לרדוף אחריי במעגלים
לנגוח ברוח
להאיבק בגשם
לצרוח את כאביי
להתחנן למראי
לדמוע למוות
לקבור את הדעת
להספיד את הגוף
להפרד מעצמי
אם הוא עודנו.
בדידות זה:wanted
שתדעו לכם:רב מג של מילים
עם שרצים לא מנהלים משא ומתן!
לא מוותרים להם!
לא חושבים ש"אם נהיה נחמדים אולי הם יעזבו אותנו לנפשינו"
שרצים צריך לחסל ומיד!!
ריסוס אחד בK300 וזהו!
ואין יותר שרצים!
כי ככל שנוותר להם-
הם ירצו יותר וידרשו עוד.
אסור להיות נחמדים איתם!
אסור לרגע להוריד את ההגננות והמגננות מפניהם!
שרצים צריך לחסל!!
ושוב כותלגלידת לימון
ושוב היא בוכה
ואני שותקת
היא צועקת, מבקשת
ואני שותקת
היא מלאת רגש, מתחננת
ואני שותקת
וקשה לי כלכך. אני רוצה לבכות
ולצעוק
ולבקש
ולהתחנן
ולהיות מלאת רגש
אבל אני רק אחת עם לב אבן.
ששותק.
חנוכה בעצם זה חג שמחמאדמוזל
וזה חג שיש לנו הזדמנות להיות יותר טהורים
להסתכל על הנרות זה מתקן חטאים של ראיית העין
וזה כבר סיבה טובה לשמוח
וואו. תודה שהזכרת לי.אהבה ויראה
בשמחה 
מאדמוזלאחרונה
בעקרון הזכרתי לעצמי אבל אם זה הזכיר גם לך אז יופי לי
יש בני אדם שלא חשו אהבהמאדמוזל
אלה שמקנאים כבר במצב טוב
נכון.רב מג של מילים
( אהבה היא האדם, ומי שלא טעמה על גופו, האים באמת יודע נשימהכי אין פיסבוק
מה היא?
האם יודע הוא את חומה של השמש,
ואת קורו המקפיא של הלילה?
ולא משנה מה מינין חורפיו
שנותיו
הוא אינו יודע מה הוא עולם,
מה הוא
מי הוא
יצור אומלל ללא אהבה
ויש הרבה יוצרים אומללים כאלהמאדמוזל
ובאמת מי שלא אהב הוא חצי בן אדם ולא אדם
ואתה גורם לי להרגיש מסכנה
וזה לא אמור להיות ככה
כי צריך לדעת שלכל דבר יש זמן
ולכל זמן יש את השעה המדויקת שלו
((כי אין פיסבוק
יוצרים או יצורים
ואולי רק יצורים ללא אהבה
הם המסכנים שהופכים ליוצרים, בעל כורחם
אולי הזמן הוא כאן ועכשיו
ואין שעה למת
זה היה בטעותמאדמוזלאחרונה
התכוונתי יצורים
אבל דווקא יצא בסוף יפה
אני תיכף מת, חצי מאחורי ,ככה סתם בכלום הזהתודה על חיים
|מנסה לא להישמע בכיין|תולעת השני
למה תמיד הכל חייב לסבוב סביבה?
למה היא חושבת שיש לה זכות להטיל ווטו על החלטות של אנשים אחרים?
למה היא בכלל מחליטה על אנשים אחרים?
אין לה מספיק מורכבות בחיים שהיא חייבת לצלול למורכבות החיים של אנשים אחרים ולשסע אותם כאילו שהם חסרי משמעות?
מה רע לה שהיא נהייתה כזאת?
ואז מה אם רע לה, זה תירוץ?
וממתי אנשים בגילה מתרצים את ההתנהגות שלהם במה שקרה להם כשהם היו ילדים?
גררר... אחד גדול לסיום.
שמישהו יוריד את המסך על הטרגדיה הזאת.
אוקי.
הבנו.
הקהל יכול למחוא כפיים וללכת הביתה.
אני סיימתי.
לכו.
למה היא חושבת שיש לה זכות להטיל ווטו על החלטות של אנשים אחרים?
למה היא בכלל מחליטה על אנשים אחרים?
אין לה מספיק מורכבות בחיים שהיא חייבת לצלול למורכבות החיים של אנשים אחרים ולשסע אותם כאילו שהם חסרי משמעות?
מה רע לה שהיא נהייתה כזאת?
ואז מה אם רע לה, זה תירוץ?
וממתי אנשים בגילה מתרצים את ההתנהגות שלהם במה שקרה להם כשהם היו ילדים?
גררר... אחד גדול לסיום.
שמישהו יוריד את המסך על הטרגדיה הזאת.
אוקי.
הבנו.
הקהל יכול למחוא כפיים וללכת הביתה.
אני סיימתי.
לכו.
כאן מותר לי (אל תכנסו!!!!!!!)רב מג של מילים
דייייי כבר!!!!!!!!!!!!!
דייייייייייייייי כבר אבאאאאאאאאאאאא
דייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
|סותם אוזנים בכוח|
|בוכה|
|בוכה|
|רועד|
// סיפור אמיתי //
כשעוד גרתי בעפולה, הייתה לי ידידה טובה.
את רוב כיתה ו' היא החסירה, ובמקום לבלות בבית-הספר עם חברים וריח של גירים וסנדוויצ'ים, היא היתה מאושפזת בבית-החולים "שניידר" עם עוד ילדים חולים, וריח של תרופות ופחד.
אף אחד לא הצליח להבין מה יש לה - לפחות פעם ביום היא היתה מתעלפת. פשוט מאבדת את ההכרה, צונחת על הרצפה, ומפרכסת לכמה דקות טובות.
אני זוכר יום שישי אחד בצהריים, ישבנו ליד הבניין שלה וקשקשנו. עפולה התמלאה בריח של חצילים מטוגנים, מולנו עבר השכן - וכיסח את הדשא, והשכנה מקומה שניה יצאה מהחלון לנקות את השטיח הפרסי שלה עם מקל צהוב של פעם. היא חבטה בו בקצב אחיד להחריד, והשטיח כאילו הקיא מתוכו את כל האבק, ופיזר אותו על השכונה כולה, וכיסה סודות, וקבר מתחתיו מעשים וטעויות של בני אדם - שאף אחד לא ראה, ואף אחד לא שמע.
ופתאום, בתוך כל הרעש של מכסחת הדשא ושל החבטות של השכנה – היא נפלה מולי, כמו בלרינה שלא הצליחה להישאר יותר על קצות האצבעות. נכנסתי לפאניקה ולא ממש ידעתי מה לעשות אז רצתי לאינטרקום המטונף, לחצתי על כל הכפתורים וצרחתי.
אמא ואבא שלה ירדו תוך חצי דקה, וזה היה מדהים לראות עד כמה הם מתורגלים. האמא מחזיקה לה את הראש, האבא מרים לה את הרגליים, והכל בפנים חתומות ואטומות, כאילו זו לא הילדה הקטנה שלהם ששוכבת על הרצפה ונאבקת.
