"והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי. והסירותי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם" (הושע ב, יח).
פמיניסטיות, איפה אתן? הנביא הושע הקדים אתכן.
"והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי. והסירותי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם" (הושע ב, יח).
פמיניסטיות, איפה אתן? הנביא הושע הקדים אתכן.
אכן זה אומר שיהיה לכנסת ישראל שנמשלה ללבנה, לחול, יותר מעמד בפני עצמו, ותתגלה קדושת החול, אך זה רק לעתיד לבוא, לא עכשיו, עכשיו עדיין לא הגיע הזמן....(שלא תביני, אני לא שוביניסט, אני רק נגד תנועת הפנימיזם כפי שהיא כיום....מי שאומר מחמאה על הנשים ואומר כמה הן טובות, מקבל מחיאות כפיים, אך מי שפוצה את פיו ואומר משהו על מעלת הגברים או על חסרון הנשים, נרגם באבנים....הכל בשם הפוסט מודרנה-ליברליזם, אבסורד....).
רש"י:
"תקראי אישי וגו'" - תעבדוני מאהבה ולא מיראה אישי לשון אישות וחיבת נעורים
"בעלי" - לשון אדנות ומורא ורבותינו פירשו ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה
והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי: רד"ק: ר"ל תקראי לי איש, כי בעל האשה יקרא איש, כמו (שמואל א א, ח): "אלקנה אישה" וכנסת ישראל נמשלה לאשת איש, ובעל הוא שם משותף כי היו קוראים לעכו"ם בעל, לפיכך אמר "ולא תקראי לי עוד בעלי" כדי להסיר שם הבעלים מפיה.
ורבותינו ז"ל פירשו: ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה (כתובות עא
"תקראי אישי" - תקראי אותי בלשון איש ולא בלשון בעל וזהו לפי ששם הבעל הוא משותף לשם עבודת גלולים (פסל העשוי לצבא השמים) לכן לא ישמע שם זה על פיה
כבודו יודע, חוץ מהפרשנים יש מה שנקרא פשט פסוקים....וזה הפשט, מה לעשות....(ואגב, זה לא סותר את הדרש, נגיד לפי רש"י, אז "אישי" זה מראה יותר על קירוב בין איש לאשתו, לעומת בעל שזה משהו יותר רק של מחוייבות וקשר יותר "טכני" ופחות רגשי, פחות עם חיבור, ולכן רש"י מפרש שנעבוד מאהבה, יהיה חיבור, החיבור לקב"ה יהיה חיבור של אהבה בצורה השלימה, וזה יכול להיות רק אחרי שתתגלה קדושת הגוף והוא לא יביא לקלקולים ולדברים לא טובים, אז יש מקום שלא תהיה כלל יראה אלא אהבה, וזה מה שהיא אמרה, שהפשט הוא שלעתיד לבוא קדושת הגוף תתגלה, כנסת ישראל, החול, לא יהיו משהו שרק בטל כלפי הא-לוקות, אלא תתגלה קדושתו והוא יופיע בצורה שלימה...). (יכול להיות שלא הבנתי נכון את דבריה, אם כך, מחילה....).
וכמו שכתוב במפורש: "והסירותי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם".
אז לפי דעתך יש כפילות בפסוק....
יש שינוי והסבר.
לא הבנתי....
אם אתה טוען שזה הפשט בתחילת הפסוק, שמדובר על שינוי בשמות הבעלים, אז הסיפא והרישא אומרות אותו דבר....לא הבנתי איך אתה מסביר את זה....
הרישא אומרת שאפילו לקב"ה לא יקראו בעל, והסיפא מסבירה למה - כי שם הע"ז יוסר לגמרי, אפילו לשימוש כזה.
אי אפשר לפרש ככה, כיוון שכתוב: "והסירותי", ו' החיבור, דהיינו שזה לא הסבר, אלא הוספה של משהו חדש, ולכן הפשט כמו שאמרתי....
ו' החיבור יכולה לבוא גם לפני הסבר.
למשל: וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ.
אבל עדיין זה לא כמו המוסר המעוות של הפרוגרסיבים היום.
כבר כתבתי שרש"י יכול מאוד להסתדר עם זה, אבל ראיתי מישהו שכותב את זה במפורש....(אני יודע מי זה, פשוט כל עוד לא בדקתי, אז לא רוצה סתם להגיד בשמו ואז יסתבר שהוא לא כתב את זה....).
וודאי.
שדעתי היא כדעתו של רש"י כמובן ולא כמו של הפרוגרסיבים.
נעה ונדהאבל בואי, בלי לקשר לממשלה. הממשלה הקודמת לא הייתה שונה בהרבה.
זאת סוג של מדיניות כבר כמה שנים של התקפלות והרפיית ידיים כלפי כל מה שמסובך מידי או כאב ראש מידי לשרים והפקידים.
רק מזכירה לך שכששמו מגנומטרים בכניסה להר הבית הערבים השתוללו וביבי התקפל תוך יום-יומיים גם בלי רע"ם בממשלה.
מחר חוזר לארץ, אז כנראה שלא אוכל להיות פה שוב בזמן הקרוב, אז להתראות בנתיים.
מדי פעם כרגיל אקפוץ.
יאלה, להתראות!
שכוייח על הזמן שהייתי פה, היה כיף מאד..
משועמם שאני, קשה להירדם, ועדיין באמצע לארוז [אמצע הלילה פה]
אז נכנסתי שוב..
