מי ער? ( למרות שיחסית מוקדם עדיין)קשה זה טוב :-)
אניי. ווואו מגנייב אם תפתחו כל לילה שרשור מי ער 
הכל מאת ה'
אני
ריבתות
אניימישהי מהחלל
חברה תעשו לעצמכם טובה, תתחילו להתרגל לשעות נורמליותחפרנית גאה=)
באופן כללי גם לא מומלץ השעות האלה.. אל תתרגלו אליהם!
[מרגישה קשישה עכשיו
]את מתכוונתיאירוש
שצריך להתחיל לישון בשעות מאוחרות באמת?
נכון. זה בדיוק מה שאני מתכוונת
חפרנית גאה=)אחרונה
תגידו מכירים בית ילד או הוסטל לעשותנעה!!!
בהן שירות לאומי עם מגורים??
שזה יהי מקום דתי, ואני דוסית אז שיתאים לזה..\
כן יש בירושליםמישהי בנערות
בשכונת גילה ב' ברחוב השיש, אני יודעת שזה דתי אבל לא יודעת מעבר לזה, מכירה מישהי שעושה שם שירות
בעלי שיחאתיופי בנשמה!
יש בקרית ארבעחוני המעגל פינות
נווה מיכאללא נשברים!
אלי"ןבת הבורא
אם את מחפשת לשנת תשעז מאמינה שהכל כבר סגורחפרנית גאה=)אחרונה
אם את מתחילה יב ומחפשת לתשעח קחי את הזמן, ייכנסו אליכן מקשרות של האגודות השונות, ידריכו איך לחפש, ישבו איתכן לשיחות אישיות שבהן תגדירו מה אתן מחפשות. אגב, אם המצב הוא כזה (ואת עולה לי"ב) ממליצה לא להנעל על כיוון אחד, במיוחד לא על בתי ילד כי קשה להתקבל אליהם. תפתחי לעצמך אופציות. תחשבי מה עוד מעניין אותך, מה את אוהבת לעשות וכו'..
בהצלחה!!
שבת בנות במצפה אביחי-כולן מוזמנות (:רעיה123
מישהו מכיר איזה שיר זה לפי המילים?dvirm1
"יהודי צריך לאהוב יהודי
לא משנה מי אתה ומי אני"
ואחר כך משהו עם "חיוכים זה משהו לא רגיל"
שמעתי את השיר הזה ואין לי מושג מה השם והזמר
מישהו יודע?
מקפיץdvirm1
אבירן אהרון - אהבת חינםdavid7031
של נדב גלעדמישהי מהחללאחרונה
למה צוחקים על דוסים??מישהי מהחלל
למה אנשים צוחקים על דוסים?
כאילו מי שהוא דוס יותר מהשאר נתפס כפרימיטיבי, מזלזלים בו והוא לא תמיד מקובל בחברה,
ומי שלא כ"כ דוס הוא אהוד ומקובל בחברה...
ממש לא מבינה למה זה ככה. זה אמור להיות הפוך לגמרי.
אני לא מדברת על דתי בין חילונים אלא על דתי חזק בין דתיים...
מה אתם חושבים??
אני כשכתבתי, התכוונתי רק לירידה לא ללעבור על ההלכהכבשה
בינו לבינה - מסע אישי מעומק השמרנות אל עומק הליברליזםדי"מ
(עריכה: תיקון עיוותים גרפיים)
אני כיום בן 22 ונמצא כאן בפורומים החל מגיל 16.
בחמש וחצי שנים האחרונות עברתי שינויים שונים בדברים בהם אני מאמין ולא מעט מהותיקים פה מן הסתם שמו לב.
מברסלבריות על גבול הננחיות ועד לרמבמיזם ומתמיכה מוחלטת ב"מרד" (עיינו בחתימה) ועד הירהורים על כפייה דתית באשר היא ולו הקטנה ביותר.
אני לא מתכנן כרגע להיכנס לכבל הדברים בהם שינתי את דעתי מה גם שלגבי רובם המוחלט אני כלל לא מרגיש שעמדתי ברורה לי.
היהדות מחד והרגש/מוסר שטבוע בי מגיעים להתנגשות בלא מעט נושאים ולא ברור לי כלל מה גובר על מה.
בעבר הייתי מפחד ונלחץ מאוד מכך שדברים כאלה עולים על דעתי. אבל כיום כמי שעבר מפה לשם ומשם לפה, אני מבין שלא תמיד הכל ברור וכנראה שכך השם רצה שיהיה.
אני אביא כאן פוסט שפרסם הרב אילעאי עופרן סביב סערת הרב לוינשטיין שלדעתי מסביר את הנקודה הזאת של הקונפליקט בצורה טובה:
"אני לא פלורליסט.
אני לא מאמין שלכל אחד יש את האמת שלו. אני גם לא חושב ש"צדק זה מושג יחסי" או ש"האמת תמיד איפשהו באמצע". אני מאמין שה' אמת ותורתו אמת, ושהיא מצווה עלינו לתור אחרי האמת - "צדק צדק תרדוף" ו"מדבר שקר תרחק". לכן, לא רק שאני לא פלורליסט, אני סבור ש"פלורליזם יהודי" זה אוקסימורון - האלילות פלורליסטית ויש בה מקום לריבוי אלים ואמיתות, אך ה' אחד ושמו אחד.
אבל, וזה אבל גדול מאד - אני מאמין שהאמת האלוהית היא נשגבה ואינסופית, ובן תמותה, קרוץ חומר, לא יוכל לעולם להיות בטוח שהבין אותה או ירד לעומקה. העובדה שאני מאמין בקיומה של אמת אלוהית, גוזרת עלי חיים של ספק מתמיד.
ההבדל העמוק בין עובד אלילים לעובד ה' הוא ההבדל שבין ודאות לספקנות - עובד אלילים אוחז את אלוהיו בכף ידו, הוא יודע את אלוהיו ובטוח בכוונותיו ורצונו. עובד ה' אמיתי, מבין שלעולם לא יבין, יודע שאינו יודע, כל הכרעותיו מוטלות בספק. למעשה - הדבר היחיד שאני יודע בוודאות, הוא שאיני יכול לדעת שום דבר בוודאות.
הספקנות של האדם המאמין, מחייבת שלושה דברים:
האחד - הקשבה עמוקה ומכבדת, לכל דעה ולכל אדם - שמא יש בדבריו שמץ של אמת. בענווה וכנות כלפי האפשרות שהוא צודק ואני טועה. אין דבר שאסור לשמוע.
השני - שאילת שאלות מתמדת והטלת ספק בלתי נגמרת - שמא צריך לחשב מסלול מחדש. אין שאלה שאסור לשאול.
והשלישי - חוש הומור, בעיקר הומור עצמי, שהוא ביטויו העמוק של הספק המקנן, כאברהם ושרה הצוחקים למשמע ההבטחה שיוולד להם בן.
שלושה דברים שיוצרים חמלה ועדינות ומקום וכבוד.
שלושה דברים שכל כך חסרים בעולמן של ישיבות ה"קו"..."
נתחיל מסקירה קצרה על המקורות.
"ד,יא [יב] לא יתייחד איש אחד עם שתי נשים, אבל אישה אחת מתייחדת עם שני אנשים. רבי שמעון אומר, אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים; ובזמן שאשתו עימו--ישן עימהן בפונדקי, מפני שאשתו משמרתו. מתייחד אדם עם אימו ועם בתו, וישן עימהם בקרוב בשר; הגדילו--זה ישן בכסותו, וזה ישן בכסותו.
ד,יב [יג] לא ילמד רווק סופרים, ולא תלמד אישה סופרים; רבי אלעזר אומר, אף מי שאין עימו אישה, לא ילמד סופרים.
ד,יג [יד] רבי יהודה אומר, לא ירעה רווק בהמה, ולא יישנו שני רווקים בטלית אחת; וחכמים מתירין. כל שעסקו עם הנשים, לא יתייחד עם הנשים. לא ילמד אדם את בנו אומנות בין הנשים; ולא ילמד אדם את בנו חמר, גמל, ספר, ספן, חנווני, ורועה, מפני שאומנותן אומנות ליסטים."
וברמבם הִלְכּוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה פֵּרֶק כא
א כָּל הַבָּא עַל עֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת דֶּרֶךְ אֵבָרִים, אוֹ שֶׁחִבַּק וְנִשַּׁק דֶּרֶךְ תַּאֲוָה וְנִהְנָה בְּקֵרוּב בָּשָׂר--הֲרֵי זֶה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה: שֶׁנֶּאֱמָר "לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת" (ויקרא יח,ל); וְנֶאֱמָר "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה" (ויקרא יח,ו), כְּלוֹמַר לֹא תִקְרְבוּ לִדְבָרִים הַמְּבִיאִין לִידֵי גִּלּוּי עֶרְוָה. [ב] וְהָעוֹשֶׂה דָּבָר מֵחֻקּוֹת אֵלּוּ, הֲרֵי הוּא חָשׁוּד עַל הָעֲרָיוֹת.
ב וְאָסוּר לְאָדָם לִקְרֹץ בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו אוֹ לִרְמֹז בְּעֵינָיו, לְאַחַת מִן הָעֲרָיוֹת; וְכֵן לְשַׂחַק עִמָּהּ, אוֹ לְהָקֶל רֹאשׁ. וְאַפִלּוּ לְהָרִיחַ בְּשָׂמִים שֶׁעָלֶיהָ, אוֹ לְהַבִּיט בְּיָפְיָהּ--אָסוּר; וּמַכִּין הַמִּתְכַּוֵּן לְדָבָר זֶה, מַכַּת מַרְדּוּת. וְהַמִּסְתַּכֵּל אַפִלּוּ בְּאֶצְבָּע קְטַנָּה שֶׁלְּאִשָּׁה, וְנִתְכַּוַּן לֵהָנוֹת--כְּמִי שֶׁנִּסְתַּכַּל בִּמְקוֹם הַתֹּרֶף; וְאַפִלּוּ לִשְׁמֹעַ קוֹל הָעֶרְוָה, אוֹ לִרְאוֹת שְׂעָרָהּ--אָסוּר.
