ההר הזה
שבגללו נאבק גנדלף עם הבלרוג
בעקיפין
ירד עליו שלג היום!
וזו הודעה מיותרת לחלוטין!
ההר הזה
שבגללו נאבק גנדלף עם הבלרוג
בעקיפין
ירד עליו שלג היום!
וזו הודעה מיותרת לחלוטין!
האם יש קשר לדעתכם בין הגמד 'ניקבריק' בנרניה
לבין הניקאים-בריקאים של סם?
מה זה הניקאים בריקאים?
ואם שנית לא שילשת
ואם שילשת לא הבנת
יש שם יבחושים
וצרצרים שמשמיעים: ניק-בריק
ניקאים בריקאים
צודק
אולי באמת הצליל שמשמיעים צרצרים. (נשמע מתאים, באמת)
אולי ניקבריק מנרניה הוא טרדן ורטנוני כזה ונשמע כמו צרצר, ולכן קיבל את השם הזה... (לצערי לא קראתי את נרניה מספיק פעמים בשביל לדעת בוודאות)
סליחה אבל הקשר בין ניקאבריק לניקאים בריקאים ממש תלוש ולא קשור לדעתי
אמרת שיש קשר בין רטננותותו לרטננות צליל הצרצרין
ירדה נשמתו הכבירה של אדוננו מורנו ורבנו מוההר"ר מוהרג'ר"ר טולקין זכותו תגן עלינו
גנדלף הורודוחזרת לחיים
(לא זוכר את הציטוט המקורי)
שעליהם לא תספר?
ב3.1 רח"ל מתרחש חג הפרופסור, יום הולדתו של מוההר"ר טולקין זלהה"ה.
נהגה ק"ק טולקין לציין את האירוע.
כך כתוב בסעיף ט' (טולקין) בסימן ג'רר"ט:
בכל שנה ב-3 בינואר, אגודת טולקין מעודדת את מעריצי טולקין מכל העולם לחגוג את יום הולדתו של הפרופסור בטקס פשוט של הרמת כוסית.
בשעה 21:00, הזמן המקומי שלך, פשוט הרם כוס וצולים את יום ההולדת של הסופר האהוב הזה. הנוסח שתיקנו טולקינאים להרמת הכוסית פשוט:
הפרופסור!
כל מה שאתה צריך לעשות הוא לעמוד, להרים כוס מהמשקה שבחרתם (לא בהכרח אלכוהולי), ולומר את המילים " הפרופסור " לפני שלוגמים. שב ותיהנה משאר המשקה שלך.
שים לב שאנו שוללים שתיית אלכוהול אם היא מסכנת את בריאותו או בטיחותו של השותה או אחרים, או סותרת את החוק.
ההילולה בה' אלול
גנדלף הורודאחרונה
ואתם?
גנדלף הורוד
חמוד מאודארץ השוקולדמקור H ב"ביקורת הטקסט" מדהים, בעיקר אם קוראים את כל הערך ולא מבינים מה הקטע עם השמות
בכל מקרה, גם אם כן, לפני הרבה זמן
וברור שנהיה פורום לפני ההודעות האלו
נ.ב. למה נראה לי שאנחנו היחידים בפורום?
הנוכחות בפורומים יורדת באופן משמעותי כשהלימודים מתחילים.. עוד מגפה הייתה יכולה לעזור
ומה אתם אומרים
עוד פעם בסין?
או לגוון?
כי שם הכנס הטולקינאי
או בבית של הרב"ז שליט"א ת"ו
זה באמת משעשע מאוד וגאוני למדי.
חוששת קצת שיש פה טעם לפגם... בכל זאת התורה שלנו, על כל חלקיה וגווניה, היא תורת אמת, ואי אפשר להוסיף לה חלקים סתם כך...
אבל כן, בהחלט אפשר למצוא בשר הטבעות תובנות יהודיות כמעט ולראות בו משל לתולדות עם ישראל... שנזכה להוציא את הטוב מכל ספרי החול שאנחנו קוראים!
הבית האחרון בשירת ליתיאן. אף פעם לא הצלחתי להבין מי אומר אותו, או למה.
הנה הוא, למי ששכח:
עד ארצות המנוחה מרחקים עצומים
רחוקות עוד יותר ארצות אבודים בן מתים יחכו נשכחים, גלמודים.
אין שם ירח אין קול אין הלמות
אנחה של יתמות רק אחת בעידן תשמע כקול נהי
במות קול עידן. רחוקה עד מאוד היא
הארץ בה ימתינו מתים בהיכלותיהם, בלי אור של ירח, בצל מחשבותיהם.
אני קורא נרניה, טירון (התחלתי את הסוס ונערו היום).
