דבר ראשון- לא להיבהל!!! אין לחץ!! ה' אוהב אותך בלי סוף, גם עם קצת קשה לך איתו בזמן האחרון.. הוא אבא שלך!!!
דבר שני- אני פשוט מבינה אותך. אינלך מושג עד כמה.
כשהייתי בכיתה ה-ו כזה (וואו ישןןן..
) התחלתי למרוד בקטע הזה של צניעות ומצוות בכללי.. (אני ממש' שיאה הרהמורניקית דוסהה..) החצאית שלי טיפסה, לא הייתי בקטע של להתפלל וזה.. לא שהלכתי עם מכנסיים וגופיה, ממש לא, בכ"ז ילדה בכיתה ו שההורים שלה שיאה לא נותנים לה לעשות דברים כאלה והם די כל הזמן העירו לי.. אבל כן חיפפתי במה יכולתי. השירים בפא שלי לא היו צנועים וחסודים בלשון המעטה וכו. זה היה בעיקר מלחץ חברתי של להיות מ-גניבה אבל גם כי באמת לא ראיתי בזה עניין ומשמעות, זה היה פשוט כי ככה אבא ואמא אמרו. לא יותר מיזה.
מתישו הבנתי שכשאני אגדל אני רוצה להיות דוסה, כדי לזכות לשכר בעולם הבא (קצת מוזר בשביל ילדה בכיתה ו-ז אבל סבבה) אבל באותו זמן זה מזה לא תפס אותי.. תכלס ברור, למה שיתפוס אותי לקיים אורח חיים עמ"נ לקבל פרס- זה לא משמעותי ואמיתי!
ואז באמצע- סוף ז פתאום החלטתי שדי, אני רוצה שכר וקיבלתי על עצמי מקסי ומחשוף סגור, התחלתי להתכוון יותר בתפילות, לא לשמוע שירים לא טובים וכו. אבל עשיתי טעות מטורפת- לא עשיתי שום תהליך מלפני, לא הגעתי למסקנה שזה מה שאני רוצה וזה מה שטוב לי, פשוט עשיתי- על אוטומט, בשביל השכר בלבד, ופשוט התביישתי בזה!! ניסיתי לצאת בכל דבר כמה שפחות דוסית ושלא ידעו מה שקיבלתי על עצמי!
את התהליך האמיתי התחלתי רק אחרי. גיליתי כמה זה מדהים, באמת, להיות יהודיה שומרת תורה ומצוות, כמה החיים שלי אחרים בזכות זה, וגם- שזה פשוט לא טוב להתבייש בזה, הרי אם אני באמת מאמינה- למה שאני אתבייש?!
אני באמת מציעה לך לנסות למצוא את האור בעבודת ה'- צריך לקום בבוקר לתפילה? ב"ה! יש לי סיבה לקום בבוקר! את עם חצאית ארוכה כשבחוץ 40 מעלות ו99 אחוזי לחות, ולידך עוברת בחורה בשורצ וגופיה? ישתבח שמו! הגוף שלי קדוש וטהור ואני לא חושפת אותו מול אף אחד חוץ מבעלי, בעיתו ובזמו. צריך ללמוד תורה? אני רוצה ללמוד תורה!!! איזה עומק יש בה! איזה אלוקות! איך הלימוד והמאמץ הזה מתוק ככ ופשוט גורם לאושר!! באלי שירים לא טובים? השבח לא-ל! יש לי נפש טהורה וקדושה, למה לקלקל אותה? ועוד..
ועוד משפט של ביני לנדאו שממש חיזק אותי- "כל אחד יודע שבארמון המלך רק רצון המלך נעשה.. כל העולם כולו, ארמונו של מלך!" תחשבי עלזה.. אני בכוונה לא מפרטת..
היום, בה, אני בחורה ממש דוסית וטוב לי עם זה!
אז להגיד שהכל מושלם? וואי, ממש לא! אבל לאט לאט, עד 120 אנחנו באמצע תהליך.. וגם אם יש תקופות פחות טובות- קמים! הקבה "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית"- כל יום הוא הזדמנות למשו חדש, לדף נקי, שריבונו של עולם פותח רק בשבילך!
ממש מציעה לכתוב לעצמך- במה את רוצה להתקדם? (לפרט ממש) לאן את רוצה להגיע?
אפשר גם לכתוב דברים בומביסטים, בתנאי שזה לא ישבור אותך..
וככה להתקדם אחד אחד. לדוג- לקבוע עיתים לתורה. אחרי שקבעת ואת מגישה שאת עומדת בזה וטוב לך עם זה- להתחזק בשמחה בעבודת ה'. מרגישה שמחה בסה"כ? (ברור שלא לגמרי, אבל יותר מפעם? התקדמת?) מצויין! תעברי הלאה! (כמובן שזה משו ממש אישי ומה שכתבתי זה סתם דוגמא) וצ'פרי ת'צמך בדרך, זה חשוב בטירוף..
ועוד משו שלדעתי ממש מחזק- תסכלתי, אבל דוגרי- איפה נראה לך יותר שמח- בדיסקוטק או בחבורת ערסים שיושבים ושותים ומנסים להגניב תבחורות, או בבית מדרש של ישיבה, בהקפות שניות, בחתונה דתית וכו.. לאן את רוצה להיות שייכת?!
סתם נק למחשבה..
וכמובן כמובן כמובן לא לשכוח לדבר עם אבא, להתפלל, לצעוק, לבכות ולבקש עזרה! הוא שם כדי להקשיב! וגם להגיד תודה כשצריך..
אז שיהיה ממש ממש ממש ממש ב"הצלחה!! מוזמנת לשתף, לפרוק, להתייעץ וסתם לדבר עלזה באישי.. אני פה