פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 626)

אצלי עכשיו כזה...

הבלבולים בערך בבר מצווה.

יותר בכיוון של מחשבות.. סביבות כיתה ז'-ח'

זה נוראייי!! למרות שכיף בעליל

אבל זה טוב, זה מראה שאת מתבגרת, אין מה להלחץ בהצלחה  

אף פעם....

איך???

ספר האמונה הראשון שלמדתי - היה בגן האמונה של הרב הרוש....!!!

מומלץ לכל יהודי/ת....!!!!

לי היתה נפילה כי לא היו לי תשובות אחרי זה מצאתי לעצמי את התשובות וחזרתי לעצמי... אם את רוצה כל דבר קטן שאלה ייעוץ עזרה את יכולה לבוא אלי בכיףף

מה שיגידו עלי- בערך מגיל 12

 

בילבולים בעבודת ה'- גם כן בגיל 12

בעז"ה נתפלל עליו מחר בכיתה

 

 

 

הוא יכול לשמור על כל המצוות בואהבת ייחסר לו ...

היה איזה רבי אחד ממזמן נראליי בתנאים אולי הילל או שמאי לא זוכרת שבא אליו מישהו ובישקש שילמד אותו את כל התורה בעפ" והוא אמר ואהבת לרעך כמוך

שיילמדו את כל התורה על רגל אחת אמר לו מה ששנוי עליך על תעשה לחברך

כל הכבוד קיפודה

אבל בכל זאת אנשים כן קוראים להם דתי או חרדי לדעתך הם לא מצדיקים את הכינוי

ום.. והשתדל..

חילוני אם אהבת ישראל או דתי שחסר לו בתחום

תכלס, אף אחד לא יכול להחליט מי עדיף עליו..

המעשים שלו הופכים אותו...

חבר'ה!! אין כזה דבר דתי חילוני אנחנו כולנו עמ"י כפרעלינוו ופשוט יש אחד שמאמין ואחד שלא .. ההגדרה של דתי זה אדם מאמין באלוקים לאמשנה איך הוא מתנהג וזהוו.. לגבי ההתנהגות זה כבר תלוי בו... יש כאלה שלומרות שהם מבינים שהעולם הזה נוצר כדי בסה"כ לתת לנו מסדרון להגיע לעולם הבא ושאנחנו צריכים לאסוף זכויות ולעשות את רצון ה' כדי להגיע לשם לחיי הנצח שלנו והדרך לעשות אתזה זה לחיות בדרך התורה אבל לפעמים יש דברים שקל יותר ולפעמים פחות... זהו נראלי כבר איבדתי תפואנטה כבר אבל בערך משו כזהה..

 

דרךך אגבב-

אם למישו יש שאלות באמונה שיבוא אלי ישלי מיליון תשובותת.. להכלל

דברים בלי קדושה... ולכן גם אדם שמאמין בה" יתברך ולא עושה עם זה כלום הוא חילוני. ויכול להיות חילוני שרוב עיסוקו זה בקדושה ואז הוא סוג של דתי. 

מברך לפני כל מה שאתה אוכל ושותה, ועושה את כל החובות שלך אז כן אתה חי קדושה (לרוב המוחלט תמיד יש חריגים) אתה דתי

"דתי" זה בעצם מישהו מאמין שהוא כאן בעולם כדי לעשות את שליחות הבורא ואת רצונו של הבורא על פי דרך התורה ..
וגם אם הוא לא כלכך מצליח ללכת הכל לפי דרך התורה זה לא הופך אותו לפחות דתי

http://www.shabes.net/bsd/index.php?option=com_content&view=article&id=2183:halvaa&catid=52:storiesnisim&Itemid=83

 

סיפורים לכבוד שבת - סיפורי ניסים

     זה קרה בבוקר יום שישי, מספר אביגדור אהרונזון מבית-שמש את סיפור ההשגחה שחווה. "מיהרתי אל בית-הכנסת לתפילת שחרית, ואחרי התפילה התכוננתי לצאת אל המרכז המסחרי כדי לעשות את קניות השבת. בהיותי בבית-הכנסת נזכרתי כי בדיוק ביום האתמול אזלו ממני כל המזומנים, ונשארתי כעת תקוע בלי כסף.

הבטתי סביבי לראות מי יוכל לעזור לי בהלוואה. בית-הכנסת הסמוך לביתי פועל בסגנון 'שטיבלאַך': מניינים רבים מתפללים זה אחר זה, ורוב המתפללים אינם מכירים איש את רעהו בשמם, אף-על-פי שהם מתפללים באותו מקום ובאותו זמן כבר כמה שנים.

עיניי נחו על אחד המתפללים הקבועים במניין שבו גם אני מתפלל. האיש לא היה ידוע כבעל אמצעים. להפך, הוא אדם שעובד קשה לפרנסתו. אולם על פניו ניכר כי טוב-לב הוא ונכון לסייע. החלטתי לנסות. ביקשתי ממנו הלוואה כדי שאוכל לעשות את הקניות, והבטחתי להשיב לו את ההלוואה ביום ראשון.

האיש הופתע לא-מעט כששמע את הסכום שביקשתי, והתלבט זמן-מה. בהחלט הבנתי אותו, ובפרט שאין הוא מכיר אותי בשמי, והיכרותו איתי מסתכמת בראייתו אותי מתפלל באותו מניין. אך לאחר רגע של הרהור האיר לי פנים, פתח את ארנקו והוציא ממנו בדיוק את הסכום שביקשתי. הוא נתן לי את הכסף אף-על-פי שלא ידע את שמי, ואף לא שאל לזהותי.

לקחתי מיד נייר ועט וכתבתי פתק כי אני מאשר בזאת שקיבלתי הלוואה בסכום הנקוב ביום פלוני, ואני מתחייב להחזיר את הכסף ביום ראשון הקרוב, וחתמתי את שמי. את שמו לא ידעתי, ולכן לא ציינתי זאת בפתק.

ביום ראשון כבר יכולתי להוציא ממכשיר הבנק האוטומטי מזומנים בסכום ההלוואה, ומיד בבוקר הוצאתי את הכסף ובבואי לבית-הכנסת ניגשתי אל המלווה והשבתי את ההלוואה. בראותו אותי צהלו פניו ובשמחה גדולה קרא: "ברוך השם! ברוך השם! יישר כוחך ותודה רבה!".

לא ידעתי את פשר שמחתו. ביקשתי ממנו להחזיר לי את שטר ההלוואה, אך הוא התנצל ואמר כי הפתק אינו ברשותו. למראה פניי התמהות ביקש ממני לשבת והחל לספר מה קרה.

ביום שישי נסע בתחבורה ציבורית לשבות את השבת בעיר אחרת, וככל הנראה איבד את ארנקו באוטובוס. הוא ציין שבדרך-כלל אינו משתמש בצ'קים ובכרטיסי אשראי, והכסף המזומן שהיה בארנקו הוא כל כספו, שמשמש אותו למשך החודש.

האבֵדה גרמה לו צער רב, שכן בכסף שבארנק היה אמור לשלם הבוקר תשלומים דחופים ולקנות מצרכים חיוניים, ועתה נותר מול שוקת שבורה. מרגע שגילה את דבר האבֵדה ניסה לאתר אותה בחברת האוטובוסים ואף שאל את נהגי האוטובוס עצמם, אך איש לא ראה ולא ידע.

מרוב עגמת-נפש שכח שהלווה לי סכום נכבד, ועתה הוא מגלה, לשמחתו, כי בזכות ההלוואה שהלווה לי ביום שישי נותר לו כסף זה לפלֵטה ולא ירד לטמיון עם שאר הכסף שבארנק...

חייכנו איש אל רעהו והזכרנו את הפתגם כי כל מה שהאדם עושה אינו עושה אלא לעצמו. כדי שלא יהיו אי-הבנות ביקשתי כי יכתוב לי פתק המאשר כי קיבל בחזרה את הכסף שהלווה לי ביום שישי, ונפרדנו בידידות.

אולם בזה הסיפור עדיין לא נשלם. באותו יום, אחר-הצהריים, צלצל הטלפון בביתי. מעברו השני של הקו נשמע יהודי לא-מוכר, שהודיע לי כי מצא ארנק באוטובוס. הוא הזדהה בשמו ושאל אם אני יודע מיהו בעל האבֵדה...

