פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 628)

על המזגן- הרוחות מתחזקות, וציור של רוחות עם פאות וכיפה גדולה...
או: המזגן דלוק עלי אבל זה לא לרוח האולפנא...
על התקרה תשבץ/תפזורת ענקית, ותכתבי כזה "לשעת הפנאי"...
אפשר גם לכתוב את המערכת על בריסטולים ענקיים כאלו..
על החלונות אפשר לשים בלונים ועליהם תאריכי יומולדת של כולן..

אולי פינת ביטוי עצמי? כל אחת כותבת/מציירת/מקשקשת משהו ותולים את היצירות של כולם על קיר ולמעלה כותבים "פינת ביטוי עצמי"...
או "הבדיחה השבועית/משפט השבוע"- משפט או בדיחה כיתתית.. ותתלו את זה על אחד הקירות... אצלנו יש וזה חמוד בטירוף!
או סתם קיר של מלא משפטים על לימודים או משפטים של המורות או בדיחות כאלה... שימו אז זה על קיר נגיש שאפשר להסתכל עליו שמשעמם בשיעור... אצלנו בכיתה עשינו וזה אחד הדברים

לכתוב על כל הכיתה משפתים מצחיקים ובדיחות

לשים חטיפים ולכתוב אנחנו אכלנו את כל זה אתם תואכלו את הלב

האדמור מסאטמר צמוד לרב קוק, כרגע יש התנגדות רצינית לזה בכיתה. אבל בעיני זה חזון אחרית הימים! 

מלא אבל מלא סטיקרים בכל מקום!

ומלא משפטי חיזוק על כמה שה" אוהב אותנו בכל מקום 

אני יוצאת..

באמת??! עם מי??!!

שציירו את הארץ ולמעלה שמו פתיל עם להבה כמו נר, והקטע של אצבע הגליל ממש התאים כמו שעווה.
וכתבו כל עוד הנר דולק...

לפתח תמונות של הכיתה ולטלות על אחד הקירות..

אפשר גם לצייר את הסמילים של הווצאפ ולפזר בכיתה...

עם סקוץ' מתחת ואת כל השמות עם סקוץ' וכל בוקר שמים איך אתה מרגיש היום

יש כל מיני דברים שאפשר לעבוד בהם ביחד-
מלצרות, חקלאות וכו'.
מלצרות- יש חברות שמספקות מלצרים לאולמות רציניים. תשאלי אנשים בסביבה שלך אם הם מכירים.
חקלאות- אם יש לכן כוח, אתן יכולות לפנות לכל מיני חקלאים במקום קרוב (או שלא, ואז תארגנו שינה באיזור וכו') ולשאול אם הם רוצים עוד עובדים לכמה ימים.
(יש לדוג' את הכרם בשילה, ששם עושים את זה..)

תקבעו ביניכן ימים מסוימים שבהם תצאו לעבוד כולכן, בין אם זה באותה עבודה כמו מלצרות וכו' או כל אחת במה שהיא רוצה.

אם זה לא מסתדר - תקבעו סכום מסויים שכל אחת צריכה להביא, אז היא תעבוד כשנוח לה ותשלם לבד.

חוץ מזה, אפשר להרים אחלה הכתרה עם תקציב לא גדול. זה דורש יצירתיות וחלוקת עבודה, אבל זה ממש שווה את זה

בהצלחה!

דוכן לימונדה.

אני ממש מבינה מאיפה שאת באה, 2 החברות הכי טובות שלי שנה מעליי ואני ממש מבינה! כי גם אנחנו קצת התרחקנו, ואני חושבת שזה בגלל שבכיתות יותר מוקדמות זה לא כזה ביג דיל אבל נגיד שנה שעברה הן היו בי"א וזאת מציאות שלא הבנתי כשהייתי בי'. זאת מציאות מנטלית שונה...אני חושבת שבגילאי תיכון זה יותר קשה.. אבל עדיין אתן יכולות לנסות להישאר חברות!! תיפגשו מחוץ ללימודים.. אולי היא בקושי אומרת לך שלום כי יש מין " גבול" בין הכיתות? אני לא יודעת איך זה בבית הספר שלך אבל יש בתי ספר שכל שנה חושבת ששנה מתחתיה נחותות ולכן אולי היא לא מרגישה בנוח.

משהו שלמדתי זה לדבר עם אנשים, אנשים לא יבינו מה קורה אם אני לא אספר להם, דברי איתה ספרי לה איך את מרגישה, שהתרחקתן ושזה קשה לך, אם היא באמת חברה אמיתית יהיה לה אכפת ואם לא.. אז היא לא שווה את זה ועדיף שתקיפי את עצמך באנשים שאוהבים אותך כמו שאת מקווה שעזרתי מלאמלא בהצלחה

האמת... אין בינינו כ"כ "גבול" כמו שאת מתארת. זתומרת, בכלזאת אנחנו בכיתה*** והם בכיתה**,

אבל אין בינינו פערים די גדולים, חוץ מהגיל.

(אני די חיבת לציין שהשכבה שלהם בכללי לא מי-יודע-מה מאוד בנות ממ.. נחמדות... {די סנוביות, קיצר} )

 

 

נראה לי שיהיה לי קצת קשה עכשיו אחרי היחס שלה לדבר איתה. זה ממש מרגיש לי שהיא כבר לא הסגנון שלי.

