פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 327)

039376052

לא מצאו לך איזה שם חיבה??🤔

אז זה בעיה

נ.ב. אני רוצה להאריך את השם משפחה...

מה הכוונה לא בן 16??
ואגב יש לי אח בן 15 וקוראים לו שוקו ....
שריטה...

אם זה קליט זה יתפוס

זה לא כ"כ קליט

זה נוגע בלב, ואני מזדהה עם המילים.. 

כואב

רציני אני מזדהה עם זה לקחתי לנקודה שרגישה אצלי וזה ממש נכוןןן

שימי לב

הוא לא ראה את זה??

אבל את הגבת לי במקום להגיב לו

אני צריכה ללחוץ על ה- תגובה שלו?

מי שאני רוצה להגיב לו אני צריכה ללחוץ על ה- תגובה שלו?

רציני אני מזדהה עם זה לקחתי לנקודה שרגישה אצלי וזה ממש נכוןןן

נכון?

תקופה שחורה שפרקה אותי לפירורים (ועכשיו אחרי שנה וחצי מצליחה לקום מזה)
כאילו שמשתלט עליך יאוש אמתי⁦...

וכתבת מהמם....

אצלי זאת הייתה תקופה שבאמת כבר לא עזר לי אפילו לבכות (הייתי רגילה שאני בוכה ואז יש הקלה... אז לא... הבכי מוביל למועקת אינסוף)
נראה לי זאת בעיה נפוצה בדור שלנו ומי שרגיש אז עוד יותר
אבל כשהיה לי פתח והשתנתה לי המציאות, החלטתי ללכת על זה כולי לקחת את ההזדמנות ולהשתנות לא משנה מה, לקום לקום לחיות
למדתי להאמין, לא באופן חיצוני
לא להאמין איך שבאלי, להאמין באמיתי, יראת שמיים, לא אכפת לי מה אחרים אומרים (ולא בקטע של פוזה) בקטע של ''שיויתי השם לנגדי תמיד''...
שמעתי רבנים חרדיים (בעיקר הידברות) כי רק שם מצאתי את הבסיס... רבנים דת''ל בד"כ אומרים את המסביב, דברים גבוהים... ורבנים חרדים יותר ישירים, וביחד הם מאזנים. ככה בניתי לעצמי.
כמה עקרונות: ה' רואה הכל, משגיח, מכוון כל שנייה ויודע מה טוב. הוא כל יכול. הוא אוהב אותי. וצריך באמת להפנים את זה... לזכור שלא אנחנו שולטים במציאות, ושהכל לטובה, ושה' משגיח עליי באופן פרטי.
כאילו, זאת קצת גאווה לחשוב שאני כישלון אם זה בכלל לא אתה זה שעושה את הדברים, אם בכלל ה' החליט ככה ואם בעצם ה' שם אותי פה. אז כאן כנראה אני צריך להיות וזה הכל. תמים תהיה עם ה' אלהיך, דבר איתו.
בעז''ה יהיה טוב!
באהבה תהיה חזק אחוי!

ווואווו את ממש אלופה!!!

 

הלוואי והיה לי חצי מהכישרון שלך..

 

אולי תעזרי לי לכתוב לגננת של הבן שלי ברכה לפורים??

 

אני פשוט מאוד גרוע בתחום...

את יודעת... התשובה הקבועה... "זה גיל שבו את בונה את האישיות שלך. ואם יהיה לך חבר את תעצבי את הזהות שלך לפי איך שהוא היה רוצה אותך, ולא לפי מי שאת באמת ובלה בלה בלה..."

😅
שטויות. הבעיה בקשר כזה זה שלא תמיד מגיעים מספיק בוגרים לקשר הזה ובדכ אנשים לא יודעים לבדוק את עצמם מספיק אם הם באמת עושים את זה ממקום בנוי ולא ילדותי.
וגם אם זה הולך לחתונה הרבה פעמים ממש ממש קשה לשמור נגיעה.
אנחנו ב"ה עמדנו בזה, אבל זה היה לא פשוט בכלל.

