בכל יום מחדש אני חיי
כל יום מחדש אני קם, ומתגבר על הכל.
כל יום מחדש,
אני מבטיח לעצמי, שהיום יהיה טוב.
כל יום מחדש, אני רוצה לגמור את הכל,
את כל הרע, ולהתחיל לגדול.
כל יום מחדש,
מנסה להאמין בעצמי שאני יכול,
אבל בינתיים, דיבורים כמו חול...
כל יום מחדש,
אני לא מאבד את התקווה
כי היא לעולם לא פרחה,
אולי קצת ברחה..
אבל בכל יום מחדש
אני מאמין שאלוקים
נצמא איתי בכל מקום
שומר עליי, ולא עוזב,
מחכה לצעד הקטן
שיבוא בבוא הזמן...
זה שפוי? לעזוב את החיים, את המשפחה, את האולפנה, את החברות ולעבור לאיזה גבעה שכוחה?
בנות בגיל 13!
לא כדאי שקודםיבנו את האישיות שלהן, יתבגרו קצת ואז ילכו להשפיע באמת על עמי ולא לשחק במשחקי חתול ועכבר בגיל 13?
גבעת הנערות: הצצה למאחז היחיד ביו"ש שבו מתגוררות בנות לבדן - חדשות בארץ
הוצאת שם רע.
זהו.
לך תעשה תשובה.
ישלי חברה שמכורה ללחתוך את עצמה. היא עושה אתזה בלי סוף. היא בטיפול אבל זה לא נראה שזה עוזר לה. מה עושים?
דבר ראשון לשמח אותה כמה שיותר! כמובן עם רגישות, אבל לספר בדיחות וזה ולנסות לגרום לה לראות את העולם בצורה הכי יפה ומתוקה שאת יכולה להעביר לה.
דבר שני להתפלל על זה. בשפה האישית שלך. לקבוע חמש דקות ביום לבקש רק עליה. להוסיף פרק תהילים.
זה באופן כללי, כל העולם כמעט צריך את העזרה הזאת (שישמחו אותו ויתפללו עליו)
באופן פרטי, אז לפרטי.
בהצלחה ממש! מצפה ממש לגאולה הפרטית של אותה חברה מהכאב הגלותי שעוטף את נשמתה.
נ.ב.- שזה לא ייפגע בך. שלא יהיה לך רגשות אשם אם לא עשית מספיק. תעשי מה שאת יכולה בלי להתייסר ובשמחה- כי זה מה שיציל אותה בסוף.
בהצלחה!
פשוט אני..אני רגיל שמתייגים אותי על נושא אחר, ופתאום כשנכנסתי וראיתי על מה השרשור - הלב שלי התכווץ...
ממש אגרוף בבטן...
ולפני שאני מנסה לענות... זה לא פורום רק לנוער?
בשביל לפנות לטיפול צריך המון אומץ, ואם היא כבר שם- את צריכה לתמוך בה ולהיות שם בשבילה. אם היא פנתה לטיפול (או אפילו ההורים שלה הפנו אותה לטיפול) אז היא יודעת שמשהו לא בסדר וצריך לתקן.
את לא נמצאת בתפקיד המטפל, את על תקן החברה. את צריכה להקשיב לה, לתמוך בה, לחבק. אל תנסי להוציא ממנה בכוח מה היא מרגישה ומה עובר עליה ולמה היא חותכת. פשוט תני לה את ההרגשה שהיא לא לבד- לפעמים זה מספיק.
חוץ מהנקודות האלה- מחובתך כחברה לשים לב להתנהגות קיצונית- אם היא חותכת יותר מהרגיל, עצובה יותר מהרגיל, שינה לא סדירה והרגלי אכילה לא סדירים. אם את רואה דברים כאלה תדווחי לגורמים הרלוונטיים, יועץ/ת או המטפל/ת של החברה.
בהצלחה רבה!
