פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 839)

וואו כבר יום חמישי??? אני מרגישה כאילו זה יום שלישי....

• מא-נ
• נא-ס
• סא- ע
• פא- צ
• צא- ק

• מא-נ
• נא-ס
• סא- ע
• צא- ק

אם מסיימים ורוצים- אפשר לנסות לפתוח ספר נוסף!!!!

חברים יקרים- הצלחנו יחד "לקרא" ספר שלם!

מתוק מדבש!!

נזכה כולנו להרבות נחת רוח
ולקרב אתת הגאולה השלימה!
במהרה אמן!!
תודה רבה לכל המסייעים
יבורכו מפי עליון איש איש לפי כבודו ומעלתו
במה שצריך
לעבודת ה'
יתברך!!!!

אז פשוט לשלוח שוב? מרגישה מפגרת כי שלחתי לו כבר כמה פעמים אם אפשר הלכה יומית והוא לא שלח

לא יודעת האם אתם מכירים את המס' אין לי מושג בדיוק מה זה אומר ההודעות האלו, מה היה ומה אמור להמשיך.
רק קצת צרם לי שככה מעבירים מסרי פלא' למס' שאומר שהוא הלכות יומיות.

המלצה שלי- אם אתם לא מכירים את המס' קודם תתקשרו לשמוע את הבן-אדם!!!!!!

כמו שאמרתי אני לא יודעת הרבה פרטים על זה, אם המס' הוא של מישהו שקורא את זה, או המפרסם, או של מכר טוב, בבקשה לא להעלב!!!! ממש לא אישי!!!! רק כדאי לזכור שזה מקום וירטואלי ולהיות זהירים!

הבעיה לא נפתרה אז מי שמוכן לתרום 10  ש"ח בחודש בשביל זה (ויש לו כרטיס אשראי9,) שיבא אלי לאישי דחוף.....

לאחרונה גם עוברות אצלי את אותן תחושות.

ואת מתארת כ"כ מדוייק.

מדהים איך באת בדיוק בתזמון כזה מושלם עם הקטע הזה.

רק אם באלך, מוזמנת לאישי, יש לי לא מעט דברים לומר לך

נגעת בי באחד המקומות היותר רגישים...

האמת המוחלטת שווה את הקושי הגדול הזה???

זה כמו חזרה בתשובה-ככל שמתקדמים השלבים נהיים יותר ויותר קשים

כשהאדם מחפש מה יש לו בחייו, הוא מגלה שבעצם אין לו כלום, כי אמנם יש לו הכל, אבל הוא לא מחזיק את זה אצלו, זה מרחף איפושהו באויר.

אחת הבעיות הכבדות ביותר בדורנו היא העובדה שהעולם המעשי ברובו משועבד לחוקים שכמעט א"א לזוז מהם (בעיקר מסגרות מסוגים שונים), בעוד העולם הרוחני מתפתח בצורה מדהימה, אבל בצורה של מגדלים פורחים באויר. במיוחד כל הדיבורים על תורת הסוד שלא באמת אומרים לנו כלום.

בימינו כבר כשילד מגיע לגיל 3, הוא משתעבד למסגרת שבה הוא צריך להתנהג על פי חוקים מסוימים, והמסגרת רק הולכת ומתהדקת עד גיל 18.  גם בהמשך החיים, אנחנו משועבדים להמון המון ביורוקרטיה על כל צעד ושעל, המון מנהגים, המון מוסכמות חברתיות שא"א לשנות מהם. הכלא הזה כמעט לא משאיר לאידאלים מקום לפרוח. (כאן ברצוני להוסיף הערה חשובה-אל לנו להאשים אחרים בבעיותינו. כי הבעיה האמיתית היא בתוכנו, וזה התפקיד שלנו להתגבר על הבעיות האלו. גם כל הדברים האלו שנעשו-נעשו מתוך כוונות טובות לשיפור העולם, והכשירו את הקרקע להמשך הדרך, ככה צעד אחרי צעד נגיע למטרה.)

