פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 328)

למרות שאני פנימייה...

זה ממש כיף לדבר אם ההורים, פתאום מרגישים יותר בנוח, מאיפה באת...

זה גם ממש ממש חשוב!! זה משמח אותם

כי אני לא הכי מדברת איתם...

ובבית גם לא הכי משתפת...

בכללי יותר כיף לי לדבר עם חברות אבל כל דבר שמציק או קשה תמיד אני מספרת להורים

 

אין לך מושג אפילו כמה את צודקת באושר שזה גורם להם. תמשיכי ככה!

במיוחד בנות לאבא.

ברוך ה'

גם טלפוני וגם בדיבור

לעיתים בכלל לא
אבל אני בבית לא חוכמה!!

איזה כיף לעבוד בעיר ולראות את ההורים והאחים כל יום תענוג פשוט.אף אחד לא יעזור לכם רק המשפחה עם הקשר הגופני הקרוב ביותר פשוט.יום טוב 

כמעט ולא יצרתי קשר, הייתי כל השבוע באולפנה ולא זכרתי בכלל להתקשר לאמא, היא זאת שהייתה מתקשרת (ואז לא הייתה לי שום היה לדבר איתה).
בדיעבד אני יודעת שזה מאוד צעיר אותה.
וכשהתחתנתי- ראיתי את בעלי מתקשר כל יום להורים שלו, עוד מימי התיכונית, וראיתי כמה זה חשוב, להם ולנו, וכמה זה בונה את הקשר. מאז בזכותו אני מתקשרת כל יום לאמא שלי, ועכשיו גם כל יום לשתי הסבתות שלי.
זה לא חייב להיות שיחה ארוכה, כי העיקר הוא הפניה, הזכירה, ההתייחסות, השמירה על הקשר..

אני שונאת אותם.

אבל אני רק מזדהה עם ההרגשה...

גרתי פעם בעיר ואז עברנו לישוב וזה באמת מהלך כיף!

אני לא חושב שהורים יעברו לישוב בגלל שהילד שלהם רוצה ...

אבל בעזרת ה' שיהיה עוד סיבות... ואז תעברו לישוב...

בהצלחה 

אמרת שאת לומדת באולפנה, אז את יכולה ללכת לחברות שגרות בישוב לשבת או משהוא כזה....

ואז תטעמי מהישוב...

אבל עדיין זה הבית שלי ולפעמים כדאי לנשום בית... ואז מתישהוא נמאס  

ואני לא יכולה "לבקש" מחברות כל הזמן... אבל מקווה שזה יקרה

שתעברו לישוב

תבואו יהיה כיף ...

תמיד כיף גם עם הערבים... חחחחח

סתם לא

 

זה לא כמו לגור ביישוב אבל זו התחלה ואולי תפגשי שם גם נערות אידאליסטיות כמוך.

שווה לחפש אותו

אבל הישיבה שלי ביישוב ואני נמצא בה רוב השנה אז זה אחלה

חיסרון מבחינה דתית, חברתית ואידיאלית, בשלושת הדברים האלה היישוב אינו ארובה.
ביישובים יש הרבה בעיות דתיות (תלוי איפה ואכמ"ל), כשיש בעיות חברתיות ביישוב זה הרבה יותר הרסני מאשר בעיר שיש הרבה יותר אפשריות, ואידיאלית, מגורים בעיר (ביוחד כגרעין תורני, בלי להכנס איפה) מהוים אידיאל גדול מאוד (כמובן, בלי לזלזל באידיאל של היישובים ביו"ש).
כאמור יישוב דתי אינו ארובה לשכנים וחברים דוסים, ולהפך, בעיר יותר קל למצוא חברים מתאימים מפנח שההיצע גדול הרבה יותר.
העיצה שלי היא, תקשיבי להורים שלך (כשתתחתני תגורי איפה שאת רוצה, זה לא ממש נכון אבל יש יותר שליטה)
ויותר מזה נשמע שההורים שלך בעמדת השפעה בעיר (רב קהילה), תבקשי מהם לעזור לך לממש את האידיאלים שאת רוצה בעיר שאת נמצאת בה.
הערת אגב, אני כמעט כל חיי הייתי בעיר, למרות שבגיל הנעורים הייתי בטוח שאני אגיע ליישוב. היום אני בעיר ולא מרגיש שום חוסר אידיאלי בחיי (ואף מימוש גדול מאוד.)

אבל שחברות שלי גרות ביישוב- כמעט כל הילדים הולכים בדרך של ההורים, יש כזה משפחות 'מיוחסות'... 

מה זה ארובה? לא כל כך הבנתי... כמו בועה?