ושמתי לב, למשל, שסוסי נרניה (בני החורין) מסתכלים בליגלוג על סוסי קלורמן
או שאפילו אפשר להשוות את קלורמן לארץ התיכונה ואת נרניה לטול ארסאה או משהו בסגנון
אני רק יודע שהם הלכו למזרח ולא חזרו
ככתבו:
"אני חושב, שהם יצאו כשליחים לאזורים מרוחקים, מזרחה ודרומה, הרחק מחוץ להישג ידם של הנומנורים : מיסיונרים לארצות כבושות בידי האויב, כביכול. אם נחלו הצלחה או לאו, איני יודע; אבל חוששני שהם נכשלו, כמוהם כסרומן, אם כי בדרכים שונות ללא ספק; ואני חושד בהם שהם יסדו או הקימו כתות פולחן סודיות ומסורות ל-'כישוף' שהוסיפו להתקיים אחרי מפלת סאורון
מעניין
גנדלף הורוד(הבנתי שבתרבויות האסייתיות, למשל, הוא מסמל מוות...)
טוב, אולי גם ביהדות הוא מסמל טוהר.
עניין ששווה לחקור בו...
כאילו הוא כתב
שהוא הופך את העולם שלו למעין מציאות שבה אפילו הוא לא יודע הכל
זה כנראה רק תרגומו של ד"ר ע' לוטם. אבל מצאתי דימיון בין מות משה לבין מות פאנור. הסכיתו, הסכיתו.
עת עלו בשביל מעבר ההרים (ויעל משה מערבות מואב אל ראש הפסגה)
ציווה עליהם פאנור לעצור. כי פצעי מוות נפצע, וידע אשר באה שעתו. אז נשא עיניו באחרונה ממדרגות ארד ותרין, וראה את פסגות תנגורודרים (ויראהו ה' את כל הארץ...עד הים האחרון)
והוא ידע בראיית הנולד של הגווע כי לעולם לא יוכלו הנולדור להפילם. אבל הוא אירר שם את מורגות בקללה משולשת (מקביל קצת לברכות משה?)
וציווה לבניו לעמוד ולנקום את דם אביהם; ואז מת (וימת משה).
אבל אין קבר לו ואין מצבה (ואיש לא ידע את מקום קבורתו עד היום הזה)
כי כה בערה בו רוחו עד שבצאתה היה הגוף לאפר והתנדף כעשן. ולא היה עוד בארדה איש בצלמו (ולא קם עוד נביא בישראל אשר ידעו ה' פנים אל פנים)
ורוחו לא יצאה את אולמות מנדוס. זה היה סופו של האדיר בנולדור.
שניהם היו אנשים גדולים מהחיים
שהרבה שנאו אותם
ושניהם עשו טעויות ששילמו עליהם מחיר גלות
ם
האם באמת זה דימיןן לשוני אמיתי
או תרגום
איזה פרק זה?
אני לא זוכר, קראתי את זה לפני יותר מעשור
נראלי בוא הנולדור
אין לי ידע באנגלית בכללי
חבל שאין ידע באנגלית, ממליץ להשקיע בזה.
בכל מקרה, האנגלית של טולקין קשה מאוד

כפיים!!
ביה לי חשוב לפרסם את זה
צריך להעיר את הפורום
היו תקופות קצרות שהיה פעיל יותר.
בכל מקרה, התכוונתי לשאול כמה שנים מאז ישיבת המועצה?
שמנדוס וליאון התמנו אז הם הפעילו יפה את הפורום.
מה לדעתכם הכי סביר שקרה לו?
נהרג בים, עוד לפני אמן?
מנווה חטף עליו קריזה והרג אותו?
או שהוא הציל את אלנדיל?
או, (אין לי עוד רעיון)
אשמח שתעזרו לי בניסיונותיי הנורשים להפעיל כאן
שהפליג אל ולינור
יכול להיות שזה בגלל שאמנדיל שיטח את תחינתו בפני מנווה?
מעלים בסיל' את האפשרות הזו
אז לא כל כך זוכר במה מדובר...
אבל העיקר שהגבתי
בסיל' מציעים שהוא הגיע למנווה
שאלתי איזה טולקינאי בקיא בכתבים בפסטיבל אייקון
את השאלה הזאת
והוא ענה לי שזה לא מופיע בשום מקום, גם לא בהיסטוריה של הארץ התיכונה
אך מה הכי סזביר, ע"פ שיטתתו של מורה"ר טולקין?
זה לא ספאם?
חוצפה...
מישהו היה בעולמות?
אלן סילה לומן' אומנטיילבו?
למה ספאם? הייתי בטוח שאין פה אף אחד..