כשהאדם פוגש את האמת, את האידאות, בצורה כזו שהוא יודע שאין בו הכוח לממש אותם הוא מפחד, הוא יודע שהוא עומד מול דרישות שאין לו סיכוי לקיימן, הוא מוכרח להמשיך, אבל הוא מרגיש שהוא ממשיך לאבדון, להבלע בתוך הכלום.

עלינו לנסות להבין את המשמעות המעשית של האידאלים בצורה נכונה ולא מרחפת. להתרגל להסתכל על רעיונות בצורה מעשית. (למשל-במקום לדבר המון דיבורים מלהיבים על בין אדם לחבירו, לחשוב איך ממשים את זה, ולא בצורה שתוציא את ההתלהבות אלא בצורה שתממש את האידאל, שזו הסתכלות שונה מאוד, ודורשת הרבה מחשבה. מחשבה על איך בעצם אנחנו רוצים שתראה החברה, מה צרך להיות המקום של גמילות חסד בחברה, איך צריכה להיות בנויה מידת החסד באדם ובציבור באופן כזה שלא תעודד קבצנות ונצלנות מיותרת מחד, אך לא תשאיר מישהו שחסר לו. באופן כזה שאנשים יוותרו אחד לשני ולא יריבו, אבל לא יצטרכו לסבול אחד מהשני כדי לא לריב, איפה עובר הגבול, מה הכללים המדויקים?)

לצערי, גם אני נתון באותה בעיה. בשם ה' נעשה ונצליח.

ואגב, במובן מסוים, הנהגות בריאות על דרך הרפואה, הם כעין בסיס ליצירת הכח הנפשי הזה.

זה לא שהיא לא אמיתית. פשוט לא על זה נבנית אהבה.היא נבנית על דברים אחרים יותר עמוקים.

אהבה שיש בה קיטש,הקיטש הוא חלק קטן מאהבה האמיתית הכוללת.

מקווה שהסברתי את עצמי שתוכלי להבין.אם לא,מוזמנת

בהצלחה.

אם בנגיעה או רק בדיבורים... בדיבורים הוא מראה על אהבה זה דבר כייף ונחמד לשמוע אותו בדרך כלל. לכן לדעתי במינון סביר במערכת יחסים סבירה של מתבגרים זה דבר טוב! ובכלל לא הורס את האהבה..

בבקשה!

אם תוכלי לפרט לאיזה גיל ומה את פחות או יותר מחפשת זה יכול לעזור לחבר'ה לעזור

יכול להיות יצירה, משחק שווה [שמכינים..] להרבה ילדים.. בין גילאי 4-12.. כמו סולמות וחבלים ענקי כזה וכאלה..
פשוט שיהיה בנושאי ירושלים..

חיפשת באינטרנט?

רק חושבת שזה לא שטויות זה מה שהם מרגישים כרגע כי קשה להם. ונדמה להם שהם לא מסוגלים יותר.

זה לא שטות.

תשמחי שזה רק רגעים. ושב"ה זכית רוב הזמן כן להאמין בזה.

בהצלחה.

(במוזה עכשיו של לענות תשובות קצרות וסתומות )

אבל הפורום הזה הוא לחבר'ה שמחפשים ישיבה.

אפשר להחיות את הפורום ולהפעיל אותו מחד

אשמח לעזור!

לא יזיק אם היה עוד אחד,הפורום שלנו הוא פורום סגור .

אם היה אחד פתוח זה היה נחמד

כל מקרה לגופו..

מוזמנת לאישי אם את רוצה...

אבל אם את בת 23 עדיף לך לעבור לפורום "צעירים מעל עשרים" שמתאים לגילך...

כאן יש רק בני נוער.

כולנו מחפשים את עצמנו בצורה כזו או אחרת ,

אתה לא לבד

עניין של זמן עד שכל אחד יגיע למקומו

בהצלחה!

