פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 514)

שאני כל הזמן אומרת :אולי זה לא טוב מה שעשיתי,ואולי לא הייתי צריכה להגיד את זה,וכו׳.
וכל זה אני אומרת גם לעצמי: -
נראלי פשוט להגיד/לראות על עצמך דברים טובים.
עד שהדברים השליליים יתגמדו.. וגם אם הם יהיו,אז גם לדעת שיש גם הרבה דברים חיוביים בך..ולדעת שלפעמים גם טועים,ואפשר לתקן,כל עוד ב״ה אנחנו חיים!
מקסימום,קרה שטעינו לא היינו צריכים להגיד?
אז מנסים לתקן..
וגם לשמוח ולדעת,שיש דברים טובים שטוב לנו.
ושאנחנו לפעמים מתלוננים על דברים,
אבל אנחנו לא יודעים שחלילה יש דברים יותר קשים בעולם שאנשים לצערנו מתמודדים.
ולשמח כמו שהקב״ה מצווה אותנו. ונכון זה בהחלט לא קל..

וגם אם ביקרנו את עצמנו,אז בסדר לא לדאוג,
מותר גם את זה.. אבל לדעת שזה לא סוף העולם,
וכל יום זאת התחלה חדשה,לבן אדם.
וגם להעריך את עצמך יותר.ולהגיד לעצמך שאת צדיקה וב״ה הכל טוב.
גם אם לפעמים זה לא מצליח,וזה מתחיל להתייאש
וכבר שאין סיכוי,אז יש סיכוי.. בכל יום!-
וזה הקב״ה נותן לנו שכל עוד וכל יום שאנחנו חיים,זה עוד זכות להנות לשמח,לחיות חיים של תורה,ועבודה על המידות,ועוד התחלה החדשה בכל יום! וזה ממש נותן כח .

אני חושבת שהפתרון הוא לחזק את עצמי.

על הדבר הכי קטן שעשיתי.

ולכתוב את זה, ולהגיד את זה לעצמך בקול.

ולתלות איפושהו שיהיה לך מול העיניים- מיטה\ ארון\ אחר.

ובאמת באמת לשנן לעצמך שאת טובה, ושאת הבת של ה' יתברך, ואם ה' יתברך אוהב אותך כמו שאת- בטח שאת יכולה לאהוב את עצמך!

הוא אוהב אותך, אז באיזה "זכות" כביכול את לא אוהבת את עצמך?

ושוב, בעיקר בעיקר לראות בעצמך את הדברים הטובים, הכי קטנים ומובנים מאליהם..

 

ועוד משהו- כתבת שאת ביקורתית כלפי עצמך.

יש מצב שאת ביקורתית גם כלפי הסביבה?

(כי הרבה פעמים זה קשור אחד לשני..)

סתם תחשבי על הנקודה הזאת...

כפרע, ה' אוהב אותך!!!

 

אני מצרפת פה קטע מתורה רפ"ב של רבי נחמן- זה מש מדבר על מה שכתבת פה, ומה שכתבתי לקוח ממנו

אז הנה:

זה ארוך, אבל ממש שווה לקרוא

 

