פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 742)

יורים בך, עושים שורה שלך בלך הבן שלך הבת שלך הוריך וטובחים אחד אחד, שורפים אותך עם ספוגים מלאים מים כדי שיותר יכאב... איך??

כוחות נפש עצומים.. אבל מה שקשה לי הוא שאני מכירה את המשפחה מקרוב..ושרוב הילדים נשברו מהמוות של האמא..קשה להגיד שהם עמדו בניסיון..אז עוד ניסיון? זה כאילו עוד מכה, ועוד מכה...
קשה לי להבין את זה.

חבר של אח שלי...

כמו שאת יודעת אני מכירה את הבת שלהם(היא איתי בכיתה) וכשמענו על זה התאספנו כל הכיתה..
ושאלנו למה? למה דווקא להם? מה ה' רוצה?
ואין לזה תשובות!
אנחנו לא יודעים את דרכי ה', אבל יודעים שהוא יודע מה נכון עבורנו, וכמו שאמרת אם ה' מעמיד אותם/אותנו בניסיון הוא יודע שנצליח לעבור אותו..
זה קשה, לא ניתפס ולא נורמלי, אבל אלה החיים וצריך להמשיך למרות הכל..
בחודש האחרון העלנו הצגת שביעית ההצגה הזאת עסקה בהתמודדויות של נוער בחיים(ריבים עם הורים, חבר, אלכהול וכו') בהצגה נגענו גם במוות.. אני לא יפרט על מה ההצגה אבל אותו בת שאבא שלה נפטר שיחקה חברה תומכת של מי שמיתמודדת והיה להן דיאלוג בהצגה על התמודדות, והיה לה קטע שהיא אומרת "את יודעת מה הייתי עושה בשביל לראות את אבא שלי עוד דקה אחת? אבל למרות שהבית שלי מתמוטט לי מול העיניים אני לא זורקת הכל אני מתמודדת"!
כשהמחנכת שלי הודיע לי על זה בשישי בבוקר, ישר עלה לי המשפט שלה מההצגה.. (גם בהצגה עצמה היה לנו קשה שהיא עושה את זה כי אמא שלה נפטרה) ואחר כך שדיברנו על זה הכיתה חשבנו אולי בכוונה ה' נתן לה להציג את זה בהצגה, ואולי זה היה רק הצגה אבל ה' בא ומנסה אותנו בחיים האמיתים, זה קל לדבר קל להציג אבל איך לוקחים את זה לחיים האישים שלנו ולאו דווקא בעניין המוות אלא בכלל כל ההצגה הזאת,
האם כשיש לנו ניסיון/קושי/מחסום בחיים אנחנו מתמודדים? או פשוט זורקים את הכל?
תאמינו לי שזה קשה וקל לי לדבר אבל בתקופה הזאת עברנו תהליך של קבלת החלטות איך אנחנו חיים את החיים שלנו? למה? וכו'
ביום חמישי האחרון היה לנו מעגל בכיתה של מה לקחנו מההצגה? והאם זה עשה לנו טוב? (אחרי שבוע עמוס וקשה)
והיה הרבה קולות של קושי של קשה לחזור ללימודים, להדרכה, ועוד אבל החלטנו ככיתה שלא מרפים שממשיכים לאט אבל עם כוח ופיתאום עוד ניסיון מה'..
אני לא יודעת מה יהיה, אבל יש קושי ואנחנו נתגבר עליו ב"ה.
יש משפט שאומר "שהגלים מתחזקים החזקים מתגלים" אני מקווה שניתגלה כחזקים שיודעים לעמוד בגלים חזקים ובמשברים ושנדע לצאת גם מהגל הזה.
מקווה לבשורות טובות!
סליחה על האורך..

בס"ד

 

הבן שמתחתן לומד בישיבה של גיסי .

 

דבר שני-

ואם זה נראה לך ניסיון קשה זה אומר שהם לא יכולים לעמוד בו?

עם הניסיון באים הכוחות.