לפעמים יש מחשבים בשדה, נראה אם יהיה לי משעמם, ואם אצליח להכנס משם 
אז הנה עוד קצת קטעים מ'לוח היום יום' שאספתי בשבילכם.
כי הרי לא הולך להיות פה בזמן הקרוב.
בלי הסבר שלי, כי אין כ''כ זמן, סורי..
ליום כ"ו ניסן |
|||||||
מברכים ר"ח אייר. אמירת כל התהלים בהשכמה. יום התוועדות. משיחת אאמו"ר [הרש"ב]: חסידות תובעת "ורחץ את בשרו במים ולבשם". כלומר: השכלת החסידות בהכרח שתרחוץ הבשר, ותשטוף את ה"את בשרו" - את הטפל לבשרו, כל ההרגלים שהבשר מרגיל - ואז אפשר ללבוש בגדי קודש. מחשבת ודבור חסידות והנהגתם של חסידים בהתבוננות קודם התפלה - "בגדי קודש הם": אלו בגדים שניתנו מן הקודש, אך את ה"ורחץ במים את בשרו" - יש לעשות באופן עצמאי. לבושי הנפש ניתנים מלמעלה, אך רחיצת הטפל שנוצר מהבשריות, ולהפוך את הבשר לבשר קודש - זהו רק בכח עצמו, וזאת תובעת החסידות, ועל-כך מסר רבנו הגדול [אדמוה"ז] את נפשו: הוא פתח את צנור מסירות הנפש על עבודת ה' בתפילה, להיות קשורים לעצמות אין סוף, חסידות מציבה חסיד פנים אל פנים עם עצמות אין סוף.
|
של היום ושל מחר.
ליום כ"ד ניסן |
||
נוהגים שאין מברכים שהחיינו בימי ספירת העומר. ה'לא טוב' נמצא בכולנו. שעיר לעזאזל הוא מעבודות בית המקדש. מפני שישנו בנברא 'לא טוב' - יש לשלחו לארץ גזרה.
|
מועדים לשמחה לכולם!
יש לי בעיה שממש מציקה לי בחיים כבר הרבה שנים ואם יש למישהו עצה, אשמח מאד.
כל פעם שאני הולך לדוג' ברחוב ומישהו שאני מכיר הולך לכיווני, אני נורא מתלבט מה לעשות. אני לא יודע מה לעשות עם עצמי. או שאני מסתכל לרצפה עד שהוא ממש קרוב אלי ואז אני מרים את הראש, אומר לו שלום ואני עובר אותו, וזה לא נעים לי כי מרגיש לי לא בסדר, אני כביכול משדר לו שאני מתעלם ממנו, או שאני מסתכל עליו מרחוק ומתפדח מעצם זה שאני מסתכל עליו והוא מסתכל עלי שעה בלי שיש ביננו דיבורים וגם זה לא נעים לי.
זה גם קורה לי בשיחה עם חבר. הוא מחייך אלי כי שימח אותו משהו והוא מספר לי עליו ואני לא ממש שמח כמוהו אך לא נעים לי לא להזדהות איתו. אז אני מחייך חיוך מאולץ וגם זה עצמו מפדח אותי כי הוא הרי קולט שזה מזויף.
גם יש לי פחד מקשר עין. כל פעם שמישהו מדבר איתי ומסתכל לי בעיניים הרבה זמן ברצף בלי להזיז, זה גורם לי לחוסר נעימות.
אם אני לדוג', אני נכנס לביהכנ''ס באמצע קבלת שבת וכולם עם הפנים לכיוון שלי, אני משתדל לא להסתכל לפנים של אף אחד ולהגיע כמה שיותר מהר למקום שלי אך גם דואג שאף אחד לא ישים לב שאני לחוץ מזה.
אני יודע שזה קשור לדימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון, אך בכל זאת למרות כל החומר שקראתי על זה, זה ממש לא עוזר. אני גם מפחד שמא מכרים וחברים שלי ישימו לב שיש לי חוסר ביטחון ופחות יעריכו אותי ופחות יתחברו אלי.
אני כל הזמן מנסה לחשוב איך אנשים רגילים מתנהלים במצבים כאלה ואין לי תשובות.
איך אתם מתנהלים במצבים כאלה ולמה אני לא מתנהל ככה ומה אני צריך לעשות?
אולי תנסו לענות לי אתם??
תודה!
לפעמיים גם לי זה קורה
קשה לי ליצור קשר עין עם אנשים.ממשש מבאסס
התופעה שאתה מתאר מאוד נפוצה בימינו, דווקא הרבה יותר מידי. זאת נהייתה מין אופנה כזאת שאנשים מאבחנים את עצמם מיד עם חרדה חברתית\ ביטחון עצמי נמוך\ מופנמות ועוד תוויות כאלו והופכים אותן לזהות שלהם והגדרת העצמי שלהם (למרות שיש באמת עניין רפואי באבחנות האלו במקרי קיצון, אבל לא נותנים אותן בקלות לכל מי שלא מרגיש בנוח לומר שלום למכר ברחוב).
הדבר החשוב הוא לא לשקוע בהגדרות האלו ולומר "אני כזה" ולוותר. אתה בן אדם נורמלי לגמרי שעושה דברים שכל אחד עובר לפעמים. אין פה שום דבר מיוחד ויוצא דופן.