דַּע כִּי צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת
וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר
צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת
עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת
וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה
וְזֶה בְּחִינַת "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ"
הַיְנוּ שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר לָדוּן אֶת הַכּל לְכַף זְכוּת
וְאַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר
אַף עַל פִּי כֵן צָרִיך אַתָּה לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצא בּוֹ. מְעַט טוֹב, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע
וְזֶהוּ וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע
שֶׁצָּרִיך אַתָּה לְבַקֵּשׁ בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע
כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָשָׁע, אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בּוֹ מְעַט טוֹב עֲדַיִן
כִּי אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁלּא עָשָׂה אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב מִיָּמָיו
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁאַתָּה מוֹצֵא בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע וְאַתָּה דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת
עַל יְדֵי זֶה אַתָּה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת, עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה
עַל יְדֵי זֶה וְזֶהוּ וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע
עַל יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא בְּהָרָשָׁע עוֹד מְעַט טוֹב, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע
עַל יְדֵי זֶה וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ
הַיְנוּ כְּשֶׁתִּתְבּוֹנֵן וְתִסְתַּכֵּל עַל מְקוֹמוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ
וְאֵינֶנּוּ שָׁם עַל מְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן
כִּי עַל יְדֵי שֶׁמּוֹצְאִין בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב, אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, וְדָנִין אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת
עַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת
וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ כַּנַּ"ל וְהָבֵן
וְכֵן צָרִיך הָאָדָם לִמְצא גַּם בְּעַצְמוֹ
כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁצָּרִיך הָאָדָם לִזָּהֵר מְאד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד
וּלְהַרְחִיק הָעַצְבוּת מְאד מְאד [כַּמְבאָר אֶצְלֵנוּ. כַּמָּה פְּעָמִים]
וַאֲפִילּוּ שכְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ וְרוֹאֶה שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם טוֹב, וְהוּא מָלֵא חֲטָאִים
וְרוֹצֶה הַבַּעַל דָּבָר לְהַפִּילוֹ עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם
אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לוֹ לִפּל מִזֶּה
רַק צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב
כִּי אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁלּא עָשָׂה מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב
וְאַף שֶׁכְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר הַטּוֹב
הוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא גַּם כֵּן מָלֵא פְּצָעִים וְאֵין בּוֹ מְתֹם
הַיְנוּ שֶׁרוֹאֶה שֶׁגַּם הַמִּצְוָה וְהַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת
הוּא גַּם כֵּן מָלֵא פְּנִיּוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּפְגָמִים הַרְבֵּה
עִם כָּל זֶה אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁלּא יִהְיֶה בְּאוֹתָהּ הַמִּצְוָה וְהַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֵיזֶה מְעַט טוֹב
כִּי עַל כָּל פָּנִים אֵיך שֶׁהוּא, עַל כָּל פָּנִים הָיָה אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה בְּהַמִּצְוָה וְהַדָּבָר טוֹב שֶׁעָשָׂה
כִּי צָרִיך הָאָדָם לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב
כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ, וְלָבוֹא לִידֵי שִׂמְחָה כַּנַּ"ל
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן מְעַט טוֹב
עַל יְדֵי זֶה הוּא יוֹצֵא בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת וְיוּכַל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה
בִּבְחִינוֹת "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ". כַּנַּ"ל
הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִין לָדוּן אֲחֵרִים לְכַף זְכוּת אֲפִילּוּ אֶת הָרְשָׁעִים וְלִמְצא בָּהֶם אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת
וְעַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין אוֹתָם בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת
בִּבְחִינַת וְעוֹד מְעַט וְכוּ' וְהִתְבּוֹנַנְתָּ וְכוּ' כַּנַּ"ל
כְּמוֹ כֵן הוּא אֵצֶל הָאָדָם בְּעַצְמוֹ
שֶׁצָּרִיך לָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת וְלִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן
כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ שֶׁלּא יִפּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם
רַק אַדְּרַבָּא יְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ, וִישַׂמַּח אֶת נַפְשׁוֹ בִּמְעַט הַטּוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ
דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ אֵיזֶה דָּבָר טוֹב
וּכְמוֹ כֵן צָרִיך לְחַפֵּשׂ עוֹד, לִמְצא בְּעַצְמוֹ עוֹד אֵיזֶה דָּבָר טוֹב
וְאַף שֶׁגַּם אוֹתוֹ הַדָּבָר הַטּוֹב הוּא גַּם כֵּן מְערָב בִּפְסֹלֶת הַרְבֵּה
עִם כָּל זֶה יוֹצִיא מִשָּׁם גַּם כֵּן אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה
וְכֵן יְחַפֵּשׂ וִילַקֵּט עוֹד הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר
בְּחִינַת מְנַגֵּן בִּכְלֵי זֶמֶר
שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁמְּלַקֵּט הָרוּחַ טוֹבָה מִן הָרוּחַ נְכֵאָה עַצְבוּת רוּחַ עַיֵּן שָׁם
[וְהַכְּלָל

[רק שבסוף לא אהיה פסיכולוג..אני עוד צעיר!]

