פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 353)

בהצלחה עצומה!!

נחת נחת. רוגע(:

מחילה, אני לא יודעת להגיד איך לעשות את זה, פשוט עושים את זה.
זה איזה שינוי בראש של פשוט לעשות.
אני רוצה לשמוח? אז פשוט לשמוח(:

שאנחנו סתם זורמים עם הזרם וזה ממש לא המצב האידיאלי להיות 12 שנה באטרף ולהקדיש את חיינו למען הציונים

מותר להיות משוחררים (לדאוג להרגיש ככה גם), להשתדל לא לוותר על דברים שרוצים לעשות כי יש בגרות, אלא מקסימום להבריז משיעור פחות קריטי וללמוד בו..

שכשנגיע לשמיים לא ישאלו אותנו כמה למדנו (מקצועות חול לפחות)

 

*אולי תדבר עם הישיבה או משו שיתנו לך יותר אוויר.

נגיד פתור משיעור מסוים או לאדעת מה

אם לא נותנים אז נגיד תחליט שכל יום אתה מבריז משיעור אחד לפחות או משו למען בריאות הנפש

 

בהצלחה(: מקווה שעזרתי

אני לא קולטת את זה , זה פשוט מטומטם ללמוד 12 שנה בשביל ציון.משרד חינוך מפגר לא סובלל אותו

תורידי לחץ מהלימודים.

תפנימי שזה לא המהות של החיים (לפחות לא השיטה של משרד החינוך ולא המקצועות חול).

חוץ מלהוריד לחץ תדאגי גם לעשות הרבה דברים משחררים (נגיד ללכת למעין עם חברות, להבריז, להתבודד, לשכב סתם על המיטה, ללכת לסניף, לצחוק עם חברות)

אל תוותרי על דברים שאת אוהבת בשביל הלימודים. נגיד יש אירוע משפחתי אז ברור שהולכים, נגיד סתם חברות קבעו בגנ"ש או משו אז ברור שהולכים (אלא אם כן נגיד יש דברים מסוימים שחבל להידפק איתם לכל החיים, אם נגיד את יום לפני מתכונת ולא למדת ואת לא מוכנה אז להפעיל שיקול דעת)

 

מרן הרב קוק זצ"ל נקרא בפי רבים הראי"ה. אחד מהדברים שאפיינו יותר מכל את הרב קוק היא היכולת שלו לראות - לראות את המציאות בהווה. רבים מצליחים להיות חכמים אחרי מעשה - להגיד במה ההוא טעה, ומה זה היה צריך לעשות כדי להצליח. אחרים מתאפיינים ביכולת לנבא ולחזות - הם יודעים להגיד לכל אחד מה המעשה המדויק שהוא צריך לעשות, ואם הוא נכשל - הלא זה רק מפני שאינו הקשיב להם. מעטים הם האנשים שמיישרים מבט אל ההווה, הם מבינים כי מרחב הפעולה האמתי שלנו נמצא כאן ועכשיו, במציאות שנמצאת מולנו. הם מבינים כי העבר והעתיד הם חשובים ביותר לצורך העבודה בהווה, אך ההפלגה היתרה במחוזותיהם היא מסוכנת לאין ערוך. "היום לעשותם - ולא מחר לעשותם".

בזמנו הצליח הרב קוק להסתכל על המציאות, ולאבחן אותה בצורה המדויקת ביותר. הוא ראה דור מורכב - מחד היה זה דור שכפר בכל מסורת בית אבא, הוא עזב את דלתות בית המדרש בטריקה ובז לכל מה שהתורה מייצג. מאידך, היה זה דור של אידיאלים, של מסירות נפש ושל תביעות מוסריות עילאיות. הרב קוק הצליח בעינו החודרת והעמוקה לזהות את חולשתו וגדולתו של הדור כאחד - כל זה נבע מהיכולת לראות את המציאות כפי שהיא עכשיו. לו היה מסתכל על הדור דרך המשקפיים של האתמול - היה זה דור איום ונורא, היכולת שלו לראות אותו דרך המשקפיים של ההווה - הייתה נקודת החידוש שלו, והיא זאת שהצליחה לזהות כי המקור לכל הכפירה שאפיינה את דורו היא הדרישה והתביעה לאמונה שלמה יותר.