ברור לי שהאידיאלים בעיר חשובים מאוד! אבל אני לא כזה יכולה לממש אותם... אני עדיין קטנה שלא יכולה לממש ולהשפיע כל כך, לפי דעתי... לא כזה יוצאים להתנדבויות, ריבונות, עמותות וכאלה... וממש באלי חברות שיבואו איתי לכל הדברים האלה, ואני מרגישה שזה מתפספס, כי כולם עירוניסטיים פה...

ברור שההורים שלי משפיעים על העיר! ואני כל כך מעריכה אותם!! אבל עדין זה קשה... 

וואלה עם ההערת אגב... נחיה ונראה 

כשהייתי בגיל תחילת תיכון היה את כל המאבק על גוש קטיף.
למרות שהייתי בעיר היה הרבה מה לעשות ובכללי הנוער היה מאוד בעניין. הקמנו דוכנים, עמדנו בצמתים ומה לא.
היום לא חסר דברים בכיוון הזה גם בערים (לצאת להתנדבויות-ארגון חסד, בית אבות וכו׳, ריבונות, עמותות הכל קיים גם בעירח. לא יודע באיזה עיר את גרה ויתכן שהנוער בעיר שלך ובגרעין שלך לא ממש בעניינים האלה. אבל זה לא מחייב בגלל שזה עיר. אפשר לגור בעיר ועדיין להיות מאוד מחוברבלכל העניינים האלה בעיר. וכמה שהעירוניסטיים צריכים לשמוע את השיח האידיאליסטי של ארץ ישראל (דבריך רק מוכיחים כמה שזה חשוב ומאידך חסר).
שנית, עצם המגורים בעיר, שמירת תו"מ בשלמות יש בזה משהו שמאוד מרומם את העיר והתושבים (סתם בלי לעשות כלום). אנשים היום לא מבינים מה זה משפחה יהודית (כן, כן, אבאמא ילדים) ולך יש חלק גדול בזה בלי לעשות כלום, בלי לומר כלום לאף אחד, רק ללכת ברחוב, להיות בבית כשמגיעים אנשים לסעודת שבת או לאיזה שיעור שמתקיים בבית.
כל העניין של גרעינים תורניים קיבל דחיפה מאוד חזקה אחרי הגירוש מגוש קטיף. כל המהלך הזה גרם לרבים להבין שאי אפשר לחזק את ההתיישבות ביו"ש במנותק מעמ"י שנמצא בשאר הארץ (האדישות שהייתה במקומות רבים יכלה לשגע פילים-תשאלי את ההורים שלך). לאנשים הגרעינים התורניים ובכלל זה את יש חלק גדול מאוד בחיבור של עמ"י להתיישבות ביו"ש.
עניין אחר. מו"ר הרב טל, אמר פעם שלגור בנצרת עילית (נוף הגליל בלע"ז) זה לחיות בתוך קידוש השם גדול. כל אטב כביסה שתולים זה קידוש השם. ושוב, אני לא יודע איפה את גרה, אבל כנראה שזה נכון גם בעיר שלך עם האתגרים שהיא מזמנת לתושביה התורניים. (הדוסים בלשון הנוער)
את יכולה להראות את כל מה שכתבתי להורים שלך ולראות איך את ממנפת את עצמך (עד שתתחתני ותוכלי להחליט בעצמך איפה לגור).

אגב כנראה הייתה לי שגיאת כתיב, היה היה צריך לכתוב ערובה ולא ארובה.
אין שום דבר שמבטיח שביישוב לא יהיה בעיות חינוכיות, ואת לא יודעת איזה מאמצים ההורים של החברות שלך היו צריכים להשקיע כדי להצליח. יש משהו ביישוב שנותן הרגשה שכאילו הכל בסדר ואפשר לשחרר את הילדים לעשות מה שהם רוצים, איפה שהם רוצים. הרי נמצאים בחממה של היישוב שלכאורה שום מזיק רוחני או גשמי לא נכנס לשם. אבל, המציאות מוכיחה שזה לא תמיד נכון (תלוי ביישוב) ודווקא בגלל שכולם בערך אותו דבר, הרבה יותר קשה להבחין בבעיות ואכמ"ל.
תשתפי את ההורים שלך, אל תוותרי להם. הם מכירים אותך ואת העיר שלך הרבה יותר טוב ממני (אני לא יודע כלום), והם יעזרו לך לממש את עצמך דווקא בתוך העיר.

ממש עזרת לי!!!

