שרשור חדש
((כי אין פיסבוק

יופי, עכשיו אני שביעית ממשפחה, תודה אבא

רואים את החלק הקטנטן הזה? זה אני,

לא, לא אח שלי הקטן והמצליח

לא, בדיוק בין זאתי שמרימה את כול השרות על הכתפיים לזאתי שהיתה רבנית פורים

 

כן, בדיוק זה שלפני החניך המצטין בסוף קורס קצינים

 

 

יופי, עכשיו אני שביעית ומקבל שביעית

 

שמישהו יקשיבציף


אני תמיד מוכן לשמועבריואחרונה
חייםגעגוע..

כשאני חי את חיי  ואינ י יודע מה הם.

או כשאני יודע וזה פשוט לא זה. אז אני ממשיך להתכחש, עד שיתפוצץ, וזה לא ברור.

ואולי לא כיף. ואני  לא באמת כותב אני רק משרבט..

 מקיש בחוסר חיות. או בחיות שחורה. עומק הרע הוא טוב|לוחש| 

בשביל עצמינחל

היה לי קשה.

קשה מאוד.

כאילו משהו התנפץ לו,

ואני נרגמת אל מתחת הריסות ליבי.

אני מרגישה שבורה, מאוכזבת

ובעיקר,

מנופצת.

צוחקת על עצמי-

באמת חשבת שיהיה לזה סיכוי?

למה האכלת את עצמך שנה שלימה בהבלים שכאלה?

אוווך איתך.

 

 

בסדר.

הכל לטובה.

הכל מאיתו.

קשה לי, אבל זה ממנו. אז זה בטוח לטובה.

 

ובכלל. התגברתי על עצמי

חייכתי חיוכים ענקיים, נתתי תחושה כאילו

הים עם דגל לבן, בעוד, בתוכי הגלים קופצים ומתקפצים אלעל.

אבל בסדר.

תודה ה'.

תודה אבא שלי,

שאת הנחיתה הקשה הזו

נתת לי

דווקא ליד

שריד בית מקדשנו.

אני אוהבת אותך, למרות הקשיים שאתה מביא לי

פעם

אחר

פעם.

(וואו. קראתי. דוקר מידי, כואב. הלוואי שיהיו לך כבר כוחות.)מקום אחר


(תודה אהובה שלי)נחלאחרונה
‏((כי אין פיסבוק
אני יודע, את רואה אחד חמלה. אבל תדעי, אני מפחד מהעתיד הממשמש ובא.
אני מפחד מיזה.
אל תרוצי עד שנדע לאן.
אני נאבק בכל כוחי אבל יודע שעברנו את נקודת האל חזור, אפשר לחזור, אם נרצה, אבל נצטרך להשאיר את לבנו כאן.
קשים חיי
הקושרים,
את גורלם
בגורל אחרים.
אבל לפעמים,
יש מתוקים,
אז איך נדע, אם זאת מתנה,
או שהיא תתפוצץ לנו בפנים.
מכל הלב, מכל הלב הפצוע מטעויות קודמות
ואוו!סנדלים לסוסיםאחרונה
התקווהסנדלים לסוסים
עבר עריכה על ידי סנדלים לסוסים בתאריך ח' באב תשע"ו 16:32
הייתי אז באור.
הייתי עטופה בו מכל כיוון.
ועכשיו אור איכן אתה?
הולך ומתרחק. והמנהרה החשוכה...
ארוכה ללא תקווה.
מספרים לי ששם יותר טוב.
אז אני מביטה לשם.
אבל לא מגיע, נופלת וקמה.
מושיטה יד ונאבקת.
הדמעות כבר יבשות.
כתמים על הקירות,
דם בעניים.
אש בשפתיים.
אני אגיע לשם.
נאבקת.
אני אשתדל ככל שאפשר. אני אגיע.
אני נקרעת.
אני אגיע ואראה את הטוב.
אני נשברת.
מחולקת למליוני רסיסים.
נטולת תקווה. אני לא אגיע לשם, אל האור.
אני אגיע לכאן.
אני אסתדר עם מה שיש כאן.
אני מפורקת.
אני אהיה שלמה.
אדע מה טוב.
אראה גם פה, את הטוב.
עוד אהיה שלמה.
*לא יצא ממש טוב*
אני מטומטמת מהחייםקול דממה
מכל מה שפחדת, זה כל מה שהייתיאור מ
---אור מאחרונה
עבר עריכה על ידי אור מ בתאריך י' באב תשע"ו 01:47

