פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 936)

בס"ד

לצערי בזמן האחרון ממש ירדה לי האמונה , אני לא יודעת מאיזה סיבות זה ,אולי מהחופש או אולי סתם ריקנות ...

אבל אני ממש מרגישה רחוקה ... :/

למישהו / י יש עצה בשבילי ?

אין לי בעיה איתה כשהיא כבר דולקת. בתור מדורה או גז. אבל אני מתה מפחד להדליק גפרור!!!

איך נגמלים מזה?!

הקטע הוא שכשהייתי קטנה ממש לא פיחדתי.

הייתי רבה עם אח שלי על להדליק את הנר בהבדלה...

מהרגע שהפסקתי לריב איתו על זה וויתרתי לו - אני פשוט מפחדת להדליק גפרורים!

מה עושים?!

מישהו מכיר את השיר "ציירתי לי מפה בכל מיני צבעים"?

אני מחפשת את המילים לשיר הזה כבר מלא זמן ולא מצליחה למצוא... אשמח אם מישהו יוכל לעזור לי...

תודה!

אני פשוט בדיכאון.. 

אני מארגנת משו לאיזה שהו עמותה וכל המתנדבות שלי  שהיו אמורות לבוא מבריזות לי...

כל פעם שאני מארגנת משהו תמיד משו יתפקשש..

בהתחלה היו חסרות לי מלא מתנדבות ועכשיו חצי מהן אמרו לי שהן לא יכולות לבוא..

איזה דיכאון.....

מישהו יודע אם מותר לבוא בתור קבוצה לבית חולים שניידר ולחלק לילדים ממתקים..או שקודם צריך לדבר עם המחלקה ?

בס"ד

ב"ה סיימתי השבוע מסכת תענית (לכל השואלים למה אני ממשיך עם מסכת תענית? זה כי קיבלתי הוראה להמשיך עד שאני יודע אותה ישר והפוך, או לפחות להשתדל להגיע לזה, ויש עוד הרבה עבודה).

ב"ה התחיל זמן אלול בישיבה, שנה חדשה, והיה כיף לחזור

ב"ה הייתי השבוע במסיבת אירוסין של חברים וכמו כן עוד חבר הודיע גם הוא שהוא מתארס .

ב"ה הייתה שבת מצוינת למרות חשש מסוים

ובכלל-

איזה טוב ה'!!!

עוד לילה רדוף חוסר שינה

עוד לילה שאני קמה שטופת זיעה קרה

מה יהיה?! מתי הם ילכו?!

הם לא רצויים אבל נראה שהם נהנים לראות אותי סובלת..

ושוב אני חושבת.. 'הכל עבר',

אבל לא..הכל מתחיל שוב מחדש..

אבל הפעם הוא שונה לובש צורה אחרת, חדשה ומפחידה יותר מקודמתה.

זה כבר הפך לשגרה..

אני כבר מתחילה לשנוא את הלילה

שיעזבו אותי כבר במנוחה!

אני רק רוצה לישון!!

בס"ד

אני עכשיו כותבת את זה בתור בן אדם.. לא בתור מנהל

ואני רוצה לבקש בקשה לפני שאתם ממשיכים-

נא לא לפתח דיונים על מה שהיה ועל מי שפתחו עליו שרשורים כאן.

השרשור הזה נועד להזכיר לנו מהי רגישות, לכולנו בלי יוצא מין הכלל.. 

איך אנחנו, עם ישראל לעיתים טועים ולא שמים לב לדברים שאנחנו עושים

ולרוב הם לא בכוונה ולא כדי לפגוע, אבל הם פוגעים, בלי שנשים לב, זה מחלחל..

זה פוגע.!

אנא ממכם אני מבקשת כאחות בכל לשון של בקשה.. במיוחד בימים הקדושים האלה

שהמלך בשדה!!! 

אנחנו צריכים להזהר בכבוד אחינו.. כתבתי את זה במקום אחר מקודם

אין הקב"ה מכפר על עבירות של בן אדם לחברו עד שירצה את חברו

אומר ד'- על שלי אני מעביר, בקשו סליחה אני סולח, אבל ביניכם? אנ'לא מתערב

אם תעשו סולחה אני גם סולח, ואם לא.. זו בעיה רצינית!