זה מובן מאליו. לכל אחד ישנה ביקורת עצמי. והיא חשובה ומועילה(כל עוד היא אמיתית ונכונה אך מסוייגת ומגודרת היטב.) אבל צריך להזהר ממנה כי כמו שבכול דבר טוב היצר יכול להשתחל ולפגום-אז גם כאן. פה הבעיה העיקרית היא היאוש וכמו שהביאו קודמי בעונים-הרב רבנו נחמן הוא המוקד(כאילו האש שלי-המוקד...לא משנה.)

הביקורת העצמית באה לעזור לנו להשתפר.היא סוג של הכי אוביקטיבית(עוד פעם-כשהיא מגיעה מהמקום הנכון.)

כדי לתת תשובה מלאה ואמיתית(מלב אל לב מה שנאמר..) אני אצטרך לדעת מה היא הביקורת(הכוונה שתתני דוגמא)

אבל אגיד כמה דברים באופן כללי.

אני מבין שמדובר על אובר-ביקורת עצמית מה שכנראה גורם לך לרגשי נחיתות.

ישנם כמה דרכים לפתור את העניין. האחת (שאני אישית אבל ממש אישית לא מחבב) ליודי אמונה שמבהירים למה אנחנו פה ובעצם למה אסור לנו להתייאש.בקצרה-אנחנו צריכים אותך למרות המגרעות שבך.לא שאנחנו משלימים איתם-את/ה צריכ/ה לתקן את המעוות אבל החברה והקב"ה "סלחניים"(מרכאות,סרקזם) ונותנים לך את הזמן להשתפר ולתקן.

הסבל מאובר ביקורת נובע מחוסר מודעות עצמית.אני חלש/ה בכל הכשרונות שלי(אומר על עצמי.) שום דבר לא מושלם בי,אני לא כמו האחרים שעלים עלי כמה וכמה.וכו'.

תרופות: 1. הכי טובה-להתנתק מרשתות חברתיות. בהן אנחנו "מבינים" כמה אנחנו בשפל לעומת השאר,מה שכמובן לא נכון(הסבר על זה אם תצטרכי תגידי בסוף.).כל הראיה גורמת לקנאה(שהיא בעייתית גם מבחינה רוחנית וכמובן נפשית) ולרגשי הנחיתות.

2. כבר אמרתי ספרי אמונה?-יש לשים לב איזה!! הרב נחמן מברסלב-טוב מאוד(אם תצליחי להבין-לא שזה קשה מידי). לא הרב קוק.לא. ספרי מוסר-גם מעולה.אני לא מכיר הרבה אחרים אבל אני מתכוון לאמונה-אמונה בעצמך,מה מטרתך בעולם ולאן צריכים לשאוף. מין הקדמת הרמח"ל למסילת ישרים ופרק א' בספר הנ"ל.

3. התמקדות היתרונות שלך והבנה כי יש על מה לעבוד,מה לשפר וכל אחד אחר גם כן שיפר את עצמו עד שהגיע לרמתו הנוכחית.חוץ מהעובדה שלא כל מה שמיהו מפרסם הוא הדבר הראשון והפעם הראשונה שהוא ניסה לעשותו.כנגד אחד מוצלח אלפים שלא נצלחו.

זה כבר ארוך מידי אז אסיים פה. אם נדרש המשך-רק תבקשי/ו.

 

חיזקתם ממש

לא הלך

התחלתי בעשר
אני פשוט פרפקציוניסטית חסרת תקנה אז מה של
לא מושלם לא נקרא.. מתסכל

תרשמי דברים לחיזוק הבטחון:
יודעת לרוץ נגיד - למה? הוכחה לעצמך - כיאת רצה אחרי האחיינים...כמה שזה נשמע דבילי...
לבשל לנגן, וכו' ולא רק תגונות אופי מפציצות... זה גם... מה שעולה תרשמי ישר עם הוכחה כזה לעצמך...שיהיה.לך תמיד מול העיניים.

זו גם תכונה, ביקורת עצמית .. רק צריך לפתח לכיוון הנכון..

של כל התכונות הטובות שיש בך

שנני אותן, ובכל פעם שיש לך ביקורת על עצמך, עצרי וחשבי כמה את טובה ובעלת תכונות טובות

התמקדי בטוב

(ואני מוסיפה שלפעמים חשובה ביקורת עצמית, אבל בגבול ובמידה)

שכדי ללכת על שביל הזהב (המאוזן) צריך ללכת לצד הקיצוני וככה להתאזן.

