פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 524)

מראה על חוסר אינטלקטואליות.
לגיטימי שם

זה כואב באצבעות.. אבל אולי אם לומדים עם מורה אז יש להם שיטות איך זה לא..

זה באמת כואב באצבעותת!!!

כמה זמן לוקח ללמוד- תלוי כמה את משקיעה ולאיזה רמה את רוצה להגיע... ובקשר לכאב באצבעות- אין מה לעשות זה כואב בהתחלה אבל היד מתרגלת וזה כבר לא כואב.. כל אקורד קצת כואב  עש שלומדים אבל פסדר...

 

ואיי ממש מומלץ!!

שווה ללמוד גיטרה

זה קצת קשה בהתחלה....

אבל אם יש כח רצון, סבלנות, ובעיקר רצון לדעת..... אז אפשר

ואם יש לך-כמו לי חברות שמנגנות ויכולות לעזור אז אפילו יותר טוב....

 

לי אין זמן עכשיו ללמוד עם מורה מסודר אז אני לומדת לבד, אז אם את רוצה שאני אתן לך (בפורום או בפרטי) כול מני חוברות, וכאלו כדי ללמוד לבד (לפחות בתור התחלה) אז אני יכולה....

אני גם התחלתי וממש אשמחח

תודההה נשמה!

רק עם מורה.

ת'אנת את הבסיס אפשר לבד אבל אחר כך חייבים להתקדם עם מורה את כל התאוריה והאילתורים.

כמה שבועות..

וזה תלוי כמה פעמים את לומדת בשבוע כמה את מתאמנת..

אני חושבת שעדיף עם מורה כי ככה גם כשאין כוח להתאמן את מזכירה לעצמך שאת משלמת על זה וכו'..וגם בתכלס יש מישהו שעוזר לך ואומר לך כמה התקדמת,לפעמים נותן כמה הערות טובות

לגבי הכאב באצבעות..בהתחלה כואב ממש ואחרי איזה שבועיים של אימונים האצבע מתחילה להתקשח..

 

בהצלחה!!

זה לא קל אבל זה גם לא קשה

פשוט צריך הרבה אימונים והתמדה

לפי דעתי זה שווה כל דקה

והזמן משתנה בהתאם לרמה שאת רוצה להיות..

 

בהצלוחה

בהתחלה מזה פחדתי שאני לא יזכור את האקורדים ואני יהיה איטי ...חודש וידעתי בסיסי וזה כיף ממש עכשיו אני מנגן יותר טוב וזה פשוט כיף ....ממולץ

 

סתםם

מצאתי אותך!

השבוע זה הפעם השניה למדור הזה.

התחילו לפני שבועיים...

לי ולחברות שלי היה כ"כ עצוב..

כמה רציתי לרקוד!!

אבל ממש לא יכלתי!!!

לא חושבת שזאת המטרה של יום ירושלים.

 

אפשר להסביר על זה,אפשר לפני כן לדבר עם האחרים ולומר להם שזה ממש חשוב לנוער שתהיה מחיצה רצינית ואם הם לא מוכנים אז להעמיד שורה של בנים/סדרנים שחוסמים את המעבר(אני מוכן להתנדב לזה).אפשר למצוא פתרונות.רק צריך רצון.

שמעי,החיים הם מורכבים מאוד.אי אפשר בכל מצב להתקפל ולומר "שנה הבאה אני אשאר בבית",כי אז שום דבר לא ישתנה!!!אנו צריכים לפעול!!!!

בתור אחד שנחשב דוס,בייניש ועוד תארים כאלו ואחרים,אני אומר לך שאני לא עומד לוותר על האירוע העוצמתי הזה.לא יודע מה איתך,אני הרגשתי המון גאווה יהודית אתמול.המון.המון המון המון.והמון אהבת ישראל ואחדות.

 

אז אולי קצת תחשבי על זה. 

אבל אם לא, זה נראה לי לגיטימי להגיד:

אנחנו (קבוצה גדולה של נוער, לא רק אני) לא מוכנים לבוא כי זה לא נפרד בעינינו.

ואם תהיה רק כמות קטנה של אנשים בריקודגלים, יהיו חייבים לשנות.