ותכלס... שחושבים על זה אתה ממש צודק. נגיד סתם בייביסיטר שהייתי אצלו- דתיים לייט- אמרו לבת שלהם שהיא גם תלך לאולפנה כמוני וכו... לא יודעת עד כמה זה יקרה ;) אבל ברור שזה משפיע!

ובאמת ההורים שלי הקימו את הגרעין עם חברים מהגוש, כי הם באמת הרגישו את מה שאמרת...

אני מקווה שה' ייתן לי כוח להשפיע יותר על העיר, ולא רק להיות שם... וגם זה לרוב לא...

 

ושוב- תודה רבה!

נק׳ נוספת, כתבת בשירשור אחר המלצה לחפש מניין של תפילות שבת שמתחברים אליו. מי שגר ביישוב בד"כ אין לא את האפשרות לבחור מה שאוהבים, מה שיש זה מה שיש.
וזה נכון גם עם חברים, ופעילות חברתית, ביישוב או שמסתדרים ואוהבים מה שיש, או שאין! בעיר הרבה יותר קל למצוא את מי ומה שכן מתחברים אליו.
בהצלחה בהמשך הדרך.

אבל בדרך כלל גם בייושובים יש ישובים או מנייני קרליבך יפים- שמתאימים לדוסים!

תודה!!

רק שעכשיו זה כדי שיהיה ריבונות ביו"ש
כמו הערב שיש הפגנה מול בית ראש הממשלה.

שכחתי להגיד שמה שעוד מרחיק אותי מאנשים זה שאני לא מכירה הרבה דברים שאנשים בציונות הדתית מכירים ואז אני בכלל לא קשורה.

קודם כל זה שהתחלת בגיל צעיר מהבחינה הזו- זה מצויין. זה ממש יקל בהמשך.
בנוסף, חשוב למצוא חברה שדומה לך. אחרי י"ב זה יחסית יותר קל- יש מדרשות ואי"ה אחרי החתונה זה גם יחסית קל- יש היום לא מעט קהילות של חוזרים בתשובה.
איך חזרת בתשובה?
דרך רב מסוים שהלכת לשיעורים שלו?
אם כן, היו עוד בנות גילך?

כל הכבוד על התהליך בגיל כ"כ צעיר.
בהצלחה....

להתחזקות אני ממליץ על ספר שמאוד חיזק אותי משיבת נפש של רבי נחמן.

 

גם אני עברתי שינויים בחברים אבל ראיתי שה' מנחם אותי שלא טעיתי שרציתי להתחזק בעזרת ה שכולנו וכול עם ישראל הקדושים נזכה להתחזק!

את אמיצה כל כך!! כל הכבוד לך!!
לא פשוט בכלל להיות חוזרת בתשובה.
נסי אולי ליצור קשרים עם בנות מהישעור למרות שאת מרגישה לא קשורה. הרבה פעמים אנחנו מרגישים שמסתכלין עלינו מוזר למרות שזה רק בהסתכלות לנו. יכול להיות שהן כן מעוניינות בקשר.
עם החברות מהעבר לא הייתי אומרת לך לנתק את הקשר, אבל כן לחזק קשרים עם אנשים משתייכים יותר למצב הרוחני בו את רוצה להיות.
בהצלחה!!

חזק ..אני ממליצה לך להאיר פנים לאחרים ולתת לדברים לקרות מעצמם..תהיי יותר שותפה בהפסקות ותוותרי על הרצאה אחת באמת שלא יקרה כלום ד' מצווה אותנו ''וחיית בם'' את מצווה לחיות ולא רק ע''פ נשימה .
בהצלחה יקרה שולחת לך חיבוקים!

לא מסכימה עם האמירה "לחיות ולא רק על פי הנשמה" אלא כשהנשמה והגוף מחוברים בשלמות אז הם לא סותרים אלא משלימים ותורמים אחד לשני .לדוג' ליצור חברויות זה גם קשור לנשמה כי את יוצרת קשר עם נשמה אחרת. מרבה רעות בישראל, גם עם חברות אפשר לעשות טוב ביחד.
צריך למצוא את האיזון בין דברים חשובים שונים בחיים תוך נתינת משקל מתאים לכל דבר. וכן, גם ליצור חברויות זה חשוב וחשוב להשקיע בזה זמן.

והמקלדת מסדר את המילים איך שבא לה
מתנצלת מראש ;)

זה מוזר.
את נשמעת סבבה לגמרי .
ואפילו מתוקה .

לפעמים אנחנו מרחיקים את החברה מאיתנו בלי לשים לב. תנסי לחשוב ותגלי שיש הרבה בנות סביבך שהיו שמחות להיות חברות שלך.