הציבור שלנו, שהולך בדרכו של הרב קוק, במידה רבה נופל בנקודה הזאת בדיוק – בחוסר היכולת לראות את ההווה. אנחנו אמנם יודעים טוב מאוד לצטט את הרב קוק, לדבר על דור החלוצים שבנה את המדינה, לספר בערגה על הבעיות שעמדו מולם המתיישבים החדשים. אנחנו יכולים לדבר בפעולות עם חניכים שלנו על אידיאלים גדולים ונישאים, על תיקון עולם במלכות שדי. אין ספק - אנחנו טובים בלדבר על העבר והעתיד. אבל האם אנחנו מצליחים גם לראות את ההווה? לראות מה הפגמים של דורנו שלנו? מה המשימה שלנו היום? מה "ה' אלהיך שואל מעמך" במקום בו הוא שם אותנו?

כמובן שזאת שאלה גדולה ורצינית מאוד, אנחנו בחוברת זו עסוקים בזווית אחת שלה. אמנם זווית זאת היא גדולה ומשמעותית בדורנו - המדיה והשלכותיה. היו מספר מהפכות לאורך השנים ששינו את פני ההיסטוריה - המצאת הדפוס, המהפכה התעשייתית, המצאת החשמל, המהפכה הצרפתית ועוד. לא יהיה זה מוגזם לומר כי אנו נמצאים בעיצומה של מהפכה כזאת, איננו יודעים עוד לאן היא תוביל, אך יש כאן שינוי של העולם בקנה מידה היסטורי.

כמו כל דבר, המהפכה הזאת אמורה להוביל את העולם להתפתח ולהתקדם. ואמנם בינתיים היא גובה ממנו מחירים עצומים. הנזק שהיא גורמת לנו פוגע בכל מרחבי החיים שלנו. ועלינו מוטלת החובה לעסוק בהם.

סוגית המדיה מזמנת לפתחנו אינספור דיונים ותתי דיונים שעלינו לעסוק בהם. פסיכולוגים רבים אומרים כי שני התחומים הכי ממכרים כיום הם פורנוגרפיה ומשחקי מחשב. ביחס לתחום הראשון המצב כיום הוא ממש שעת חירום - הנגע שפשה בעולם חדר אל המגזר שלנו והוא מכה ומפיל חללים רבים. עפ"י סקר שערך ד"ר יניב אפרתי עולה כי 96.8 אחוז מהבנים הדתיים נחשפו לתכנים בעיתיים באופן לא מכוון, 'רק' 80.6% נחשפים באופן מכוון לאותם תכנים. המצב אצל הבנות אגב לא מזהיר בהרבה - 91.5% מהבנות נחשפות לתכנים האלה בטעות, 33.9% בכוונה. כשאנחנו אומרים תכנים בעיתיים אין הכוונה למי שאינו עומד בכללי הצניעות שמציב השו"ע, הכוונה היא לזבל שבזבל שנמצא במעמקי האינטרנט. הנתונים האלה צריכים לזעזע ולטלטל כל אחד מאתנו עד עמקי נשמתו. ההשלכות שתופעות אלה טומנות בחובם הם הרס וחורבן - הרס מוסרי, הרס תרבותי, הרס חברתי ואנושי.

העיסוק בסיכונים והאתגרים של המדיה לא נגמרים כאן - סדרות טלוויזיה וסרטים הפכו לחלק מעולמנו. הם מעצבים אותנו, את אישיותנו ואת עולם הערכים שלנו. משחקי מחשב מנוונים את המוח שלנו. אנחנו מתמכרים לאשליה שמוכרים לנו - וחיים שלמים נעלמים להם.