אני לא רוצה לדמיין מה עובר על המשפחה הזאת,

אני מקווה שאף אחד מאיתנו לא ייאלץ לעמוד במצב כזה,

אבל אני מקווה ומאמינה שיהיו להם כוחות לקום ולהמשיך.

ראיתי מישהו שרושם שמשפחות לא צריכות להיהרס בגלל שכול, ולהפסיק להגיד שהן מסכנות.

ומישהו ענה לו שזה לא הולך ככה. 

משפחה שכולה חייה יכולים להיהרס, הכל תלוי בבחירתה.

אבל לנו אין רשות לשפוט אף אחד.

אני לא יודעת אם הם יצליחו לקום ולהמשיך הלאה,

אני מאוד מקווה בשבילם שזאת תהיה בחירתם.

בחירה של החיים למרות, ואולי בגלל, המוות.

 

ואיך זה נפל דווקא עליהם?

כי ה' רוצה שזה ייפול דווקא עליהם.

כי יש לו סיבה שאני לא יודעת אותה,

כי יש לו מטרה.

כי זה הדבר שיוביל אותם למקום הכי נכון להם כנראה.

או כי האבא סיים את תפקידו בעולם, 

זה גם סוג של סיבה.

 

ואיך הם ייצאו מזה?
עם המון תמיכה,

המון אהבה,

והמון המון אמונה.

מקווה שלא יחסר להם שום דבר מזה..

 

יהי זכרו ברוך.

ברוך דיין האמת.

לא צריכות תירוץ כדי להיות, הן ראויות להיות מצד עצמם.

לדוג'-זה שאנשים יחיו ולא ימותו, לא צריך לזה תירוץ, וכן זה שיעזרו לאנשים אחרים ולא יתאכזרו אליהם, זה דבר ראוי וטוב מצד עצמו.

כמו כן ראוי שאנחנו נעבוד את ה' גם אם אין לנו כלום ואף אם חיינו מרורים וסבל, כי לא מוותרים על דבר טוב אחד בגלל שחסר לך דבר טוב אחר.

אם כן ודאי שאפשר לעבוד את ה' בשמחה גם כשהחיים קשים, אלא שככל שהחיים קשים יותר, ככה צריך יותר גבורה, כדי לא להשבר מהדברים הרעים שסובבים אותך, ולהצליח לזכור את הטוב שבעבודת ה', למרות שאתה מרגיש גם הרבה דברים רעים.

הקושי נובע מזה, שכמו כל כח גופני ונפשי שמתנוון מחוסר שימוש, ככה גם השמחה נחלשת כשמשתמשים בה פחות, והאבל והכאב גדלים, וממילא יותר קשה לאדם לשמוח בעבודת ה', כי אע"פ שזה דבר טוב, יכולת השמחה שלו בדברים טובים יכולה להחלש מהמאורעות הכואבים שעברו עליו. ופה נצרכת גדולה, לשמור על כחות הנפש בבריאותם, וגם גבורה, להלחם על הדברים שאתה יודע שהם טובים, גם כשקשה לך לשמוח בהם.

ותודה על התגובות הנפלאות והמחכימות בשאר השרשורים

מה שלא הורג מחשל-זה לא רק משפט יפה

בס"ד

 

אני לא ממש מבין את השאלה שלך.

את סיפרת סיפור. סיפור מאוד עצוב וגם טרגי, אבל לא תיארת ניסיון.

אנחנו יודעים שאם הקב"ה מנסה את האדם ממילא ברור לנו שהוא יכול לעמוד בניסיון. אבל מה הניסיון? האם הם יבעטו ויכעסו על הקב"ה? האם הם ימשיכו לתפקד כמשפחה? הרי ניסיון יכול להיות גם לאלץ את האדם לחטוא ולראות האם הוא יחזור בתשובה אח"כ.

 

כמובן שאין ביכולתנו להבין למה החליט הבורא מה שהחליט. אבל אם נעבור על האפשרויות שאנחנו יכולים לנסות ולחשוב עליהן, נראה שאולי באמת יש פה ניסיון לאותה המשפחה, אבל אולי אין פה שום ניסיון, והסיבה למה שקרה היא חשבון רחוק יותר שעכשיו אנחנו לא יכולים לראות אפילו את תחילתו. אולי אפילו מדובר על ניסיון לאנשים מסביב, האם הם יהרהרו אחר מידותיו.