היא התעוררה, התיישבה ולגמה בשקט מהמים שאחד מעוברי האורח הגיש לה. שאלתי את אמא שלה: "היא בסדר?" היא ענתה לי: "כן, כן" בחיוך עצוב, וכל מה שיכולתי לראות זה את חוסר האונים, ואת השאלה שמהבהבת כמו פנס מגמגם בעיניה: מה קרה לילדה הקטנה שלי, ומתי היא כבר תחזור?
הרי עד לפני שנה היא היתה עסוקה בשטויות של נערות - בתסרוקות ובבנים ובקריזות של מתבגרות, ועכשיו היא מתכסה בטרנינגים אפורים, והשיער שלה תמיד אסוף ביחד עם כל הסודות שלה, והיא שוכבת כל היום במיטה - מכירה בה כל תפר וכל שקע, עד כדי כך שכבר אי אפשר להבדיל מי הילדה ומי המיטה, ואף אחד לא מצליח להבין מה כיבה אותה.
אני קופץ לסוף.
כי מי היה מאמין שבשכונה הקטנה שלנו בעפולה, תחיה הילדה המתעלפת הזאת, שאף רופא בארץ לא הצליח להבין מה יש לה, ויום אחד היא תקום ותספר איך בחלקת האלוהים הקטנה שלה, עם הריח של החצילים המטוגנים, והחבטות של השכנה, והאינטרקום המטונף – דווקא שם, מכסחת הדשא של השכן כיסחה לה את הכנפיים, ואת החלומות, ואת התמימות.
ומי היה מאמין, שהנפש הקטנה והחכמה שלה לא היתה מסוגלת לעמוד בכובד הזכרונות והטראומה מאותו שכן – אז היא היתה מכבה את הגוף. גורמת לו להתנתק כדי לא להתמודד.
ומי היה מאמין שהילדה הזאת תאשים את עצמה בלי סוף, ומשקולות האשמה הכבדות יהיו כשלשלאות לרגליה וללבה, ולא יאפשרו לה לצאת מהמיטה או להבין שהיא לא אשמה.
היא לא אשמה.
היא לא אשמה.
ומי היה מאמין שהילדה הזאת תתחתן יום אחד, ותביא ילדים ותצליח להמשיך בחייה עם צל כהה שתפור לדמותה ומלווה אותה בעקשנות, לכל מקום אליו היא הולכת.
אנחנו קוראים כותרות בעיתון ומשתמשים בכל מיני מושגים אמורפיים – "הטרדה מינית", "בעילה בהסכמה", "ניצול מרות" - אבל לפעמים אנחנו שוכחים שמאחורי כל כותרת כזאת יש בנאדם, יש משפחה, יש סיפור. והכותרות האלו נדמות לנו כרחוקות, משייטות להן אי שם במרחבים המנומסים של כלי התקשורת, ואנחנו עוברים לידן ומהנהנים באמפתיה, עד שזה מגיע לשכונה שלנו. לבית שלנו. לבת שלנו. ופתאום אנחנו קולטים את חומרת העניין, את הנשמות שנרמסו, את האשמה והסיוטים והפצעים שמסרבים להיסגר.
פתאום אנחנו מבינים שמאחורי כל כותרת כזאת יש ילדה קטנה שבילתה את כל כיתה ו' בבית החולים, ואף אחד לא ידע מה יש לה, והיא התבגרה, והפכה להיות אישה שאף פעם לא בוטחת עד הסוף, כזאת שלא מרשה לבנות שלה לצאת לשחק בחוץ, ופורצת בבכי בלתי מוסבר בכל פעם שהשכן החדש שלהם מכסח את הדשא.
אתם מוזמנים לשתף, להגיב ולהמשיך לעקוב אחריי ב נעם חורב - Noam Horev
זהויות:
זהויות
שונות חיות בתוכך
את רוצה לחשוף
לגלות את אישיותך
רצונות ותחושת
רגעים,דמיונות
מבול של צבעים מסחררים
נסיונות,נפילות
תשוקות ודמעות
זה הכל משחק של חיים
והזרע שהרקיב
עוד ישוב ויפרוץ
ילבב בצבעים מרהיבים
והלב שנדם
עוד ישוב ויפרח
וירטיט מיתרים רדומים
וניגון אז יושר
ינפץ היגון
ושלכת החורף יגדע
ומנגד ישיב,
האויב הידיד
את אש האהבה.
ווואוווונוצת זהב
אין מילים
שתיקה.
ו..אתה מוכשר ברמות...
סיפור אמיתי? (נכנסה לי ללב זאתי..)
למה קראת?רב מג של מילים
בשביל מה זה טוב?
וכן, זה סיפור אמיתי
אחד ממאות מליונים.
טיפה אחת קטנה
בעולם של אוקיינוסים...
למה כתבת? למה זה טוב?פסידונית
אם בשביל לפרוק - בדיוק בשביל זה נבראו קבצי הוורדס במחשב.
אבל בחרת שלא להשתמש בהם.
אתן רוצות לקרוא- תקראורב מג של מילים
אני לא לוקח אחריות על אף אחת.
כתבתי כאן כי שומם כאן.
(הבהרה: אין לי בעיה עם התוכן ששמת)פסידונית
הפריעה לי הכאילו גערה שלך של 'למה קראת' כי היא צבועה.
אם לא היית רוצה שהיא תקרא לא היית מניח את זה כאן.
הזוי שעל הדברים שאני רוצה שיגיבו ויקראו- לא מגיביםרב מג של מילים
ושעד שאני כותב משהו שאני מעדיף שלא תקראו- אתן קוראות
עולם הפוך ראיתי...
ושוב- אין לי בעיה שמי שרוצה לקרוא/להגיב יעשה זאת
כיון שיש בנות שזה טריגר שיכול לגרום לכל מיני דברים להתפרץ אצלן
שמתי את האזהרה.
אני לא לוקח אחריות על אף בת שקוראת אתזה.
יומטוב
בכלל לא הזויפסידונית
היגיון פשוט.
אם אה רוצה שמישהו יפתח קופסה, הדרך הכי טובה לגרום לו לעשות את זה היא לכתוב - 'לא לגעת. חומר סודי'.
זה עושה את העבודה יופי. וגם המשפטים שאתה כותב עובדים לא רע.
אולי תכתוב אפשר להגיבפוסעת
ולכתוב בבקשה לא להגיב, או לכתוב אזהרה טיפה יותר ברורה..
תגיד אתה רציני?נוצת זהב
כמו שפסידונית אמרה-אם לא ההית רוצה שיקראו-ההית מחביא את זה באחת התיקיות הסודיות שלך..אבל בחרת לכתוב את זה כאן...כנראה שלא שומם כאן מספיק..סליחה אם זה כזה הפריע לך..לא זו הייתה כוונתי..ו..פסידונית-תודה!!