פרוטקציות בהנהלה

גם אני לא מבינה מה הבעיה וכל התשובות האלה לא באמת מסבירות...

בגיל 14-15 זה מה שסביר שיקרה אף שיש יוצאים מן הכלל...
צריך שתהיה מסגרת בטוחה...

חתונה בגיל 15 היא הגיונית ובסדר. היום כנראה קצת פחות, אבל תיאורתית.
קשר, כל קשר משמעותי בעצם, שמתיימר להיות נפשי או גופני בלבד הוא קשר מסוכן שעלול לפגוע ולערר לא מעט יסודות.

על הצד הפיזי, אני חושב שהעולם היום כבר הוכיח את הנקודה, ויש לא מעט אמירות, מחקרים, שירים, סרטים לדיבור בכלל על הנושא. אי אפשר להפריד לכיוון הזה.
ולצד הנפשי, אני חושב שכל מי שחווה יכול להעיד, גם כאן ואולי דווקא כאן ממש לא ניתן להפריד.
קשר זוגי בריא צריך להיות בשני המישורים -- נפשי ופיזי -- קשר שאינו כזה, פוגע.

וצריך להאריך באיך הוא פוגע ולמה, אבל בינתיים אעצור כאן.
וכמובן, שיש את רצון ה' בעולם וע"פ אנו אמורים ללכת, פשוט כי הוא רוצה בטובתנו הבלעדית.

נכון, זה הדבר הרצוי וההגיוני- החיבור בין איש לאישה.

אבל, בדבר הכי גדול בעולם-האהבה, יש את הפוטנציאל לאהבה ולטוב הכי גדול, כמו גם לשבר ולכאב הכי גדול.

זה כמו לעלות על רכב ולנסוע בו על 130 קמש כשאתה לא יודע לנהוג.. אין לך שליטה עליו!

ככה גם באהבה- בגיל צעיר אין לך יכולת לשלוט על הלב (לא שבגיל מבוגר יותר זה מוחלט), אבל העוצמות של הדבר הזה יכולות לגרום לשבר וכאב גדולים מאוד. 

לכן- עדיף לא להכניס את עצמנו לדברים שאנחנו לא יודעים איך ייגמרו והאם יש לנו יכולת להכיל אותם. אף אחד לא חסין בפני הדברים האלו. 

תשמרי על עצמך, באמת. כמה שקשה בגיל הזה, זה שווה את זה.

שלא יהיו אי הבנות

*אגיד

השאלה אם זה עדיין לא מתאים

זה בחירה שלך..

אם את מרגישה שזה לא טוב לשים תמונה אז תורידי אותה..

אם את לבושה צנוע, אין הבדל בין לראות אותך בתמונה או במציאות.

שכולם רואים מי את
את יכולה לשים תמונה אחרת פשוט
אבל זה לא בעיה הלכתית למיטב ידיעתי.

אני מניח שרוב האנשים פה עוד לא למדו כל מה שצריך כדי באמת להכריע בשאלות הלכתיות

יש רבנים שאוסרים ממש ויש כאלו שיותר מקלים.

תשימי לב לעצמך רגע... מה דעתך על הנושא? מתאים ב100% או לא? ולמה? זה שאת רוצה שתהיה לך תמונה בפרופיל זה סתם כי יש לך תמונה נחמדה או כי את בדיוק מתכתבת עם בנים ובאלך שיראו?

התשובה אמורה להיות מאוד אינדוודואלית. כי בעיה באמת- לדעת הרוב אין. אבל כן יש תחושה אישית. אישית הייתה לי תקופה דיי ארוכה שלא שמתי פרופיל כי הרגשתי שזה לא מתאים בלי סיבה אמיתית. לא הרגיש לי מתאים לרוח ההלכה...

למרות שאני פנימייה...

זה ממש כיף לדבר אם ההורים, פתאום מרגישים יותר בנוח, מאיפה באת...

זה גם ממש ממש חשוב!! זה משמח אותם

כי אני לא הכי מדברת איתם...

ובבית גם לא הכי משתפת...

