פורום ריק ומוסתר (עמוד 1029)

בהנהלת: מבולבלת מאדדדד

מכתב פתיחה

שרשור חדש

נגמר לי הכוחלב סדוק

אבל היא רוצה לשמוע אותי, שזה נפלאלב סדוקאחרונה

יש לי חברות אלופותתתתת

חן,

תודה לה' על זה....

(כל כך קל ליפול למקומות של כל מה שחסר,
אבל כנראה שה' דואג לנו גם בתוך החסר ושולח נחמות קטנות עם אנשים טובים שסביבנו....)

זית שמן ודבש

ימ''ל

הלוואי עליי, כל כך חסר לי מישהו להתייעץ איתו כרגע.

חברים יכולים להיות ממש משמעותיים בזמנים מסוימים.

איזה יופי.משהאחרונה

פתאום.נחל

החרטה מתחילה לצוף.

אני מרגישה שזה חלום.
היא לא באמת
זה לא באמת

טאטע
איזה עולם

..זית שמן ודבש

עזוב את יוסי.

כמה זמן לא הייתי ככה, מפורקת,נחל

לבד

לא באמת לבד
יש אותו שהוא כל-כך מקסים
ויש את המשפחה שלי

אבל

קשה לי,
אני מתפרקת
ואסור לי.

החיים מפתיעיםימ''ל

כבר חשבת שזהו, החיים לא יכולים להיות גרועים יותר. חשבת? בום! הפתעה.

נשמע רע

חן,

הרבה כוחות!!
ושה' יהיה איתך.......

זה רק נשמעימ''ל

בפועל זה רע מאוד.

ותודה.

חן,

הרבה הרבה כוח!!!

(ואמן שיום יבוא (בהקדם האפשרי!!) והחיים יגלו לך צד אחר מפתיע שלהם... צד שמח ומואר)

ציף

נחל

אופ.
זה לא מגיע לאף אחד.

בהצלחה.

תודהימ''ל

קרה משהו וזה היה הקש ששבר את גב הימ''ל, אבל ב''ה זה נרגע קצת ובע''ה הנזק לא יהיה גדול כמו שחששתי.

אז נסתדר עם הקש הזה, ובע''ה גם עם שאר החבילה שמתחתיו.

תודה לכל המגיבים (מגיבות בעצם. בנים, תלמדו גם אתם להביע אמפתיה..! )

הלוואי. הלוואי.נחלאחרונה

...אין ייאוש!

_____________________________________________

(דע שיכולין לצעוק

בקול דממה דקה

צעקה כל כך גדולה

ואיש לא ישמע)

_____________________________________________

לילות.אוהב אותך ה

הראש לא מפסיק לחשוב

כן 4 לפנות בוקר אבל הראש עמוס מידי

גם הוא דורש זמן ויחס מישלו

לילה-כזה זמן שחור ודיכאוני

מיאש.פשוט מיאש

וסתם הראש חושב על הכל.

על כל המשפטים

על כל הסיפורים

על כל האנשים

אומרים שהכל יהיה בסדר

בטח,קל לדבר

יהיה טוב,כן בטוחים?

נמאס לי לחשוב,זה יותר מידי בישבילי

נמאס לי להיות כזה מכור ליאוש הזה.

נמאס לי לחיות בלי כוחות ואור.

נמאס לי לחיות בלי איזה מטרה נעלה.איזה משהוא אמיתי

שבישבילו אני מוכן לחייך.אבל לחייך באמת

נמאס לי לזרום עם מה שיש.זה כזה ריק

כזה מתסכל

למה הכל כזה מסובך

הכל ערפל.ערפל סמיך

ואתה משתגע לא מבין כלום.

מחפש את הדרך חזרה אל עצמך

אל מי שאתה.אתה האמיתי

וכל העינין הזה עם ה'

אוף,תיסלח

כלום לא להכעיס

תבין,אתה בראת את זה

קשה,ובא לי

ובאמת צמא לך נפשי

אבל זה יותר מידי

ארץ ציה ועייף.

אוף ואיפה הראש.שמישהו יחזיר לי אותו

|עדיין חושב||מתוסכל||מבולבל|

וקשה באמת קשה

טעטאאא תציל אותי מהים הרועש הזה

כתבת ממש ממש יפה!מתארחת בעולםאחרונה

נאבדתי.טוב נו..

תנסי להיזכר טיפה היית פעם אחרונהghgh

גם אני...קשה זה טוב :-)אחרונה

הלוואי שמישהו היה איתיקשה זה טוב :-)

והיה יודע מה קורה לי
ומה קשה לי.
ומה טוב לי

כי אין שום אדם כזה בעולם...