התברר כי לאחר שמצא את הארנק חיפש בתוכו מסמך כלשהו שיכול להוביל לזהות המאבד, אך מלבד שִטרות כסף לא היה בו שום סימן או מסמך מזהה. לבסוף הבחין בפתק התחוב באחד מכיסי הארנק, ובו צויין שמי, החתום על אישור ההלוואה שלוויתי. המוצא סיפר לי כי טרח לחפש בספרי טלפונים את השם המופיע בפתק, עד שהצליח להגיע אליי.

עניתי לו שבוודאי אני מכיר את האיש שאיבד את הארנק. סיפרתי לו על צערו הגדול של האיש והדברים ששמעתי ממנו באותו בוקר, ועל האושר שתגרום לו מציאת האבֵדה. חשתי עתה שותף מלא לשמחתו של המלווה, בשעה שזכיתי לראות במו-עיניי כי בזכות גמילות-החסד שעשה עמי, חזר אליו ארנקו עם כל כספו בשלמות. בראשי הדהדו דברי חכמים שאמרו: "יותר ממה שבעל-הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל-הבית".

רציתי מאוד להודיע לאיש על הבשורה הטובה, כדי לחסוך ממנו שעות של עגמת נפש עד שניפגש מחר בבית-הכנסת, אולם לא ידעתי את שמו. פתאום נזכרתי שהוא חתם את שמו על פתק ההחזר. כעת היה תורי לחפש בספר טלפונים לפי השם, עד שהשגתי אותו וסיפרתי לו על המציאה. מיד תיאמתי פגישה בינו ובין המוצא הישר, והארנק הושב לידו, לשמחתו הגדולה.

שלושתנו הבענו את תודתנו זה לזה, אולם בעיקר הודינו לקדוש-ברוך-הוא שזיכה אותנו בעוד שיעור של ראיית יד ההשגחה העליונה.

(מפי בעל המעשה)

היתה הגרלה בין 1000 איש מי יזכה באולם אירועים
אולם אירועים ענק כ1000 איש נכנסים ואולם אירועים קטן רק 250 איש.
בקיצור הוגרלו 2 אנשים אחד לקטן אחד לגדול,ו2 זכו.
ה2 שזכו כל אחד מה שיצא.
משפחה אחת קיבלה את האולם הקטן הודיעו להם בפלאפון והבת צעקה והתעצבנה אווף מה אולם קטן אני צריכה להתחתן ורק החברות שלי זה רק 250..
אבא שלה ניסה להרגיע ואמר לא נורא,והבת אמרה אז אני לא מתחתנת אם זה ככה.אני רוצה את האולם הגדול של ה1000 איש .ואם לא יהיה אני לא מתחתנת.
בקיצור האבא לא ידע מה לעשות.התקשר למי שהגריל את האולמות ונתן לאבא את המספר של מי שזכה באולם הגדול יותר,בקיצור האיש בפלאפון שזכה באולם הגדול אומר לאבא אין סיכויי ישלי מלא אורחים איין מצב שזה קורה ! האבא בכה לאיש בפלאפון ואמר לו בבקשה אני מתחנן הבת שלי לא רוצה להתחתן...תוכל לעשות מאמצים? בוא נתחלף.אני משתגע..
האיש בפלאפון (מי שזכה באולם הגדול)אמר שאם הבת שלי תסכים אני מוכן לוותר לך שאתה תיקח את האולם הגדול ואנחנו את הקטן.הבת של מי שזה באולם הגדול שמעה על המיקרה ואמרה בטח שאני מסכימה!
שביום שמחת חתונתי(מי שזכה באולמות התאריכים היו באותו יום פשוט יש אולם גדול ואולם קטן לשתי זוכים) מה שמישהי ביום החתונה מעבר לאולם תהיה בצער ?! אין סיכוי אני מוותרת לה.רק שתהיה שמחה ומאושרת.
בסופו של דבר ויתרה, והבת שרצה את האולם הגדול קיבלה את האולם הגדול והבת שויתרה לקחה את האולם הקטן.ומי שהגריל לשתי האולמות לא ידע מזה שהם התחלפו אז איזה עשיר התקשר למי שהגריל את האולמות ואמר לו תקשיב אני רוצה לתת כסף למי שזקוק ואני מחפש אנשים לתת להם מתי היה האירוע האחרון שלך? העשיר שואל אז המגריל ,אמר אתמול.היה לי אולם קטן ואולם גדול.והעשיר אמר תיתן לי את המספרים בבקשה.אז העשיר אמר בטח מי שבאולם הקטן זקוק לכסף יותר מאשר מי שחגג באולם הגדול.אביא לאנשים שבאולם הקטן.הבת שויתרה לבחורה שרצתה את האולם הגדול הרוויחה סכום ענק.ועוד יותר בשמיים מה'יתברך
וזהו הסוף מוסר השכל:מותרנות לא מפסידים[: ה' מחזיר לך,לפעמים זה לא באותו הרגע אבל תקבל שכר בעיתו ובזמנו.

הוא בקושי ראה את הזקנה עומדת בשולי הכביש,
אבל אפילו באור הקלוש של שעות בין הערביים, הוא הבחין בנואשותה לעזרה.
הוא עצר את מכוניתו לפני המרצדס שלה, יצא והתקרב לעברה.

על אף החיוך שעל פניו, הזקנה דאגה. אף אחד לא עצר בשעה האחרונה.
האם הוא יפגע בה? הוא לא נראה בטוח כל-כך, הוא נראה עני ורעב.

הוא יכול לראות שהיא חוששת מפניו.
העמידה שלה בקור הזה...
הוא ידע איך היא מרגישה,זה היה רעד שרק אימה יכולה להביא לה.

"אני פה לעזור לך גבירתי" הוא אמר,
"למה שלא תחכי באוטו? חם שם ונעים, אגב, אני ברייאן אנדרסון".

פנצ'ר בגלגל היה כל הסיפור, אבל עבור אישה מבוגרת, זה היה מספיק קשה.
ברייאן זחל מתחת לאוטו, מחפש מקום לחבר את הג'ק,
הוא נשרט בברכיים מספר פעמים, אך בכל זאת המשיך,
לאחר זמן קצר הוא החליף את הגלגל, אבל הוא התלכלך, וידיו כאבו.

תוך כדי הברגת הברגים בחזרה,
היא פתחה את החלון והחלה לשוחח איתו,
היא אמרה לו שהיא מסיינט לואיס, והיא רק עברה באזור.
היא לא הפסיקה להודות לו על שנחלץ לעזרתה.
ברייאן רק חייך וסגר את תא המטען שלה.
האישה שאלה כמה היא חייבת לו.
כל סכום שהיה אומר לה, היה מקובל בעיניה,
שכן היא כבר דמיינה את כל הדברים הנוראיים שהיו עלולים לקרות לה,
לו לא היה עוצר.
ברייאן לא חשב אפילו פעם אחת על קבלת תשלום, זו לא הייתה עבודה בשבילו.
הוא עצר לסייע לאדם במצוקה, ואלוהים יודע שיש הרבה אנשים בעבר שנתנו לו יד,
וסייעו לו, כשהיה זקוק לכך.
כך הוא חי כל חייו, ואף פעם לא עלה בדעתו לנהוג אחרת.

הוא אמר לה שאם היא באמת רוצה לגמול לו בחזרה,
אז שבפעם הבאה שהיא תראה אדם הזקוק לעזרה שהיא תסייע לו,
ותתן לו את העזרה לה הוא זקוק. "ותחשבי עלי" הוא הוסיף.
הוא חיכה עד שהיא התניעה ונסעה.
זה היה יום קר ומדכא, אבל הייתה לו הרגשה טובה כשהתקדם לעבר הבית שלו,
נעלם אל תוך החשיכה...
כמה קילומטרים בהמשך הכביש האישה ראתה בית קפה קטן
והיא נכנסה לאכול משהו ולהתחמם מעט,
לפני שתעבור את כברת הדרך האחרונה בדרך לבית שלה..
המסעדה הייתה אפלולית ומלוכלכת,
בחוץ היו שתי משאבות דלק ישנות, כל הנוף היה מוזר עבורה ולא מוכר.
המלצרית פנתה אליה, והביאה לה מגבת נקייה לייבש את השיער הרטוב שלה.
היה לה חיוך מתוק, כזה- שאפילו עמידה על הרגליים במשך כל היום,
לא היה יכול למחוק. האישה הבחינה בכך שהמלצרית
הייתה כמעט בחודש השמיני להריונה,
אבל היא לא נתנה לכאביה ולמתחיה לשנות את יחסה.
האישה הזקנה חשבה לעצמה איך אדם שיש לו כל-כך מעט,
יכול להיות כזה "נותן" לאדם זר. ואז היא נזכרה בברייאן.