אממן שנזכה!

צריכה את התזכורות האלה מידי פעם.

וזה כ"כ נכון מה שאתה אומר על הדברים הקטנים.

הם כ"כ חשובים. ובכלל - לתקן את עצמנו כמה שאפשר. תודה!

לשמוע את זה ממך,ב"ה!

בעז"ה שנזכה-"לתקן עולם במלכות שדי" מתוך הרבה שמחה ואמונה

וזה גם לא רע. 

זה מיוחד, נקודה.

אבל הלב... מה לעשות, לא תמיד מקבל אתזה.

מכירה את ההרגשה מקרוב.

בס"ד

בכל תחום, למירב שאנחנו יכולים להפיק.

במילה יותר פשוטה- למצוינות, כל אחד לפי המצוינות שלו.

כאילו..פשוט שכל אחד למקסימום האישי וכו׳

אבל להגיע אליו..שם מתחילים להסתבך, או אפילו לפני כן, אם נדייק-

למצוא איפה אני צריכה להשיג את המצויינות שלי. במה עלי להשקיע את כוחותי.

בס"ד

השאיפה שלנו היא למצוינות אישית.

היא לא שאלה על הדרך ולכן לא הגבתי על הדרך .

גם לא אמרתי שזה פשוט...

לא רוצה עוד לעבור מיעד טיפשי אחד לאחר.

אם הוא לא מוציא אותם לתכלית גבוהה, הם יצאו לדברים בטלים...

בס"ד

או לבשקית?

אם לי אז ברור...

אבל זאת מצוינות אישית.

אם מישהו רואה את תפקידו בעולם בתור רופא כי זה מה שמושך אותו ומעניין אותו ושם הוא חושב שיוכל לתרום הכי הרבה אז הוא שואף למצוינות שם...

לא סתרתי אותך כמדומני

היא כוללת במיוחד את בניין האישיות, פיתוח כישרונות, מיצוי יכולות וכו'.

אבל לא לשכוח את המטרה העיקרית.

לא להפוך אמצעים למטרות. האמצעים הם השכלול בעולם הזה, אבל אם הם גורמים לשכחת הסיבה הבלעדית, זו כבר בעייה.

תכל'ס, זה לחיות את אותם חיים, עם משמעויות אחרות.

לכוון שהכל יהיה לשם שמיים. זה אפשרי, ועובדים על זה כל הזמן.

חושבת על זה גם הרבה לאחרונה. שנזכה לעשות רצון אבינו בשמיים ולקדש את שמו.

בזמן האחרון חושבת על זה הרבה(אגב כתבת ממש יפה,אשרייך!)

וכל התגובות כאן נראות לי מנקודת מבט קצת אנוכית(סליחה)

אני יותר חושבת(ונראלי גם היהדות) שבאמת אין קטע לרוץ סתם, וגם לא כדי לפתח את עצמי כשרנותי.

אנחנו אמורים לרוץ כדי להביא את הגאולה ולתקן את עצמנו.

לקדש את שמו!!

ותמיד צריכים לשאול את עצמנו באמת-אני רץ למען המטרה??

המטרה של השירשור שלי קודם כל הייתה גם לבטא את החשיבה שלי-שאין טעם לרוץ סתם (ובאמת את התהייה שעלתה לי בתוך כל הבירורים האישיים שלי עם עצמי..)

וגם לעורר כאן למחשבה.

האמת היא שאני יכולה לראות את התשובות של הכותבים כאן משתלבות יחד עם זה שלך.

הגעה למקסימום אישי, מתוך נקודת מוצא  שאנו אנשים שומרי תורה ומצוות שהולכים בדרך תורה היא בדרך כלל 

גם תביא לתיקון אישי-מידות, התקרבות לה׳ וכל זה..

חיי התורה (לפי מה שאני מאמינה לפחות) הם לא רק-לשבת וללמוד תורה בהתבודדות.