נממגבורה שבתפארת

בסוף,
יש שקר כזה,
כאילו רק כשכואב לחנו אנחנו חיים.

רק אז כביכול מורגש רגש עז, ואז אנו חיים.

הבעיה עם השקר הזה,
שאנחנו כל כך משוכנעים שהוא נכון.

אז האנרגיות האלו של פסח באווירחן,

מגיעות גם אל הנפש

וגם שם מתעוררים דברים מתחת לשכבות של שנים ואבק
גם היא רוצה להתנקות
לאוורר
לעשות סדר
לזרוק מה שמיותר ועבר וכבר לא רלוונטי
ולארוז יפה את מה שבוחרים להשאיר

וזה קשה
וזה כואב
וזה מציף דברים שהייתי מעדיפה לשכוח
ומכריח אותי להתעמת עם דברים שקברתי מזמן

אבל אולי בסוף זה יהיה לטובה
..............................................

לאן הגענו. אלוהים.מפורקת.

אוי לא!!!!חן,

כששדים מהעבר שהייתי בטוחה שהם קבורים עמוק פתאום מרימים את הראש 😐😐

אני לא מאמינה שזה קורה
(למרות שאי שם בעומק הלב תמיד ידעתי שייתכן ויבוא יום ואני אצטרך להתמודד מולם)

אוףףף 😢😢😢

אין לי באמת כוח לזה....
מאיפה זה הגיע פתאום?????
כמעט 8 שנים עברו
מאיפה לעזאזל זה חוזר אלי??? מאיפה???

אני לא מאמינה....

רק שיהיה לי כוח....................................

השתתפות בכאבמשה

בהצלחה, אחותזית שמן ודבש

תודהחן,

אין לכם מושג מה נפל עלי....

אני עדיין לא קולטת שאני אצטרך להתמודד עם זה....
פשוט לא!!!!!

יש דברים כאלו שהיו ואז אנחנו קוברים אותם עמוק ובטוחים שזהו.... הם לא יחזו יותר באור השמש

ואז פתאום זה בא בבום לפנים

😢😢😢😢

דיייייייייחן,

קשה לי פתאום הערב הזה 😢😢😢😢

וכואב לי
😢😢😢

וגםחן,

אנחנו רק חושבים שאפשר לקבור דברים
ושאנחנו שוכחים
ושהעולם שוכח

אבל הכל נשאר
ניעור קטן והכול עולה מחדש.....
😢😢

משה

בא לי רק לצעוק הצילו לכיוון השמיםחן,

אולי מישהו שם שומע...
ויעזור לי

😢😢😢

גדול עלי.............
וכואב לי 😢😢😢😢😢😢😢

ימ''ל

שה' יעזור לי.......חן,אחרונה

אין לי באמת כוח.......

ואין לי באמת ברירה............

אין לי כוח להתמודד עם זה... .. ..

ואין לי איך לברוח מזה... (אולי בכל זאת יש איך לברוח??)

😢😢

אבל בעיקר הבוקר, נמאס לי מדרמות בחיים

כוחות.אוהב אותך ה

זהו הם אזלו...

אין כבר כאלה כדי להתמודד.

נגמר

...אין ייאוש!

אתם יודעים?

יש דבר כזה בעולם ייאוש.

נכון, אני יודעת שהניק שלי אומר הפוך.

זה סתם מבטא תקווה ישנה שהייתה ונגוזה.

תקווה שאני אי פעם בחיים אצליח להאמין בזה. שאין ייאוש. בכלל.

הייתה, ונגוזה.

יש ייאוש.

ואני נמצאת בו.

בלי שום נקודות אור.

בלי מוצא.

בלי כוחות,

או אומץ,

או חיים.

בלי כלום.

רק עם ייאוש.

עמוק.

אני רוצה.

נכון.

אני רוצה לצאת מזה.

אני רוצה לחיות נורמלי.

אני רוצה לשמוח.

אני רוצה לחיות.

אני רוצה לפעול.

אני רוצה להאמין.

אני רוצה לאהוב.

אני רוצה להיות נאהבת.

אני רוצה שיהיו לי אידיאלים, כמו אלו שהיו ואבדו.

אני רוצה כוחות.

אני רוצה חיים.

אני רוצה שיהיה לי אומץ לעמוד על שלי.

אני רוצה שאנשים לא ישחקו בי כרצונם.

אני רוצה להבין.

אני רוצה לא לפחד מכל דבר.

אני רוצה לחייך באמת.