אבל נכון, אתה צודק, וצריך לשנות.

שניה אני פותחת על זה שרשור

כמה אנשים נראלך יראו את זה מתוך 100,000 איש שהיו שם אתמול? לא נראלי באמת מזיז למישהו אם משהו כמו 1000 אנשים ואולי פחות לא יבואו... זה לא הדרך לשנות פשוט לא להגיע

ואין בנות

לא בסדר?

לפני שהוא שיחרר אותי

אבל אמרתי וחוזרת שוב- צריך למצוא דרך שזה לא יקרה, והאשמות לא יעזרו.

אבל מה שאני רוצה לומר בעצם שכולנו היינו שם,ראינו,הבנו והרגשנו מה קרה ומה היה.סבבה,אז בא נתלונן עד מחר שהיה ריקודים מעורבים ונאשים ופה ושם.לא!זה טוב וזה נצרך לבקר,והייתה פה כבר ביקורת.אז עכשיו-בא נראה מה תכלס אפשר לעשות בפעמים הבאות.תאמין לי,יש לנו כח.

אתה צודק מאוד לגבי כל העניין של הביקורת וכו'.אבל צריך תכלס.צריך להוריד את זה לשטח ולראות מה עושים בשנים הבאות כדי שזה יראה טוב יותר.

אבל זה מבאס.
באים למשו גדול ומשמעותי. לחוות אותו בתור קדושה אחת גדולה עם הנוער הגדול והצדיק הזה.
ובא והורס הכל.
בתור אחת ששמירת נגיעה חשובה לה.

אני לא יודע אם היית במירון השנה,אני כן הייתי וגם שם היה לא הכי בעולם.וגם בריקודגלים היה ממש לא נעים מהבחינה הזאת.לכולם שמירת נגיעה זה נורא חשוב.

עכשיו נגיד ככה-מצד ההלכה היבשה אני כמעט בטוח שזה פחות בעייתי כיוון שאפחד לא מעוניין במגע הזה והוא גם לא מגע של חיבה.

אבל תכלס,תודי באמת.היה מטורף.ואת כן רוצה להגיע שנה הבאה.נכון??

אז מה שאני אומר בעצם שזה מאוד נכון להעיר ולבקר,אבל צריך להרים ראש והמשיך עם הפנים קדימה ולחשוב תכלס מה אנחנו עושים כדי שפעם הבאה זה יהיה יותר טוב??כי אי אפשר רק להתלונן כמה גרוע זה היה.

 

אז סתם נקודה למחשבה.

 

שבת שלום שיהיה לך

אבל זה סתם מבאס.
שבת שלום.

א-י

כא-ל
לא-מ
סא-ע
פא-צ

קא-קיב

קכב-קל
קלא-קמ

שבש!!!!!!!!!!!

אבל אני רוצה שכולם ישתתפוו

 

לא-מ
סא-ע
פא-צ




 

פא-צ

קרדיט ל@קן ציפור (בכוונה לא מתויג) בפורום 'למען שמו באהבה
פרשת במדבר וחג שבועות - למען שמו באהבה

שזה ממש על הגבול של ב"ב עם פ"ת . המחירים שם סבבה ,לא סגורה על האיכות שם ולא יודע איזו איכות של בגדים אתה מחפש . אבא שלי קנה שם כמה פעמים והם ממש סבבה אבל לו חא אכפת האיכות .

קוראים לחנות ביתן המלך .

והן אמרו שאי אפשר למחוק את המשתמש..

ואת צריכה למחוק את כל התמונות שלך ותמונת הפרופיל,ואפשר לשנות את השם משתמש.. וזה כמו מחוק..

והיי אשריך(:

יש מדריך באינטרנט,
תנסי קודם את המדריך באינטרנט..
ותשמרי את התמונות במחשב שיהיה לך..

בהצלחה אהובה!

אני כמעט בטוח שעשיתי את זה דרך האתר של אינסטגרם

יש את הקישור הזה


Instagram


תתקדמי לפי ההוראות.