אלא - לחיות, עם כל הרבדים של המילה חיים, בדרך התורה.

פיתוח אישי לא חייב להיות אגואיסטי כשמסתכלים על זה ככה.

ואת צודקת..תמיד חייבים לשים את המטרה הראשית והעליונה מעל לכל ומתוך זה לצמוח בכל התחומים

(עושה לי טוב לחזור קצת לנוג״ה )

זה להבליג כשממש באלך לצאת על מישהו,

זה לפרגן לאחרים גם אם בא לך להיות במקומם עכשיו,

זה לא להוציא מהפה איזה לשון הרע עסיסי,

זה לא להיות קטנוני,

זה לאהוב למרות חשבונות אישיים ישנים,

זה לוותר גם כשלא נוח,

זה לעזור לאמא גם אם אני באמצע משהו,

זה להיות ישרה עד הדברים הכי קטנים,

זה להתנהג כמו בת של מלך,

זה לשמוח.

אני רואה בזה מאוד קידוש ה'.

אני עדיין לא במקום הזה. עובדים על זה כל הזמן.

אלה לא נראות לך מטרות מספיק חשובות?!

הגשמת יעד קטן נראה טיפשי אולי במבט לאחור אבל היעד הקטן או ההצלחה הקטנה הזאת הם המדרגה לשלב הבא....

הרי בגיל 80 להסתכל על עצמך ולהגיד וואו בגיל 7 לא יצאתי על מישו או בגיל3 עזרתי לאמא לאפות עוגה...

זה נשמע ממש טיפשי..

אותו דבר בלימוד כמו שהיום אני אומר לעצמי הייתי יכול להתחיל את לימודי המתמטיקה שלי מסוף החומר זה שמסכם הכול... ואז הייתי יודע את הכול זה נשמע מגוחך נכון?!? הרי בלי הבסיס הקטן לא הייתי מצליח כיום

זה כמו שרב גדול בן 90 יגיד שהלימוד תורה שלו בילדות לא שווה כלום כי היום הוא גדול הדור.....

יש לנו בסיס.! העולם הוא כמו מדרגה רק אחרי שהנחת את השלב אתה יכול לעלות הלאה וגם שם אתה מניח בסיס ואז עולה  הרי לא יעלה על הדעת להגיד שמכיוון שהנחתי בסיס ועליתי שלב...אפשר לזרוק את הקודם

ולכן לדעתי התפיסה היא שמרוץ החיים שלנו כל ניצחון קטן(כן אפילו101-99 על מילאנו) הוא נצחון בדרך לשלב הגדול ורק ככה נוכל לשבת בגיל 120 עם נרגילה ולהשקיף על העולם ולהגיד מיצינו את עצמנו הגשמנו את מלוא יכולתנו בלי הניצחונות הקטנים האלה בחיים לא היינו מצליחים להגיע למקוםם שאנו בו כיום

מצטער אם יצא קצת מבולגן.....
(אחרי 4 -6 שעות מתמטיקה...)

מאיר....

כמה דברים:

1. אני מאוד מסכימה עם העובדה שדווקא המעשים הקטנים, ההצלחות הקטנות הן אלו שמקדמות אותנו בחיים והן אלו שמביעות את ההצלחות הכוללות. אהבתי  את הדוגמא של המתמטיקה, כי אני מאוד מאמינה שרק בסיס טוב יאפשר להגיע להצלחה..רק בניה איטית של הדברים הפשוטים שלב אחר שלב הם אלו שיאפשרו לנו להתעמת ולהתמודד עם השאלות המורכבות בזמן אמת.

כך שאני לא חולקת על שום דבר ממה שאמרת,

2. העניין הוא שכשאמרתי ״הצלחה עלובה״ אז חשבתי יותר על התחומים בהם אני משיגים את ההצלחה הזו. אני יכולה לתפוס את עצמי משקיעה כל כך הרבה מאמץ ומרץ על איזו שטות,שראבק. בשביל זה את מתאמצת? אחרי זה את רודפת?