יש כאלה שמרגישים פחות או יותר מאנשים אחרים- וויסות חושי
יש לזה הרבה תסמינים (אני מכירה אדם מקרוב שיש לו את זה) ולחתוך את עצמך זה אחד מהם
הטיפול בזה כולל הרבה תרגילים ואני ממליצה לך לתמוך בה ולעזור לה עד כמה שאפשר (בכללי זה חשוב)
וגם להיות שם בשבילה
כתבת שהיא בטיפול וזה משמח לשמוע,
האם יש החמרה במצב? האם הגורמים המטפלים בה מודעים להחמרה ומודעים לעובדה שהיא חותכת ?
אם כן , תמשיכי להיות חברה טובה
תעודדי אותה שהיא בדרך טובה
תעשי דברים שמשמחים ונעימים לה
ואת השאר תשאירי לאנשי המקצוע
כל הכבוד לך !
היי,
קודם כל - תודה רבה לך על כך שאכפת לך ממנה, שאת דואגת לה ורוצה לעזור.
אני לא איש מקצוע, ואיני מדבר מתוך ניסיון של היכרות עם עשרות אנשים שפוצעים את עצמם בכוונה.
אני מדבר אך ורק מתוך הניסיון האישי שלי, של אדם שהיה פוגע בעצמו מגיל 15 ועד 18, בכל מיני דרכים כואבות ונוראיות (ברוב הפעמים זה היה אכן היה חיתוך בסכין יפנית).
אני כל כך רגיל לדבר על העבר שלי, אבל על החלק הזה אני כמעט אף פעם לא מדבר. רק מזכיר אותו, ומהר בורח. כל כך קשה וכואב להיזכר בתקופה הזאת, להיזכר בכאב שגרמתי לעצמי, בסבל שהחתכים היו אמורים לגאול אותי ממנו - ובסבל שהם עצמם יצרו.
ובכן,
במקרה שלי - הפגיעה העצמית הגיעה אך ורק בגלל שנאה עצמית, שהתפצלה לכמה גורמים שונים:
א. מחשבה שעל ידי הכאב, אני אוכל לווסת את המוח שלי כדי להפסיק לתפקד בצורה שהוא מתפקד עכשיו, כלומר אהפוך להיות אדם טוב יותר, אדם שכבר לא ראוי לשנוא אותו. בעצם על ידי הכאב המוח שלי יבין מה אסור לו לחשוב, וככה הוא יפסיק לחשוב ככה.
ב. אני רע, חוטא, לא ראוי. כדי להוכיח לקב"ה שאני לא רוצה להיות רע - אני חותך בבשר החי, ועל ידי כך אני מראה לו שאני לא נהנה לחטוא, שלא בחרתי בזה. הנה - אני אפילו סובל בגלל זה.
ג. לפעמים הכאב הנפשי כל כך גדול, שכבר עדיף להרגיש כאב פיזי. כשהרגל מדממת ובוערת, למי יש כוח לחשוב על כמה החיים רעים וקשים.
ד. הכאב נותן תחושה של שליטה על החיים. אני לא יכול לשלוט במחשבות שלי, בחטאים שלי, ברוע שלי. אבל את עוצמת הכאב אני כן קובע, על עומק חדירת הלהב אני מחליט בעצמי.
מה עזר לי לצאת מזה...?
הייתי אצל הרבה פסיכולוגים (הראשון שבהם גרם לי להתחיל עם הפגיעות האלה), ואף אחד מהם לא הצליח לעזור.
היו לי חברים טובים מאוד, חלקם ידעו שאני פוגע בעצמי, הם ניסו לעזור לי עם מילים טובות ועם כוונות טובות - גם זה לא עזר.
הדבר היחיד שעזר לי היה ללמוד לאהוב את עצמי. בדיוק איך שאני, לא פחות ולא יותר. להפסיק לנסות להשתנות. להפסיק לחלום על מציאות אחרת.
יום אחד בכתה י"ב ברחתי מהישיבה באמצע הלימודים, אחרי שקרה משהו שטלטל אותי. הר"מ שלי פשוט יצא באמצע השיעור, ונסע באוטו שלו אל המקום שאליו ברחתי (הוא הכיר אותי וידע לאיזה פארק אני הולך כשאני צריך להתבודד...).