כשסיימה את ארוחתה, היא שילמה עם שטר של 100 דולר.
המלצרית מיהרה להביא לה את העודף המגיע לה,
אך האישה הזקנה נעלמה מעבר לדלת, וכשהמלצרית שבה,
היא כבר לא נראתה, המלצרית התפלאה לאן יכלה האישה ללכת,
ואז היא הבחינה שדבר מה שהיה רשום על המפית.
דמעות עמדו בעיניה כאשר היא קראה את דברי האישה:
"אינך חייבת לי דבר, גם אני עמדתי במצבך מישהו פעם סייע לי,
באותו אופן בו אני מסייעת לך,
אם את באמת רוצה לגמול לי בחזרה,
כל מה שעליך לעשות הוא לא לתת לשרשרת האהבה הזאת להינתק על ידך..."

מתחת למפית היו מונחים ארבעה שטרות נוספים של 100$...

היו שולחנות לפנות, קעריות סוכר למלא, ואנשים לשרת,
אבל המלצרית הצליחה לעבור עוד יום.
כשהיא שבה הביתה מהעבודה, ושכבה לישון אותו לילה,
היא חשבה על הכסף, ועל מה שהאישה הזקנה רשמה.
איך היא יכלה לדעת כמה היא ובעלה זקוקים כל-כך לזה?
עם התאריך המשוער ללידה בחודש הקרוב, זה היה יכול להיות קשה ביותר.

היא ידעה כמה בעלה דואג,
וכשהוא ישן לידה היא נישקה אותו ברכות ולחשה בקול שקט,
"הכול הולך להסתדר.
אני אוהבת אותך, ברייאן אנדרסון..."

 

יש את הסיפור על הרב שלימד כומר יהדות (בלי לדעת שהוא גוי) ואז הכומר גילה לו שהוא נוצרי... הרב מממש התעצבן שהוא עזר לגוי בלי שזה עשה משהו בכלל ובסוף הכומר הזה שלח נערים יהודיים שרחוקים מהיהדות לישבה שבה הרב הזה מלמד.. (זה סיפור חזק!! אני אחפש אותו ואשלח לך...)

זה מהרבה סיבות.

טראומות, קשיים..

והם מטפלים בך דרך דיבורים ומשימות..

ואם משהו הולך, סימן שקרה איזה משהו שחושבים שזה יכול לעזור לו.

לא תמיד זה עוזר..

אצלי נגיד זה לא ממש עזר ודווקא לדבר עם בן אדם רגיל יותר עזר לי.

אבל כן כדאילנסות. למרות שזה ממש לא נחמד ונותן הרגשה לא ממש מהממת..

 

*כל מה שכתבתי כאן, זה לגביי..

ועזבתי כי היה קשה והרגשתי שאין מטרה שבשבילה אני באה
ועכשיו אני רוצה לפעמים שוב רק כדי לדבר, להוציא... אבל זה חסר קטע, לא? כי אין לי משהו מוגדר שמכוון אותי להתעסק בו....

הסתבכתי..... הבנתם?

ניסית להוציא ולדבר עם חברות שלך או עם המשפחה? את זה תמיד כדאי לנסות קודם.

אם את לא מוכנה או שזה פשוט לא עובד איתם, אז ללכת לפסיכולוג/יועצת וכו' זה בסדר בתור משהו זמני או נקודתי.
אם זה לא נקודתי, ואת פשוט רוצה לדבר- העצה הכי טובה שאוכל לתת לך זה לפתח את הקשרים שלך עם המשפחה והחברות. זה דורש השקעה ואומץ, אבל לאט לאט תוכלי לשתף יותר ויותר.

לפעמים יש הפרעה נפשית כמו חרדה או דיכאון ואז יש אבחנה, מטרה וכו'.

אבל לפעמים אנחנו בריאים בנפשנו ובכל זאת מרגישים תקועים.

כמו שהיועצת בבי"ס אומרת להורים "הילדה לא מממשת את  הפוטנציאל...".

אנחנו לא מאמינים בעצמנו, לא מעריכים את עצמנו, לא אוהבים את עצמנו.

בטיפול פסיכולוגי המטפל מקבל אותך כמו שאת ועוזר לך גם לקבל את עצמך כמו שאת.

כמובן שצריך למצוא מטפל שתתחברי אליו ושתרגישי בנוח לשתף אותו.

בהצלחה

לפי מה?

שזה כולל באופן כללי, ללמוד על טבע האדם ,איך להוציא תגובות כאלו או אחרות, איך להגיב, ועוד כאלו. הם לומדים איך לכוון את השיחה כדי שתהיה יעילה ותעזור.
וד"א דבר מעניין, חלק ללימודי הפסיכולוגיה זה להיות בטיפול.

היתה מטרה מוגדרת
זה עזר לי
אבל יש אנשים שאין להם מטרה ממש מוגדרת פשוט החיים שלהם קצת מסובכים אז. ..

זה לצערי כי הייתי רוצה .. לא להצתרך לזה

הייתי אצל אחד שלא הגדיר מטרה, או לפחות היא לא הייתה ברורה לי. הוא לא דיבר, רק חיכה כל פעם שאדבר לבד.
כמובן שעזבתי אותו, ועברתי ליועצת שעל הפגישה הראשונה הגדרנו לאן אנחנו רוצים להגיע.

בד"כ הולכים כשיודעים שמשהו לא בסדר, ואי-אפשר לדבר על זה עם חברים או כשלא יודעים מה לא בסדר ומרגישים שמשהו מציק ממש.

תמיד כדאי להגדיר מטרה. אחרת את יכולה לדבר שעות בלי שזה יוביל לשום-מקום.
אפשר לעשות פגישה לגישוש, לראות אם הכל בסדר. אבל לא יותר מדי בלי מטרה טיפולית מוגדרת.

לי אישית זה לא עזר, לא הייתי עושה שם כמעט כלום (זה היה טרפיה)

אבל אני לא יודעת זה בטח תלוי בסוג טיפול, ובאדם שאת בכללי ובמטפל..

בהצלחה

אך את רוצה יכולה להסביר לך יותר לעומק בפרטי.
בכללי חושבת שזה מאוד חשוב!!!

אני בטיפול בגלל משהו מוגדר
הולכים בדרך כלל אם יש קושי נפשי, כי אם לא אז בשביל מה צריך טיפול?
לפעמים גם בלי איזשהו קושי מוגדר צריך מישהו שפשוט יקשיב לקשיים שלך,
אבל את זה גם חבר טוב יכול לעשות, לא צריך דווקא מטפל....
השאלה שלך היא מאד כללית, לא כתבת למה את רוצה לדעת את זה ככה שאני לא בטוחה שאוכל לעזור...

לא משנה אם תבואי עם מטרה או שתגבשו אותה ביחג בטיפול עצמו.. בכל מקרה אם יש לך מחשבה שאת צריכה לכי על זה. הכי חשוב בעולם שתטפלי בעצמך ותרגישי טוב עם עצמך זה לפני הכל.

בס"ד

 

מטרה מוגדרת? סיבה?

אני יכולה להגיד לך שאני לגמרי המצאתי סיבה.

כבר בפגישה הראשונה שלי עם המטפלת היא הבינה שזה ממש לא בעיה מה שאמרתי.

חיפשתי תירוץ ללכת, הרגשתי שאני חייבת את זה.

הטיפול הלך לכיוונים אחרים לגמרי.

אני מצטערת שעשיתי את זה רק עכשיו ולא בתיכון, היה חוסך לי המון בעיות.

אם את מרגישה קושי, אם את מרגישה שאת צריכה, אז לכי.

אפילו פגישה אחת.

תבדקי.

מטפל שם כדי לעזור לך להתמודד עם הקשיים שלך, עם הקונפליקטים, עם הדברים שאת מרגישה שאף אחד לא יודע איך להתמודד איתם, או שכולם רק שמים לך פלסטר.

מטפל שם כדי  לשקף לך את עצמך ולעזור לך למצוא את הדרך שלך.

לעזור לך למצוא את עצמך.