הדברים כאן הם רק פתיח ועל כן אנחנו לא מתחילים באמת לגעת בסוגיות האלה, אך יש פה קריאה - קריאה לעיסוק בנושאים האלה. קריאה למצוא את השביל והדרך - לנסות להבין מה ה' דורש מאתנו היום הזה.

יש שני משמעויות למילה לנסות - האחד מגיע מהמילה ניסיון, והשני מגיע מהמילה להתנוסס. אין ספק כי הנושא בו אנו עסוקים הוא אחד הניסיונות המשמעותיים של דורנו. אמנם חשוב לזכור כי אם נצליח לעמוד בניסיון זה - הניסיון ינשא אותנו. ובדבר בו אנו נופלים כיום - נתנוסס לנס לכל העמים.

עיקר העיסוק בחוברת זו אמנם יהיה ב'סור מרע', אך חשוב לזכור כי בסופו של דבר עלינו גם להגיע ל'עשה טוב'. אין ספק כי כגדול הסכנות שיש במדיה - כך גם גודל הפוטנציאל.

-----

מדריכים ומדריכות יקרים! מיוחד הוא הנושא בו אנו עסוקים בחוברת זו שכן ההתמודדויות איתם הוא מתעמת אינם שייכות רק לחניכים אלא גם לנו. הנפילות באינטרנט אינו רק מנת גורלם, העולם התרבותי שהם ניזונים ממנו ומקבלים את ערכיהם ממנו הוא במידה רבה גם עולמנו, והקשיים לבצע את השינויים הנדרשים כדי להגיע לעולם יפה יותר שייכים בנו ובהם כאחד.

עובדה זאת מחד יכולה להקשות עלינו להעביר פעולות בנושאים האלה, אך מאידך היא יכולה להוביל אותנו למקומות חדשים ביחסים שלנו עם החניכים ובהשפעה שלנו עליהם. במקום לראות את הפעולות בנושא זה כמסר ברור שבהיר אצלנו ויש להעבירו כמות שהוא, יש לראות את זה כמסע שאנו עוברים יחד עם החניכים.

כיום, העיסוק בנושאים אלו מגיע בעיקר דרך הנתיב של החינוך הפורמאלי - בבית הספר, ובתנועות הנוער נושאים אלו כמעט ואינם נידונים. ולמרות היתרונות הברורים של מורים ואנשי מקצוע, יש משהו למדריך שלעולם לא יהיה להם. המקום שלנו כמדריכים ומדריכות בשביל החניכים הוא מצד אחד של דמות בוגרת ומחנכת, ומצד שני של מישהו שהוא גם חבר ויכול להיות אוזן קשבת. פעמים רבות חניך ירגיש בנוח לדבר על הנפילות שלו דווקא עם מדריך. ולפעמים חניכה תרגיש יותר חופשיה לדבר עם ההתמכרות שלה לסדרות דווקא עם המדריכה שלה.

החוברת שלפניכם מציעה מספר מערכים קצרים של פעולות. אנחנו ממליצים להשתמש בהם משום שהם מהווים בסיס טוב לפעולות, ואולם חשוב לזכור שכמו כל דבר בהדרכה - ובייחוד בנושא בו אנו עסוקים - האותנטיות שלכם היא קריטית. דברו על הנושאים מהזווית שלכם, מהדרך בה אתם תופסים ומבינים אותם - בסופו של דבר שם אתם נוגעים בחניכים שלכם באמת.

ההמלצה שלנו היא שלפני כל מערך תקראו את ההקדמה ואת הפעולות המוצעות, ואז תחליטו כיצד אתם רוצים לבנות את הפעולה שלכם - אילו משחקים תחליטו להוסיף ואלו להוריד, מה הקטע שלדעתכם יכול להתאים לחניכים שלכם ומה אולי לא.

לכל מערך מצורפת הקדמה, היא נועדה בראש ובראשונה בשבילכם המדריכים והמדריכות, שתוכלו להבין יותר את הנושא בו תעסקו בכל פעם. אולם כמובן שאנחנו מציגים כל פעם זווית אחת של הנושא, ואתם מוזמנים להעמיק בנושא לקרוא אליו עוד, ולדון בו ביניכם.

