פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 840)

אבל אל תסמוך רק עליהם..

אני אשלח לך..

20140423133828.doc

מלך כיתה הוא מושג שקיים 

אבל בכיתות נמוכות....וגם זה לא בכל מקום

ככל שאתה מתבגר יותר המושג מלך כיתה הופך ללא קיים אולי מפני העובדה הבסיסית שמלך כיתה הוא בדרך כלל הכי טוב במקצוע ספורט מסוים או משהו בסגנון...

לאט לאט אתה לומד להעריך את עצמך יותר ללא תלות בכמה אני קרוב לאיש זה או אחר...

אני חושב שאצלנו מכיתה א לא היה מלך כיתה...

כי היינו כיתה ממש טובה

אבל...שוב זה אינדיבידואלי ותלוי בעיקר בגיל

קשה לי לדמיין שמיניסטים שסוגדים לשמיניסט אחר....

תמיד יהיה את האחד, והאחת, שיהיו מלך ומלכת הכיתה, פשוט השמות נורא ילדותיים וקשה ליישב את זה עם המציאות הבוגרת.

אין לך בכיתה תלמיד מצחיק שכולם תופסים ממנו?

או תלמידה מאוד יפה, מצחיקה וכו' שכל הבנות כשביסודי כל הבנות רצו להסתובב איתה, ובתיכון מתבגרים ואז זה הופך לאיזו הערצה, או מישהי שכולם אוהבים.

לדעתי בתיכון יש כמה כאלה פשוט, וההערצה היא לא סגידה מטורפת, אלא פשוט יש שניים-שלושה בנים ושתיים-שלוש בנות, שבכיתה ב' נקראו "המקובלים".

אם אני מנסה ליישב את זה עם הכיתה שלי, או השכבה, אנחנו חבורות חבורות ואף אחד לא מתעניין אחרים. אין קנאה או מישהו נורא נורא מגניב. אבל כשהיה טיול, ורצו לחלק את הכיתה, רוב התלמידים רצו לעבור לקבוצה מסויימת שהיו בה כמה ילדים מסויימים, למרות שאין להם שום קשר אליהם. ואם יש קשר, יש קשר רע, של הצקות והקנטות. זה אולי זה פחות דומיננטי מכיתה ה', אבל תמיד קיים.

אני לא חושב שמלך הכיתה הוא מי שטוב בספורט 

מניסיון

אני חושבת שגם בתיכון זה קיים אבל יותר מטושטש... לא "שמיניסט שסוגדים לו" אלא פשוט האלה שיותר מכירים ורוצים בקרבתם..האלה שתגיד את השם שלהם וכולם ידעו מי הוא..

אני מאמינה שהמושג-״מלך הכיתה״ בצורה הפשוטה שלו, לא קיים. אולי בעצם בכיתות הנמוכות.

אבל ברור לי שמשהו מתוך כל זה קיים.

לא באופן מובהק כמובן וזה הכל גם תלוי בחברה עצמה,

אבל, אני מאמינה שבכל מקום..כולל הכל (כבר מגן הילדים, בית ספר, תיכון, לימודים גבוהים, עסקים, חברים שיוצאים לבלות, פורום דתי ונידח..

תמיד יהיה את קבוצת החברים שהדעה שלהם נשמעת יותר,

האלה שכולם רוצים לשבת לידם, לאכול איתם, לשחק איתם, לצאת איתם.

האלה שכל בדיחה שלהם, גם גרועה ביותר תעלה קולות צחוק  רמים ושאם מישהו אחר יאמר בדיוק את אותה הבדיחה אז על פרצופי הסביבה ייעטו מבטים מלגלגים..

כך שכן, יש עניין של מדרג חברתי, אולי פחות בכיוון של |מלך| אבל בהחלט יש קבוצה שבמקרים קיצוניים נוכל לומר שעל פיה יושק דבר, שם גם לא נתפלא שנמצא אפילו את ״המלך המושלם״ (עם גלימה והכל) ובמקרים פחות קיצוניים פשוט תהיה קבוצה שבהחלט משפיעה..לפעמים יותר מידי.