אם את מחפשת חברות לקשר עמוק ואמיתי זה לוקח זמן.. ואת בגיל שעוד משתנה אז בכלל..

תחייכי נסיכה!

את חווה את זה כי את נמצאת במקום מאוד מסויים.
ככל שתגדלי ותצאי למקומות אחרים הבעיה הזו תעלם.
בציונות הדתית יש המון חוזרים בתשובה שגדלו בחברה חילונית.
רוב אלה שגדלו בציונות הדתית, בפועל גדלו בחברה מערבית-חילונית עם קצת אידישקייט ולימודי קודש.
הספרים, הסרטים,האתרים - הכל אותו הדבר.
באוניברסיטה, בשרות לאומי, בעבודה, בשכונה תראי שההבדל הזה שאת מתארת כבר לא קיים.

אבל בעלת תשובה בגיל מאוחר יותר
זאת תקופה לא פשוטה באמת ולוקח זמן עד שמוצאים מקום
ואני אומרת אישית שעוד לא לגמרי מצאתי את המקום שלי, שום מקום הוא לא חלק מאה אחוז.
ובטח שמי שהגיע מסביבה דתית פשוט לא לגמרי מבין על מה אני מדברת ואני לא לגמרי מבינה אותו.
אני כן יכולה לומר שבקטע הזה בלי חברים זה קשה מאוד.
לא הבנתי אם את במסגרת דתית או לא.
בכל מקרה, תשמרי על החברות שלך.
חברה של ממש תבין כשאת משתפת בקושי גם אם הוא דתי
אפילו אם תהיה חברה אחת או שתיים, תשתדלי לשמור עליהן.
ורב או רבנית
בעיניי חייב. מישהו שהוא נגיש בהודעות, בשיחות, בשאלות.
ואולי אפילו רבנית שאפשר להתפרק עליה בכאב כשקשה לי בתשובה ואני בכלל לא מבינה בשביל מה עשיתי את זה..

שאלה פשוטה.. האם את בכלל מצליחה להתחבר לעצמך?? מורכבות פירושה ריבוי קונפליקטים ואם את מתקשה להתחבר לעצמך

ברור שאנשים יתקשו להתחבר איתך  נראה שיש לךקצת  עבודה על זהותך ושיהיה לך זהות ברורה אז תיווצר חברה בהתאם  וחוץ מזה את ממש צעירה סבלנות.. את ממש לא הולכת להישאר לבד המון בהצלחה!!

המעבר בין קהילות ותפיסות עולם תמיד קשה, בכל גיל וגם לאחר הרבה מאוד שנים.

קחי לדוגמא את שולי רנד, הבנאדם חזר בתשובה לפני עשורים, ועדיין השיר האחרון שלו זה שהוא תלוי "בין קודש לחול" - בין העולמות. עוד שיר זה "דע בני אהובי" שגם בו מתבלט מאוד הקשר שלו לחיים הקודמים ולמשפחה האוהבת שהשאיר מאחור.

זאב אבינר (הבן של הרב אבינר) הדתל"ש, אבל לקח לו שמונה שנים להוריד את הכיפה סופית, ועד היום מכבד את אבא שלו.

 

אני מסתכל על זה ממבט הפוך, מבט של דתל"ש בתחילת שנות העשרים. אני פשוט לא מצליח להתחבר לצעירים חילוניים, הם כל כך שונים ממני!! עדיין הגרעין החברתי הקשה שלי הוא קבוצה שלי חברים דתיים מהישיבה התיכונית.

 

מהבחינה הזאת את נמצאת קצת בבעיה, כי את בגיל הנעורים שבו קשה מאוד למצוא בקבוצת השוות שלך נשים שיש להן את היכולת להכיל את המורכבות. את נמצאת בסכנה שכל אזכור של החיים הקודמים ימתג אותך כחילונייה לשעבר בעיני החברות (גם אם הן לא יגידו לך את זה) ויש נערות שזה יבריח אותן, ויש כאלה שזה יגרום להן לקנא והן יזרקו לך אמירה עוקצנית. מצד שני, את לא יכולה להתעלם מהפרק הזה בחיים שלך ולכן אם תדברי רק על חוויות מנקודת מבט דתי זה יהיה מאוד לא אותנטי וזה ירגיש לך מזויף, וממילא גם לחברות.

 

העצה שלי היא לשנות באופן מיידי את קבוצת השוות שלך (אם זה לא ברור: קבוצת השוות - בנות בגילך שאת מסתובבת איתן).