אני לא חושבת שכל אחד צריך מטפל, אבל אני חושבת שכל מי שמרגיש צורך כנראה צריך.

וחבל להיתקע עם זה.

 

הייתי בטיפול, אני שמחה שהייתי בטיפול, אני רוצה להמשיך אותו.

הוא עושה טוב.

ואגב, גם אם אין סיבה אמיתית, כמו שלא הייתה אחת אצלי, בסוף מגלים הרבה על מאיפה הקשיים נובעים.

מוצאים את הבעיות האמיתיות.

ותאמיני לי, זה מוביל לחיים הרבה יותר מודעים וטובים.

 

ב"הצלחה.

מוזמנת לפנות אם את צריכה משהו..

וזה הדבר הכי טוב שעשיתי. היה בגדול ברור למה באתי,בעיקר בעקבות התנהלות נפשית פגומה-נטיה מהירה לדיכאון. תוך כדי הבנו מה בדיוק הדרכים לתיקון הפנימי.לזה שאדע לשמור על מצב רוח חיובי.
אז בשבילך-מספיק שיש משו שמטריד אותך ואת רוצה להיות מחוברת יותר לעצמך. שההתנהלות הפנימית שלך תהיה בריאה/חיובית יותר.
כדאי שיהיה מטרה וכיוון לדיבור. לא בריא להתבחבש ולשקוע בדיבורים עמוקים ומורכבים. זה עלול להטריד וסתם להפוך את המחשבות ולהמציא סיבות ובעיות..
אם ץמצאע מישהי מתאימה וטובה *בשבילך* זה יכול מאוד לעזור ולעשות טוב. זה כמו זוגיות.. אם יהיו את הכלים המתאימים לחדור לנפשך לטפל ולהרים אותה-יהיה מדהים. אני עד היום מתפעל ממה שעברתי עם המטפל שלי.. דברים שלא חשבתי שיוכלו להשתמות-השתנו וב"ה אני בריא בתוכי והכל טוב. עדיין יש כל מיני זרעונים שליליים אך אני בעבודה ומודעות וממשיך להתקדם ולטפס.
מוזמנת לעוד שאלות בעניין. זה באמת עו׳עולם׳ לא ברור אך הוא מדהים כמה יכול להשפיע..
בהצלחה!

ולהיזהר שמא "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" יותר מידי מודעות עצמית עלולה להרע. לכן אם זה משו שאת יכול ץה הץבכוחות עצמך לפתור עדיף לך. זה מאוד יבנה אותך. מאשר ללכת לטיפול כשאינך צריכה ואז הנפש שלך תרגיש קטנה למרות שכן יכלה לגדול מעצמה...

אחרי חודש אם אין "הבחנה" הטיפול מופסק, אבל ה"מטפל" החליט להמשיך, וגם אחרי שנה הייתי מוגדר "חסר אבחנה" ולכאורה זה היה מיותר.
אבל הטיפול הוא בערך סיוע להתבוננות עצמית ופתיחת אפיקי מחשבה חדשים, לפעמים אנחנו תקועים במין ילדותיות כזו שבא מישהו ושואל את השאלות הנכונות, ואז אפילו מספיק לענות בלב וכיווני מחשבה וחיים חדשים עולים לדיון. (גם אם זה עדיין לא משותף עם ה"מטפל")
בהצלחה !!

לפעמים חושבים שמישהו "עושה דווקא". אבל לא עולה על הדעת שאין לו שדה ראיה רחב כמו שלך והוא פשוט לא שם לב, הוא שהוא גדל באזור שלא מיחסים חשיבות לעניינים כאלו... וכד

לא סתם אמרו אין הנחתום מעיד על עיסתו ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים
לפעמים צריך מישהו שישאל פשוט את נשאלות הנכונות והתשובות יבואו לבד.

זה יכול להרגיע, לתת תחושה שדברים מטופלים ולא נדחקים. גם יכול לעזור לך להיות בהתבוננות ולהכיר את עצמך יותר....

זה גם כייף לפעמים שמשהו מקשיב לך וחופר איתך בתשלום ואז אתה לא מרגיש מטריד...

מה שכן, אני חושבת שחשוב מאוד  לברר אצל מי אתה הולך לחפור בנפש שלך. שיהיה אדם ישר, אופטימי, נעים ושותף. שיהיה אדם מאמין וגם לא ציני...

חבל לעבור תהליכים מבלבלים עם אנשים לא ישרים מספיק. אתה שם בידם את הדבר הכי יקר!

בהצלחה רבה!

בס"ד

זאת פשוט דרך אחרת להגיע לנפש שלך..
והיא מותאמת לך.
תרפיה במוזיקה למשל תהיה טובה מאוד לאנשים שמוזיקה מדברת אליהם..

מישהו שידע לשאול את השאלות הנכונות, שיגרמו לי להעלות את הדברים למודעות של עצמי, לענות לעצמי.....
זה אפשרי?
זה חסר מטרה/הבחנה/הגדרה... לא מיותר אם ככה וחסר תועלת?

@ענבל - תודה. נגע בי מה שכתבת ןעזר. מעניין לי לשמוע מה את אומרת על זה?

שנתקלתי בו פעם קוראים לו "סיפורים מהעבר השני של הספה"
(או מעבר לספה או מהצד השני של הספה לא כלכך זוכר..)
שכתבה פסיכולוגית שמתארת איך היא עוזרת לכמה אנשים.
תקראי, אולי זה יפתח לך כיוון

בס"ד

מטפלים נועדו כדי לעזור לך לפתור את הבלבולים, להגיע למודעות. להבין את התהליכים שעוברים עלייך.
ובגיל ההתבגרות זה סופר חשוב.
כמובן שאפשר להגיע לזה על ידי שיחה עם מחנכת, ראש אולפנה, חברה גדולה, אחות, הורים, אבל אם את מרגישה שזה מעבר למה שהם יכולים לעשות אז חד משמעית מטפלת יכולה לעזור.
יש לך קושי, גם אם את לא יודעת להגדיר אותו.
אם הגעת למצב שאת שוקלת פסיכולוגית אז את מתמודדת עם קושי נפשי מסוים.
אל תזניחי אותו, תנסי פגישה אחת ומקסימום הטיפול ייגמר מהר כי זה לא מקרה קשה מדי.
ואם באמת תגלי שאת זקוקה לזה אז תמשיכי. זה לא עם התחייבות.
ואגב,
יש לזה מטרה.
המטרה היא למצוא מה מפריע לך.
זאת המטרה בכל טיפול.
שוב, גם אני כשהגעתי אליה הייתי כביכול עם סיבה שכביכול הייתה זאת שהפריעה לי. התברר שזה בכלל לא נכון.
זה היה חלק, אבל הרוב היה קשור בדברים אחרים לגמרי.
אבל התמקדנו בלהבין מה מפריע לי?
מה משפיע עלי עד היום?
איך אפשר לשנות את ההסתכלות כך שאבין דברים אחרת ואתייחס אליהם אחרת?
זה היה הרבה התבוננות בעבר כדי להבין מה השפיע עלי בצורה מסוימת,
והרבה בהווה כדי להבין איך זה השפיע עלי וגם כדי לגלות את כל ההשלכות של זה.
אני יכולה להגיד לך שאני התקדמתי המון בזכות זה.
ועוד רוצה להמשיך, אם כי בינתיים אין לי כ"כ אפשרות..
בקיצור שווה לך.

מקווה שלזה התכוונת כשאמרת שמעניין אותך לשמוע מה יש לי לומר על זה.
אם התכוונת למשהו אחר אז תגידי

אה והתיוג שלך לא עבד.. את צריכה ללחוץ על הניק שלי אחרי שאת כותבת את השטרודל וכו.
לכן לא עניתי לך עד עכשיו, פשוט לא ראיתי

בס"ד

@אבודה ומחפשת

מה לעשות שחיינו אינם קלים. ולכולנו קשיים מסוגים שונים.

 

כמו שהולכים לרופא כשכואב חלק בגוף, כך נכון ללכת לייעוץ כשכואב בלב...

 

לי זה עזר מאוד. 

 

בהצלחה, נשמה!!!

לא תמיד מגדירים מראש מטרה מסוימת וספציפית, אבל בד"כ יש
כמו שבנצי (אמת המים) אמר, לפי דעתי

זה עוזר, רק לפעמים לוקח זמן לראות אתזה. וכמובן צריך למצוא את המטפל הנכון.

