פורום שר הטבעות (עמוד 15)

יש לשיר את אה אלברת גילותינאל שבע פעמים, משני הצדדים.

בברכה,

המועצה הלבנה בארה"ת

השיר על גיל גלד בתרגום הישן של לבנית. מי זה היה הזמר?

את אחוות הטבעת.

סרט מצוין

או שאתה כפול שלו

היכל. בארץ שכולם בה אומרים "אמן". 

אבל לגבי מנדוס שלנו אני לא יודע

מורגות רוצה לשלוט על הכל.

אונגולינט רוצה לכלות את הכל.

את אנקלימה ולא להתנצל? 

דמעתה מצויה"

לפמיניסטית מדי

זה הסיפור הטולקינאי שהכי הכאיב לליבי

היא סך הכל התנהגה בצורה לא נחמדה כשהוא חזר לראשונה. ואז הוא החליט לקחת את אנקלימה ולא להתנצל.

ההמשך כמובן רע, אבל אלדריון אחראי לעיקר ההתדרדרות. היא חשבה שהוא יתנצל ואז היא תעניק לו את סליחתו, אך ראתה פתאום שהוא חסר רגישות.

אותי דווקא הסיפור הפמניסטי קצת הצחיק (טוב, אולי בגלל שהוא לא אמיתי. וגם כי היה נראה לי שאני קורא בין השורות תוכחה של טולקין הן לגברים והן לפמיניסטיות).

וודאי שהוא הצחיק

כאילו שטולקין יכול לכתוב כאלה משפטים

אלא "מכשיר קשר" , "עמית פוצץ" או "עמית נקש"

לא חושב שזה קרה

סביר להניח שהם התבוללו באדם הנחות ואיבדו את שאריות כוח ארץ הכוכב

לא שמעתי על זה

פשוט כזה

אני אוהב הדקאנון

טד ממציא טחנת קמח שתטחן ללא הנעה חיצונית. סאורון גונב ממנו אותה לצורך יצירת נשק, ורוצח את הטוחן הזקן. טד ועדתו רוצים לעבור את הברדויין מזרחה כדי לנקום בסאורון, אבל הבקלנדים לא מוכנים לתת להם את הסירות, אז טד ועדתו טובחים בבקלנדים וגונבים את הסירות, ומציתים אותם בגדה המזרחית של הנהר.

גנדלף גוזר עליהם חרם וגוזר שיענשו בגלל טבח השארים. הם מגיעים לברי, אבל ההוביטים של ברי לא נותנים להם להכנס, בזכות הכוח של מחגורת גולדברי. ולכן הם מקימים ממלכות מסביב לברי, ונלחמים בסאורון שיושב צפונה באנגמר. הם יוצרים קשר עם הגמדים בהרים הכחולים שיוצרים להם חרבות. בסוף קירדן נענה לתחנוניהם ושולח את כרוזו כדי להביס את סאורון

זה ספר קצת מדכא ויש ספרים יותר טובים של טולקין. תקרא ההוביט ושר הטבעות ותראה שתהנה.

ילדי הורין זה ספר שולי בספרי טולקין.

את הסילמריליון תקרא רק אם אתה אוהב היסטוריה בעולם האמיתי

קרא ההוביט, באמת ספר קליל

זה שגולום נתן לו במתנה את הטבעת ולא לקח אותה ממנו. אבל בהוביט שלפנינו יש את הגרסא המתוקנת של בילבו.

אבל מן הסתם היו עוד שינויים מהמציאות "האמיתית" בארץ התיכונה שבילבו כתב בהוביט כדי לספר אגדות בדויות לילדי הפלך והם נמצאים בהוביט שלפנינו:

מן הסתם מה שכתוב שהוא עשה מעשי קונדס עם העלפים בריוונדל. לא ייתכן שקרה במציאות, שהרי עלפים לא עושים מעשי קונדס.

השירים הטיפשיים ששרו העלפים בריוונדל הם גם המצאה שלו - מן הסתם מתחבר עם אגדות של ילדי הפלך על העלפים בתור "קונדסונים".

