האם שעם ישראל יהיה אור לגויים זה אנוכי?
מובן שלא! אדרבה, זו התרומה הכי גדולה לעולם.
העולם צמא לאומה שתהיה אות ומופת עבורו.
אומה שתהיה מצפן אמוני, ערכי ומוסרי.
כנ"ל בהקטנה, על כל אדם ואדם ביחס לסביבתו (שהרי כל אדם הוא עולם קטן
)
תיקון עצמי הוא חובה. את מחוייבת לתקן את הפגמים שבך. זה לא אומר להתעלות ולהשאיר את כולם מאחור.
זה אומר להוות דוגמא אישית לסובבים אותך.
ללמד אחרים מה לעשות - לא מועיל בכלום, אלא להיפך, מקלקל. גורם להסתייגות ולרוב לשנאה (כשזה מגיע ממניע ביקורתי).
בד"כ אנשים משפיעים עלינו בזכות מי שהם ולא בגלל מה שהם אומרים ומלמדים את כולם.
נותנים דוגמא אישית. ואיך אני אתן דוגמא אישית אם אני לא עובדת על עצמי?
אני חושבת שזו מעט גאווה לנסות לתקן את כולם מלבד את עצמנו.
אחרי מאה ועשרים לא יישאלו אותך למה לא תיקנת את עם ישראל, ישאלו אותך למה לא תיקנת את עצמך.
עם כל הערבות ההדדית (שברור שהיא חשובה), בראש ובראשונה אנו מחוייבים לתקן את כל הפגום בנו.
בשביל זה באנו לעולם. לעבוד את הקב"ה ולתקן את עצמנו. תיקון העולם יבוא מאליו, אם כל אחד יהיה עסוק בתיקון נשמתו.
הרב קוק אומר שכל דבר טוב שאנחנו עושים בעולם, מעלה את העולם לעוד רמה של קדושה ומוסריות. מה יותר טוב מזה?
אוסיף 2 סיפורים ידועים שממחישים את העניין.
"פעם סיפר תלמיד צעיר לרב צבי יהודה שיש לו צורך נפשי לצאת ולהשפיע על עם ישראל. הרב לא השיב לו אלא קם ממקומו והביא מהמטבח קנקן מלא מים וכוס ריקה. מזג מהקנקן לכוס עד שהתמלאה ונשפכו מהמים החוצה. התלמיד הבין, והודה לרב על הדרכתו."
"מדען אחד חי מודאג מבעיות העולם, והיה נחוש בדעתו למצוא להן פתרון. הוא עבד ימים ולילות במעבדה שלו כדי למצוא תשובות לספקות שהציקו לו.
יום אחד, בנו בן ה – 7 פלש למקום ההתבודדות שלו, נחוש בדעתו לעזור לאביו בעבודתו.
המדען, מוטרד בגלל ההפרעה ניסה לשכנע את בנו ללכת לשחק במקום אחר. כשראה שזה בלתי אפשרי, חיפש משהו שיספק לילד תעסוקה ויסיח את דעתו.
הוא הוציא מחוברת שמצא דף עם מפת העולם, גזר אותה לגזרים קטנים, נתן לילד גם נייר דבק ואמר לו: "אתה אוהב פאזלים, נכון? הנה לפניך עולם מפורק וגזור לגזרים, נראה אם אתה יכול לתקן אותו".
המדען היה בטוח שבנו יהיה עסוק במשימה ימים רבים, אבל לאחר שעה שמע את בנו הקורא לו: "אבא, סיימתי. הצלחתי להרכיב את כל הפאזל".
האב לא האמין. לא ייתכן שילד בן שבע, שמימיו לא ראה את מפת העולם יוכל להרכיב אותה מחדש.
להפתעתו, הילד הרכיב את הפאזל באופן מושלם. כל החתיכות היו במקומן.
"לא ידעת איך נראה העולם", אמר האב לבנו, "איך הצלחת?"
"אבא", אמר הילד, "אמנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מן החוברת, ראיתי בצידו השני תמונת אדם. כשנתת לי לתקן את העולם, ניסיתי, אבל לא הצלחתי. זה היה הרגע בו נזכרתי בתמונת האדם מן העבר השני. הפכתי את כל הגזרים והתחלתי לתקן את האדם, שאני יודע איך הוא אמור להיות.
כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי אותו וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם".
ודרך אגב, זו לא שיטה. זו דרכה של היהדות.
זו הדרך הקשה והארוכה, שנוטים לברוח ממנה, אבל היא הכי אמיתית לעניות דעתי.
אם לא הובנתי עד הסוף, אל תתביישי לשאול
) אני לא אתלחשש עליה עם חברה כשהיא מסובבת את הגב.
), וחברותיות אמיתית.
)
אין לי מושג
יישר כח גדול על הרצון! זה חשוב מאוד! וגם חשוב במיוחד עכשיו בתקופה הזאת, ובמצב הקשה של הדור, לעורר את זה.. ובסך בכל--- עם ישראל חי וקיים!!
) כשהם פונים למהרל ומבקשים שיעזור להם, הוא לא מתפלל לה' שהמצב הרע הזה יפסק, הוא מתפלל לה' שיתגלה אליו ויגיד לו מה לעשות כדי שהמצב יפסק!!!!
...