בס"ד

 

לכל מקרה שקורה בעולם יש תוצאות. חלקן שמחות וחלקן עצובות.

בכל מצב בו עומד האדם, יש לו התלבטות איך לנהוג.

אבל השאלה היתה על ניסיונות.

 

ההגדרה של ניסיון היא- הקב"ה מעמיד את האדם במצב שבו עליו לבחור בין אפשרויות פעולה כאשר בחירה מסויימת היא "עמידה בניסיון" ואחרת היא "כישלון".

 

 

לא כל קושי הוא "ניסיון". כפי שציינתי, לפעמים הקב"ה מעמיד את האדם במצב בו הוא בטוח "ייכשל" על מנת להעמיד אותו בהתמודדות עם המצב שלו אחרי הכישלון. בנוסף, יש התמודדויות שאין בהן עמידה מול כישלון כי הן רק תוצאה צדדית ממהלך גדול יותר.

 

לסיכום. לא המעטתי בערך ההתלבטויות וההתמודדויות שיש למשפחה ולילדים. רק עניתי ישירות לשאלה.

 

ולהתגבר לבין ליפול לייאוש...

הסיפור שהיא סיפרה הוא ניסיון עצום לכשעצמו....

פורומאים יקרים,

 

עליי לציין כי ראיתי את כל הדיון הנ"ל והזדעזעתי נוכח העובדה שחשפתם פרטים כל כך אישיים מהמקרה המצער של המשפחה הזו. אני מכירה מקרוב את המשפחה ויש פרטים שלא ידעתי אלא רק ממה שכתבתם כאן אז הדיון ממש לא לעניין,ובטח שלא הייתם צריכים לרדת לפרטים הקטנים! אתם מנהלים דיון על אנשים אמיתיים שיכולים להיכנס ולקרוא את זה וכמו שציינתי, קחו אותי כדוגמא. אתם רוקדים על הדם של המשפחה במסווה של דיון אמוני ואני דורשת ממנהלי הפורום להסיר את הדיון הלא מכובד הזה במיידי.

 

בתקווה לבשורות טובות יותר.

 

בס"ד

 

הבהרנו מספיק פעמים שבקשות למחיקה\עריכה\נעילה\אחר מתקבלות אך ורק באישי.

וגם פה אני עומדת על כך.

 

ובנימה אישית- אני גם יודעת מי המשפחה ובמחילה, לא ראיתי פה משהו לא מכובד.

אף אחד לא מנהל דיון על המשפחה, מנהלים דיון על השאלה העקרונית שהיא העלתה שנבעה מתוך המקרה הזה..

אם יש הודעות ספציפיות שאתם חושבים שלא נכון שיימצאו כאן בהחלט ניתן ללחוץ על דווח ואפילו לפנות באישי.

א. זה באמת שאלה קשה, וזה שזה כואב לך זה נכון וטבעי כי אנחנו בני אדם ולפי הטבע שהקב"ה ברא אותנו אונחנו לא מסוגלים להבין לא טבעיים=אלוקיים בשכל האנושי שלנו בצורה שתספק אותנו... (קצת פילוסופי אבל נכון..)

וצריך לשאול את הקב"ה גם שאלות קשות (רק כמובן בענווה גדולה מתוך הבנה עמוקה מה המקום שלי כבשר ודם מולו...)

ולהתפלל עליהם שיהיה להם קל יותר ושלמרות כל הצרות הרבות הם יהיו חזקים, מאמינים, שהקב"ה ידאג להם שיהיה להם רק טוב ושלא ידעו עוד סבל וכו'...

 

ב. זה באמת דבר שקשה לנו לתפוס בשכל אבל זה נכון גם אם קשה לנו מאוד להבין את זה...

הקב"ה לא מעמיד אדם בניסיון בלי לתת לו את הכוחות להתמודד איתו....

 

(ב קצת חוזר על א אבל היה לי חשוב להוסיף...)