אם לא מצליחה:. (העתקתי הוראות מאתר)

תכנסו מהמחשב ל instagram" (גוגל)
אתם תראו את דף הבית שלהם,
תתחברו ( log in)
אחר כך תלחצו על המילים שליד התמונה שלכם ( פרופיל)
זה יתן לכם כמה אפשרויות
תלחצו על edit profile " ( נראה לי אפשרות שנייה)
אז תצתרכו לענות למה אתם סוגרים את האינסטגרם שלכם ( עסוקים, רוצים לפתוח חדש ועוד.)
תבחרו את האופציה שלכם ואז יבקשו ממכם לכתוב גם את הסיסמא שלכם לפני שאתם מוחקים את החשבון ואז יהיה לכם כפתור אדום גדול שכתוב בו משהו
תלחצו עליו.

אשרייך צדיקה!!

בשמחה

זהו.

זה מבאס טילים. אבל זה המצב.

יש אפשרות למחוק את החשבון בהגדרות .
עשיתי את זה אבל זה היה מזמן אז אולי זה השתנה ..

ממילא יהיה כן מעניין לשמוע אותם.
כי לכל אחד יש מה לתרום בחברה שבה הוא נמצא.

כמה שזה קשה, עדיף ליצור חברות עם הדחויים בחברה. תחשבי איזה לא נעים זה אם היית בצד השני..

ואם את חושבת לעצמך "מה החברות הזאת שווה אם היא סתם מתוך הכרח?!" אז אני אומרת לך, מנסיון, שחברות מהכרח יכולה לההפך לחברות אמיתית.

גם אם אין למישהו חברים בכלל אני בטוחה שהוא יעדיף שרק יתייחסו אליו בקטנה ולא יעשו כאלו הם חברים שלו אבל בפנים הם לא זה לא כיף בכלל אני הייתי מעדיפה שלא יתייחסו אלי בכלל מאשר שיהיו צבועים אלי...

בס"ד

 

אל תתחברי רק מרחמים

וכמובן שלא להציג את עצמך כחברה טובה לפני שזה נכון

תני לזה הזדמנות לההפך לדבר אמיתי ביניכן

אני בטוחה שגם לך יכול להיות רווח ממנה

בהצלחה

להשתדל לקרב ולעזור ולא להותיר את הדחוי בבדידותו

אולי במשך הזמן אם היא תתחבר אליך אז גם את תפתחי אליה יותר

בדכ דחויים ישלהם בעיה רגגשית ואפשר לעזור להם!ע"י עידוד ותשומת לב שיכול להיות שלא נותנים להם בשום מקום..., זה חשוב ויכול להציל ממחשבות אובדניות!!! באמת!!!

כי הצד השני מרגיש שהוא חבר שלך ומתנהג בהתאם, ואז כשמגלה את האמת זו הרגשה קשה של פגיעה באמון

ובד"כ מגלים את האמת בסופו של דבר בדרך כלשהי.

כך שלא נראה לי שראוי לנהוג ככה לאדם אחר.

במיוחד שבטוח שיש באדם הדחוי תכונות טובות ומקסימות שמסיבות מסויימות לא מצליחות לבוא לידי ביטוי (לפעמים הבעיה בחברה, ובחברות אחרות הוא היה פורח) ולכן הוא ראוי לחברות אמיתית, ולא מזוייפת.

 

מה שכן חשוב מאד (ויכול להציל חיים אפילו) זה להתעניין בחבר, לשאול מה שלומו באמת, מתוך כוונה אמיתית לשמוע, להאיר לו פנים ולחייך אליו, להגיד בוקר טוב או ברכה אחרת כשהוא מגיע ולנסות להקשיב לתוכן שבתוכו מידי פעם. כל זה בלי להיות חבר, אלא להיות אדם כזה כלפי כל אחד.

שהאדם הדחוי לא ירגיש שקוף, ולא חשוב או אהוב. כי זו הרגשה שוברת שיכולה להזיק אחר כך בחיים

לא. אם זה מרחמים אל תתחברו. מרגישים את זה וזו הרגשה נוראית. (אני זוכרת, כשהייתי בת 7-10 בערך. ואני זוכרת את ההרגשה עדיין.)
רוצים להיות חברים של מישהו דחוי?
תהיו חברים שלו רק אם אתם באמת רוצים את זה ולא מרחמים. וכמו שכתבו מעלי, למצוא דברים שאוהבים בו ולהתחבר מתוך רצון ולא מתוך הכרח.