הרבה פעמים אנחנו עושים כל כך הרבה דברים בשביל..כלום. רדיפה אחרי דברים מיותרים, אני אתחיל להשמע מעופפת רצינית כזו אבל כן, רדיפה אחרי הצלחה חומרית. משחקי כבוד. התנצחויות.סתם דברים קטנים שכולנו חושקים להשיג בלי משמעות מסויימת. או אפילו..התקדמות בלי מטרה או יעד..רק להתקדם. לסיים. לזרוק. להמשיך הלאה. לפעמים אני מרגישה שאני פשוט חייה, ממקום למקום, ממבחן למבחן..ממאורע אחד לשני. מתקדמת כי..צריך להתקדם.

אני לא מזלזלת ביעדים קטנים, להפך. אני רק תוהה על היעדים עצמם, ואם אנחנו מציבים לעצמינו אותם בכלל

וכן. הדברים הקטנים מרכיבים את הכל. אבל..מה הם הדברים הקטנים בחיים שלנו? גם אותם אפשר לפספס.

וסתם עוד נקודה כללית שעלתה בעקבות הכל...לא לגמרי קשורה עד הסוף. ואין לי כח לכתוב במקום אחר

3. (תהיתי לעצמי אם ה״ניצחון קטן״ ידליק שם איזה משהו,) אז כן, תמיד השאיפה היא להגיע פיינל פור. ואם נסתכל על זה אז..זה היה ניצחון גדול, על הרגעים הקטנים, דווקא בגלל הדרך..יש לנו חיים, יש לנו הצלחות קטנות- גדולות.

לפעמים, יש נפילות, יש רגעי יאוש...שניות שכולם כבר מוותרים-אתה מוותר לעצמך, אנשים מתייאשים בשבילך, אלו הרגעים הכי נוראיים  ודווקא משם,  כשהסביבה כבר מתקפלת לעזוב אותך ואת משחק החיים שלך, דווקא משם צומחים הניצחונות הגדולים ביותר. ברגעים לא ברורים, שניות שמשנות הכל. חייבים למצוא את אותן השניות ולהתפתח ולעשות את ההצלחה הגדולה האישית ש כל אחד. שלך. בתור אדם. בתור אחד עם משמעות.

4. כבר אמרתי שסמי המתמטיקה הם דברים מושלמים ואני שוקלת להוציא כאלה למכירה בפומבי?! 

אם אני מדברת כבר בלי הקשרים אז..הריני גאה להצהיר על כמעט סיום המתכונת התשיעית..מתוך העשר שיש להגיש.

אבל ממש הצחיק אותי כי גם אחים שלי ואני היינו עושים את זה באותה מנהרה בדיוק

זהו, תמשיכו בדיון

נזכרתי היום בזה בנוסטלגיות.

אני חושבת שהיום אני אעבור שם וזה לא יהיה לי כל כך ארוך אבל כשהיינו קטנים

זה היה נראה לי ה-מנהרה!

וכל הזמן אחי היה נרדם בדרך ומבקש שנעיר אותו בשביל המנהרה

כן. אנחנו שרוטים, אם רציתם לשאול

של המחשבות, הרצונות, הרגשות והמעשים שלנו מושפעים מהדיבור.

אנחנו מדברים הרבה דברים מיותרים, וממילא, יש לנו הרבה שאיפות מיותרות.

ככל שנזכך את הדיבור שלנו, נגיע למדרגה יותר גבוהה. (א"כ אין ספק שהעבודה כמעט הקשה ביותר היא על הדיבור. ולחסוך מדיבורים מיותרים, כולל כל דיבור שאין בו צורך, חינוך, או מצוה. (חינוך זה לאו דווקא במובן של גדול לקטן, אלא כל דיבור שבא לתת אוירה טהורה וקדושה יותר, נקיה יותר ממידות רעות וכדו'.))