שאין לנו משו משותף.

 

תודה רבה רבה על העצה. 

(@הכל לטובה123,אני אשמח אם תחזקי אותי עוד קצת, את מזה עזרת לי עכשיו!!)

 

 

זה ממש ממש מובן שקשה לך לפנות אליה.. לפי מה שאני מבינה את פגועה, ולא רוצה להיפגע שוב וזה מובן לגמרי.. אף אחד לא רוצה להכניס את עצמו לסיטואציה מכאיבה.

והיחס שלה באמת נראה לא הכי.. נחמד אולי זה שהשכבה שלה לא נחמדות משפיע עליה.. מבחינת לחץ חברתי, שאר הכיתה לא אוהבות אתכן והיא נמצאת איתן כל יום וזה משפיע.. מה שאומר שאולי זה נטו בגלל בית הספר, הגיוני שזה בגלל לחץ להיות כמו כולם, ואולי פשוט היא השתנתה וכבר לא מבינה איזה בן אדם מדהים את.

בכל מקרה נראה לי כדאי לך לחשוב אם את רוצה "להחזיר" אותה כחברה או מעדיפה שלא. אם הנוכחות שלה גורמת לך להרגיש פחותה אולי עדיף שלא אבל אם היא ממש חשובה לך  ומעצימה אותך אז תנסי, אני יודעת שזה קשה לדבר איתה אבל זה ישתלם, או שהיא תבין אותך ותחזרו להיות חברות ואולי אפילו יותר טובות או שלא.. ואז תביני סופית שבעצם את לא צריכה אותה בחיים... וכנראה זאת הדרך של ה' להראות לך את זה

שמעתי משפט ממש ממש יפה שאומר : you are who you surround yourself with  שאומר שאת מי שאת מקיפה את עצמך איתו ( נשמע ממש עילג בעברית סורי)  אבל זה אומר שמי שאת מקיפה את עצמך איתו משנה אותך, ואת צריכה אנשים שיחזקו אותך ויהיו שם בשבילך ואם הם לא שם נטו בשבילך וכי הם אוהבים אותך.. עדיף שלא יהיו

ממש מוזמנת לשלוח לי הודעה באישי ( נראה לי ככה כותבים פה.. אני דיי חדשה) 

מי שהיה השכן שלי הוא היה גדול בשנתיים, היינו כל היום ביחד ממש כל הזמן, ואז הוא עבר דירה לשתי רחובות ליד וגם בהתחלה היה כרגיל כמו מקודם כל הזמן ביחד, ולאט לאט התנתק הקשר עד שהיה תקופה שבקושי דיברנו, ואז אחרי דיי הרבה זמן פתאום התחלנו להיות שוב בקשר אומנם לא כמו פעם, אבל אנחנו בקשר טוב.

נחייה ונראה.

(למרות שההתעלמות המשמעותית שלה ממני ממש מעידה בשבילי על כך שכנראה שגם אם נחזור להיות חברות זה לא יהיה מושלם.) [אם הבנת את החירבושים שלי]

עם בגרות.
ואל תוותרי לעצמך ותיצאי משיעורים
זה הופך בסוף להרגל שקשה לצאת ממנו.
(מנסיון)
תנסי אולי להתאורר על חשבון שעורים לא חשובים לבגרות..

זה מה שאני עושה בדרך כלל

בבוקר אני מחליט מאיזה שיעורים אני מבריז ואני מבריז רק מהם (או לא מבריז..) ככה זה יוצא יותר מסודר

מצחיק... "בא ניראה מה יש במערכת היום...אוקיי שעה ראשונה אני לומד כל השאר לא חשוב אז אני כבר אלך הביתה"

 

אבל באמת שלא כדאי לך להתרגל להברזות. ות'אמת שזה אחלה רעיון להבריז רק משיעורים לא חשובים אבל כדאי לך לאט לאט לחזור לגמרי ללמוד...

 

שיעןרים חשובים זה בעיה אצלי בקטע הזה כי אני מחשיבה את מתמטיקה לשיעור לא חשוב...

חשוב גם שתהיה מסגרת. סתם להבריז מכל מה שלא רוצים זה סבבה, אבל צריך לזכור שכל דבר יש ברירה.

בעצם, רק אם את ממש מרגישה שאת לא יכולה - תבריזי, אבל כהרגל ובלי סיבה (כמו להחליט בתחילת היום, בלי קשר למצב רוח וכו') לא טוב.

לפעמים באמת יש את הימים שכאילו אין לי כוח ואני חייבת אוורור אז משתדלת לצאת באמת משיעורים שלא ממש עושה בהם משהו .. אבל באמת בזמן האחרון אני ממש משתדלת פשוט לקבוע משהו לאחרי בית הספר , משהו שאני ממש אוהבת כמו מעיין ישר אחרי או איזה משו עם טבע וזה באמת ממש כיף (: אבל אני בי"ב אז השעות והכל זה אחרת אולי חחח

אני לא מבריזה כי אני פוחדת על התעודה ועל החומר שאפסיד... אבל אני פשוט חייבת אוורור! והרבה אוורור...