ובאמת חשבת שלא יקראו?נוצת זהב
סירסלי?
כן.רב מג של מילים
כמו הרבה דברים שכתבתי כאן.
שים לב לכותרת שלךנוצת זהב
היא הכי מזמנת לקריאה....
ובקשתי סליחה..לא ידעתי שזה עד כדי כך משמעותי..
אני קוראת בדכ מה שאתה כותבפוסעתאחרונה
(חוץ מהשרשור נסיופ שהפסקתי לעקוב לא יודעת למה)
ובאופן כללי- מה שאנשים פה כותבים.
גם אני קראתי.פוסעת
סיפור מצמרר ונוגע.
חבל, באמת חבל שדברים כאלה קורים
..מדענית
לעזעזל איתה
ואיתו
ואיתה ואיתה
בעע
לא יודעת מה לאחל לחלק הככ מבחיל באנושות.
כמה רוע באדם אחד
שהלא טוב יקח אותך.ילדה רעה.חסרת גבולות.כן,את רעה.את מהחלק הרע את מהחלק המתוסבך והמגעיל באנושות.רוע נוטף ממך-רק רוע,אפילו לא טיפת טוב אחת.רוערוערוערוערוערוע.
ממי ירשת את היכולת להפגין ככ הרבה טוב ובפנים רקוב ככ?ממי למדת את הנחמדות הצבוע הזאת?ממי הביטחון?
ואיתו
ואיתה ואיתה
בעע
לא יודעת מה לאחל לחלק הככ מבחיל באנושות.
כמה רוע באדם אחד
שהלא טוב יקח אותך.ילדה רעה.חסרת גבולות.כן,את רעה.את מהחלק הרע את מהחלק המתוסבך והמגעיל באנושות.רוע נוטף ממך-רק רוע,אפילו לא טיפת טוב אחת.רוערוערוערוערוערוע.
ממי ירשת את היכולת להפגין ככ הרבה טוב ובפנים רקוב ככ?ממי למדת את הנחמדות הצבוע הזאת?ממי הביטחון?
תחנקו.כולכם.מדעניתאחרונה
כל מי שאמר לי פעם שאלוהים טוב.
האמת שרציתי לומררב מג של מילים
שהייתי רוצה להיפגש איתך ולו רק
בשביל שתוכלי להסביר...
אבל יודעת מה?!
לכי לעזעזל
לא מאמין יותר למילה שיוצאת
מפה הנחש שלך.
בשביל שתוכלי להסביר...
אבל יודעת מה?!
לכי לעזעזל
לא מאמין יותר למילה שיוצאת
מפה הנחש שלך.
((כי אין פיסבוקאחרונה
אם זה כואב אז זה כואב,
אני פה אם תרצה ככה לשתות לשפוך תלב(טונה- גם זה יעבור)
((כי אין פיסבוק
כמה שאנחנו רדודים זה מדהים,
אם כול עומק שאנחנו כורים,
הוא רק בשביל אחרים,
אולי הפכנו לשקופים?
הרי הם קובעים את התחתית שאליה אנחנו יכולים לעלות
והם יכולים לקבוע את זה רב בתפיסות השיתחיות שלם
אוי עולם עולם, כואב לי עליך עולם
אולי קצת אהבה לבני האדם?
כואב לי עליך, כואב לעולם
הרי הם מיסכנים, כול אותם היצורים
מים שואבים
ומהיכן
אם לא לעורות מכירבך עולם?
מים הם חייים המסכנים, ואתה?!
מתקעש על כול טיפת חיים,
והחיים לא קלים
עולם, לא אשמתינו שהגענו עד הנה
ולא אשמתך שנאלץ אתה לסבולינו
אך אולי מומלץ שנחייה ביחד בשלווה?
אתה תקל מעלינו במקצת את משאינו
ואנחנו, כשיהיה לנו קל
נקל מעליך את משאך,
את משאינו
אותנו
הרי כשיהיה קל עולם
לא יקברו עוד קורבנות האדם
איש לא יתאבד כי הרג איש אחר
ואישה לא תיקבור בניה, בנותיה
לנו יקל
ולך
הקל עלינו
לטובתך
אוהב אותך, אוהב לעולם עולם
אך מודה, קצת קשה לנשום כאן בעולם
נא לשלוח לעולם, בטוח גם הוא פתח כאן ניק.....
איך שהוא ה הפח לכתב פתוח...
עוד נשדרג, יופי, עכשיו אני חייב
בעקבות השירשור המוקדש מצמ"ע ז"לרב מג של מילים
|שם שלט|
שירשור מקודש!
זה הנסיו"פ הפרטי שלי, אתם יכולים להגיב,
אתם יכולים לשתוק
אבל מה שאתה לא עושים-אל תפריעו לי!!
שירשור מקודש!
זה הנסיו"פ הפרטי שלי, אתם יכולים להגיב,
אתם יכולים לשתוק
אבל מה שאתה לא עושים-אל תפריעו לי!!
ואוו
רב מג של מילים
תל אביב אומרת סתיו, הרחובות מראים שלכת
חבק אותי עכשיו, ונעצור עולם מלכת
מישהו פתאום מרפה, מישהו אומר שלא
כל הרעש מסביב לא יזיז אותי מפה
נגמר לנו הזמן, והשמש לא יוצא
רומזים לזוז מכאן, ומשהו בנו לא רוצה
תראה את כל היופי שמתנהג כלא קיים
אני כותב עוד שיר בראש, משמע – אני בים
אני נסחף לתוך עולם שלא ידעתי מימיי
תנסה ותגלה, זה לא קשה יותר מדי
זה אני שנאלץ שעה-שעה להתמודד
ואני מפחד
כשהעיר עושה לי רע, אתה עושה לי טוב
אנחנו באותה הסירה, נותנים לפחד לעזוב
תראה את כל החופש - הוא לא יודע מנוחה
אני כותב עוד שיר בראש, משמע – אני איתך
אני נסחף לתוך עולם שלא ידעתי מימיי
תנסה ותגלה, זה לא קשה יותר מדי
זה אני שנאלץ שעה-שעה להתמודד
ואני מפחד
להיות חזק, להישבר בשיא ממש כמו הגלים
בטוח זה יכאב, אבל אחר כך מתרגלים
תראה אותם עכשיו, הם מתנפצים אחד-אחד
אנחנו לא לבד
חבק אותי עכשיו, ונעצור עולם מלכת
מישהו פתאום מרפה, מישהו אומר שלא
כל הרעש מסביב לא יזיז אותי מפה
נגמר לנו הזמן, והשמש לא יוצא
רומזים לזוז מכאן, ומשהו בנו לא רוצה
תראה את כל היופי שמתנהג כלא קיים
אני כותב עוד שיר בראש, משמע – אני בים
אני נסחף לתוך עולם שלא ידעתי מימיי
תנסה ותגלה, זה לא קשה יותר מדי
זה אני שנאלץ שעה-שעה להתמודד
ואני מפחד
כשהעיר עושה לי רע, אתה עושה לי טוב
אנחנו באותה הסירה, נותנים לפחד לעזוב
תראה את כל החופש - הוא לא יודע מנוחה
אני כותב עוד שיר בראש, משמע – אני איתך
אני נסחף לתוך עולם שלא ידעתי מימיי
תנסה ותגלה, זה לא קשה יותר מדי
זה אני שנאלץ שעה-שעה להתמודד
ואני מפחד
להיות חזק, להישבר בשיא ממש כמו הגלים
בטוח זה יכאב, אבל אחר כך מתרגלים
תראה אותם עכשיו, הם מתנפצים אחד-אחד
אנחנו לא לבד
..רב מג של מילים
אני כותב - משמע אני בים.
