היות ואנחנו רק אני ובתי, הרגשתי שעוד שבת רק שתינו ואחר כך שמחת תורה ושבת שעברה היינו אצל הבן הנשוי והרגזתי את הנכד עם ביקורת על
הארי פוטר - אני א ש ת ג ע!
אז הבת מצאה בצפון הארץ מלון בוטיק קטן. האזור יפהפה אבל...רבנות (!)
בתחילה, מוקסמת מהרעיון לא להיות שוב בבית לבד, שמחתי נורא.
אבל אחר כך התחילו רגשות האשמה והצדיקות: רבנות?! אני ששוטפת ומשרה את החסה/פטריות ועוד ועוד, כל כך הרבה זמן....רבנות?!
בקיצור - הבאנו את הסעודה הראשונה (השתמשנו בפלטה של המלון) ואת הסעודה השנייה (ארוחת בוקר נחמדה אבל ממש ממש לא שבתית), אכלנו שם
(עם דפיקות לב - לא לקחת פלפל אדום כי הרב ויא אומר שצריך להשרות, גם סלק לא כי הרב ויא אומר שהתולעים גרות באמצע, שלא לדבר על הכרוב
וכו'). מרוב בלבול ורגשות סותרים, שכחתי לעשר את הירקות (אם כי עשיתי תנאי מראש...).
ואחר כך, נסענו לחוף דור. אין הפרדה; בפעם הראשונה שהיינו שם לא היו כמעט אנשים. הפעם - יותר. אז עם בגד ים - שמלה צנוע, השתכשכנו
במים תוך כדי תהייה אם הדברים האלה הנוגסים בנו בפראות הם, אולי, ...פירינאות..?)
חזרנו הביתה עייפות אך...מרוצות. למדי. (ר' למעלה רגשי אשמה)
חלילה, לא רוצה לקלקל אף אחת, אני תמיד - רק בנפרד, אבל לפעמים, כך אני חושבת ממרום גילי, זורקים משהו ליצר הרע;
זה עדיף מלשבת מדוכדכת בבית ולהקשיב לזמירות המרנינות העולות מכל עבר, של שכנינו הנשואים, המון ילדים, נכדים -
...מ ו ש ל ם.
כך שמקווה שהשם סולח לי ששכחתי לעשר, ושהייתי בחוף מעורב עם פיריניאות וש...אללי, נוסף לכל הצרות, גם נהניתי!
חורף טוב ושמח ל כ ו ל ם!
אל תספרו לאף אחד!!