נקודה נוספת...שאולי כדאי להרחיב עליה בהזדמנות אחרת. הרבה פעמים, זה  בריא שיש דבר כזה. המון פעמים הרסני..

ברוב המקרים, קליקות חברתיות נעשה באופן טבעי וקיימות בכל חברה באשר היא, מה שכן, הרבה פעמים החברה עצמה ״אשמה״ בהיווצרות של זה. מעורבת לפחות מעט בזה. קל לנו לחיות כעדר.. 

כתבת יפה

אף אחד לא יודה בעובדה הזו, אבל זה קיים ועוד איך.

זה עניין של כריזמה, סחפת (מלשון היסחפות), לחץ חברתי וכו'.

זה יוצר מעמד משפיע של אחד או כמה חבר'ה בתוך החברה.

לפעמים זה חיובי, לפעמים שלילי.

אבל זה קיים.

בכיתה שלי למשל, מורגש(לחלק מהחבר'ה) שיש אחד שהוא כן בולט מכולם במובנים מסוימים

וזה שמורים מעריכים אותו יותר מאחרים. פשוט ככה.

ולכן נראה לי שיש עוד קצת מזה גם בכיתות גבוהות

"מלך הכיתה" -אחד שחצן כזה,שתמיד יש סביבו קצת חלשי אופי, שמוביל אותם, אבל לא בכיוון הנכון. סוג של בריון...
 

"מוביל הכיתה"- אחד שעליו אפשר לסמוך שייקח את העניינים בידיים. שאם יש פעילות הוא זה שיקום ויעודד את כולם לבוא. שישקיע ויהיה שפיץ, ושגם אם קבוצה מסויימת אחראית על נושא, אם הוא בקבוצה הזו- תמיד יתקשרו אליו, ורק אליו. אותו יזכרו שהוא בקבוצה שאחראית על ההוא והזה.

את הסוג הראשון אני לא פוגשת הרבה (ב"ה), כי אני חושבת שזה קיים יותר בציבור החילוני. אבל בכל זאת, גם אצלנו זה קורה.

את הסוג השני יש בכמעט כל מסגרת- את השמיניסטית ההיא שכווווווולם יודעים שהיא תהיה הרבנית, ההוא בשבט שתמיד יארגן קומזיץ מטורף עם פויקה והכול, את האחת בכיתה שתרים ערב כיתה מטורף לגמרי.

אני תמיד משתדלת להיות מהסוג השני, כי נראלי זה מה שעליו דיברו חכמים ב"קנאת סופרים תרבה חוכמה"

מסופר ששאלו את רבי אריה לווין עם הוא צדיק נסתר והוא ענה לפעמים...
בכל אחד מוסתר צדיק נסתר וכול פעם מישהו אחר הוא הצדיק
אותו דבר עם מלך הכיתה אצלנו לפחות אין אחד כזה לכל דבר יש אחד אחר שיעשה את זה
אין לנו את הבריון שרומס את כולם אין לנו את האחד שסוחף את כולם להתנדבויות
כיתה פשוט רגילה...שבכול אחד יש כוחות וכולם ממשים 100 אחוז מהם

אז כשריך עזרה במנגל ההוא עוזר

ובלימודים השני

ובדיבור עם המורה השלישי...כל אחד ומלוא כוחותיו אבל אין מנהיג אחד ובודד

מלך הכיתה לדעתי זה כל כך חיים ולדר...

(ואגב, מעולם לא ראיתי ספר שמדבר על מלך כיתה מהזוית שלו, אבל יש לזכור שיש כזה דבר. גם האנשים הדומיננטיים הם בני אדם ולא סתם יצור משונה.)

נעשה משו שישנה ת'מצב???

תראה את חצי הכוס שאפשר למלא! זה נראלי בא מהמקום הזה..

לתקן את עצמנו.

לפני שאנחנו רצים לתקן את העולם - נתקן את עצמנו. נשפיע על הסובב.