אלא לעזור להם להשתלב.

להבין מה "דחוי ובעייתי" אצלם ליידע אותם ולעזור להם להשתנות(בתנאי שמה שבעייתי הוא אצלם ולא בחברה הסובבת)

עצם המילה להתחבר לא שייכת לעניין.

לא אמורים להיות ילדים דחויים..

אבל אם כבר יש..

אז לתת להם הרגשה שהם חשובים בעולם ולא רק להתיחס בנחמדות...

אבל זאת רק דעתיי

"אהבה- זה כל הסיפור.
האהבה היא הכוח החזק ביותר.
בעזרת האהבה אפשר לעזור לאחרים בצורה הכי טובה.
כדי לדעת מה עובר על החבר, כדי לדעת איך לעזור לו,מספיק מבט אוהב. אין צורך להמשיך, כפי שהורגלנו, להסתכל במבט אומד. נצליח לעזור גם, ואולי רק, בעזרת מבט אוהב.
זו גם הסיבה לכך שפעמים רבות אין צורך במילים. עצם הנוכחות האוהבת מרפאת. עוזרת.כשאוהבים אותי, אני כבר במקום טוב יותר. האהבה היא השיטה הטיפולית הכי טובה.
כל אחד מאיתנו הוא חלק אלו-ה ממעל.בכל אחד יש תכונות משורש נשמתו של השם יתברך. אצל השם יתברך יש אהבה גדולה ועצומה לכל אתד מאיתנו.


גם בנו היא קיימת!
תרגישו את האהבה הגדולה הזאת של השם אלינו. קחו אותו, תפתחו אותה. תעבירו אותה הלאה. תעזרו לסובבים אתכם בעזרת הכוח המופלא של האהבה.



תרגישו את האהבה הזאת, את האהבה העצומה של שם' יתברך אלינו. את האהבה שלנו אל השם יתברך. תרגישו את האהבה, תחוו אותה, תאהבו את עצמכם, את הסובבים,את העצים, את האבנים. תאהבו את עמישראל, תאהו את הארץ שלנו, תאהבו את השם, את התורה. תאהבו. תפתחו את הלב לאהבה. תרשו לעצמכם לאהוב.
תאהבו. אהבה. זה כל הסיפור.
באהבה גדולה,
אני."

אני לא זוכרת בדיוק איך הוא הולך אבל זה שתחפש את מי שאין לו חברים ותהיה חבר שלו..

אם כן,

אז תעשי זאת. בשבילך זה יכול להיות עם קצת מאמץ ובשבילם זה עולם שלם!

ואם לא,

אז אל תעשי זאת. (אני חושב שאם הגעת למסקנה שהם לא רוצות אז תחשבי שוב מנק' המבט שלהן שאין להם אף חברה, ואם עדיין הגעת אז יכול להיות שזה מה שנכון לעשות, ואם הסיבה שהגעת זה מפני שאת תחשבי שהן ישימו לזה שאת מתנהגת מלאכותית אז אעפ"כ אני חושב שהם ישמחו והרבה פעמים תוך שבועיים כבר זה לא מלאכותי).

 

מהצד שלי,

אני חושב שבוודאי שהן היו רוצות שתהי חברה שלהם.

ד"א הרבה פעמים אולי תגלי שאח"כ את באמת תאהבי אותם כדברי הר' דסלר -נתינה גורמת לאהבה. והרבה פעמים תגלי שהם באמת מיוחדות (ולא בקטע המוזר) מניסיון.

 

אז בהצלחה בשיקול הדעת.

 

 

חברות שכוה רחמים..

ז"א אני לא באמת חברה של הבנאדם..

זה לא צביעות?

כאילו ברור שאני בשביל הבנאדם תמיד.. ואתייחס והכל..

אבל לתת הרגשה של חברות כשהחברות לא קיימת?

 

ועוד משהו, איך אני יכולה להרגיש רצון להתחבר למשהו?

