פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 403)

מחפשת חברה לקלרינט איכותי,
מישו מכיר?מה המחיר??

תודה רבה!

תכתבו כן או לא ואפשר גם למה...

אה, תכתבו גם אם יש לכם סינון בפייסבוק או לא...

שנזכה לשמוח ולרקוד לכבוד התורה וה' יתברך באמת!!!
חג שמיח!!!

זהו, ביי

למה אני לא שמחה?
וואו איזה שאלה קשה וכואבת.
יש כאלו זמנים ומצבים בהם האדם נכנס לתוך בור עמוק ושחור של יאוש, והשמש נעלמת מחיו.
לפעמים זה ליום או יומיים אבל לפעמים זה יכול להמשך תקופה. תקופה שמרסקת ומפוררת את הנשמה לפירורים שיהיה קשה להחזיר אחר כך לדבר שלם.
ואיזה כיף זה להיות עצוב נכון? פתאום כל דבר הופך להיות בסדר.
"לא באלי לאכול", "לא באלי ללמוד", "לא באלי לצאת מהמיטה", לא באלי לחייך"- זה בסדר מותר לה, היא קצת עצובה.
וכל דבר, וכל דוגמא תיסלח בדיוק מאותה הסיבה-
אני עצובה.
וזוהי אינה עצבות שתלויה בדבר.
זו עצבות שפוגעת ישירות בלב.
כמו הערפל הזה שיש בשעות המורדמות של הבוקר, הערפל הזה שמסתיר את פני השטח, ככה העצבות יוצרת ערפל על הלב שמסתיר את כל הנקודות השמחות, את רגעי הצחוק והחיוך, את הדברים הקטנים האלו עם הקרניים הנעימות שיכולות לחמם טיפה את הלב ולהמיס אותו כדי שיוכל לצאת מהענן האפור שמעיב עליו, ופשוט לשמוח.
אז איך יוצאים מזה?
זה כמו שינה- עד שלא תצאי מהמיטה זה לא ישתחרר ולא תצליחי לצאת מענן העייפות שדבוק בך.
עד שלא תחליטי שזהו, עכשיו אני קמה- את תישארי עייפה.
וכך גם בעצבות-
עד שלא תחליטי שחאלס! ושאת יוצאת מזה וממשיכה הלאה ובוחרת לצאת לחפש בערפל את קרני האור שימשכו אותך החוצה את תישארי באותו ערפל של עצבות שנדבק אלייך כמו קורי שינה.
אז למה את מחכה?
תצאי החוצה, תחייכי אפילו אם זה יוצא מאולץ, תעבדי על עצמך! איפה כל השליטה עצמית?!
את חזקה, את מסוגלת לעמוד מול סופה שלמה אז אני בטוחה שתצליחי לסלק ערפל קטן.
והכי חשוב- אהבה.
תעשי הכל מתוך אהבה, אהבה עצמית, אהבת העולם, אהבת הקב"ה, אהבת המשפחה. ואז תראי איך הכל מתבהר ומתחיל לפרוח כי כאשר מגיעה אהבה לנפש, איך אפשר שלא לשמוח?

רטטר

כמובן שאשמח לשמוע תגובות, הערות והארות...

חג שמח!

מחשבות בסוכה

יושב לי בסוכה, קצת קריר, קור ירושלמי...

יושב לי וחושב, חושב על היום, חושב על הזמן...

חג סוכות... חג קצת מוזר, יוצאים מהבית הנעים והמוכר אל מבנה רעוע בנוי מעץ\ בד וענפים...

"מעניין מה הטעם" לעצמי מהרהר... "זכר לעננים, זכר לסוכות ביציאת מצרים"...

"נשמע קצת ישן, מיותר, מה זה נוגע אליך להיום?" פתאום אומר בתוכי קול פנימי, וממשיך: "למה היום אתה צריך "לסבול" שבוע בגלל משהו שהיה לאיזה עם פעם, סתם סבל מיותר"...