ישבנו שם שנינו בפארק, על הדשא, והוא פשוט צעק עלי. לא צעק בווליום גבוה, אלא דיבר בטון של צעקה.
"אתה מבין שיכולים להיות לך חיים נפלאים ומאושרים? אתה מבין שבמקום לחלום על מי שאתה לעולם לא תהיה, לשרוט את עצמך, לדמם כ"כ הרבה, אתה יכול להיות מאושר? בדיוק ככה, בדיוק כפי שאתה, אתה יכול ללמוד ולצמוח, למצוא אהבה, לחיות במקום שבו אוהבים אותך! תצא רגע מהראש שלך, תסתכל על המציאות מבחוץ. ככה אתה רוצה לחיות? כל יום לפגוע עוד ועוד, עד שבסוף אתה תתאבד? ככה טוב לך? ככה אתה רוצה לסיים את החיים שלך, בגיל 18?".
כמובן שהיה לי קשר מאוד קרוב עם אותו ר"מ, הוא לא היה מדבר אלי ככה אם לא היה מרגיש שאני כמו הבן שלו...
דווקא משהו בחוויה הביזארית הזאת, של תלמיד ורב שיושבים על הדשא באמצע יום הלימודים באיזה פארק הומה אדם, שינה את מסלול חיי ב-180 מעלות.
זאת הייתה סטירת לחי, במובן הטוב של המילה. שעון מעורר לחיים. רק באותו הרגע הבנתי שאם אני רוצה באמת לחיות - אני חייב לאהוב את עצמי כפי שאני. הבנתי שזה אפשרי, שההחלטה נתונה כעת אך ורק בידיים שלי: להמשיך לסבול ולכאוב, או להתקדם אל מציאות של אהבה והכלה. הכאב לא הוביל לשום מקום טוב, אז כנראה אין לי ברירה אלא לבחור באופציה השנייה...
שהוא בבית ספר לאוטיסיטים? והיו ילדים בחו"ל שהתחרפנו מזה והתאבדו ולכן לא הביאו את זה לארץ?
פשוט ראיתי את זה בשרשור ישן וזה נשמע מה זה מוזר
אומרים שסנופקין התעורר וגילה שכל הסדרה סתם היתה חלום, ורואים אותו הולכים לבית הספר וכו'.
אומרים שילדים התאבדו בגלל זה ומסתירים את הפרק הזה. אומרים שיש רק כמה תמונות מהפרק.
פרטים בתיאור הסרטון ובסופו.
וכולם מתים וכו', לכן מלא ילדים התאבדו וההפקה הסירה את הפרק....
אהבת ישראל!!אחרונההבריכה נסגרהה
הי, אני לרוב לא כותב בפורומים, אני מידי פעם מגיב, אבל לעלות משהו שלי כמעט ולא, אבל יש משהו שאני פשוט צריך לשתף ולא יודע איפה.
אני די נתקלתי בבעיה, בחיים שלי יש לי טפיסת עולם מסויימת שאחת ההשלכות שלה היא שאני "בוחר את הקרבות שלי", זאת אומרת, נניח היה לי קשה עם שבת, אז לא ממש שמרתי, ולאט לאט כשהרגשתי מוכן התחלתי לשמור ממקום אמיתי, לא כי אמרו לי, אלא כי זה נובע בפנים.
עכשיו אני לא שומר נגיעה (כן יש לי גבולות אדומים), ובעקבות שהייתי בקשר עם בחורה והיא פקחה את עיני וגרמה לי הבין שאני כבר מסוגל להתחיל את המלחמה הזאת, אז התחלתי, (אני כבר לא בקשר איתה לא הנושא), אבל מה הקטע, זה לא פעם ראשונה שאני מתחיל, ומרגע שאני שומר נגיעה אני כאילו אדם אחר, אבל בקטע רע, רע מאוד.... אני פחות עם שלווה פנימית כזאת, פחות עם שליטה עצמית, פחות עם מבט מרוכז ומבין, פחות מחובר לעצמי ולתחושות שלי, כאילו אני ממש ממש מתחרפן בפנים.