בנוסף, בסיומו של כל מערך יש הצעה מעשית. יש חשיבות שהדברים יקבלו משמעות מעשית, ואף שלפעמים מדובר במשהו סמלי, יש פה ביטוי של הרצון להביא את הדברים למעשה במסגרת הקבוצתית. גם פה מוזמנים לחשוב על הצעות מעשיות אחרות, כפי שמתאים לקבוצתכם ונראה לכם.

מכאן, הכל בידיים שלכם - בהצלחה...

הסיבה שאני מעלה את זה גם כאן ולא רק בפורומים של תנועות הנוער, כי התוכן יכול להועיל גם לא רק למדריכים.

גם ההורים שלי לא מסכימים אבל אני בכל זאת נוסעת

אבל צריכים להיות מחושבים לפני שלרכב עולים!

אני מבינה את מי שאומר שיש

מקבוצות טרמפים או אנשים שמכירים

מבינה את הדאגה של ההורים.

אבל אם אני נוסעת למקומות שיש בהם אוטובוס פעם ב.. אין. זה פשוט לא אפשרי להיות תלויים באוטובוס.

 

לכן אני משתדלת לעלות רק על בנות. (בטרמפים יש בעיות של איחוד.. צריך ללמוד את זה)

גם ביטחונית
מתוך דאגה לשלומך.



כאשר הם יודעים שאת נוסעת עם אנשים מוכרים
סביר שיסכימו
אבל זה כשתיחשבי מי שיכולה ואחראית וכו' ...



מבינה את ההורים.

אז לא כתבתי.

 

בהחלט.

 

מבינה.

 

אגב, הורי יודעים שאני על טרמפים. אחרי הכל גם הם נסעו עם טרמפים בצעירותם

 

בשומרון זה קשה לחיות על אוטובוסים. ממש.

מומלץ לברר הלכתית עם רב.

לא אמורה להיות בעיה של יחוד.

אין מה לעשות.אין אוטובוסים,וכשיש הם מאחרים,מבריזים ויקרים..זה המציאות.
כמובן שיש קווים אדומים-לדוגמא לא לעלות על אנשים מסוימים ולא לעמוד במקומות מסויימים וכו..

קטנה פי מספר משמועתי מהסבירות שיקרה לך משו כשתלכי לים/ תסעי סתם באוטו עם המשפחה/תחצי כביש או הרבה דברים יומיומיים אחרים שעושים והם מסוכנים בלי לחשוב יותר מידי..

 

ברור שנגיד לא לעלות על ערבים ולהציב עוד כמה כללים וזה

לפחות בכיסא מרופד התיפופים פחות מרעישים...

וגם בדרך כלל כשאני על כסא כתר, יותר קל לי להתנדנד.

בכיסא כתר התנוחות שלי הרבה יותר מוזרות. (;

אני לפעמים יושבת על הכסא מסתובב ,האלו של המחשב בחדר..קיצר אז יש לי המון קטעעים שאני פשוט לא יכולה לשבת עליו כדי ללמוד למבחן. אני מסתובבת וזה מוציא אותי מריכוז לגמריייייי אז אני לוקחת כסא של המטבח והוא פחות מרופד מכסא מסתובב מן הסתם ויותר קל לי לשבת ולהתרכז

על כיסא מרופד אני יכולה לשבת לך הרבה יותר זמן מכתר..

לפחות נוח לי עליו..

שלא נוח לי עליו בעליל.

ואנלא יכולה לשבת עליו

אני יושבת עליו יותר זמן

ארוחת הצהריים שלו זה שקית עוגי, ובטיולים הדבר היחיד שהוא שותה זה מיץ פטל.
וגם אנחנו חופרים לו, (נראלי שלא מספיק האמת) ופשוט לא קורה כלום.
נראלי שניהם הגיעו למצב שדיבורים כבר לא יעזרו... חפרו להם מספיק.
ההורים שלה יודעים? רופא יודע?