טוב לדעת ש@סוורוס סנייפ היקר ו @125690 הנחמד עדיין פה! (או שלא..?)
שאפו חברים!
טוב לדעת שאני נחמד
נראה שהמלחמה טובה לפורום
היום, ה22 בספטמבר, יום ההוביט, הלא הוא שיאו של שבוע טולקין, יום הולדתם של בילבו ופרודו, חג הקורמארה, הגעת בילבו לאסגרות, ומסיבת הפרידה.
זה היום הכי רשמי על טולקין.
מזל"ט בשמי לבילבו ופרודו!🎂🎂
אוי לה לבושה
הבית של בילבו הוא בית מוזר,
הולכים קצת ימינה עוברים את הגבעה,
מעבר לשביל על יד המקטרה,
יש בית מוזר ומצחיק וקטן.
איזה בית יש לפיסטוק,
בילבו בילבו בילבו בילבו
איזה בית יש לבילבו,
בילבו בילבו בילבו בילבו.
קוסם על הגג מבלה שם לא רע,
ושני הוביטים שגרים במחילה,
אוגר בסלון פסנתר בחצר,
שירים בכיור ותווים במקרר.
איזה בית יש לבילבו...
הבית של בילבו מלא הפתעות,
מכל השעונים שם ברחו השעות,
וכל המחוגים שבשעונים,
מראים בהחלט על דברים משונים.
יש סיר עם פנים מחייך לו ושר,
צלחת עם אף וספלים מסוכר,
ורוח שובב קורא בספרים,
ובכל הפינות מתפזרים סיפורים.
איזה בית יש לבילבו...
אבל אני לא בטוח שגנדלף מסתובב על הגג ולא בפנים
נכון כנס מיתופיה?
אז קראו לחלקים שונים בספרייה בשמות.
אחד מהם הוא הבית של בילבו.
איזה אחד שניים שהיו איתי, התחילו לשיר "הבית של בילבו, מלא הפתעות...איזה בית יש לבילבו, בילבו, בילבו, בילבו, בילבו... (כפרודיה לשיר הבית של פיסטוק. ילדות...)
אז החלטתי לקחת את מילות השיר המלאות וערכתי אותם
ולמה שגנדלף לא יעשן על הגג?
אוויר צח
תכל'ס צודק
ראית אותי
אם שכחת את השיחה על אכילת פיצה לא אסלח לך
ואחד מאלו ששרו "הבית של בילבו"
הוא זה שקרא לך דוס שמרן פרמיטיב






















ארץ השוקולדאהבתי את הזה עם אחוות הטבעת ומרי ופיפין
אבל יש יותר טובים
עושה לי אסואציה של אולמו מתנשא מעל שפת המים בוינימר?
אני מאוד אודה אם יענו לי -
כיאה לטולקינאי שכמוני, השתתפתי בכנס קהילת טולקין בעולמות השנה.
דיברנו מעט על הסרטים של ג'קסון, ומישהו אמר: הם לפחות נעשו מאהבה.
ומישהו אחר אמר: מה שאי אפשר להגיד על הסדרה של אמזון.
מסכימים?
סקירה קטנה למי שלא בקיא בנושא:
מן שנות העשרה עד מותו, בשנות השמונים, שקד טולקין על יצירת המיתולוגיה שלו, והיא הניבה את שרהט, האדיר בספרי הפרוזה. (תודו לדנים)
מספר שנים לפני מותו, טולקין הבין שלא יספיק לסיים את הסיל'. הוא ביקש מבנו, כריסטופר ג'ון רעואל, שיוציא את הסיל'.
בשנת 1973, בו מת הפרופסור, וכריסטופר, קם מתוך עצבונו, ומתחיל להגשים את משאלת אביו, תחת לחץ כבד של מעריצים.
הוא נטל את כל הניירת, והתחיל להרכיב את הפאזל הגדול - הסילמריליון, יצירתו המרכזית של טולקין, יחד עם חברו גבריאל, שיהפוך לסופר פנטזיה מוערך.
הלחץ המעריצי היה ככ כבד, שכריסטופר נאלץ לעשות את העבודה בארבע שנים.
בגלל זה ישנם טעויות רבות בסיל', בגלל הטולקינאים.
כריסטופר התחרט על כך, אבל לא יכל לעשות דבר, מלבד להוציא את ההו"מ.
אז מה דעתכם-
כריסטופר אשם?
זה ספר מבולגן, קצת משעמם ולא קריא, כמו ספר היסטוריה.
לדעתי לא היו צריכים להוציא אותו כמו שהוא. היה עדיף לערוך אותו טוב יותר, ולעשות אותו טיפה יותר מעניין.