אפילו אם אני לא אפגוש בחורה, הידיעה שאני שומר נגיעה, שזאת המלחמה שלי, זה כבר מפעיל את המנוע.
שיהיה ברור, אני לא פוחד משמירת נגיעה, אני לא באמת צריך יותר מידי, גם כשלא שמרתי לא ממש הייתי אדם של מגע, אבל עם אלה שאני מרגוש בטוח אני פתוח בנושא, וזה מאוד חלק ממני.
ואז החלטתי שאולי אני סתם הזוי, ואני חוזר לא לשמור... והופ, לאט לאט הכל נירגע, אני באמת לא יודע למה זה, וזה ממש ממש הורג אותי.
כי נניח עם כשרות, לא היה קשה
שבת, גם לא
אפילו לעשן, קצת חסר אבל זריז שלטתי על הנושא ולא רציתי יותר.
ויש לי רשימה ארוכה, אפילו על דברים קטנים שלאט לאט הכנסתי לחיים, נטילת ידיים לפני לחם ובבוקר, או לדבר פחות ולחשוב על כל מילה... (מצחיק שעכשיו אני כותב מהמוטן)
אז שיתפתי, לא יודע למה, תגיבו מה שבא לכם... ולא יודע, זה לא באמת מועיל אף פעם אבל מה זה משנה חחח
אני חשבתי על זה לא מעט, וכניראה ההבנה שלי, בגלל שהמגע אצלי הוא בא ממקום אמיתי, אז זה נועל אותי וזה מנוגד למה שבאמת יוצא ממני.
כי נניח אני פוגש ידידות, אני לא מחבק, אם זה לא בא ממקום שצריך חיבוק אני פשוט לא, ברמה שכשהייתי עם בחורה בעירום לגמרי, ומבחירה מלאה, והיא רצתה יותר, ואני בלי למצמץ הרגתי טבעי והכי אמיתי היה לסרב, לא אגיד שלא רציתי, רציתי, אבל טבעי אמיתי ונכון היה לסרב.
ומנגד בזה, השמירה מרגישה לי טעות, כאילו היא כולאת אותי, זה לא להגיד לא לעצמי, זה לא כמו שנניח אני מדבר פחות בקול, זה להגיד לי לשתוק.
זה מה שיצא לי מהתחושות...
אני חושב שדיון כזה צריך להיות לכל הפחות בצעירים מעל עשרים, ממש לא כאן. אוקיי? שם גם יהיו לך תגובות יותר יעילות, אז בא אחי פתח את זה שם, ואני מתייג @@נגרינסקי, שיזיז את זה מכאן (נגרינסקי, אל תזיז לפני שהוא יוכל להעתיק את דבריו, שלא יצטרך לכתוב שוב מחדש)
@נגרינסקי, למה אתה לא מעביר את זה? זה לא מתאים לפורום...
וכל צעד והתקדמות שלך בדרך לקדושה מפעילה כל כך הרבה מנגנונים ועושה כל כך הרבה נחת רוח מלמעלה שאי אפשר לתאר ממש (אני לא מבלף, או סתם הכל מבוסס על מקורות אמיתיים מאוד)
אני מניח שאתה כבר יודע את זה אבל כל בן אדם שמתחיל איזו עבודה ישר קופצים עליו מקטרגים ויצר הרע שמוכנים לעשות הכל, רק בשביל שלבור את הבנאדם ולהביא אותו לייאוש טוטאלי בסופו של דבר. זה שאתה לא מתייאש לגמרי ורק לוקח צעד אחורה זה כבר נצחון יפה מאוד. ברור שבנושא הזה יהיה יותר קשה. כמה צדיקים כתבו שכל הסיבה שבאנו לעולם היא רק כדי להתמודד עם תאוות ניאוף. לנצח אותה. אבל, בשביל לעמוד מול פיתוי כל כך חזק וכל כך קוסם, חייבים תחליף אמיתי שייתן משמעות נצחית לחיים. משהו שכשיהיה לך אותו, מרוב התענוג שתקבל משם, לא תרצה לחשוב אפילו על משהו אחר. אני רחוק משם, אבל אני בדרך, בחיפוש אחרי זה. רק הדרך כבר מנקה אותי מאוד. לאט לאט.