ה אָסוּר לְהִשְׁתַּמַּשׁ בְּאִשָּׁה כְּלָל, בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה, בֵּין שִׁפְחָה בֵּין מְשֻׁחְרֶרֶת--שֶׁמֶּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר. בְּאֵיזֶה שִׁמּוּשׁ אָמְרוּ: כְּגוֹן רְחִיצַת פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, וְהַצָּעַת הַמִּטָּה בְּפָנָיו, וּמְזִיגַת הַכּוֹס--שְׁאֵין עוֹשֶׂה לָאִישׁ דְּבָרִים אֵלּוּ, אֵלָא אִשְׁתּוֹ בִּלְבָד. וְאֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם אִשָּׁה כְּלָל, וְאַפִלּוּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ.
כ [כא] וְכֵן אָסוּר לְאָדָם לְהִסְתַּכַּל בַּנָּשִׁים, בְּשָׁעָה שְׁהֶן עוֹמְדוֹת עַל הַכְּבוּסָה; וְאַפִלּוּ לְהִסְתַּכַּל בְּבִגְדֵי צְבָע שֶׁלְּאִשָּׁה שְׁהוּא מַכִּירָהּ--אָסוּר, שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר.
כא [כב] מִי שֶׁפָּגַע בְּאִשָּׁה בַּשּׁוּק--אָסוּר לוֹ לְהַלַּךְ אַחֲרֶיהָ, אֵלָא רָץ וּמְסַלְּקָהּ לַצְּדָדִין אוֹ לַאֲחוֹרָיו; וְכָל הַמְּהַלֵּךְ בַּשּׁוּק אֲחוֹרֵי אִשָּׁה, הֲרֵי זֶה מִקַּלֵּי עַמֵּי הָאָרֶץ. וְלֹא יַעֲבֹר אָדָם עַל פֶּתַח אִשָּׁה זוֹנָה, עַד שֶׁיַּרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמָר "אַל-תִּקְרַב, אֶל-פֶּתַח בֵּיתָהּ" (משלי ה,ח).
כד [כה] מִצְוַת חֲכָמִים לְהַשִּׂיא אָדָם בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, סָמוּךְ לְפִרְקָן(12 לבנות ו13 לבנים)--שְׁאִם יַנִּיחֵן, יָבוֹאוּ לִידֵי זְנוּת אוֹ הִרְהוּר; וְעַל זֶה נֶאֱמָר "וּפָקַדְתָּ נָוְךָ, וְלֹא תֶחֱטָא"
פֵּרֶק כב
יז [יח] אֵין לָךְ דָּבָר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שְׁהוּא קָשֶׁה לְרֹב הָעָם, אֵלָא לִפְרֹשׁ מִן הָעֲרָיוֹת וְהַבִּיאוֹת הָאֲסוּרוֹת: אָמְרוּ חֲכָמִים, בְּשָׁעָה שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עַל הָעֲרָיוֹת, בָּכוּ וְקִבְּלוּ מִצְוָה זוֹ בְּתַרְעֹמֶת וּבִבְכִיָּה--שֶׁנֶּאֱמָר "בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו" (במדבר יא,י), עַל עִסְקֵי מִשְׁפְּחוֹת. [יט] וְאָמְרוּ חֲכָמִים, גָּזֵל וַעֲרָיוֹת, נַפְשׁוֹ שֶׁלָּאָדָם מִתְאַוָּה לָהֶן וּמְחַמַּדְתָּן. וְאֵין אַתָּה מוֹצֶא קָהָל בְּכָל זְמָן וּזְמָן, שְׁאֵין בָּהֶן פְּרוּצִין בָּעֲרָיוֹת וּבְבִיאוֹת אֲסוּרוֹת. וְאָמְרוּ חֲכָמִים, רֹב בַּגָּזֵל, וּמֵעוּט בָּעֲרָיוֹת; וְהַכֹּל בַּאֲבַק לְשׁוֹן הָרַע.
יח [כ] לְפִיכָּךְ רָאוּי לוֹ לָאָדָם לָכֹף יִצְרוֹ בְּדָבָר זֶה, וּלְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה וּבְמַחְשָׁבָה טְהוֹרָה וּבְדַעַת נְכוֹנָה כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵהֶן; וְיִזָּהֵר מִן הַיֵּחוּד, שְׁהוּא הַגּוֹרֵם הַגָּדוֹל. גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים הָיוּ אוֹמְרִים לְתַלְמִידֵיהֶם, הִזָּהֲרוּ בִּי מִפְּנֵי בִּתִּי, הִזָּהֲרוּ בִּי מִפְּנֵי כַּלָּתִי--כְּדֵי לְלַמַּד לְתַלְמִידִים שֶׁלֹּא יִתְבַּיְּשׁוּ מִדָּבָר זֶה, וְיִתְרַחֲקוּ מִן הַיֵּחוּד.
יט [כא] וְכֵן יִנְהֹג לְהִתְרַחַק מִן הַשְּׂחוֹק, וּמִן הַשִּׁכְרוּת, וּמִדִּבְרֵי עֲגָבִים--שֶׁאֵלּוּ גּוֹרְמִין גְּדוֹלִים הֶם, וְהֶם מַעֲלוֹת שֶׁלָּעֲרָיוֹת; וְלֹא יֵשֵׁב בְּלֹא אִשָּׁה, שֶׁמִּנְהָג זֶה גּוֹרֵם לְטַהְרָה גְּדוּלָה. יְתֵרָה מִכָּל זֹאת אָמְרוּ, יַפְנֶה עַצְמוֹ וּמַחְשַׁבְתּוֹ לְדִבְרֵי תּוֹרָה, וְיַרְחִיב דַּעְתּוֹ בַּחָכְמָה--שְׁאֵין מַחְשֶׁבֶת עֲרָיוֹת מִתְגַּבֶּרֶת, אֵלָא בְּלֵב פָּנוּי מִן הַחָכְמָה, וּבַחָכְמָה הוּא אוֹמֵר "אַיֶּלֶת אֲהָבִים, וְיַעֲלַת-חֵן: דַּדֶּיהָ, יְרַוֻּךָ בְכָל-עֵת; בְּאַהֲבָתָהּ, תִּשְׁגֶּה תָמִיד" (משלי ה,יט).
טור אבן העזר סימן כא:
"צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד ואסור לו לקרוץ בידיו וברגליו ולרמוז בעיניו לאחת מן העריות ואסור לשחוק עמה או להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה ואסור להסתכל אפילו בבגדי צבעונין של אשה שהוא מכירה אפילו אינן עליה שמא יבא להרהר בה פגע באשה בשוק אסור להלך אחריה אל רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו ולא יעבור בפתח אשה זונה אפילו ברחוק ארבע אמות והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון ליהנות ממנה כאילו מסתכל בבית התוכף שלה ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה המתכוון לאחד מאלו הדברים מכין אותו מכת מרדות ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין לא ילכו בנות ישראל פרועות ראש בשוק אחת פנויה ואחת א"א ומותר להסתכל בפני הפנויה לבודקה אם היא יפה שישאנה בין שהיא בתולה או בעולה ולא עוד אלא שראוי לעשות כן אבל לא יסתכל בה דרך זנות ועל זה נאמר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה וכן מותר אדם להביט באשתו אע"פ שהיא נדה והיא ערוה לו אע"פ שיש לו הנאה בראייתה הואיל והיא מותרת לאחר זמן אינו בא בזה לידי מכשול אבל לא ישחוק ולא יקל ראש עמה ואסור להשתמש באשה כלל בין גדולה בין קטנה בין שפחה בין משוחררת שמא יבא לידי הרהור עבירה באיזה שמוש אמרו ברחיצות פניו ידיו ורגליו אפי' ליצוק לו מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו אפילו אינה נוגעת בו והצעת המטה בפניו ומזיגת הכוס שאין עושה לאיש דברים אלו אלא אשתו לבד ואין שואלים בשלום אשה כלל אפילו ע"י שליח ואפילו ע"י בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה והמחבק או המנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהן אע"פ שאין לו שום הנאה כלל ה"ז מגונה ביותר ודבר זה אסור שאין קרבים לערוה כלל בין גדולה גבין קטנה חוץ מהאב לבתו והאם לבנה כיצד האב מותר לחבק לבתו ולנשק ולישן עמה בקירוב בשר וכן האם עם בנה כל זמן שהם קטנים הגדילו שיש לבת י"א שנה ולבן י"ב שנים זה ישן בכסותו וזה ישנה בכסותה ושם הבת בושה לעמוד בפני אביה ערומה או נתקדשה אפילו היא קטנה אסורה וכן אם האם בושה לעמוד ערומה בפני בנה אסור אפילו הוא קטן:"
אז נתחיל קודם כל להתייחס להלכה עצמה (כמובן שיש עוד מקורות רבים בתלמוד בראשונים וכמובן באחרונים אבל כדי לא להאלות הסתפקתי במרכזיים לענ"ד).
לענ"ד המקורות פה מראים שני סיבות להתרחק מנשים.
א.שמא יגיעו לדבר עבירה (ביאה) ולכן אסרו יחוד/ מגע וכד'.
ב.הירהורים.
לא ראינו פה בהלכה כמעט איסורים על עצם הקירבה אלא המון הלכות שנועדו למנוע את שני הדברים האלה.
אי אפשר להתעלם מכך שהדברים האלה אינם תורה שבכתב (גם לדעת הרמבם שזה דאורייתא זה פירוש של חכמים מה שנכלל ב"תורה שבעל פףה" ולא מפורש בפסוקים") ולכן יש הרבה מקום להתחשב במה היה בתקופתם לעומת איך זה היום בתקופתנו.
בתקופת חז"ל לא היה אמצא ביחסי גברים-נשים.
לא היו בתי ספר (במובן המודרני של מוסד מסודר עם מורים ומנהל/ת) וודאי שלא אוניברסיטות ומקומות העבודה היו שונים בתכלית.
אנשים עבדו בשדה או בבורסיקי (יצור עורות) או שהם היו סנדלרים או חנוונים (מוכר במכלות) הם לא עבדו בהייטק או עבודה משרדית אחרת עם קולגות (בלשון נקבה דיקא) ולא רק זה, הם גם לא ממש היו אמורים להיפגש עם נשים שלא היו חלק ממשפחתם.