בכללי יותר כיף לי לדבר עם חברות אבל כל דבר שמציק או קשה תמיד אני מספרת להורים

 

אין לך מושג אפילו כמה את צודקת באושר שזה גורם להם. תמשיכי ככה!

במיוחד בנות לאבא.

ברוך ה'

גם טלפוני וגם בדיבור

לעיתים בכלל לא
אבל אני בבית לא חוכמה!!

איזה כיף לעבוד בעיר ולראות את ההורים והאחים כל יום תענוג פשוט.אף אחד לא יעזור לכם רק המשפחה עם הקשר הגופני הקרוב ביותר פשוט.יום טוב 

כמעט ולא יצרתי קשר, הייתי כל השבוע באולפנה ולא זכרתי בכלל להתקשר לאמא, היא זאת שהייתה מתקשרת (ואז לא הייתה לי שום היה לדבר איתה).
בדיעבד אני יודעת שזה מאוד צעיר אותה.
וכשהתחתנתי- ראיתי את בעלי מתקשר כל יום להורים שלו, עוד מימי התיכונית, וראיתי כמה זה חשוב, להם ולנו, וכמה זה בונה את הקשר. מאז בזכותו אני מתקשרת כל יום לאמא שלי, ועכשיו גם כל יום לשתי הסבתות שלי.
זה לא חייב להיות שיחה ארוכה, כי העיקר הוא הפניה, הזכירה, ההתייחסות, השמירה על הקשר..

אני שונאת אותם.

אבל אני רק מזדהה עם ההרגשה...

גרתי פעם בעיר ואז עברנו לישוב וזה באמת מהלך כיף!

אני לא חושב שהורים יעברו לישוב בגלל שהילד שלהם רוצה ...

אבל בעזרת ה' שיהיה עוד סיבות... ואז תעברו לישוב...

בהצלחה 

אמרת שאת לומדת באולפנה, אז את יכולה ללכת לחברות שגרות בישוב לשבת או משהוא כזה....

ואז תטעמי מהישוב...

אבל עדיין זה הבית שלי ולפעמים כדאי לנשום בית... ואז מתישהוא נמאס  

ואני לא יכולה "לבקש" מחברות כל הזמן... אבל מקווה שזה יקרה

שתעברו לישוב

תבואו יהיה כיף ...

תמיד כיף גם עם הערבים... חחחחח

סתם לא

 

זה לא כמו לגור ביישוב אבל זו התחלה ואולי תפגשי שם גם נערות אידאליסטיות כמוך.

שווה לחפש אותו

אבל הישיבה שלי ביישוב ואני נמצא בה רוב השנה אז זה אחלה

חיסרון מבחינה דתית, חברתית ואידיאלית, בשלושת הדברים האלה היישוב אינו ארובה.
ביישובים יש הרבה בעיות דתיות (תלוי איפה ואכמ"ל), כשיש בעיות חברתיות ביישוב זה הרבה יותר הרסני מאשר בעיר שיש הרבה יותר אפשריות, ואידיאלית, מגורים בעיר (ביוחד כגרעין תורני, בלי להכנס איפה) מהוים אידיאל גדול מאוד (כמובן, בלי לזלזל באידיאל של היישובים ביו"ש).
כאמור יישוב דתי אינו ארובה לשכנים וחברים דוסים, ולהפך, בעיר יותר קל למצוא חברים מתאימים מפנח שההיצע גדול הרבה יותר.
העיצה שלי היא, תקשיבי להורים שלך (כשתתחתני תגורי איפה שאת רוצה, זה לא ממש נכון אבל יש יותר שליטה)
ויותר מזה נשמע שההורים שלך בעמדת השפעה בעיר (רב קהילה), תבקשי מהם לעזור לך לממש את האידיאלים שאת רוצה בעיר שאת נמצאת בה.
הערת אגב, אני כמעט כל חיי הייתי בעיר, למרות שבגיל הנעורים הייתי בטוח שאני אגיע ליישוב. היום אני בעיר ולא מרגיש שום חוסר אידיאלי בחיי (ואף מימוש גדול מאוד.)