אם אני לא רוצה להיות חברה שלה, אבל רוצה לרצות להיות חברה שלה... מה עושים?

נתחיל בשאלה הקלה איך להרגיש רצון להתחבר למשהו?

 

בגדול הגעת למסקנה שזה הדבר הנכון. אז זהו! התחברת כבר. (הרגש ממילא יגיע עם החברות או עוד לפני בהבנה שעשית את הדבר הנכון.)

 

האם זה לא צביעות?

אני בונה על כך שבהתחלה אולי זה נראה כמו צביעות אבל אחרי זה זה יהיה אמיתי.

אז לפי דעתי כבר מעכשיו ניתן לומר שזה לא צביעות. הלא כן?

נ.ב לעיתים בהלכה רואים מצב עתידי כאילו הוא כבר עכשיו.

 

איך עושים את זה?

בעיקרון את אמורה לעשות את מה שעושות חברות למען האמת בחלק הזה אין לי כל כך שמץ... אבל זה לא נראלי כל כך מסובך.

אם את תטבלי את זה בעוד קצת נתינה אז אני די בטוח שתצליחי ממש להרגיש ולחוות את העניין.

 

מסתמא גם היא תרגיש חברות מצד הכרת הטוב.

 

ואז יגמר כמו כל סיפור "וחיו באושר וגו' "

 

וגם בהמשך להתעניין בחברה שמולך - זה לא משהו שצריך להיות שמור רק לחברות קרובות ולאלה שבולטות בחברה. אין שום סיבה להתעלם מבנות "שקופות" כי היא לא חברה שלי. כשין דיונים אפשר לעודד ולשאול מה דעתה ועוד ועוד  וכך להפחית את הבדידות והדחיה. אם מישהי נשארת דחויה- זו נקודה פחות לכל החברה שמסביב.

כיפה רגילה אז 0.75 , ומהחוטי צמר נראלי כזה 1.5

ושל צמר אז באחד,אחד וחצי.

אם את מתחילה אז הייתי ממליצה לך לעשות אחת עם שתיים וחצי, עם חורים גדולים, ושהכל יהיה גדול ותתרגלי. ואז לאט לאט לעבור לחוט יותר דק ולמסרגה יותר דקה.

בהצלחה

אנחנו מיואשותת:-/

בואי ניפגש בנות....

כייף לקרוא את מה שאת כותבת ..
בע"ה שתראי שפע של שמחה וטוב בקרוב!! .
יפה לראות שאת משתדלת כלכך! גם בשאר מה שאת כותבת !! זה מחזק אותנו גם
נ ב.
תכתבי גם ביומן ..

אז קודם כל- זה שיש לך איפה להוציא את התחושות ולכתוב זה מעולה.
דבר שני- 


נתחיל מהסוף.
איך ילד קטן יודע טוב מאוד מי זה אבא שלו?- 
או כשהוא הולך לאיבוד ומזהה אותו
או כשהאבא מחבק. 
הרבה פעמים החיבוקים של הקב"ה מגיעים בצורה של תזכורות-
אם לא דרך הטוב- אז דרך פחות טוב.
כמו כבשה במרעה- לפעמים קוראים לה לחזור על ידי הנגינה בחליל ואז היא שומעת את הניגון וחוזרת
ולפעמים הוא לא מקשיבה וצריך למשוך אותה למרעה
לפעמים היא בורחת רחוק ועקשנית- שחייבים להכות אותה במקל...ואז היא מבינה. מי הרועה, ולאן היא צריכה ללכת...

הרבה פעמים כשיש לנו נסיונות- הם הם ההוכחה שהשם פה ולא נעלם.
הוא פשוט קצת מסתתר כדי לראות איך אנחנו נצליח, איך נתרומם בעקבות זה.  