נשים לא ממש יצאו מהבית (הרב שלי שממש דוס בשונה ממני אמר לי שההלכה שאסור ללכת מאחורי אשה בשוק לא תקפה היום. ובאמת, נסו ללכת בשוק מחנה יהודה בלי ללכת מאחורי נשים..) כמו שגם אפשר לראות בהלכה שמופיעה ברמבם בהלכות אישות פרק יג: "אֲבָל גְּנָאי הוּא לָאִשָּׁה שֶׁתְּהֶא יוֹצְאָה תָּמִיד, פַּעַם בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחוֹבוֹת; וְיֵשׁ לַבַּעַל לִמְנֹעַ אִשְׁתּוֹ מִזֶּה, וְלֹא יַנִּיחָהּ לָצֵאת אֵלָא כְּמוֹ פַּעַם אַחַת בְּחֹדֶשׁ אוֹ פַּעֲמַיִם בְּחֹדֶשׁ, כְּפִי הַצֹּרֶךְ: שְׁאֵין יֹפִי לָאִשָּׁה אֵלָא לֵישֵׁב בְּזָוִית בֵּיתָהּ, שֶׁכָּךְ כָּתוּב "כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה" (תהילים מה,יד)."
בכלל נשים לא יצאו מהבית יותר מדי ככה שלפגוש אשה היה דבר מאוד נדיר, וכשזה זה קרה שגבר ואשה נפגשו ואין בינהם קשר משפחתי החשש שהדבר יוביל לדבר עבירה היה גבוה מאוד.
ועכשיו אני יעבור לפן הפרטי שלי.
גדלתי בישוב בו חבריא א הייתה נפרדת וחברייא ב לא. ולכן כמי שלמד במקומות דוסים (בני צבי,נחלת ישראל,דורשי יחודך) כמובן לא הגעתי לפעילויות של הנוער.
כאשר החלטתי שאני רוצה להדריך חיפשתי סניף נפרד באמת להדריך בו וככה הגעתי לתנועת אריאל כשבהמשך נהייתי גם קומונר.
קשר עם בנות מעולם לא היה לי מאז הגן.
למדתי במוסדות נפרדים הדרכתי בתנועה נפרדת ואפילו אחיות לא היו לי (עד גיל 17 אז נולדה אחותי) בנות דודות לא היה לי ממש בארץ חוץ מאחת שנולדה כשהייתי בת 14 וכמה בנות דודות שניות בודדות.
בגיל 16 הדעתי לפורומים כאן.
מה שמדהים בעיני בפורומים זה שחוץ מכל השטויות והווי הנחמד כאן, זהו מקום לדיון ולברור עמדותיך, ובעיקר הרחבת אופקים מעבר לעולם המצומצם והקרוב אליך.
ובאמת כתבתי כאן לא מעט (מוזמנים לעיין ב30,990 ההודעות שלי כאן..) ויצא לי לדבר עם לא מעט אנשים.
אמנם, בנושא הספצפי הזה של הפרדה נשארתי איתן בדעותיי, אבל בכל זאת, יצא לי לשחנ"ש לא מעט בשיחה אישית עם כל מיני בנות כאן.
עם השנים עברתי עוד דברים בינהם זה שנודעתי לצווילזציה והשגתי וואטצפ לפני שנתיים ופתחתי פייסבוק לפני שנה מה שהרחיב את מעגלי הדעות והשיטות אליהם נחשפתי.
לאורך שנים הרגשתי שההפרדה עושה לי רע.
הרגשתי שבכך שלא יצא לי להכיר ולהתחבר לבנות בחיים האמיתיים וכן יצא לי לא מעט לשמוע וללמוד כמה צריך להתרחק מהן כי אם אני רק אומר להן שלום זה יגרום לבעיות מיניות (בין אם זה הירהור ובין אם ביאה ממש) גרם לי בעצם להחפיץ את הנשים ולתפוס אותן כאובייקט מיני.
ובעצם גרם לכך שקרה בדיוק ההיפך ממה שחז"ל רצו.
בזמנם כאשר ממילא לא היה קשר בין גברים לנשים בעצם לא היה מושג כזה בכלל "הפרדה" ולא היו צריכים לענות לבנות ששואלות האם מותר להן להיות בקשר לא רומנטי עם בן כי לא הייתה הווא אמינא (התחלה של מחשבה) כזאת.
אבל בימינו המציאות שונה בתכלית.
חוץ מבודדי בודדים שאכן מסתגרים אין דבר כזה הפרדה מוחלטת. במוקדם או מאוחר גברים ונשים נאלצים לפגוש ולדבר אחד עם השני בנושאים אלו ואחרים.
והיום בעידן הוירטיואלי עם הרשתות החברתיות זה קורה יותר ויותר מוקדם ובמיוחד אצל מי שפעיל בתנועות/פורייקטים כאלה ואחרים.
כאשר מכניסים לנו לראש שכל קשר עם בן/בת המין השני בהכרח יהיה מיני ברמה זו או אחרת אז זו נבואה שמגשימה את עצמה.
אבל אם נשכיל להכיר אחד את השניה ולראות שיש פה בני אדם (ונשמור על גבולות כאלה ואחרים) ולא אובייקטים מיניים אולי נצליח ליצור עולם נורמלי ומאוזן יותר.
אני לא בטוח שאכן דבריי מסתדרים אחד לאחד עם הדרכת חז"ל (אם כי, עם ההלכה היבשה אין לי ספק שזה מסתדר) אבל כפי שכתבת בתחילת דבריי, אי אפשר להתעלם מכך שאנו חיים בקונפליקט.
אז גם אם לא השתכנעם והחלטתם לא לנהוג כפי שאני חושב שנכון אני חושב שחשוב מאוד לא להתעלם מהקונפליקט.
כי להגיד שדברי חז"ל מתאימים לדורנו אחד לאחד זה ודאי לא נכון גם אם בוחרים בכל זאת להתבטל אליהם.
מה שבטוח זה שיש קונפליקט.
איך להתמודד איתו? שאלה בפני עצמה.
המציאות עליה חז"ל מדברים היא המציאות אליה יש לשאוףהדרכה
אורח חיים נתון בסופו של דבר לבחירה של אדם וקהילה.
הערות להתייצבות בלשכת גיוס? מישהו?נחמיה17
לא קיבלת במכתב חוברת?פתח האוהל
כי אני גם קיבלתי לא מזמן והיה שם חוברת כזאת שכתוב וגם בצו עצמו יש הוראות
מה אתה רוצה לדעת?ברגוע
כדאי להגיע כמה שיותר מוקדם, לא משנה השעה שכתובה לך, כדי לגמור הכל ביום אחד
פחות או יותרחוני המעגל פינות
1. לבקש שגבר יבדוק אותך
2. להביא משהו ללמוד כי זה יום מריחה
3. להביא משהו לאכול
4. להביא אבחון אם יש חשוב מאוד
5. לנסות כמה שיותר להקדים את המבחני דפ"ר
6. בראיון תשלב שמות של יחידות מפוצצות כגון:
טייס, סיירת מטכל, שייטת 13, יחידות סייבר
חשוב! מה שתגיד שם שאתה רוצה יהיה לך יותר סיכוי להכנס אליו
[גם אם אתה רוצה גולני אתה צריך קב''א טוב...]
בראיון תדבר חופשי תשתדל במילים כמה שיותר גבוהות וללא המילה כאילו
אל תצטנע! עשית משהו בחיים תאמר שעשית...
7. תגיע רגוע [אגרת הרמבן כול לעזור]
8.אל תזלזל!
9. פשוט תזרום עם הסיטואציה
דפ"ר?נער גבעות מצוי
דירוג פסיכוטכני ראשוניחוני המעגל פינות
מבחני 'שכל'
[למרות שיש המון גאונים שמקבלים בו נמוך
והמון מפגרים שמקבלים בו גבוה]
זה מבחינת הצבא עד כמה אתה חכם
יתן לך אפשרות התמיינות למקומות מועילים יותר בצבא
כך תוכל לעזור יותר לעם ישראל בעת שרותך הצבאי
למשל לקורס טייס או סיירת מטכ"ל צריך ציון יחסית גבוה
אחרת אתה אפילו לא מתחיל להתמיין לשם
לפי הכרטיס אישי שלך יש עוד זמן. אז למה עכשיו?dvirm1
תהיה כמה שיותר אמיתי!!!עולה בשביל
הם קולטים את זה שאתה משקר ומורידים בקב"א!!! (בבדיקות רפואיות נראלי לא יזיק אם תשנה מפני דרכי
שלום...
) הם מורידים על שטויות פרופיל! יש לי חבר הורידו לו ל64 בגלל שהיה לו אסטמה בגיל שלוש... אם הוא לא היה אומר להם הוא היה מקבל 97...
בראיון זרום, אל תנסה לעשות פוזות... תהיה מי שאתה... מבחני דפ"ר אפשר להתכונן בכל מיני אתרים לפני....
לא אכפת לי להיות ג'ובניק בעקרון......נחמיה17
השאלה היא בעיקר על קטעים של שמירת תו"מ תוך כדי (צניעות. תאריך יהודי.. דרך אגב בעלון הסברה יש תמונות של וויבערס, ולאו דווקא צנועות...).
והכי חשוב- איך לא תוקעים אותי איזה 7000 שנה רק כדי שאוכל לדחות גיוס...
אוקיברגוע
מבחינת צניעות זה רק לבקש שיבדוק אותך רופא גבר.
תאריך יהודי? לא הבנתי מה השאלה.
ולדחות גיוס זה לא שם זה דרך הישיבה.
ולהיות בכ"מ לשכות, ועו"ד...נחמיה17
...ברגועאחרונה
רק בשמינית דוחים את הגיוס.
ולשכות ועו"ד זה אח"כ בישיבה גבוהה כשרוצים להמשיך לדחות
למישהו יש אתר לתרגל ממנו מתמטיקה של כיתה ח'? תודהdvirm1
תודה רבה!!dvirm1
שיעורטונים נראה לינער גבעות מצויאחרונה
איך מצליחים לשבת קצת ללמוד בחופש??קופקליפטוס
בחופש יש לי מידי פעם זמנים פנויים,
אבל אני לא יודע למה, אבל ממש קשה לי פשט לשבת לפתוח איזה ספר וללמוד קצת... איך עושים את זה?
ברור לי שחשוב גם בביהזמ"נ ללמוד, אבל למרות זאת- קשה...
אשמח אם יש למישהו רעיון כלשהו בשבילי...
תודה.
תקח חבריאירוש
ותקבעו חברותא. זה יכריח אותך ללמוד.
פשוט לעשות את זה...נגרינסקי
תשאיר את הטלפון בבית, אין לך צורך בו, תגיע שעה לפני התפילה ותלמד, אל תוותר על זה בשום יום בשום מחיר ותראה שזה עובד.
