הוא גר שם במגדל, משקיף על כל העיר/ כמו ילד מגודל, עם ארבעה כיווני אוויר
ויש לו שם למעלה, שלושים עובדים כמעט/ אבל אז מגיע לילה, והוא נשאר לבד.
פזמון : אנשים אנשים, דוהרים בכבישים/ נוטשים חלומות שמותר להגשים
אנשים אנשים, מחפשים עוד תשובה/ עולים ויורדים בין ייאוש ותקווה
ובסוף כולם רוצים אהבה/ בסוף כולם רוצים אהבה/ בסוף כולם רוצים אהבה.
הוא שוב יוצא לנדוד, לארץ רחוקה/ חי על מזוודות, שנים של הדחקה
הזמן עובר מהר, והוא תמיד על יד/ ואז הוא מתעורר, כשאין שם אף אחד.
פזמון : אנשים אנשים, דוהרים בכבישים/ נוטשים חלומות שמותר להגשים
אנשים אנשים, מחפשים עוד תשובה/ עולים ויורדים בין ייאוש ותקווה
ובסוף כולם רוצים אהבה/ בסוף כולם רוצים אהבה/ בסוף כולם רוצים אהבה.
הגולם מפראג
גלגול אחרהגולם מפראג
יש בך את כל האור
ואני לא רואה דבר
איבדתי את התום שבלב
אל תחכי לי עוד אהובה
לכי לדרכך
אולי בגלגול אחר נפגש
את הדרך אני אעבור
ואשאל את כל השאלות
אהיה מוכן כשאראה אותך
אולי בגלגול אחר
יש בך את כל החום
ואני לא מרגיש כבר כלום
נגעתי בכל דבר שאסור
אל תחכי לי עוד אהובה
לכי לדרכך
אולי בגלגול אחר נפגש
מלא זמן נעלמת. כנראההגולם מפראג
הידעת?!הגולם מפראג
אני מובטלת.
אני
כאב ראשהגולם מפראג
רציתי להיות פרפר אדם
אבל אני תקועה בלהיות גולם
גולם אדם
מפחיד לי הכל
הגרון שלי דוקר דוקרהגולם מפראג
אני לא מצליחה לא לבכות
אוופ אוופאוופ
מה ששירים יודעים לעולל לי
מה שזכרונות
מה שרצונות
מה שאנשים
מה שהיא
מה שהוא
מה שאני
ודוקר לי הגרון כי אני לא אבכה
כי אחר כך אני אדומה ממש
כי אסור לי לבכות
מלא זמן לא שמעתי אם הוא בסדרהגולם מפראג
ומה איתו
אפילו אם הוא חי
(הוא כן חי, בדקת מתי הוא היה מחובר)
אופ.הגולם מפראג
ואז אתה מבין שהגולם מפראג
כלום.
פשוט כלום
אתה כנראה הדפוק היחיד בפלנטה.
שורף ליהגולם מפראג
אפשר שמשהו יהיה בסדר קצת?
שמשהו ירגיש טיפה יותר נכון וטיפה פחות מחורבן עד היסוד
לא, אי אפשר. 40 יום ייסורים.
אי אפשר, אלו הם חיינו
אי אפשר והם מכפרים
אי אפשר כי לא הכל וורוד ותתחילי להתרגל
אי אפשר כי זה בעצם טוב, את רק סתומה עם ראייה כזאת שטחית וצרה וכל כך קטנת אמונה
אז לא, אי אפשר.
היא אמרה שהוא לא מאבד את התיק שלנו.
זה העלה לי דמעות
אבל שיוכיח שהוא סוחב אותו.
יאללה גאולה. הבנו גלות. הבנו סבל. הבנו. זה כבר מזמן לא מגניב.
וואו.הגולם מפראג
מעולם לא נכנסתי ככה חזק למשחקי אגו.
#שקר ראשון
נראה לי התייבשתי. לא שתיתי כלום היום. כלום בכלל. ויש לי סחרחורות.
חזרתי לפה.
טובנו, אגו
אוץ'.
חזרתי לדבר איתה, זה מוזר קצת הרבה כי מה הקשר. והיה כעס אז לאן הוא נעלם, ולאן נעלמת לי באופן כללי.