מן הסתם גם ענקי האבן ששיחקו מסירות עם סלעים בהרי האובך (אלא אם כן זה סוג של טרולים).

וגם העייטים המדברים שמתוארים שחלקם הם רעי לב, בעוד שבמציאות כולם הם שליחים מקודשים של מנווה.

ואויל יש עוד כמה דברים

לא עושים מעשי קונדס. טולקין כתב את זה בהוביט כספר ילדים, לפי מה שאני זוכר, כי לעיתים האלפים באגדות עם ארופאיות מוצגים בתור קונדסונים. זה ודאי לא תאם את תפיסת העלפים שלו כשכתב את סיפורי גונדולין לפני ההוביט (ובריוונדל מדובר על האלדר, לא על האברי).

זה די ברור שתיאור העלפים בריוונדל בהוביט הוא מגוחך בחלקו.

ציטוט מתוך מכתבו של טולקין שמובא בסוף הספר אחוות הטבעת "לדאבוני, 'ההוביט' באמת נועד להיות סיפור ילדים. ומכיוון שעדיין לא למדתי בינה, כי ילדי היו צעירים מכדי להעמידני על טעותי, היה בו משהו מין האווליות שאדם קולט בלי מחשבה מן הדברים שקראתי אני בשעתי (הכוונה כנראה בילדותו) , אני מצטער על כך מקרב לב, וכמוני כל ילד נבון".

פשוט לא כל פרט בו נכון חד משמעית.

חוץ מזה אפשר לשים את כל הפרטים שלו בתוך הקנון אם אומרים שבילבו כתב כך את ההוביט (ואז זה התרחש בספר שנכתב בארץ התיכונה).

אני מסכים שהטענה שלי לגבי באורן היא מוגזמת, אבל ודאי לגבי הצגת העלפים בתור קונדסונים זה כך.

אני זוכר שפעם קראתי שמומחי טולקין סוברים שלא כל פרט בהוביט נחשב בקנון, לא זוכר איפה זה היה.

חוץ מזה שקשה לדבר על "קנון" ללנגרדיום של טולקין. הרי סיפורים שלא נשלמו מלא מספר רב של גרסאות ומציג בכוונה את הסתירות ביניהם, איזו מהם היא בקנון ואיזו לא?

שטולקין מתאר כ"אוויליות ילדותית". אגב, מאוד נהנתי מתיאור העלפים בהוביט וזה משעשע וחמוד. רק שאי אפשר לצפות שזה יקרה לעלפים שמתואים בשאר ספרי טולקין.

במסע של בילבו?

האפשרות הכי סבירה לי (לא ראיתי את טולקין כותב זאת), היא שבילבו כתב את זה בספר ושינה את הסיפור קצת, ואז זה נחשב בקנון (כלומר באמת בילבו כתב זאת בעולם של ארדה).

נראה לי כך טולקין מתרץ סתירות של כל מיני מקורות שהוא כתב שסותרים זה את זה (ובסיפורים שלא נשלמו מוצגות בכוונה הרבה סתירות), שיש כאן כמה מקורות מידע חלקיים שהשתמרו בספר האדום של הפלך ש"התגלגל" לידי טולקין. אבל אני לא בטוח אם הוא באמת כותב את זה או שגלאורונג השתיל לי את זה בזכרון. צריך לבדוק

כל השאר הנחות שלך, מי אמר שעלפים לא עושים מעשי קונדס? וכן על זה הדרך.

ואתה מצליח לדמיין שיהיה כתוב באחוות הטבעת שהעלפים בריוונדל עושים מעשי קונדס ושרים את השירים הטפשים בהוביט?

העלפים אמנם צוחקים ומתבדחים, כדוגמת העלפים שפגשו את פרודו וסם בפלך. אבל יש הבדל בין זה לבין מה שמתואר בהוביט.