אפשר לעשות אותו דבר במנחה וערבית, בדרך כלל שקובעים ללמוד לפני / אחרי תפילה, זה עובד טוב.
תלמד עם חברותא, כמו שאמר יאירוש...
ולא ללמוד בביתנגרינסקי
אני דווקא לומד סבבה דווקא בביתכהנא צדק!
פשוט צריך מקום שקט שלא יפריעו לך בו, ולהבביר לאחים ולהורים שלמרות שאני בבית- בזמן שאני לומד אף אחד לא מפריע לי.
תלמד משהו שאתה אוהבברגוע
ואל תדאג לכולנו קשה
אי אפשרלא נשברים!
מה???ברגוע
את קוראת לעצמך לא נשברים ורוצה לייאש אותו???
ברור שאפשר!
פשוט זה צריך לדעת שלכולם זה קשה וצריך לשמוח בכל דקה של לימוד
"והכלל והעיקר הוא שאין שום יאוש בעולם כלל"
ממליץ מאודyyl
הלימוד היומי באמונהבמהרה ייבנה
אמונות ודעות לרס'ג, הקדמות הרמב"ם למשנה...מאמרי הראי"ה...
ממש מממש ממש מומלץ!
ב"הצלחה!
^^ זה גם עם פירוש קצרברגוע
אל תתמקד דווקא באיזה לימוד יומי כלשהוכהנא צדק!
אלא תלמד כל יום גמרא\ הלכות\ מדרשים שאתה אוהב, אחרי זה תפתח לכל סוגי לימוד התורה בכיף.
אם אתה רוצה אתה תצליח...גפן
כל הכבוד לך שאתה חושב עלזה! אתה יכול לעשות שכל פעם שאתה בנסיע או חצי שעהה אחרי התפילה ללמוד משו...
משהו קבוע...מיכאל המלך
תלמד מה שהכי מעניין אותך ותעשה משהו קבוע.
יותר טוב לקבוע זמן ביום שמוקדש לזה (אחרי תפילה או משהו...)
לי אישית היה קשה ללמוד קבוע רמב"ם (15דקות ביום)
אז אני בינתיים מנסה ללמוד משנה יומית (5-10 דקות ביום)
מכיר את הבעיה.. חווה אותה כמעט כל יום..לך לבית מדרשyagel
האווירה של הבית מדרש גורמת ללמוד..(אפשר גם בית כנסת)
גם צמוד לתפילות זה טוב.yagel
לסדר לעצמך סדר יום..
בהצלחה!!!!!yagel
אולי תעשה משהו נחמד אחרי זה ותדע שאחרי זה אתה עושה משהו נחמדשילתוש כהן
זה יעודד אותך ללמוד בהצלחה ענקיתתתתתתת
תלמד הלכות שקשטרטת ללימוד תורה.כהנא צדק!
לדוגמא: הלכות תלמוד תורה ברמב"ם.
למרות שהפרקים הראשונים אולי יהיו לך משעממים- תבין את הערך של לימוד התורה ואין לי ספק שאתה תאהב ללמוד תורה ! ישועת ה' כערף עין- פירוש כשאדם בוכה על דברים ומוזיל דמעות אז יש ישועה מהשי"ת, אז אם לא הולך לך אם עם הלכות ת"ת של הרמבם תבכה לקב"ה שיעזור לך לאהוב ללמוד תורה.
לדעתי דבר מומלץ מאוד זה לשמוע שיעורים מערוץ מאירפתח האוהלאחרונה
יש מכלול רחב של שיעורים כמובן שזה לא פותר מלשבת ולילמוד אבל זה עוזר להתחבר
חבר'ה! איזו התרגשות!!!!!!!!!! התארסתי!נחמיה17
סתאאאאאאאאם... נרא'לכם???????!!!!!! לא!
משהו אחר לא פחות מדהים!
קיבלתי צו ראשון!!!!!!!!!!!!!!
כן, כן מהציונים!!!! איזה אושר צבא קודשנו!
תגידו, יש איזה הערות חשובות להתייצבות (עוד מלא זמן אבל לנצל את ביה"ז)?
@ההוא גברא? (בלי הסיפור על ה "+".. תודה...)
[רוצה לדחות/ הסדר (אבל מן הסתם לדחות, בכ"ז הר המור... סתאם)]
מאוד מצחיקהמצב חסה
לנסיו"פ.בן-ציוןאחרונה
פרשת "ואתחנן"טיפה של אור
בבית הכנסת שלי כולם עמדו ,ואח שלי אמר לי שאסור לעמוד , כי אם עומדים רק לעשרת את הדברות אז בעצם הם אומרים שרק מה שכתוב בעשרת הדברות חשוב ?? כל התורה חשובה למה שלא יעמדו כל הזמן??
יש דעה כזאת, ויש דעה כזאת.סתמישוו
לכן יש כאלה שעמדו מתחילת העלייה עד סופה, שזה כולל גם חלק מדברים שהם לא עשרת הדיברות.
אני עמדתי מתחילת עשרת הדיברות. בבית כנסת כולם עמדו בעשרת הדיברות..
ואגב, בגלל הדעה הזאת אז לא שמו את עשרת הדיברות במה שצריך להגיד כל יום אחרי התפילה..
מחילהנגרינסקי
מה המקור שלזה?
העניין הוא לזכרון של מעין "קבלת תורה" ולכן לכבדנפש חיה.
מצדד שני יש את "אל תפרוש מן הציבור"
לכן צודק האח שלל שכשכולם עומדים- עומדים.
ויש מי שאומר לא לעמוד בכלל כי זה חלק מהקריאה ולא משהו מיוחד אפילו שזה 10הדברות.
תזכיר לי בבקשה
ואסתכל במקור מדוייק יותר.
תודהנגרינסקי
מזכיר...נגרינסקי
הנה זה. זה ארוך ומקיף.נפש חיה.
המנהג לעמוד בקריאת עשרת הדברות
מאת הרב שלמה טולידאנו
בימינו האשכנזים ויוצאי צפון אפריקה עומדים בקריאת עשרת הדברות בשבועות, בפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן. האשכנזים עומדים גם בקריאת שירת הים. מאידך עדות המזרח והתימנים נוהגים להמשיך לשבת בין בקריאת עשרת הדברות ובין בקריאת שירת הים. ננסה לבדוק אם היה פעם מנהג אחיד לכל עם ישראל בנושא, ומה גרם לשינוי המנהגים.
א. המצדדים במנהג
עד לפני כחמשים שנה, לא היה ידוע על איזה מקור כלשהו אצל חז"ל או אצל הראשונים, שטיפל בנושא זה. המנהג לעמוד או לשבת, איננו מוזכר בכל המקורות של הראשונים שהיו מוכרים עד אז, וכן לא בשולחן ערוך ולא אצל כל בני דורו של השולחן ערוך. הראשון שמתיחס לבעיית העמידה בקריאת עשרת הדברות הוא ר' שמואל אבוהב[1]. הוא כותב בשו"ת "דבר שמואל" שלו (סימן רע"ו) כי הטוענים נגד עמידה בעת קריאת עשרת הדברות נתלים בדברי התלמוד (ברכות יב, ע"א). הגמרא שם מצטטת את משנת תמיד (פ"ה, מ"א) שמזכירה כי הכהנים קראו בעמוד השחר את עשרת הדברות יחד עם ק"ש[2], ומוסיפה: 'א"ר יהודה אמר שמואל אף בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין', ומפרש רש"י: 'שלא יאמרו לעמי הארץ אין שאר התורה אמת, ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקב"ה ושמעו מפיו בסיני'. ר' שמואל אבוהב כותב שתרעומת המינים מזיקה רק בדבר שאינו מפורסם, כי אין הטעם ברור מדוע לקרוא רק את עשרת הדברות כל יום, אבל בעניין העמידה בקריאת עשרת הדברות, דבר מפורסם הוא שאנו עומדים לזכר מעמד הר סיני וכאילו אנו מקבילים פני שכינה, ולכן אין המינים יכולים להטעות את עמי הארץ ולומר להם שרק עשרת הדברות הם מן השמים. כמו כן, לפי תשובת מהרש"ל (סי' ס"ד) לא אסרו את קריאת עשרת הדברות כל יום משום תרעומת המינים, אלא דוקא כשקוראים אותם באמצע ברכות ק"ש, אבל לקבוע אמירתם בלבד קודם הברכות, אפילו בציבור מותר. לכן בנידון שלנו, אין שום איסור לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות.
ר' יהודה עייאש[3] בספרו מטה יהודה (סי' א', סק"ו) כתב שתרעומת המינים יכולה לשכנע את עמי הארץ שלנו רק כשמדובר בקריאה יוצאת דופן של עשרת הדברות, אבל כשקוראים אותם בתוך שטף קריאת התורה, ורק אופן קריאתם הוא המיוחד (כלומר בעמידה), אין מקום לתרעומת המינים. וכן השיב החיד"א בספרו שו"ת 'טוב עין' (סי' יא). והוסיף שלפי זה, במקומות שנוהגים לקום בי' הדברות, אין שום אחד רשאי להשאר יושב כדי שלא ייראה בעיני ההמון כמזלזל ח"ו. ועוד אמרו חז"ל לא ישב בין העומדים.