גאד, התגעגעתי אליה כל כך. ואמ הנושא נשאר אותו נושא, והיה ישיר מידי. אבל אין לי כוח להקליד.
מפה לשם. כואב לי הראש. ויש לי פס שיזוף מהגומיה ביד.
תמיד מתישהוהגולם מפראג
טוב
סתם רציתי להיות לרגע
וירטואלי נו ואז
זה גם סוג של קיום
השתקפות
רק הצדדים האפלים
או ההפך
תלוי
אין לי כוח להגג
אבל סתם כך
נחמד להיות קיים למישהו
אני קיימת למישהו?
שאלה
וזה סתם ישן ליהגולם מפראג
א.
כמה קלישאתי הדכאון
מנסה להשתלב עם האפור בקיר, בחוץ
גשם, שארית נוכחות זרוקה שם
נאחזת במדפי הספרים
ידיים מחפשות תשובות
למשהו שמזמן כבר בפח
ב.
זרקתי אותו עם שאר הזכרונות
ושאריות שוקו בכוס חד"פ לשתיה חמה
(זהירות מכיל משקה חם)
שקית פח כחולה
ידיות כתומות (אחת קרועה)
מצליח לנחם לרגע, סער
ועננים שמסתירים את הלובן
או כל מה שאני לא
ג.
להעלם רגע, להיות שאריות אבק
להצמד לדפנות של הדבר הכי
רעוע בעולם, ולהנות ממנו
כי זה אתה שסופסוף משלים עם זה
הפיסות מסרבות לשחרר מהדפנות
נזרקת לפח עם הדף חצי הריק מלא עיגולים
ד.
יש בו משהו שובה לב
הצורה בה הוא נופל על האדמה
השקט הכי רועש ביקום
והריח שלו
נקודה
מציף לי את האדנית
אם יום אחדהגולם מפראג
רק יום אחד
הוא יבין אותי
באמת יבין
ולא יכעס או ישנא או יתאכזב ממני
אני אהיה אסירת תודה
פעם אחת. לא לאכזב אפאחד ביקום הזה.
למה אני לא עושה טוב לאנשים שאני אוהבת
לפעמים באמת עולה בי מחשבה מעצבנת
של, למה אלוקים. הגיע לאנשים שלי אותי
לא הייתיהגולם מפראג
עַכְשָׁו מוּזִיקָה תּוּרְכִּית מְנַסָּה לְנַחֵם
וּמְעַיְּנוֹת הָרֵי יְרוּשָׁלַיִם טוֹפְפִים קֹר.
זֶה הַזְּמַן לְתַרְגֵּל בְּקוֹל: הִגַּעְתִּי בִּגְלַל הַמְּבוּכָה.
לֹא הָיִיתִי יָכוֹל עוֹד.
עַכְשָׁו לְהַגְבִּיר אֶת הַקּוֹל וְלוֹמַר לְאַט,
מִישֶׁהוּ הֲרֵי צָרִיךְ לִרְשֹׁם בְּיוֹמָן: הִגַּעְתִּי בִּגְלַל הַמְּבוּכָה,
לֹ א הָ יִ י תִ י יָ כ וֹ ל ע וֹ ד
ובאלי להציףהגולם מפראג
לפעמים, ברגעי משבר
אני מתפללת לאדם אחד, רק אחד
שיגיד לי שאני בסדר בדיוק איך שאני
שהדבר הכי מדויק לי זה כאן ועכשיו
מישהו שלא ימשוך אותי לצד שלו\א
והוא לא יצטרך לעבור לשלי
מישהו לתת לו יד באינסוף הזה
להיאחז במגע עם מבט מטורף בעיניים
לחבק אותי, אותו ואת הגדר שבטוח תהייה שם
לא לפחד להיות בצד שלי
לא להלחם לשבור אותה
לא להיאבק להחזיק אותה צמוד אלי
ולדעת שזה מצב העניינים
וכך הוא אמור להיות
כי אני אני
ואולי גם בי נשאר טיפה
מאותו צלם אלוקים
אבל זה רק לפעמים
רוב הזמן מנסה להיות אני ובשאר לא למות.