אבל שחברות שלי גרות ביישוב- כמעט כל הילדים הולכים בדרך של ההורים, יש כזה משפחות 'מיוחסות'... 

מה זה ארובה? לא כל כך הבנתי... כמו בועה?

ברור לי שהאידיאלים בעיר חשובים מאוד! אבל אני לא כזה יכולה לממש אותם... אני עדיין קטנה שלא יכולה לממש ולהשפיע כל כך, לפי דעתי... לא כזה יוצאים להתנדבויות, ריבונות, עמותות וכאלה... וממש באלי חברות שיבואו איתי לכל הדברים האלה, ואני מרגישה שזה מתפספס, כי כולם עירוניסטיים פה...

ברור שההורים שלי משפיעים על העיר! ואני כל כך מעריכה אותם!! אבל עדין זה קשה... 

וואלה עם ההערת אגב... נחיה ונראה 

כשהייתי בגיל תחילת תיכון היה את כל המאבק על גוש קטיף.
למרות שהייתי בעיר היה הרבה מה לעשות ובכללי הנוער היה מאוד בעניין. הקמנו דוכנים, עמדנו בצמתים ומה לא.
היום לא חסר דברים בכיוון הזה גם בערים (לצאת להתנדבויות-ארגון חסד, בית אבות וכו׳, ריבונות, עמותות הכל קיים גם בעירח. לא יודע באיזה עיר את גרה ויתכן שהנוער בעיר שלך ובגרעין שלך לא ממש בעניינים האלה. אבל זה לא מחייב בגלל שזה עיר. אפשר לגור בעיר ועדיין להיות מאוד מחוברבלכל העניינים האלה בעיר. וכמה שהעירוניסטיים צריכים לשמוע את השיח האידיאליסטי של ארץ ישראל (דבריך רק מוכיחים כמה שזה חשוב ומאידך חסר).
שנית, עצם המגורים בעיר, שמירת תו"מ בשלמות יש בזה משהו שמאוד מרומם את העיר והתושבים (סתם בלי לעשות כלום). אנשים היום לא מבינים מה זה משפחה יהודית (כן, כן, אבאמא ילדים) ולך יש חלק גדול בזה בלי לעשות כלום, בלי לומר כלום לאף אחד, רק ללכת ברחוב, להיות בבית כשמגיעים אנשים לסעודת שבת או לאיזה שיעור שמתקיים בבית.
כל העניין של גרעינים תורניים קיבל דחיפה מאוד חזקה אחרי הגירוש מגוש קטיף. כל המהלך הזה גרם לרבים להבין שאי אפשר לחזק את ההתיישבות ביו"ש במנותק מעמ"י שנמצא בשאר הארץ (האדישות שהייתה במקומות רבים יכלה לשגע פילים-תשאלי את ההורים שלך). לאנשים הגרעינים התורניים ובכלל זה את יש חלק גדול מאוד בחיבור של עמ"י להתיישבות ביו"ש.
עניין אחר. מו"ר הרב טל, אמר פעם שלגור בנצרת עילית (נוף הגליל בלע"ז) זה לחיות בתוך קידוש השם גדול. כל אטב כביסה שתולים זה קידוש השם. ושוב, אני לא יודע איפה את גרה, אבל כנראה שזה נכון גם בעיר שלך עם האתגרים שהיא מזמנת לתושביה התורניים. (הדוסים בלשון הנוער)
את יכולה להראות את כל מה שכתבתי להורים שלך ולראות איך את ממנפת את עצמך (עד שתתחתני ותוכלי להחליט בעצמך איפה לגור).