דבר ראשון לא לכולנו יש את הכלים לפנות לרגשות שלנו ולתת להם מענה.

 לפעמים זו טראומה שאתה נסחב איתה ומפריעה לך בהמון תחומים או מטרידה אותך בחיים בשינה וכו'..כל אחד אינו יכול לשמור הכל אצלו האנשים בחוץ מאוד יכולים לעזור מומלץ לספר עצם זה שמשהו שומע לך מבין אותך

 יכולהיות עוד דבר: ללא הצלחה או דבר אחר אצלך . שמעוד יכול להגיע להדרדרות והכל קשור לגוף לנפש גם אם אינך רואה את זה בראיה עכשיוית. מאוד ממליצה על דבר של נפש לא פסיכולוגית אלא השקפה ונתינת עצות בשילוב תחביב שאתה אוהב כמו אומנות ריכוד וכדו' שיתנו לך איזה טעימה של הצלחה  וכך גם ישפיע על הדבר שלשמו באת. עוד דבר יש תורת הנפש העוסקת בנפש יהודית  וגם שם מאוד יש קשר חם וטוב  והטיפול שם נהדר.

 בהצלחה לכולם

 

זה היה יותר בקטע של להביע רגשות דרך המוזיקה ולפעמים גם דיברנו על זה....

אם את מתחברת למוזיקה מומלץ מאוד!

משהו טיפולי (אני חושב שאחר אבל אני לא בטוח כבר עברו כמעט 15 שנה)

 

היה מטרה מוגדרת לטיפול אבל בעיקר דיבורים על הנושא והרבה על מה מפריע לי ומה אני חושב שיועיל לי

 

הלכתי כי הפכתי לילד מאוד אלים וזה קרה אחרי מקרה ספציפי שבו הרבצי לילד אחר בכיתה מכות מטורפות

זה היה משהוא כללי - אבל ההבנה שצריך טיפול היתה בעקבות ארוע מסויים

 

עזר מאוד

 

שנה שעברה הלכתי ליועצת ודיברתי איתה על משהו ספציפי והיא ממש עזרה לי בו בעצות וכלים.

השנה העובדת סוציאלית דיברה עם כל בת בכיתה לבד סתם ככה, לא משהו ספציפי אבל דרך זה הצליחה להגיע לבנות שצריכות עזרה במשהו, אני אישית עדין לא אמרתי לה על משהו ספציפי אבל אם אני ירצה אז יהיה לי הרבה יותר קל לפנות אליה בזכות השיחה הראשונית...

|מתלבט מה לכתוב...|

אז ככה, הייתי בטיפול אצל עובדת סוציאלית.. ברוך ה' עזר מאוד.. לא אפרט לכם את כל סיפור חיי... אבל עברתי אחרי תקפוה ארוכה מאוד למישהי אחרת מחוץ לאולפנה. ברוך ה' אחלה ומעולה... (אני לא הרבה זמן אצלה.. התחלתי לפני לא הרבה זמן..)

 

כשהייתי אצל עוס"ית לא היה משהו מוגד ממש, וזה עזר..

בכל אופן, כרגע אני הרבה יותר ממוקדת ולי אישית זה טוב יותר (מרגיש לי ככה..)

 

איך עושים דבר כזה???

האמת זאת שאלה טובה... לי הייתה סיבה מספיק טובה להתחיל והתחלתי די הרבה זמן אחרי שרציתי כשהמצב באמת לא היה משהו.... ואני ממש ממ שלא מגזימה כאן...

כשרציתי לעבור זה גם לא היה כזה פשוט אבל בזכות אנשים טובים שנמצאים באמצע הדרך (וחלקם עצם אולי קצת מההתחלה.... אז הצלחתי ועברתי למקום מעולה... ברוך ה'!!

אני מציעה לך אם את יכולה לדבר עם ההורים, להסביר להם, לבקש - אחלה!! אני נגיד פחות הייתי יכולה לעשות את זה.... (בגלל מיליון ושלוש דברים רובם נראלי היו תלויים בי אבל  לא הכל...)

בקיצור... שיהיה לך ממש בהצלחה!!!

ולמה הולכים לדבר כזה?? אני הייתי צריכה.. וזה היה ברור לי מאוד... רציתי לעבד כמה דברים מסויימים עם מישהי מקצועית, אבל עד שהתחלתי וזה קרה המצב כבר נהיה ממש לא טוב וזה כבר השתנה....

 

בהצלחה ענקית!!!!!!!!!!!!!!!!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

*****************

מעודד לדעת שאתה לא הבנאדם היחיד...

כמה שיגידו לך שיש עוד כאלה, זה מעודד לראות את זה גם... וכשאתה יודע שהם נוער, בדיוק כמוך... הרבה יותר...

תודה אנשים!! חיזקתם!!

שאני לקחתי את זה לליגה אחרת  

השער של הישיבה תמיד פתוח ומי שרוצה יוצא,

אם ואתה לוקח את זה עד הסוף כמוני אז יהיה לך פעם בשבוע סיכום שבועי עם היועץ לגבי איך אני מתקדם בלימודים...

ואם תמשיך אז יביאו לך קבסי"ת שתשגע לך את המוח, אבל כעיקרון לא עושים כלום

 

אני יודע מחבר שלי שכנראה באמת הגזים שעשו לו שיחת הבהרה לפני שליחה הביתה ליום יומיים

יש את האלה שילכו לרב ויזמינו הורים, את האלה שיעשו לך שיחות אישיות בלי סוף, יש את האלה שאיימו שיעיפו אותך מהאולפנא, ויש את האלה שמעדיפות להתעלם נראה לי  שהם פשוט מעדיפות שלא ניכנס ונפריע

 

נגיד עשינו הברזה שיכבתית.. פשוט הכלנו כל השיכבה ועשינו משו שווה על הלימודים..

ולא עשו לנו כ-ל-ו-ם-!

חח רציני כל השכבה זרמה?
כיף לכן!!!!!!!!!

פשוט צריך לעשות עבודה בסוף שבוע...ומי שמגזימה אז קבס"ית או לפחות ככה מאיימים...

אצלי גם קצת לוקחים קשה את האיחורים אבל לא ממש.

הפתרון הוא להשקיע קצת שיראו שהכל טוב ואז אפשר לאחר

וככה זה אצלינו בבית הספר.
למה צריך לחכות ל4 פעמים?
למה 3 פעמים זה בסדר?

מי שמאחרת אפילו ב5 דקות בלי סיבה ממש מוצדקת צריכה להישאר בבית ספר ולעשות עבודה במשך שעה בערך. זה ממש סיוטטט!! בעיקר לחוצניקיות שלא גרות בעיר!

ואי אפשר להיכנס עד שהמנהלת פותחת, ומי שמאחרת פעמיים בשבוע מזמינים את ההורים שלה, אבל אין להם בעיה עם חיסורים...

אצלנו לא עושים ככה אבל נראה לי צודק שעושים את זה אצלכם- הרי סך הכול לאחר ולהבריז זו עבירה על חוקי בית הספר ולהישאר שישי זה מכסה את השעות שהחסרת באיסור...אצלנו אם מישהי מאחרת כמה פעמים לא יודעת כמה אז היא צריכה למחרת להגיע רבע שעה לפני הזמן... בקשר להברזות אין ממש חוקים אבל נגיד אצלנו בכיתה המורה מנסה לעשות חוקים חדשים כי מלא בנות מבריזות או מאחרות וזה נראה לה מזלזל...

אבל תאמיני לי שעדיף ככה מאשר מערכת שלא מתייחסת כמעט בכלל לאיחורים וחיסורים וכל טחד עושה מה שבא לו..יש כאלה שמסתדרים עם זה ויש כאלה שלא ממש יודעים מה לעשות עם עצמם יותר מידי...בכל מקרה כולם מפסידים שנים חשובות עם חברים..

נראה לי זה אומר שכשיש שישי חופשי אז נשארים באולפנה או משהו כזה...אלא אם כן הכוונה להישאר בפנימיה או משהו בסיגנון

אני עובד אים אני מבריז יכולים גם לפטר אותי אז כדי שתקחי את עצמך בידיים מעכשיו מותק

לא עושים כלום. פשוט כלום. 

מי שמאחרת בלי סיבה מוצדקת לא נכנסת לכיתה.