אז כל היום בערך ניסיתי למצוא לעצמי פתרון... אבל אני לא מוצאת!

אני החלטתי שאני לוקחת יום חופש(בערך פעם בשבועיים) וביום הזה אני ממש מתפרקת ועושה מה שאני רוצה, מטיילת, מכינה אוכל שווה, ממש מתפרעת... זה ממש עוזר... ככה לא מפסידים הרבה מדי שיעורים

אם אני אפסיד אחת לשבועיים יום שלם אני לא אצליח להשלים את החומר!! פשוט מתקדמים אצלנו ממש מהר...

בישביל להתרענן אבל לדעת לשלם את המחיר ולהשלים את החומר שלמדו בכיתה.

בבת מצווה שלי קיבלתי ספר על צניעות והלכות ועם כול מיני סיפורים שהצילו בנות בגלל צניעות וכו'...

קוראים לו הלכות לבת מצוה הוא בצבע ירוק XD

זה מוכר.

שהתשובה לא מגיעה.

לא כואב.

עד כאב.

צחוק רחוק.

גיחח גחוח..

אני רוחצ ידיים 

והיא עוד נושכת בין הערביים.

כבר לילה ואני שוב מותקפת משינייה.

לא יודעת מה לעשות.

פוחדת מהצעקות.

חרוזים מעילגים קופצים עלי בחלומות.

התמכרות קשה לפלאפון של הילדה.

סיכה תקועה לי בלב כי אין לי פורח.

קשה

קשה

קל

כבד

רועדת מותק

תותים

מותק

 

לא לגמרי ירדתי לסוף דעתך ..

דרך מתפתלת וסוך דעתי מתקרבת

אני רצה

רצה אצה

אצה 

רצה קולי חיל ורעדה

דה דה

ישנה וקמה

קמה וישנה 

ושוב אני ישנה

ושוב 

שוב 

הולכת לרנטיס

טועה בדרך

אוכלת

בננה

לא הבנתי מה הקטע של הקטעים האלה....

זה דברים שכתבת ואת רוצה תגובה?

הרגת אותי

כי הוא חטא אולי

אסור לחפש סיבה, זה שורש האמונה. ה' מעמיד אותנו בנסיונות ואנחנו לא יודעים למה, להתחיל לחשוב מהי הסיבה למה שה' עושה זה להכנס לחשבונות שמיים ולא בריא לעשות את זה, בטח לא למי שרוצה להתחזק באמונתו.

לענד זה תלוי אצל מי

שמשהו יודע לצטט את "יאיר" - אברהם שטרן

 

אך יש לזכור את התנ"ך - ספר איוב כדוגמה

שחייב לעבור
לפי דעתי

או כעס על אלוקים?

 

אפשר לכעוס רק על מישהו שקיים. (בנ"א שכועס על ה' מודה בהכרח בקיומו)

 

תקופות קשות לעיתים משכיחות מהאדם את האחד שבאמת עוזר לו לעבור שלב שלב.

וזה בסדר. זה עובר.

אח"כ צריך לדעת איך לקום ולחזור לשיגרה.

זה מגביל אותו במערכות יחסים ובחיים בכלל.
הבעיה עם ה' תחכה לסוף..
דבר ראשון הוא צריך לטפל בעצמו ולשחרר את המתחים כעסים טראומה או מה שלא יהיה.
אחרי שיעבור תהליכי ניקוי ושחרור,
אפשר יהיה להגיע גם להשלמה ופיוס דבר ראשון עם עצמו(אני בסדר, אני סולח לעצמי על מה שקרה, אני אוהב את עצמי וכו') דבר שני עם מי שפגע בו, ובסוף בע"ה גם עם המשגיח העליון שמארגן לנו את כל האתגרים ומצמיח אותנו מהם...
אם זוכים ממש, אפשר לראות בסוף גם איזה מתנות גדולות קיבלנו מה'מכה'-
עת צרה היא ליעקב ו**ממנה** יוושע-
ז"א שמקבלים מהצרה כוחות ויכולות לתשועה גדולה בהמשך-
יוצאים מצרות עם שרירים חדשים בנפש שמגדילים ומחזקים את האדם..
מנסיון-
וטיפ גדול לסיום, אם עושים את כל התהליך מתוך אמונה ומתחזקים באמונה, אפשר לעשות את התהליך הרבה יותר קצר, קל ומועיל. וכמובן גם להגיע הרבה יותר רחוק בתוצאות-

יש לי חברה שהפסיקה להאמין כי סבא שלה נפטר והיא כלכך התפללה וניסתה להתחזק (היא ממשפחה  מסורתית..) והוא עדיין נפטר.. אז יצא לי לשבת איתה ככה ופשוט לאט לאט התחלתי להסביר לה איפה היה הקב"ה בכל הסיפור הזה... אמרתי לה שכנראה הוא לקח את התפילות האלה ואת כל ההשתדלות שלה בשביל משהו אחר (סיפרתי לה את הסיפור עם האיש שכל הזמן התפלל להצליח בלוטו ובסוף הוא לא זכה אבל ניצל מדריסת משאית אבל הוא אפילו לא ידע עלזה כי המשאית לא דרסה אותו )  ושגם כנראה ושסבא שלה אולי פשוט סיים את תפקידו בעולם ועשה את השליחות שלו בצורה הכי טובה שיש בכל מקרה זה תלוי מה המקרה אם תרצה - ב"ה אני טובה בשאלות באמונה גם בכל דבר קטן וגדול.. אתה יכול לכתוב את המקרה ומה היה ואני ינסה להגיד איפה היה ה' בסיפור הזה כדי שאותו אחד יחזור להאמין.. 