מחשבה אחרת ממהרת ללחוש לי, דוחה בדבריה את אותו קול פנימי: "התורה היא איננה ספר היסטוריה, היא לא באה לספר לך על עם שחי לפני אלפי שנים... עליך להפנים שאתה חלק משרשרת, חלק מגוף שקיים כבר אלפי שנים, זה לא סיפורים מ"העת העתיקה", אלו סיפורים שקורים כל הזמן במציאות, אצלך ביומיום..."

"שטויות והבלים" מתנגד אותו קול בזעף "מאיפה השטות הזאת? ההיסטוריה לא חוזרת!..."

מתעלמת מדבריו ממשיכה אותה מחשבה בקול רגוע: " כתוב במפורש ש"נבואה שאינה נצרכה לדורות לא נכתבה", אין לתורה עניין לספר לך סתם סיפורים ודברים מעניינים, הכל נוגע למציאות שלנו, התורה היא "תורת חיים!" חותמת את דבריה בהתרגשות...

"אם כן" תוקף אותו קול שוב "מה העניין בסוכה, בארבעת המינים, במצות, בציצית, בתפילין, בשבת, בשמיטה ב..."

"דבר ראשון" חתכה את דבריו אותה מחשבה: "אנו עושים מצוות כי ה' אמר! לא כי נוח, כי נראה לנו, כי מתאים, כי "זורם" לנו,  אלא כי זה ציווי ה'! ודבר שני, בחלק מהדברים אנו יכולים לנסות להבין מה רצון ה' מאיתנו..."

 

"אם כך למה סוכה? ועוד לשמוח בסוכה?..." שאלתי בהתעניינות...

"יש מספר טעמים, נאמר אחד רעיוני: לחג הסוכות יש לנו שני מאפיינים, מקום וזמן: מקום – בסוכה, מחוץ לבית. זמן – אמצע תשרי, שנייה לפני החורף..." פתחה, והמשיכה בהסברה: "רגע לפני החורף בו אנו נתכנס לתוכנו, נתכרבל בבית היציב החמים והנעים – אנו יוצאים מהבית לסוכה, "דירת ארעי". וזאת כדי שנפנים את מעמדנו בעולם, לעיתים אנו מרגישים יציבים בטוחים, שולטים במציאות... וקצת שוכחים מי אנחנו, שוכחים קצת להיזכר "מאין באת ולאן אתה הולך..."

לכן אנו מתחילים את זה בראש השנה וביום כיפור, אז אנו נזכרים שאנו "כחרס הנשבר, כציץ נובל... כרוח הנושבת..." ואז בחג הסוכות אנו יוצאים מהעצמיות, מה"אגו" שלנו, ונזכרים שאנו רק "ארעיים" בעולם! אנו נזכרים שיש מלך לעולם, שיש מי ששומר עלינו! ובוודאי שחייבים להיות שמחים, אין דבר יותר משמח מתחושת הביטחון!"

...

רוח קרירה נכנסה לסוכה, חום פנימי חימם אותי בתוכי...

התחושה מילאה את כולי "יש מי ששומר עלי", "ברוך שומר ישראל"...

 

(חלק מהקטע מבוסס ע"פ פניני הלכה סוכות.)

יש לנו חבורה של שלוש בנות אני ועוד שתיים ויש לנו יום שבו התחלנו את החבורה ואנחנו רוצות לחגוג אותו הם רוצות שאני יקנה משהו עם התמונה שלנו ביחד ואני לא יודעת מה לקנות מישהו יכול לעזור לי דחוף

אשמח להכיר אותכם...

שבוע טוב...

מצמרר..

קריאת תהילים משותפת למעוניינים לליל הושענא רבה!

שבוע טוב ומבורך בע"ה - צעירים מעל עשרים

חג שמח

הומלסים.

מה זה גורם לכם שאתם נתקלים בהם?

רחמים? סלידה?

.....

ומה עוד???...

