פורום ריק ומוסתר (עמוד 1127)

אני מאמין בבריאות אהבה ושירים למגירה

מאמין ואנשים נשים ועסקה לא סגורה

מאמין בלהאמין בעצמי ואחרים

ולשלוף קלשאות סתם בשביל החרוזים

 

אני מאמין בקסמים הטעיות ושקרים

בתחפוסות ולבושים לא מציאותיים

בקיצור אני אוהב מירמה והפרת אמונים

אחרי הכול, אני הרי מאמין באנשים

 

מאמין שאנשים יודעים להכאיב

ולאהוב ולשיר זה כלום לא יניב

שאני ואחרים זה רק קבוצת אוכלוסין

וקלישאות נולדו כי אין דברים אמיתיים

 

מאמין ששקרים זו הדרך היחידה

להגיד לעצמך"הכול טוב" בלי לזייף במילה

ואחרי זה עוד חושבים

שאפשר פשוט להאמין, בי ואנשים

מסתבר שהשמחה שלי היא לא תלוית עונות 

 

 

ההסתרה שמגיעה מאנשים אחרים כל כך מכאיבה ומגעילה אותי, רק שתדעו.

 

 

האטימות שלה הרגה אותי אתמול...

את לא סופרת אותי, לא שמה עלי, את חולת שליטה ברמה קיצונית, את דוחה ואני לא מרגישה שיש לי סיכוי יום אחד לחבב אותך אפילו. גם כשאני זוכרת שהכל קליפות, אבל הקליפות שלך פשוט דוחות אותי. 

 

ומה אשמים הילדים? אין לי טיפה של כח בשבילם בגללך

 

 

שבתות לבד זה נורא

 

 

 

 

ה' תעזור לי להיות חזקה
לא ליפול.
להחזיק מעמד
לבל נמעוד.
לחזק את סבתא
את יצחק על שרה
לחזק את הודיה ואת
חן ושלא יראו שום כאב.
לחזק את עצמי
לא להשבר.
אני נופלת לא נשארת
לא מחזיקה
המעקה מנסה מושך
מושך ולא נושם.
להחזיק מעמד
שם בשובל
להחזיק. להחזיק.
להחזיק.

אני מדהימה שזה מדהים.
ואני כל כך כל כך מי שרציתי להיות פעם ועכשיו אני רק לא להיות אני.
ואני צריכה למצוא מקום עם דמות שתחליף אותי,נמאס לי להיות אבא ואמא של עצמי.ברגע זה הרייני מכריזה על יציאה לפנסיה מוקדמת.וכן,אני מבקשת תנאי פנסיון מלא.תודה.

כ''א סיוון

|שחרור|

|נשימה עמוקה|

|שחרור|

 

 

אני חושבת שאני אתיר לעצמי מוזיקה, אני לא וראה איך אני מסתדרת בלעדיה עוד שבועיים שלמים.

 

אלוהים, אתה מאמין בי?

באמת?

גם כשהוא שותק הוא אומר תודה

וגם מרחוק נשמע הבהצלחה

שניתנו כצידה לדרך לא ידוע

ותאריך החזרה והאם בכלל אינו בנמצא

 

וכמה זמן יצליח להחזיק בברכות

להמשיך לשלוח לב לנשמות עמומות

כמה זמן יחזיק בפצעים

שכול יומיים חוזרים ונפתחים

 

ונראה שגם לעצמי.

ואיכשהו דווקא כשהיא פה קרוב זה רק נהיה כואב יותר..

מי שמתלונן על הטרדות, שלא יחזיק חמישה כינויים מתוכם אחד שנפתח בשבוע שעבר.

מושלמת
ככה
כמו שאת בדיוק


תודה לציף שהביאתני עד הלום

ולמה הייתי צריכה לחזור מוקדם מההתוועדות??
עד שאני לא עייפה....
זה לא פייר.





מתי אלמד לישון מוקדם??
פעם הייתי יודעת לישון מצויין

 

הלב הומה 
בשקיפותו של הירח
צל עייף עובר
אדם אחד בורח.
רשרוש כוכב 
מצטרף לפסיעות כאב
קריסת רגש פתאום 
באפלה מישהו מייבב.
מתהום עולה ניגון
אלומות בודדות של צלילים
שריקת הרוח על הסהר
זאב יתום מחברים.
שתי נשימות 
שדות של טשטוש
גבולו של הצוק
מתחבר עם הייאוש.
הרהור קצר
ומטרה נעלמת
הדחף לכבוש
ההתמכרות הכואבת.
חתירת דרך עצמית
עומס בפלגי המים
ליטוף לילי
משחק בעצימת עיניים.
רוח חרישית 
נוגעת לא נוגעת
יהיה בסדר
מבטיחה אך לא קובעת.
בהירות של אור ניטלת
זיו הטוהר בנעלם
מתחת לפני השטח
משקלו של העולם.
אותו אחד
לא מפסיק לפסוע
שקיעה בחולות
להיזרק ולנגוע.
אוושת הקצף
על מצולות המים
כאבים שורפים
מלוח לו גם בעיניים.
סיבוב קצר
עוד מעט שתיקה
תכלית אהבתי
תהומות הרוח מציפה.
תמונת נוף
אחת בחוץ אחד בפנים
הוא עוד ממשיך לברוח
מפני מרוצת הימים.
הגלגל המטורף
הפחד ששואג
כאב שלא עף ברוח
אדם אחד בודד.
 

עד מחר בבוקר.
ניסיון.