ישלי עוד חברה שבמקרה שלה היא הפסיקה להאמין כי היא אמרה שזה לא הגיוני ש-ה' יעשה שהרוע יהיה חזק יותר ושבדרך כלל הרוע ישלוט אז קודם כל הבאתי לה כמה דוגמאות מהחיים שמראים שהרוע לא הוא זה ששולט כי הרוע לא יכול להתקיים ללא הטוב וגם הסברתי לה שפשוט הרוע זה כנראה אנשים שאין להם מקום בעוולם הבא אז הקב"ה נותן להם כאן להשתולל ולפעמים זה השליחות שהוא נותן להם להיות רעים כי אולי אנחנו צריכים להבין משהו או להתגבר על משהו או להוכיח משהו והנוכחות שלהם והקיימות של הרוע עוזרת.. להכל יש בעולם הזה מטרה ושליחות...  פירטטתי לה גם יותר בנתיים סוגשל איבדתי כבר תפואנטה אז אני ישתשש (יענו יהיה בשקט בשפת השישושיםם)

אבל בגדול-

א- כמו שעובד אמר- קודם כל צריך לנקות את הכעסים והטראומה בכללי (טיפול?), אחרת אין באמת אפשרות להתקדם.

חוץ מזה - ברגע שמשנים את ההסתכלות על הקב"ה מסבא נחמד שמחלק מתנות (כמו שהנצרות מסתכלת על זה),למנהל של העולם, לאבא שאוהב בלי סוף ורוצה שיהיה לילדים שלו הכי טוב ולפעמים בשביל זה הוא גם צריך לתת סטירות- הרבה יותר קל לקבל את זה. 

אנחנו צריכים להבין- אנחנו לא פה בשביל לקבל כל מה שאנחנו רוצים, והחיים הם לא פיקניק.

כמו שכולם יודעים שהורים שנותנים הכל לילדים שלהם בלי גבולות ובלי עונשים הם הורים פושעים- ככה צריך להיות ברור שריבונו של עולם לא נותן לנו הכל, כי הוא אוהב אותנו ורוצה שנצמח הכי טוב שאפשר.

לא הכל יש לנו אפשרות להבין. חלק אנחנו מבינים עכשיו, חלק נבין בעתיד, וחלק לא נבין בכלל. אבל כן אנחנו צריכים להבין שאנחנו לא מבינים קמצוץ ממה שקורה בעולם הזה. חשבונות שמים גדולים ועצומים הרבה יותר מהשכל האנושי והקטן שלנו. ואם זה מה שקרה- אז זה מה שהיה צריך לקרות, וזה מה שטוב לנו, עם כל הכאב הגדול. כי ריבונו של עולם אוהב אותנו כל כך..

ומכאן- הניסיונות באים לא לשם הכאב- אלא לשם מה שהוא מוציא מאיתנו. כדי להגדיל את האדם, לטהר ולזכך אותו, לגלות בו כוחות חדשים שהוא לא הכיר, לגלות לא את העולם שלא מזווית חדשה ויפייפיה. (מי שמכיר את שטיסל- אז יש את הקטע ששולם נופל על הרצפה ושובר רגל, ואז דבורה פתאום גם שוכבת לידו ואומרת לו שזה מדהים איך רואים את כל הבית מזווית אחרת כשאתה על הרצפה.. אז לפעמים אנחנו לא יודעים לראות את הזווית מהרצפה בלי ליפול! ואין ברירה אחרת.)

אין אדם שלא עובר ניסיונות,וכל אחד זה לפי הגודל שלו..

אף אחד לא נהנה לקבל סטירה, בין אם זה לאבד מישהו קרוב ובין אם זה לקבל 40 במבחן. אבל אנחנו צריכים להשתדל להסתכל על הכל מנקודת מבט אמונית, שרבש"ע עושה הכל באהבה עצומה שאנחנו לא מסוגלים בכלל להבין.

שניסיון זה הרבה מעבר לכואב או לא כואב, חטא ועונשו.. לא תמיד מי שנראה שמגיע לו חוטף, ולא תמיד מי שחוטף אנחנו חושבים שמגיע לו. אבל מה אנחנו יודעים? מה אנחנו רואים בכלל בעיניים הקטנות שלנו?

אני חושבת שהכי חשוב זה להבין שריבונו של עולם כל כך כל כך אוהב אותנו. אותך באופן אישי. אתה הבן שלו, ולעולם הוא לא יעשה לך משהו שלא טוב לך.

תדבר איתו, הוא כאן לשמוע..

 

סורי שחפרתי. אני מקווה שזה עזר..