אני רוצה להיות אני. באמת. בלי מסיכות.

אני רוצה להתקדם.

אני רוצה להמשיך.

אני רוצה לחיות!

אני רוצה,

אבל אין כוחות.

אין איך.

אין.

עכשיו פסח.

היא כתבה שנזכה לצאת לחירות מכל הגלויות, ולהתנקות מכל החמץ הפנימי.

איזה.

הלוואי.

זה ממש לא נראה ככה.

נכון,

הייתי רוצה לצאת לחירות.

באמת.

מהכל.

הייתי רוצה להתנקות מכל החמץ הזה.

הרוע.

האיכ הזה שמכווץ אותי אבל נשאר כי אין איך לנקות אותו.

הייתי רוצה.

אבל אין איך.

אין כוחות.

אתמול ושלשום ראיתי אותה יותר מדי.

בניקיונות, בפנימייה, בכיתות ובכלל.

ראיתי אותה כל כך הרבה.

והבנתי יותר עד כמה היא פשוט אטומה ולא שמה לב מה היא הורסת. הרסה. מוטטה. שרפה.

היא דיברה איתי.

שאלה מה שלומי.

לא עניתי לה.

הביאה לי את המעטפה הזאת.

היא חילקה את החוברות האלו,

עברה בין כולן להביא להן.

דיברתי עם ***,

והיא עולה במדרגות ושואלת אותי אם קיבלתי.

אמרתי שלא.

אין לי מושג איך הצלחתי להוציא קול בכלל.

היא מביאה לי,

ומחבקת אותי.

ואומרת לי חג כשר ושמח.

אין לי מושג למה לא צרחתי עליה.

שלא תעז לנגוע בי לעולם.

שלא תעז להגיד לי ככה בפשטות חג שמח כאילו היא לא הורסת אותי.

היא פשוט אטומה.

לא שמה לב לכלום.

זה רק סימן שהמשחק שלה בי עובד לה.

אני מפחדת ממנה פחד מוות.

לידה אני מתקפלת.

בראש יש לי מיליון משפטים שאני יכולה להגיד לה,

מדמיינת איך אני צורחת עליה שלא תעז לגעת בי ואיך היא כל כך אטומה שהיא לא שמה לב לכלום.

דמיונות.

כשאני לידה אני לא מעזה לפתוח את הפה.

אני לא מעזה להגיד לה שלא תיגע בי ומה היא מעזה בכלל.

אני לא מסוגלת לסיים עם זה כבר.

היא כל כך אטומה.

היא קיבלה כל כך הרבה רמזים.

כבר הרבה פעמים היא שמה לב שהיא אומרת לי שלום ואני מתעלמת.

כשהיא נכנסה לחדר שלי נהייתי שקטה, מפוחדת, בקושי הצלחתי לעמוד.

והיא שמה לב.

אז איך היא לא מבינה??????????????.

היא פשוט אטומה.

ולי אין את האומץ להגיד לה משהו.

לגרום לזה להסתיים אולי איכשהו.

אין לי מושג אם זה שאני אגיד לה משהו זה באמת יגרום לזה אולי איכשהו להסתיים.

אבל בינתיים זה לא משנה.

לי אין את הכוחות והאומץ לעשות משהו.

אבאאאאאאאאא תציל אותי.

נכון.

עכשיו חופש,

אני בבית,

ולא רואה אותה.

אבל אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליה.

ואני קוראת דברים שכתבתי על מה שהיא עושה וזה מציף.

נכון, אני מזוכיסטית.

אבל זה בא אלי גם סתם ככה.

פתאום אני חושבת עליה, על החיוך הכביכול תמים וחמוד שלה,

ועל המשחק שלה בי.

וזה מפחיד אותי עד מוות.

וגורם לי לרצות לא לחזור לאולפנה יותר בחיים.

היא פשוט לא קולטת כלום.

ואני לא מסוגלת לעשות עם זה משהו.

אבאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

באמת כבר די.

אמרתי לה שנמאס לי מהכל.

וכן.

זה כולל את זה שנמאס לי שאני נותנת לאנשים לשחק בי.

נמאס לי שאנשים מנצלים את הכח שלהם לרע. להרס. למשחק באחרים חלשים.

נמאס לי באמת מהכל.

אבאאאאאאאאאא

סידרתי את המגירה ומצאתי את התמונה עם המכתב שלהן מהחופש.

אני רואה אותה,

עם החיוך המגעיל הזה שתקוע לי בראש,

מחייכת כאילו היא בנאדם חמוד ותמים שעושה טוב בעולם.