אף אחד לא רוצה להגיע עם מטען של עבירות שד' לא סולח עליהם כי

לא סידרנו את זה כמו בוגרים בינינו! 

ובכן, אנחנו לא עושים סולחות בשביל שימחלו לנו על העוונות, גם אך לא בעיקר

אכפת לנו מיציריו של הקב"ה.. אכת לנו מאחינו, אנחנו אוהבים אחד ת'שני

המקור של כולם הוא טוב.

לכן- יש דרך לסדר הכל- לדבר אחד עם השני באופן אישי.

להסדיר ת'עניינים בצורה בוגרת ומחושבת גם אם הבעיות האלו לא מעט זמן

זה לא אומר שמותר לדבר איך שבא לנו ועשות ת'מצב גרוע יותר.

אם אנחנו שואפים לעולם מתוקן אנחנו חייבים לפעול למען זה.

איך פועלים? 

ערבות הדדית! עמ"י ערבים זה לזה, בעיקר ע"י אחדות,בעיקר ע"י אהבת ישראל 

תבוא גאולה.

למה? כי זה הגרעין והשורש של הטוב, כשל נשמות ישראל מלוכדים למרות השוני

שאנחנו מכילים אחד ת'שני.. הרי כולנו באנו מאדם הראשון ומחוה.

הלוואי ונזכה להכניס את הדברים האלו ללב חזק חזק ולעשות תשובה על כל זה.

מי שיש לו מה לספר על אחרים בשרשור, שימנע מלפתוח ת'נושא שוב, כי זה ימחק 

ואנחנו לא רוצים אי נעימויות, אנחנו רוצים אוירה טובה.

נכתב באהבת ישראל!

שד' יפנק אתכם!

יש לי חברה שהייתי איתה בקשר מאוד טוב. לכבוד היומולדת שלה עמלתי להכין לה מתנה מושקעת וכו'.. הגשתי לה אותה והיה מאוד נחמד. בקיצור השנה עברה והגיע היומולדת שלי. לא המתנתי למשוב ממנה, באמת הענקתי לה מכל הלב, אבל.. גם לא הייתי צריכה להמתין. היא שכחה לחלוטין את היומולדת שלי ורק אחרי כמה שבועות טובים היא נזכרה לומר לי מזל טוב בפורום (לא במחשב) של חברות. זה הכעיס אותי מאוד, היא אפילו לא התנצלה, ובבושה גדולה מאוד נטרתי לה טינה.. ליומולדת שלה השנה לא שלחתי שום ברכת מזל טוב. שום מתנה. ואני מרגישה רע עם עצמי שנהגתי כך! הרי נצטווינו ב"לא תיקום ולא תיטור" !

השאלה היא מה כעת.
האם לומר לה לאחר זמן רב מזל טוב? האם זה יכעיס אותה? יש לכם רעיונות יצירתיים לפתירת המצב?? (:
אשמח לתגובות!

בס"ד

לא התבלבלנו אנחנו מדברים על אלול [עם מלעיל]

אלול - חזרה בתשובה - איך בדיוק? 

זוהי שאלה שכל יהודי, באמת כל יהודי, שואל את עצמו בימים אלה...

אז בואו, שמעו סיפור קטן...

בחסידות מספרים על יהודי אחד שפעם אחת, חילל את השבת בשוגג. 

היהודי הצטער מאוד על חטאו, ופנה לרב עירו, בשביל שידריך אותו איך לחזור בתשובה..

רבו של היהודי היה "רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב" שהיה צדיק עליון  ומקפיד על מעשיו. 

ליהודי שבא אליו לחפש תשובה, נתן רֵב מיכל סדר תשובה שכלל תעניות, גלגולי שלגים, וכו'..

היהודי, שהיה בעל גוף חלוש, לא הצליח לעמוד בסיגופים שהוטלו עליו. בעקבות חוסר ההצלחה לכפר על מעשיו נכנס היהודי לעצבות גדולה, וכך התהלך ברחובות העיר.

חברו של היהודי, שראה אותו מדוכדך, שאל אותו מה קרה..היהודי העצוב, סיפר לו הכל...

"שמעתי, שיש רב גדול, שמוצא תיקונים לחטאים, שיכול לראות למרחוק.." סיפר לו החבר..