"נס- להתנוסס" 
כמו שדגל שמתנפנף בגאון- זה סימן לכולם מי הריבון על השטח
ככה הנסיון- העמידה זו- מצמיחה בנו קומה, יתד שתקועה ומנופפת בגדלות בדגל שאומר "אתה רואה השם? אני מחזיקה ורוצה להידבק בך, אני לא מתפעלת מכלום כי רואה שהתורה שלך היא זו שנכון לי ללכת בעקבותיה"

דווקא הניסיון- הוא ד"ש מהשם. שאומר "את רואה? מגיע לך קידום. אני רוצה אותך כבר לא חפ"ש [חייל פשוט], את ראוייה לעלות דרגה בצבא. יחידה עלית. " ומי לא יקבל כמחמאה את התרגילים?
בסופו של דבר- כשנכיר בטוב שהשם עושה לנו- לא קשור לנסיון דווקא , אלא לטוב כללי שיש לנו [ויש המון] ונודה עליו- 
הקב"ה כביכול אומר "הוא כל כך מודה לי ומכיר כטוב את מה שעשיתי לו ! אז בוא נשפיע עליו עוד טוב" וככה גם הניסיון נראה בבירור לטובה.
את בטח מכירה הרבה סיפורים של דברים שנתקעו ואחר כך הסתבר שזה לטובה -
מישו פיספס אוטובוס שהתפוצץ,
מישהו ניגש למבחן מסויים וקיבל ציון א, בדיוק עם המגן הזה והמורה הזה...
מישהו נתקל באבן וקרה לו משהו ברגל ובדיעבד בבדיקות התגלה משהו שקל לטפל בו

[אגב מה שקרה לרב אביחי רונצקי הי"ו ]= אנחנו רואים כמה הכל בהשגחה פרטי פרטית" 
וכמה טובה גנוזה במקרים האלו- שבאמת אין בהם טבע, הם לא סתם "מנהגו של כולם" אלא הכל בגזירת עליון.
כשאנחנו מבינים את זה
נתרגל לראות בעצם מציאות החיים עצמה- נס מופלא! ["עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים" רמב"ן לפרשת בא אאל"ט]


לשחרר.

לא אירע רע.
מזמור לדוד פרק כ"ג עם ההסבר של מלבי"ם יכול להסביר מצויין את היחס שלנו להשם- אנחנו בנחת.

 

והשם מנהיג הכל...
בחן
בחסד
וברחמים....

ראיתי קטע יפה
"בוקר טוב!
כאן בורא עולם,
אני אדאג לכל דאגותייך היום...
הרפי! אני לא זקוק לעזרתך...
שיהיה לך יום נפלא!"

אנחנו עושים את שלנו- והשם משפיע מלמעלה.
לכן אגב כדאי לשים לב לפעול נכון- כדי שירד שפע ולא חלילה ייגרם ההפך.

ממילא אני חושבת
שהידיעה הזו
יש בה כדי לשמח מאד מאד
והאושר באמת כמו שאמרת נכון, בכלל לא מוכרח שיהיה תלוי במשהו גשמי שמתכלה....

"אנכי אשמח בה' "

כשיש לי את הבורא איתי- אני לא דואג
ושמח תמיד..

מכירה את "אבא שלי הוא המלך"? 
[אני לא זוכרת טוב, אבל זה משהו שכולם מפחדים מהמשפט...וילד צוחק. שואלים למה אז הוא אומר- אבא שלי הוא השופט....]

זה שירים שמחזקים אותי במה שרשמתי לך - 
 

כאן יש שיעור על דברי ברמבן אם יעניין אותך- 

הנסים הגלויים והנסים הנסתרים | אתר ישיבה

וכאן יש מאמר יפה של הרב יצחק חי זאגא "מאיפה מביאים שמחה"- תוספת
[למה ששאלת על השמחה]
20170517194218.doc


תהיי בריאה
ה ישמור אותך!

נשמה כתבת מהמם! חיזקת אותי בטירוף. גם הקישורים שהבאת טובים ממש ומחזקים. תודה! 😘

זה .ארוך.

וואי לא הייתי פה איזה שבוע...

אענה בעזרת ה' בערב..

התגעגעתי

מזדהה ממש... כתבת כזה יפה!

אחרי מה שנפש חיה כתבה לא יודעת אם אני אחדש משהו... אבל בכל זאת.

כל רגש שאנחנו מרגישים יש לו סיבה. הוא תלוי במשהו.

אם אני עצובה זה בגלל משהו.

אותו דבר אם אני שמחה.

אבל בעצם, עצב ושמחה זה די עניין יחסי.