הם יתוארו בריוונדל? מסריקה פשוטה באינטרנט ראיתי שבסיפורי עם אירופאים האלפים מתוארים לעיתים בתור קונדסונים. יותר הגיוני שבהוביט טולקין זרם מסיבות של ספר ילדים עם זה. ברור שאת להעלפים בגונדולין שנכתב לפני ההוביט לא יתוארו עלפים קונדסונים. (ראיתי איפשהו מכתב של טולקין אחר בו הוא אומר שזכרון העלפים בתקופתינו עבר הגחכה, ולא נשאר מזכרונם "האמיתי" (הכוונה לזה שהיה בעידן השלישי ומלפניו) הרבה.

"ואכן, המלה העתיקה הזאת (elves) היא היחידה בנמצא, ושימשה לציון אותם זכרונות מן הגזע הזה אשר השתמרו בלב האדם...אבל היא פחתה, ועל דעת רבים היא מעלה כיום משוגות דמיון מטופשות, שונות מן הקוונדי אשר מקדם ככל אשר שונה הפרפר מן הנץ."

בתור קונדסון. ק"ו האלדר

על מי שהוא משתתף בזה פסיכופת

יותר מדי ריכוז

יש משהו טוב בסרטים, לא אכחיש

אבל לראות אותם מעל לתשע שעות רצוף..

מורגות' דאג לו לאספקת פופקורן ושתייה

יודעים שזה th . לעומת ט שזה t

המתרגמת שלפניו, ליבנית, תרגמה בני לילית.  אני יותר אוהב "עלפים"

קראתי רק את הפרק הראשן של התרגום שלה לפני כמה שנים. אם זכרוני אינו מטעני, תרגום נחמד אבל נראה לי מודרני יותר מדי. לא אסלח לה על זה שהיא הפכה עוגות כוספה (שנשמעות טעימות) לעוגות קימל!

בכל מקרה עלפים נשמע יותר בשפה גבוהה בעברית. ומכיוון שהספר תורגם משפה גבוהה באנגלית, יותר מתאים עלפים, מאלפים.

(זה כמו שנתרגם "שר הטבעות" ל "לורד הטבעות")

אבל לא אוהב את המילה

טעם אישי בסופו של דבר 

היא גם שמרה על רוב הבחירות התרגומיות שלו

יש לי אגב פאנפיק עליו

שאמשיך עוד מעט

החבורה המשיכה לתוך יעראופל. מכיוון שכוחו של סאורון בדול גולדור התמעט, דרך יעראפל היתה ירוקה וטהורה מרשעה. הם הלכו ימים רבים ביער הירוק והמלבלב, ומדי פעם פגשו בעלפי יעראופל שהביאו להם צידה. באחד מהימים הגיע לגולס בעצמו "הסירות כבר מוכנות בגדת הנהר השוטף, דיברתי עם אבי והוא ארגן לכם צידה למסע הקשה, נראה לי שאצטרף אליכם, וכשילך גלוין עדיין נהיה תשעה". בדרך הרגיש פרודו בעיניים עוקובות אחריו, ובחטף ראה את גולום משתרך מעץ לעץ. לבסוף הגיעו לנהר השוטף. המלך תרנדויל היה שם וליד פמלייתו היו סירות ירוקות וקלות. "מברך אתכם בדרך צלחה, ושיבנה ואורומה שר היערות יפריחו את העשב לרגליכם" אמר תרנדויל, ולפרודו נתן לשי את ענק הזהב שבילבו השאיר אצלו לפני חמישים שנה "בענק זה מצויה ברכתי, ואם תלך במדבר, יעלה עשב לרגליך כשתענוד ענק זה". גלוין נפרד מאליהם ועשה את דרכו צפונה. 

הם שטו בסירות במורד הנהר השוטף. בדרך פגשו בוידוגביה החמישי זהוב השיער מלך ר'ובניון, שארם של הרוהירים בקלנדר'ון, הוא מלך בעיר דורוויניון בחבל דורוויניון, והזמין אותם להיכלו האדום שם שתו מיינותיו המשכרים. ארץ כרמים היתה זאת. הם המשיכו להפליג לכיוון ימת ר'ון, אך ביום אחד נקלעו למארב של בני המזרח שירו אליהם חיצים. לגולס ירה בכולם והדבירם.