תמצאי עוד בנות שעברו תהליך של חזרה בתשובה (או הדתלש"ו! מדהים כמה המפגש בין דתל"שים לחוזרים בתשובה מפרה את שני הצדדים). בגיל יותר מבוגר תהיה לך אפשרות לבחור מדרשה, כעת זה יותר קשה, אבל תהיי חזקה. שום ספר או דמות חינוכית לא יהיה אפילו חצי אפקטיבי כמו להיות מוקפת בבנות דומות לך.

 

המון בהצלחה! ותמיד כדאי להתיעץ עם דמות חינוכית שמכירה אותך על הדברים האלה.

אני כרגע בת 30+ אבל אני זוכרת שעבדתי באמצע שנות ה-20 באזור ת"א עם בני גילי + והפער היה ענקי.
אני הייתי כבר נשואה+ והם עוד בשלב הבלייני שלהם.
המושגים, הלו"ז העולם שלהם שונה לחלוטין.
היום הפער ביני לבין חילונים ובטח חילוניות קטן דרסטית. רוב החילוניות במקום שלי בחיים וי' לנו נושאחם משןתפים.

אני אמנם דתיה מבית דתי אבל לדעתי גם לדתל"ש יהיה את הפער הזה. זו ממש רמת בגרות אחרת. לפעמים, דווקא לדתל"ש יהיה את הפער הזה בגלל התהליך שהיא לפעמים מבגר (כמו חזרה בתשובה).

ברור לי שהבליינות זה מה שיוצר את הדחייה, ואם החבר'ה האלה יפסיקו להסתכל על בחורות כמו אוטו ויסגלו לשון נקייה יהיה לי הרבה יותר נוח לידם. (עצוב שגם שאני דתל"ש אני הדוס של החבורה )

 

בכל מקרה מה שכתבת על זה שהתהליך עצמו מבגר זה ממש נכון! לא כל כך חשבתי על זה אבל יש בזה המון אמת.

אני אישית חזרתי בתשובה בגיל 12, ואני עכשיו בכיתה י', כמעט בגיל שלך. יש מיליון סיבות לקשיים חברתיים לחוזרים בתשובה בגיל הזה- אתה כבר לא חלק מהחברה החילונית, ועוד לא ממש חלק מהחברה הדתית. במקרה שלי עברתי מבית ספר חילוני לגמרי וגם עברתי דירה, אז בכלל היה צחוקים.
את לא מוזרה- את מיוחדת. ואני מתכוונת לזה במלוא מובן המילה. נוער חוזר בתשובה לרוב יהיה הרבה יותר בוגר נפשית, עם חשיבה הרבה יותר עמוקה וחיבור יותר חזק לתורה ולמצוות (=יותר דוס) מרוב בני הנוער בגילו. זה הגיוני לגמרי שאת לא מוצאת את המקום שלך.
אז כמה נקודות למחשבה על מה את יכולה לעשות:
א. תזכרי שהכל זמני. המון דברים יכולים להשתנות, אפילו בחודשים הקרובים. המצב כמו שהוא עכשיו כנראה לא יישאר לנצח, וכנראה גם לא עד סוף י''ב. ה' יכול לשלוח את העזרה שלו ממקומות שבכלל לא חשבת עליהם.
ב.לגבי החברות שלך מהיסודי- אני ממליצה לשמור על קשר, אבל בלי לחץ. אתן יכולות לקבוע מתישהו אחר הצהריים, ללמוד למבחנים או מה שאתן רוצות.
אגב, את יכולה לחשוב עם עצמך האם הנתק הוא נטו מסיבות טכניות (אתן לא ביחד בהפסקות) או מעוד סיבות (פחות תחומי עניין משותפים, למשל) ואז להתמודד עם שאר הסיבות (למצוא עוד דברים שמעניינים גם אותך וגם אותן)
ג.את יכולה לנסות להכיר חברות מעוד מקומות- כנראה שהחברות שלך מהיסודי- והבנות שהולכת לשיעור של הרב בהפסקה הן לא הבנות היחידות בבית הספר... אפשר גם להכיר חברות מהבנות שאיתם בהקבצה/מגמה, או לפי תחומי עניין משותפים (למשל נגינה/קריאה/ציור/מדעים/אסטרונומיה/רכיבה על חדי קרן)כמעט בכל תחום עניין תוכלי למצוא בנות שחולקות אותו- או בתוך בית הספר (אם את אוהבת לקרוא, נגיד, תוכלי לראות בנות שקוראות ולפתח שיחה על ספרים) או מחוץ לבית הספר (ללכת לתוכניות שמעניינות אותך, להכיר אנשים מבחוץ שחולקים איתך תחומי עניין,ללכת לחוג/קורס/ מה שזה לא יהיה, או להתנדבות עם בני נוער בגיל שלך)
ועוד משהו שאני ממש ממליצה זה למצוא בנות עם רמה תורנית גבוהה כמוך. אפשר במיליון מסגרות- אולי בבית הספר יש לכן משהו, וחוץ מזה אולי יש שיעורי תורה ליד הבית, יש בנות שהולכת לבית כנסת בשבת בבוקר..
הנה כמה מסגרות שאני מכירה ויכטלה לתת לך עליהן פרטים (אני יכולה גם מספרי טלפון אבל בפרטי)
-נח''ת (נוער חובב תנ''ך)-הם מהממים ברמות, את יכולה לחפש באינטרנט, ממש מומלץ
-טנא- תוכנית דיי חדשה, זה בעיקרון מפגש ולימוד ממש מעניין של בנות, יש את זה בכמה ערים כבר
-מדרשת אפיקיםםםם- אני אולי קצת משוחדת, אבל זאת אחת התוכניות הכי מדהימות שפגשתי. יש להם כמה תוכניות של לימוד תורה לעומק,(פעם בשבוע, בדכ) ושבוע מדרשה בקיץ.אני יכולה לומר שהכרתי שם בנות באמת מדהימות.
והכי חשוב-לזכור שה' עושה הכל לטובה. זה קשה, אבל חשוב שיהיה לנו במודעות שאם ה' מביא לנו ניסיון זה כדי שנגדל ממנו.
המון בהצלחה!