האמת שבא לעורר את סוגי התגובות שלנו לדברים שקורים.

זה בא לשנות סוג של תפסה שאח"כ מביאה לפעולות שנעה. עכשיו לא עולה לי משהו מסוים. אבל לדוג' היה פיגוע? אז כן נתפלל שהדברים האלו יפסיקו, אבל בואו גם נחזק את ההתישבות בא"י, בואו נבדוק מה יכול להביא את המצב הזה לסופו, בואו נביא עוד אנשים שיהיו נגד הדבים האלה, בואו נראה לערבים סביבנו מהוא מקומם, בואו נפנה לממשלת ישראל.

אין לנו אפשרות לבנות בית מקדש? אז כן בואו נתכוון חזק חזק מ"והשב את העבודה" "ולירושלים עירך" וכו', אבל בואו נבדוק מה מונע מאיתנו.. שליטת הערבים? אוקיי, אז צריך שליטה בהר הבית- איך אפשר להגיע לשליטה בהר הבית- לכבוש אותו!- אוי אבל רוב העם בכלל לא רוצה בזה ויהיה נגדנו..- אז אולי נביא את עמ"י לרצון הזה?- נראה לך שהרצון הזה יבוא רק מאמונה בה' ובמצוות- אז יאלה בואו נחזק את עמ"י!!!! (אני מאמינה שזה מה שהרבה חושבים, מצידי אפשר להוריד את החלק האחד לפני האחרון- אני לא חושבת שהרצון לבית המקדש יכול לבוא רק מאמונה דתית, אז אני אולי אפעל להביא את עמ"י להכרה, למלאת את הבורות העמוקה של רוב עמ"י...) והכל ברור ברור ברור בעז"ה ועם המון תפילה!!!!!!!

אני רק רוצה להדגיש שאני לא באה בתור אחת מושלמת, שבכל הזדמנות עושה עושה ועושה, אבל הגעתי לתובנה מסוימת ורציתי לזכות עוד אנשים בזה  

ואם את רוצה להביא לכך שאנשים יגיבו נכון למצבים, זה צריך להתחיל במישור האישי, ומשם זה יעבור באופן טבעי למישור הציבורי והכללי גם כן.

יש המון המון דברים שאנחנו יכולים לשפר בהתנהלות האישית.

רק כמה דוג' פשוטות-מישהו לידך צריך עזרה במשהו-תעזור לו, אל תעשה חשבונות. אמא שלך בקשה שתעשה משהו-עשה, מייד. ראית מישהו מדבר לא יפה על יהודי-תעיר לו ומייד, ותסביר לו איך צריך להתיחס ליהודים, גם כשהם מעצבנים. (ואפילו אם הוא רק אמר שהמורה למתמטיקה לא התחשב בו בציון.) ראית מישהו מרביץ למישהו, אל תעמוד בצד ותצחק או תזעיף פנים במקרה הטוב, תתערב, ואפילו בכח אם יש צורך (יותר מצוי אצל בנים). ראית שבסרט יש משהו שאינו עונה לגדרי הצניעות של ההלכה-אל תראה את הסרט הזה.

יש עוד הרבה דוגמאות, רבות מספור למקרים מחיי היומיום, שאנשים צריכים להתרגל לפעול נכון ולא להסתפק בתקווה שאי פעם יהיה טוב יותר.

התופעה שאת מדברת עליה היא תוצאה של הרגל לזרום עם הדברים הרעים שאנחנו רואים. זה מתחיל בהתנהגות שלנו במישור האישי. כשרוב האנשים יתרגלו שלא לזרום עם בעיות, יהיה אפשר לעבור למישור הציבורי, וזה יקרה באופן טבעי.

א"א לבנות בניין טוב, אם אין לך לבנים טובות.