אני כן חושבת שברמה המדינית אסור לשבת בחיבוק ידיים וצריך לפעול, אבל שאת עיקר המאמצים נשקיע בעצמנו ובהשפעה על הסביבה.

אם כל אחד מאיתנו יעשה את זה, והסביבה גם תפעל ככה - המדינה תראה אחרת. ללא ספק. (גרעינים תורניים נכנסים פה חזק)

זו השיטה היציבה, היסודית, והמתקנת עולם. לא פחות מכך.

אבל יש בה משהו מתסכל. זו דרך בנאלית, סיזיפית ומתישה.

יש לנוער נטייה לנהור אחרי קיצורי דרך. אחרי בומים. אחרי משהו שיהפוך סדרי עולם.

אני לא אומרת שזה שגוי לחלוטין, אבל ברוב המקרים זה לא הפתרון. לבעיות רציניות - פתרונות רציניים.

אני מאוד מאוד מאמינה בתיקון המידות. ושוב מאוד. ואני חושבת שזו הדרך הכי טובה להוסיף טוב בעולם.

בעז"ה נעשה ונצליח!

בננית זה לא נראה לך אנוכי?

זאת התרומה הכי גדולה לכל הסובבים אותך...

אם מישו יגיד שלא צריך לעשות שום דבר שלא צריך לעזור לשני וכד' כי צריך קודם "לתקן את עצמך" אז צביעות ואנוכי.

ריך לתקן את עצמך וכו'.

אז לי זה תמיד היה נראה מאד אנוכי כאילו ממש חשוב לתקן את עצמי ואני גם מנסה לנסות להשתדל.

אבל מה אם האחרים??

אנחנו צריכים לתקן את העולם.

(וגם אם אנחנו מתמקדים בלתקן תצמנו לא נהיה מתוקנים כי אנחנו לא מתקנים את העולם ולא עושים את מה שאנחנו צריכים לעשות)

בקיצור רציתי להבין את השיטה של 'לתקן את עצמי'

האם שעם ישראל יהיה אור לגויים זה אנוכי?

מובן שלא! אדרבה, זו התרומה הכי גדולה לעולם.

העולם צמא לאומה שתהיה אות ומופת עבורו.

אומה שתהיה מצפן אמוני, ערכי ומוסרי.

כנ"ל בהקטנה, על כל אדם ואדם ביחס לסביבתו (שהרי כל אדם הוא עולם קטן)

תיקון עצמי הוא חובה. את מחוייבת לתקן את הפגמים שבך. זה לא אומר להתעלות ולהשאיר את כולם מאחור.

זה אומר להוות דוגמא אישית לסובבים אותך.

ללמד אחרים מה לעשות - לא מועיל בכלום, אלא להיפך, מקלקל. גורם להסתייגות ולרוב לשנאה (כשזה מגיע ממניע ביקורתי).

בד"כ אנשים משפיעים עלינו בזכות מי שהם ולא בגלל מה שהם אומרים ומלמדים את כולם.

נותנים דוגמא אישית. ואיך אני אתן דוגמא אישית אם אני לא עובדת על עצמי?

אני חושבת שזו מעט גאווה לנסות לתקן את כולם מלבד את עצמנו.

אחרי מאה ועשרים לא יישאלו אותך למה לא תיקנת את עם ישראל, ישאלו אותך למה לא תיקנת את עצמך.

עם כל הערבות ההדדית (שברור שהיא חשובה), בראש ובראשונה אנו מחוייבים לתקן את כל הפגום בנו.

בשביל זה באנו לעולם. לעבוד את הקב"ה ולתקן את עצמנו. תיקון העולם יבוא מאליו, אם כל אחד יהיה עסוק בתיקון נשמתו.

הרב קוק אומר שכל דבר טוב שאנחנו עושים בעולם, מעלה את העולם לעוד רמה של קדושה ומוסריות. מה יותר טוב מזה?

אוסיף 2 סיפורים ידועים שממחישים את העניין.