 

הקב"ה באמת עושה הכל רק לטובתינו! רק כדי שיהיה לנו טוב בגלל שהוא אוהב אותנו אהבה אלוקית אינסופית!!!

אנחנו צריכים להתפלל אליו ולבקש ממנו שיאיר את עיננו שנזכה גם לראות ולהבין איך כל מה שהוא עושה זה לטובה- שנרגיש את המתיקות של הטוב שלו...

 

בהצלחה והמון כוח!!!!

צודקת. הניסיונות שבני אדם צריכים לעבור, מהדברים הקטנים שעלולים לעצבן ולחרפן אדם ועד האסונות הגדולים ביותר, הם אכן דברים קשים מאד, מקשים מאד את עבודת ה' ואת כל ההתנהלות היהודית שלנו בעולם הזה. 

אז למה? בשביל כל הסיפור הזה?

קודם כל - אין ניסיון שהאדם לא יכול לעמוד בו. 

כל נסיון שהקבה מביא לאדם - הוא (הקבה!) מביא לאדם כח ואנרגיות להתמודד עם המקרה. 

אנו לא יודעים חשבונות שמים, אך אפשר להבין שאדם שחוטא הרבה ומתנהג בצורה נוראה ומצפה לנסים או לטובות וברכה מהקבה, שישכח מזה. האור האדיר והברכה הגדולה של הקב"ה לא באה מתוך חטא ורע. 

אנו מאמינים שכאשר אדם מקבל ניסיון הוא צריך לדעת להתמודד איתו, משום שאחרת, איך היה מקבל את הנסיון?!

צריך לסייג ולומר שאין ללכת לכל אחד שלא עמד בניסיון ולומר לו "הא, אתה גרוע, אתה בעייתי, אתה טועה", משום שאיננו יודעים האם כל דבר שקורה הוא ניסיון בפני עמו או חלק מניסיון גדול יותר.. בקיצור אין אנו יודעים חשבונות שמים.

עוד דבר, אפשר לראות שהרבה אנשים מצליחים לצאת מהדכאון (אם בכלל היה להם) והרבה שלא, כלומר - התמודדות רגשית היא אכן לא דבר פשוט.

בכל מקרה, אחרי כל ההסברים, כאשר נפגוש אדם כזה שסובל ייסורים קשים, נוכל להבין אמונית את העניין, אך רגשית-מעשית, אנו חייבים לחבק אדם זה, להשתדל ללמוד ממנו ולהמשיך, רוצה לומר- העבודה הגדולה היא סגירת פינות אמונית. הרגש? יבוא בעקבות זה. 

בחיים לא הייתי בחתונה כל כך שמחה!!

הדעה של הקב"ה זה הקב"ה עצמו (רמב"ם הל' יסודי התורה ב' יג').

אם היינו יודעים את דעותיו של הקב"ה היינו הוא עצמו.

לצערנו יש מקרים רבים מצערים.

ומאידך יש עוד יותר הרבה על מה לשמוח.

יש עליות ויש ירידות.

אנו צריכים לעבוד אותו בכל מצב.

זוהי מעלתנו.

תשמחי במה שיש לך
ואם את לא רוצה להראות אל תראי זאת החלטה שלך
לא צריך לעשות מזה עניין

ת

את יכולה לבקש מהמזכירות אצלך בביה"ס שידפיסו לך תעודה חדשה. הם עושים הזה בשנייה. [גם לי פעם הדפיסו תעודה חדשה בגלל טעות בתעודה קודמת].

 

והציונים שלך יפים מאוד. באיזה כיתה את? כשתהיי בכיתות הגבוהות של (י-י"ב) ציון כמו 90 יכול להיחשב עבור הנבחן (מבחינת סיפוק) כמו ציון 100.

חח וזה מה שיפה בה...חח
בעיקרון אני חושבת שזה אופי אבל במידה הקיצונית שלו לי יש את הצד השני הקיצוני על הסקלה זה לא בריא ... צריך לעבוד על זה... בוא נגיד שעוד לא הצלחתיי... ואולי זה לא בר שינוי.. אבל זה מפריע; אצלך זה התמרמרות על דברים שנראים פעוטים ולא פורםוציונאלים יחסית לאחרים.אצלי זה אמפתיה שיחסית לא נראת פורפורציונאלית לאחרים גם... בעיה

גם אני הייתי ככה. בדיוק.