@שדות של אירוסיםרב מג של מילים
זה הציטוט גם שלי מהשיר:
"אני כותב(ת) משמע אני בים"
מה לעשות, עם כשרון לא מתווכחים.
זהו, סליחה שהפרעתי.
"אני כותב(ת) משמע אני בים"
מה לעשות, עם כשרון לא מתווכחים.
זהו, סליחה שהפרעתי.
לא שלי:רב מג של מילים
בחיים שלי לא שמעתי קול כזה
כל כך הרבה רגש וכאב
שמנוקזים בכישרון שאין שני לו
לתוך המילים המדהימות האלה
עם הלחן האינסופי שלוקח אותי
אל עולם אחר
על תוך עצמי.
[שירת נשים🙉🙉🙉]
@שדות של אירוסיםרב מג של מילים
תודה, תודה. לא הכרתי
זו אומנות.
זו אומנות.
אני יודע.רב מג של מילים
שמעתי אותה רק אתמול.
..רב מג של מילים
במלחמות אל מול היצר- כמו מדבר צמא למים
האדם נכשל.
ושוב הנפש מבקשת
מסתור תחת לכנפי
השכינה.
האדם נכשל.
ושוב הנפש מבקשת
מסתור תחת לכנפי
השכינה.
..רב מג של מילים
החלק הקשה היותר בחיים
הוא חלק שבו
אתה משלים
עם עצמך.
הוא חלק שבו
אתה משלים
עם עצמך.
..רב מג של מילים
להשלים עם עצמך
אין פירושו ויתור עצמי
אלא הבנת כליל גופך
עם נפשך
בתולדת האני.
אין פירושו ויתור עצמי
אלא הבנת כליל גופך
עם נפשך
בתולדת האני.
@כוחות שמימיםרב מג של מילים
לא מסכימה
זה החלק היפה
(אם כבר, קשה להגיע לשלמות הזו,אבל זה כבר הפרעה לנסיו"פ שלך)
זה החלק היפה
(אם כבר, קשה להגיע לשלמות הזו,אבל זה כבר הפרעה לנסיו"פ שלך)
קושי ויופירב מג של מילים
הם שני צדדים
של אותו המטבע.
איש חכם אחד אמר פעם:
"אין קשיים יש אתגרים"
קראו לו
דרור וינברג הי"ד
של אותו המטבע.
איש חכם אחד אמר פעם:
"אין קשיים יש אתגרים"
קראו לו
דרור וינברג הי"ד
..רב מג של מילים
השקר הכי גדול שפגשתי בחיי
"גברים לא בוכים"
|בוכה|
"גברים לא בוכים"
|בוכה|
..רב מג של מילים
ולפעמים,
לפעמים אני רוצה
רק
חיבוק.
לפעמים אני רוצה
רק
חיבוק.
..רב מג של מילים
אתם יודעים למה אני שונא כל כך את תל אביב?
כי היא: כל הרבה חומר וכל כך מעט רוח
בתל אביב כולם אבודים
מחפשים את עצמם
מפחדים להסתכל לאמת בעיינים
בתל אביב כולם עירומים
חושפים את עצמם לדעת
עוטים אלפי שכבות
הגנה, מגננות וציניות
רצים אחרי הזנב של עצמם
כמו אחוזי טירוף
כמו בתוך כישוף
רצים
רצים
רצים
ונופלים.
כי היא: כל הרבה חומר וכל כך מעט רוח
בתל אביב כולם אבודים
מחפשים את עצמם
מפחדים להסתכל לאמת בעיינים
בתל אביב כולם עירומים
חושפים את עצמם לדעת
עוטים אלפי שכבות
הגנה, מגננות וציניות
רצים אחרי הזנב של עצמם
כמו אחוזי טירוף
כמו בתוך כישוף
רצים
רצים
רצים
ונופלים.
@כוחות שמימיםרב מג של מילים
לא מסמן הייתי בשנקין
ככה,בלי להתכוון. עברנו שם לקנות משהו למישהו,ממישהו, ואני הלכתי לחפש משהו לאכול. אז הלכתי והלכתי והלכתי והלכתי
צעדתי וצעדתי ושוב צעדתי.
חיפשתי..סה"כ סופר, משהו שיהיה כשר. אז הלכתי לאיפה שהיה נראה,
האמת, כל כך הרבה שנים לא הייתי בעיר הזאת, והעיר שלי זאת בכלל ירושלים. תל אביב זה היה רק משהו בדרך לים.
דווקא ראיתי עיר יפה, המון תריסים ישנים,עדינים ויפים.
אפילו חיפשתי אולי מישהו זרק איזה תריס..חיוך
המשכתי לצעוד, משתוממת.
מוזרה ושונה בנוף המשונה.
סה"כ מה אני מחפשת? סופר? שיהיה כשר. לא פתוח בשבת...והיו שם חנויות מיוחדות. של כל מיני דברים מיוחדים. סה"כ אנשים באמת נחמדים.
התחלתי לחזור, בדרך קניתי מתנה לחמותי לשנה החדשה,
ו...טוב, בכל זאת רעבים. נכנסתי לסופר קטנטן, ושאלתי אם הם פתוחים בשבת.
והנה, מולי איש,שערו מאפיר, עם משקפיים עבותות, שממלאות לו את כל הפנים. שאר הפנים היו חיוך, והאמת שגם הייתה לו כיפה. "חס ושלום!" ,"אנחנו סגורים בשבתות וימים טובים", הוסיף העובד השני.
וכששילמתי ויצאתי, הם אמרו לי "שנה טובה", והיה נראה שהם התרגשו מאוד.
גם אני שמחתי, וחזרתי את כל הדרך..
אח"כ,הסתכלתי בכרטיס ביקור של המתנה, וראיתי.. "...שנקין"
אז הייתי בשנקין, וזה בכלל לא היה נורא, זה היה אפילו מאוד נחמד.
אח"כ בשדרה גם ישבו שם אנשים נחמדים,אנשים פשוטים. וגם השדרה הייתה מאוד יפה.
אמנם רק חלק מתל אביב, ולא, לא מתכוונת לעשות שם את השופינג שלי, אבל היה מיוחד להפגש עם החלק הזה.