כמה פעמים את צריכה לקרוא את המכתבי יומולדת שכתבו לך בשביל להזכר מה טוב בך?
למה את צריכה שכל כך הרבה אנשים ידעו ויפרגנו על משהו טוב שעשית, את לא מספיקה לעצמך?
למה את לא מאמינה לחברות שלך שנמצאות איתך כי את טובה ומיוחדת ולא בגלל אינטרס בלי ברור?
נשמה, את חייבת לצאת מזה.
חייבת להפסיק להוריד את הערך שלך בעייני עצמך.
חייבת להפסיק לרחם על עצמך ולהתמסכן.
חייבת להפסיק להשוות את עצמך לאנשים אחרים.
חייבת להפסיק להתמקד רק בנקודות השחורות הקטנות כשכל כך הרבה טוב נמצא סביבן.
את פלא, ונשמתך פלא גדול, וחידוש כמוך לא היה מעולם.
את טובה, יש בך כוחות אדירים, את קסם.
מותר להכשל ומותר ליפול. את יודעת מה אומרים על מנצחים?
מנצחים הם לא אלו שלעולם לא נכשלים אלא אלו שלא מתייאשים מהכישלון.
נפלת? תקומי, אל תשארי שם למטה, תתחילי מהתחלה.
נשמה את לוחמת! תלחמי ביצר, תתקפי אותו הכי חזק שאת יכולה.
תפסיקי להתייאש מעצמך, אם את לא תאמיני בעצמך אז מי כן?

שנזכה להרגיש את נועם שבת וקדושתה!!
שנזכה לרצות להרגיש שבת קדושה!!
שנזכה לרצות!

בס"ד

 

לשמוח בתקופה מעצימה זה קשה!

סבבה, הבנו שהתקופה הזאת באה לקדם אותנו.

שבשביל להגיע רחוק אין ברירה אלא לעבור קשיים.                                                            להתמודד.                                                                                                                                                            אפילו התחלנו להפנים שזה באמת ככה,

לא רק סטיגמה כמו כ"כ הרבה דברים.

 

אבל עדיין, יש קטע כזה,

שדווקא כשמתחילים לשמוח-

אפילו שמחה אמיתית-

דווקא אז,

העצבות מתגברת.

ולפעמים כבר מתלבטים אם כדאי לשמוח,

בגלל הידיעה ש"ממילא יש הרבה סיכוי שאחרי שניה

אני אחזור להיות עצוב".

 

אז מה עושים?

וואלה לא יודע. קטונתי.

 

אבל יש מצב שזה הולך ככה- 2 שלבים,

כ"כ כ"כ לא פשוטים:

רצון.

לרצות לשמוח, לרצות לחייך,

לרצות לרקוד, לרצות לאהוב את התהליך שעוטף אותנו.

ואז ביצוע.

במקרה הזה ביצוע זה לנצח את העצבות!

לדעתי הניצחון כאן הוא לשמוח כשאפשר.

לא להתלבט.

ואז אנחנו לא נתלבט אם לשמוח,

והכוחות המעציבים יכן יתלבטו אם להעציב.

ומתישהו הם לא יעציבו.

ואז נשמח, ונחייך, ונרקוד, ונאהב את התהליך המדהים שעוטף סביב.

ואת האנשים המתוקים שלידינו.

יש, ניצחנו!!

שנזכה

הלב כואב. הגוף. הכל. וואי השם יתברך תן לי כוח.

ברור שאתה נותן כל הזמן! מלא.

לפעמים שאני נמצאת עמוק בחושך, ביאוש לא שמה לב עד כמה אתה איתי ונותן לי כוח לקום כל פעם מחדש.

ואיפה אתן?נשמות שלי. איפה? עזבתן.

השארתן אותי ככה. הכי לבד שיש. הייתם שם ברגעים הקשים ואח"כ הלכתם.

וואלה מבינה לגמרי, אבל זה כואב. הרגתם אותי. כבר אף אחד לא נשאר. כולם הלכו, הנשארתי לבד. לבד מול השם יתברך.

מרוב הלבד כבר לא משתפים.. פשוט כותבים הכל. באותה מחברת מסכנה שסובלת את כל הצרות שלי..

אוי טאטע, איזה נסיונות..אחד אחרי השני, לפעמים גם הניסיונות מעורבבים..

יש פעמים שאני חושבת שאתה יותר מידיי מאמין בי, בכוחות שלי. נסיונות ככ קשים לבנדאם קטן כמוני.