איך התפיסה שלנו לגבי דברים שקורים, לא האם נפעל או לא נפעל, אלא האם נכוון את זה רק לתקווה, תפילה, זעקה להקב"ה, או שנחפש גם מה אנחנו יוכלים לעשות, להראות שנעשה בשביל מה שחשוב לנו, וכמו שאמרתי- ננסה לעשות את שלנו, ולהתפלל שהקב"ה ישלים את זה ויביא את זה להצלחה.

זה בא להדגיש את החשיבות של יש עינין גם בעבודה, בהשתדלות, לא להתקע רק ב"צריך להתפלל" כאילו, על מה אתה מתפלל? אני רוצה כך וכך.. אז אתה יכול להתפלל שזה ירד מהשמים, אבל אתה גם יכול לנסות לחפש איפה לעשות בשביל זה, להראות לקב"ה שאתה גם תעשה בשביל זה, כי מה שבאמת חשוב לנו, אנחנו גם נעשה ונשתדל בשבילו יותר....

והקטע של המשפט האחרון בתגובה הקודמת הוא לא- לכו תעשו, אני פה ליעץ לכם, אלא לא לבוא בתור הוכחה אלא תובנה, שאותה יותר קל ונעים לקבל ולהשתנות בעקבותיה..

אבל מצד דרך הביצוע, כשרוצים לקנות את תכונת הנפש של ההשתדלות, א"א להתחיל מהדברים הגדולים.

כמו שאם רוצים להתאמן בריצה א"א להתחיל מלרוץ מרתון.

ורק התפללה צריך בדברים כאלה לתת רעיונות מממוקדים וריאליים.

אבל אשרייך על התובנה(בהחלט לא מזיק לשתף בה אנשים)

לא באתי להגיד דווקא על מקרה מסוים. אלא על התפיסה. האם אנחנו תולים את כל הכח בתפילה, או שאנחנו זוכרים גם לראות ולחפש את מה שאנחנו יכולים לעשות- ההשתדלות שלנו, שנתפלל שה' יושיע אותנו דרך הפעולות שאנחנו עושים בשביל זה...

רק תפילה-החרדיות. רק עבודה-החילוניות.

דברי בקצרה.

הרבה פעמים או שוכחים מחיבות ההשתדלות והעשיה, או מחלקו הענק של הקב"ה בכל דבר..

ארץ ישראל זה אחד הדברים ה- חשובים, אבל צריך לשלב את זה עם עם ישראל, כי לבד זה לא הולך. לצערינו לפעמים אנחנו יותר מידי מנסים לפעול לארץ ישראל ולא תמיד שמים לב שאהבת ישראל נרמסת.. זה חייב לבוא ביחד! לכן חייבים לפעול גם בעם ישראל! ולזה יש מלא דוגמאות! אפילו העניין של ואהבת לרעך כמוך! אבל יש גם אפשרות ללכת להתנדב ולתרום במקומות ובדברים אחרים... יישר כח גדול על הרצון! זה חשוב מאוד! וגם חשוב במיוחד עכשיו בתקופה הזאת, ובמצב הקשה של הדור, לעורר את זה.. ובסך בכל--- עם ישראל חי וקיים!!

בסיפור של הגולם מפראג(לפחות לפי הקומיקס ) כשהם פונים למהרל ומבקשים שיעזור להם, הוא לא מתפלל לה' שהמצב הרע הזה יפסק, הוא מתפלל לה' שיתגלה אליו ויגיד לו מה לעשות כדי שהמצב יפסק!!!!

אני פתאום חושבת שלא תמיד יש מה לעשות חוץ מלהתפלל, ולפעמים יש מה לעשות, אבל אישית אתה לא מסוגל לזה, אז שם זה לא בעיה.

אז אני עכשיו מכוונת את הרעיון שזה יהיה המחשבה הראשונה, או לפחות נכללת בתהליך המחשבה, החלק של הבריר של המקום המעשי.