למי שמבריזה מיותר מ 20 אחוז מהשיעורים מורידים ציון בתעודה. סך הכל סבבה

נשארים שישי בלי קשר )באסה(
אבל, לי היו מעירים מלא עד שהתייאשו בנוגע לאיחורים..

אני עם קבס"ית כבר מכיתה ז' סמאללה איזה חופרת היא אינעל תפדיובקק

העיפוו אותי מהאולפי אבל גם בגלל שאני ילדה מופרעתת שעושה מלנטהה בלאגןן חחח קשה ללמד בכיתה שאני נמצאת בה סתם חח זה לא גאאווה אבל אנלא תלמידה קלה אפשר להגידד.. אני גם מלא פעמים גוררת את חברות שלי ואנחנו מבריזות ויוצאות לטיולים לים או לקניון או משו כזהה.. כאאילו אנחנו 300 בנוותת בשכבהה וב"ה אניחברה של כולםם וישלי מלנטה חברות חח ואת כולם בערך אני גוררת ואז המורות ממש כועסוותת.. העיפו אותי כבר שש פעמים אבל הקבס"ית איכשו גרמה להם להחזיר אותיייי... קיסורר חוויה קורעעת המורים כבר התייאשו ממני אני על תקןן הסטודנטיתת של האולפי

ניראלי ככה לפחות

מארגן השבת-0524437811-דניאל.

 

שאת מאפשרת למישהו מסויים [או לכמה אנשים], לעיין בתיק האישי שלך.

נניח, לאיזו שהיא ועדה, שתבדוק האם ההחלטה מוצדקת.

 

הרעיון של העניין, המידע שיש עלייך, בבית הספר, או בקופת חולים או בכל מיני מקומות אחרים הוא פרטי, ואסור להם להעביר אותו סתם, בלי רשות.

בשביל להעביר אותו למישהו אחר, צריך "ויתור סודיות", שאת מוותרת על הסודיות, ומרשה להעביר.

 

והמלצה כללית, כשחותמים על טופס, לקרוא קודם על מה חותמים.

תדרשי לדעת במה במדובר ולמה הם צריכים שתחתמי על הטופס. הם יכולים לעזור לך בלי שום קשר לטופס.
אם את צריכה עזרה דברי איתי

ובשביל זה הם צריכים שההורים יחתמו עכשיו אנלא רוצה לערב הורים כי אנלא רוצה ידעו שמכניסים תבנאדם הזה

יהיה בסדר בעזרת השם!!!

אז קודם כל חיבוק ענקי ממני. (תנסי להרגיש אותו...
כל דבר שקורה לך הוא בגדר ניסיון בשבילך, ולכן את צריכה לנסות להתגבר עליו.
גם משהו שבא לך בתור עונש, הוא בשבילך ניסיון שאם תתגברי עליו תקבלי על זה שכר בעולם הבא (או בעולם הזה, אי אפשר לדעת..).
אנחנו לא יכולים לדעת בדיוק מה השם מצפה מאיתנו, אבל אנחנו יכולים לסות לשער.
להתמודד עם הניסיונות שהוא נותן לנו בשמחה ולהתפלל להשם שיעזור לנו להצליח.
השם נותן ניסיונות כדי שנתקרב אליו... הוא רוצה שנתפלל ושננסה להתגבר, ואז הוא יעזור לנו להצליח. את מבינה?
אם את רוצה להרחיב ולפרט מה בדיוק קשה לך, את מןזמנת לשלוח לי הודעה פרטית.
בהצלחה!!

להתפלל לה' שיעזור לך. אם את לא מבינה מה הק"בה רוצה תתפללי להבין, לעבור את התקופה הזאת!

 

בס"ד

 

אני משער שלמדת את הספר בגן האמונה?

אם לא למדת אז אמליץ על הספר "בשדי יער". הספר יעזור לך להבין איך להתפלל נכון ואיך להסתכל על הדברים נכון...

 

לדעתי לא בהכרח נכון על כל דבר קטן קטן לחפש את עצמנו.

זה עלול להגיע למצב של שינאה עצמית... לכאורה כאילו ה' שונא אותנו חס ושלום ומחפש אותנו בקטנות.

לא אמרתי לא לעשות חשבון נפש על דברים קטנים שעשינו אלא התכוונתי לא לנסות על כל דבר קטן שרע לי לחפש את עצמי.

יכול להיות שלך זה דווקא לא נכון וזה לא יזיק לך ככה לחפש את עצמך אלא להיפך - לכן אומר  שאת צריכה לשים לב להרגשה הפנימית שלך ולראות מה נכון לך.

בתשובה אחת קשה לגעת בכל הנושא שכתבת - אלו דברים שצריך ללמוד אותם יותר לעומק.להבדיל בדומה לכך שתיאוריית מתמטיקה מסויימת ועמוקה אי אפשר עד קשה מאוד להסביר בתשובה אחת קצרה.

בעיקר אנחנו צריכים לעבוד על האמונה שה' טוב. ומהספר תלמדי את הנושא באופן יותר מפורט ומדוייק.

יגעת ומצאת תאמין.

 

עזרתי?

 

אני לא מבינה בנות כמה אתן?!

זה גם קורה בשירים שאחנו שומעים ובסרטים שאנחנו מסתכלים

זה מתבטא בעוד המון המון המון דברים

המציאות לא אידאלית אבל אפשר לראות כאלו שדווקא כן מקיימים הכל(רבנים) לכן צריך לשמש תלמידי חכמים כדי לומר אני יודע שכל הדברים האלו אפשריים.

אני מכיר אנשים שאומרים לאדם שמדבר לשון הרע "אחי אתה מדבר לשון הרע אני לא מעוניין לשמוע" אני מכיר נשים שהולכות לפני כללי הצניעות.

אני מכיר מלא כאלו שלא מעתיקים במבחנים ולא נותנים להעתיק.

אני מכיר אנשים שמתפללים בדבקות(בלי לחלום).

נכון את לא באידיאל אבל תשאפי לשם תלמדי הלכות לשון הרע כל יום(מומלץ הספר "נצר לשונך" ללמוד ההלכות לשון הרע הוא ספר קליל להבנה) ולהתמיד בזה עד כדי כך שלא יעבור יום בלי שלמדת הלכות לשון הרע(אדם שמדבר לשון הרע מאבד את הצלם אלוקים שלו).

אל תעתיקי במבחנים ותלמדי על חומרת העניין.

למדי הלכות צניעות ותיישמי אותם(גם בלי להתחבר) ואחרי שתעשי את זה תשאלי למה צריך. אותו דבר צריך לעשות בכל ההלכות כמו שמירת נגיעה, שמיעת שירים וכדו'.

אבל כל עוד את לא שם תזכרי שיש מציאות ויש אידיאל ואת צריכה לשאוף לאידיאל וזה שאת לא באידיאל את לא שקרנית(אלא אם כן את לא עושה כלום כדי לשאוף לאידיאל).

עצה שלי תתחילי לקיים את רוב המצוות שאת לא מקיימת ואחר כך תשאלי עליהם שאלות.

והחילונים אינם יותר טובים מאיתנו הם הרבה יותר גרועים.

לחילונים(אני מכליל) לא באמת אכפת למצוא את האמת הם רוצים את הנוחות שלהם וגם אם 100 אחוז הם ידעו שיש אלוקים הם לא יהיו דתיים(רובם) הם לא מתעניינים בדת(מאדם שהיה חילוני והוא בתהליך חזרה בתשובה). במיוחד אפשר לראות את זה בעדת המסורתיים(שלא שואפים לקיים את כל מצוות השם ולעומת זאת מאמינים בו) הם שקרנים הם הרמאים ובאמת חלקנו(חובשי הכיפות הסרוגות) רמאים ושקרנים(כי הם לא מנסים להגיע לאידיאל).

אני הכללתי פה והלכתי לפי הרוב המוכר לי והידוע לי.

חיזקו ואימצו ובהצלחה בדרך לאידיאל

אני דווקא יחסית כן חיה את האידיאלים שלי..
אבל מה שמפריע לי הוא היחס והאווירה בחברה שלנו...
יש אווירה כזאת שלא אכפת מהאידיאלים...
ואני אתן דוגמא:
אצלי בכיתה בתפילה לדוגמא יש אווירה של- מי שבאמת רוצה להתפלל שתתפלל בחוץ...
למה זה ככה?! זה צריך להיות בדיוק הפוך!!
דיברתי גם עם חברות שלי מאולפנות אחרות וגם שם זה ככה אחרת הייתי עוברת למקום אחר...
אני לא מצפה מכולם להיות כמוני אבל אני כן חושבת שראוי לחבר קצת בין הרצוי למצוי אחרת מה שווים כל הדיברים שלנו?
מצטרת אם זה נשמע שאני יוצאת על משהו ח"ו זו ממש לא הייתה הכוונה.... פשוט ממש מציק לי האווירה שיש בחברה שלנו...