אני מקווה בשבילך שיש לך שם ארוך עם הרבה קרשת

ת, ר, ק, צ

ורק 3 אותיות של א-י

צפריר-מצקת תרסקצינו?

14? 15? נחשב ממוצע ונראה כמה אתם חכם

רק זה ב"ה

ובטח שלא לעשות שטויות ולברוח.

 

העולם בחוץ מסוכן, בפרט מסוכן לנערות צעירות.

 

לברוח אלייהם.. אני עשיתי את זה לפני כמה שבועות וזה ממש עשה לי טוב.

הזולה פתוחה בחמישי ומוצש ולבנות יש נראלי גם ברביעי.. אבל לא נראה לי זה מקום שאפשר ממש להיות שם במשך כמה ימים שלמים..

ויש שם מדריכים ומדריכות שאפשר לדבר איתם והם ממש ממש יכולים לעזור..

הזולה נפתחת מחר באיזור שמונה וחצי בערב..

 

אבל היא פתוחה רק עד 12

- ללכת לטיול לצפון עם חברות לכמה ימים או לאן שבאלך..

- ללכת לכמה ימים לאיזה חווה/ גבעה כזה להנות... ולהתרענן שתרגישי עצמאית כזה ומשוחררת..

או סתם לאנשו להתאוורר כמה ימים.. אני חושבת שזה דברים שממש מאווררים...

חווה זה אחלה רעיון
אפשר להיות שם תמיד

כדאי לשתף מישהו... לא טוב להתמודד עם זה לבד, זה ממש יעזור לך
המוןהמוןהמון בהצלחה(-:

אבל יפה!! ..

תודה

שלא עשני אישה

אומנם קצת באיחור אבל רלוונטי לנו תמיד לפי דעתי!

יפה

אבל יש שם קצת גם מעל 20.

ויש עד הגיל הזה

מכירים מקום אחר שאפשר ללכת גם מעל 21ז?

בעיקר אם את נראית יותר צעירה

בת 22

אבל אני רוצה להכיר אנשים בגיל שלי
תודה על הרצון לעזור!!!

והפייסבוק

אז משם אפשר לשלוח אימוג׳י רק בהודעה

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f3

 

וכמדומה שזו התשובה לשאלה:
קיצורי סמיילים: - משוב

בס"ד

רגשונים שאפשר לעשות גם בתוכן ההודעה וגם בכותרת:



= : -)
זה : -F
זה : -D
= ;- (
= : (
זה : -P
זה ; -P
= ; -)
זה : E
= : -|
= : -\
זה X -|
זה : _P
= 8 -|
= $ -)
= ( בוחק)
= ( המום)
= ( מגניב)
= ( תינוק)
= ( ננה)
= ( דוס)
= ( לאדוס)
= ( חייזר)
= ( מחשב)
= ( כוכב)
= ( עצור)
= ( שורק)
= ( נשיקה)
= ( עגלה)
= ( רמקול)
= ( חיבוק)
= ( כן)
= ( לא)

אני בן 14 ואחותי בת 10 (אז כן, יש טיפה הבדל בנך לביני) ואני גבוה ממנה רק ב10 סנטימטר והיא תמיד מביאה חברות שיותר גבוהות ממני, מה לעשות ה' מנסה אותנו.