ככה,בלי להתכוון. עברנו שם לקנות משהו למישהו,ממישהו, ואני הלכתי לחפש משהו לאכול. אז הלכתי והלכתי והלכתי והלכתי
צעדתי וצעדתי ושוב צעדתי.
חיפשתי..סה"כ סופר, משהו שיהיה כשר. אז הלכתי לאיפה שהיה נראה,
האמת, כל כך הרבה שנים לא הייתי בעיר הזאת, והעיר שלי זאת בכלל ירושלים. תל אביב זה היה רק משהו בדרך לים.
דווקא ראיתי עיר יפה, המון תריסים ישנים,עדינים ויפים.
אפילו חיפשתי אולי מישהו זרק איזה תריס..חיוך
המשכתי לצעוד, משתוממת.
מוזרה ושונה בנוף המשונה.
סה"כ מה אני מחפשת? סופר? שיהיה כשר. לא פתוח בשבת...והיו שם חנויות מיוחדות. של כל מיני דברים מיוחדים. סה"כ אנשים באמת נחמדים.
התחלתי לחזור, בדרך קניתי מתנה לחמותי לשנה החדשה,
ו...טוב, בכל זאת רעבים. נכנסתי לסופר קטנטן, ושאלתי אם הם פתוחים בשבת.
והנה, מולי איש,שערו מאפיר, עם משקפיים עבותות, שממלאות לו את כל הפנים. שאר הפנים היו חיוך, והאמת שגם הייתה לו כיפה. "חס ושלום!" ,"אנחנו סגורים בשבתות וימים טובים", הוסיף העובד השני.
וכששילמתי ויצאתי, הם אמרו לי "שנה טובה", והיה נראה שהם התרגשו מאוד.
גם אני שמחתי, וחזרתי את כל הדרך..
אח"כ,הסתכלתי בכרטיס ביקור של המתנה, וראיתי.. "...שנקין"
אז הייתי בשנקין, וזה בכלל לא היה נורא, זה היה אפילו מאוד נחמד.
אח"כ בשדרה גם ישבו שם אנשים נחמדים,אנשים פשוטים. וגם השדרה הייתה מאוד יפה.
אמנם רק חלק מתל אביב, ולא, לא מתכוונת לעשות שם את השופינג שלי, אבל היה מיוחד להפגש עם החלק הזה.
..רב מג של מילים
ובא תחבק אותי
עכשיו חזק חזק
תלחש שאתה אוהב
שאני כבר לא לבד
ובחוץ הגשם
עוד יורד בלי הפוגה
אתה נושם אותי לאט
מחפש קצת מנוחה
לפעמים צוחק
לפעמים בוכה בלי קול
שהעננים שבים (עכשיו?)
להיות או כבר לחדול
מישהו בוכה בלילה
מישהו רועד מקור
כשהפחד שוב דופק
נעלם גם הדמיון(החלום?)
מישהו חיכה לחושך
מישהו חיכה לאור
כשחיים בתוך החושך
אי אפשר כבר לחזור"
ואת אומרת-בוא נעיף מבט
בוא כבר נשתנה
שנינו יד ביד בחושך
אין בדידות גדולה מזה
על שני ואורה
על פרח וניצן
כשאבודים בתוך החושך
נכבה גם האיתן
ואיך אפשר לברוח
שהחושך כה בוער
והפיתוי עמוק בלילה
ובשקט שוב חוזר
על ימים ללא לילות
על שתיקות מלאות צרחה
עלי וגם עלייך
על כאב הנשמה
ובואי נלך (עכשיו?)
מהר שלא יברח
לא נעצור לרגע
לא נעיף מבט
ובדידות היא מחלה
שמכלה לה את הכל
ששנינו שוב ביחד
שעון החול כמו פיזמון
ואת אומרת-בוא אלי
תהיה קצת אמיתי
תעצור את המרדף (הזה?)
תדבר קצת גם איתי
ושבענינו נמוג האור
את צוחקת אל החושך
שני ילדים בתוך מדבר
מתים כבר מהצורך
אל הבדידות האפלה
אל הים והדמעות
שנינו שוב סוף סוף ביחד
מול הים והשתיקות.
עכשיו חזק חזק
תלחש שאתה אוהב
שאני כבר לא לבד
ובחוץ הגשם
עוד יורד בלי הפוגה
אתה נושם אותי לאט
מחפש קצת מנוחה
לפעמים צוחק
לפעמים בוכה בלי קול
שהעננים שבים (עכשיו?)
להיות או כבר לחדול
מישהו בוכה בלילה
מישהו רועד מקור
כשהפחד שוב דופק
נעלם גם הדמיון(החלום?)
מישהו חיכה לחושך
מישהו חיכה לאור
כשחיים בתוך החושך
אי אפשר כבר לחזור"
ואת אומרת-בוא נעיף מבט
בוא כבר נשתנה
שנינו יד ביד בחושך
אין בדידות גדולה מזה
על שני ואורה
על פרח וניצן
כשאבודים בתוך החושך
נכבה גם האיתן
ואיך אפשר לברוח
שהחושך כה בוער
והפיתוי עמוק בלילה
ובשקט שוב חוזר
על ימים ללא לילות
על שתיקות מלאות צרחה
עלי וגם עלייך
על כאב הנשמה
ובואי נלך (עכשיו?)
מהר שלא יברח
לא נעצור לרגע
לא נעיף מבט
ובדידות היא מחלה
שמכלה לה את הכל
ששנינו שוב ביחד
שעון החול כמו פיזמון
ואת אומרת-בוא אלי
תהיה קצת אמיתי
תעצור את המרדף (הזה?)
תדבר קצת גם איתי
ושבענינו נמוג האור
את צוחקת אל החושך
שני ילדים בתוך מדבר
מתים כבר מהצורך
אל הבדידות האפלה
אל הים והדמעות
שנינו שוב סוף סוף ביחד
מול הים והשתיקות.
@שנינהרב מג של מילים
כישרון!!
..רב מג של מילים
יש כביש אחד בארץ שאני פשוט שונא
וזה כביש 471 😡😡😡
וזה כביש 471 😡😡😡
ארורים תהיורב מג של מילים
אורי
ודודו כהן
ארורים תהיו לעד!
על הגיהנום שהעברתם אותי
ועודכם מעבירים
אין ולא תהיה מחילה.
ודודו כהן
ארורים תהיו לעד!
על הגיהנום שהעברתם אותי
ועודכם מעבירים
אין ולא תהיה מחילה.
אופסמלכישוע
הייתי רוצהרב מג של מילים
הייתי רוצה
שנדבר כמו פעם
דיבור פשוט
דיבור נוגע
שמעמיק
עמוק עמוק
אל תוך הנפש
מקלף ומגלה
רסיסי נשמה.
הייתי רוצה
שנוכל שוב
להביט זה בזו
בעיינים
לראות את הלבן
שנגלה רק בשניים
כמו מים שקטים
שחודרים עמוק
הייתי רוצה
שננשום עמוק.
