הי, אני לרוב לא כותב בפורומים, אני מידי פעם מגיב, אבל לעלות משהו שלי כמעט ולא, אבל יש משהו שאני פשוט צריך לשתף ולא יודע איפה.
אני די נתקלתי בבעיה, בחיים שלי יש לי טפיסת עולם מסויימת שאחת ההשלכות שלה היא שאני "בוחר את הקרבות שלי", זאת אומרת, נניח היה לי קשה עם שבת, אז לא ממש שמרתי, ולאט לאט כשהרגשתי מוכן התחלתי לשמור ממקום אמיתי, לא כי אמרו לי, אלא כי זה נובע בפנים.
עכשיו אני לא שומר נגיעה (כן יש לי גבולות אדומים), ובעקבות שהייתי בקשר עם בחורה והיא פקחה את עיני וגרמה לי הבין שאני כבר מסוגל להתחיל את המלחמה הזאת, אז התחלתי, (אני כבר לא בקשר איתה לא הנושא), אבל מה הקטע, זה לא פעם ראשונה שאני מתחיל, ומרגע שאני שומר נגיעה אני כאילו אדם אחר, אבל בקטע רע, רע מאוד.... אני פחות עם שלווה פנימית כזאת, פחות עם שליטה עצמית, פחות עם מבט מרוכז ומבין, פחות מחובר לעצמי ולתחושות שלי, כאילו אני ממש ממש מתחרפן בפנים.
אפילו אם אני לא אפגוש בחורה, הידיעה שאני שומר נגיעה, שזאת המלחמה שלי, זה כבר מפעיל את המנוע.
שיהיה ברור, אני לא פוחד משמירת נגיעה, אני לא באמת צריך יותר מידי, גם כשלא שמרתי לא ממש הייתי אדם של מגע, אבל עם אלה שאני מרגוש בטוח אני פתוח בנושא, וזה מאוד חלק ממני.
ואז החלטתי שאולי אני סתם הזוי, ואני חוזר לא לשמור... והופ, לאט לאט הכל נירגע, אני באמת לא יודע למה זה, וזה ממש ממש הורג אותי.
כי נניח עם כשרות, לא היה קשה
שבת, גם לא
אפילו לעשן, קצת חסר אבל זריז שלטתי על הנושא ולא רציתי יותר.
ויש לי רשימה ארוכה, אפילו על דברים קטנים שלאט לאט הכנסתי לחיים, נטילת ידיים לפני לחם ובבוקר, או לדבר פחות ולחשוב על כל מילה... (מצחיק שעכשיו אני כותב מהמוטן)
אז שיתפתי, לא יודע למה, תגיבו מה שבא לכם... ולא יודע, זה לא באמת מועיל אף פעם אבל מה זה משנה חחח
)