במסכת סופרים (פי"ב, ה"ה-ה"ו): "א"ר יהושע בן לוי אין לך טעון ברכה לפניו ולאחריו אלא שירת הים ועשרת הדברות וקללות שבמשנה תורה ושבתורת כהנים. אמר ר' אבהו אני לא שמעתי, אלא נראים הדברים בעשרת הדברות". דברים אלו מופיעים ג"כ בירושלמי (מגלה, פ"ג, ה"ז). פירוש הדברים הוא שבזמן התנאים והאמוראים הראשונים, רק העולה לתורה ראשון בירך לפניה, ורק העולה אחרון בירך לאחריה. וכן מובא בתלמוד (מגלה, כא, ב): "תנא הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה, והאידנא דכולהו מברכי לפניה ולאחריה, היינו טעמא דתקינו רבנן, גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין", ופירש רש"י: "משום הנכנסין - שאם יכנס אדם לביהכ"נ אחר שבירך ראשון ואם לא ישמע את האחרים מברכין, יאמר אין ברכה בתורה לפניה; ומשום היוצאין - ולא שמעו את החותם מברך לאחריה והראשונים לא ברכו, יאמרו היוצאים אין ברכה בתורה לאחריה"[4]. החיד"א בפירושו "כסא רחמים" על מס' סופרים במקום מקשה: "ואם תאמר דאמרו בירושלמי ובבבלי פ"ק דברכות דבקשו לקבוע לומר עשרת הדברות וביטלום מפני תרעומת המינים ואמרו בירושלמי שלא יאמרו אלו לבד נתנו למשה בסיני, ורש"י בבבלי דף י"ב הוסיף לבאר שלא יאמרו עמי הארץ אין שאר התורה אמת, ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקב"ה ושמעו מפיו בסיני ע"ש; וא"כ איך עושין שינוי גדול כזה דאין מברכין בתחילה וסוף אלא עשרת הדברות? ובשלמא לר' יהושע בן לוי דסבר דמברכין תחילה וסוף על שירת הים ועשרת הדברות וקללות שבת"כ ומשנה התורה, ניחא דכיון דבשאר מילי נמי מברכין תחילה וסוף אין לחוש לתרעומת, אבל לר' אבהו דנראה דסבר דדוקא עשרת הדברות מברך לפניהם ואחריהם ותו לא, יש לחוש לתרעומת המינים? ויש לומר דליכא תרעומת אלא כשיקראום לבדם בציבור, אבל מאחר שקורים אותם בכלל הפרשה שקורין בס"ת בכל שבת, אין לחוש דודאי גם הם יודעים דיש לעשות איזה היכר למעמד הר סיני, ועשרת הדברות נכתבו בלוחות והם יסודי התורה ויחרד כל העם בהר סיני, וגם כבר ידעו וראו שהפותח והחותם בתורה מברכין, אם כן לא יבואו לתרעומת בשביל זה". עד כאן לשון החיד"א. החיד"א עצמו היה שייך לקהילה שנהגו בה לשבת בי' הדברות, שהרי הוא כותב בספרו הקטן 'לדוד אמת' על הלכות קריאת התורה: "אם כל הצבור עומדים בעת קריאת י' הדברות אינו נכון, ואם איזה יחידים עומדים לית לן בה, ולפי מה שכתבתי בריש "מחזיק ברכה" דהאר"י לא שאני ליה בין יחיד לצבור, אם כן אפילו יחיד לא יעמוד" (סי' ז, אות ה). ובזה קיבל החיד"א את פסקו של ר' ישראל יעקב אלגאזי[5] בספר אמת ליעקב (סי' ז אות ה). ובכל זאת מסיים החיד"א (שם): "אמנם יש מקומות שפשט המנהג שכל הקהל עומדים". ובכן אין החיד"א מבקש לבטל מנהג של אחרים שהוא שונה משלו.
מ"מ נדמה שהמחלוקת בנושא המנהג באה ליד ביטוי רק בסוף המאה הי"ז ותחילת הי"ח בין ר' שמואל אבוהב נציג המסורת הספרדית במערב לבין ר' ישראל יעקב אלגאזי נציגה במזרח.
ב. תשובת הרמב"ם ופסקו של הגאון הרב עובדיה יוסף שיחיה
אך בשנת תרצ"ד (1934) פרסם א. ח. פריימן הי"ד קובץ גדול של תשובות הרמב"ם שכלל את כל התשובות שפורסמו בקושטא (45 במספר) בשנת רע"ז (1517), את אלו שפורסמו באמסטרדם (155 במספר) בשנת תקכ"ה[6] ואח"כ בלפסיא (178 במספר) בשנת תרי"ט (1859), ועוד כמה מאות תשובות חדשות מתוך כתבי יד . בסה"כ מופיעות במהדורת פריימן 386 תשובות[7]. בין התשובות החדשות, נמצאת תשובה (סי' מו)[8] שמסבירה את מנהגם של עדות המזרח והתימנים. השואלים מודיעים לרמב"ם כי לפני כמה דורות בא לעירם רב גדול בתורה שביטל את מנהגם לעמוד בזמן קריאת עשרת הדברות. הרב הנ"ל הסתמך על מה שהובא במס' ברכות (י"ב, ע"א) שביטלו רבותינו ז"ל את אמירת עשרת הדברות כל יום יחד עם קריאת שמע (כמו שאומרים אותם במקדש - ראה תמיד פ"ה, מ"א), מפני תרעומת המינים שהיו אומרים שרק אלו מן השמים, וכל יתר התורה משה אמרה מדעתו. לכן - אמר אותו רב - אם יעמדו בקריאת עשרת הדברות בעוד שלא עומדים ביתר קריאת התורה, יבואו המינים אל עמי הארץ ויפתו אותם בדבריהם כי יש מעלה יתירה לעשרת הדברות על יתר התורה, ורק הם מן השמים. השואלים מספרים שהתמנה אצלם לאחרונה רב חדש שבא מעיר שבה עומדים בקריאת עשרת הדברות, ורצה להנהיג את מנהגו אצלם בטענה כי ישראל היו עומדים כששמעו את עשרת הדברות, שנא' "ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות י"ט, י"ז), וכן שהמנהג בבגדאד הוא לעמוד. הציבור טען כנגדו כי הרב הראשון שלהם ביטל את העמידה מפני תרעומת המינים, ובפרט שהקראים עומדים בזמן קריאת עשרת הדברות. הם הוסיפו כי לא רק במעמד הר סיני היו ישראל עומדים, אלא גם בפרשת "אתם נצבים", ומדוע לא עומדים בה? ולגבי בגדאד - הם טענו - כי אינם עומדים שם לכבוד עשרת הדברות, אלא לכבוד ראש מתיבתא שהיה עולה לקריאה חשובה זו. ודבר זה גרם ליתר הקהילות לטעות ולחשוב כי עומדים לכבוד עשרת הדברות. הרמב"ם בתשובתו חיזק את טענותיהם נגד הרב החדש, והוא פוסק כי יש לבטל את המנהג לעמוד בכל העולם, כי אין לעשות הבדלים בין פסוקי התורה.
אין ספק כי תשובה זו של הרמב"ם השפיעה השפעה עמוקה על קהלות רבות עד כדי כך שמבין הספרדים לא נותרו אלא יוצאי צפון אפריקה שממשיכים לעמוד בזמן קריאת עשרת הדברות. ובכל זאת מחוץ לתשובה זו של הרמב"ם, הנושא איננו מוזכר בכלל לא אצל הראשונים, לא בשולחן ערוך ולכאורה גם לא אצל כל בני דורו של השולחן ערוך למרות השפעתה המכרעת, התשובה כאילו ירדה לתהומות הנשיה.
בספרו יחוה דעת (ח"א, סי' כט) מכריע הגרע"י כדעת הרמב"ם ופוסק שצריך למחות במי שעומד בקריאת עשרת הדברות. הוא דוחה את פסקם של כל האחרונים דלעיל (ר' שמואל אבוהב, ר' יהודה עייאש והחיד"א) בטענה המעניינת: "ואלמלא ראו האחרונים תשובת הרמב"ם אשר נגידים ידבר לבטל המנהג הזה, בודאי שלא היו מרהיבים עוז לחלוק עליו בזה". החיד"א עצמו השתמש בטיעון זה נגד בית יוסף בשו"ת חיים שאל (סי' נו) ובשו"ת יוסף אומץ (סי' פ). הטיעון מתבסס על העובדה שתשובת הרמב"ם היתה ספונה מן העין ולא נתגלתה כי אם ע"י פריימן בשנת תרצ"ד.
ג. פוסקי זמננו
אך מסתבר שגם אחרי פרסום תשובתו של הרמב"ם, ממשיכים הרבה אחרונים לתמוך במנהג לקום בעשרת הדברות. הרב עובדיה הדאיה (שו"ת ישכיל עבדי ח"ב, או"ח א; ח"ז סי' א) מחזק את מנהג העמידה כדי שההמון לא יאבד אותה יראת כבוד שהתרגל אליה ויבוא ח"ו לזלזל בתורה. לגבי תשובת הרמב"ם, הוא טען שיש סתירה אצל הרמב"ם שהרי במשנה תורה אין הוא מזכיר בכלל את האיסור להבחין בין עשרת הדברות לשאר התורה מפני תרעומת המינים, וכשיש סתירה כזאת, אנו פוסקים כמו משנה תורה (שדי חמד, כללי הפוסקים, סי' ה אות יד). הגרע"י דוחה את דבריו בטענה כי אין ראיה מהשמטת הלכה. על כל פנים, אע"פ שהרב הדאיה היה שייך לקהילות שלא נהגו לעמוד בעשרת הדברות, ואע"פ שהוא כותב שרוב ככל קהלות הספרדים בארץ ישראל אינם עומדים בקריאת עשרת הדברות, ורק אצל האשכנזים יש נוהגים כן, אעפ"כ הוא תומך במנהג העמידה.גם הגאון הרב שלום משאש בשו"ת שמש ומגן (ח"א, או"ח סי' נז) מחזק את מנהג העמידה ודוחה את דברי הגרע"י, בהתבססו על כל האחרונים שהזכרנו, על הטענה כי רגש החרדה המלווה את הקימה חשוב מאד, וכן על העובדה כי אין לנו היום אותם מינים שהיו בימי חז"ל.
גם מקומם של גדולי האשכנזים בדורנו לא נפקד. הגאון הרב משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה או"ח ד' סי' כב) דוחה את הטענה של תרעומת המינים כי אין זו אלא חששא בעלמא, ואין מקום לעמי הארץ לטעות, ובפרט שהאשכנזים נוהגים לעמוד גם בשירת הים. גם ר' אליעזר ולדינברג (שו"ת ציץ אליעזר יו"ד סי' א) מחזק את המנהג לעמוד ומתבסס על ר' שמואל אבוהב ועל ר' יהודה עייאש.
ד. טענות נוספות לחיזוק המנהג
לענ"ד ניתן לחזק את המנהג לעמוד בעשרת הדברות בעזרת הטענות הנוספות הבאות:
1. מתשובת הרמב"ם עצמה מוכח שהמנהג בכל עם ישראל היה לעמוד בקריאת עשרת הדברות עד שבא אותו חכם המוזכר על השואלים את הרמב"ם ובעיקר עד שהרמב"ם חיזק את עמדתו של אותו חכם. ומתוך תשובתו של הרמב"ם יש עדות כי בבגדאד היו עומדים, והרי בגדאד בזמן הרמב"ם המשיכה במנהגי הגאונים וכנראה אפילו האמוראים תחת הנהגתו של הגאון ר' שמואל בן עלי. האחרונים מר' שמואל אבוהב ואילך אינם חולקים אם כן על הרמב"ם. הם רק ממשיכים להחזיק במנהג שקדם לרמב"ם. ועל דבר כזה אפשר להחיל את הכלל שאם יש מנהג קדום לפני שהתפשטו הוראות מר"ן עושים כפי המנהג, אף שהמנהג נגד מה שכתוב בשולחן ערוך[9], וכלל זה מתבסס על דברי ב"י עצמו בהקדמתו לב"י על הטור.