היהודי, שכל רצונו היה לכפר על חטאו, נסע מיד לצדיק, שכולנו מכירים אותו - ר' ישראל, הבעל שם טוב הקדוש זי"ע

(איזו זכות! הלוואי על כולנו לחיות בדורו ולהפגש איתו! שנזכה בעתיד לבוא במהרה!)

כששמע הבעש"ט את הצער הגדול של היהודי, אמר לו "מאחר ואתה מתחרט באמת, בלב שלם, על החטא, יכופר לך. מאחר ומיעטת בכבוד השבת, עליך להרבות בכבוד השבת שוב"המשיך הבעש"ט "הדלק כמה נרות גדולים בשבת בבית הכנסת, ויכופר לך..."

היהודי, שחזר לעירו, קיים כמובן עם כל ההתלהבות את מה שנאמר לו, ושמח מאוד שכופר עוונו.

מאחר וגילה דרך חדשה לתשובה, פנה היהודי לרב העיר, שאיתו התייעץ בתחילה, וסיפר לו על הבעש"ט ועל דרכו המיוחדת.

כששמע הרב על הדרך החדשה, נחרד מאוד. איך יכול להיות שעל עוון של חילול שבת יכפרו בנרות??

חשוב לזכור, שרב העיר, היה רב גדול וידוע, הרב יחיאל מיכל מזלוטשוב.

בקיצור, הרב החליט שהוא נוסע אל הבעש"ט, לשאול אותו לפשר התיקון שנתן ליהודי.

הבעש"ט צפה ברוח הקודש את בוא הרב אליו, והתכונן לכך..

בדרך לבעש"ט, נתקעה עגלתו של הרב בבוץ. ערב שבת היה, והרב החליט לרדת מהעגלה וללכת רגלית.

בבגדי חול צעד הרב לעבר בית מדרשו של הבעש"ט, שכאמור, כבר ידע ברוח קודשו על בוא הרב.

כשהגיע הרב לבעש"ט מצאו עם כוס הקידוש בידו. רֶב מיכל היה כל-כולו בצער על כבוד השבת שהוא מחלל באותו רגע..

בשניה הזאת, הרים הבעש"ט את ראשו לעבר רֶב מיכל, ובמבט אוהב אמר לו..

"הנה, עכשיו אתה מרגיש צער של יהודי שממעט בכבוד השבת.."

בימים האחרונים התחלנו את חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות.

מהי דרך התשובה?

ידוע, ששנים רבות, דרך התשובה היתה בסיגופים ובצער, בגלגולי שלגים וצומות ארוכים. גם לנו קל יותר לחשוב שהכאבה עצמית, היא זו שנותנת לנו את הכפרה הדרושה על מעשינו. אנחנו מרגישים לפעמים שהדרך היחידה לכפר על מעשה מסויים, היא להרביץ לעצמינו. לצום ולהכנס לדיכאון.

אבל, הדרך השונה, שגילו לנו מורי ההוראה בדורות האחרונים, כדוגמת הבעש"ט הקדוש ,מרן הרב קוק זצ"ל ועוד רבים, נגזרת מהמילה 'תשובה' - 'לשוב', לחזור. לתקן. אנחנו לא רוצים לשבור את עצמינו, להכאיב לגוף שלנו, אנחנו רוצים להחזירו למוטב, להעמידו על הדרך הישרה.

* דניאלה- בשבת חשבתי לי על הנהגת הבורא בעולם, חשבתי על האנשים שחושבים שד' מתנהג איתנו רק בדין וזהו. חטאת?

מות תומת.

השבוע יצא לי לכתוב למישהו בנושא הזה ולא רק למישהו אחד.. גם יצא לי לשמוע על העניין הזה לא מעט השבוע.

ובדיוק שיחזרתי מה שכתבתי לאותו אדם לעצמי בראש 'הנהגת הבורא לא פועלת בדין, ביראה אלא בחסד, באהבה'

ובו זמנית עברו מולי 3 חרדים שאחד מהם אמר לחברו "ההנהגה התחילה משם" ולא אמרתי מילה כדי שהם ישמעו ויביעו את דעתם, הם פשוט אמרו ת'משפט הזה בהקשר אחר כנראה..

תקשיבו אנשים! הייתי ב-ה-ל-ם!  איך ד' סיבב שאשמע את זה מהם.. שהנהגת ד' התחילה בדין, ואז הגיעה מידת הרחמים.