לבסוף הגיעו לימת ר'ון. ההוביטים מעולם לא ראו גוף מים גדול כל כך, וסם חש פיק ברכיים לשוט בתוכו. הוא כופף את ראשו למים לשתות, אך מיד ירק אותם, הם היו מלוחים. גנדלף צחק "וכי מה חשבת? שימה ללא נהר היוצא ממנה תהיה ימת מים מתוקים?". אך לגולס פיזז וכרכר בסירתו, כי דימה שהנה הגיע לים הגדול. לבסוף פגעו בגדתה הדרומית של הימה.

"זהו השלב באחרון של מסעינו" אמר גנדלף, "מכאן אנו יוצאים רגלי בדרכי בני המזרח המסוכנות אל מורדור, רק ההכרעה בידי פרודו, אם יצאו איתו כל בני החבורה או רק חלקה".

"אני צריך לחשוב" אמר פרודו ועלה על גבעה. והנה טום בומבדיל קרב אליו "בן העם הפעוט, יופי לי טופי לי! הראה לי את הטבעת!" אמר טום. פרודו נתן את הטבעת לטום, וטום שם אותה על אצבעו, מיד הרגיש פרודו שלמרות שאין הטבעת משפיעה על בומבדיל, הנה סאורון מרגיש אותה כה קרוב לממלכתו, במשך שעות רדף אחרי בומבדיל המפזז בגבעות כפרה הרצה אל השוקת, עד שהשיגו והחזיר את הטבעת. "הנה" אמר פרודו "לצון הטבעת כבר נגע בבני החבורה, אין לי ברירה אלא ללכת למורדור לבדי". הוא פנה לסירות ולקח משם את תרמילו. פתאום באה פלוגה של בני המזרח ופשטה אליהם. בני המזרח העמיסו את מרי ופיפין על כתפם, טום בומבדיל שר את שירו "הו טום בומבדיל" אך שום עזרה לא הגיע, לבסוף פילחו חצים רבים את בומבדיל. גנדלף ראה אותו שעון על עץ "לקחתי את הטבעת מפרודו בצחוק והוא רדף אחרי שעות, איזה כיף זה היה! יופי לי טופי לי!" עיניו נעצמו ומתוך גופו עלתה דמות אפורה ופנתה עם רוח מערב מערבה. כך הסתלק לו מן הארץ התיכונה העתיק מכל חסר האב, אחרון כשם שהיה ראשון. 

גנדלף הביט ביארוון בן אדר והרהר בכל שנות הכירותו. לפתע הגיעו לגולס וגימלי וגלורפינדל. "ראינו את פרודו וסם ממשיכים דרומה במרחק, מה נעשה?". גנדלף הרהר "ראשית, יש להציל את מרי ופיפין משבי בני המזרח, הם יקחו אותם לברד דור, ייתכן שנפגוש את פרודו בדרך, אך לנו אצה הדרך". והם פתחו בריצה, בדרך הם ראו את פרודו וסם אך לא היה להם פנאי לשאול לשלומם. והם המשיכו לרוץ במישורים.

מרי ופיפין התעוררו, הם היו במחנה מלא בקרונות הרתומים לסוסים. בני המזרח התשכרו מסביב משיכר שדדו מרובניון, ולא שתו לבם להוביטים. לפתע נשמעה תקיעה בקרן ובני המזרח העמיסו את ההוביטים על קרונות ויצאו לדרך. ההויביטים ניסו ליצור קשר עם נהג הקרון, אך לא נראה שהוא מתייחס אליהם, ייתכן שהיה שיכור. אחרי כמה ימים כאלו ראו במרחק צריח גבוה יותר ממה שניתן לדמיין, ולמרגלותיו זרם נהר של אש, זה היה ברד דור האפל. ככל שהתקרבו אליו גברה איימתם והם הרגישו ברצון העויין- העין.