אגב כנראה הייתה לי שגיאת כתיב, היה היה צריך לכתוב ערובה ולא ארובה.
אין שום דבר שמבטיח שביישוב לא יהיה בעיות חינוכיות, ואת לא יודעת איזה מאמצים ההורים של החברות שלך היו צריכים להשקיע כדי להצליח. יש משהו ביישוב שנותן הרגשה שכאילו הכל בסדר ואפשר לשחרר את הילדים לעשות מה שהם רוצים, איפה שהם רוצים. הרי נמצאים בחממה של היישוב שלכאורה שום מזיק רוחני או גשמי לא נכנס לשם. אבל, המציאות מוכיחה שזה לא תמיד נכון (תלוי ביישוב) ודווקא בגלל שכולם בערך אותו דבר, הרבה יותר קשה להבחין בבעיות ואכמ"ל.
תשתפי את ההורים שלך, אל תוותרי להם. הם מכירים אותך ואת העיר שלך הרבה יותר טוב ממני (אני לא יודע כלום), והם יעזרו לך לממש את עצמך דווקא בתוך העיר.

ממש עזרת לי!!!

ותכלס... שחושבים על זה אתה ממש צודק. נגיד סתם בייביסיטר שהייתי אצלו- דתיים לייט- אמרו לבת שלהם שהיא גם תלך לאולפנה כמוני וכו... לא יודעת עד כמה זה יקרה ;) אבל ברור שזה משפיע!

ובאמת ההורים שלי הקימו את הגרעין עם חברים מהגוש, כי הם באמת הרגישו את מה שאמרת...

אני מקווה שה' ייתן לי כוח להשפיע יותר על העיר, ולא רק להיות שם... וגם זה לרוב לא...

 

ושוב- תודה רבה!

נק׳ נוספת, כתבת בשירשור אחר המלצה לחפש מניין של תפילות שבת שמתחברים אליו. מי שגר ביישוב בד"כ אין לא את האפשרות לבחור מה שאוהבים, מה שיש זה מה שיש.
וזה נכון גם עם חברים, ופעילות חברתית, ביישוב או שמסתדרים ואוהבים מה שיש, או שאין! בעיר הרבה יותר קל למצוא את מי ומה שכן מתחברים אליו.
בהצלחה בהמשך הדרך.

אבל בדרך כלל גם בייושובים יש ישובים או מנייני קרליבך יפים- שמתאימים לדוסים!

תודה!!

רק שעכשיו זה כדי שיהיה ריבונות ביו"ש
כמו הערב שיש הפגנה מול בית ראש הממשלה.

שכחתי להגיד שמה שעוד מרחיק אותי מאנשים זה שאני לא מכירה הרבה דברים שאנשים בציונות הדתית מכירים ואז אני בכלל לא קשורה.

קודם כל זה שהתחלת בגיל צעיר מהבחינה הזו- זה מצויין. זה ממש יקל בהמשך.
בנוסף, חשוב למצוא חברה שדומה לך. אחרי י"ב זה יחסית יותר קל- יש מדרשות ואי"ה אחרי החתונה זה גם יחסית קל- יש היום לא מעט קהילות של חוזרים בתשובה.
איך חזרת בתשובה?
דרך רב מסוים שהלכת לשיעורים שלו?
אם כן, היו עוד בנות גילך?

כל הכבוד על התהליך בגיל כ"כ צעיר.
בהצלחה....

להתחזקות אני ממליץ על ספר שמאוד חיזק אותי משיבת נפש של רבי נחמן.

 

גם אני עברתי שינויים בחברים אבל ראיתי שה' מנחם אותי שלא טעיתי שרציתי להתחזק בעזרת ה שכולנו וכול עם ישראל הקדושים נזכה להתחזק!

את אמיצה כל כך!! כל הכבוד לך!!
לא פשוט בכלל להיות חוזרת בתשובה.
נסי אולי ליצור קשרים עם בנות מהישעור למרות שאת מרגישה לא קשורה. הרבה פעמים אנחנו מרגישים שמסתכלין עלינו מוזר למרות שזה רק בהסתכלות לנו. יכול להיות שהן כן מעוניינות בקשר.
עם החברות מהעבר לא הייתי אומרת לך לנתק את הקשר, אבל כן לחזק קשרים עם אנשים משתייכים יותר למצב הרוחני בו את רוצה להיות.
בהצלחה!!