מה שחשוב זה להבין עד הסיטואציות האלו קטנות ולא משמעותיות יותר ממה שהופכים אותן לכאלו. כמה זמן המקרים שתיארת לקחו? 30 שניות? אתה סתם מעביר את עצמך עינוי שלא לצורך בכל שאתה עובר עליהן שוב בראש אחרי שכל מי שהיה מעורב שכח מזה מזמן.
אתה צריך לתת פחות חשיבות לכל תנועת עין וראש קטנה שאתה עושה. תשים לב כמה אתה שם לב לדברים האלו אצל אחרים, ותבין שלאף אחד באמת לא אכפת. זה הרבה יותר משחרר לראות את זה ככה.
לאף אחד לא אכפת על מי הסתכלת או האם השלום שלך היה קצת מוזר, במקסימום הם יתהו על זה קצת וישכחו ממזה אחרי שעה. ככל שתרגיש יותר בנוח בלי לבחון כל דבר קטן ככה תוכל לעשות רושם הרבה יותר משמעותי ואמיתי.
אבל אולי לדבר איתם לעשות להם שלום מרחוק ולהבין שאן בזה בעיה אם הוא מכיר אותך... לא יודעת
אני כשאני רואה חברה ברחוב אנחנו מתחילות לצרוח מה קורה ואז נעצרות לדבר שעתיים וחצי כזה ןזהו...
סתם אבל נראה לי זה משהו שצריך לעשות עם עצמך שזה כולה חבר שך ואין בעיה..
בקטע טוב![]()
א) זה נורמאלי לחלוטין וקורה לכולם..
ב) כמו שכבר אמרו עצם זה שאתה מחשיב את זה כבעיה גורם לזה להיות בעיה... פשוט תזרום
ג)אתה יכול לעשות שלום מרחוק ולהסתכל לצדדים...
/אתה יכול להסתכל אחורה כאילו יש משהו מעניין ואז כשאתה קרוב אליו להסתובב ולהגיד שלום (אם המרחק נורמאלי לא קילומטר.. ותעשה את זה טבעי..)
/אתה יכול גם לעשות שלום ולהסתכל עליו קצת וקצת לצדדים זה לא כזה נורא...
/אם זה מבוגר נגיד מורה או אבא של חבר אתה יכול להנהן בראש..
אם אתה לא מסכים עם חבר שלך אתה יכול להגיד לו את זה..
וכן.. אל תייבש לו את הצורה..
אתה יכול לחייך ובאמת לשמוח שהוא נהנה ושהוא שמח (אבל להגיד לו שלדעתך זה לא כזה מגניב.. ואם לא נעים לך אתה לא חייב לחלוק עליו.. אם באמת תשמח שהוא שמח זה יהיה אמיתי ולא מזויף)
לגבי הקשר עין..
אתה צודק.. למדתי על זה קצת וע"מ ליצור אמפטיה(ועוד כל מיני מילים גבוהות כאלה
) כדאי שכל משתתף בשיחה יביט לאזור שבין האף לעיניים
מבט לעיניים עצמם משדר משהו אחר..
(לדוג' כשמורה צועק עליך הוא יסתכל לך בעיניים.. או כשרוצים שתענה באמת אומרים "תסתכל לי בעיניים" או להבדיל מבט בין בת לבן בעיניים...)
קיצר זה הגיוני מה שאתה אומר לגבי זה שזה לא כיף..
אם כולם מסתכלים עליך אתה לא אמור להיות לחוץ...
כן.. ברור שזה לא נעים אבל תפנים ש.. וואלה לאף אחד לא אכפת ממך בקטע הזה... לאף אחד לא אכפת שאיחרת או שבאת ב18.. הם מסתכלים עליך רק כי נכנסת וזה רפלקס טבעי.. (רפלקס התגוננות)
פשוט תחייך בחזרה ותהנה מהחיים..
ו..אני לא פסיכולוג או משהו אבל זה לא נראלי מעיד על כלום... זה מבוכה טבעית שיש לכולם..
כןן תמיד יש את הזה עם הביטחון עצמי המוגזם.. אבל אם אתה לא כמוהו זה לא אומר שיש לך דימוי עצמי נמוך או משהו..
זה קורה גם לי שאני חושב איך אחרים מתנהגים ורוצה להתנהג כמו כולם..
אבל זה טעות..
אם אתה לא מתנהג כמו כולם זה לא אומר שאתה מוזר... (להפך אתה זה שקובע את הנורמות..)
לדעתי זה אומר שיש לך אופי ועמוד שדרה.. שאתה עושה משהו כי אתה חושב שהוא נכון. אתה המוביל ולא הנגרר.
(רק תזכור שעדיין יש נורמות נכונות ואל תתחיל לעשות דברים מוזרים באמצע הרחוב
)
מקווה שעזרתי
(אם אתה רוצה אתה יכול להתכתב איתי במסרים על דברים ספציפיים)
בהצלחה!
כ"כ מזדהה... היה לי בדיוק את מה שאתה מתאר וב"ה לאט לאט זה עובר לי. כרגע ב"ה אני חושבת שאני יכולה להגיד שהרוב מאחורי. חשבתי לכתוב, אבל אז ראיתי את מה שכתבה @ירושלמית
וכ"כ הסכמתי איתה שלא הרגשתי צורך לחזור על אותם הדברים...
