פורום ריק ומוסתר (עמוד 1013)

דמיון זה דבר שיכול לטמטם.

כשאני לא בטוב בכלל,
בא לי שידאגו לי.
שישאלו מה שלומי באמת.
סתם להרגיש שלמישהו אכפת ממני.



למרות שלא באמת אשתף במשהו ודיי אסנן וירגישו סתם רע כי ככה אני. אז עדיף שלא כנראה.
ותכל'ס זאת הסיבה שאנשים למדו לעזוב אותי בשקט.
למדתי אותם.

שכל.






לא. אני לא בוכה. זה רק חלון זכוכית עליו טיפות עומדות.

חופש גורר רצון כשהרצון מתמלא הוא גורר עונג שבסופו יש געגוע שמאיץ את הרצון

אבל צריך להבין שהחופש סותר את הטבע, כי בעולם שלנו לכל תוצאה יש סיבה ולכל סיבה יש מסובב וגם אם לא הכל קבוע וקיימת אקראיות מסויימת זה לא בחירה

אלא שצריך להבין שהרצון הוא מעל הטבע, טבע אחר

הטבע גורר אילוצים (דחפים ומשיכות ואכמ"ל) שגורמים לכאב (לחץ) (בעיקר כשיש מרחק בין המציאות לדחף) ולכן מנסים למלא אותם בעל כורחינו כדי להגיע לרוגע שיופר ע"י האילוץ הקרוב

המגניב שזה כמעט חופף השלבים, חופף וסותר,
טבע וחופש
אילוץ ורצון
רוגע ועונג
כאב וגעגוע

זה נראה די חסר משמעות אבל זה מציג בצורה מאוד ברורה עקרונות די יפים כמו שהגשם (גשמיות) יונק מהרוח

נניח כמו שעיקר הכאב הוא געגוע

אבל יש גם עקרונות יותר מעשיים שנגזרים מזה

כמו נניח שככל שהאדם יודע להילחם במציאות ובטבע ולחיות במציאות וטבע יותר גבוהים ככה הוא יותר חופשי ומימלא הוא יותר עצמו שהרי תכלית הגעגוע היא היות האדם עצמו שהוא הוא החופש והדברים עמוקים ואיני יכול לפרטם

שוב אני לבד,
כאן אני נשאר בינתיים
שוב אני לבד,
מה אני הולך לעשות עם זה

זה הזמן להרפות,
לפטפט על השתיקות
אני אלמד לנמנם,
לחלום בלי בלהות.

וזה קשה להרגיש מטומטם

את יודעת שזה לא אפשרי ודבילי.
זה לא פתרון מה שאת עושה.

תתמודדי ותפתרי את הבעיות במקום לברוח ולהתחמק מהם בדרכים מטופשות, בלתי יעילות, פוגעניות ושגורמות לך להפסיד דברים שחבל לך להפסיד.

זה בום!

 

טראח.

אוווףףףףףף


פשוט אוווףףףףףף

היא הורגת אותי.
וזהו.

יופי. תסנני.

אבא אני לא עומדת בזה.

ואני עוד צריכה לחכות עד מחר כדי שהיא תענה לי.
אולי יותר.

כמה. כמה דברים במקביל. כמה אפשר.


אבא.

צריך לשאת את מה שאין לרפא

מדי מדי.

נחמד....
השיעור הוירטואלי נגמר מוקדם מהצפוי

(ואז ממשיכים לשיעורי בית להגשה למחר )

ואני גרועה
ולא מועילה
ועדיף שאני אמשיך לא לעשות כלום
כי כל דבר אני הורסת

אין סיבה להיות כאן
ובכל מקום

לא עכשיו.
אימלה. מה אני עושה?

שנים כולם בורחים, שנים כולם חוזרים, רודפים אחרי השמש,

שבויים בתוך מעגלים, כולם מסובכים, אז מה את עוד חולמת,

שנים הם מסתירים, שנים כולם יודעים, אבן מתהפכת,

בלילות ובימים כולם כבר מדברים,  למה את עוד נשארת

 

עדיף לרוץ לאש, לדרוש לא לבקש, ממה את מפחדת?

אין מה לחשוב שהוא אומר, אין זמן יפה יותר,  הביאי את היום

 

שנים הם שואלים, שנים לא מקשיבים,  שומרים הכל בבטן,

זה מצטבר וזה גובר וזה בסוף גומר,  על מה את מדברת,

 

יוצא שאת תמיד שותקת אבל בפנים זה בוער ונשרף הכל,

כל המילים שנעלמו  תמצאי אותן בחלומות של אחרים

שנים הם נפתחים ונשארים סגורים, נאחזים ברוח,

כל אסון רודף אחר, זה בא זה מדבר, חוזרים לפצע הפתוח

שנים כולם בורחים, שנים כולם חוזרים, רודפים אחרי השמש.

 

אבל בהסתכלות על היום הזה
אני נהנית לגלות שאני מרוצה מהתפקוד שלי
למרות סיטואציות מעוררות מחשבה של כיצד נכון לנהוג, לפעמים חרטה אולי הייתי צריכה לפעול אחרת
אני מסיימת את היום הזה בהרגשה שפעלתי נכון בכל הסיטואציות שנקרו בדרכי ועם אפס חרטה

וזה משמח

לילה טוב עולם!

תדמית של טיפשה, אחת כזאת שקשה לה להבין דבר מתוך דבר
אולי
אולי הכל היה פשוט יותר

תתארו לכם

אני שונאת סודות מטופשים.
זה כ"כ נורא.
בלי שום טעם ועניין.

ונהייתי בנאדם דפוווווק לאחרונה.
ממש אבל!!!
כל הדפקות שהיו לי בחיים חזרו בתקופה האחרונה.
כולל לכתוב את כל השטויות האלה בפורום בלי שום מטרה ועניין.
ואני משקרת לעצמי בלי סוווף.
זה דביליות במיטבה. זה לא באמת אפשרי לשקר לעצמי.
וגרוע לי הכל ואני בסדר סתם כי אני תמיד בסדר בסופו של דבר.

על האש ובירות, הדוד השמנמן ממנגל,

סבא מדבר עם יהודה, אבא ואמא גם.

אליה ואורי משחקים כדורגל.

ואז המחשבה.

כמו מורגל בשרשרת הארועים אני קם בהמתלה כול-שהיא

נכנס לבית, עושה סיבוב, יוצא מהשער.

מחיל ללכת ימינה,

עיר דרומית מנומנמת וזרה, לא מוכרת.

מתחיל לרוץ, קוץ, שיט אני יחף.

יום העצמעות, כולם בבתים,

ורק אני מנסה לרוץ יותר מהר מהמחשבות,

רק לא לשחרר, רק שלא יחדרו למוח.

זה קרב אבוד.

איך, איך זה עדין מוציא אותי מאיפוס,

ומה לעזלזל אני עושה כאן יחף.

החזק לא מוותר עלי, ממש לא.

שומר אותי כלוא בתוך הדבר הגדול הזה,

יש שיומרו הכלא הטוב בעולם.

אך כשהוא איננו זה הכלא החשוך בעולם.

יופי, איפה החפיסה כשצריך אותה?!

שיהיה משהוא לשרוף, להעלות לקורבן.

רק מי שהיה שם פעם אחת ומאז לא חזר,

אך גם מעולם לא יצא, יבינני.

ההד נשמע בלב?

 

 

ואין לי שום רצון לדעת אנגלית או צרפתית ושות