הדרך הזאת בעיקרון אומרת לגבי כל אחד משהו שונה אבל יש כמה דברים-
אני לא יכול לכתוב הכל בתגובה אחת אבל אכתוב כמה כללים ששייכים לכל אחד
לקבוע זמן ביום לשיחת נפש עם הבורא בשפה שלך! מאוד חשוב. לספר לא כמה שאפשר. כל המוסיף הרי זה משובח. לבקש ממנו שיעזור לך להתקרב אליו באמת. להודות לו. להרגיש אותו.
להיות בשמחה. לא להיכנע לשום עצבות ומרה שחורה. לשמח את עצמך כך שגם כשתהיה עצוב- מיד תהיה שמח.
עוד משהו שנראה לי שייך אליך ספציפית-
קריאה יומיות בספר ליקוטי מוהר"ן מאמר כ"ה שמדבר (לפחות איך שהבנתי) על המצב שלך. לכתוב במחברת את כל השאלות שעולות לך משם. לדבר על זה עם ה'. אם אפשר לצרף לזה גם את התפילה על המאמר- ליקוטי תפילות תפילה כה- יוסיף מאוד.
קצת קשוח, מקווה שתצליח. וגם אם לא בדרך הזאת, מקווה שתמצא את הדרך שמתאימה לך ביותר.
בהצלחה רבה!!! ה' איתך! ה' אוהב אותך!
מצרף קישורים לליקוטי מוהר"ן ולליקוטי תפילות- ליקוטי מוהר״ן כה
ליקוטי תפילות- ליקוטי תפילות א תפילה כה
תאמת, אני מגיע בגישה אחרת לחיים, אני לא צריך "לדבר שיחת נפש פעם ביום", כי זה חלק מהיום, אני כל הזמן בשיחות איתו, שיוויתי לה' לנגדי תמיד, זה האמת די פשוט כשמישהו ברור לך שהוא קיים, כמו חבר שגר איתך.
ולגבי למידה מספרים, אני מעוד מעריך את זה ומשתדל לשאוב משם כוחות, אבל יש בזה שתי בעיות.
1. ממש קשה לי לקרוא, לא אתחיל לפרט למה... פשוט פיזית קשה לי לקרוא.
2. הם עוזרים לפעמים, אבל לטווח קצר, ואולי הם עונים על השאלות, אבל לא פותרים אותם. ומעבר לכך שגם לרוב הם נוגדים חלק מתפיסת העולם שלי וזה מבלבל, אבל אעיין בכל זאת.
3. וגבי הקיטרוג והקושי, תיראה, אני לא מאמין שיש קבוצת מלאכים שכל דבר שהבן אדם עושה הם קופצים: "הי!! תעצרו אותו" לדעתי זה מאוד שיטחי אם תחשוב על זה, וכל הרעיון שאומרים את זה כי יש בעומק משהו מעבר, וככה אני רואה את העולם, כשלל כוחות שברא ה', וכאשר מנסים לשנות משהו אז יש כוחות שנכנסים אחד בשני, רצונות, משתנים, כוחות של הנפש, משהו עמוק יותר שקשה להסביר במילים פשוטות, אז אני לא חושב שמישהו אחר מפריע לי חוץ מעצמי.
מה שמסובך, זה למה למשל החלטתי שבחיים אני לא אשכב עם בחורה לפני חתונה ועמדתי בזה, או למשל שאני לא אפרוק כמו שאר הבנים ואני עומד בזה, ומנגד, שמירת נגיעה, הדבר הפעוט, מחרפן את הנשמה שלי ואותי, זה אומר שמשהו לא שלם בתוכי
שאתה לא כל כך מתחבר לחסידות ואורות רוחניים וכל הדברים האלה.