הגאולה שלנו התחילה בדין, קיימנו מצוות מתוך פחד שיתפסו אותנו, העיקר לקיים. ואז, הגענו לארץ חמדה שנתנה לנו רוחב דעת לקיים מצוות מאהבת ד' מחסד ומרחמים בנוסף לדין.

מסופר על בריאת העולם שהקב"ה ברא את העולם בדין, וצפה ד' שהעולם לא יכול להתקיים כך, כי על כל דבר שלא היה מדויק או לא נכון הכל היה רועד והבריות היו נענשים מיד, הוסיף ד' את מידת החסד והרחמים בעולם! ואז היה איזון!

כמו שרואים בסיפור שלנו, דווקא מה שגרם ליהודי להתחזק בכבוד השבת, היה החטא שלו. לפעמים אנו צריכים להתבונן, ולהשתמש בחטא כמקפצה קדימה. אנחנו לא חוטאים בשביל להתקדם! אבל אם חטאנו - וודאי רצון ה' שנתקדם מכך!

"ממשברים - מתקדמים"

שנזכה ל"איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם..." (משנה מסכת אבות ב', ט'.)

נ.ב, מומלץ מאוד ללמוד מסכת אבות, מסילת ישרים וכו'...לימוד יומי, גם אחר חודש אלול.. בהצלחה!

אנחנו עושות קייטנה לילדי עלה גדרה ודרושות לי פעילויות לקבוצה של הכסאות גלגלים..

אם ישלכם רעיון אז אני ממש אשמח...

ואם אין אז תקפיצו...

תודה מראש..

כן, אני ממש ממש ישנה. אבל אולי יש פה עוד כמה ישנים כמוני, שזוכרים על מה אני מדברת.. זה היה לפני שנתיים בערך..

אם למישהו יש מושג איך אני יכולה למצוא את זה, אני ממש אשמח!

לילה טוב!

איני יכול לנגוע בה..
מה?! סליחה, למה לא?!..
לקחת איזו גויה שנראית לך 'פצצה' - את זה התירה התורה,
ולי - לאשתי לעתיד כאפרה עליה, שנשבע לך, הקב"ה -
היא צדיקה רצח, צנועה, מתוקה, בעלת חסד, מנהיגת הדור,
בה אסור לי לגעת?! מה? מה הולך פה...?!
 

(התמונה מאתר 'סיהרא')

אם יש נושא בתורה שלא התיישב על ליבי טוב, זה 'אשת יפת תואר'.
והנה, בדיוק הפרשה הבאה שנקרא זו פרשת 'כי תצא',
ואני חייב לדעת מה הפשט שם - "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע",
אני מבין, כל התורה היא כנגד יצר הרע - אבל...
"שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור"...! (כך כותב שם רש"י)
סו ווט? לכן ל-ה-ת-יר..?! וואלה, לא מובן. נתיר גם נגיעה במין השני,
כי - "הקב"ה, שומע? תסתכל מה הולך ברחוב, תתיר להם וסיימנו"...
אולי תתיר גם לדבר לשון הרע, כי הרי ת'כלס אנחנו לא עומדים בזה,
ואם תרצה ככה לתת לנו דובדבן שבקצפת - בא נלך ת'כלס על הדברים
הקשים - תתיר לבחור להסתכל לאן שהוא רוצה, ולבחורה ללבוש מה שהיא רוצה,
מה זה אתה מחמיר?! הקב"ה? יש לנו כלל - 'אם לא תתיר, נעשה באיסור'...
א-ל-ו-ק-י-ם-א-ד-י-ר-י-ם.
מ-ה-ה-ו-ל-ך-פ-ה..?!


=====

תחזיקו חזק, כי אנחנו הולכים לשאוב מכאן 2 יסודות ענקיים לחיים.
קודם כל - מכאן הוכחה כנגד כל אותם אלה שאומרים:
"התורה לא מתחשבת", "אני לא מסוגל לקיים ת'תורה, אין בי כוחות".
אין. אלו לא טענות מתקבלות בבית דין של מעלה. (ר' יחזקאל אברמסקי זצ"ל)
א-ם לא היית מסוגל, זה לא היה אסור עליך. ה' לא מביא לאדם נסיון
שהוא לא יכול לעמוד בו, כי אם הוא לא יכול לעמוד בו -
הנה לנו פרשת 'יפת תואר', שהותרה. אבל שאר המצוות שלא הותרו -
מוכח וברור שאנחנו מסוגלים לעמוד בהם, ואין שום תירוץ לתת..
"כי המצווה הזו אשר אנוכי מצווך היום, לא נפלאת היא ממך...
כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך - לעשותו".