"פעם סיפר תלמיד צעיר לרב צבי יהודה שיש לו צורך נפשי לצאת ולהשפיע על עם ישראל. הרב לא השיב לו אלא קם ממקומו והביא מהמטבח קנקן מלא מים וכוס ריקה. מזג מהקנקן לכוס עד שהתמלאה ונשפכו מהמים החוצה. התלמיד הבין, והודה לרב על הדרכתו."

"מדען אחד חי מודאג מבעיות העולם, והיה נחוש בדעתו למצוא להן פתרון. הוא עבד ימים ולילות במעבדה שלו כדי למצוא תשובות לספקות שהציקו לו.

יום אחד, בנו בן ה – 7 פלש למקום ההתבודדות שלו, נחוש בדעתו לעזור לאביו בעבודתו.

המדען, מוטרד בגלל ההפרעה ניסה לשכנע את בנו ללכת לשחק במקום אחר. כשראה שזה בלתי אפשרי, חיפש משהו שיספק לילד תעסוקה ויסיח את דעתו.

הוא הוציא מחוברת שמצא דף עם מפת העולם, גזר אותה לגזרים קטנים, נתן לילד גם נייר דבק ואמר לו: "אתה אוהב פאזלים, נכון? הנה לפניך עולם מפורק וגזור לגזרים, נראה אם אתה יכול לתקן אותו".

המדען היה בטוח שבנו יהיה עסוק במשימה ימים רבים, אבל לאחר שעה שמע את בנו הקורא לו: "אבא, סיימתי. הצלחתי להרכיב את כל הפאזל".

האב לא האמין. לא ייתכן שילד בן שבע, שמימיו לא ראה את מפת העולם יוכל להרכיב אותה מחדש.

להפתעתו, הילד הרכיב את הפאזל באופן מושלם. כל החתיכות היו במקומן.

"לא ידעת איך נראה העולם", אמר האב לבנו, "איך הצלחת?"

"אבא", אמר הילד, "אמנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מן החוברת, ראיתי בצידו השני תמונת אדם. כשנתת לי לתקן את העולם, ניסיתי, אבל לא הצלחתי. זה היה הרגע בו נזכרתי בתמונת האדם מן העבר השני. הפכתי את כל הגזרים והתחלתי לתקן את האדם, שאני יודע איך הוא אמור להיות.

כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי אותו וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם".

ודרך אגב, זו לא שיטה. זו דרכה של היהדות.

זו הדרך הקשה והארוכה, שנוטים לברוח ממנה, אבל היא הכי אמיתית לעניות דעתי.

אם לא הובנתי עד הסוף, אל תתביישי לשאול

איזה עיוות.

הדברים הכי בסיסיים כבר לא בסיסיים.

אה, והתיקון האישי יכול  (וצריך) לכלול פעולות למען הכלל. רק שלא תישכח החובה הבסיסית.

אדם טוב משפיע על הסביבה שלו לטובה.ככה גם אדם רע.

ברגע שאנחנו נתקן את עצמנו נהיה אנשים טובים זה  יתרום לסביבה אם נרצה או לא נרצה

ב"הצלחה

ודוקא אנחנו, הנוער- שעדיין לא הספיק ממש לעכל את הסטיגמות.. אז לצאת מהם ולהרגיל את עצמנו לחשוב על אהבת ישראל- כל העם, ולפעול לפי זה!!

ישר למתכונת בתושב"ע

ואמן!

אנחנו מחר, ביום רביעי

...

כל אחד מיוחד בדרך שלו וברמות שלו.

תודה!

לכל אחד יש את המיוחדות שלו

אין כזה דבר בנאדם קלאסי!(שמעת שרה?? )

זה רק מיאש לא יותר מיזה..

לא כדי לך להיכנס לזה יותר עמוק!!!

חוץ מיזה תסתכלי אל החתימה שלך!!

ה' מנסה אותך!!

תעמדי בניסיון!

בהצלחה!!!

http://www.inn.co.il/My/IM/lmf_.aspx#s#1

מימונה במקום פסח*

אבל לא, תמיד יש ספינג'ים.. לא? לפחות במימונות שאני הייתי בהן.