עם לילה הגיעועד למרגלותיו ונסחבו קשורים במעלה גרם מדרגות, והנה נפתחה הדלת והם ראו אותו שחור להחריד, גבוה להדהים, עם כתר בן שלוש קוצים הדומה לכתר מורגות. הנה הם הובאו לפני כסאו האפל של שר האופל גורתאור האכזר, הקרוי בלשון הסינדרין סאורון.

סאורון פתח את פיו ודיבר בלשון השחורה, אך הם מצאו בלבם שכאן, בתוככי ממלכתו הם מצליחים להבינה.

"אז הנה מגיעים הפריאנת למעוזו של סאורון הגדול" אמר "דעו לכם שאני הוא העתיק מכל חסר האב, אשר היה לפני ארדה ויצר אותה".

"שקר בפיך" אמר מרי "אתה רק כלבו הנרצע של מורגות, וסופך להגיע לאין כמוהו". אז סאורון נמלא חמת זעם והפך את מראהו ללהבת אש אשר עין לה בתוכה ומרי ופיפין נמלאו אימה וגילו לו את תוכניות פרודו להשליך את הטבעת להר הגזירה.

סם ופרודו המשיכו דרומה בגבעות ר'ון. מדי פעם הם ראו את העכבישים צאצאי שילוב מתקרבים, אך פרודו הניסם בעזרת עוקץ. הם הלכו מילין על מילין עד שלבסוף פגשו את גולום והרגו אותו "זו יהיה לו הגמול על כל רשעותו" אמר פרודו. לבסוף הגיעו לחלקה המזרחי של מורדור, אף שלא ירדו שם גשמים, הרי שעבדי סאורון הרבים חפרו תעלות השקיה המוליכות את מימי הנהרות הנשפכים לאגם נורן הקודר, ושדות תבואה רבים בהם עבדים עומלים לצליפות שוט נראו באופק. הם החליטו ללכת סמוך להרים בתוך מורדור, שם איש אינו עובר, בכדי שלא יתגלו. אמנם מרי ופיפין גילו לסאורון את תוכנית פרודו, אך שיקרו לו ואמרו שהוא ינסה להכנס דרך קירית אונגול, ולכן השטח היה פנוי. למעשה אף גיליו סודם של מרי ופיפין סייע להם, מפני שסאורון הסיט את כל צבאותיו מערבה. סם ופרודו המשיכו עד רמת גורגורות, שם הארץ הפכה שוממה ומדברית. הם הביטו לכיוון הר הגזירה וראו שמחנות אורקים מקיפים אותו מכל עבר.

"איך נגיע לשם?" שאל סם.

בנתיים גנדלף, גימלי, גלורפינדל ולגולס המשיכו במרדף אחרי בני המזרח, אך כשראו שהעקבות מוליכות לברד דור אמרו נואש. אז עלה בראש גנדלף אעיון. הוא הליף את בגדיו לכחולים, וכשראה גדוד קרונות של בני המזרח דוהר לקראתו, קרא "מה מצפון, בני המזרח?"

בבת אחת נעצרו סביבו כל הקרונות.

מנהיגם יצא ושאל "מי אתם?"

"אני הוא אחד מהקוסמים הכחולים" אמר גנדלף "ואני ופמלייתי יוצאים בשליחות לסאורון הגדול. התהינו לקחת אתכם בקרונות?"

"ודאי, אלופי" אמר המנהיג, והם עלו על הקרונות ונסעו לברד דור, הצריח האפל.

גנדלף ורעיו באו והתיצצבו לפני סאורון. "אני הוא הקוסם הכחול" אמר גנדלף "ואלה רעי - נומנורים שחורים וגמד מהגמדים הפעוטים הרוצים בחסדך". "ומה יש לקוסם כמוך לומר לי?" שאל סאורון. גנדלף הסיר את בגדיו הכחולים והנה בגדיו היו לבנים כשלג "עורה סאורון! זמן רב אתה יושב בצללים! זכור שמקדם היית המיא של אוולה ושירת אותו בנאמנות!" צעק גנדלף.