בהצלחה

שמציאות קיומו של הקב"ה לא קשורה לאם טוב לנו או שרע לנו. האם באיזשהו מקום מובטח לנו שהכל בעולם הזה הוא טוב ומושלם? ממש לא

זה נכון שמי שכועס עליו זה אומר שהוא מאמין איפושהו שהוא קיים כי הוא כועס על משהו?!!
אבל מה אני בתור חברה ( ואני בת לכל אלו שטעו..) אמורה להגיד לבנאדם? זה לא שאני יכולה לשכנע אותו שאלוקים קיים כי אין רע יורד מלמעלה! הוא לא תמים. ואני יחסית בנאדם קרוב אליו שהוא מצפה ממני.....
ושוב תודה לא ציפיתי..תאמת שהתלבטתי אם לכתוב.... )

זה לכפור באמונה בהשגחה של אלוהים על האדם (בצורה מסויימת.)
נניח הוא האמין שה' עוזר במקרים מסוימים והוא לא רואה סימן של ישועה, אז הוא כופר בהשגחתו של אלוקים על האדם.

אבל אם הוא רואה את מהות האל כמשרת לאדם ועוזר לו בעת צרה, אז ברגעי משבר ללא סימני ישועה הוא יעזוב את האמונה באותו אל שהוא בעצם פונקציונר לאדם אם אותו אל לא משרת אותו ממילאהוא איננו. אדם שכפר באל בגלל השואה כפר באל הזה.

האמת היא שהאדם צריך להכיר את אלוהיו לא בגלל פונקציה שממומשת בין האדם לאותו אל. כמו השגחה ועזרה. אלא מחמת שזה האמת המוכחת מהמציאות ומהבריאה.

במיוחד אם הוא האמין לפני כן... אמונהזה משהוא
שטבוע בנשמה שלנו! אא לגרום למישהו להאמין או להסביר אפילו איך.. זה משהו שצריך לבוא ממנו ומהרצון האמיתי שלו

גם לבן אדם מאמין יש לפעמים ספקות ורגועים שהוא לפעמים פחות מאמין

והרגש לא ישלוט על השכל ואז תוכלי לדבר איתו\איתה.

היי(:

קודם כל כתבת ''זה יכול להיות שהוא לא מאמין בכלל?'' אז אין דבר כזה שהוא לא מאמין.

דבר שני,אם הוא חזר בשאלה זה יכול להיות אפילו דרך טובה יותר אחרי זה לחזור להק''בה.

הרבה שחזרו בשאלה,חזרו אחרי זה אל הק''בה אפילו יותר מאמינים.

 

ואחד שממש ההפך מזה.. זה תלוי בבן אדם נראה לי

צריך לעשות את ההבדל בין מישהו שברח והפסיק להאמין כי החיים הרבה יותר נוחים בלי הדת, לבן אדם כזה פשוט צריך להראות לו איך החיים יותר אמיתיים ונכונים וכו' לבין מישהו שבאמת מאמין שאין אלוקים, אותו יהיה כמעט בלתי אפשרי לשכנע..

אז ככה. הבנתי שאני צריכה לתת לו זמן לבד שיעכל את הכל....(כמה זמן זה כבר עיניין שלו.) 

הבנתי שאין דבר כזה שבנאדם לא מאמין.אולי זה מוסתר בתחפושות אבל הוא מאמין.

אולי זה קשה לו לדעת שיש מישו למעלה שאחראי על הכל בגלל שהוא נותן לו רע.......(??)

וזה נכון שמישו אמר כאן שאחרי שהוא יתפקח אז השכל יכנס לתמונה ולא רק שהרגש יתפוס מקום (ותכלס להאמין באלוקים

אחרי הכל זה הרווח היחיד שלנו!!שאנחנו מודעים לזה שיש מי ששומר עלינו ואנחנו יכולים לסמוך עליו..זה משו פסיכולוגי

סתם משו שעלה לי פתאום...)

אז...זה לא אנוכי קצת...? שכאילו הוא בוחר להאמין ברע...(לוידעת איך הגעתי לזה..)

אשמח להבהרות......ושוב תודה לכל מי שנתן לי תובנות.....

שתגובה כזו הכי מוכיחה שהוא מאמין באלוקים. 

הוא מבין שיש מי שמנהל את העולם, ולכן כועס עליו שהוא גרם לו לעבור את מה שהוא עבר.

 

כי אם אין מי שמנהל את העולם, הוא צריך לבוא בטענות כלפי מי שהזיק לו/ עשה לו רע.

@cookie_monster

תהיו נחמדים ותגידו תודה.

תודה לך

תודה!!!

באמת יישר כוח!!!

ובהצלחה בהמשך וזה

יכולים להרויח מבייביסיטר..

אבל בנים יכולים לעשות מלא עבודות פיזיות שבנות לא יכולות..

אפשר מ15-14 בערך גם למלצר.

ואפשר גם למכור כל מיני דברים- כל דבר שאנשים יקנו.

 

אני ועוד חברה הוצאנו עשבים בגינה של החניה.. היה ממש נחמד

40 שקל לשעה..

עבודה פיזית, אבל זה לא בדיוק סיוד..

זה עדיין עבודה של בנים.

בדיוק כמו שחברים שלי סורגים כיפות ומוכרים- זה תחום של בנות. למרות שהם עושים את זה.

אני עושה לשתי בנות בכיתה ג' ו-ד'.

עשרים שקל לשעה.