(אני מצטרף לבקשת העזרה).

אולי צריך לעזור פשוט קצת יותר באקטיביות. כלומר- כל הזמן אבל בצורה אחרת.
קודם כל הרעיןן של "מתנחל בדם" הוא מעולה- הורים, רופא.. שישימו עין ויכריחו אם צריך. רופא יכול להבהיר לה שהגוף שלה מתפרק בגלל זה.
ומה החברים יכולים לעשות? לא רק להגיד אלא להכניס את הבן אדם לפעולה. למשל- לעשות שיחה רצינית על זה ולהגיד שמעכשיו אתם עובדים על העניין ואז להתקין לו/לה בפלאפון אפליקציה שמזכירה לשתות /לאכול כל כמה זמן, או לשים שעון מעורר כמה פעמים ביום וללחוץ עליו שברגע שהשעון מצלצל הוא אוכל משהו.
לברר למה זה קורה- אולי מצער, אולי דימוי גוף שגוי..
וצריך להעמיד אותם מול עובדות- שהגוף שלהם ניזוק, שאם הם ימשיכו ככה זה יכול לקצר את תוחלת החיים ח"ו אם זה נכון... זה רופא או מורה שמבין יכול לעשות אז כדאי לפנות אליו.

בהצלחה

ושההורים שלו יודעים, אבל אני לא סומך על זה...

יכול להיות שהסיבה זה משהו שולי אבל לא מודעים לתוצאה... בהצלחה רבה!!

אני לא יודע עד כמה החברות בנייכן טובה ובוגרת, אבל לי היה חבר טוב שלא שתה בטיול ובגלל זה הוא הרגיש רע אז פשוט תפסתי אותו והודעתי לו שעכשיו הוא שותה לפחות רבע בקבוק.
זה עובד פעם אחת או שתיים אחרת החבר\ה יכול\ה להפגע.

רק בן 16?

ממש אהבתי את הדימוי לילד אוטיסט. זה כ"כ נכון. ממש נהנתי!

או לפחות להפעיל את 'מצב קריאה' על רמה גבוהה כל הזמן.
אני יכול לפרט אם תרצה, יש לך אנדרואיד?

-לחסום את האינטרנט.

-לקנות חבילה קטנה לאינטרנט, אם זה אפשרי.

-להתקין בנטספארק הגבלת זמן (אם יש דבר כזה)

-לא להסתובב איתו בכיס אלא בתיק או בארון שבפנימיה או משהו כזה.

זהו בערך, זה לפי עדיפות. מהכי טוב להכי פחות.

 

האדיאל שלי בחיים זה לקיים את דבר ה' בעולם, לעשות את השליחות שלי, לקיים מצוות ובפרט את מצוות יישוב הארץ.

המטרות שלי לתווך רחוק הן: להקים משפחה גדולה, להיות בן אדם יותר טוב להצליח לעזור לסביבה שלי ובאופן כללי לחיות את האידאל שלי. 

המטרה שלי היא להועיל במה שאני יכולה ולקדם את העולם הזה.

לגדל ילדים טהורים, שגדלים תמיד תמיד על אמונת ה'!

שמחים! מאושרים! דלוקים על ה' יתברך! שגאים להיות בזה- בלהיות יהודים!

חיים ומיישבים את א''י בשמחה..

פשוט לחיות ולהיות שמח

לפעול מתוך הבנה שגם מה שנראה רע זה לטובה אבל זה לא סותר אתזה שצריך לשנות ולקדם ולשפר.

לקיים מצוות של בן אדם לחברו כמו שצריך.

לקדש את שם ה ולקרב נשמות רחוקות אליו יתברך.

אמונה בעני זה הפיתרון להכל..

להאמין בה' שהוא טוב, אז ממילא יש רק טוב!

הכל כאן בהשגחה פרטית.

וה' הוא זה שמנהל את העולם, אז אין מה להיות בדיכאון.

כי הכל ממנו.