זה ממש לגיטימי, וגם אני ככה.
לכל אחד יש דרך שמתאימה לו ואם התבודדות ביער ודברים כאלה לא עושים לך את זה, זה מי שאתה ואתה להכיר שיש עוד המון דרכים אחרות בעבודת ה'.
אני מצאתי לפני איזה שנתיים סרטון ממש טוב של משהי, היא מדברת מהצד של הבנות, אבל אני חושבת שזה יכול להתאים לך, ולעוד אנשים שמקור הלכתי לא ממש יושב להם בראש ומשכנע מכל הכיוונים.
היא מסבירה מבחינת ההיגיון בהתנהגות של שמירת נגיעה בלי מקורות כבדים והרבה ספרים, תנסה לראות את זה, זה רק 8 דקות.
ובאופן כללי, כדאי מאוד לחפש את הסגנון שמתאים לך, יש כל כך הרבה סגנונות, וזה ממש חבל שאומרים לאנשים עם קשיים ישר רק חסידות, ולהרבה אנשים זה לא מתאים, והם צריכים אפשרויות אחרות.
מכירים את משפט-
לך ישר דבר אמת ןאל תפחד מהמלך?
זה כתוב על קולה מחו"ל מכירים?
קיצור אני חוששת שזה מהברית החדשהה...
מאיפה?
זה ממש לא נשמע התנסחות של הטינופת ההיא.
זה הופיע לי על קולות....
כמו לפותחת השרשור,
תכל'ס זה לא מתאים לסגנון של כתביהם.
מסכים עם כל מילה
קורה לי מדי פעם שאני עצבני על איזשהו משהו אבל אני פשוט לא יודע איך להוציא/לפרוק את העצבים האלה..
איך אתם פורקים? על מי/על מה? למישהו יש אולי רעיון?
אני או כתובת
או שומעת שירים מסויימים שמרגיעים אותי
או מוציאה את העצבים במכןת על הכרית
או מוציאה על אחים שלי (כעע... הם מסכנים...)
או הולכת לישון ונרגעת
או יוצאת לסיבוב הרגעה
כותבים שירים, אוכלים, עושים מסלולים של נחלים (אם יש לך באיזור, כי לא לכולם יש...)
עושים מלחמת מים.
לנשום עמוק
להבין מה קרה
לנסות לפתור
לעשות ספורט
לשמוע שירים
לכתוב
לצאת לסיבוב
לדבר עם אבא\אמא\חבר
לישון
לבכות
להתפלל
ללמוד תורה שמשמחת אותך
בקלרינט. בכללי שותק ובהזמנות הראשונה שיש לי יוצא להתאוורר ועושה פרצופים מצחיקים ומבין שאני אפס ואין שום סיבה לכעוס.
אבל כשאני עצבני זה קורה גם בזמנים שאי אפשר כ"כ ללכת לעשות דברים.. וחוץ מזה שכנראה שעיקר הבעיה שלי זה לקום ולעשות את זה..(אוף אני ממש לא טוב בלנסח את עצמי..
)
אדמו"ר מפיאסצנה (חובת התלמידים) מדבר על זה הרבה. הוא מציע להתכונן. לנקות את הנפש עד שתגיע למצב שלא תכעס בכלל וגם אם תכעס עוד יהיה לך שליטה על זה ותוכל לעצור את זה. אני חושב איך לנסח את ההדרכה שלו... לא זוכר אותה כל כך טוב.
ויחסית אליו אני אפס כי כל דבר חלקי אינסוף שווה אפס.
התשובה שהבאת מעולה ואמיתית פשוט בהרגשה שלי פחות יעילה במצבי כעס.
זה שאני לא רואה את התמונה המלאה וזה שאני מגיב בכעס זה מטופש ביותר יחסית לתפקיד הגדול שיש לי בעולם הזה ובנסיוון הזה בפרט.