רפב - צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת: ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ליקוטי ...

וואו נשמה. נראה לי שכולנו ככה, במידה זו או אחרת. - נוער וגיל ההתבגרות

זה בסוף..

מלא פעמים אני מוצאת את עצמי מסתכלת במראה, ולא אוהבת את עצמי.. לאו דוקא במראה החיצוני, הרבה יותר בפנימי.

אני פשוט שונאת את עצמי..

אבל גם זה לא חייב לבוא לידיי שניאה עצמית, זה יכול לבוא גם כשאתה לא מרוצה מעצמך.

שנה שעברה עשיתי לי תרגיל: כל בור, כשאני קמה, ישר לחשוב: איזה דבר טוב יש היום.

אפילו במובן הכי הכי פשוט: שיעור שאת אוהבת, פגישה עם חברה ועד לרמה הכי פשוטה: קבלת ממתק או אפילו בגד חדש שאת לובשת היום...

זה כבר נותן לך ראייה טובה של יום מעולה על הבוקר.

לא יודעת אם זה קורה גם לך, אבל לי זה בא בדרך כלל עם עצב.

כלומר, שאני קמה בבוקר, ובעצם אין לי למה לקום.

היום יום רגיל, אתמול היה יום רגיל ומחר יהיה יום רגיל... לא שונה.

וזה מתסכל ומאכזב.

בקיצור, חפרתי קצת, אבל אם השיטה של הראייה הטובה תעזור לך: שיהיה בכיף, ואמן שתצליחי להתגבר על זה בתוך שאר "אנטי-טובים עצמנו"...!

 

אני מוסיפה פה מונולוג שידידה שלחה לי..

 

 היא רצתה להיות מושלמת
ללא טעויות
ללא תהיות
להיות פשוט כמו שצריך
 
לאט לאט היא הבינה
בדרך הקשה
שאין דבר כזה לא ליפול
 
עם המעברים של חייה 
היא נהייתה יותר היא 
ופחות מעושה
 
זה שקר אחד גדול-
להיות הכל יכול
כי מי שהוא באמת אמיתי
מרוויח את עצמו 
 
ועכשיו כשהיא מגלה חולשה או שתיים,
היא סולחת לעצמה 
 
היא כבר הבינה שלא תבין הכל
וזה בסדר,
היא קיבלה את העובדה שהיא אנושית ויש בה חסר
 
היא טעתה ועוד תטעה בעתיד
והיא תקנא ותפחד ותיפול כנראה
 
אבל זה אומר שהיא חיה
שהיא נושמת 
שהיא פה
שהיא לא סתם עובר אורח,
בובה בחלון ראווה 
 
היא ניסתה ונפלה
והצליחה גם והתקדמה
וגילתה את כל הטוב שבה 
דווקא מתוך הנפילה
 
וזה בדיוק מה שהפך אותה למי שהיא
עם הפגמים, הקשיים והיופי שלה 
היא קיבלה את עצמה
 

מה אץ אוהבת בעצמך שיהיה רשום.

בכללי תחפשי ביוטיוב "טוני רובינס" יש לו הרבה טיפים טובים...

באמת לכל בן אדם נורמלי זה קורה שהוא מבקר את עצמו בכל דבר...

אבל תלוי באיזה מידה...

גם לי זה קורה כמה פעמים שאני פשוט לא אוהבת את עצמי בפנימיות בעיקר.

כי באמת קל לנו להחמיא יותר לאחרים, להגיד לבן אדם כמה שהוא בן אדם טוב, כמה שהוא עוזר וגם בחיצוניות כמה שהוא נראה טוב וכו'...

ולפעמים אנחנו שוכחים להגיד לעצמינו דברים טובים ולאהוב את עצמינו...

אבל צריך גם לדעת לאהוב את עצמינו...

להיות ביקורתי לעצמך זה לא דווקא משהו רע...

כולם ביקורתיים כלפי עצמם.. אבל באמת השאלה באיזה מידה זה...

כי יש כל מיני סוגי ביקורתיות.