חזק ..אני ממליצה לך להאיר פנים לאחרים ולתת לדברים לקרות מעצמם..תהיי יותר שותפה בהפסקות ותוותרי על הרצאה אחת באמת שלא יקרה כלום ד' מצווה אותנו ''וחיית בם'' את מצווה לחיות ולא רק ע''פ נשימה .
בהצלחה יקרה שולחת לך חיבוקים!

לא מסכימה עם האמירה "לחיות ולא רק על פי הנשמה" אלא כשהנשמה והגוף מחוברים בשלמות אז הם לא סותרים אלא משלימים ותורמים אחד לשני .לדוג' ליצור חברויות זה גם קשור לנשמה כי את יוצרת קשר עם נשמה אחרת. מרבה רעות בישראל, גם עם חברות אפשר לעשות טוב ביחד.
צריך למצוא את האיזון בין דברים חשובים שונים בחיים תוך נתינת משקל מתאים לכל דבר. וכן, גם ליצור חברויות זה חשוב וחשוב להשקיע בזה זמן.

והמקלדת מסדר את המילים איך שבא לה
מתנצלת מראש ;)

זה מוזר.
את נשמעת סבבה לגמרי .
ואפילו מתוקה .

לפעמים אנחנו מרחיקים את החברה מאיתנו בלי לשים לב. תנסי לחשוב ותגלי שיש הרבה בנות סביבך שהיו שמחות להיות חברות שלך.

אם את מחפשת חברות לקשר עמוק ואמיתי זה לוקח זמן.. ואת בגיל שעוד משתנה אז בכלל..

תחייכי נסיכה!

את חווה את זה כי את נמצאת במקום מאוד מסויים.
ככל שתגדלי ותצאי למקומות אחרים הבעיה הזו תעלם.
בציונות הדתית יש המון חוזרים בתשובה שגדלו בחברה חילונית.
רוב אלה שגדלו בציונות הדתית, בפועל גדלו בחברה מערבית-חילונית עם קצת אידישקייט ולימודי קודש.
הספרים, הסרטים,האתרים - הכל אותו הדבר.
באוניברסיטה, בשרות לאומי, בעבודה, בשכונה תראי שההבדל הזה שאת מתארת כבר לא קיים.

אבל בעלת תשובה בגיל מאוחר יותר
זאת תקופה לא פשוטה באמת ולוקח זמן עד שמוצאים מקום
ואני אומרת אישית שעוד לא לגמרי מצאתי את המקום שלי, שום מקום הוא לא חלק מאה אחוז.
ובטח שמי שהגיע מסביבה דתית פשוט לא לגמרי מבין על מה אני מדברת ואני לא לגמרי מבינה אותו.
אני כן יכולה לומר שבקטע הזה בלי חברים זה קשה מאוד.
לא הבנתי אם את במסגרת דתית או לא.
בכל מקרה, תשמרי על החברות שלך.
חברה של ממש תבין כשאת משתפת בקושי גם אם הוא דתי
אפילו אם תהיה חברה אחת או שתיים, תשתדלי לשמור עליהן.
ורב או רבנית
בעיניי חייב. מישהו שהוא נגיש בהודעות, בשיחות, בשאלות.
ואולי אפילו רבנית שאפשר להתפרק עליה בכאב כשקשה לי בתשובה ואני בכלל לא מבינה בשביל מה עשיתי את זה..

שאלה פשוטה.. האם את בכלל מצליחה להתחבר לעצמך?? מורכבות פירושה ריבוי קונפליקטים ואם את מתקשה להתחבר לעצמך

ברור שאנשים יתקשו להתחבר איתך  נראה שיש לךקצת  עבודה על זהותך ושיהיה לך זהות ברורה אז תיווצר חברה בהתאם  וחוץ מזה את ממש צעירה סבלנות.. את ממש לא הולכת להישאר לבד המון בהצלחה!!

המעבר בין קהילות ותפיסות עולם תמיד קשה, בכל גיל וגם לאחר הרבה מאוד שנים.