אני גם ממש נהנית..

שקוראים לזה חונכות... אבל שיהיה...

חונכות זה אומר לחנוך ילד קטן.

לא קשור לתשלום.

את לא החונכת שלהם- את המורה הפרטית שלהם. שונה לגמרי.

זה ההגדרה המילונית, או מה שאתם קוראים לזה באזור?

אצלנו זה חונכות.. אבל זה פחות משנה

למרות שזה גם סוג של התנדבות עם המחירים שלוקחים היום.

אבל תאמת לא בגלל זה אני עושה את זה.. זה כיפ וגם מביא כסף

ללמד פרטני. יש גם המון דברים שילדים ומבוגרים יכולים לעשות ללא כל קשר לגיל.

בעיקרון מעל 16 אפשר להעסיק אותך בכל עבודה בשעות מסויימות מתחת 16 באמת קשה למצוא אבל יש חרדים שיכולים להעסיק אותך במלצרות גם מתחת לשש עשרה...

 

נסו לראות מה מתאים לכל זמן: אולי למכור פרחים בימי חמישי ושישי, אולי עזרה בנקיונות לקראת פסח? 

 

נסו לפנות לבעלי עסקים שאתם יודעים שהם אנשים אמינים וישרים והציעו את עצמיכם, כמו- חנות ירקות למשל.

 

אם אתם גרים במקום עם קהילה, נסו למכור דברים כמו: פיצה ביתית. ואולי גם לעשות 'ערב תיקוני אופניים' ותתקנו פנצ'רים.

 

בהצלחה חמודים!

 

 

עדיף להיות ילדים, כשתהיו גדולים וממילא תצטרכו לפרנס, כבר הקב"ה ינתב אתכם לאן שצריך.

לא היה חסר לי כלום, וגם להורים שלי לא, אבל פשוט בשלב כלשהו נמאס לי להיות תלויה בהם.

יש דברים שלא קשורים לגיל.

רוצים/צריכים לקנות דברים. ולא הכל ההורים יכולים/מוכנים להוציא עבורו.

ובשביל העתיד.. שהוא יכול להיות אפילו אחרי ארבע שנים לטסט.

וגם מבחינה חינוכית - זה בונה את הבן אדם.

עוזר לו להבין שכסף לא גדל על העצים, וההורים שלו עובדים קשה בשביל הכסף - בדיוק כמו שהוא.

עם אתה בקהילה באמת אפשר לפתוח עסק קטן, למכור דברים שאתה יכול להשיג יותר בזול או למכור דברים תוצרת בית...

אפשר לחלק עיתונים או פליירים, לעזור באריזה. 

אפשר לעשות קניות קבועות לאנשים מבוגרים (עם זה קרוב או שיש איזו אפשרות...).

אפשר לעבוד בטלפנית, מכולת או כל חנות. לעזור לבעל עסק. שמעתי גם שיש דבר כזה להיות סוכנים (לא חשאיים;)) של מוצר שמישהו מייבא או ''חברה'' כלשי שמישהו מייבא, תלוי אם יש אצלכם אפשרות בכלל.

אפשר גם אם אתה טוב בעיצוב ומחשבים: לערוך דברים לאירועים קטנים- כמו מצגות, סרטונים וקליפים; לעצב הזמנות או מודעות; אולי לבנות אתרים לבעלי עסקים קטנים או סתם למי שצריך....

אפשר לעשות ''שיעור פרטי''- לעזור לילד קטן בשיעורי בית או לעשות אתו מלאכות, משחקים ודברים מעניינים אחרים- כמו חונכות כזה....

ואם יש משהו כמו: נגינה בכלי כלשהו, ציור, פיסול (אולי בצק סכר...), אנגלית, אלקטרוניקה, מחשבים או כל דבר אחר שאתה יודע ויכול לעשות 'שיעור' לילד (קצת יותר בזול, כי עדיין יש הבדל ממורה מבוגר וזה...). אני מכירה כמה שעושים את זה...

בינתיים זה מה שעלה לי, מקווה שזה עזר...

שיהיה לך בהצלחה

פעם הייתי מנקה את בית הכנסת והייתי מרוויחה 35 שקל 

והניקיון היה גג חצי שעה וזה מעולה בשביל ילדים כמוכם XD

עכשיו כבר אין לי זמן ואני לחוצה בלימודים וכו'...

אני מאמינה שאם תשקיעי תצליחי! גם אני כמוך... יש לי ראש אבל אין לי כח להשקיע...

ולא נורא! בשביל זה יש עוד מחצית! תוכיחי שאת יכולה יותר!

בהצלחה! 

וזה די גרוע... בסך הכל זה לא עושה טוב לפלאפון.
אם אתה לא מצליח לפרוץ את זה אז זה גם חוסם סבבה...
אני הצלחתי לפרוץ אבל לא נראה שתצליח, זה מסובך.
יכול להיות שעדיף סינון של הספק..ק

זה תוקע את הפלאפון?
ואני לא מתכוון לפרוץ..

מסוימים

אתה פשוט בוחר רמה של סינון..ואם יש אתרים שאתה רוצה, הם בודקים אם זה מתאים לרמת סינון שבחרת.
אממ, נראלי זה עולה בסביבות ה- 130 לשנה(לא סגורה עלזה בכלל)

נראליי זהו

לדעתי הסינון של רימון יותר טוב. יש יותר אפשרויות..