בקיצור, מבינה אותך ממש ומאחלת לך מלא בהצלחה בהפנמה ויישום של מה שכתבה @ירושלמית
ליום י''ט ניסן
פעם פירש אאמו"ר [הרש"ב]: מה נשתנה הלילה - גלות שנמשל ללילה - הזה - האחרון - מכל הלילות - גלויות שקדמוהו.
שבכל הלילות אין אנו מטבילין - לשון מרוק, נקיון וטהרה - אפילו פעם אחת - לא נגמר המירוק בהם, כי הרי היה אחריהם עוד גלות- הלילה הזה שתי פעמים - מירוק גוף וגילוי הנפש.
שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה - היינו כי גם אחר הגלות, העבודה היא מצד נפש האלוקית, מצה ביטול, ומצד נפש הבהמית, חמץ ישות. - הלילה הזה - אחר גלות האחרון -כולו מצה - שיועבר רוח הטומאה.
שבל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות - [ על פי מאמר רז"ל:] "כל המקנא פניו מוריקות" ובכל הגלויות הרבה בחי' בקנאה: קנאת סופרים והדומה - הלילה הזה - אחר גלות האחרון - כולו מרור - קנאה היותר גדולה, ע"ד מרז"ל "כל צדיק נכוה מחופתו של חבירו".
שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין - כל הגילויים שעל ידי הגלויות - 'אוכלין' - בחי' התענוג, ויש התפשטות התענוג ותענוג העצמי ויש מי שמגיע בעבודתו להתפשטות התענוג ויש לתענוג העצמי - הלילה הזה - אחר גלות האחרון - כולנו מסובין - שכל ישראל יגיעו לבחי' תענוג העצמי.
ליום כ"ב ניסן |
||
ביום מהדרים: לקדש, אח"כ מתפללים תפלת המנחה, ואחר-זה סעודת יו"ט. הבעש"ט היה אוכל ג' סעודות באחש"פ. סעודת אחרון של פסח היתה נקראת - אצל הבעש"ט - "סעודת משיח". "סעודת משיח" היא באחש"פ, כי באחש"פ מאיר גילוי הארת המשיח. בשנת תרס"ו התחיל הסדר, אשר תלמידי תומכי תמימים יאכלו יחד בחג הפסח בהיכל הלימוד והיו אז ש"י תלמידים וח"י שולחנות, סעודת אחש"פ אכל אאמו"ר [הרש"ב] ביחד עם התלמידים, וציווה לתת לכל תלמיד ד' כוסות, ואמר אז: זוהי סעודת משיח.
|
שלחו לי משהו, האמת שכבר סגרתי את המחשב והעברתי למצב שינה, אבל רציתי לכתוב לכם את זה..
''שביעי של פסח הוא ראש השנה למסירות נפש. ביום זה, צריך ויכול כל אחד לקבל על עצמו את התקיפות של מסירות נפש, על התורה ומצוות ועבודת הבורא ברוך הוא, במסירות נפש לכל השנה''.
[ספר השיחות תש''ג - שביעי של פסח] {של הרבי הריי''צ, הרבי הקודם של חב''ד.}
בעז''ה אלמד הלילה את השיחה, אם אמצא את הספר בבית, ואולי אדע קצת יותר, אבל רציתי לשתף אתכם. יאלה, חג שמח!
ישראלית2❤🇮🇱מי כתב?
סתם. באמת יפה
איזו כפיות טובה!
תנסי אולי לדבר עם החברות שלך בטלפון ולהגיד את כל מה שכתבת כאן, אולי זה יגרום להן פחות לזרום איתה ולחזק את החברות שלכן.
בהצלחה!
מניסיון אל תתחברי אליה עד שאת רואה שהיא לא באמת רוצה בחברתךרק שהיא רוצה לעשות איתך באמת משהו אז סבבה אבל אם היא רוצה לעשות איתך עבודה כי אין לה אם מי לעשות אל תעשי איתה אם היא סתם רוצה לעשות איתך אז סבבה...

אז ככה... אני בכיתה ט' והנה הצטרפתי לסניף ביישוב וגם אותי קיבלו יפה וזו הרגשה אדירה שיש כאלו שעוזרים לך וחושבים ומתחשבים בך אז כל הכבוד לך!!!!
ואני מממש מצטער בשבילך זה באמת מבאס אבל היי את לא חייבת לה כלום!
אז הכנסת אותה לעניינים בשבט והכל אבל את לא צריכה להתבאס בגללה..
ואני לא טוב בדברים האלה אבל באמת רוצה שתסתדרי 🧡🧡🧡🧡
אהלן. במיוחד בחופש חשובה ההודעה הזאת. הקמתי לפני שנה מיזם לממן סינון בחינם לכל נער\ה שרוצה, כמה דמעות, כמה חורבן. כל נשמה מתמודדת לבדה על נשמתה ונופלת לשאול תחתיות רק בגלל הורים שלא מבינים, לצערינו, מה הילדים שלהם עוברים. אשמח לעזור במימון אם זה מה שמונע אתכם, נתקשר דרך האימייל Adino.shimon@gmail.com
ואם יש קומונרית שרוצה לעשות איזה מבצע סינונים לסניף שלה זו ממש הצלת נפשות
למצוא משהו דרך חברים של ההורים. נראה לי ש14 זה קטן מידי בשביל משהו לא בשחור.
יש לי מתנפח שאני משכיר, לא צריך לעבוד, אפשר להרוויח 250 ש"ח ביום
בד"כ יש קבוצה לישוב/עיר של כאלו שמחפשים עובדים..