אם את ביקורתית כלפי עצמך מהקטע שאת אומרת: לא התנהגתי יפה היום לזאת וזאת, לא עזרתי למישהי שצריכה עזרה וכו'... זה לא ביקורתיות רעה כי את מודעת לעצמך ואז את יכולה גם לדעת במה את צריכה להשתפר...

אם הביקורתיות שלך מגיעה מזה שאת אומרת הלוואי שהייתי ככה ולא ככה, איזה כייף לה שהיא ככה...

זה לא ביקורתיות טובה.. (זה סוג של קנאה)

אם הרגשת שאני שופטת אותך אז ממש לא!! רק רציתי להראות את ההבדל בין שני סוגי ביקורתיות... אז אם הרגשת שאני שופטת אותך אז אני מצטערת!! וזאת לא הייתה הכוונה

הכל צריך במידה...

לכולם יש את שני הביקורתיות אבל תלוי באמת עד כמה...

באמת כמו שאמרו פה תנסי למצוא בך את הטוב!!

כי יש בך!! (אני לא מכירה אותך אבל בכל בן אדם יש טוב אין בן אדם שנולד בלי טיפת טוב)

תנסי לראות את עצמך בעין טובה...

תרשמי על דף דברים טובים על עצמך (תכונות, מעשה טוב שעשית, איך היית היום וכו'..)

ואז אולי תצליחי לראות את עצמך בעין טובה...

ותזכרי שיש בך טוב ואת טובה ואין כמוך!!

 

כולם אותו דבר ..
זה שהיא לא מדריכה והשנייה כן. אומר עליה שהיא יותר טובה? ממש לא.
אין הכללות כאלו.

למרות שרובינו המוחלט בהדרכה.

אבל אצלינו די אפשר לראות שהבנות שהרבה יותר יוזמות, אחראיות, שמחות ומתלהבות הן אלו שבתנועת נוער, או שהיו בתנועת נוער.

מצטרפת לקודמיי- הדרכה זה לא אומר כלום, אלא אני מתכוונת להשתתפות עצמה בסניף.

בהצלחה.

יושבים שבעה.
זה עצוב, אבל בונה את השבר.

אז ניסיתי להתגבר אבל לא ממש הצלחתי ואז
שמעתי שיעור של הרב רונן חזיזה ופתאום איזה משפט שהוא אמר פתר הכל ..
אולי תנסי

ב"הצלחה מתוקה!!

מוזמנת תמיד לאישי אם צריכה

זה באמת ממש עוזר  לי!!!!!!!!!!  

תודה רבה!!!

 

ואומרת לו כמה זה מפריע לך ואיך את רוצה להשתנות!!
אם את מרגישה שצריך ניקוי פנימי לנשמה כדאי לך לעשות וידוי-להודות בפניו במה שעשית
חרטה-מבקשת מחילה,מצטערת על זה
קבלה לעתיד-לומר לה' שאת מקבלת על עצמך להקפיד להמנע מכך.
תגדירי זמן ספציפי כמו חודש שבו תמנעי מלעשות דברים שאת מרגישה שיקלקלו אותך ותקחי על עצמך פרק בתהילים נניח לתיקון. קריאת/לימוד תניא בכלל מעולה!!


בלי שום קשר,כדאי שתהי בחברה טובה שתשפיע עלייך טוב. או בזמנים שקשה לך גם כן,להיות ליד מישהי שאת יודעת שהיא תוכל לחזק אותך. זה חשוב.

כל הכבוד לך על הרגישות! תשמחי שאת מרגישה בחדירה של ה'רע' ,זה מראה שהנפש שלך רוחנית ועדינה.
אם יש עוד שאלות תכתבי חופשי.
בהצלחה מתוקה

20170626094124.docx

 

אני שומעת את השיר.. השיר מעניין אותי.

ואם אני לא אוהבת את הזמר אז אני לא נהנת!

ואני לא מעוניינת לשמוע שירים של זמרים לא דתיים או שאני לא אוהבת

לא רוצה לטמא את הנפש שלי

תמיד כששואלים אותי אם אני אוהבת זמר מסוים אני עונה שאני לא אוהבת זמרים/ות, אלא את השירים. אם אני אוהב את המנגינה ואתחבר למילים, אני אשמע את זה בלי קשר למי ששר אותו. 