וכן, ודאי שכריסטופר אשם, לא לכל אחד יש כשרון לכתוב ספר, ושהוא יהיה מעניין
שאת הציפיות מכריסטופר היו הרבה יותר מדי
אם לא היה לו את הלחץ הזה, היה הרבה פחות שגיאות
ומצאתי אותו מאוד מעניין, למרות כל הביקורות הרעות עליו.
אני אצטרך לצטט מנומנור:
החל ממותו של ג'.ר.ר טולקין, החל בנו, כריסטופר, לנסות ולסדר את אסופת הכתבים של אביו במטרה לנסות ולהפיק גרסה סופית של הסילמאריליון מכתבי אביו. היו לטיוטות מספר חסרונות עיקריים :
1. כמות רבה של גרסאות מתקופות שונות לאותו סיפור. 2. חורים רבים בעלילה – סיפורים שהיו חסרים/או שנכתבו בצמצום רב בתצרף המיתולוגיה 3. חוסר אחידות בסגנון בין הסיפורים השונים. בעוד חלק מהסיפורים נכתבו בתמצות, חלק אחר נכתב כספר היסטוריה בעוד השאר נכתבו בצורה עלילתית בדומה לשר הטבעות. 4. סתירות בין חלק מהגרסאות לשר הטבעות. כלומר, הטיוטות מאד לא מאורגנות. כמעט ואין מארג סיפורי מלא, תמיד מתישהו או שהמארג נקטע באמצע או שבכלל מדובר בסיפור אחד (כמו למשל סיפורם של ברן ולותיין שמופיע בכמה וכמה גרסאות ולאו דווקא בתוך מארג סיפורי). גם הסיפורים שמופיעים בנפרד לפעמים מקוטעים. מספר הטקסטים בהיסטוריה של הארץ התיכונה מגיע למשהו כמו מאה וחמישים טקסטים שונים. חסרונות אלו יצרו כמה בעיות חמורות אצל כריסטופר בדרכו להכנת הסילמאריליון: האם לנסות ולהאחיד את הסגנון? האם לחבר בין שני טקסטים מתקופות שונות? אם יש שתי גרסאות, במי מהן לבחור? במאוחרת יותר או במפורטת יותר? במקומות שחסרים תיאורים – מה לעשות? טולקין גייס לעזרה את ידידו גיא גבריאל קיי (התפרסם לימים כסופר פנטסיה) ויחדיו הם הרכיבו את הסילמאריליון לפי כמה עקרונות מנחים: 1. אם ישנן כמה גרסאות לסיפור – הגרסה המאוחרת יותר תועדף. 2. העורך יקבל הרשאה גורפת לכתוב טקסט במקומות החסרים או המצומצמים מאד. 3. הסילמאריליון ייכתב כספר היסטוריה. 4. ייעשה תיאום בין כל הגרסאות וישונו שמות ומונחים במקרה הצורך על מנת להתאים לשר הטבעות.
אתה מבין?
היה טיוטות סיפוריות, אבל כריס החליט שזה ייערך בסגנון היסטורי.
וחלילה לנו לזלזל בכריסטופר.
הוא האזין מגיל צעיר לספורי אביו, היה בין אלה שהכי הכירו את מיתולוגיית טולקין בחייו.
וטולקין בעצמו נתן לו את התפקיד להוציא את הסיל.
הוא טולקינאי חוקר, אחד ה, ואולי הכי, טוב מהטולקינאילוגים שחיו.
אבל הוא בן אדם.
הוא יכול לעשות טעויות.
אם אומרים לכם את השם "שר הטבעות", עולים בראשכם "הספר הטוב בעולם", "יצירת מופת," אבל מה שלא יעלה לכם הוא "קלאסיקה".
האם שרהט זו יצירה קלאסית?
מגיגול המילה "קלאסיקה" במילוג גיליתי ש"יצירה בעלת ערך תרבותי רב העומדת במבחן הזמן ונחשבת מופת. " זו ההגדרה לקלאסיקה.
אז, יש שלוש תנאים. האם שרהט עומד בהם?
1.יצירה בעלת ערך תרבותי רב - שרהט השפיע על התרבות ברמה מטורפת, למשל סדרת הארי פוטר שלקחה ממנו השראה.
2.עומדת במבחן הזמן - עברו כמעט 70 שנה מאז הוצא הספר, והנה אנחנו כאן, מעריצים את הספר כאילו הוא יצא הרגע.
3.נחשבת מופת - תענו לי אתם.
לסיכום, שרהט, בניגוד למוח האנושי המוגבל, הפעוט והטיפש (או לפחות שלי) - הוא קלאסיקה.