קחי לדוגמא את שולי רנד, הבנאדם חזר בתשובה לפני עשורים, ועדיין השיר האחרון שלו זה שהוא תלוי "בין קודש לחול" - בין העולמות. עוד שיר זה "דע בני אהובי" שגם בו מתבלט מאוד הקשר שלו לחיים הקודמים ולמשפחה האוהבת שהשאיר מאחור.

זאב אבינר (הבן של הרב אבינר) הדתל"ש, אבל לקח לו שמונה שנים להוריד את הכיפה סופית, ועד היום מכבד את אבא שלו.

 

אני מסתכל על זה ממבט הפוך, מבט של דתל"ש בתחילת שנות העשרים. אני פשוט לא מצליח להתחבר לצעירים חילוניים, הם כל כך שונים ממני!! עדיין הגרעין החברתי הקשה שלי הוא קבוצה שלי חברים דתיים מהישיבה התיכונית.

 

מהבחינה הזאת את נמצאת קצת בבעיה, כי את בגיל הנעורים שבו קשה מאוד למצוא בקבוצת השוות שלך נשים שיש להן את היכולת להכיל את המורכבות. את נמצאת בסכנה שכל אזכור של החיים הקודמים ימתג אותך כחילונייה לשעבר בעיני החברות (גם אם הן לא יגידו לך את זה) ויש נערות שזה יבריח אותן, ויש כאלה שזה יגרום להן לקנא והן יזרקו לך אמירה עוקצנית. מצד שני, את לא יכולה להתעלם מהפרק הזה בחיים שלך ולכן אם תדברי רק על חוויות מנקודת מבט דתי זה יהיה מאוד לא אותנטי וזה ירגיש לך מזויף, וממילא גם לחברות.

 

העצה שלי היא לשנות באופן מיידי את קבוצת השוות שלך (אם זה לא ברור: קבוצת השוות - בנות בגילך שאת מסתובבת איתן).

תמצאי עוד בנות שעברו תהליך של חזרה בתשובה (או הדתלש"ו! מדהים כמה המפגש בין דתל"שים לחוזרים בתשובה מפרה את שני הצדדים). בגיל יותר מבוגר תהיה לך אפשרות לבחור מדרשה, כעת זה יותר קשה, אבל תהיי חזקה. שום ספר או דמות חינוכית לא יהיה אפילו חצי אפקטיבי כמו להיות מוקפת בבנות דומות לך.

 

המון בהצלחה! ותמיד כדאי להתיעץ עם דמות חינוכית שמכירה אותך על הדברים האלה.

אני כרגע בת 30+ אבל אני זוכרת שעבדתי באמצע שנות ה-20 באזור ת"א עם בני גילי + והפער היה ענקי.
אני הייתי כבר נשואה+ והם עוד בשלב הבלייני שלהם.
המושגים, הלו"ז העולם שלהם שונה לחלוטין.
היום הפער ביני לבין חילונים ובטח חילוניות קטן דרסטית. רוב החילוניות במקום שלי בחיים וי' לנו נושאחם משןתפים.

אני אמנם דתיה מבית דתי אבל לדעתי גם לדתל"ש יהיה את הפער הזה. זו ממש רמת בגרות אחרת. לפעמים, דווקא לדתל"ש יהיה את הפער הזה בגלל התהליך שהיא לפעמים מבגר (כמו חזרה בתשובה).

ברור לי שהבליינות זה מה שיוצר את הדחייה, ואם החבר'ה האלה יפסיקו להסתכל על בחורות כמו אוטו ויסגלו לשון נקייה יהיה לי הרבה יותר נוח לידם. (עצוב שגם שאני דתל"ש אני הדוס של החבורה )

 

בכל מקרה מה שכתבת על זה שהתהליך עצמו מבגר זה ממש נכון! לא כל כך חשבתי על זה אבל יש בזה המון אמת.