הייתי רוצה
לגלות את מיסתורינו
ללבן את עצמינו שוב
חשופים לאור ירח
הייתי רוצה שתביטי בי
שוב, כמו פעם
ותראי הכל
סודות שלחשתי בעלטה
שברי חיים שנמוגו
באפלה
דמעות שלא בכיתי
צעקות שלא צעקתי
וכאבים שלא הכלתי
הייתי רוצה שתביטי בי
שוב,
כמו פעם...
שנדבר כמו פעם
דיבור פשוט
דיבור נוגע
שמעמיק
עמוק עמוק
אל תוך הנפש
מקלף ומגלה
רסיסי נשמה.
הייתי רוצה
שנוכל שוב
להביט זה בזו
בעיינים
לראות את הלבן
שנגלה רק בשניים
כמו מים שקטים
שחודרים עמוק
הייתי רוצה
שננשום עמוק.
הייתי רוצה
לגלות את מיסתורינו
ללבן את עצמינו שוב
חשופים לאור ירח
הייתי רוצה שתביטי בי
שוב, כמו פעם
ותראי הכל
סודות שלחשתי בעלטה
שברי חיים שנמוגו
באפלה
דמעות שלא בכיתי
צעקות שלא צעקתי
וכאבים שלא הכלתי
הייתי רוצה שתביטי בי
שוב,
כמו פעם...
אחרי 4 ימיםרב מג של מילים
שלא עשיתי כמעט כלום חוץ
מלעשות את שני הדברים הכי שנואים עלי:
לחייך
ולהיות נחמד
אינלי כוח להיות נחמד
לאף אחד!!!!!!!!!!
ושיתפלצחו כולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
😡😡😡
מלעשות את שני הדברים הכי שנואים עלי:
לחייך
ולהיות נחמד
אינלי כוח להיות נחמד
לאף אחד!!!!!!!!!!
ושיתפלצחו כולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
😡😡😡
..רב מג של מילים
"על קיר אחד כתבה אחת:
אני שקופה אבל תראו אותי"
אני שקופה אבל תראו אותי"
..רב מג של מילים
"וצחקתי עם כולם
דווקא כשהייתי עצוב"
דווקא כשהייתי עצוב"
..רב מג של מילים
יש בי יותר עומק
משתוכלו להכיל
אי פעם.
..רב מג של מילים
תדעו לכם
שבסופו של הגיהנום
נמצא השער
לגן עדן.
אפילו בזבל הזה
יש יותר עומק
ממה שאתם
חושבים.
..רב מג של מילים
למות
בעודך ממשיך
לחיות.
..רב מג של מילים
את עסוקה
ואת לא יכולה יותר
לעקוב אחריי
ואני מתגעגע.
..רב מג של מילים
מדהים כמה קל לי
לאתר עומק
וכמה קשה
לראות רדידות.
אולי אני נואש
אבל בעולם שלנו
את חייב להיות נואש
כדי למצוא
פנינים
בשלג.
"כמו שלג בשרב"
..רב מג של מילים
"אתה חייב להיות משוגע
כדי לשרוד
בעולם לא שפוי..."
עוד יבוא יומכםרב מג של מילים
יש לי סבלנות.
דודו כהן
ואורי
ומשה
וענבל
ויוני
וימ"ל
וכל האחרים
עוד יבוא יומכם,
יש לי
סבלנות.
אווץ' זה כאב
רב מג של מילים
ידעתי שזה יבוא וידעתי שזה יגיע אבל לא ציפיתי
לא ממך, ולא ככה
כזאת בגידה
כואבת
צורמת
חותכת
פעם אמרתי לך שאני שונא לסמוך על אנשים
שהם תמיד בוגדים
שהם תמיד ינטשו אותך ברגע שתהיה צריך
ואת הרגעת אותי ואמרת
שאת פה
ואת פה כדי להישאר
ואני האמנתי לך
אוי איך שהאמנתי לך
זרקתי את כל ההגנות והמגננות לפח
והאמנתי לך
והאמנתי בך
כי... היית כל קטנה
כל כך חלשה
וכל כך... כל כך...
מפוחדת
ידעת שאין לך שום סיכוי מולי
ותמיד אמרתי לך שלא באמת תוכלי לפגוע בי
כמו שאני אומר לכולם
ואת האמנת
למרות שידעת שאני מזוייף
שאם כולם גם אני
למרות שנאתי את המסכות המזוייפות
שכולם עוטים
עוטה בעצמי מסיכה
מסיכת הקשיחות
מסיכת האימה
אבל איתך
לאט לאט
עם הזמן הרוח והצלילים
קילפת ממני שכבות שכבות
של צלקות מדממות
של תשוקות נפילות
ודמעות
בעיקר דמעות
כל אותם דמעות שלא בכיתי
כי אסור היה לי לבכות
צעקות שנלחשו בלאט
תחת צל אפילות
ואת השכלת להבין
שעומק טוב נמצא
בעוצק רע
רק עמוק יותר
ושמתחת לאינספור שכבות ההגנה
שעטיתי על עצמי
מסתתר לו ילד
ילד עם עיינים כחולות וסקרניות
שרוצה לבלוע את כל העולם
שרוצה להרגיש קצת חום
ואהבה
ששכח כבר מהי
הבטחה
איך מרפים מהכאב
איך נותנים לצלקות להתרפאות
איך מפסיקים לבכות בלילה
לבד עם הכריות
וקילפת אותי
כמו שמקלפים בצל
הורדת ומירקת
בעדינות אין קץ
שכבה אחר שכבה
את מעטפת חיי
את הפציעות
הגניחות
הסיוטים בלילות
חיבקת את האושר
לחשת לשמחה
נשאת הבטחה
לעתיד טוב יותר
לעתיד שלי-
ושלה.
וברגע אחד
בין צלילות לבריחה
נטשת בחרון אף
את הספינה
השארת אותי מיותם
מחפשים רסיסים של אמת
שבבים של תקווה
ביום ים שחור-אפור
שנושא הר של עלטה
ובעתיד לא ידוע
והווה שמטלטל כאוקינוס בסערה
טלטלת את סירת חיי
ההפוכים בלאו הכי
עת למשפטו
נשאת עיניך בזעמה
מלאת בוז
מלאת תוכחה
מלאת-
רגשי אשמה
נטשת אותי
כשלח אדון את עבדו
כאחרון השברים
מרצפי הסמרטוטים
כאביון ללא מתת
כאיש ללא צליל
או טיפת נחת
נשאתי את רגלי
שבלו כבר מטווי הדרך
ארזתי את אחרוו
חורבת אנושיותיי
ניסיתי לשוועה
למילת הסבר
או נחמה
אך רק קיר ריק
בהה בי
בעת יום
חרון אף
וזעמה.
