לדעתי,
גם אם את בוחרת בחיים שלך שמחוץ לבית להתלבש תמיד בצורה שפחות מקובלת בבית - אני ממליצה לך בהתחלה להסוות את זה מאוד. בעיקר בשביל לצבור בטחון ואומץ. מכנסיים? ללבוש בחוץ או מתחת לחצאית שתכסה אותם בכל תנועה. חולצה קצרה/גופיה? חולצה צנועה מעל או ג'קט שנראה שהגיוני שתלבשי.
אחרי שתתרגלי לזה ותצברי בטחון, להתחיל להסוות את זה בצורה שקופה יותר, אבל עדיין בלי נסיבות אמיתיות לטענות. (ג'קטים שברור שנמצאים רק בשביל לכסות חולצה לא צנועה אבל לא יכולים לומר כלום כי את כן צנועה, חצאיות שרואים שיש מתחתן מכנסיים אבל מה אתם רוצים, יש חצאית, ועוד כאלה דברים)
ואז יציאות חפוזות מהבית בצורה פחות מתאימה אבל מהירה כזו מהחדר ליציאה ככה שברור שרק עברת ולא התכוונת שיראו אבל זה כן נכנס לתודעה.
מכאן זה תלוי בך ובמשפחה שלך, יכול להיות שזה יצטרך לעצור פה ותמיד תצטרכי לעשות עוד שינויים בחוץ, ויכול להיות שמבחינתם יהיה סבבה שתהיי בבית איך שאת רוצה. הדבר שהכי חשוב כאן בעיניי הוא סבלנות וכבוד, כי בלי שניהם לא תהיה אף התקדמות והמצב הנוכחי הוא המצב שיישאר תמיד.
((יכולה לספר לך מהמקום האישי שלי שאני מגיעה ממשפחה דוסית אחושילינג שבשביל להעז לעבור מהשלב הראשון לשני הייתי צריכה המון המון אומץ כי חשבתי שזה יהיה אסון מבחינתם, והיום אנחנו במקום שלמרות שהם עדיין הם, הם הרבה יותר סבבה עם מה שאני לובשת, ואני אמנם עדיין צריכה להיות עם חצאית לידם, אבל היא רק צריכה להיות שם, זה בסדר שיראו מכנסיים מתחתיה וזה בסדר שאני לובשת חולצה קצרה או חשופה מעט. ואני כבר לא צריכה לכבס לעצמי את הגופיות והחולצות הקצרות ולא מעירים לי כשאני תולה ג'ינסים לייבוש במרפסת. זה מצב שלא חלמתי שיקרה))
לגבי המבטים וההערות של כולם, זה החלק הקל אבל קשה, צריך פשוט להתרגל להתעלם או לשים ז*ן. אנשים תמיד ימצאו מה לדבר, אם תלבשי דבר כזה או אחר, ואם תעשי ככה או ככה. שידברו, שיגידו. תחסמי הייטרים מהרשתות החברתיות שלך וברחובות מוכרים או עם סיכוי לאנשים שיעשו פרצופים תסתכלי ישר בלי לחפש אותם. שיהיו סרטים בראש, זה בסדר, אבל אל תראי אותם קורים. כי זה חבל ותכלס זה באמת לא עניינך וסתם יהרוס לך. זה קשה מאוד אבל זו איכות חיים מטורפת, מבטיחה
)