אני אפס הכוונה האגו שלי אפס. הנשמה שלי היא צלם אלוקים ממש.
מכך שה' עשה משהו שפגע באגו שלי כי אני חשבתי שיותר נכון אחרת. אז אם כבר משווים...
או שאני בוכה גם משירים וזה גם משחרר...
נראה לי שקצת נסחפנו עם כל הפילוסופיה הזאת, ילדים פה ממש מתבלבלים
לא שחס וחלילה אני אומרת שאי אפשר להשמיע את הדעה האישית של כל אחד, אבל נראה לי שזה כבר מוגזם..
ועל שום מה אני חושב שזה עדיף על כל מיני שירשורים אחרים שנפתחים פה חדשות לבקרים (ואני מניח שאתב יכול להבין על איזה סוג שירשורים אני מדבר).
רק אותי זה הצחיק?
עיכוב הילדה החרדית: צפו בתיעוד המלא - חדשות בארץ
כאילו מתגובות של האנשים ברחוב אני צחקתיי
ואי כמה צחקתי
ברור שהילדה מסכנה
וברור שהאנשים האלה צודקים לגמרי
אבל זה הצחיק אותי
משבצתאו באישי??
אשמח אם יש שתאמרו לי..
למה אפחד לא מגיב לי?
כל הכבוד שאכפת לך! מה את יכולה לעשות בשבילה?
גארפילדאחרונהלא מצליחה להרדם בלילה
מה לעשות?
אני לא אוהב שירה. - נוער וגיל ההתבגרות
קישור לשרשור די דומה
אני נשאר ער מלא זמן והולך לישון רק כשאני גמור..
לא אומר שזה טוב פוט זה מה שאני עושה
תודה לכולםם
הנה היא לפניכם
מה אפשר לעשות כשמשעמם?
לצייר
להמציא ריקוד/ לרקוד סתם כזה
לשמוע שירים
להכין א. בוקר/צהריים/ערב/לילה/לפני בוקר.
להכין עוגיות / עוגה
לכתוב מכתב לחבר/ה טובה
לכתוב את המסלול שאני רוצה לעשות בחיים
לחשוב מחשבות של לאן אני רוצה להגיע
לנסות לטפס על הקיר
להציב לעצמי מטרות לחיים
לעשות רשימה של חברים/ות ולכתוב על כל אחד תכונה טובה
לקרוא ספר
ואם אין לך ספר לקרוא אז לחפש ספר לקרוא
ואם כבר קראת את כל הספרים שיש לך בבית אז לכתוב אותם ברשימה ולכתוב מה למדת מכל ספר
לעשות ניסויים במטבח
לצאת לסיבוב עם חבר/ה
לספור כמה מרצפות יש לך בחדר
לעשות מלחמת דורדוראנט (אם אין לך עם מי אז לבד)
לספור כמה מרצפות יש לך בבית
להתקלח (גם אם התקלחת כבר)
לסדר את הארון בגדים שלך
לסדר את הארון בגדים של אח/ות שלך
לסדר את המקרר
לכתוב סיפור על מישו שמשעמם לו
לספור כמה ספרי קודש יש לך בבית
לסדר את הספרים לפי הגודל
לסדר את הספרים לפי נושאים
ללמוד איזה ספר קודש
לעשות חברותא עם חבר/ה
לחפש חבר/ה שלא דיברתי איתם מלא זמן ולדבר איתם
לסכם בכמה משפטים איך התחילה השנה ואיך היא נגמרה
לעשות יצירה מחומרים טיבעים
לשמור על האחים הקטנים
ללכת לסופר לבדוק מה חדש (לא חייבים תמיד לקנות)
לקחת חפצים ולנסות לצייר אותם
לסדר את הסלון
לסדר את המטבח
לסדר את החצר
לסדר את המדרגות
לטאטא את הסלון
לטאטא את החצר
לטאטא את המדרגות
ללכת לחפש עבודה
להגיד תיקון הכללי
לספור כמה שעונים יש לך בבית
לעשות תחרות הקלדה בטלפון/במחשב
לעשות תרגילים בספורט (זה אף פעם לא מזיק)
ללכת לבדוק מה התחדש במקרר בחמש ד'ק האחרונות שלא הייתי שם
ללכת להכין סלט
אם אתה לא אוהב/ת סלט אז לך/י תכין/י סלט לאבא/ אמא/ אח /אחות /דוד/ שכן /כלב/ הכלב של השכן.