*********

מרוקאית גאה!!!

בכל הזדמנות אפשרית

כל החוגגים- תהנו!!

וחג אמונה שמח!!!

ישר כוח!

חג שמח!!!!

קדימה חברים, גומרים ספר תהילים!

• לא- מ
• מא-נ
• נא-ס
• פא- צ
• קי"ג- קי"ח
• קי"ט- קכא
• קכב- קלא

תודה רבה!

בדיוק התחלתי לעשות סדר

• קדימה חברים עוד קצת -
• נא-ס
• פא- צ
• קי"ט- קכא

בס"ד

חג שמייח

נשאר:

• קי"ט- קכא
• נא-ס

שליח נאמן!
צנצנת המן
עמוד הימיני
פטיש החזק
סיני ועוקר!
שיחקת אותה
ח"ח עצום ורב!!

מי שברך אבותינו
הוא יברך את השם הטוב מזכה הרבים
מלכא דעלמא
יברך אותו
ויזכה אותו
ויזכה לעלות מעלה מעלה בתורה וביראה
יהיה אהוב למעלה ונחמד למטה
ויהנו ממנו עצה ותושיה
לאורך ימים ושנים טובות
וכן יה"ר ונאמר א-א---מן

ואת המשתתפים הברוכים
כ"א כפי כבודו ומעלתו
מלכא דעלמא
יברך אותו
ויזכה אותו
ויזכו לעלות מעלה מעלה בתורה וביראה
יהיו אהובים למעלה ונחמדים למטה
ויהנו מכם עצה ותושיה
לאורך ימים ושנים טובות

וכן יה"ר ונאמר אמןןןןןן
כולכם- תותחים אחד אחד!! כל הכבוד!!  שיחקתם בגדול!!
חג הכי שמח וטוב ! ברכות מאליפות לרוב!!!!
אם היה פה סמיילי מצדיע- בכיף!!

תזכו להיות ולהרגיש בני מלכים אמיתייים!
תלכו בדרכי ה'
הרבה שמחה
הרבה קדושה
הרבה תורה
הרבה שמחה
ילדים צדיקים
שידוכים הגונים
פרנסה בשפע
הרבה נחת ושמחה ברוח ובגשמי
ואהבה לעם ישראל!
נזכה שיבוא גואל!!

|

בס"ד

שמח שמגרנו את את הספר

תודה שעזרתם לי לבצע את התפקיד .

אני רוצה להגיד תודה גדולה לנפש חיה על כך שהיא משקיעה מזמנה ולא מעט מאמץ למען השרשורי תהילים

כל הכבוד !

מוזמנים להיצטרף ולהגיד כל הכבוד

ומה נשאר לי להגיד חוץ מתודה לכולם

לא מצאתי אותו מישהו יכול להסביר לי בבקשה.??

זה המעבר בין הילדות לבגרות. זה קשה כמו כל מעבר...

שבו עושים את כל השטויות של החיים, ונהנים מהן.

ואז תופסים שזו הייתה טעות (לא תמיד ולאו דווקא)

ולומדים מזה להבא

עם כל זה שלפולארד מגיע המווון, אני לא יודעת אם זה הגיוני לשחרר 400 מחבלים.

זה מספר לא נורמלי.

וזה ייגרום לערבים להגדיל את המספרים מפעם לפעם.. /:

שאסור למסור יותר מנפש תמורת נפש.

לא יאומן עד כמה המוסר היהודי צודק, גם במקרים מהסוג הזה.

תראו לאיזה מצב הגענו בגלל הפשרות שלנו!

אפילו בלי קשר להלכה זה לא הגיוני למסור יותר ממישהו אחד תמורת מישהו אחד,כמה שהאדם יהיה חשוב.

ישראל התחייבה במסגרת המשא ומתן לשחרר אסירים, התחייבה לכל ארבע הפעימות.