(אגב, יש גם כמה שירים בודדים באנגלית של זמרים שאני ממש לא מסכימה עם הדרך שלהם וכל השאר, אבל ממש התחברתי למילים ולמנגינה של השיר, אז אני שומעת אותו)

בהזדמנות, כשיהיה לי כוח וזמן - אפרט...

זה אף פעם לא יהיה שאני לא מסכימה עם כל הדעות של הזמר.

כי הוא יכול להיות חילוני שאני לא בדרך שלו,
אבל מבחינת השקפה אני כן.בעד המדינה וכו.

והוא יכול להיות חסידי שמבחינת השקפה אני לא מסכימה אבל אני אוהבת לשמוע גם שירים חסידים.

רבנים טובים וגדולים ממליצים לשמוע אדם כשר ושירים כשרים.
אבל אני כרגע זה קשה לי.אז אני שומעת גם שירים של זמרים שהם לא דתיים.כל עוד זה לא משפיע לרעה.
שירים של שלמה ארצי עידן רייכל.ועוד..
אני משתדלת,ואני יודעת על עצמי גם,ששירים כשרים עושים לי יותר שמחה אחרי שאני שומעת את השיר.

ולא עלפי השקפות לאומיות, כי השיר נכנס לנשמה שלנו

כי אני שומעת את השיר נטו. אז מה כפת לי מי שר אותו בכלל

ספר תורה שכתבו מין -ישרף לכאו מה הבעייה הרי אין שום קשר בין מה שהוא כתב לבינו? תוסיפו לזה שזה התורה משהו קדוש

ובדכ לא מזרוחניקים).

יש קטע שפעם קראתי שממש נחרט בי:

 

'שירים של גויים (או שירים טמאים) הם לא פחות גרועים מחזיר. חזיר נכנס לקיבה - שיר טמא נכנס לנשמה.'

 

שיר טמא, שמוריד אותי ברוחניות, שמרחיק אותי מאבא שבשמיים - אני לא אשמע.

אבל שיר נקי, עם כוונות טובות, או פשוט שיר שנעים לי לשמוע, שלא מרחיק אותי, אין לי בעיה לשמוע.

 

יש גם זמרים שאני אוהבת לשמוע, שהם לא דתיים, ואני לא שומעת כל שיר שלהם.

לדוגמא - יובל דיין, עידן רייכל, חווה אלברשטיין..

יש זמרים שאני לא שומעת אף שיר שלהם ובמקרה מצאתי שיר אחד שאהבתי והתחברתי.. לדוגמא - אביב גפן. יש לו שיר אחד שאני שומעת שהוא שר עם אביתר בנאי.. השיר 'יש שמיים מעליי'. אחלה שיר.. 

או הזמרת ריטה, ששרה את השיר 'מחכה'. (יש לשיר הזה גם ביצוע של עידן רייכל בין השאר..)

 

תכל'ס, אם אדבר בכנות, בערך 94% מהשירים שאני שומעת הם דוסים רצח וכולנו מרוצים, וב6% הנותרים אני שומעת שירים שאני מרגישה שהם תואמים לי ולמדרגה הרוחנית שלי.. וכמובן שיש תמיד לאן לשאוף, ושתיקון המידות ממשיך עד נשמתנו האחרונה.

 

צריך לשמוע שירים שהם לרוח ההלכה ולרוח התורה,

אבל מפה- כל אחד ומדרגתו שלו. וקשה אבל אי אפשר לדון אף אחד..

 

אני למשל, עד לפני כמה שנים שמעתי שירים רק בלועזית.

משם זה עלה לשירי אהבה ישראלים (לא בוטים מדי..) ולהבדיל, שירי ישיבה בויס באנגלית למיניהם

משם זה עלה לשירים ישראלים נקיים יותר ושירים מגויירים,

לאט לאט השירים ניהיו נקיים יותר ויותר.. 

באיזשהו שלב הפסקתי גם עם השירים המגויירים,

והיום לבינתיים כל הנוקיה שלי משהו בסגנון של:

אביתר בנאי

יונתן רזאל

שולי רנד

סיני תור

הראל טל

ביני לנדאו

חיליק פרנק

ישי ריבו

יוסף קרדונר

יצחק מאיר

אודי דוידי

בוצר

צמאה 

צמאה2

צמאה3

אברהם פריד

ניגונים וכו'.