תתעודדי, אחותי, זה עובר די מהר

גם אני עם ממוצע ציונים כנו שלך בערך. (השנה אני לא יודעת כי עדיין לא קיבלנו תעודות אבל כך היה ב"ה שנה שעברה)
וזה לא ככ נורא. (זה מעולה!)
הרבה אנשים היו רוצים להיות במקומך.
תשמחי במה שיש לך....
תמיד תהיינה הבנות האלה שירצו לדעת כמה קיבלת. תשאלי אותן
"למה" והן יגידו
"סתם" אז תשובתי היא-
אם זה "סתם" אז "סתם" לא בא לי להגיד לך לא הכי יפה אבל רק כך הן מרפות...
ומסכימה עם מה שאמרו -

תרגעי נשמה! את במצב נהדר!
רק תדאג לשמור על הציונים כי שנה הבאה מתחילים לוגים וכל מיני עבודות....
ואם בא לך להכנס ללחץ תלחצי מכיתה י'"א.
אהל עדיין זה עוד רחוק
סתם.... זה לא מלחיץ כ"כ לפי מה שאמרו לי

הממוצע ירד בנקודה..

למה להילחץ מנקודה?

מה אכפת לך שיראו את התעודה אם היא טובה כ"כ..? :/ זה לא שאת משוויצה או משו..הם מתעקשות וחוטפות לך מהיד..למה להתעצבן? תשמחייי

מבאס, אבל כולם עוברים את זה איכשהו

רק עושות לך יותר רע.. למה כולם עוברים ואני לא מסוגלת?! למה לכולם יש לפחות מקצוע אחד שהם טובים ולי לא ממש??

להרגשה שכולם מצליחים ורק אני דפוקה ונכשלת שוב ושוב ושוב.
גם לאלה עם ממוצע 98 יש שבירות כאלה. וזה בסדר

הלוואי שהייתי יכולה לומר משהו שבטוח יעזור, אבל גם אני שם ;)
אז בינתיים
ותזכרי, זה הכל אמונה ועין טובה (על עצמך בעיקר!) אין ייאוש

וכל היתר פחות מצליחים בו אבל זה לא אומר עליהם שום דבר

אגב, ההכנסות אחר כך לא קשורות בשום אופן לאיך הצלחת בבית הספר 

ואז זה ההכנסות בעקיפי...

מביזנס וסתם יצירתיות

 

 

זה מעצבן שכ"כ משקיעים ולא מצליחים !!

בבית ספר אתה לומד להשקיע

בבית ספר אתה לומד להסתדר עם אנשים

בבית ספר אתה לומד הררכיה

בבית ספר אתה לומד משמעת

בבית ספר אתה מקבל השקפה יהודית ושומע שיחות מרבנים

בבית ספר אתה יכול גם לפעמים להנות משיעור בהסטוריה או בחומר אחר שאתה אוהב...

אל תחשבי בכלל על הציון בסוף תנסי למצוא איזה מקצוע את כן אוהבת ופשוט להנות מהחומר שאת לומדת:

אולי זה נביאים? אולי הסטוריה? אולי מדעים?!

 

לקבל ציון טוב במבחן זה משהו נחמד אבל לא רק בזה נמדדת ההצלחה שלך בבית הספר

ובוודאי לא ההצלחה שלך בחיים 

 

 

אני נגד לימודי חובה. בדיוק בגלל מה שאת אומרת כאן. אני מפחדת להרוס לך עוד יותר אז לא אגיד את הפיתרון שלי, אבל בעיקרון (והאמת? זו בדיוק מה שמלמדת אותנו השמיטה)- תרפי. אל תעשי חמש יחידות בהכול, מותר גם לעשות שלוש. לא צריך ללמוד למבחנים קשה, אפשר להבריז קצת, אם נותנים הרבה שיעורים- אפשר לעשות שתי שאלות מכל נושא. להרפות. להירגע. להשלים בגרויות תמיד אפשר.