2. חששו של הרמב"ם שמא ישפיעו המינים על עמי הארץ, תאם את המצב החברתי הקשה שהיה במצרים כשהגיע לשם הרמב"ם. הקראים היו מאד חזקים יחסית ל'רבנים', והשואלים את הרמב"ם מזכירים באמת כי הקראים נהגו לעמוד בקריאת עשרת הדברות. אין ספק כי הרמב"ם ע"ה לא היה חושש כ"כ בתקופתנו לתרעומת המינים בדבר כזה. וכמו שהרמב"ם ביטל את החזרה בגלל מצב דורו, והרדב"ז החזירה, כן אפשר להחזיר לקדמותו את המנהג לעמוד בעשרת הדברות - מנהג שבוטל ע"י הרמב"ם.
3. מסתבר שלא רק אחרונים תומכים במנהג העמידה בעשרת הדברות. הרשב"ץ במנהגי אלג'יר מוסר כי מנהגם הוא לעמוד בעשרת הדברות של שבועות ושל פרשת יתרו ולשבת בעשרת הדברות של פרשת ואתחנן. ואם אפשר לטעון כי האחרונים היו חוזרים בהם אילו ראו את תשובת הרמב"ם, האם אפשר לטעון כך גם לגבי הרשב"ץ שנחשב לאחד מגדולי הראשונים?
4. גם הנוהגים לשבת בעשרת הדברות, ממשיכים לעשות הבחנה בין עשרת הדברות לבין שאר התורה, שהרי בעשרת הדברות נוהגים להעלות לתורה את החכם, וכן עולה מתשובת מהרשד"ם (יו"ד, סי' קנ"ו) ששאלו אותו על אחד שקנה את משרת הרב מן הגויים האם ינהגו בו כמו שנוהגים ברב ואם יקראו לו לעשרת הדברות וכו' והוא השיב שאדם כזה אינו ראוי להיקרא חכם.
5. תשובת הרמב"ם הנ"ל לא הופיעה לראשונה בשנת תרצ"ד. היא הודפסה בשו"ת אהלי יעקב של ר' יעקב קסטרו[10] במקורה הערבי בסימן קל"ז. ייתכן שבגלל הלשון הערבית לא היתה התשובה מוכרת. אך מותר בכל זאת לשאול את עצמנו אם אפשר לטעון בבטחה את הטענה שטען הגרע"י "שאלמלא ראו האחרונים תשובת הרמב"ם אשר נגידים ידבר לבטל המנהג הזה, בודאי שלא היו מרהיבים עוז לחלוק עליו בזה"?
ה. אסור לבטל מנהג אבות
מנהג חשוב כמו הקימה בעשרת הדברות, חל בו האיסור לנטוש את מנהגי האבות. איסור זה מופיע במס' פסחים (נ, ע"ב): "בני בישן נהוג דלא היו אזלין מצור לצידון במעלי שבתא. אתו בנייהו קמיה דר' יוחנן. אמרו ליה אבהתין אפשר להו אנן לא אפשר לן. אמר להו כבר קבלו אבותיכם עליהם, שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך"[11]. והתוספות (שם, נא, ע"א, ד"ה אי אתה) כתבו שאין לבטל אלא מנהג שנהגו בני המדינה מעצמן ומנהג טעות הוא, אבל מנהג שהנהיגו על פי תלמידי חכמים, אין לבטל. וכן כתב הרא"ש במקום. וכן פסק מר"ן (שו"ע, יו"ד, סי' רי"ד, סעיף א). והנה בנידון דידן המנהג נתמך ע"י גאוני עולם כמו ר' שמואל אבוהב, ר' יהודה עייאש, החיד"א, הרב עובדיה הדאיה, הרב משה פיינשטיין, הרב אליעזר ולדינברג והרב שלום משאש שיחיה, ומדובר במנהג חשוב בעל משמעות רגשית עמוקה.
הבה נביא דוגמה ממנהג שעורר התנגדות עזה בזמן הראשונים. בספרד ובאשכנז נהגו להכניס פיוטיםבתוך ברכות ק"ש ובתוך חזרת הש"ץ של תפילת י"ח. הפיוטים שנאמרו ב"יוצר המאורות" נקראו "יוצרות" או "מאורות", אלו שנאמרו לפני "והאופנים" נקראו "אופנים, אלה שנאמרו אחרי "ואין לנו עוד אלהים זולתך סלה" נקראו "זולתות", ואלה שנאמרו לפני הקדושה נקראו "קדושות". כל הפיוטים נקראו בשם הכללי "קרובות", ריבוי של "קרובה" (כנראה בגלל שאמר אותם ש"ץ, וש"ץ בלשון חז"ל "קרב" אל התיבה). בצרפתית עתיקה הריבוי היה עם הסיומת es , ולכן נוצרה המלה "קרובץ" (בר"ת "קול רנה וישועה באהלי צדיקים", ראה ב"י או"ח סי' סח, ד"ה בענין). יש פיוטים שחוברו כבר בא"י ע"י ר' אלעזר הקליר וחביריו, ועוד הרבה מהם חוברו בספרד ובאשכנז.
ובכן מחלוקת גדולה זעזעה את עולם הראשונים האם מותר או אסור לומר פיוטים אלו, האם זה חשוב הפסק או לא. ר' יהודה אלברצלוני[12] בספרו ספר העתים (סי' קע"א) מתנגד לכל הוספת הפיוטים, כולל הפיוט "הכל יודוך" שאומרים בשבת, והוא מיעץ לומר את "הכל יודוך" לפני ברכת "יוצר אור", כדי שלא לשנות מטבע שטבעו חכמים. הוא אומר שאת כל הפיוטים הכניסו בשעת השמד[13] שיאמרו אותם במקום לימוד התורה. פיוטים אלה הכילו הלכות. הגויים אסרו את לימוד התורה אך לא אסרו את התפילה.
הטור או"ח בסימן ס"ח מביא את תשובת הרמ"ה[14] שבה הוא מתנגד לאמירת הקרוב"ץ. לפני כן תמך ר"ת במנהג[15]. והטור מוסיף: "אמנם נוהגין בכל המקומותלומר בהם קרוב"ץ. וגם הראשונים אשר תקנום היו גדולי עולם כמו רבי אלעזר הקליר וחבריו, וכן כתב הראב"ד למעט או להרבות באמצע הברכה אין קפידא, לפיכך נהגו להוסיף פיוטין במאורות ובאהבה ובזולתות". אך מסיים הטור: 'ומ"מ טוב ויפה הדבר לבטלה למי שאפשר כי היא סיבה להפסיק בשיחה בטלה בדברי הבאי, גם פירוש ר"ת שפירש לקיים המנהג לא ישר בעיני א"א ז"ל'. בעל ב"ח כותב על דברי הטור האלה: 'אבל חלילה לנו לשמוע ולקבל דברי רבינו בזה, ואחד היו בזמנינו שהתחיל לבטל מאמר קרוב"ץ בקהלו ולא הוציא שנתו, וכ"כ שבלי הלקט וז"ל אבל רב עמרם ורב כהן צדק ורב פלטוי גאון (שלשתם מחשובי הגאונים) והרב רבינו יונה ורבינו קלונימוס ור' יוסף טוב עלם ורבינו שמעון הגדול ורבינו סעדיה גאון וכל גאוני לותי"ר (Lorraine) כתבו כולם שיש לומר פיוטים, וכ"כ בהגהת אשיר"י מא"ז בפ"ק דברכות וז"ל וכבר נחלקו ר' יוסף טוב עלם ורבינו אליהו ועלתה בידם דמותר ומצוה מן המובחר". ע"כ.
בעל שדי חמד (ח"ד, דף 273 עמ' ב) כותב בנידון: "ואף במנהג שצווחו עליו גדולי ישראל, אם המנהג גם כן נתיסד על פי גדולי ישראל אין לבטלו, כמו שמתבאר מדברי מרן הבית חדש בסימן ס"ח על מה שכתב רבינו הטור דטוב ויפה לבטל קריאת הקרוב"ץ וכו' והרב שמש צדקה בא"ח סוף סי' ד הביא דברי הבית חדש הנ"ל וסיים ואם אין זכרוני כוזב, כמדומה לי שמהרי"ל הצדיק עליו דין שמים שמתה בתו על ששינה ניגון סליחה אחת ביום כיפור בהיותו שליח צבור".
בסיכום, המנהג לעמוד בעשרת הדברות הוא מנהג ותיקין ונימוקו עימו. לכן כל קהלה חייבת להחזיק במנהגי אבות. אך יש להיזהר שלא יהיו חלק עומדים וחלק יושבים באותו מניין, משום לא תתגודדו. ועל כל פנים אין לבוא לידי מחלוקת, ועדיף לוותר על מנהג אבות ולא לריב בבית הכנסת ח"ו, שנאמר: "האמת והשלום אהבו".
[1] גאון אדיר מצאצאי מגורשי פורטוגל. הוא נולד בהמבורג בשנת 1609 ונפטר בונציה בשנת 1694. הוא נשלח בן י"ג ע"י אביו ללמוד תורה בונציה אצל ר' דוד פרנקו, נשא את בתו לאשה, היה רב בורונה. בשנת 1650 נבחר לאב"ד בונציה ולראש ישיבתה המהוללה. הריצו אליו שאלות מכל עבר וכינו אותו בשם הכבוד 'רשב"א' (ר' שמואל בר אברהם). ספרו החשוב ביותר הוא השו"ת "דבר שמואל".
[2] בירושלמי (ברכות, פ"א, ה"ה) אומר ר' לוי שכל עשרת הדברות מופיעות בק"ש. קריאת עשרת הדברות שווה בערכה לקריאת התורה כולה. כבר פילון פרסם חיבור על תרי"ג מצוות שגוזר את כולן מעשרת הדברות. רס"ג המשיך באותו כיוון. היה טבעי א"כ שיקבעו את קריאת עשרת הדברות כל יום יחד עם קריאת שמע.
