולא מצליח להבין - הכל נכלל בגלות.
לכן כדאי כשעושים תיקון חצות או אומרים קינות - בשביל להתחבר לבית המקדש ולגאולה לחשוב על כל הצרות שעוברות עלינו, על כמה משפחות לא חשבו שהם יהיו השנה ל"ע יתומים, על כל הפיגועים שהיו רח"ל ל"ע, על כל הצרות הגדולות והקטנות, על כמה אנחנו רחוקים מה' וכו' וכו'...
לזכור שהנשמה היתה בהר סיני והיא יודעת מה זה גאולה זה חשוב, אבל זה כמעט לא אומר לנו כלום... הכוח הפועל בעולם הזה (עשיה דעשיה) הוא הנפש (כבד) והרוח (לב), הנשמה (מוח) זה החלק המרומם שהרבה יותר קשה להתחבר אליו... צריך להתחבר לחרבון בדור שלנו, אם ה' לא היה רוצה שנתחבר מהמקום שלנו ומהדור שלנו הוא היה גואל אותנו - ה' יושב ומחכה שנתחבר לגאולה, שנבכה על בית המקדש!
(המלצה למי שרוצה להתחבר - יש הנהגה של הרבה יהודים שבשלושת השבועות אומרים תיקון חצות גם בחצות יום וגם בחצות לילה (ביום אומרים בלי תיקון לאה). מאוד מומלץ - ה' בעצמו עושה תיקון חצות - שאוג ישאג על נוהו)
מקווה שעזרתי שלא הארכתי...
רק עכשיו יוצא לי לקרא באמת את מה שכתבת.
חייבת לומר שממש התכוונתי לזה לא חשבתי שצריך להרחיב כי ניראלי זה דיי ברור ש"בית המקדש" זה מציאות בפני עצמה
וברור שגאולה זה לא רק בית מקדש, בית מקדש זה חלק עיקרי בתהליך הגאולה(אמרתי משו דומה גם לאחותך) ועם שאר הדברים ניראלי שאני ממש מסכימה כתבת את זה פשוט ביותר הסברה!
תודה!!
(מקפיץ)
לראות את ה' בעולם, כאילו ממש לראות...
להוכיח לכל ה"אתאיסטים" שאנחנו צדקנו כל הזמן.
ולכל שונאי ישראל שאנחנו העם הנבחר.
את כל הניסים.
וגם את המנגינות של הלויים, יש לי חולשה לניגונים.
תורה נפלאה ועצה מה לעשות לקרב את בניין בית המקדש:
וְזֶה בְּחִינַת: וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדוֹתֶיהָ (איכה ד). יְסוֹדוֹתֶיהָ – זֶה בְּחִינַת אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, שֶׁנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת מְאוֹרֵי אוֹר, מִבְּחִינַת תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן, שֶׁנֶּאֶכְלוּ וְנִשְׂרְפוּ עַל־יְדֵי: וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן, עַל־יְדֵי הַהִתְגַּבְּרוּת מְאוֹרֵי אֵשׁ כַּנַּ"ל:
וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ. עַל־כֵּן מְאֹד צָרִיךְ לִזָּהֵר לָקוּם בַּחֲצוֹת, לִהְיוֹת מִתְאַבֵּל עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי אוּלַי בַּגִּלְגּוּל הָרִאשׁוֹן הָיָה הוּא הַגּוֹרֵם שֶׁיֶּחֱרַב הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, וַאֲפִלּוּ אִם לָאו, אוּלַי הוּא מְעַכֵּב עַתָּה בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, וְנֶחֱשָׁב גַם־כֵּן כְּאִלּוּ הוּא גָּרַם לְהַחֲרִיבוֹ. עַל־כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד לָקוּם בַּחֲצוֹת, וְלִהְיוֹת מִתְאַבֵּל מְאֹד עַל חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִבְטִיחַ לְכָל הַמִּתְאַבֵּל עַל צִיּוֹן לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר (ישעיה ס"א). פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר דַּיְקָא. פְּאֵר זֶה בְּחִינַת הַמֹּחִין, בְּחִינַת תְּפִלִּין, בְּחִינַת רֹאשׁ בַּיִת, בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, בְּחִינַת תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן, בְּחִינַת מְאוֹרֵי אוֹר, בְּחִינַת שַׁבָּת הַמֵּאִיר לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ כַּנַּ"ל. תַּחַת אֵפֶר – אֵפֶר זֶה בְּחִינַת מְאוֹרֵי אֵשׁ, (שֶׁהוּא הַהֵפֶךְ מֵהַנַּ"ל), הַיְנוּ שֶׁיִּהְיוּ נִכְנָעִין מְאוֹרֵי אֵשׁ, שֶׁעַל־יָדָם נִשְׂרַף הַבֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ, וְיִתְגַּבְּרוּ מְאוֹרֵי אוֹר, שֶׁהֵם קִיּוּם הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר, כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁהוּא מִתְאַבֵּל עַל הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, עַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעַ מְאוֹרֵי אֵשׁ, וּמִתְגַּבְּרִין מְאוֹרֵי אוֹר, שֶׁהֵם בְּחִינַת שַׁבָּת כַּנַּ"ל. וְזֶה מִתְאַבֵּל– רָאשֵׁי־תֵבוֹת: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם (שמות לה). כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמִּתְאַבְּלִין, נִכְנָעִין מְאוֹרֵי אֵשׁ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, כִּי אֲזַי מְאִירִין מְאוֹרֵי אוֹר, שֶׁהֵם בְּחִינַת שַׁבָּת, בְּחִינַת תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן, שֶׁהֵם מְאִירִין לְהַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, בִּבְחִינַת: אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (שמות לא): לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר פנחס דף רמג: ובתי' כד): לְדִרָתָם כְּתִיב – לְשׁוֹן דִּירָה. הַיְנוּ כִּי עַל־יְדֵי שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְאוֹרֵי אוֹר, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה דִּירָה, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁקִּיּוּמוֹ עַל־יְדֵי שַׁבָּת כַּנַּ"ל. גַּם דִּירָה מַמָּשׁ, כִּי עַל־יְדֵי שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְאוֹרֵי אוֹר, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָעִין מְאוֹרֵי אֵשׁ, וְנִצּוֹלִין מִשְּׂרֵפוֹת כַּנַּ"ל. נִמְצָא שֶׁקִּיּוּם דִּירוֹת יִשְׂרָאֵל הוּא עַל־יְדֵי שַׁבָּת כַּנַּ"ל:
תורה ס"ז תנינא ליקוטי מוהרן
rabenubook.com
ופשוט מסתכלים קדימה אחרי חורבן לתקומה ומה אני יכול לעשות בשביל לקרב את הגאולה ולבניין ביהק השלישי.