רק מה את עושה במקום?לא שווה להגיד 'די, נמאס, אני לא עושה' ובמקום זה לשבת בבית משועממת... וזה לא קל, ואני גם חושבת על זה בזמן האחרון וקשה מאוווווד ליישם.. אבל זה עקרון טוב, שאיפה, שמה שאני מחליטה לעשות זה לא מתוך פשרה או כדי לא לעשות משהו אחר, אני בוחרת והולכת עם זה עד הסוף....

וזה נראה יפה וברור, אבל זה קשה!!!!!!!!!!!! מאודדדד קשה!!!!!!!!!!!! אבל נכון לדעתי. סוף פריקה.

אני אדם שלא זקוק להרבה בשביל להעסיק את עצמו

אבל כל אחד ומה שהוא אוהב.

אפשר לקרוא ולכתוב ולצייר ולבשל ולטייל ולעשות קנות ולסדר את הבית ולצאת להתנדבות קבועה או לא קבועה ולבקר אנשים שזה משמח אותם.

אדם שלא לומד כי זה לא עושה לו טוב אבל כן רוצה לחיות את החיים במלואם כבר ימצא מה לעשות

מתסכל.

לזקור במה את כן חזקה

אז ככה;
בסוף הבחירה היא אצלך מה לעשות בשנים הקרובות אבל את צריכה לדעת לקראת מה את הולכת..
קרוב לודאי שאלו יהיו האופציות שלך אם את בוחרת לא להשקיע בלימודים:
1. להשלים בגרויות ופסיכומטרי ורק אח"כ לגשת ללימודי תואר.
2. לוותר על זה ולהיות קופאית/סדרנית באיזו חנות.

אם בחרת באופציה הראשונה אז תדעי שכ"כ תצטערי על השנים האלו בעתיד כי להשלים בגרויות זה לא קל כשאת כבר יוצאת לחיים.. את צריכה לממן את הלימודים ואת צריכה זמן כדי ללמוד וכח ומוטיבציה.. את כל החומר שפיספסת במשך 3-4 שנים תצטרכי להשלים בזמן קצר וזה ממש לא קל במיוחד לטיפוס שלא משקיע בלימודים.

אם בחרת באופציה השניה אז תלוי מי את. אם את אדם פשוט, טיפוס לא שאפתן ולא מהחכמים אז יש מצב שיהיה לך טוב עם הבחירה אבל אם את לא כזאת אז גם נורא תצטערי וכנראה שתלכי לכיוון של השלמת בגרויות וכ"ו..

וקצת מהניסיון שלי:
בגילך היתה לי בעיית קשב וריכוז שלא הייתי מודע אליה ולא יכולתי להתרכז. לא הצלחתי בלימודים..
הייתי צריך מכינה להשלמת בגרויות וקרעתי את עצמי. וזה לא היה פשוט בכלל. היינו 40 במכינה רק 20 עברו אותה כל השאר נשרו.

ואולי יהיה לך מזל ותצליחי להקים עסק בלי תואר ובלי בגרויות אבל לא הייתי בונה על זה.. יש היום תחרות קשה ועל כל עסק שנפתח יש עשרה שנסגרים.

בקיצור... ת'ינק אבאוט איט
קחי כמה ימים ותחשבי עם עצמך על ההשלכות לפני שאת ממשיכה הלאה.
ותהיי אמיצה לקבל החלטה ולעמוד בה!

מזדהה+++++

 

 

 

 

שלי אבל זה קשה ברמות מטוווורפות!! זה כמעט בלתי אפשרי אצלי נראלי אני יעשה אבחון יתנו לי את כל ההקלות שאפשר עם סכל שכזה

תפקידים של מורות, מטפלות ואחיות - איפה הייתם מדרגים אותם בהקשר של פקידות/קופאיות/סדרניות בחנות?