 

וכמה שירים ישראלים נחמדים..

 

לא חושבת שיש בעיה לשמוע שיר של מישהו שלא חושב כמוך. 

שיר, בין היתר, בא לבטא תחושות, מחשבות, רגשות. אם השיר נכתב בטוב טעם, בשפה עשירה, כנה , יפה, ולא פוגענית, דורסנית, בוטה, גסה - למה לא לשמוע את השיר? כי הוא מצביע ש"ס? כי הוא אוכל גפילטע? כי הוא הולך עם שטריימל? כי הוא חובש כיפה שאין לה שיעור?

 

כל עוד השיר נקי והמנגינה נוגעת, ואני יכולה לקחת את המילים ולהרגיש אותן חיות ומרצדות מול עיני,

מה זה משנה לי אם המחבר הוא ישי ריבו או אהוד בנאי?

כותב הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה שיש בעייה לשמוע שירת נשים מכיוון "שקול זימרה חושף את מעמקי הנפש יותר מאשר קול הדיבור..."

נראה לי שאפשר להבין מזה שכמובן שאם שומעים זמר\ת שהם אינם אנשים טובים ומקולקלים - זה משפיע על מה שיוצא, על התוצר...

 

וראיתי פעם בשם הרב אבינר שבשביל לשמוע שיר צריכים שלושה תנאים:

1. זמר כשר.

2. מנגינה כשרה.

3. מילים כשרות.

נראה לי שזמר שאיננו אדם טוב משפיע לרעה על השומעים...

יש דעה שאומרת, שאם הזמר לא יר"ש, אפי' אם הוא שר מנגינות שהן בסדר בפני עצמן,

כיוון ששר אותן זמר לא יר"ש - לא הלכתית, אבל יש עניין גדול מאוד לא לשמוע אותן (כי זה משחית את הנפש).

אני לא כ"כ מסכים עם הדעה הזאת. סליחה, אבל אני לא חושב שאם זמר אמריקאי שר טראנס שאני אוהב,

ויש לו קצב טוב - אני לא אשמע אותו, רק בגלל שהוא אמריקאי.

יש לזה מקור (לא הלכתי, אלא מקור בסוד), זוהי לא דעה מנותקת שהומצאה, אבל אם בן-אדם הוא בדרגה מסוימת והוא קופץ לחומרה ששייכת לדרגה הרבה יותר גבוהה - אין בזה כ"כ טעם (אם אתה לא מרגיש את זה - אין לך מה להחמיר, כיוון שזו לא חומרה הלכתית, אלא לפי הסוד-  לפי מה שבן האדם מרגיש בנפשו).

גם אני לא חושב שזה נכון שאומרים שהתרבות (ובכללה מוזיקה) צריכה לנבוע מתורה.

לא, יש גם מקום לתרבות חול - כמו שבכל החיים שלנו יש חול - בלימודים, בעבודה.

אין בעיה בכך שהתרבות שלך היא תרבות חול.

ברור שיש הבדל בין תרבות חול נייטרלית (ללא בעיות) לעומת תרבות חול נגועה בפריצות וכו', שעל כך לא דיברתי בכלל, שזה בוודאי לא אותו הדין.

אם דבריי לא הובהרו אני אשמח להסביר אותם למי שישאל (כתבתי קצת מפוזר, הנושא נגע אליי מאוד לאחרונה, לכן לא הכל מאורגן לגמרי בראש..)

נגיד אביב גפן אני לא ישמע בחיים
אבל יש כאלה שפחות מפריע לי לשמוע
למרות שדרך החיים שלהם היא לא של קדושה

אחרי שהקאתי כבר קצת פחות מצב...

והרבה חרדים, נחמדים

כא-ל
לא-מ
סא-ע
פא-צ
צא-ק
קא-קיב

 

כא-ל
פא-צ

 

 

נשמח אם התפילות יהיו לרפואת

*ציפורה פייגא בת ליבא

*דוד בן שרה

 

נמצאים במצב אנוש.. תודה רבה!!

התפללנו עלייה.. איזה עצוב..
ברוך דיין האמת..

בואו נחזור לאולפנהB-)

עד לכאן!!!

טיולים, להיפגש עם חברות, כותל..

 

חסר מה?