אני אישית חזרתי בתשובה בגיל 12, ואני עכשיו בכיתה י', כמעט בגיל שלך. יש מיליון סיבות לקשיים חברתיים לחוזרים בתשובה בגיל הזה- אתה כבר לא חלק מהחברה החילונית, ועוד לא ממש חלק מהחברה הדתית. במקרה שלי עברתי מבית ספר חילוני לגמרי וגם עברתי דירה, אז בכלל היה צחוקים.
את לא מוזרה- את מיוחדת. ואני מתכוונת לזה במלוא מובן המילה. נוער חוזר בתשובה לרוב יהיה הרבה יותר בוגר נפשית, עם חשיבה הרבה יותר עמוקה וחיבור יותר חזק לתורה ולמצוות (=יותר דוס) מרוב בני הנוער בגילו. זה הגיוני לגמרי שאת לא מוצאת את המקום שלך.
אז כמה נקודות למחשבה על מה את יכולה לעשות:
א. תזכרי שהכל זמני. המון דברים יכולים להשתנות, אפילו בחודשים הקרובים. המצב כמו שהוא עכשיו כנראה לא יישאר לנצח, וכנראה גם לא עד סוף י''ב. ה' יכול לשלוח את העזרה שלו ממקומות שבכלל לא חשבת עליהם.
ב.לגבי החברות שלך מהיסודי- אני ממליצה לשמור על קשר, אבל בלי לחץ. אתן יכולות לקבוע מתישהו אחר הצהריים, ללמוד למבחנים או מה שאתן רוצות.
אגב, את יכולה לחשוב עם עצמך האם הנתק הוא נטו מסיבות טכניות (אתן לא ביחד בהפסקות) או מעוד סיבות (פחות תחומי עניין משותפים, למשל) ואז להתמודד עם שאר הסיבות (למצוא עוד דברים שמעניינים גם אותך וגם אותן)
ג.את יכולה לנסות להכיר חברות מעוד מקומות- כנראה שהחברות שלך מהיסודי- והבנות שהולכת לשיעור של הרב בהפסקה הן לא הבנות היחידות בבית הספר... אפשר גם להכיר חברות מהבנות שאיתם בהקבצה/מגמה, או לפי תחומי עניין משותפים (למשל נגינה/קריאה/ציור/מדעים/אסטרונומיה/רכיבה על חדי קרן)כמעט בכל תחום עניין תוכלי למצוא בנות שחולקות אותו- או בתוך בית הספר (אם את אוהבת לקרוא, נגיד, תוכלי לראות בנות שקוראות ולפתח שיחה על ספרים) או מחוץ לבית הספר (ללכת לתוכניות שמעניינות אותך, להכיר אנשים מבחוץ שחולקים איתך תחומי עניין,ללכת לחוג/קורס/ מה שזה לא יהיה, או להתנדבות עם בני נוער בגיל שלך)
ועוד משהו שאני ממש ממליצה זה למצוא בנות עם רמה תורנית גבוהה כמוך. אפשר במיליון מסגרות- אולי בבית הספר יש לכן משהו, וחוץ מזה אולי יש שיעורי תורה ליד הבית, יש בנות שהולכת לבית כנסת בשבת בבוקר..
הנה כמה מסגרות שאני מכירה ויכטלה לתת לך עליהן פרטים (אני יכולה גם מספרי טלפון אבל בפרטי)
-נח''ת (נוער חובב תנ''ך)-הם מהממים ברמות, את יכולה לחפש באינטרנט, ממש מומלץ
-טנא- תוכנית דיי חדשה, זה בעיקרון מפגש ולימוד ממש מעניין של בנות, יש את זה בכמה ערים כבר
-מדרשת אפיקיםםםם- אני אולי קצת משוחדת, אבל זאת אחת התוכניות הכי מדהימות שפגשתי. יש להם כמה תוכניות של לימוד תורה לעומק,(פעם בשבוע, בדכ) ושבוע מדרשה בקיץ.אני יכולה לומר שהכרתי שם בנות באמת מדהימות.
והכי חשוב-לזכור שה' עושה הכל לטובה. זה קשה, אבל חשוב שיהיה לנו במודעות שאם ה' מביא לנו ניסיון זה כדי שנגדל ממנו.
המון בהצלחה!