מדהים. עם מילים - אני דרשן נחמד, הא?
אבל ת'כלס, למעשה, מה אני מדבר?! תשאלו כל בחור שנכנס
לאתר לא צנוע באינטרנט אם הוא מסוגל 'לעצום עיניים' פתאום,
הסיכוי שואף ל - 0 מאשר ל - 1. ת'כלס, בשטח ---
יש דברים שבאמת, הקב"ה, מן הראוי שתתיר לנו. לא לדבר כל החיים
לשון הרע - זה משהו 'כמעט' לא בגדר הטבע. את זה, שיתיר לנו...!
וסתם ככה אני בתור בן - אמנם לא מבין כ"כ ת'ראש של בנות -
אבל ראיתי הרבה שאלות של בנות ב'חברים מקשיבים' על צניעות,
ה', תשמע. תעשה טובה ותתיר לאחיות שלי ללכת איך שהן רוצות.
הן טוענות שזה קשה להן כמו קריעת ים סוף, נו - אז בבקשה,
אנחנו מוותרים על היתר 'אשת יפת תואר', העיקר תתיר להן ללכת...


~~~~

לא לא, בבקשה אל תגע בי אריה יקר.
זה לא הוגן, אתה גדול ושמן - אופס, סליחה, התכוונתי 'מלא' -
ואני כזה צפלוך. בבקשה, אני לא יכול עליך. או בעצם:
ה' אלוקים היקר, תציל אותי, אני לא יכול מול אריה...
"ויאמר ה' אלוקים - לא יכול, הא?! איך לעזאזל הגעת לגונג'ל
באפריקה, וואלה אני לא יודע. נכון, אמנם יש מצוות עשה ללכת
אחרי הצבא להתמסטל בחו"ל, אבל טיפש! נכנסת ליער כזה
בלי הדרכה ואח"כ אתה צועק שאתה לא יכול...?!
ל-מ-ה-נ-כ-נ-ס-ת-?!
זו - ההחלטה אם להכנס לתחום שבו לא תוכל לשלוט -
זו, הייתה בידך. ממילא, אתה אשם.
האריה - אוכל. הדב - בולע. והאדם - טיפש,
נכנס להם לתוך הגרון, ואז מתחיל לצעוק שהוא לא אשם..


"שמור מרחק", יש שלט על המכונית שמולך -
אז למה לעזאזל לא שמרת מרחק?! אתה לא אשם?!..
נכון, בעצם הפגיעה אתה לא אשם, כי הרי הוא נתן ברקס 'פתאומי',
אלא שהתביעה היא אחרת. למה לא שמרת מרחק?! למה הכנסת את
עצמך למלכודת שבה אם הוא יבלום לא תוכל לעצור בזמן...?!
שלם - פסק השופט - אין פה חוכמות. אתה אשם.

~~~~


התורה, מחייבת אותנו להפעיל את השכל הפשוט,
קרי - אל תתקרב, כי אז מן הסתם תפול. אלא - אתה חייב לשים גדר...!
פוסק הרמב"ם להלכה - "ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר:
לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה".
אז נכון - לקרוץ, לשחוק, להקל ראש או להסתכל על בחורה -
זה פשוט שאסור. אבל...
מי הגבר שיבוא ויגיד שהתורה 'לא אסרה' ידידות בין בן לבת...?!
איפה זה כתוב בתורה? זה לא כתוב בשום תורה ובשום סעיף בשו"ע,
אלא 'רק' כל התורה ז-ו-ע-ק-ת את זה. שמור מרחק! אל תתקרב...!
לא, אני לא אוסרת רק את העבירה ממש ---- אלא גם לפני. ו - הרבה לפני,
דווקא כי אני יודעת - זועקת התורה - שאחרי שתכנס פנימה כבר לא
תוכל לעמוד ביצר, לכן - כמו שאתה מבין שלא רק שלא שופכים חומר דליק
על אש, אלא גם לא מתקרבים לאש איתו - בדיוק אותו דבר גם ביצר.
אל תתקרב, אל תתקרבי, לא נתקרב. ואם כן נתקרב, שלא נבכה ונגיד
אח"כ שהתורה לא מתחשבת ואנחנו ממש לא מסוגלים - כי התביעה
נגדנו תהיה "למה לא שמרת על ההלכה! למה לא שמרת מרחק"...?!
ומול השאלה הנוקבת הזו - למי יש תשובה אמיתית?!...