המחיר הוא בין 10-15₪ לחודש למשך שנה.

ניתן לבחור בין 3 דרגות סינון עיקריות או לעשות התאמה אישית על כל קטגוריה בנפרד. למשל: סרטים, טלויזיה, חדשות, פייסבוק ועוד.

אופציה נוספת היא להגדיר זמן שימוש מקסימלי - למשל שעתיים ביום. אחרי שעתיים של שימוש התוכנה תחסום כל דבר שהוא לא שיחות או הודעות או אפליקציה אחרת שמגדירים ברשימה הלבנה.

אופציה נוספת זה להגדיר שעות מסוימות בהן יש חסימה של האפליקציות. למשל בין 11 בלילה ל5 בבוקר..

אם יש עוד שאלות - בשמחה.

עד כמה שידוע לי זה הרבה פחות תוקע אתרים מאשר רימון

עוד יתרון הוא שרימון חוסם רק את הדפדפן ונטספארק חוסם את כל המכשיר

ולא הרגשתי שרימון תוקע יותר מנטספארק.

ומה זאת אומרת שרימון חוסם רק את הדפדפן?

רימון לא יחסום אותו ונטספארק כן

ואני לא בטוח לגבי אפליקציות אם רימון חוסם (נגיד אפליקציה של ווינט)

או מאט את הגלישה? או עוד בעיות?

תוקע, מאט, מבזבז אינטרנט וסוללה.

ויש פעמים שמאוד בצדק..., ויש חברות שאין להם...

ויש כאלה שאין להם סמארטפון!!!!!!!!!!!!!

היא חסימה מוגזמת.

אבל החסימה שאתה מדבר..יש בה מלאן רמות וכו'..היא אחלה ממש.

דיברתי על זה עם האיש של נטספארק.

 

פשוט מאיטה את הפלאפון, חוסמת דברים שהיא לא צריכה לחסום, וגם די קל לעקוף אותה עם קצת ידע

אולי לפני למצוא איזה סיפור קשור ולספר אותו.

גם המורה לא יותר מידי יודעת על הדברים האלה.. אני כן מנסה לחשוב על פעולה שתעביר להן את זה בדרך חוויית כמו מעין משל שיפוטי. אם יש לך סיפור אני אשמח ובכללי, גם אם יש רעיון לעוד דרך לטפל בזה חוץ מפעולה ודיבור זה יעזור לי ממש..

אני פעם עשיתי לחניכות שלי משחק כזה... הבאתי כדור מניר כסף ושיחקנו מלא מלא משחקים ואז אמרתי להן שבתוך הכדור יש משהו פתחתי וזה היה ביצה ... ואז  אמרתי שהביצה הזאת היא כמו בלב לפעמים אנחנו צוחקים על מישהי וזה לא בקטע רע הכי בצחוק ... והיא גם מבחוץ תראה שלמה וחזקה כמו הכדור נייר כסף ומבפנים היא נשברת... 

וגם למדריכה  שלי באולפנית דירה איתנו על זה ואז החלטנו יחד איתה ולעצתה שנעשה 3 חוקים שבחרנו יחד כדי שיהיה לנו יחד בכיתה וזה ממש עוזר תלינו אותם על הקיר בכיתה ... ועוד דבר דיברנו על כף זכות שאם נדון לכף זכות אז ברור שלא נריב לעולם כי תמיד נחשוב שבטח היא ממש לא התכונה וכן... 

3 הפעילוית האלה ממש עזרו גם בכיתה שלי  וגם עם חניכות שלי ..שאלצהם הכדור יצר "טראומה" בקטע חיובי כי עשיתי את זה דרמתי ואני חושבת שזה השאיר אצלהם רושם...

אם את צריכה עוד רעיונות אז בכיף 

עשיתי לחניכות שלי מערך של 2 חודשים על זה ...

לי אין חודשיים בשביל מערך כזה לצערי.. בנות כמה היו החניכות? ואני אשמח לעוד רעיונות(:

הן  קטנות כיתה ג .. אבל כמה שזה נשמע לא הגיוני הרגלתי אותם לרמה גבוהה מכתבי יוני וכאלה ... אני מחריכה אותן להיות בוגרות.. בהתחלה הן לא ממש הבינו מה אני רוצה ועכשיו אני עושה להן את אותה הפעןלה שחברה שלי עושה לחניכות שלה בכיתה ט 

ו... עוד משהו .

 

רעיונות בסגנון של מה את צריכה ... משחק .אולי או סיפור ... או פעילות

       

לי ממש קשה לשתף אנשים שאני חיה איתם.....

ואני ממש רוצה להשתפר בזה.........