אי אפשר לחיות באופן מוחלט לפי האידיאלים, אנחנו בסוף רק בני אדם..

בטח שאפכפת לנו מאידיאלים(לי לפחות) ואני כן משתדל לחיות לפיהם, אבל אי אפשר בלי חטאים ונפילות.

לא נראה לי שיש חילונים שחושבים/מצפים מאיתנו לשלמות. אבל נכון שיש לנו עוד למה להתקדם

ברור לי לגמרי שאי אפשר לחיות בלי נפילות..
ואני גם חושבת שיש לא מעט אנשים שחיים פחות או יותר לפי האידיאלים שלהם..
אני דיברתי לא על כל אדם כפרט אלה על החברה שלנו באופן כללי.. על האווירה...
דרך אגב אני גם יודעת על חילונים בעיר שלי שאמרו: אתם מדברים מאוד יפה על ערכים ואידיאלים אבל בואו נראה מה הנוער שלכם עושה כשהם יוצאים בערב...
ו...וואלה אני מסכימה איתם... כן יש חבר'ה מהנוער הדתי שכשאתה רואה אותם ברחוב אתה אומר איך הייתי רוצה להיות כמוהו ויש כאלה שאני מזועזעת מזה שזה מה שאנחנו משדרים....

ושוב אני לא ח"ו כועסת על אף אחד אני פשוט באמת רוצה להבין מאיפה זה בא? אולי זו בכלל רק הרגשה שלי מהמקום שבו אני נמצאת...

האווירה במגזר היא ממש מסתובבת סביב אידיאלים, לכי למכינות הקד"צ ולישיבות הסדר ותראי באיזה להט הם מדברים(כנ"ל רוב הישיבות התיכוניות והאולפנות). נכון שיש עוד הרבה מה לתקן ולשפר..

החבר'ה שיוצאים בערב שאת מדברת עליהם זה מיעוט לדעתי

לומדים כל בוקר הלכות לשון הרע בכיתה, וזה משפיע.

להעתיק במבחנים בחיים לא יקרה אצלנו. השבוע היה לנו מבחן בלי הרב הוא היה צריך לסדר דברים ולא היה העתקה אחת כל המבחן.

הדברים שצריך לעבוד עליהם זה שיהיה אכפת להם מארץ ישראל מלימוד תורה ועם ישראל. 

מרגיש כאילו רבי נחמן אמר על הכיתה שלי "נכון אתם אנשים כשרים אבל לא לזאת הייתה כוונתי...."

 

לי הייתה תחושה שזה קצת משהו כללי (גם אצלינו יש כמה כיתות שיודעים שאפשר לתת להם מבחן ולסמוך עליהם ב100 אחוז..) פשוט זה לא הרוב- לפחות אצלינו...

אצלי בכיתה דווקא מאוד אכפת מא"י ומלימוד תורה (בשיעורי קודש מאוד מכבדים ויש לי חברה שמתמודדת בחידון התנך ומאוד מעריכים ומכבדים גם על עצם הזכות ללמוד) אבל ל"ה, צניעות, תפילה... זה דברים שאנחנו צריכות לעבוד עליהם...

יש לכם רעיונות איך לגרום לכל השכבה להשתפר בדברים האלו?
אני אשמח לרעיונות- זה ממש ממש חשוב לי

לימודי קודש בבית. ו90 אחוז מהחברה גרים בגוש דן ויהודה ושומרון מרגיש להם כמו חוץ לארץ...

 

 

המלצות לאיך לגרום לשכבה שלך להשתפר? כל יום אחרי התפילה לימוד יומי של שמירת הלשון של החפץ חיים, עשינו את זה בכיתה שלי וזה עובד ממש טוב

לגבי צניעות אין לי עצה אנחנו ישיבה של בנים והחברה פחות מתעסקים בזה...

ולגבי תפילה אם יש לכם בית כנסת או אפילו כיתה שתוכלו לעשות בה את התפילה אז יהיו שם רק מי שבאמת רוצות להתפלל

וככה גם אין רעש, יש אווירה יותר רצינית, וכו... ותוך כדי זה לבקש מהרב\מורה לדבר על חשיבות התפילה, 

אצלנו בישיבה חילקו חוברות כאלה שמסבירות את חשיבות התפילה וכו, אם תוכלי אפילו לארגן שיחות של רבנים על חשיבות התפילה זה עוד יותר טוב.

של רבנים ואנשים מבחוץ וזה לא עזר...
ואנחנו מתפללות בכל כיתה ולא רוצים לעשות כיתה שרק מי שמתפללת תהיה בה כי החינוך של האולפנה הוא חינוך כן להתפלל אז לא יגידו מי שלא רוצה שלא תהיה פה..
לגבי שמירת הלשון- תודה רבה אני אנסה בעז"ה...

מתפללת לא יכולה להתרכז ולכוון?!. כדי שהאולפנה לא תגרום גם לאלו שכן רוצות להתפלל להיתיאש כדי לכם לעשות את זה. לדעתי לפחות...

יצא לי להיות שלושה ימים בסמנריון כזה של בנות דתיות לאומיות, זה היה מעניין ואשמח לשתף אותכם.

 

היו לי הרבה ויכוחים והייתי מתוסכלת מאוד מהמצב, בנות דתיות שלומדות עם בנים וחושבות שזה אידיאילי- מכל מיני סיבות למשל שכשבנים לומדים לבד אז יש הרבה מקרים מאוד רעים בפנימיות שלהם.

היינו חמשה-שישה בנות עם חצאית מתחת לברך מתוך 200.

היינו קצת ממש שידעו שבזמן שאנחנו פה יש נערים מעונים בשב"כ,

היינו היחידות בקבוצה שלי  שכששאלו אותנו למה אנחנו גרות בארץ הזאת, התשובה הראשונה הייתה התורה.  

היינו בין היחידות שבדקנו את הכשרות לפני שאכלנו.

זה לא הכללה, זה עצוב... ניסינו כל כך לאמר כל הזמן שבאמת אם אנחנו נוער איכותי כל כך, בואו נראה שאנחנו כאלה- גם חיצונית. כי הדבר הראשון שרואים עלינו ברחוב זה שאנחנו דתיים, בואו לא נצא פשרנים כאלה! נחיה את האידיאלים והתורה, שזה אנחנו....

כמו שאמרתי, יצאתי מתוסכלת..אבל, גיליתי מתיקות, ותמימות, ורצון טוב...באמת אנחנו עם מיוחד...בואו נקפיד על גם להראות חיצונית כמה טובים אנחנו, לא פשרנים.

אני גם חשבתי כהה עד לא מזמן ואפילו דיברתי עח זה עם הראש אולפנה...
הוא אמר שזה יוציא את הבנות הדוסיות שבאמת רוצות להתפלל המוזרות... קיצר אי אפשר לעשות את זה למרות שזה היה יכול מאוד לעזור...
באמת לא מצליחים להתפלל בכיתה

העניין שאנחנו מאוד לומדים ויודעים מה האמת שלנו ואיפה אנחנו צריכים להיות אבל אנחנו לא שם

שאני חושבת שכל אחד באופן אישי צריך לחשוב על זה שכשהוא הולך ברחוב- הוא מייצג...ואנחנו לא רוצים לצאת ציבור פשרני- אז בואו ולא נהיה ככה, נחיה את הדברים וגם מבחינה חיצונית, נעשה ורק אחר כך נשמע

כל מה שכתבתם נכון, הציבור הדתילאומי משתפר,ככל שישתפר יותר, יראה דוגמא לקבוצות אחרות:לומדים תורה כמו שצריך,הולכים עם האמת עד הסוף בלי פשרות.
ומתבונן מהצד יעריך את זה.
בתור שומרי תורה ומצוות,אדרבא צרייכים להראות דוגמא לעם.
כל קבוצה/מגזר צריכה ללמוד מכולם.
גם מחילונים,גם מדתיים לאומיים,גם מחרדים.
והתנהגות זה לא רק בעיה "במגזר" כי תופעות כאלה קורות לכולם לצערנו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קנאה?