 

 

רק אני עמוסה מידי בחופש הזה?

הלוואי שהייתי ככה עמוסה בחופש!!! גם אני גרה רחוק מחברות מהאולפנה.. וקצת באסה לקלוט שהן עושות מלא דברים בלעדייך:// כי אתה גר רחוק וכו'...

אני יכתוב רשימת דברים שאת יכולה לעשות למרות שההגיון אומר שאם אני עשיתי כבר את רובם כנראה שגם את עשית אותם..
טיולים
חברות
לימודים
עבודות חופש.
טופס ירוק
נהיגה
תאוריה
תז .
הצהרות בבית דין בשביל הצבא
כתיבה
לסדר תחדר תארונות
לבקר דודים וסבתות.
ללמוד תורה!!
להתנדב .
לנסוע לירושלים
לעבוד
ללמוד גלישה
נגינה
שפה חדשה
סריגה
בישול
אפיה
ספרי קריאה

נמאס צריך דברים ארוכים!!!!

 

תתקשרי לחברות ותקבעי דברים למחר, שבוע, שבועיים חודש..

 

ואז פשוט עושים את זה- רעיונות לדברים שאפשר לקבוע

 

לנסוע על הבוקר לכותל- מומלץ!! ואחכ אפשר ללכת לשוק מחניודה/למזרקות טדי/לעיר.

ללכת עם חברות להתנדבות בבית אבות

"בגמח בגדים

"בגמח מצרכי מזון

"בבית חולים

"אצל קשישה מהשכונה

טיול אופניים

מעיין

בריכה

ים

 

 

קיצור תתחילי לשבץ דברים בלוחופש..

ובכללי תמצאי ספר שאת אוהבת ללמוד ותלמדי- יעני ספר קודש, אולי חברותא עם חברה

תכיני ארוחות בוקר מושקעות

תסדרי תחדר

תעשי יצירות אם את בקטע

תלמדי לנגן/או אם את כבר יודעת אז תנגני

תארגני דברים לשבט שלך- התנדבות/ים/קומזיץ וכו

תתקשרי לבני דודים/אחים/חברות סבאסבתא שלא דיברת איתם הרבה זמן..

קיטנת בנידודים אצל סבאסבתא/ לעשות קיטנה לאחיינים (חח תלוי איפה את ממוקמת במשפחה)

 

 

ואם את חבבניקית באריאל אז גם יש לך שבוע התנדבותתתת!!
אם עדיין חניכה אז מחנהה

קיצור בהצלחה רבה!!

 

וממש חשוב לקום כל בוקר בשעה קבועה- תפילה, ארוחה שווה. כשמתחילים תבוקר כמו שצריך היום נראה אחרת לגמרי.

 

תהני! ושתזכי לנצל כל רגע 

סתאם סתאם אני אפילו לא אחד
הקטע היחיד שמבאס בלהיות בת..

אבל תודה על המחשבה!!
ואשרייך!

קצת מבאס.. אבל מה לעשות..

זה מאוד דומה. וגם מאוד חשוב לדעת. יש הרבה הלכות שגם נשים צריכות לדעת. לדוגמא אורח חיים, טומאה וטהרה, קדושה, כל הנזיקין למיניהם, איסור והיתר, זרעים, קיצר המון הלכות.

הרצון הוא בסיס ביהדות.

שאלה חשובה יותר. האם אתם באמת רוצים לבנות את בית המקדש? כי לבד זה לא יקרה.

לא נראה לי זה יהיה כאן
עכשיו
מאז הבגרות בהיסטוריה אני רואה הכל אחרת
(למרות שהמורה שלי לא זאת שגרמה לי למחשבה הזאת )
אבל פתאום אתה קולט שהמדינה הזאת זה הדסר הכי עקום ומסריח שקם

מחכים ככ!

לא רוצה לצאת מוזרה אבל.. - נוער וגיל ההתבגרות היה על זה שרשור פעם..

שכר מינימום מעודכן

@בלון הליום

@אניוהוא
@זוה@זוהרת בטורקיז
@הכל מאת ה׳

למשל סרט. מסיבת פיגמות וכו..

בא מהציבור הדתל
מאד מעניין וטוב.
נוגע בנשמה.

מה שיש אצלי אנסה לשלוח לך איכשהוא בלי נדר