לנסות לספור שיערות
לעמוד בחלון ולספור/ רכבים/ משאיות/אנשים/ חתולים/ כלבים/ נמלים /יתושים
לעשות סדר בתמונות במחשב
סתם להסתכל על תמונות ישנות במחשב
לעשות לוח חופש
ללמוד קצת ממה שנתנו לך לעשות בחופש
אם לא נתנו לך אז דבר/י איתי אני יביא לך..
לכתוב 5 דברים שאני מודה עליהם לה' יתברך
לעשות רשימה של חסידיות שאני מכיר/ה
לכתוב את השם שלך ולמצוא מילים באותיות של השם
לעשות פרצופים במראה
לעשות מחברת בדיחות
להמציא סיפורים מצחיקים ולספר אותם לאנשים כאילו הם באמת קרו לך
לעשות מלחמת מים/קמח/ביצים/עגבניות/חלב/סוכר/שמפו/משחת שיניים/נעליים/קפלות
לטפל בכל הנזקים שקרו מהמלחמה
לחשוב על נושא שמעניין אותך ולקרוא עליו באינציקלופדיה (מקווה שכתבתי נכון)
ללכת לאיזה טבע קרוב , לקחת לפני סכין גילף ולגלף ענפיל להנהתך (לא חייב לצאת מזה משו בסוף)
ללכת למטבח לפתוח ארונות ומקררים ומקפיאים לעשות רשימה של האוכל שיש בבית ולסדר אותם לפי סידרי העדיפיות שלך... ולכתוב את זה
לנסות להפוך את השיער מחלק למתולתל או ממתולתל לחלק (אם הצלחת תעדכן/י אני חייבת לדעת דחוףףףף)
ללכת ולספור כמה מחשבים יש לך בבית וכמה טלפונים וכמה מסרקים וכמה דואורדורנטים...
לעשות פאזל
לספור כמה כיסאות יש בבית
לגבש דעה על כל נושא בעולם (גם על היפוטכוגופי אם יש דבר כזה)
לדמיין את הבית העתידי שלך
לעשות רשימה של שמות יפים
לשטוף כלים (גם אם יש לך מדיח)
למצוא שידוכים לזוגות גרביים
לקפל כביסה
לקפל כיבסה (מאוריגמי אם אפשר בכלל)
לנסות לאכול דברים לא אכילים (כגון טישו/חול/מזלג חד"פ/קייסם וכו)
לבדוק מה פרשת השבוע ולכתוב עליה דבר תורה
ללמוד על מעלת יישוב ארץ ישראל
ללמוד על בית המקדש
ללמוד הלכות בשר וחלב
ללמוד הלכות טומאת מת
להתפלל שחרית של יום כיפור/מנחה של שבת/הלל של יום העצמאות(מי שחוגג. אני לא) /על הניסים של חנוכה/ פורים/ ערבית של שבת
להגיד תהילים ולנסות לגמור ספר
לעשות גינת ירק
לנסות לסרוג כיפה..
לבדוק אם עדיין משעמם לך ואם כן אז תעשה/י רשימה של מה אפשר לעשות כשמשעמם
מוקדש לעם ישראל המשועמם באהבה אני מזדהה איתכם ... לזיכוי הרבים... להערות לפנות אלי ...
מי שיש לו הערות- שיפנה אליה בפרטי
ניק כמעט בלי ראשאני אהבתי בעיקר את למצוא שידוכים לגרביים
אני קראתי הכל.
שווה לקרוא הכל ואז להוסיף או למחוק מה שרוצים ע"פ מה שמתאים לכל אחד.
[סליחה 