<צ>, לכל מי שלא הבין

יכול להיות אולי באמת קנאה כי אני מוצאת את עצמי באמת הרבה פעמיים מקנאת בה אבל לא נראה לי שזה הכל.

יכול להיות שיש בה בפנים מידות לא כל כך טובות שדוחות אותך (ואולי אפילו בתת-מודע)?

או שאת במצב רוח לא טוב?..

בכל אדם יש מידות לא טובות אז ... כמו שכל אדם רוצה שיקבלו אותו עם הדברים הפחות טובים שלו גם היא צריכה לקבל את חברה שלה

זה מאוד קשה לקבל אנשים עם כל "החבילה" שלהם והמידות הרעות.
ואני בטוחה שהיא מאוד מנסה לקבל ולהכיל את חברה שלה, אבל זה קשה. מאוד.
וצריך לדון אותה לכף זכות וחלילה לא לשפוט וישר לומר שזה מידות רעות... יכול להיות, אבל לדעתי זה פשוט "אתגר" בר תיקון ושינוי, ולא בהכרח כדאי לקרוא לזה מידות רעות...(כי אולי זה מרתיע, וגורם למחשבה שעבודת המידות היא מאוד כבדה וקשה, ומייאש כבר מההתחלה... ואתגר זה משהו שמשפר, שמצריך חשיבה והתמודדות, שמצריך שינוי והתחדשות.משהו טוב)

אבל נכון, זה באמת מה שצריך לעשות

אולי את מקנאה בה? לא בהכרח במשהו ספציפי, אולי באופן כללי בה?
או שאולי זה פשוט עניין של התנהלות? לי יש ילדה מהכיתה שאני פשוט לא מחבבת כי כל ההתנהלות שלה, הדיבור, ההליכה עם האף המורם, הכל- פשוט מחרפן אותי. ואני לא יכולה להתקרב אליה... אולי זה מה שקורה גם לך?

נראה שזה פשוט גם קנאה וגם התנהלות מעצבנת.

גם לי זה קרה ככה פעם (לא עם החברה הכי טובה שלי, אבל עם חברה קרובה)

זה באמת מוזר. ולא, זה גם לא קנאה.

אני פשוט התרחקתי ממנה סתם ככה ורק אח"כ הרגשתי שהייתי ממש מגעילה אליה..

ואז פעם דיברתי איתה על זה דוגרי, אמרתי לה שאני לא יודעת מה עובר עלי ושבזמן האחרון אנחנו די התרחקנו (באשמתי) ואני לא יודעת למה ואז הגענו למסקנה שאנחנו צריכות להפגש יותר, לעשות צחוקים, לצאת לסרט טיולים שופינג או כל דבר אחר שיכול לגבש בינינו- וזה עזר  ברוך ה'

שיהיה בהצלחה!

על המידות לעשות ... צריך לעבוד על זה ... בהחלט זה דבר רע ...

ולא כדאי למהר לשפוט ולומר "יש לך הרבה עבודה על המידות", "צריך לעבוד על זה", "זה דבר רע".
סמכי עלי שאני יודעת מה דבר רע ומה מצריך שינוי ועבודה. וסמכי עלי שאני (וכל אדם בעולם) בעבודה מתמדת על המידות שלי, ואין שום צורך לשפוט או להעיר לאדם אחר, בטח ובטח שזה בנימת ביקורת שכזאת... זה בהחלט לא נעים.
שבוע טוב!

להגיד "זה גרוע", "צריך לעבוד על זה".

אלא - "בהצלחה", "אני בטוחה שתצליחי", וכו'.

'יש לי חברה שאני באמת שונאת אותה"-אז את חברה או לא??
אגב גם לי עד לא מזמן היה מישהו שלמד איתי חופר ברמות ואחרי הרבה תפילות העיפו אותו..

כי פשוט לא נעים לי וגם היא לא ילדה של שיחות וכזה אז אני לא יכולה לדבר איתה...

ואני לא בידיוק שונאת אותה אני פשוט לא ידעתי איך לנסח את זה, יש בה משהו שדוחה אותי ואני לא יודעת מה.

לי אישית זה היה זה מום עובר )אני מתכוון לזה שלא תסבלי איתה כל החיים( פשוט תשמרי מרחק..

אל תנסי לרצות אותם.
את לא יכולה להיות כבולה במה שהן רוצות שתעשי.
תהי חופשיה!
תדברי איתן ותסבירי להן שזה מציק לך,ואי אפשר להיות צמודה למדד,למה שהם יחשבו שאת לא סובלת אותן רק בגלל שאת לא איתן כל הזמן?!,זה לא בוגר בכלל, בכל זאת את בן אדם חופשי.
לא עוזר?! תלכי אם חברות אחרות שנותנות לך את החופש.
בגלל זה תמיד אימי אומרת לי מספיק חברה אחת או שתיים טובות בשבילך.למרות שאני אוהבת להיות עם כולן ולא להיות רק חברה טובה של...

הם באות אחרינו.

אני מנסה לומר משהו למישהי אחת, אני חוטפת מצפונים מהפרצופים שלהם..

אולי הן מקנאות בך?!
ומפחדות ש"יחטפו" אותך?-אני לא מכירה אותך,אולי את באמת מצייאה
תנסי לחשוב מה גורם להם ללכת אחרייך?
למה הן עושות את זה ?
אולי כי הם רוצות להיות חברות שלך. אולי אוהבות אותך ולא מוכנות לוותר עלייך. זה מחמאה אחות
תנסי לברר עם עצמך,אולי ישנה משהו.

אבל אני צריכה אוויר!!

ובקיץ דיברתי ממש בעדינות עם בת אחת והיא מה זה נפגעה..

ונראה לי שזה קורה בגלל שאת זורמת איתם והם נכנסות לזה יותר מדי עד שזה נגרר להצקה ולכן אני מציע לכתחילה לא לזרום יותר מדי ככה זה לא מגיע להצקה

את נשמעת חמודה

הם מציקות כי הם לא עושות כלום בלעדיי ובטוחות שאני המכלה שלהם ומה שאני אומרת קדוש.

מכיתה א עד ו זה היה מגניב להיות בחבורה שלי אבל כבר לא! וכולם יודעות שלא ואני כבר הרבה פחות אגואיסטית וחברה של כולן!

אני לא מבינה למה ומה הם רוצות ממני..

ואחד הצדדים שלי זה מצפון וכל פעם שאני דקה הולכת למישהי אחרת הם באות ואם אני אומרת להם שאנחנו עוד דקה באות ואני רוצה לומר לה משהו די לבד הם מסתכלות עליי במבט נעלב וזה פשוט אוכל אותייי

הסיבה להצקות היא לא שאת חננה אלא בדיוק להפך הם רוצות אותך יותר מדי עד שזה הופך למציק איזה כיתה את היום

אם הנסיבות להצקה הם כאלו
אולי נתכתב באישי

למה את לא עונה

עם זה מעון או גן אז באזור יהודה ושומרון אולי גם קצת מרכז..

נראה לי שחלק מהאידאל זה שהמשולש הזה יבוא ביחד. כי כשזה לא ביחד - זה פחות שווה.

זה גם תלוי מאוד את מי מגדירים ציונות דתית. נראה לי שבעיקרון - ציונות (עבודה, לאומיות, פתיחות וכו' - ש"נלקחו" כביכול מהחילונים) אבל דתית (שבאה ממקום של אמונה, עבודת ה', קיום מצוות ותורניות). 

מקווה שעזרתי.

בניגותד לחרדים שמקדשים את ה' בעולם רק דרך התורה, הציונות הדתית מנסה

לקדש את ה' בכל האופנים(המדינה לדוגמה)

לכן הסיסמה היא תורה ועבודה=אפשרי ונכון לקדש את ה' גם בחיים עצמם,

יש כאלה שיקדו את ה' רק דרך לימוד התורה, אבל הם מיעוט. הרוב ישלב תורה ועבודה.(זה לא קשור ליחס לציונות וכו')

גם אני חדשה פה

גם אני כמוכם חדש פה

(אני מקריץ אז לא לשפות...)

"יערת הדבש"

 

 

לכן הוא אמר "אמת היין".

מתחיל להישמע לי הגיוני, לא יודע למה... 

<צ>