אתמול קראתי שוב את הסיפור שאלישבע כתבה עלי.
קראתי כי רציתי לזכור שאני חשובה לה, עד כדי כך שאני תופסת לה את המחשבות והיא כותבת עלי, סיפור באורך של המון עמודים צפופים.
רציתי לזכור, כי בשבת בלילה לא נרדמתי מלחשוב. על זה שאין לי חברות שאני יודעת שישארו חברות שלי, כי תמיד איכשהו התפרקו לי חברויות.
בדרך כלל זה היה רגשי מדי והיינו צריכות לנתק. או שסתם ככה התפוררנו לנו עם הזמן.
אני שונאת את זה שאני מכניסה את עצמי למצבים שאני יודעת שלא אצליח לעמוד בהם.

בכיתי המון. וכמעט כתבתי, וזו היתה שבת ואסור, וכמו תמיד התאפקתי אבל אני לא יודעת עוד כמה זמן אני אחזיק מעמד.

רציתי לכתוב כמה אני כועסת, עליה שעזבה אותי ועליה שאמרה שהיא לא רוצה קשר איתי כי היא פחדה שלא תוכל להתמודד איתי ועם הבעיות שלי, כעסתי עליה שהיתה חברה שלי ואהבתי אותה אבל כנראה לא הייתי מספיק חשובה כדי לענות לי לטלפון לפעמים, ועליה שמסננת אותי כבר המון זמן, ובמיוחד על עצמי כי כנראה אם מישהו דפוק פה זו אני.
מה בי גורם לאנשים להתרחק אחרי שהם מכירים אותי קצת זמן?

אני מתחרטת שדיברתי כל כך הרבה. לא יודעת אם דיברתי הרבה אבל כנראה שכן.
יש לי איזושהי בעיה חברתית (שונאת את ההגדרות האלה אבל לא מצאתי מילה אחרת) שאני חושבת עליה המון אבל תמיד סביב סביב, אף פעם לא מצליחה להגיע לנקודה.

מה דפוק בי, לעזאזל.
אני רוצה שיהיו לי חברות, ואם אפשר אז גם אותו, אני רוצה שיאהבו אותי תמיד ולא רק חצי שנה, אני רומה לא להימאס על אנשים, אני רוצה קצת לחזור לילדה שהייתי פעם, שהחברים שלה הם ספרים ושיש לה זכות להיות אומללה כי באמת אין לה שום חברות, אני רוצה לחזור להיוץ הילדה שהייתי פעם, שפתאום יש לה מלא חברות כי היא עברה כיתה, אני רוצה שלא יגידו לי סתם שקרים שאוהבים אותי ושאני מדהימה ושברור שאני חברה שלך, אם הם לא נכונים.

נגד הכל

 

לפני 18 אביבים,
לב טהור ברא לי אלוקים,
ואני,
את אשר טיהרת , טימאתי,
האם עוד עתה, נשארה נקודה טהורה, תמה?
 

ונזעק, ונתפלל בזכותיה דאותו האיש מרגיז ממלכות,
שטיהר את עיר טבריה,
כי כולו טהור היה,
בקודש הקודשים,

נתחנן, נבכה,
שיטהר את הטמאים,
שקולו יזמר עריצים, ויכרית את כל החוחים הסובבים את השושנה העליונה,
לחבר נשמה אבודה, עם דודה, באהבה.

בזכותיה דבר יוחאי.

מתרגשת....

 

ממה את מתרגשת?

 

סוד

 

סוד

 

סוד

 

טוב, זה לא כ'כ שיש ממה להתרגש, עוד לא קרה כלום אבל אני מתרגשת, ווווואה

 

 

אם יקרה משהו אני יעדכן אתכם

גם אם כן, אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות עכשיו.

שכשאני מקשיבה, אז כל הגוף שלי מקשיב.
כלומר, אני יודעת להקשיב.

היום, בעודי מכינה לי תה עם חלב, המדריכה שלי מגיעה אלי-
עוצי, הסתכלי עליך מקודם..ראיתי אותך מקשיבה לחברה.
אמאלה. כל הגוף שלך, ההבעות הפנים שלך. כל כולך הקשבת. באמת.
תדעי לך, לא כולם כאלה. אין הרבה כאלה.
המרצה שלי הלכה לקורס שלם של הקשבה. במשך שנה!
ואת, זה בטבעי לך.
הגוף. העיניים. ההבעות. את שם.

נבוכתי ממש. מה אומרים? תודה אני מניחה..אבל.
ואז נזכרתי כשאמרת לי אתזה. אני לא יודעת אם אמרת אתזה מתוך מקום מחמיא, אבל אמרת.

זה האיר לי את הלב.
אני טובה בלהקשיב.)

שלום אני "לבד"

 

כן, אני יודעת שאתה לבד, מה אתה רוצה ממני שוב?

 

הרבה זמן לא התבודדנו, חזרתי, 

 

תמיד אתה עושה לי את זה מתי שלא ביקשתי, מי ביקש ממך להכנס לתוכי?

 

זו לא אשמתי, זה לא שיש לי רצונות, את הבאת את זה על עצמך

 

אני יודעת, למה היית חייב להגיד לי את זה? אני שונאת לשמוע את זה , זה יותר מדי נכון

 

אני מצטער אבל אם את רוצה להיפטר ממני את חייבת לעשות משהו בשביל זה, זה לא כאילו שאני זבוב שנעלם לבד

 

אבל מה אני יעשה?

 

אל תשאלי אותי כאילו את לא יודעת, בסדר?, את מוקפת בחברה ומבודדת את עצמך אז זו בעייתך

 

לא אמרנו משהו על זה שאני שונאת לשמוע דברים יותר מדי נכונים?

 

אמרנו, אבל מה לעשות, זאת את, תמיד אומרת את האמת ולא  מתחמקת מעצמך, זה האמת אז צריך להתמודד

 

בסדר, אני מתמודדת, מה עשיתי עכשיו אם לא להתמודד?

 

שאפו

 

 

זה לא אמור להיות יום נחמד?