אין כמעט עבודות קבועות לילד בן 14.. סורי..
לנו יש קבוצה של היישוב
ודווקא יש לנו הרבה עבודות...!!
בנים מהיישיבה ביישוב שלנו נמצאים שמה...
תבדוק אם ביישוב\עיר שאתה לומד בה יש קבוצה כזאותי...
בהצלחהה
מקוה שתיהנו...
כידוע, החמץ זה יצר הרע, זה הלכלוכים שדבקים בנו, הנקודות שנכשלנו בהן, הדברים שצריכים קצת ניקוי וקרצוף כדי לזכך את הנשמה שלנו מכל הסיגים והדברים החיצוניים שדבקים בנו ולגלות את הנשמה שלנו, את העצמיות האמיתית שלנו.
כל השנה אנחנו לא מתעסקים בלכלוכים שמצטרפים אלינו ודבקים בנו, כי הם טפלים, הם קטנים, הם נמצאים בחורים ופינות שאנחנו לא רוצים להיכנס אליהם, בזמן הזה אנחנו מגבירים את הטוב ועושים הרבה טוב, ממשיכים להוסיף ולהרבות טוב ואור, כל הלכלוכים הקטנים האלו, הם זניחים, לא חשובים, טפלים, לא עיקריים, שוליים, מה שחשוב זה העיקר, הופעת החיים בקדושה, לא מתעסקים בזוטות שסתם ישאבו מאיתנו הרבה אנרגיה שאפשר לעשות בה כ"כ הרבה טוב.
אבל פעם אחת בשנה, בליל הסדר, אנחנו נפגשים עם הקב"ה, הוא מתגלה עלינו, פסח על בתי בני ישראל, פסיחה זה להיות, להישאר, לשהות, ומשום שהקב"ה שכן בכל בית ובית מבתי בני ישראל, המשחית לא יכל ליגוע בבית הזה, השכינה שרתה שם, כל בית היה מן בית כנסת קטן, בית מקדש קטן. אז בליל הסדר הקב"ה בא ושוכן בתוך הבית שלנו ממש, השכינה נמצאת שם ממש....! לכן, לפני המפגש המיוחד הזה אנחנו צריכים להכין את עצמינו היטב, וכל לכלוך שעד עכשיו לא היה עיקרי וזניח, עכשיו חשוב מאוד להסיר אותו. אנחנו עומדים מול מראה של עצמינו שמראה את כל הפגמים הקטנים האלו, ועכשיו, אחרי שרואים את כל הפגמים הקטנים, אמנם כל פגם הוא קטן ובטל, אך כשמסתכלים על כל הלכלוכים האלו זה מצטרף לחתיכת עבודה מתישה נפשית, אבל חייבים להיות נקיים לפני המפגש הגדול והמרומם.
רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה ס"ג אומר: "גם הניגון הוא טובה להרועה בעצמו, כי מחמת שהרועה הוא תמיד בין בהמות, היה אפשר שימשיכו ויורידו את הרועה מבחינת רוח האדם לרוח הבהמיות, עד שיראה הרועה את עצמו, ועל ידי הניגון ניצול מזה, כי הניגון הוא התבררות הרוח, שמבררין רוח האדם מן רוח הבהמה.....כי זהו עיקר הניגון- ללקט ולברר הרוח טובה...ועל כן על ידי הניגון ניצול מרוח הבהמיות...".
זאת אומרת, האדם כל השנה אם יתעסק בלכלוכים ובסיגים זה יכול להוריד אותו, העיסוק בחטאים שלנו יכול להוריד אותנו, כי אנחנו מתעסקים בצדדים פחות יפים ונקיים, וזה יכול ללכלך אותנו עוד יותר העיסוק בהם, ומכיוון שהם ממילא שוליים, אנחנו לא מתעסקים בהם כל השנה, אלא מתקדמים ומוסיפים טוב בלי להתעסק במה רע. (שמעתי משל שזה כמו טיטול, אחרי כמה זמן שהוא שוכב בצד, הוא לא מסריח, אבל אם מתחילים להזיז אותו ולהתעסק בו הוא מתחיל להסריח....).
כל השנה אין לנו את הכוחות כדי להתמודד עם כל הלכלוך, ואם נתעסק זה רק יוריד אותנו, אולם לפני הפגישה עם המלך, לפני שהקב"ה מתגלה עלינו ושוכן בכל בית ובית, הקב"ה מבטיח לנו שהעיסוק בלכלוכים לא יוריד אותנו, והפגישה איתו תרומם אותנו ותעלה אותנו עוד יותר ממה שהיינו לפני כן.
אז אפילו אם ירדנו קצת בעקבות הנקיונות והחיפושים, כשאנחנו מתוודעים לנשמה שלנו, לעצמיות שלנו בשיאה, כשהקב"ה מתגלה עלינו והנשמה שלנו מתנוצצת בקרבינו, אז אנחנו מבינים שכל הלכלוכים הם חיצוניים, הם פירורים חיצוניים שנדבקים בנו, אך לא שייכים לנו, לעצמינו באמת, לעצמיות שלנו, וזה נותן את הכוח בנקיונות של החטאים, של יצה"ר, לדעת שעוד מעט נדע שכל הלכלוכים האלו הם לא אנחנו, ואנחנו בדרך לגילוי עצמינו באמת, את החירות האמיתית שלנו, ואז הלכלוכים לא ייאשו אותנו.