אוו'ץ.
זהו, הכל מתחיל משם.
מהחובה שלנו לשים את הגדר. בלי פשרות.
ל-ה-ת-ר-ח-ק מהעבירה. ו - זה, ביכולתנו בהחלט.


בואו נפגוש מישהי מוכרת -
בנות - לכן פחות, אבל היא תהיה לכן מובנת -
שהיא תספר לנו את מה שיש לה להגיד.
גמרא, מסכת בבא בתרא:
יש פסוק שאומר 'שבח' על מי שלא מסתכל על נשים -
והגמרא מבררת במי מדובר. תוך כדי הבירור הגמ' אומרת:
אם יש דרך אחרת והוא הולך דרך שם - 'רשע' הוא.
מסביר שם הרשב"ם - ואף על פי שעוצם עיניו. (הוא נקרא רשע)
שלא היה לו לקרב אלא להרחיק מן העבירה [שנאמר] הרחק מן הכיעור.


====

יש שתי דרכים ללכת,
ואתה בוחר ללכת בדרך שבה יש נשים שמכבסות כביסה -
שהיום כמעט כל בחורה ברחוב לבושה חצי (...) מהן -
אתה נקרא...
אפילו (!) אם עצמת עיניים.
אוו'ץ.
וההסבר - פשוט.
הרי ת'כלס לא נפלת, על מה אתה נקרא רשע?
והבת קול עונה - מה אתה נכנס לנסיון?! "ואל תביאנו לידי נסיון",
לא מופיע אצלך בסידור?! ואח"כ עוד תבכה שנפלת למרות שהיית בטוח ש...?!
לא! אל תהיה גבר כזה, אנחנו לא מחפשים קונצ'ים. גם אם אתה צדיק
יסוד עולם - נכנסת אחי לנסיון מיותר, חצית גבולות -
כמעט שכבר אפשר לתת לך 'מי שברך' שהנפילה שמן הסתם כבר מוכנה לך,
רק שתעבור עם כמה שפחות צלקות ופגיעות בנפש עמוק פנימה...


*******

אחרי זה - כל התשובות על 'חבר/ה', 'אינטרנט', 'פאב לדתיים',
הכל ברור כשמש. אבל רק למי שמסיר מעצמו לרגע את הנגיעות אישיות.
והרוצה לטעות - אומרים חז"ל - יבוא ויטעה. מול רצונות להכנס לכיעור,
אנחנו לא נלחמים. מי שרוצה תאוות, שום הלכה לא תזיז לו,
כי הרי מה זה לעקם את ההלכה בשביל היצר? כלום, ביני ובינך מה היא...


=====

אז למה בכל זאת יש היתר של אשת יפת תואר?
עכשיו נוכל להבין את זה - פשוט מתוק מדבש. החיילים היו הולכים
להלחם ובנות הגויים (מופיע ברש"י) היו מתגנדרות בשביל לפתות אותם. בזה,
ועוד באוירת 'הפקר' של מלחמה, קשה מאוד - אם בכלל אפשר - לעמוד ביצר...
ואמרנו, שמה שאנחנו לא מסוגלים לעמוד בו, הקב"ה לא דורש מאיתנו.
לא מסוגל לעמוד בפיתוי של אשת יפת תואר? טוב, קח אותה לאשה.
אבל סתם ככה ללכת ברחוב ולראות איזו שבדית ולחמוד בה...?!
מה פתאום הכנסת את עצמך למצב כזה? מה פתאום הרמת את העיניים?
מה פתאום הגעת לשם סתם ככה? ממילא, במלחמה - וזו התשובה -
אי אפשר להגיד 'שים גדר, אל תצא למלחמה', הרי ה' מצוה לצאת,
וממילא - ה' הסיר לנו את ה'גדר לעבירה', הוא גם מתיר לנו...
אבל סתם ככה?! למה נכנסת לשם? למה אתה חי עם חבר'ה כאלה?
למה ה-ס-ר-ת ל-ע-צ-מ-ך את המחסומים...?!
על זה - על שבחרת להכנס לנסיון -
זו התביעה.