אלוקים ישמור. אני גרועה בכל כך הרבה דבריםהגולם מפראגאחרונה
מחר זה נגמרהגולם מפראג
והמון אנשים שהתחילו איתי
לא יהיו מחר ביחד שנסיים.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
This town is colder now, I think it's sick of us
It's time to make our move, I'm shaking off the rust
I've got my heart set on anywhere but here
I'm staring down myself, counting up the years
Steady hands, just take the wheel
And every glance is killing me
Time to make one last appeal
For the life I lead
Stop and stare
I think I'm moving but I go nowhere
Yeah, I know that everyone gets scared
But I've become what I can't be, oh
Stop and stare
You start to wonder why you're here not there
And you'd give anything to get what's fair
But fair ain't what you really need
Oh, can you see what I see?
אסורהגולם מפראג
''מעניין אותי מה הלחצים שלך עכשיו. איפה המחשבות עומדות
מה כואב בך.''
ולא היה לי תשובות לשאלות, רק דמעות שטשטשו את המסך. וגעגוע. לא לכולם יש זכות לשאול אותי ככה, ולהפחיד פתאום עם כמה מילים שסוגרות על הנפש בפנים.
ולחכות לתשובות.
והעזתי לומר לו, ולפחד בקול.
ופחדתי, אלוקים כמה פחדתי. ועדיין
החיים מושתתים על פחדים שאנחנו מנסים לדלג עליהם, או לרפא אותם. הם מניעים אותנו לחיות, לשנוא ולאהוב.
אנחנו סהכ מנסים להוכיח לעצמנו, שאולי אנחנו כן קצת טובים, יותר ממש שחשבנו לעצמנו כשישבנו על שבר הפחד. ובניגוד לשבר של נועה, הוא לא ארור. הוא אנחנו.
וְהָיָה רֶגַע שֶׁכֻּלָּם הָלְכוּ לִרְקֹד
הַגָּדוֹל נִדְחָק אֶל הַקָּטָן וְאָמַר לוֹ:
רָאִיתָ אֶת הָעֵינַיִם שֶׁל הֶחָתָן?
רָאִיתָ אֶת הָעֵינַיִם?
וְלַחַשׁ: שְׁמַרְיֶה, מָה אֲנַחְנוּ
מְבִינִים בְּאַהֲבָה
מָה
(אלחנן.)
מי שקורא, ואני לא יודעת עליו. אעריך מאוד כנות.
אף אחדהגולם מפראג
''אף אחד מהחברים שלי לא יאמין''
''את צוחקת,'' הוא אמר. ''תסתכלי סביבך. תחשבי רגע. אמצע הלילה, אין נפש חיה בשום מקום בעיר הזאת, בזמן הזה. אפילו לא כלב בתעלה. ריק. מלבד הפיל הזה - ואת הולכת לספר על זה לחברים המטופשים שלך? למה? את חושבת שהם יבינו את זה?? את חושבת שיהיה אכפת להם?''
הוא השאיר אותי מאחור וצעד אחרי הפיל.
לבסוף הוא אמר ''את מוכרחה להבין, זה אחד מאותם רגעים.''
''איזה רגעים?''
''אחד מאותם רגעים שאת שומרת לעצמך,'' הוא אמר.
''למה אתה מתכוון?'' אמרתי. ''למה?''
''אנחנו נמצאים במלחמה,'' הוא אמר. '' הסיפור של המלחמה הזאת - תאריכים, שמות, מי פתח בה, למה - הוא שייך לכולם. אבל משהו כזה - זה שלך. זה שייך רק לך. ולי. ולנו.''
הוא הצמיד ידיים מאחורי גבו ופסע לאיטו, ''את צריכה לחשוב טוב טוב איפה את מספרת את הסיפור, ולמי. מי ראו לשמוע אותו? סבתא שלך? זורה? בטח לא הליצן ההוא שאת מסתובבת איתו ברציפים.''
זה כאב. ''הוא כבר לא פה,'' אמרתי בשקט.
''הייתי רוצה להיות מסוגל לומר שאני מצטער,'' הוא אמר.
''אני באמת מצטערת''.
כמעט שבת שלוםהגולם מפראג
למצוא את עצמך
כל בוקר מחדש
ואיך רציתי שתהיי אמיתית
ותבואי לחבק אותי.
שרשור משורשר#הגולם מפראג