(אגב, לא כמחווה כמו שנוטים לחשוב בישראל, אלא בתמורה לכך שהפלסטינים לא יעשו צעדים חד-צדדים)

אם ישראל לא רצתה לדפוק את המשא ומתן, ושהתיק על הפיצוץ יהיה עליה, היא הייתה צריכה לשחרר אותם כמו שהתחייבה.

פולארד, מבחינת ישראל, מהווה רק בונוס, כי היא כבר צריכה לשחרר את אותם אסירים.

אז לשאלה שכלך - כן, לשחרר. יש אופציה יותר טובה להציל את הבן אדם? הוא כבר חולה, וכבר נשחרר את האסירים, אז לפחות שהוא יהיה חופשי.

על אף שהצעד הזה מבחינת ארה"ב הוא סחטני, ומאוד לא מוסרי.

פולארד אינו רוצח מתועב, אי אפשר להעמיד אותו מול רוצחים, כאילו מדובר בעסקה של "אני אשחרר את האסירים שלך, ואתה את שלי".

לאחר שדרסו את זכויות האדם שלו ונתנו לו להירקב בכלא על ריגול יותר משצריך, המינימום שהם צריכים לעשות זה לשחרר אותו עכשיו.

הם הרי רוצחים ועם הרשות רוצים לקבוע שלום.

גם במחשבה כנה שאפשר להגיע איתם להסכם שלום, איזה שלום אפשר

לעשות עם מי שפורש את חסותו על רוצחים? עם מי ששואף לפרוק מהם

כל עול של אחריות למעשיהם?

"חילופי שטחים"? עוד מובן.

"זכות השיבה"? עדיין ברור.

שחרור של טרוריסטים מורשעים? זו בקשה מוגזמת שמעידה על כוונות הדורש.

(אין מקום, כמובן, להשוות אותם לחיילים. ואם כן נשווה אותם לחיילים ועדיין

הרשות רואה בהם שלוחים שלה, זו בעיה עוד יותר גדולה).

מנק' המבט שלהם, מדובר בכוח הצבאי היחידי שיש להם מול הכוח הצבאי של הכובש.

לנו קל לדבר, יש לנו פריבילגיות של מדינה, לנו יש צבא חוקי שיכול להילחם, ולהם?

לנו דרך המאבק המזוין היא מבונת מאליו, מתגייסים אצלנו לצה"ל, להם אין אופציה כזו.

אתה לא יכול לבקר ולשפוט חברה, לפי קנה המידה שלך, כשהיא לא נמצאת במעמד שלך.

אתה צריך לבקר אותם מנק' המבט שלהם, מהמצב ומהמעמד שלהם.

מבחינת הדורש, יש לו אינטרס להחזיר את כל בני העם שלו, שכלואים אצל האויב, הביתה.

ואני ממש לא תומך בטרור הפלסטיני, לדעתי אין שום הצדקה לפגיעה באזרחים, ואני גם לא תומך בשחרור אסירים לפני שנחתם הסכם שלום.

אני מדבר על היחס שלנו כלפי היחס שלהם למחבלים ואיך זה משפיע

עלינו.

אם הם מרגישים מחויבים אליהם מצד זה שהם אותו עם, נו מילא.

אבל המחויבות הזאת לא עוצרת שם. יש שם האדרה של הפעולות

האלה, האדרה של המבצעים והיחס האוהד כלפיהם הוא עוין כלפינו.

חברה שמקבלת דרכי פעולה כאלה כלגיטימיות היא חברה מסוכנת

לנו ולא יציבה, יהיו מניעיה אשר יהיו. יום אחרי הסכם שיהיה, עדיין

לא תמחק ההאדרה כלפי הטרור.

גם לו יצוייר שזו הדרך היחידה שלהם לפעול למימוש האנטרסים שלהם,

הם היו מכוונים אותן כלפי מטרות צבאיות רשמיות. אהיה כן: אמנם לא הייתי

מגלה יחס סלחני יותר אם כך היה, אבל היה להם לפחות עלה תאנה אחד

להתכסות בו.

להזכירך, הצבא החוקי שלנו נאבק בארגוני הטרור הלא-חוקיים שלהם. הם

הסיבה לנוכחות הצבא ולא הצבא סיבה לנוכחותם.