בגדת בי
כנתץ זאוס את אחרון
אליליו
משלח ברקי אש
מלא חימה
מלאי זימה
חרכת את ליבי
שחיפש מקלט
ונחמה
נדדתי באלם קול
זעקתי שמך בדומיה
נבוך חיפשתי במיסתורי ההריסות
משהו שישא שמך
שיזכיר לי קצת אותך
מפלט של אמת
בתוך ים של בדידות
החרבת את חיי
הפכת אותו לאי של עצבות
ולוואי ולא אדע
עוד זרועות אם מגוננות
לוחשות אהבה
ולוואי לא אשתה עוד לעולם
ולו טיפה מכוס התרעלה
לוואי לא היינו נפגשים
ולא היית מנפצת שמי לרסיסים
באחרון חורבות חיי
נשאת קולי
נשאתי פרי.
לא ממך, ולא ככה
כזאת בגידה
כואבת
צורמת
חותכת
פעם אמרתי לך שאני שונא לסמוך על אנשים
שהם תמיד בוגדים
שהם תמיד ינטשו אותך ברגע שתהיה צריך
ואת הרגעת אותי ואמרת
שאת פה
ואת פה כדי להישאר
ואני האמנתי לך
אוי איך שהאמנתי לך
זרקתי את כל ההגנות והמגננות לפח
והאמנתי לך
והאמנתי בך
כי... היית כל קטנה
כל כך חלשה
וכל כך... כל כך...
מפוחדת
ידעת שאין לך שום סיכוי מולי
ותמיד אמרתי לך שלא באמת תוכלי לפגוע בי
כמו שאני אומר לכולם
ואת האמנת
למרות שידעת שאני מזוייף
שאם כולם גם אני
למרות שנאתי את המסכות המזוייפות
שכולם עוטים
עוטה בעצמי מסיכה
מסיכת הקשיחות
מסיכת האימה
אבל איתך
לאט לאט
עם הזמן הרוח והצלילים
קילפת ממני שכבות שכבות
של צלקות מדממות
של תשוקות נפילות
ודמעות
בעיקר דמעות
כל אותם דמעות שלא בכיתי
כי אסור היה לי לבכות
צעקות שנלחשו בלאט
תחת צל אפילות
ואת השכלת להבין
שעומק טוב נמצא
בעוצק רע
רק עמוק יותר
ושמתחת לאינספור שכבות ההגנה
שעטיתי על עצמי
מסתתר לו ילד
ילד עם עיינים כחולות וסקרניות
שרוצה לבלוע את כל העולם
שרוצה להרגיש קצת חום
ואהבה
ששכח כבר מהי
הבטחה
איך מרפים מהכאב
איך נותנים לצלקות להתרפאות
איך מפסיקים לבכות בלילה
לבד עם הכריות
וקילפת אותי
כמו שמקלפים בצל
הורדת ומירקת
בעדינות אין קץ
שכבה אחר שכבה
את מעטפת חיי
את הפציעות
הגניחות
הסיוטים בלילות
חיבקת את האושר
לחשת לשמחה
נשאת הבטחה
לעתיד טוב יותר
לעתיד שלי-
ושלה.
וברגע אחד
בין צלילות לבריחה
נטשת בחרון אף
את הספינה
השארת אותי מיותם
מחפשים רסיסים של אמת
שבבים של תקווה
ביום ים שחור-אפור
שנושא הר של עלטה
ובעתיד לא ידוע
והווה שמטלטל כאוקינוס בסערה
טלטלת את סירת חיי
ההפוכים בלאו הכי
עת למשפטו
נשאת עיניך בזעמה
מלאת בוז
מלאת תוכחה
מלאת-
רגשי אשמה
נטשת אותי
כשלח אדון את עבדו
כאחרון השברים
מרצפי הסמרטוטים
כאביון ללא מתת
כאיש ללא צליל
או טיפת נחת
נשאתי את רגלי
שבלו כבר מטווי הדרך
ארזתי את אחרוו
חורבת אנושיותיי
ניסיתי לשוועה
למילת הסבר
או נחמה
אך רק קיר ריק
בהה בי
בעת יום
חרון אף
וזעמה.
בגדת בי
כנתץ זאוס את אחרון
אליליו
משלח ברקי אש
מלא חימה
מלאי זימה
חרכת את ליבי
שחיפש מקלט
ונחמה
נדדתי באלם קול
זעקתי שמך בדומיה
נבוך חיפשתי במיסתורי ההריסות
משהו שישא שמך
שיזכיר לי קצת אותך
מפלט של אמת
בתוך ים של בדידות
החרבת את חיי
הפכת אותו לאי של עצבות
ולוואי ולא אדע
עוד זרועות אם מגוננות
לוחשות אהבה
ולוואי לא אשתה עוד לעולם
ולו טיפה מכוס התרעלה
לוואי לא היינו נפגשים
ולא היית מנפצת שמי לרסיסים
באחרון חורבות חיי
נשאת קולי
נשאתי פרי.
אני חייב למצוא עוגןרב מג של מילים
משהו לאחוז בו
מישהו לאחוז בו
ליתר דיוק מישהי
אני הולך ומעבד אתזה
וחייב להתייצב
לפני שזה יהיה נמוך מידי
לפני שזה יהיה חזק מידי
בום!!
ברגע אחד נקרעת מחיי
ואני לא מוצא את עצמי
לא מוצא התחלה
או סוף
או סוף של התחלה
למה נפתחתי בפנייך?!
היה עדיף בלי התקופה הנפלאה הזאת
ובלי הכאב והחסרון העצום הזה
שהיא נפרדה ממנה
לא תיפקדץי שלשה ימים
אצלך זה לא ככה
אבל זה יהיה יותר
אני מרגיש שבגדת בי
ומתפלל שאני טועה
את ברחת
נעלמת
נחבאת
ואיש לא יכול למצוא אותך
רק הוא
השטן בדמות אדם
המלאך בדמות אנוש
גבר חלומותיך
אני חושב שתמיד נמשכת לשטניים
אליו
אלי
אליו
שוב
ושוב
ושוב
תמיד אני
תמיד עני
אבל הלכת
ובלכתך השארת בור ענק
בחיי
ואני יתום
מחפשת את אחרית
אחרון צלילי
מישהו לאחוז בו
ליתר דיוק מישהי
אני הולך ומעבד אתזה
וחייב להתייצב
לפני שזה יהיה נמוך מידי
לפני שזה יהיה חזק מידי
בום!!
ברגע אחד נקרעת מחיי
ואני לא מוצא את עצמי
לא מוצא התחלה
או סוף
או סוף של התחלה
למה נפתחתי בפנייך?!