טוב,

אולי היא באמת עושה טוב בעולם.

אבל בנוגע אליי,

היא בנאדם רע.

שהורסת.

שמשחקת.

שגורמת לי לפחדים.

שמכאיבה לי כל כך כל כך.

איכ.

הסתכלתי על התמונה הזאת ורציתי לקרוע אותה למיליון חתיכות.

אבל אחותי הייתה שם ולא יכולתי לעשות כלום.

זרקתי את זה לפח בהרגשת גועל.

איכ.

פשוט איכ.

אין מילה אחרת לתאר את זה.

בעצם אין שום מילה לתאר את זה.

איכ.

מגעיל.

מזעזע.

כואב.

עצוב.

זוועה.

כל מילה מתגמדת ביחס להרגשה שלי.

אבאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות פה.

אם פעם חשבתי שאם אני אתעלם ממנה אז היא תחקור ותשאל ואז זה יוכל איכשהו להסתיים,

היום אני מבינה שזה לא יקרה לעולם.

כי היא כל כך אטומה.

לא שמה לב.

או שלא רוצה לשים לב.

בכוונה.

מתעלמת.

אז היא לא תשאל.

ולא תחקור.

וזה לא יסתיים לעולם.

אבאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

שאלוהים יעזור לךזית שמן ודבש

ממאוהב אותך האחרונה

לפעמיים אני מזדהה ממש עם החלק הראשון

אומרים הרבה דברים.רוקדת בגשם

אומרים - בסוף יהיה טוב.
אז אומרים.

אומרים - בסוף יהיה אור.
אז אומרים.

כשהלכתי אתמול הביתה,
ועברתי דרך המכון,
שמעתי ששוב אומרים -
היה פיגוע. כן. עוד.

אז אומרים.

לאנשים יש נטיה כזאת
שכאשר דברים חוזרים,
הם אומרים נו בסדר,
דברים כאלו קורים.

אז אומרים.

כאשר יגיע אליכם השכול,
לא תוכלו עוד היות ככל,
וכבר לא נשמע אתכם אומרים,
נו, דברים כאלו קוראים.

לא תאמרו.

אז תגידו, לא עדיף כבר מעכשיו?
לוותר על הכל, על הקושי והסתיו?
לא לגרום לאנשים להיפגע מהתנהגויות,
כי, אתם יודעים, גם לכם זה עשוי לקרות.

אומרים,
לי זה לא יקרה.

אז אומרים.

אומרים,
אותי זה לא ישנה.

אז אומרים.

אבל מתישהו,
כולנו,

עם המציאות מתמודדים.

..כי אין פיסבוק

אפילו קצת מבעס לומר,

והאדם המדובר ממורמר,

הולך לו לבד במדבר,

בלי תקווה ליום המחר.

תבינו, לא כך תמיד,

שבלבד הוא מתמיד

חורט על דיגלו כישלון הקבוצה,

רוצה לומר באשמתו היא נפלה,

רוצה לצעוק לשמי מרומים,

יש אלוהים, והוא רחוק מאנשים.

אותיות פורחות באוויר.

אותיות שחורות כחלק מים נעלם, של אדוות שנשלחות מבני אדם לבני אדם, ועומד היים ונאחז בשתיקתו, ורק לעיתים נדירות, בבין השמשות של הנשמות, מרוקן מעט מקרבו על לב אדום אדום,

אותו הים גיבש אישיות, מסובכת, מפותלת, כמעת חסרת משמעות, מהשיגעות היומיומי של אלפי הודעות, כתובות ונאמרות, בשפות שונת ומשונות, ליפעמים בידיים לפעמים בפנים, לפעמים עם הריח ולפעמים בעננים, ואין הוא יודע את פשר הדברים, כי גם ממשלחם וגם לשלוחם לרוב הם סטומים, ורק עמוק בלב התמים, יושב הודי, מיד אין צינה, ומתרגם המילים.

ואנחנו, שנגזרנו לחיות בין שתיקות ומילמולים, נוכל להועיל במעט לאותו ים מזקים, נפתח את ליבינו ואת פינו המרנים, ושההודי הקטן,(סבו היה רב, הרב של המלך), יעזור לעייפים.

איך עברה שנה לאלחי?שחר.

הקצב הזה של החיים מפחיד אותי.

איך אפשר להתגעגע לבן-אדם שפגשת רק פעם בחייםקמנו ונתעודד

בס"ד

וגם היא לא בדיוק היתה מייצגת? |אנחה|

אם זה נשמה תאומהזית שמן ודבש

לא בדיוק...קמנו ונתעודד