אמנם כל לכלוך הוא קטן ושולי, אבל כשמסתכלים על כל הלכלוכים, זה יכול להיות מייאש, כ"כ הרבה לכלוכים שדבקים בנו, אבל יש משהו שמנחם, כי כל עוד האדם לא הגיע לשער הייאוש, לשער הנ', אפילו אם נרד בעקבות חיפוש החטאים למ"ט שערי טומאה, המפגש עם הקב"ה יעלה אותנו מדרגות, ויראה לנו שהעצמיות שלנו היא שקובעת, אפילו שירדנו, כי הירידה הזאת היא לא בגללינו, היא בגלל לכלוכים חיצוניים שלא שייכים לנו, וזה מפגש אדיר שמרומם אותנו לגבהים.
תולעת ספריםםתודה, שמח לשמוע....
פסח שמח
תודה רבה.
בשמחה.
חג שמח!
בפסח אנחנו לא מאחלים "פסח מהודר ושמח" אלא "פסח כשר ושמח".
למה, מה אנחנו מסתפקים רק ב"כשר"?
אלא בפסח מתגלה העניין שאנחנו בנים של הקב"ה, ויש בו בחירה א-לוקית טוטאלית בנו, אפילו שיש הרבה לכלוכים ופגמים, ומבחינה חיצונית אנחנו שקועים במ"ט שערי טומאה, "בני בכורי ישראל", והוא בוחר בנו ומעלה אותנו ומראה שכל החטאים הם חיצוניים, הם בגלל כל השעבודים שלנו לדברים שהם אינם אנחנו, ובפסח אנחנו מתבטלים לקב"ה, מבינים שזה הבית שלנו, זו המהות שלנו, זו העצמיות שלנו, ולכן אנחנו מתמקדים יותר בבסיס, בקמח ומים, בנשמה שלנו, בעיקר שלנו, זוכרים מה העיקר, ומאריכים בעיקר הזה ועוסקים בעניין הזה בעיקר, ההרחבות, ההוספות, הקומות הנוספות על גבי הקומה הזאת זה במהלך כל שאר השנה, אבל בפסח אנחנו חוזרים למקור ומתמקדים בו, העיקר להיות בנים של הקב"ה...
(אמנם, יש גם את העניין שדווקא בפסח אנחנו מהדרים, אך אנחנו מהדרים בהלכות פסח, בעניין הזה של העיקר הזה אנחנו מהדרים, בעניין שאנחנו מנקים לפני פסח ככל יכולתינו, אך זה לפני, בפסח עצמו זו לא הנקודה, בפסח עצמו מתגלה העצמיות שלנו וגם אם יש עוד פירורים שלא שמנו לב אליהם, לא נורא, אם התלכלכנו וירדנו, לא נורא, מתגלית העצמיות שלנו, הבסיס שלנו, המקור שלנו, הנשמה הגדולה שלנו שמופיעה וזורחת, וזה העיקר בפסח עצמו....).
שנזכה....!
איפה שכתבת ''וגם אם יש עוד פרורים שלו שמנו לב אליהם..'' אז אולי לא נורא כי ביטלנו אותו בבעיור חמץ אז לה לא משנה אם נשאר קצת...
סליחה אני מודה אני לא יודעת לנסח אבל מקווה שהבנתם...🙈
אה, חזק...!
יפה מאוד, השלמת את דבריי, יפה.
תודה רבה.
שמח לשמוע שיצא טוב....
חג פסח כשר ושמח.
עוד וורט שעלה לי על בסיס הרעיון הזה:
לפעמים לאדם קשה בנקיונות, מותש נפשית כל פעם לבוא ולחפש ולחטט עמוק ולהסיר את הפגמים והחטאים שלו. אבל אדם צריך להיות כמו הסקווץ', אם הוא כבר פחות מנקה וחסר מים וסבון, אתה לוקח אותו לכיור, שם סבון, מים, וחוזר ואז הוא מתחיל לקרצף היטב, מתמלא כוחות ואנרגיות חדשות בנקיון, כך האדם צריך ללכת למקור המים החיים שלו, הנשמה שלו שנותנת לו את החיות, וממנה להתמלא כוחות חדשים ורעננים בעבודת הנקיון הזאת.
אך אם אפילו זה לא עוזר, והאדם כל פעם שואב עוד כוחות בשביל עוד פעם לנקות, צריך האדם ללמוד לשים כפפות. לפעמים המגע הישיר עם מים שהאדם מנקה איתם למשך הרבה זמן יכול לייבש את האדם, למנוע ממנו להתחדש ולהיות רענן בנקיונות, אבל אם האדם שם כפפות, מבודד את עצמו מהנקיון והעיסוק הישיר עם הלכלוכים, ויודע שהוא באמת לא שייך ללכלוכים האלו, הם חיצוניים, הוא רק מנקה מבחוץ כי זו העבודה שהוא צריך לעשות, אבל באמת זה לא הוא, מתחת לכל השכבה המלוכלכת, יש לו כוחות רעננים וחדשים של בריאות, אנרגיות, חיוניות, שמחת חיים, ואז האדם יכול לעבור את הנקיונות בלי שהלכלוכים ישחקו אותו וידכאו אותו, אלא ההיפך, ידע בזכות זה להגיע לנקודה הפנימית הזאת וממנה לשאוב כוחות חיים עוד יותר גדולים מלפני כן.
שנזכה....!