היה עדיף בלי התקופה הנפלאה הזאת
ובלי הכאב והחסרון העצום הזה
שהיא נפרדה ממנה
לא תיפקדץי שלשה ימים
אצלך זה לא ככה
אבל זה יהיה יותר
אני מרגיש שבגדת בי
ומתפלל שאני טועה
את ברחת
נעלמת
נחבאת
ואיש לא יכול למצוא אותך
רק הוא
השטן בדמות אדם
המלאך בדמות אנוש
גבר חלומותיך
אני חושב שתמיד נמשכת לשטניים
אליו
אלי
אליו
שוב
ושוב
ושוב
תמיד אני
תמיד עני
אבל הלכת
ובלכתך השארת בור ענק
בחיי
ואני יתום
מחפשת את אחרית
אחרון צלילי
ואני כותב עצמי לדעתאינקרסרון
כותב, כותב, כותב
רחשי לב
סודות שנלחשו בעלטה
אצבעות תכלת חרישית
נוצרות מבט-
שתיקה
עיינים שנמוגות בערפל
ענן שחור
מהדהד במזרח
קרן אור ישנה
נוצרת מבט
מבטיחה, מזכירה
נשכחת.
לב מוקף תילים
שלהבות מרקדות
עיני אופל
דם זועק
ערפל חוויר
עיני נץ
שלהבת דמים
רעש גלים
שיגעון נופל
איש פורש זרועתיו
וצונח
אל המים
הצלולים
הנותנים מצג שווא
של הבטחה
מפתים פיתוי
של שכחה
בריחה
בריחה
בדיחה
מילת קסם
נעצרת
מסתתרת
מלבנת
חשיכה.
אתם יודעים מהי ההרגשהרב מג של מיליםאחרונה
להיות לבד?
שרק הד בדידותך מארח לך לחברה?
לברך "להדליק נר של חנוכה"
מבלי שאיש עונה לך אמן?
לשיר "מעוז צור" שרק ארבע קירות של אבן
מביטים בך דממה?
להיות לבד זה דבר אחד
ואם בשבת עוד אפשר לשרוד
בחגים הנפש נקרעת כל פעם מחדש
וזה כואב, וזה שורף... כמה שזה שורף!
ואת מוקף שלהבת של בדידות
נשרף בשלהבות של עצמך
רדוף בידי שדי העבר
צף- כאילו מנותק מעצמך
אני והלבד שלי
קופאים מקור.
מעל העיר שלי אני והמעיל שלי מתים מקור
והשגרה הזאת כבדה כל כך
מי יחזיק אותי כשאני נופל לבד
על המיטה שלי אני והעולם שלי..."
..ציף
כמו מבוך
עוד רגע אני נתקעת בקיר
עוד רגע אני נתקעת בקיר
הרבה זמן עברהשתיקה שלי.
מלא דברים השתנו
יום אחד נלמד באמת לאהוב
עד אז נאכל תזבל שאנחנו מיצרים
ננשום תאויר שאנחנו מזהמים
ונחיה
כי ככה קוראים לזה שהמכונה שלי פועלת
יום אחד נלמד באמת לאהוב
עד אז נאכל תזבל שאנחנו מיצרים
ננשום תאויר שאנחנו מזהמים
ונחיה
כי ככה קוראים לזה שהמכונה שלי פועלת
והם שוב מתושחקנית
אני כלכך גרועה
X
X
((כי אין פיסבוק
חבורת בני אנוש עומדים במעגל
יש שיקראו למעגל מתמיה זה שיחה
אך כול אחד מדבר על עצמו
אומנם הם שוזרים את דיבריהם זה בזה
אך עינינו הבלעדי של כול אחד מהם הוא שישימעו כמ שיותר פרים עליו
על הצד הטוב שבוא, על האומץ והכבוד המזויפים שלו
תכלס
אנחנו עם אגואיסטי
ואלוקים, הו....
הוא עוזר לנחשלים
ממציא פצצות ומלחמות בראש הגאונים
הרי מה היא אותה פצצת האטום
אם לא הדרך שבה החליט ה ה לגאול אותנו מיסורינו?
אך אנו, חבורת פחדנים עלובה
יראנו להישתמש בנשק הגואל
אוי אוי אוי
לגבי הקטע הראשוןאור מאחרונה
יצא לי כבר להתבונן על זה. תתפלא אבל אחכ לפעמים זה ממש מצחיק
איככ לא אוהבת לכתוב ככה. זה נשי מידי.אור מ
*ארוחת ערב נדירה שאוכלים ביחד*
היא מתלהבת מאיזה ספר שהיא ממש אוהבת. אומרת לו שהוא חייב לקרוא אותו. חייב.
היא שואלת בהתלהבות (ורק היא שמה לב שמצונף שם גם חשש) אם הם רוצים שהיא תקרא רק כמה שורות,פשוט היא כל כך התלהבה ש**** הביאה לה את הספר.
*** אומרת "כן כן נו תקראי קצת אמרת שזה רומן יפה...מעניין אותי" והיא-היא שמחה קצת שמישהו מזדהה איתה (-טעות)
הוא אמר "נו תקראי" וואו הוא הגיב בכלל.הוא גם היה נראה מתעניין.וואלה.הישג מרשים.
היא קוראת.
שורה
ועוד שורה
ועוד
וואלה הם באמת מקשיבים.
בחשש היא מרימה את ראשה
מפסיקה לרגע את שטף הדיבור
ואז הוא "וואו יפה"
ומיד הוא קם למטבח
היא לא זוכרת באיזה נושא הוא השתמש להעביר אותה
אי
ועוד אחרי היום הזה.
נו באמת.
היא עם הקיפאון. והמחשבות. הו המחשבות. וולקאם טו דה כלאב. כל היומיים מתערבלים.היא הבטיחה לעצמה לנסות.רק לנסות.
היא ממצמצת מהר. בולעת רוק. שותה.
"*** אפשר את השלט של המזגן?"
-"מה? הא כן,כן" ומביאה לה אותו,מסתכלת עליה מוזר."***?כבר חשבתי שאת בוכה"
"מה?! חח זה בגלל המזגן,הוא על חום..."ומחייכת.
(למי אמרתי שאני שונאת אנשים?)
מקסיםקטורת
^^^^כי אין פיסבוק
תודה...
((כי אין פיסבוקאחרונה
לא הלווי, כתבתי תודה לאור מ..
-...-גלידת לימון
קיבינימט.
היא הולכת.תולעת השני
ואין לה לאן ללכת.
היא נשארת.
ורע לה.
((כי אין פיסבוק
תכלס חיים מעפנים
תעסיות של מילירדים עסוקות בלשכח
המטרה של כולנו היא לאבד תראש
עולם מעפן
ודפוק
ובודד
ואין כול חדש תחת השמש מלבדו
האיש שלבד בנה את ביתו
לעצמו
וכול רכושו הינם הוא ביתו ובדידותו
ובוודאי שלו עצמו אין ערך אם הוא לא ברשותו,
וביתו, הרי ביתו בכול מקום בוא יניח ראשו,
נשארה בדידותו,
היא לא תיזל לעולם,
והגם שישתמש בה,
הרי היא כמעיין המתגבר,
היא רק תורגש בחייו יותר,
ואף אם יהיו בקרבתו בני האדם,
בדידותו תורגש עד שהוא יהיה לידם,
אם כן בבעלותו נותרה רק בדידות,
ועליה הוא ישמור בכול כוחו.