והנה אט אט סרה האפלה מפניו של סאורון "אפלים היו חלומתי בשלושה העידנים האחרונים. זמן רב ישבתי בחשיכה. מה רצונך ואעשה?" וגנדלף אמר לו "הסר את כל רשעותך ממך וממלכתך!", אך סאורון נדאג "גם אם אסיר את רשעותי. הנה זדוני מצוי בטבעת!". אך גנדלף חייך "אז צווה על האורקים לסגת מהר הגזירה, ובטח בי!".

סם ופרודו המשיכו להר הגזירה והנה, האורקים נסוגו מן ההר. הם עלו עד סמת נאור - אולמי האש בהר. למרות הקושי האדיר, פרודו התאמץ והשליך אץ  הטבעת לאש, הרשעה עברה מהעולם אך סאורון לא הושמד, ובעזרת ענק הזהב של תרנדויל סם הלביש את כל ארץ מורדור וגורגורות בעשב מוריק. כשחזרו נודע להם שארגורן הרג את המלך המכשף בקרב במינס טירית, והתקיימו בו דברי הנבואה, שכן ארגורן לא היה אדם שלם שכן זרם בו דם עלפי. הוא מונה למלך גונדור ודנתור שימש תחתיו כעוצר. כעבור שנה שבו בני החבורה לפלך וגרו שם בנעימים.

"אני לא אסלח לך, אתה הרגת את אבא שלי!"

אז סאורון אומר לו: "לא! אני אבא שלך!"

החיסרון הגדול של הדרל הזו הוא שהיא מאריכה את המרחק שצריך לעבור בתוך מורדור.

סם מרי ופיפין הם לא בני אדם.

טום יוצא מהשטח שלו?

ביאורן לא היה עתיק מכל חסר אב, כתוב במפורש שהוא צאצא של יצורים קדמונים כלשהם (ונשאר האחרון מסוגו). הוא בבירור שונה מטום.

א. הדרך הזאת הכי הגיונית, אי אפשר דרך השער השחור. דרך קירית אונגול סיכוי קלוש וסיכוי אדיר שייתפסו אותם. אין לי מושג מה גנדלף באמת תכנן לפי העלילה בספר. האם יש עוד מעברים ממערב למורדור? או שגנדלף פשוט סמך על ההשגחה?

ב. כתוב במפורש שההוביטים הם סוג של בני אדם

ג. טום יוצא מהשטח שלו, זה הקטע של הגרסא הזאת, טום הנטרלי והמצחיק לוקח חלק במסע הטבעת (ומהווה חיקוי בומבדילי של בורומיר)

ד. אני יודע שביאורן הוא אדם. סתם הכנסתי טוויסט בעלילה.   למרות שזה מתרץ איך הוא הופך לדב. אדם רגיל לא יכול להפוך לדב. (כמובן התירוץ הפשוט הוא שביאורן לא הפך לדוב אלא היה חזק כמו דוב וידע לדבר עם הדובים. ובילבו הכניס את האגדה הבדויה הזאת לספרו בדיוק כמו ענקי האבן).

אל תהיה שוטה, אם הדבר בשליטתך, ובשם כל הטוב והיקר, אל תחזור על הביטוי 'פרוות סנאי' גם במרחק מאה מילים משמו של ביאורן, וגם לא שטיח, גלימה, צעיף או כפפה, או כל מילה אומללה שכזאת!

אבל אני חושב שכתוב איפשהו שבאורן הוא אדם (מחליף עור זה כשרון קסום, לא גזע)

כמו הואן?

באורן הוא אדם חד משמעית. נראה לי שהוא בכלל לא יכול לההפך לדוב. הוא היה אדם חזק וגדול כמו דוב, וידע לדבר עם דובים.

