ושאלה אחת אני שואלת: למה??
חבל ארץ כל כך יפה, כל כך פורח
מלא חממות, ירקות, פירות גידולים
מפעלים של אנשים אוהבי הארץ ויראי שמיים
שהקימו מפעלים שלמים עם ירקות וצמחים בלי חשש לתולעים (כמו חסלט...)
ובזכות זה מלא אנשים התחילו לאכול חסה וכו'!!
אבל כל זה נהרס.
מלא מפעלי תורה, לכל הגילאים!
תלמודי תורה, ישיבות, אולפנות, תיכונים...
שאנשים השקיעו עליהם כסף, עבודה, מחשבה...
אבל עכשיו אין כלום. הכל נשרף.
היו בגוש 22 יישובים!
חלקם יותר קטנים, חלקם יותר גדולים...
אבל למען הקב"ה למה להרוס כל כך הרבה יישובים??
יישובים כל כך יפים ופורחים...
אפילו ים היה שם!
היו כל כך הרבה קהילות חמות ואוהבות
פעילויות לנוער, לילדים, למבוגרים...
כל כך הרבה משפחות היו שם!
משפחות צדיקות, חזקות, אידיאלסטיות
שהם באנו בית (השקיעו בו) והתמקמו שם למרות המצב הביטחוני הנורא שהיה.
לגור ליד הערבים העויינים, איזה גבורה!
כל כך הרבה פצמר"ים הם ספגו, פיגועים, שכול...
אבל למדינה אין רחמים. הורסים הכל.
משפחות גדולות ושלימות נשארו בלי בית!
ויש כאלה שעדיין לא בנו את הבית שלהם, 14 שנה מאז הגירוש!
גם המקורות פרנסה... הכל נהרס!
ומה "הרווחנו" מזה?
הטילים התקרבו, הגיעו לעוטף עזה ותושבי הדרום, ועכשיו הם אלה שסובלים מזה 
ועדיין הגירוש מהגוש לא נגמר...
הזכרונות, הגעגוע לבית האמיתי!
אני הייתי בגירוש ב חצי שנה בסך הכל
ואני מרגישה סוג של געגוע, שאני חייבת לחזור- לראות ולהרגיש את הגוש!
אז איך בני נוער ומי שהיתה לו משפחה בגוש מרגיש??
אז למה???
אני מאמינה באמונה שלימה שנחזור לבית האמיתי!
עוד נשוב לשם!!