אבל בטח עוד מעט שהיא תתבגר היא תבין ותפסיק...

דיברת איתה על זה רציני?? כאילו בלי כעס??

ניסיתי לדבר איתה אבל היא רק נעמדה לידי על קצות האצבעות להמחיש לי כמה אני נמוך והתעלמה ממה שאני אומר לה

ועם ההורים שלך? זה יעזור אם תדבר איתם?

לא, הם אומרים שאני מתבכיין מילדה בכיתה ג', הם לא מבינים כמה בשבילי היא נראית חזקה ענקית ומפחידה

את יורדת עליי בזה אני יירד עלייך בזה

ילדה בכיתה ג' גבוהה מרוב הילדים בגילה, יפה, גבוהה מאחיה הגדול ב8 שנים, איזה חיסרון בדיוק?

לא חכמה
שוויצרית
מעצבנת
נדחפת לכל דבר
כמובן שתבליט שלך אין את החסרונות האלה

וצריך לקבוע שעה, שלא אחד יתחיל דיון ב12 בלילה ואחד ב6 בערב

או שאפתח שירשור חדש ובו כל אחד ירשום באיזו שעה הוא רוצה, ואז ביום שלישי אני אודיע מתי נקבע, מה דעתכם?

לה לשים לב לזה שזה שהיא יותר גבוהה מכולם זה לא משהו נורמלי. תגרום לה לא להרגיש טוב עם עצמה

לא כדאי שהיא תרגיש רע עם המראה שלה (בכל זאת, היא צריכה דימוי עצמי..)

אם פשוט תתעלם ותראה לה שזה לא מזיז לך (גם אם זה מזיזים לך, פשוט שהיא לא תדע את זה) זה יפסיק להצחיק באיזשהו שלב

דברים טובים באים בחבילות קטנות

 

נפוליון היה ממש ממש ממש נמוך

אבל כידוע מצביא דגול ממש

פעם חייל נעמד לצידו ו"עף על עצמו" שהוא גבוה מהרמטכ"ל שלו

אז נפוליון הצביע על הצוואר שלו ואמר לו : הגובה מתחיל מכאן

כלומר הוא התכוון שאדם נמדד עפ"י הראש שלו ולכן ראוי למדוד גובה מהצואר ומעלה

הבנת?

 

 

אז תשלים בינך לבינך שאתה ילד/נער אדיר

הפער בגיל ביניכם מטורף מה שאומר שהיא חצי מוח=שכל/ לב=רגש ממך כנראה

בפרט שאתה מתמודד עם נסיון ככה שאתה מתבגר מזה מאוד מאוד

 

במקביל (אם זה עדיין נחוץ לך ואפשרי) תוכל לעבוד על העניין

כלומר ללכת לחוג ספורט או האבקות למשל ככה שתוכל לתת להן בראש (בפועל לא תרגיש צורך ברגע שתדע שאתה יכול...)

או לעמול חזק בלימודים ולהפוך לממש ממש חכם ככה שתוכל להסתכל עליה מלמעלה ללמטה

 

הרבה הצלחה!

כאשר נפוליון היה טירון, בא אילו חייל אחר וצחק על כך שנפוליון נמוך. נפוליון ענה לו "אולי אותי אי אפשר להאריך אבל אותך אפשר לקצר" וחתך לו את שתי הרגליים...

 

בצורה טובה ונכונה, תעלה מסת שריר, זה גם יגרום לך להיראות טיפה יותר גבוה אבל בעיקר יחזק אותך, אם אתה בן 16 אתה באופן טבעי חזק מבת 8 פשוט צריך להתאמן קצת.
אחרי מעט זמן תוכל לדחוף אותה חזרה, אני אמנם מתנגד לאלימות אך כל אחות קטנה צריכה להבין שהיא אחות קטנה, רק תשתדל לא להרביץ חזק מידי, בכל זאת, היא עדיין אחותך הקטנה.
בהצלחה

יותר טוב זה מה שאמרו פה- להראות שזה לא מזיז לך, מאשר למצוא חסרונות בה... זה לא טוב להעלות את עצמך על ידי החסרונות של השני... אלא להעלות את עצמך על ידי היתרונות שלך...