וזה הקב"ה תשתפי ותדברי איתו! הוא יעזור לך!
יש 3 שותפים באדם הקב"ה,אביו,ואימו.(תשתפי אותם)
אני חושבת שאת פשוט צריכה לחפש מישהי שאת סומכת עלייה,שאמינה,שיודעת ויכולה לתת לך עצות.
את לא יכולה להשאר עם כל מה שיש לך בבטן בלי לספר את מה שמתרחש לך בבטן..
תמצאי מישהי שאת אוהבת אותה,סומכת עלייה.
אני לדוגמא מספרת הכל להורים שלי .
אפילו לפני חברות,אני מדברת רבות עם אמאשלי אני מתייעצת איתה בכל דבר! אני כלכך מחכה לשיחות נפש שלנו! היא היחידה שיכולה להביא לי את העצות שהכי טובות בשבילי!
את חייבת לספר כי אם לא תספרי זה יכול להביא לך דיכאון..כדאי מאוד שתספרי למישהי אמינה ואוהבת .
ברגע שתפרקי את מה שיש לך את תיהי שמחה ולא מתוסכלת .. שיש בעייה כדאי לפתור אותה כמה שיותר מהר.. את תרגישי הרבה יותר טוב שמחה ומאושרת!;)

ה יודע הכל אז למה לומר לו? הוא יודע. וגם אם אני אגיד לו אני לא ארגיש שפרקתי..

ב, אמרתי כבר ובאמת הם אמינות וזה אבל פשוט כבר הרבה פחות נוח לי איתן.. זה קשה.

פעם הייתי אומרת הכל בלי להרגיש רע אבל כבר לא

אולי אם אין משהו שאת סומכת עליו אז אולי יעזור לך לכתוב יומן  או להוציא את הדאגות בדרך דומה או תחת שם בדוי שלא ידעו שזאת את

אולי לקבוע מפגשים אם פסיכולוג יש לו חובת סודיות אז אסור לו לספר כלום לאף אחד

קודם כל אני מזדהה איתך ממש ממש!ואני בדיוק כמוך קשה לי לספר ולהוציא לאחרים ובמיוחד עם אלה

שאני חייה איתם כמו שאמרת.אבל הגעתי למסקנה שאם לא מספרים זה פורץ החוצה מתישהו וזה לא טוב.

זה  קרה לי שפתאום זה התפרץ ונשברתי.אז אני החלטתי שאני אדבר על זה עם מישהי שאני ממש סומכת עלייה.

ממש אוהבת אותה ויודעת שהיא לצידי.תעשי את זה גם!

ולגבי לפרוק מול הק''בה-ברור שד' יודע מה עובר עליי,אבל הוא רוצה שאת תדברי איתו.!שככה הקשר

בין ד' לבניך יגדל והוא יעזור לך.אני פרקתי להק''בה את צרותי,בכיתי והוא עזר לי ב''ה(:

ב''הצלחה רבה אווהבת.ואת מוזמנת לאישי!

יש לי דברים שמתפוצצים לי בבטן ואני פשוט לא מסוגלת לספר אותם!!
אני מדברת עם ה'. אולי זה לא באמת שיתוף אבל זו פריקה. באמת. תנסי.

הקב"ה!!! זה אבא שלך!! תחשבי על הענין...

את גם יכולה אם את ממש נואשת להקליט את עצמך ולשמוע, אולי זה יעזור??

כמו מישהי מהפורום מישהי שלא פגשת מלא זמן ... חברת ילדות... כזו שלא תיפגשו 

זה הרבה יותר פשוט וקל וזה מאוד מקל גם בדך כלל בכתיבה מצליחים להתבטא יותר טוב מאשר בדיבור

שאני עדיין בזה שזה מלווה אותי עדיין

בתקופה האחרונה היה לי איזה סיפור שחברה שלי נאנסה והיה חתיכת סרט וזה...ואני דיברתי על זה אם מישהו מהפורום כאן וזה ממש עזר .. כי אנחנו לא ניפגש לעולם והוא ממש נתן לי עצות טובות ..

ואם אתה רואה את זה .. תודה 

 

אני אסביר

אם את בראש שלך אוכלת הרבה וכשיוצא מדי פעם את נמנעת מאכילה, אז כל פעם שתהיה התלבטות את תחליטי לאכול כי "הפעם לא בא לי להמנע"

אבל אם את בראש של " אני אוכלת קצת" אז הרבה יותר קל לך

מניסיון עם קימה בזמן לתפילה

לאכול בצלחת קטנה, זה לא קשה וזה ממש עוזר! מניסיון...

אם תחליטי שאת באמת אבל באמת רוצה לאכול פחות אז תאכלי פחות זה הכל בהחלטה שלך ובאמת עד כמה זה חשוב לך.

עדיין לא סגורה על עצמי,כשאני אקבל החלטה בעתו ובזמנו ..אפרסם בשמחה בנתיים ממשיכה ללכת בדרך ה' ולהתחזק!
מה שכן הפורום הזה נתן לי המון.. ואני פה רק חודשיים(; שמחתי לשמוע עצות מאנשים טובים

אולי- ורוב הסיכויים- שהיא אפילו לא מודעת לזה..

מתרגלים.. לומדים לא להתייחס..

ואולי כדאי להגיד לה את זה שתנצל את זה לטובה

הוא זבל. זה עולה על העצבים כי מרגישים ליידה נחותים אבל אי אפשר לדבר איתה על זה כי היא די תינוקת... והיא לא מודעת לזה... וגם אם כן היא לא תרצה לשנות אתזה... קיצור, לומדים להתעלם

הרבה צרות עין
סליחה שאני אומרת את זה