לאותם מחבלים.

המחויבות הזו של בני אותו העם, היא חלק מהתמיכה גם בפעולות שכביכול למען העם.

לי אין ספק שהדרך האלימה שפוגעת באזרחים לא תורמת להם (על אף שאני לא מאמין שאם הם היו בשקט היו עושים משהו, כשהם יורים אין פרטנר הם טרוריסטים, וכשהם בשקט אין שום בעיה אפשר להשאיר את הסטטוס קוו) אבל שוב, מהצד שלהם מדובר במאבק בכובש.

חברה מיואשת ומתוסכלת, בסוף מקבלת כאלה פעולות. חברה שעומדת במחסומים יום יום ומתמלאת זעם כשחיילים פורצים אליה הביתה באמצע הלילה, סתם כדי להפחיד (שימוש בטרור אגב) בסופו של דבר תתמוך בלחימה.

אני לא מצדיק, ואני גם לא אומר שהתמיכה שם בטרור היא כזו גדולה. שים לב שהמנהיג הנוכחי, מתנגד לפעולות האלימות בעצמו. אני לא חושב שזה בגלל המצפון או הלב הטוב שלו, אלא משום שהוא הבין כבר בתקופת ערפאת שאין סיכוי לנצח את ישראל במלחמה ושהם סתם דופקים את עצמם.

אז על אף ההתנגדות לאלימות, מבחינתו יש מחוייבות לבני העם שלפעמים נתפסים כ"לוחמי חופש".

הצבא שלנו כבר מזמן לא קיים בשביל להגן, חלק נכבד מהמשאבים שלו מופנים להגנה על גזילה, למירור חיי פלסטינים במטרה לעודד הגירה.

אף אחד לא תמים כבר כדי להאמין שצבא הגנה לישראל מחפש להגן על ישראל, כי אין קשר בין המון פעולות שלו לבין הגנה.

ואפילו ביצהר מסכימים איתי

המוסר הוא מוחלט. יש אנשים שלא מבינים אותו, או לא רגילים אליו

או שעיוותו אותו. אתה גם תסכים איתי בקשר לזה, שהרי גם אתה שולל

שימוש באמצעים כמו טרור כלפי אזרחים.

אני הולך לפי המוסר הזה. אצלם העיוות מושרש מאוד עמוק אם הם רואים

בטרור אופציה לגיטימית ועל אחת כמה וכמה אם הם מאדירים אותו. אפשר

לנסות למצוא כל מיני תנאים מקלים, אין בזה די להסיר מהם אחריות.

בקשר למצב הסוציו-אקונומי שגורר אותם לטרור, ראיתי לאחרונה מחקר בו

נשלל הקשר בין פעילות טרור למצב סוציו-אקונומי. אני אשתדל לזכור לחפש

אותו אחרי החג.

אני מכיר די מקרוב אוכלוסיות ערביות (לא כמס שפתיים), אני מתרשם מאוד

שהם לא מגלים שאט נפש ממבצעי פעולות איבה. (הייתי מרחיב, אבל אני אבוא

לידי אאוטינג ולא מתחשק לי  ).

אז ההתנגדות של אבו-מאזן לאלימות היא לא עקרונית, אלא אסטרטגית. כלומר,

בשעה בה הוא יראה באמצעים האלה שירות לאינטרסים שלהם, הוא לא יבחל

בשימוש בהם. אבו-מאזן הוא גם מנהיג זמני, אין לנו שום ערבות שלא יקום מנהיג 

פחות מתון ממנו. (והידוק היחסים בין חמאס לפאתח גם לא מריח משהו...)

כן, צבא שמתפקד כמשטר לוקח אחריות על עוד תחומים חוץ מלחימה הגנתית או

התקפית. לעתים התמודדות עם אויב קשה דורשת נקיטת אמצעים קשים, בהתאם

לאתגר. המחסומים לא מאמללים במטרה לאמלל, הם משמשים למניעת העברת

מחבלים ואמצעי לחימה. אין לי סטטיסטיקה שמסקנותיה הן שרוב הפריצות לבתים

משמשות להפחדה סתם ולא למטרות אחרות. אבל שוב, בהתאם לאתגר עצימות

הפעולות גוברת ולא תמיד טיפול נקודתי מהווה פתרון חברתי. והשיקולים למקבלי 

ההחלטות...