זה ברור לי שזה שיאא שונה כי אני בת, אבל אני ממש לא רואה את הגובה כחיסרון, למדתי להנות מזה שאני מטר 45 ולעשות מזה צחוקים, לרדת על עצמי ולצחוק עלזה... כי תכלס,הגובה זה לא מה שבידים שלי, אבל איך אני מתייחסת לזה כן תלוי בי, קודם כל תשלים עם המצב ואז גם זה שאחותך גבוהה ממך לא יזיז לך, כי אתה תהיה בטוח בעצמך ושמח בגובה שלך,והיא לא תאיים עלייך... בהצלחה עם זה!

שלפחות אצל בנים (מי שאני מכיר) כן יש יותר משמעות לגובה

אני נגד אלימות אבל המקרה הזה קרוב להצדיק כאפה או שתיים לקטנה החצופה..

בשביל הטווח הארוך ובכלל אין מנוס מלחזק את הביטחון העצמי בכלל וסביב העניין הזה בפרט ולהוציא את העוקץ.

ילדים מרגישים מעולה את הצד השני ואם תרגיש ותשדר עוצמה פנימית וביטחון זה יעבור הלאה אליה ואל אחרים פוטנציאליים. המון בהצלחה!!

בדיוק השבוע שמעתי סיפור על בחור שהיה מאוד מאוד נמוך עד גיל 14 ואז גילו שהוא צליאקי וברגע שהוא הקפיד לא לאכול גלוטן הוא פשוט צמח לדובה!! (1.90) אז תגיד להורים שלך אם עוד לא עשית בדיקה...

בלי קשר לאחותךאו לא אחותץ.

אולי באמת לבנים זה קריטי אבל תפרגן לאחותך זה לא כזה רע

 

גם אחיות שלי התחילו לתפוס אומץ והם צוחקות עלי עם חברות שלהן אבל אני מראה להן שאני הבוס ואם צריך אני מפחידה אותם ועכשיו אפילו אם הייתי נמוכה מהם בשלושים סנטימטר הם עדיין היו מפחדות ממני. זה לא כיף שהאחות שלי מפחדת ממני אבל אם זה או זה או שהם יצחקו עלי כשאני גדולה מהם ב5 שנים, אז עדיף..

בקיצוור תראה לה שאתה יותר גדול ממנה יותר חכם ממנה יותר בוגר ממנה אל תיתן לה להרגיש שהיא מעליך ואפילו אם אתה צריך להרים את הראש כדי להסתכל עליה. אם היא יורדת עליך שאתה נמוך, תרד עליה שהיא גבוהה. 

אפשר להר הבית הרה ובית או אפשר לירושלים של זה"ב (זהירות בדרכים;)

 

1. הכי בנאלי- כוהן גדול, הכנו בבית, תפרנו את הבגדים והכנו חושן מקרטון יצא נחמד.
2. אח שלי התחפש פעם למזבח הזהב. לקח קופסת קרטון חתך חור לראש ואת החלק התחתון של הקופסא, הוסיף מקרטון את הקרניים בפינות ואת הכתר, וצבע הכל בספריי זהב. אפשר גם לעשות חורים לידיים. לא הכי נוח אבל בהחלט מקורי..

מתחפשים ללחם עם פנים 

 

כפיות, פשמינות קשורות כמו חיגא'בים, שטיחים, מוזיקה ערבית

נגיד למחנה יהודה, צה"ל ועוד כל מיני כאלה ואז בדרך כלל מקשטים את כל האולפנה סביב הנושא ועושים ארוחת בוקר שקשורה נגיד אם זה כפר ערבי אז עושים פיתות וכאלהה

אצלינו קוראים לזה לחפש את הבצ'פר

@בת חן חדאד כתבה זה של השישית

 

הפיכה- כפר ערבי- רעיונות - אולפניסטיות

קישטנו כל הלילה תמרחבים
והרמנו ארוחת בוקר.... יואו אחת ה חוויות!!!!




השבוע נזכרתי בזה....

אם קרה לכם מקרה שכזה, תפנו אלי בבקשה.

כל הכבוד

 

חוק הדתיים השילובים הוא אולי ערובה לזה שהניק לא מחבל.
אבל. בכלל לא ערובה לכך שהניק לא מטריד.

לצערי פדופילים ואנסים וגם 'סתם' מטרידנים, זה אנשים נורמלים שמסתובבים בינינו.

פשוט בעל מקרה, שימו לב להרגשה שלכם.

זה יכול להיות אח של חברה, יכול להיות ניק מוכר בערוץ, זה לא משנה. הוא עדיין יכול להיות אדם לא טוב.

את לגמרי צודקת!

לכן ציינתי שאפילו לאחר השלב של ה'חוק דתיים שלובים' חשוב מאוד להישאר עירניים..

לשים לב לתחושות ולאן מתגלגלת השיחה..

זה יכול להיות ממש כל אדם