קודם כל- להיות מודע לבעיה זה טוב. יש אנשים שפשוט לא אכפת להם מיראת ה' שלהם. בעיה כזו שלנו, יש לבני אדם סדר עדיפויות לא טוב

אתה צריך לשאול את עצמך כמה דברים.
1) למה הדיכאון? מה גורם לזה?
תרד לשורש כמה שאתה מצליח, תחשוב. הסביבה? המצב שלך בעניין מסוים?
אם הסביבה מזיקה- תחשוב איך פותרים. אולי לדבר עם מי שלא בסדר, אולי להחליף סביבה במקרה קיצון..
אם אתה מרגיש רע על עצמך- קודם כל- רגוע. אנחנו בגיל צעיר ב"ה, יש זמן לשנות ולהחליט והשכל מסתובב כל הזמן... מה שלא בסדר- עובדים לאט לאט והכי חשוב- בדרך שמתאימה לך!! לא בדרך שכולם אומרים אלא בצורה שתכניס לך את העניין הכי טוב.

הקטע של לא למצוא את עצמך בתורה ובמצוות- אוקי, למה?
כי לא נשמע הגיוני?
כי לא מרגיש שהתורה גורמת לך לרגש מסוים?
כי זה קשה לקיים?
כי אתה לא מתחבר לעניין?

תענה על זה לעצמך, מה גורם לחוסר החיבור הזה. הרבה אנשים לא מתחברים לתורה אבל זה אולי כי הם לא למדו אותה בצורה שהתיישבה להם בראש. אולי הדרך שבה למדת לא מתאימה לך לכן אתה מרגיש שאתה לא מוצא את עצמך בתורה ובמצוות? אולי אתה צריך לימוד שמתבסס על ידע ועובדות מדעיות למשל, או הוכחות הגיוניות, ולא יצא לך להתקל בדבר כזה? אולי להיפך- אתה לומד הרבה דרך ההגיון וחסר לך רגש? ואז אתה צריך אולי קצת חסידות, אולי שירים יהודיים, לימוד מוסר, לימוד אמונה...
מצוות זה דבר קשה. חלקן טבעיות לנו אבל חלקן יכולות לעצבן אותנו לפעמים. מתוך זה שאתה מבין את ההגיון אתה יכול להתגבר, ולאט לאט. חברה אמרה לי בזמנו ששינויים באים לאט. וזה הכי בסדר, באמת. אתה לא מתחרה באף אחד.
ומה הכי טוב? לשתף מישהו. ללמוד בחברותא עם מישהו שמתאים לך, שיענה על ספקות, יגרום ללימוד להיות מהנה.. לעבוד על המצוות עם מישהו. והכול בהתאמה לאיך שטוב לך! לא זזים מהמצוות, אבל לכל אחד הדרך שלו להגיע אליהן.

בהצלחה ומוזמן לדבר אם יש צורך

עניין ההתאמה של לימוד התורה לבן אדם זה משהו שהרב קוק כתב- שכל אחד מתחבר בתורה לחלק אחר

רק מוזיקה קדושה וטהרה (אני עכשיו קוראת ספר שלם שמסביר על איך המוזיקה משפיעה על הנפש, הנשמה, הרצונות, המחשבות ואז גם מתוך זה למעשים). תהיה פתוח להשתנות, תדבר עם השם יתברך גם אם בהתחלה זה מרגיש לך כמו לדבר עם קיר. 

 

בהצלחה ממש, ואשריך על הרצונות להתקדם ולהתחבר

בהצלחה!

אין צורך להכחיש. צניעות היא באמת אחת המצוות הקשות יותר...

 

השאלה היא אם נכנעים בה או שלמרות הקושי מתגברים ומצליחים.

בהצלחה ענקית! מחזיקה לך אצבעות.

שהקב"ה יעזור לנו ונעמוד בו!!

יש לי נוקיה 208 ויש בו אינטרנט

תודה רבה לכולם

 

20190529185142.docx

מפריע מעורב?