מקצוע שנותן הכנסה אמידה, מקצוע שבעז"ה אם הגיע לדרגתו מאוד אשמח לפי מה שהבנתי זה לא כ"כ הרבה בפסיכומטרי הכל יחסי

בחור מוכשר ומדהים שאני מכירה צריך להדפק כי לא הולך לו בחברה? כל אחד ובעיותיו.

החיים שלנו מורכבים מהמון תחומים, בחלקם אנחנו טובים יותר ובחלקם פחות, וצריך לדעת לקחת את הדברים ברצינות אבל לא קשה מידי.

יש אנשים שכל החיים יצליחו בלימודים, ויש כאלה שכל החיים לא. יש כאלה שתמיד יצליחו חברתית, וכאלה שתמיד יהיו בצד.

כמעט כל דבר אפשר ללמוד רק בסוף הלימודים. בקורסים או בעצמך. מי שרוצה ללמוד עדיף שילמד בבית ספר אבל מי שלא רוצה יוכל להשלים אחר כך

ככה שלושת רבעי מהבעיות אינן

 

מתי שלא שומעים חדשות בעצם מתעלמים מהמציאות..!
..

גם קולה ומשחת שיניים בטעם מנטה עושה את אותו הדבר.

ד"א- ממש לא ממליצה לנסות את זה.

סיפור אמיתי על ילד משועמם שניסה לשתות הרבה קולה ואז אכל קצת משחת שיניים בטעם מנטה כדי לבדוק מה קורה, קיצר, התסיסה גדלה וגדלה עד שהיא חסמה את הגרון שלו והוא הובהל לטרם במצב אנוש, הוא ממש נחנק, עוד דקה והוא לא היה בחיים!!

 

בהצלחה!

בתור תנועה הם צריכים להוציא המון אישורים, הם צריכים אישור טיול ומאבטחים עם נשק ופרמדיקים והסעות ומלא מלא דברים חוץ מזה הם גם צריכים לשלם לעובדים של התנועה באותו היום בסופו של דבר זה מסתכם בהמון כסף והסכום ששילמת הוא אחרי סיבסוד.

משהו אדייר...

בס"ד

 

ללמוד תמיד טוב, ואם לא תצליחי, תוכלי לגשת שוב בשנה שאחרי.

אחר כך תיגשי גם ב- י שם המצב יהיה טוב יותר וגם ביא יהיה לך זמן לגשת עם כל הכאילו בגרויות וגם ביב יש המון זמן לגשת
הכי חשוב זה ללמוד לשמה
וגם בין החידונים ללמוד כל יום מספר פרקים

כי אני רוצה להיפגש איתו אבל הוא רוצה שאני אגיד לו מראש על מה אני רוצה לדבר וזה לא משהו מוגדר ואני מפחדת שהוא לא יסכים אז אולי עדיף כבר לעזוב אותו בשקט וזהו

יש דודים שם מספיק?! חחח אני ינסה לברר... לא נראלי שהם ממש ידעו אבל יש את מי לשאול

אבל להיות גם חלק מהישוב ומהנוער..אז אני צריכה קצת פרטים! (:

זה יישוב דתי מאד!

יש שם תנועת עזרא.. והנוער שם ממש פעיל

 

בס"ד

 

מזל טוב מזל טוב!!

עד 120 עם כל הברכות שבעולם

מוסיפה לרפו"ש:

- ברכה יהודית בת גיטל.

- גרשון אברהם בן דבורה בריינא.

לא הבנתי תשאלה, וכן- אבל אז זה להגיד "בזכות ספר"... ולא "בזכות 5 ספרים"...

 

 

​

• לא-מ
• מא-נ
• נא-ס
• סא-ע
• עא-פ
• פא-צ
• צא-ק
• קא-קיב
• קכב-קל
• קלא-קמ

 

 

 

 

 

 

​

• לא-מ
• מא-נ
• נא-ס
• סא-ע
• עא-פ
• פא-צ
• צא-ק
  
  
  והנה שיר לכבוד שבת- של קבלת התורה...
  
  לצפיה ב-YouTube

• לא-מ
• מא-נ
• נא-ס
• סא-ע

• לא-מ
• מא-נ
• סא-ע

@מרב.