בדוגמא קטנה -
מי שנחת במקרה באיזה חור בסין לא תהיה עליו תביעה
'מדוע אכלת מאכלות אסורות', כי הרי הוא לא נכנס למצב הזה בכוונה..
א-ב-ל, מי שבחר מרצונו לגור באיזה חור תקוע בסין,
שלא יתלונן שהוא 'אנוס' לאכול מאכולות אסורות.
נכון, אנוס אנוס, אבל למה בכלל נכנסת לשם?!...


~~~~~~

אפשר לחיות גם בעולם של פריצות, לשון הרע, גזל -
כמו שאפשר לחיות שבעולם שיש בו ממש גן חיות,
אלא שהסוד, החיוב, הטיפ היחיד בעולם להנצל -
הוא פשוט...
לא להתקרב. לא לחפש קונצ'ים. שמור מרחק - מהנסיון.
אחרת? מובטח לך שתכשל, ואל תתפלא, כי כבר חתמנו..

ולא נאמין לשום עצת יצר שאומרת 'אני נכנסתי ולא נפלתי'.
אין לנו שום מצווה להאמין להם, אלא רק מצווה להאמין לדברי חז"ל
החד משמעיים, שרק מגלים לנו על דברי האחרים -
"אין" - פשוט א-י-ן "אפוטרופוס לעריות"...

=====

וואו, עכשיו מדהים כמה העומק שבתורה.
חשבנו שנוציא 'היתרים' מפרשת 'יפת תואר',
אלא שלמדנו שני יסודות חשובים בתורה:
א) בכל מצוות התורה אנחנו יכולים לעמוד.
אחרת? לא היו אוסרים עלינו אותם...
ב) הסוד, הטיפ היחיד לעמוד, החובה הברורה היא -
לא להתקרב לנסיון. לא להתקרב לאש. "שמור מרחק".

וכבר אמרנו ש ---
המצווה הראשונה בתורה היא...


כל העולם ואשתו עכשיו עוד רגע מתפוצצים ש...
את כל התירוצים בעולם הם ישלפו - יצר הרע שלכם +
יצר הרע שלי שכבר דופק לי בבטן -
ווא ווא, אפשר ליפול ברשת שלהם בקלות...

אבל כבר למדנו -
לא נתקרב אליהם, לא נתן להם חניה אצלנו,
ונעמיק בשכל פשוט, באמת באמת, לחפש את האמת.


~~~~~

למה כתבתי את הדברים?
מן הסתם לא כולנו ניישם את הדברים בבת אחת,
ועוד הרבה מלחמות מחכות לנו - בלי שנזמין - עם היצר.
אבל באמת, שנדע - את הפסיגה. את השאיפה,
לאן אנחנו צריכים לכוון תמיד...
'דע את האויב', מתחיל לפני הכל ב -
דע את עצמך! את התורה שלך...!

ו...
איך אפשר בלי לסיים בדבר כ"כ אמיתי.
לא יודע מי פה בגיל של חתונה, אבל אני כבר שם,
ו --- חייבים לדעת בדיוק איזה בית אנחנו רוצים לבנות.
בית של 'פייסטוק', או בית של אהבה, אמיתית.
אבל אמיתית. עם כל פרק ה - 'אשת חיל' שבדבר.
מ - "מי ימצא", עד - "ויהללוה בשערים מעשיה",
דרך נתיב 'בטח בה לב בעלה', שלא פשוט בדור שלנו.
אם רוצים לבנות בית ש-מ-ק-ר-י-ן קדושה וטהרה,
אי אפשר להשלים, אפילו לא עם 'טיפת' טומאה...






מי שיכול בבקשה לכתוב בתגובה אפילו רק נקודה,
אולי יזכו עוד כמה אחים ואחיות שלנו להכניס ללב פנימה.
 

אבל התגובות של כמה פה בשרשורים האחרונים,זה פשוט תגובות של ילדים גג עד גן חובה.

תתבגרו.בחייאת.