ואיי אתה כותב ממש יפה..
אתה יכול להוציא ספר...
אם כן תגיד לנו...
מועדים לשמחה!
תודה רבה....
בעז"ה יש תכנונים...
אבל אז זה יהיה אווטינג...
חגים וזמנים לששון...!
תודה רבה...
שה' יהיה בעזרי לכתוב בדרך קצרה כמה שניתן ("לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה"), ושדברי ישמעו בעז"ה, אמן.
מזל שיש עוד ימי חול המועד ושביעי של פסח
בשמחה...
תודה רבה.
כן, ב"ה.

בהצלחה ❤ ❤ ❤
אין לי מושג... פרק תהילים בשבילך![]()
נעה ונדהאני חושבת שכדי שתבדקי את כל האופציות שלך, תכתבי יתרונות וחסרונות לכל דבר וזה מאוד יעזור לך להחליט מה לעשות. ככה אני עשיתי.
איזה תחום מעניין אותך?
בשירות לאומי יש בלי סוף אופציות:
* חינוך - יש אופציה שווה ממש של האגודה להתנדבות של שירות + לימודים בחינם.
* עבודה עם מבוגרים - כמו והדרת.
* חינוך מיוחד - כמו גנים, בתי ספר, עמותות, אולי שלווה.
* עבודה משרדית - כמו הילמ"ה (הייטק למען החברה).
* גרעינים - תורניים או לא, זהות.
ולא זוכרת מה עוד, אבל יש עוד.
חשוב שתבדקי למה נשאר סיירות ותבחרי בין מה שנשאר לך לבדוק.
בלימודים תבדקי לפי מקומות מה הם מציעים (המכללה, אורות, מכון טל, המכללה למנהל, אולי איזושהי אוניברסיטה), ותסנני מה מדבר אליך. משהו בסגנון הוראה? הייטק? משהו שקשור למתמטיקה? מדעים כלשהם? רפואה?
אל תבדקי לפי שירות או לימודים, אלא לפי מקומות ספציפיים. אם את רוצה ללכת לגרעין באור יהודה למשל (סתם זרקתי) או ללמוד מנהל עסקים, או קלינאות תקשורת, אני יודעת...
בסוף החלטה כזאת זה לא משהו קל (מניסיון, אני סגרתי ממש לא מזמן וברור שיש חששות). אבל אחרי שתחליטי תעמדי מאחורי ההחלטה שלך עד הסוף, גם אם היא לא מושלמת. תזכרי גם שבמקרה הכי גרוע אפשר לעבור באמצע שנה הבאה וזה לא סוף העולם.
בהצלחה ממש
מפרסמת...
בת סודתודה!!
שכל אחד ישלח כאן את השיר האהוב שלו..
סתם באלי לראות סגנונות...
תודה
ואוהב הרבה שירים\ניגונים - להבדיל בין קודש הקודשים לחולין.
אבל אם ביקשת שיר - 'עוד טיפה' של שולי רנד. [אוהב מאד עוד הרבה שירים שלו, אבל זה אחד הטובים.]
ביני לנדאו, אביתר בנאי
יש פרויקט מהמם שנקרא "שרים שיר השירים" שפשוט הלחינו כל פרק של שיר השירים וזה מאוד מיוחד
לי אין שיר אהוב.
אני ממש אוהבת את השירים של רביב כנר!!
את השירים האחרונים שהוא הוציא בעיקר..
זה קשה... אני חושבת שהשיר שהכי אהבתי אי פעם היה כתר של ביני לנדאו.
כרגע זה בית הספר הישן של ים רפאלי (בד"כ אני משתדלת לא לשמוע זמרים חילונים...)
בעיקרון הסגנון שאני אוהבת הוא מזרחי
אממ אחד מהשירים...
כן נתקלתי באולפנא בשירים של ישי ריבו חנן בן ארי, עקיבא, וכאלו ואני מכירה אותם, אבל פעם לא היה בא לי לשבת ולשמוע אותם בזמני הפנוי.
בכל מקרה, זה השיר ששמתי פחות יותר בלופ חוזר בזמן האחרון:
מתנה משמיים
נשמת
ותחזינה
חושב על ירושלים
ויהיו זרעי
וכל מי שעוסקים
ותשפיע
אודה השם
קולי שמעת
הראל טל
ביני לנדאו
ישיבות שיודעים לשיר יפה...
ישיבת רועה ישראל
ועוד מלאיווןןן (זה שילוב של מלא ומיליון...)
אני עושה עם המשפחה שלי מסלול רטוב... אפשר להכניס אותן למים? מה יקרה להם?
תודה רבה חגש
בעיקרון בלסנטון זה אחלה למסלולים
פשוט.. הרגל צריכה זמן להתרגל אליו. קחי בחשבון..
לעניין המים,
בלנסטון אטום למים עד גובה מסויים. ואם המים גבוהים יותר מהנעל.. אז הנעל תירטב והכל בסדר
כשהייתי בכיתה ט' או י'.
כדאי לך להיזהר לא לשרוט אותם באבנים מסביב, זה באמת ישאר לתמיד. המים יתייבשו ואם הם לא מלוכלכים במיוחד הם לא ישאירו שום סימן.
"כדאי לך להיזהר לא לשרוט אותם באבנים מסביב, זה באמת ישאר לתמיד." ואם אני לא אזהר זה יהרס? יענו לא בא לי להיות עליהן בלחץ שלא יהרסו
רק תיזהרי לא לבעוט באבנים בטעות. זה לא אמור להיות מסובך מידי.