[3] גדול חכמי אלג'יריה במאה ה- 18. עלה לארץ בסוף ימיו ונפגש עם החיד"א (ראה שם הגדולים, מערכת ספרים, ערך 'בית יהודה'). הוא מקור חשוב למנהגי אלג'יר.
[4] במסכת מגלה (לא, ע"ב) על דברי המשנה "אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן", אומר ריש לקיש שהטעם הוא "לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות". ובעל ט"ז (סי' תכ"ח) תמה: הרי בזמן המשנה לא בירכו אלא הפותח והחותם, ומי שיפסיק בקללות לא יצטרך א"כ לברך לא לפניהן ולא לאחריהן! תמיהתו של בעל ט"ז מסתלקת בעזרת המקורות שלנו במס' סופרים ובירושלמי מגילה שמוכיחים שגם בימי התנאים בירכו לא רק הפותח והחותם, אלא גם העולה לשירת הים ולעשרת הדברות ולקללות וכו'. ראה הפירוש "נחלת יעקב" על מס' סופרים במקום.
[5] ר' ישראל יעקב אלגאזי נולד באיזמיר (1680) ונפטר בירושלים (1757). עלה לארץ בשנת 1740 היה ראש ישיבת המקובלים "בית אל". משנת 1749 היה 'ראש לציון' בירושלים. הוא ערך לדפוס את הספר 'חמדת ימים' שעורר פולמוס חריף, מפני שייחסו את הספר לנתן העזתי.
[6] ר' יעקב ששפורטס שעזב את תלמסן והתישב באמסטרדם במאה ה- 18 (והיה ראש הלוחמים בשבתאות), הביא איתו מצפון אפריקה כ"י של תשובות הרמב"ם בערבית שהכיל 175 תשובות. ר' מרדכי חמה תרגם אותן לעברית והדפיס אותן באמסטרדם (בשנת 1765) תחת השם "פאר הדור".
[7] פריימן פרסם רק את התשובות שהיו בעברית בכתבי היד. את רוב תשובותיו כתב הרמב"ם בערבית, להוציא כמה תשובות בודדות שנשלחו ללוניל או לשואלים ששאלו אותו בעברית. חלק מן התשובות תורגם לעברית במשך הדורות, בתרגום בד"כ מאד חופשי. בשנת תשי"ח פרסם בלאו כמעט את כל תשובות הרמב"ם שנמצאות בכתבי היד (482 במספר), במקורן הערבי ובתרגום עברי חדש מדוייק.
[8] תשובה זו נמצאת במהדורת בלאו בסימן רס"ג, במקורה הערבי ובתרגום עברי. יש הבדלים משמעותיים בנוסח בין מהדורת בלאו למהדורת פריימן, וזה מראה כמה חופש לקח לעצמו המתרגם הראשון של תשובות הרמב"ם.
[9] ראה יביע אומר ח"ד, יו"ד, כה, אות א; לא, אות ד; ח"ו או"ח, לב, אות ב.
[10] ר' יעקב קסטרו - הוא מהריק"ש - חי בשנים 1525-1610, כלומר בזמן ר' יוסף קארו. הוא היה רב לעדת המסתערבים בקהיר. ביקר ב- 1570 את ר' יוסף קארו בצפת. ספרו "ערך לחם" הוא ספר השגות על השו"ע כמו הגהות הרמ"א. זמן רב פסקו לפי דעתו במצרים.
[11] פירוש: יום השוק של צידון היה בע"ש, ובני בית שאן נהגו לא ללכת מצור לצידון בערב שבת, והיו מחמירים על עצמם בדבר זה כדי שלא להיבטל מצרכי שבת. באו בניהם לפני ר' יוחנן ואמרו לו: אבותינו היו עשירים ויכלו להרשות לעצמם דבר זה, אבל אנחנו זקוקים ללכת לשוק של צידון בערב שבת כדי להתפרנס. אמר להם: כבר קיבלו אבותיכם עליהם, שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך.
[12] ר' יהודה אלברצלוני היה תלמיד הרי"ף ונפטר בשנת 1103, באותה שנה כמו רבו. ספרו הגדול "ספר העתים" חובר על "הלכות הרי"ף" בהרחבה רבה, והכיל תשובות גאונים רבות. אורכו היה בעוכרו ורק מעט ממנו נותר בידינו היום. כנראה שספר האשכול של הראב"ד השני משמש מעין קיצור של ספר העתים.
[13] מדובר בגזרות של השלטונות הרומיים והביזנטיים על יהדות א"י החל מן המאה הרביעית כשהקיסר קונסטנטיוס התנצר, ועד כיבוש האיסלם במאה השביעית. במכתב שנמצא בגניזה טוען פירקוי בן באבוי תלמיד תלמידו של רב יהודאי גאון במאה הח', שמנהגי א"י שהיו שונים בהלכה ממנהגי בבל, אינם אלא מנהגי שמד, ולכן צריך לבטל אותם. מנהגי א"י נבעו בד"כ מפסיקה על פי הירושלמי.
[14] הרמ"ה הוא ר' מאיר טודרוס הלוי אבולעפיה גדול חכמי טולדו בראשית המאה הי"ג, וחיבורו החשוב הוא הפירוש "יד רמה" על הש"ס. מחיבור זה נותרו לנו היום רק "יד רמה" על נדרים ועל סנהדרין.
[15] ראה רבינו יונה סוף פ"א דברכות.
וואו! איזו השקעה!נגרינסקי
קראתי והחכמתי הרבה...
תודה רבה...
קיבלתי במייל בפשוט זה משם .אם תרצה לדעת מדוייק יותר בפרטי.נפש חיה.אחרונה
עומדים בכל ה"עלייה"...נחמיה17
ככה אנו נוהגים- מהטעם הנ"ל.......
רוב המתפללים עמדו בתחילת עשרת הדברות וישבו בסופם,dvirm1
חוץ ממנו שעמדנו מתחילת העלייה.
זה מחלוקת.יאירוש
אני באופן אישי ישבתי (זה המנהג שלנו..)
אני חושב שהגר''ע אומר שצריך לשבת מפני הסיבהפתח האוהל
שהובאה לעיל(שיגדו המינים שרק מה שכתוב בעשרת הדברות חשוב) אבל הבנתי שמנהג צפון אפריקה הוא לעמוד בכל זאת, למרות שאולי אפשר להתווכח על מה שהגר''ע אמר
.
איך להתווכח?טיפה של אור
אבל אפשר לעמוד לפני תחילת הדיברות ואז זה לא ייראה ככה,dvirm1
וגם יקיימו המנהג.
ואגב, חלק מהאשכנזים (רובם לא) עומדים בקריאת התורה כולה תמיד.
מה מניע אתכם להכנס לפה(לפורום) במדי יום/פעם ב.. ?הכל מאת ה'
רוב השרשורים פהטיפה של אור
^^ בדיוקdvirm1
תכל'ס משעמם לימשועמם...
^^ כן גם זה...dvirm1אחרונה
בינו לבינהרותה תותה
באיזה גיל מותר קשר עם בנים? אני גרה בסביבה שבה כבר בגיל 13 מתחיל הקשר ואני בהתלבטות...
מתחילים קשר אם בנים בגיל שרוצים להתחתן...אחת מהעם הנבחר
זאת אומרת בסביבות 18....
אסור עכשיו חבר בגיל הזה באמת שחבר בגיל 13 זה ממש לא לטובתך....
מה זה בגיל הזה?רותה תותה
זה פשוט לא טוב קשר בגיל הזהאחת מהעם הנבחר
99 אחוז שלא יצא מזה חתונה אז סתם בישביל מה?למה את רוצה חבר?מה טוב בחבר עכשיו?מה רע?
תישאלתי תצמך את השאלות האלו...
((כי אין פיסבוק
עם כל הכבוד, קשר בגיל צעיר בא ממקום של צורך, שהקשר ממלא אותו, וברגע שיש את הצורך הזה את לא יכולה להגיד למה זה טוב, כי עובדה שזה ממלא לו/לה משהו,
ואת לא יכולה להגיד שאם זה לא לחתונה אז זה לא שווה כי בזמן שכן יש את הקשר הוא ממלא ומשלים משהו, (כאן זה כבר בחירה שלהם אם זה שווה את זה אבל ברור שזה שווה משהו) ,(ולא "סתם" כמו שמרבים לומר...)
אני לא חושב שאפשר להגיד דברים כמו, למה סתם(שוב, קשר זה לא סתם... ) להעמיד אותכם בניסיון של שמירת נגיעה ויחוד, כי בחיים עם כל הכבוד אנחנו מתמודדים עם אתגרים(דרור היה אומר "אין בעיות, יש אתגרים!").
זה לא חוכמה שכל פעם שאתה ניצב מול בעיה אתה בורח.
מה? לא תלכו לצבא כי יש שם משק"יות?
לא תצאו לטיולים כי יכולים להגיע למקומות לא צנועים?
בחיים אנחנו צריכים ללמוד להתמודד מול האתגרים ולא רק לברוח...
היי! השירשור והטיעונים לא היו פה כבר?נחמיה17
אה כן.............
הם היו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
->הכל מאת ה'
עכשיו תגיד:"הקב"ה לא מעמיד אדם בנסיון שהוא לא יכול לעמוד בו"-נכון,אבל בגיל כזה,וחוץ מזה הקב"ה נתן לנו כוחות לעמוד בנסיון אבל אתה בוחר לאן לקחת את הכוחות לנסיון שלא בטוח תעמוד בו או להעדיף לקחת את העוצמות שלך,ולחכות לזמן המתאים -עכשיו זה אינדיבידואלי הזמן המתאים- אבל קשר של שידוך-זה מהיר,אין פגיעות או שאחד הצדדים חלילה נפגע,באים להפגש ממוקד מטרה:לנשואין,שאתה בא במטרה כזאת,אתה יותר שומר על עצמך.. וקשר ארווך,זה יותר מתחברים ריגשית ואאז הרגש שולט יותר מידי! ואאז ככל שהזמן עובר קשה יותר..
זה תשובת הרב רביד נגר:
למה להפריד? בסופו של דבר גם בעבודה עובדים במקום מעורב לא?