רק תן לי למצוא תכוחות האלה תנקודות של אור..

והחיים ממשיכים אם אני ירצה או לא, הנסיונות גדלים, הקושי, הנפילות.

הלבד הזה שמשגע אותי. ובתוך כל זה יש להם רגעים של שמחה, התעלות וקדושה. בתוך כל הבלבול יש אמונה גדולה.

שואלת כל הזמן. ה' מה אתה רוצה ממני? מה המטרה שלי בתוך כל זה? תן לי לעבוד אותך בפשטות ושמחה.

אם זה מה שאתה רוצה. זה מה שאני צריכה לעבור, אינבעיה!אני הכי איתך. תודה! אוהבת אותך השם! כל זה כי אני רוצה אותך.מחפשת..מגששת.. תעזור לי למצוא. לקבל הכל באהבה גדולה. לסמוך עליך בהכי פשטות! להיכנע לחיבוק שלך אבא.

ועם הזמן לומדים להעריך את הרגעים הקטנים בתוך הכאב שנהפך לשגרה. הכאב שעטוף במסכה כ"כ גדולה.

המסיכה שקשה להוריד אותה. מבחוץ הכל מעולה. שמייח. ישתבח שמו חיים תותים. מבפנים הלב קרוע,כולך נופל ככ חזק שמרוב עוצמה אתה המום ולא מצליח לקום.

אז למה? למה ההצגה הזאת? נכון. לא מתראים לי שכל אחד שרואה אותי ידע מה עובר עליי, לא רוצה להשלים זה אני. רוצה להיות בלי השחור הזה.

וניסיתי!רציתי! קמתי!! והופפ החלקתי לתהום עמוק בטירוף. ואח"כ גם טיפה קמתי אומנם טיפה. עדיין צולעת, ונפלתי. שמחתי ובכיתי, אהבתי ושנאתי.. אני כבר מבולבלת. לא מבינה כלום..רבנו אומר ש"תכלית הידיעה היא שנדע את אשר לא נדע" אני פיצית. אתה יודע. אתה רואה. סומכת עלייך. יותר נכון מנסה. משתדלת הכי להאמין. תראה לי שיהיה אור. שהתקופה הענקית הזאת לא תמשיך. שלירידה החלקה הזאת יהיה רצפה. יהיה סוף לחליקות האלה. ואח"כ שתהיה עליה. רבינו כותב גם עלזה.מלא. זה נותן כוח. . אני אומרת לעצמי כל הזמן די. תפסיקי להאשים את עצמך בכל מה שזז. לראות כל הזמן רק את הרע. להרגיש הכי זבל שיש.. להתבשל בתוך עצמך, להרגיש רע עם עצמך.. יאללה תצאי! תסתכלי לשמיים. תראי את הטוב שבך. את פלא ונשמתך פלא גדול חידוש כמוך לא היה מעולם. תפסיקי לחשוב שאת היצור הכי רע שיש בעולם. רבנו אומר למצוא בכל בנאדם אפילו רשע גמור את הנקודות הטובות!!וע"י זה שמוצאים ומסתכלים על הטוב-הטוב גדל. אז כן. נפלת. חטאת. עשית דברים מזעזעים. אבל הכי חשוב-קמת!! וגם שאח"כ נפלת שוב, גם שדפקת חתיכת חליקה לתהום עמוק עמוק, ניסית לקום. בדרך החלקת טיפה? התייאשת? אבל האמנת.   איאיאי איזה עצבות..בוכה.. מלא. בשקט. לבד. איפה האש?איפה החיות? מנסה לשמוח! לרקוד! אז זה מחזק עד לקושי הבא.ושוב. באלי לזעזע תעולם!לצעוק הכי חזק שיש. שכולם ידעו שכואב לי. שמישו ישים לב. גם אם לא יצליח להבין אותי. שיחבקו אותי. שמישו יהיה שם איתי. בצד שלי. לגמרי. ונמאס לצפותףלהתאכזב מחדש, להאמין, ליפול, להתייאש, לקום..

כלו כוחותי.. עד מתי?