ז"א, מישהו בדכאון וירגיש כמו הרגיל שלי- זה נקרא שמח.

ולכן, אם המצב הרגיל שלי יהיה שמח- זאת תהיה שמחה שלא תלויה בדבר.

וכשיקרו לי דברים משמחים- אני אשמח עוד יותר

איך עושים את זה?

וואי אין לי מושג.

צריך למצוא את התשובה לזה.

חוץ מזה, יש משפט של רבי נחמן שהולך ככה:

 "כדי ששמחתך לא תהיה רגעית וחולפת למד לשמח את עצמך בחלקים האמיתיים והנצחיים בחייך"

נראה לי שיש משהו בשמחה שהיא תמיד תלויה בדבר.

צריך ללמוד לתלות אותה בדבר תמידי- ככה השמחה תהיה תמידית.

 

הלאה..

בדיוק אתמול למדתי בנתיבות שלום איזה משל על אדם שהעלה את הבן  שלו לראש ההר והראה לו את הנוף ואז הוריד אותו.. ואמר לו לטפס עכשיו בכוחות עצמו.

אותו דבר בעבודת ה'.

היתה לי איזה תקופה מדהימה שממש הרגשתי את ה' לידי, ההתבודדויות שלי היו כ"כ מאירות..

ועכשיו... הרבה יותר קשה לי. ופתאום אני מוצאת את עצמי לא רוצה להתפלל.

ועוד כל מיני דברים.

ועכשיו, אחרי שטעמתי את הטעם המתוק של קרבת ה', אני כ"כ רוצה להרגיש את זה שוב.

אבל עכשיו אין קיצורי דרך.

עכשיו ה' יתברך לא מביא לי רכבל.

עכשיו אני מטפסת ברגל. בשביל התלול.

וצריכה לאחוז בשיניים כדי לא ליפול.

וזאת העבודה שלי.

ואני משתדל להאמין שאם ה' יתברך שם אותי פה, עם ההתמודדות הזאת- כנראה שהמשימה שלי כרגע היא לא להיות קרובה אליו. המשימה שלי כרגע כנראה היא להתאמץ ולעבוד כדי להגיע לקרבה.

וואלה, יש מצב שאני אף פעם לא אגיע לשם.

לא יודעת, אולי כן. יש מצב שכן.

אבל המשימה שלי היא להתאמץ ולעבוד כדי להגיע.

בלי קשר לידיעה שאני אגיע או לא אגיע.

 

לשחרר, אם הבנתי נכון תכוונה.

אח... איזה קשה זה לשחרר.

כשאני אסיים להקליד אני אשלח לך בעזרת ה' קטע שכתבתי שמדבר על זה...

אבל לזה ממש אין לי תשובה..

איך משחררים?

אולי אמונה? תמימות?

אני לא הצלחתי עדיין למצוא את התשובה..

 

תודה על הקטע, כפרע

ממש ממש מזדהה.

@שנזכה לשמוח


שתזכי!

בהצלחה רבה

שרימון לא חוסם לי!!!

אבל עד שזה קורה

 אין לי כוח ליראות איזה 41:54 דקותת.......

עם ראש העיר/הממשלה וכל מיני רבנים... כל העולם שם!!!!!!!

זה אומר: חושב..

אבל מה יש בשרשור בוא נצחק ביחד?

- נוער וגיל ההתבגרות

לפתוח גם שירשורים יותר שמחים...

כי אני חושבת שחלק מפורום הוא נועד לפרוק, וכו ..
וזה כזה עושה טוב שאנשים עונים לך וכו ..(:
לא?

אנשים צריכים לפרוק והם צריכים לדעת שיש להם איפה, למרות שהפורום הוא לא פורום פריקה (ויש הרבה פורומים שכן) 

דבר נוסף, לצחוק זה הרבה פחות שווה מלבכות. 

 

ולצחוק ביחד בלתי אפשרי, אנחנו לא מושב לצים 

שרשורי "איזה טוב ה'!", כל אחד היה כותב בכותרת "איזה טוב ה'!" ובפנים היה כותב למה הוא שמח.. אפשר לחדש את זה

@@יאירוש