הצחקת אותי בהקשר ליצהר. 

זה בסדר, גם איתם אני לא מסכים בהכל... 

חג שמח!

על חשבון יונתן תתעדכן הם לא היו לפני

מעבר ל"פעימה" של ה26, ישראל אמרה שתשחרר עוד 400 אסירים - אבל שהיא עצמה תיקבע מיהם, ושהם יהיו אסירים שבכל מקרה עתידים להשתחרר בחודשים הקרובים - קרי, לא רוצחים, אלא או פושעים פליליים זוטרים - גנבי רכב וכאלה, או כאלו שביצעו דברים "יחסית" קלים, כלומר לא רצח אלא רק תיכנון או סיוע עקיף וזה...

לא אומר שזה בסדר, רק כדאי שפעם הבאה תדייקו בפרטים.

אולי אדם חשוב ושעשה רבות למען המדינה ישתחרר אבל שחרור רוצחים ומחבלים עלול לגרום לפיגועים ורצח עם.

בס"ד

זה מוסרי?

חשבת פעם על המשפחות?

אבל נתפשר עליו הפעם.

בס"ד

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t387588#4652988

דעתי כמו המתנגדים שם.

יכול להיות שאת ברוך מזרחי רצח מישהו מאלךה שהשתחררו בתרוץ שזה בעד שליט , אבל בטוח שזה בעידוד שחרור  מחבלים בעבר.

 הודיעו שהיו עשרות מקרים שבהם 1000 המחבלים ששחררו בתרוץ גלעד שליט  ביצעו פיגועים ונסיונות לפיגועים . כוחות הביטחון עסוקים בלי סוף במעקה אחרי משוחררים במקום ללכוד מחבלים אחרים.

 מי שמשחחרר מחבלים יודע שהוא רוצח יהודים  אבל רוצה את זה בשביל לשבור אותנו , ובשביל שנסכים להקמת מדינה שתינאית בארץ.

 פולרד עצמו מסרב לזכות בחופש ע"י שחרור מחבלים שיירצחו יהודים ( וזה כל מחבל , גם מי שעוד לא הצליח לרצוח ועוד אין לו דם על הידיים או על הרגליים).

 בקיצור  אם עדן3 שיה יודע שמישהו מהמשוחררים יירצח אותו או את האמא שלו הוא לא היה מסכים. ככה גם אםן יירצח איזה עדן אחר או אמא של עדן אחר.  

זה הדבר הכי גרוע וזה גם שחרור רוצחים וגם עושים משא ומתן על הארץ שלנו

נ.ב אני לא רוצה להיות איתם בשלום רק תחשבו כמה התבוללות תהיה

מלכתחילה, לא.

המצב כיום או שלצערנו בכ"מ ישראל תשחרר רוצחים, אז אם אפשר לשחרר את פולארד לפחות ולהרוויח איזה משו אמיתי, אז זה כן.

הבעיה זה שלדעתי האמריקאים לא באמת ישחררו אותו. זה אחלה קלף מיקוח.

זהו סגור אסור לפי התורה לא משנה מה אנחנו חושבים ומרגישים בקשר לזה

גם לי היו כמה אבל בפעמים הבאים תקתקתי והמעסיק/ים היה מאושר..

בקיצור יהיה-טוב.. 

או שאתה מקדים לאחרי החג?

הוא יפתח מחר בל"נ את השרשור!
סומכים עליכם שתשתתפו....
טוב?
כל טוב והרבה נחת!
 

• נא לזכור איזה פרקים אתם לוקחים [אפשר לרשום בשינוי]
• אשרי הפותח והבאים בעקבותיו!!
  
  שבוע מלא אורה וברכה
  צוות ההדרכה