מצד אחד בחברה הישראלית הכל מעורב ואני מסכים איתך , בסופו של דבר הרבה נערים
מהציבור הדת"ל ייפגשו יחד עם בנות בצבא , באוניברסיטאות וכיוצב' , אז לכאורה למה לא
לאפשר להם להתרגל לחברה מעורבת כבר עכשיו נכון? חח , אם כך בוא נתיר להם גם
להתלבש בחוסר צניעות גם מעכשיו , הרי גם ככה בצבא הם ייחשפו למדים צמודים , וגם
באוניברסיטאות הם חשופים לחוסר צניעות מוחלט , שהרי זה הלך הרוח שרווח היום ברחוב
נו... אז בוא נתיר להם כבר מעכשיו לפרוץ את כל הגדרים ונתעלם מאזהרות חז"ל, התשובה
ברורה וחד משמעית ! מי שמתחיל לפתוח פתח , לא יודע היכן הפתח הזה ייגמר. חוץ מזה
יש הבדל עצום בין תקופת הנערות שבה היצרים: "בוערים" והניסיונות "כבדים מנשוא" לבין
תקופת הבחרות והבגרות , אם שומרים על הילדים והנערים ומקנים להם כלים נכונים
בנערות , אזי בתקופת הבחרות קוצרים את הפירות , הם גדלים להיות מתונים , יציבים
והרבה יותר קל להם להתמודד עם ניסיונות בעבודה ו\או בכל מקום אחר.
נכון זה ממש מוזר שהקב"ה ברא זכר ונקבה?אני77
כל בעלי החיים מחולקים ככה שיש זכרים ונקבות. אז למה באמת כולם מחולקים לשתי קבוצות? כדי שיפרו וירבו וימלאו את הארץ.
אז מתי הם צריכים להתחיל להתחבר? כשהם מגיעים לגיל כזה שבו הם כבר מוכנים לבנות בית ומשפחה שבו הם יכולים לממש את הקשר המיוחד שיש בין איש לאשה כזוג שמשלים זה את זה ובונה משפחה חדשה בעולם של הקב"ה.
אמנם נכון שאצל החיות אין מחויבות ואי סדר כי הם רק בעלי חיים, אבל אנחנו בני האדם, ובייחוד בעם של ה' רוצים שיהיה סדר וקדושה ולכן אנחנו שומרים על הקשר שבין איש לאשה בצורה טהורה.
בגיל 13 בקשר?? נשמע מוזרמתי ייבנה?
גיל ההתגברות.עולה בשביל
בגיל ה"עשרה" בהם הנער/ה מתפתח/ת, הם חווים הרבה חויות לומדים הרבה דברים שמעצבים להם את האשיות. האישיות הנכונה והאידיאלית של כל אדם יכולה להבנות אך ורק אם הוא פתוח לאופציות שיתנו לו לפתח... זה אומר שאדם לא יכול להיות תלוי במישהו אחר בגיל הבניה...
כשלנער/ה יש חבר/ה הם לא יכולים להתפתח כל אחד בדרך שלו בגלל שהוא כל הזמן תלוי ב"בן זוג" שאליו הוא התקשר.
זה סיבה מרכזית שקשר לא טוב בגיל הזה... יש עוד המון סיבות טכניות, הלכתיות וכדו'. קיצור, לא להתחיל קשר בגיל הזה.
כמה שיותר מאוחר אבל גיל 17 18 זה סבבהלא נשברים!
מי שמוכן לזה...עולה בשביל
^^^ויש להפך,הכל אינדיבידואלי.הכל מאת ה'
ככלל- רק כשיש מוכנות לנישואין. ובשלות לקשר ראוי וטהור.נפש חיה.אחרונה
ענו לך פה מאד יפה.
תפתחי קשר עם חברות, תבני את האישיות שלך בזמן הזה.
כך תוכלי בע"ה לגדול בצורה טובה ולהיכנס לחיים ה "בוגרים" בצורה טובה ולא מבולבלת.
בהצלחה!
דחוףף מישו מצפתתתיבנה המקדש!
באלי ללכת לכליזמרים ומחפשת איפה לישון... מישו יודע על מקום שאפשר??
או- זאת אופציה לישון בשקשים או משו? יענו יש כאלה שעושים אתזה? אני עם חברות...
די דחוף כדי לשכנע את אמא...
אממ...אחת מהעם הנבחר
בעיקרון ראיתי אתמול מלא אנשים עם שקשים ואוהלים בדשא ליד הסראיה...
הייתי מזמינה אותך בכיף אלינו אבל אי אפשר עכשיו...
בכל מקום שיש דשא אפשר לשים שקש ולישון
תהנו
דברי עםכבשה
מה זה הכלייזמרים האלה?תפוחית
הופעות,דוכניים,הייתי לפני מלא שנים.. אולי השתנה.הכל מאת ה'
הייתי שם יומיים לפני כמה שניםטוביה2
היה אפילו אירוע אחד של כליזמרים
(השאר נע בין מוזיקה יהודית עכשוית סטייל אהרן רזאל דרך ההפרעות של בוצר ועד שירת נשים)
הייתי שמה ביומיים הראשונים....אחת מהעם הנבחר
זה בעיקר הרבה הופעות ומוזיקה וכאלה ממש נחמד יש דברים שפחות מתאימים לדתיים אבל בגדול ממש נחמד
תודהתפוחית
תודהיבנה המקדש!
חח בסוף הייתי שני ליליות והספקתי להתנסות בכל האופציות
היה כיף?אחת מהעם הנבחר
איך זה שלא ראיתי אותך?הייתי בלהבה אז הסתובבנו בכל העיר....הייתי עם בנות מהעיר שלך?
היה גם שיא הכיף וגם רגעים שלא כל כך..יבנה המקדש!
ומן הסתם ראית אותי
ולא, הייתי עם חברות מהאולפנה... בלילה של רביעי-חמישי ישנו על הדשא ליד הסראיה אם היית שם באותו זמן.. ובכללי הסתובבנו בכל חור היה קשה לפספס אותנו
ממש מוזר שלא ראיתי אותך.....אחת מהעם הנבחר
הייתי בדיוק ליד הסראיה בדוכן של להבה....
ישמצב נסעת ביום שלישייבנה המקדש!
בקו 361 לצפת??
את זוכרת אותי?אחת מהעם הנבחר
חברה של נעמה וחרות....
כע בטחיבנה המקדש!
אבל באוטובוס לכליזמרים ישבה לפני מישי שחשבתי שזאת את ולא הייתי בטוחה אז התפדחתי לשאול זאץ היית את?
יש לך מזל שלא שאלת כי לא נסעתי באותו היום....אחת מהעם הנבחר
חח למהיבנה המקדש!אחרונה
היה צחוקים
חבר'ה, כמה ליטר צריך לתיק לפנימיה?גושקטיףאנינשבע
בגלל המשך החיים - עדיף 90 ליטר ומעלהצבי-ליזציה
סגור עלזה? לא פחות?גושקטיףאנינשבע
אל תעשה את זה לעצמךטוביה2
תיק של 90 ליטר נוטים להיות מלאים גם כשאין צורך
60-70 זה די והותר
חבל על הגב שלך
חבל להצטרך לסחוב גם תיק קטן מקדימה...צבי-ליזציה
אני מסתדר טוב מאוד עם 65טוביה2
לדעתי 70הטוב שבטוב
אני מסתדרת מעולה עם 65דורשת קרבתך
ואם את כזאת שיש לה מלא דברים אז 75..
יותר מזה זה ענק ונראה מוזר ולא נוח
אני 60 ליטר, ומצויין. גם ביום הראשון.נער גבעות מצוי
אני מאמין שעם ההסדר והצבא אני אצטרך כבר 90+, לך זה עם השירות.
לי יש 95, וזה מצויין!קופקליפטוס
זה לא צפוף, ויש מספיק מקום, אבל אפשר להסתדר גם עם פחות...
95 לא באמת הכרחי... אבל:קופקליפטוס
אני תמיד כיבסתי בבית וזה אחרי שבועיים בישיבה- לכן זה שימושי, כי היה לי הרבה דברים לקחת כל פעם, אם אתה מכבס בישיבה או חוזר כל קצת זמן הביתה- ברור שעדיף יותר קטן!
^^^^^^^^^^^^^נחמיה17אחרונה
לי יש תיק גדול (70+) ותיק קטןנגרינסקי
בתיק הגדול אני משתמש רק במקרים מיוחדים, להביא פעם ראשונה ציוד לפנימייה, או להביא דברים מיוחדים וגדולים שלא נכנסים בקטן.
60 70 לא יותר!! סתם מפריע...עולה בשביל
אחרי שנה שנתיים אפילו תיק 40 יספיק...
אני אומר לך מניסיוןyyl
בהצלחה!!!
את בת אז את צריכה בטח בין 200 ל300 ליטרמשועמם...
חחח ^^^נער גבעות מצוי
אני משמש ב90 (כי ההורים שלי רצו שיהיה לכל מקרה)david7031
אבל רוב החברים שלי אזור ה60 70david7031
איזה שירים אתם שומעים?''הכל לטובה''
?
מה שזורם באותו זמן...קשה זה טוב :-)
אני לא כזה מתחיל אבל מישהו מוכן להסביר ליyyl
ככהנפש חיה.
*פצל"ש- פיצול משתמש- יעני מי שפותח עוד משתמש בנוסף על מה שיש לו.
*נצל"ש- ניצול שרשור. כש"נדחפים " ושמים תגובה לא ממש שייכת.
למשל- "יודעים איפה יש *** בירושלים?" נצל"ש יהיה "היי...אני צריך כזה גם בת"א. מי יודע איפה?"
*מקפיץ- כל תגובה מעלה את השרשור למעלה- בראש הדף וככה זוכה לחשיפה רבה יותר. המקפיץ בעצם גורם ל"הקפצה" הזו- להישארות השרשור "למעלה" בראש הדף.
תודה רבה!!yyl
למשל, כשהוא רוצה להעלות משהו מאוד אישי, ולא רוצה שידעו..אדם כל שהוא
שזה הוא.
אם הוא לא רוצה שיזהו אותו מהכינוי המקורי שלונפש חיה.
לא תמיד זה עובד
כי לפי סגנון הכתיבה אפשר בקלות לעלות על פצל"ש כזה.
ולהזהיר אם זה למשל "טרול"- שזה עוד מושג שאני לא מתמצאת כדי להסביר אבל זה מי שכותב במטרה להתסיס או סתם להציק/ להטריד ו"למשוך אליו אש".
לא באמת עוזר,בינתיים.אחרונה
המנהלים יכולים לכראות כתובות IP