נראלי אין בעיה, כאילו הם לא יהרסו לגמרי אבל גם לא יישארו חדשות..
עדיף משו ישן לטיולים...
בהצלחה בטיול, תהני![]()
רק שאחרי שהן יתביישו זה קצת יכהה אותן. כל לכלוך קטן וכל שריטה נשארים לתמיד. וזה חלק מהיופי
לפעמים באלי לתת בעיטה לכדור הארץ.
חלאס! עופו לנו מהמדינהההה
תפסיקו לרצוח!!!!
דייייייייייי
(שמה פה משהו שכתבתי ובורחת...)
ריבונו של עולם!
ממצרים גאלתנו
היינו לך לעם
עוד מעט נשב בליל הסדר
כאילו הכל בסדר
ויש כאלה שבשבילם נחרב העולם
שאצלם כסא אחד ישאר מיותם
ולהם אין את מי לשאול
את ארבעת הקושיות
או אין להם מי שישאל אותם...
ומתוך הבנה עמוקה שזה בלתי אפשרי
להבין את דרכיך הנסתרות
ומתוך הבנה שיש רגעים שהשתיקה
היא התשובה לשאלות הבלתי פתורות
מתוך מחשבה שהכל לטובה
מתוך כאב שבא מתוך אמונה
מעיזה לשאול עוד שאלה חמישית קטנה:
מה נשתנה?
מה נשתננו מכל העמים,
שסבלנו רב עשרת מונים
כבר אלפי שנים
נרדפים, גולים, מעונים
ועד מתי נמשיך לזעוק די בתחנונים?
לאלוקים פתרונים...
ועדיין אנו מאמינים בני מאמינים
סבא מעביר לנכד מסורת יקרה מפנינים
ממצרים גאלתנו,
מבית עבדים פדיתנו
ואהבת עולם אהבתנו
בניסן נגאלנו
ובניסן עתידין להגאל
רק שנזכור זאת בעצמינו ונתעורר:
אנחנו קדושים ומובדלים מכל עם אחר
ונצח ישראל לא ישקר!
חבלי משיח, אין לי מה להוסיף.
חיות אדם זה המילה הכי מתאימה להם !!
לב❤לב❤לב
אהבתי❤
שתדעי שזה דבר פשוט נפלא שכואב לך על זה.
באמת.
לכאוב על מישהי שאת לא מכירה, ולכאוב על האדם הזה שנשאר לבד... זה מדהים שאכפת לך.
לעניין השאלה,
נסתרות דרכיו של הקב"ה, אנחנו לא באמת מבינים אותו כל הזמן.
אנחנו לא באמת יודעים מה מטרתו של כל אחד מאיתנו בדיוק, מה באנו לתקן כאן וכו'
והקב"ה, שיודע את זה, הוא דיין אמת. אמת. גם כשאנחנו לא מבינים את זה.
ואנחנו לא באמת יודעים האם כמות המצוות שלנו מספיקה כדי לבטל את הגזרה הזאת.
וגם אם כן, יש לפעמים גזרות שנגזרו בשמים - שאפילו אם היו מתפללים מספיק, נגזרה הגזירה לפני הקב"ה..
נעה ונדהבאמת כואב הלב.. השתתפתי במיזם ובאמת לא נתפס מה שקרה שם. רק ה' יכול לעזור...
אבל סליחה על הבוטות, ה' לא עובד אצלנו. אנחנו לא יכולים לדרוש ממנו שיעשה את מה שאנחנו חושבים שנכון. קישור לשיעור חזק בנושא: תפילה - Archives - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם ששמעתי רק שלשום. הוא מסביר את זה טוב. מומלץ!
לה' יש דרכים מתסכלות לפעמים להגיע אל הטוב המוחלט...
באתר לדעת להאמין מביאים כמה סיבות טובות לזה: שאלת הרע בעולם
עצוב וכואב ממש.
זאת שאלה שהרבה פעמים שואלים אותה על דברים דומים...
הקדב"ה החליט את מה שהחליט וכנראה שככה זה היה צריך להיות
ברור לי שכל המעשים והתפילות שנעשו לא נעשו סתם
וכנראה הם יכפרו על משהו אחר
"אין תפילה שחוזרת ריקם"
וקישור לתשובה מפורטת יותר- ג - פעולתה של התפילה - פניני הלכה
קמתי ואמרו לי שהיא נפטרה.הייתי בשוקק!
הייתי בטוחה שהיא תבריא!!
צמממש עצובב!
ומסכןן יניב!! נשאר לבד!!
ה' אמר למשה
= אי אפשר להבין מדוע ה' עושה דברים (ה' מרחם על מי שהוא מרחם)
אם היינו מבינים כל דבר שה' עושה אז לא הייתה לנו בחירה..
אלא היינו רואים ישר שה' הוא הטוב המוחלט.
לגבי השאלה מה עם כל התפילות והמעשים הטובים..
וואלה לא יודע..
אבל לפעמים מתפללים על דבר אחד וה' מפנה את התפילות לדבר אחר.
לדוג' אולי חס וחלילה היה אמור להיות פיגוע גדול וכל התפילות שהתפללנו עליה עברו לפיגוע ולכן הפגוע לא קרה...
בכל אופן אם ננסה לחשב חשבונות שמים לא יצא מזה טוב..