מן הסתם בילבו המציא את האגדה שבאורן יודע להפוך לדב והכניס אותה לספר שלו בשביל לספר לילדי הפלך, כמו כל מיני בדיות אחרות שהוא הכניס (כמו העלפים של ריוונדל בתור קונדסונים ששרים שירי קונדס, וזה שמוזכר שהוא עשה עם העלפים מעשי קונדס רבים), או ענקי האבן שלא נראה לי קיימים בארדה, או שיש עיטים רעים, בעוד שהעובדה היא שכל העיטים המדברים הם שליחי מנווה.

מחוץ לסיפור - טולקין כתב את ההוביט כשהלנגרדיום היה בוסרי והוא כתב את ההוביט לילדים, לכן כל הדברים המוזרים והסתירות לספריו האחרים.

יש שם המצאות בדויות של בילבו שכתב בסיפרו.

גם כתוב שבילבו עשה מעשי קונדס רבים בריוונדל עם העלפים, נראה לך קרה באמת?

ומקור?

אבל זה לא קרה במציאות. לדעתי במציאות הוא אמר לו כנראה משהו אחר ובילבו שינה את זה בספר כגי שיתאים לאגדה על מחליפי הצורות שהוא סיפר לילדי הפלך.

הוא גם כתב בספר המקורי שגולום נתן לו במתנה את הטבעת.

והוא כתב שהוא עשה מעשי קונדס רבים עם עלפים בריוונדל.

בדיה גמורה, שהרי עלפים לא עושים מעשי קונדס.

אבל הוא לא שקרן, כי ההוביט זה לא ספר היסטוריה לחלוטין אלא ספר אמיתי משולב באגדות שבילבו המציא.

מחוץ לעלילה - ההוביט הוא ספר ילדים בוסרי של טולקין ולכן הוא לא אמור לתת הגיון חזק לעולם שהוא המציא. ראה את הנסיון הדחוק שלו לתרץ את הבעיות בהוביט בקטע "מסע ארבור" בסיפורים שלא נשלמו.

ב. נראה לי כך אומרים מומחי טולקין

(אתה מדמיין את הלדיר ולינדיר וגלורפינדל ובני ביתו של אלרונד שרים את השירים המטופשים שהעלפים בריוונדל שרו בהוביט? גם אם הם היו צוחקים על הגמדים, דבר שלא נראה לי יעשו העלפים של ריוונדל, זה היהי יותר בלגלוג מתנשא נוסח סירוס בן יתילבור)

אלא אם כן הם מכשפים. השאלה אם המלך המכשף היה מכשף עוד לפני הטבעות ולפני שהיה בחסות סאורון

אבל יש

אני לא בטוח אם זה מולד או נרכש, אבל מוזכר בני אדם בעלי כוחות קסם

אני אבדוק לך

כרגע לא עולה לי

ראיתי במו עיני בקטע ביוטיוב. הוא מציל איזה קוסם לא ברור מעץ שבולע אותו (כנראה סבא ערבה ישיש) ומארח אותו בביתו. תוך שהוא אומר לעץ : "אכול עפר, חפור עמוק, מי שתה ולך לישון" רק שהוא אומר את זה כאילו הוא מרגיע את הכלב שלו. בושה!

נמצא בו. סצנה של כמה דקות שטום מארח בביתו איזה קוסם או משהו כזה. הוא אומר כמובן ששמו טום בומבדיל, למי שהיה לו ספק עד עכשיו.

אמנם יש לו זקן חום ארוך, אבל משום מה הוא מזכיר לי את האגריד (רק קטן יותר).

הוא אומר כמובן את הציטוט "טום היה פה לפני העץ הראשון וטיפת הגשם הראשונה וכו' " מה שהוא אומר לפרודו בשר הטבעות. ושר שירים וכו'

אבל הוא הרבה יותר מזכיר איכר פשוט מאשר את טום בומבדיל האמיתי.

בקיצור - אין שום דמיון בין טום הזה לטום שאני דמיינתי בספר, לפי התיאורים של טולקין

על טום בומבדיל. ואמרו "הי, בואו נעשה גם אנחנו פאנפיק עליו ונכניס לסדרה!"

הולאר אהבו את אאה האמיתית יותר מהמנגינה הגדולה