מצטערת
ההחלטה של פעם
היום נהפכה להחמצה


#סוףיום
___ציפור קטנה..
מאז שעזבת, כבר לאף אחד לא באמת אכפת ממני.
עם אף אחד אני לא מצליחה לדבר כמו כשדיברתי איתך.
אף אחד לא אוהב כמו שאתה אהבת.
אף אחד לא מעודד כמו שאתה עודדת.
אני ציפור עזובה וקטנה שכנפיה נשברו ואין לה יכולת לקום ולהבריא.
כי היא כבר אבודה.
היא כבר ממש על סף מוות.
אין לה תקווה, אין בה יכולות להבריא לבדה את השברים.
אין לה כנפיים לעוף איתם גבוה למרומים, לעלות ולעלות.
היא רק נופלת ונופלת- מנסה לקום אבל ללא הצלחה.
כמו כח המשיכה. היא לא מצליחה להתרומם.
שקועה באבלה בלי לראות את צעקותיהם האילמות של הסובבים אותה. שמציעים לה עזרה.
היא מנעה מעצמה לשמוע קולות טובים. קולות עם תקווה.
נשאר בה- רק ייאוש, כישלון, כאב ורוע.
כמו הושתל בה כמויות של ייאוש ועצבות. כמויות של עצב וכאב.
כמויות של רגשי נחיתות.
אין בה תקווה.
אין בה כלום. היא נשארה ריקה

אין לה בשביל מי לחיות.
בשביל מי לרצות לשרוד.
בשביל מי להבריא.
היא ממשיכה להיות חולה.
..קול דממהאחרונה
יש שאכפת אבל לא נותנים להיכנס
ואני לא אומרת רק עלייך
אלא גם עליי
ואכפת לי
זכרי את זה
‏((כי אין פיסבוק
|סמיילי בודד|

בדיוק אחד כזה, קטן, חסר ישע, לא מובן.
בדיוק אחד כזה, ואחד כזה לבד.
שמיכה חמימה ושמה חמלהפתחתי ניק

רצתי ברחתי לא רציתי לחזור

זקרתי את עצמי

לידי הגורל

 

 

 

לעשות את זה שוב

להתרגל לחושך

ולזרוק את עצמי

לחכות ללא נודע

 

 

 

 

אבל אני בת של ה'

וגם אם אני לא ירצה הוא משגיח עלי

הלכתי משם בדיוק בזמן

רציתי ולא רציתי את אותו דבר

וידעתי 

שהגורל זה בעצם אתה

 

זרקתי את עצמי לרוח

אבל

אתה אספת אותי

 

בשמיכה של חמלה 

 

---אור מ
''אוי ליבי אחכה שתלמד לפחות
לא לדפוק על דלתות נעולות
אל תתן לעצבות לספר את חיי''
בלחישה דקה.בלה לטקס

היום בכיתי, כי העולם הוא מגף אכזרי וקר ואת פרח.

..לא עכשיו
המילים בורחות מפי
תודה
גם מפי.בלה לטקס

והלוואי וידעת כמה הערכה אני רוחשת לך.

האמת ש:בריואחרונה
איטליה היא בצורת מגף
((כי אין פיסבוק

צחוק המשפחה נישמע למרחק

וזעקת ההמון עולה מהפונדק

ילדים רצים בין העגלות

ורק אני ואת יושבים בין דמעות קפואות

 

פרחים מתים כשאותם קוטפים

ומעניקים חיוכים לאהובות הקופים

לבבות מתים כשבהם תאכזרים

אבל מי נהנה? מיזה הרצח התמים

 

ושתקת העצמות מוכיכות את שהיה

עדין מיתגעגעות לחוסר הקרה

למנוחת הקבר הקריר בכשחה

ולא למרוץ האין סיפי בשם נשמה אלובה

 

ואני ואת בין קוצים מהלכים

ואני ואת נישברים בשלבים

מצטער מקרב לב, אליך צועק

כשגיליתי שהובלתי אותנו למבוך דוחק

אין כבר מה לחבק

מצטער

סליחה

עני בזעקה

שאדע שעוד נישארה

אי שם, נשמה ממשיכה

 

סליחה

סליחה

סליחה 

סליחה

סליחה

סליחה

סליחה 

סליחה

סליחה

סליחה

סליחה 

סליחה

סליחה

סליחה

סליחה 

סליחה

סולחת?

לא, את לא יכולה

(( חנן בן ארי, ד.א., יש גם תותים רקובים...כי אין פיסבוק


תהיה בטוח שהוא לא מסתובב פהמישהי בנערות


וואלה, באמת?, תמיד חשבתי ככה אבל לא הייתי בטוח...כי אין פיסבוק


פעם כתבתי משהו בנוג"ה והוא ציטט אותו בעולם קטןאביגיל.
אז לכי תדעי
חח תכלס הרבה פעמים יש כאן חומרים ממש חזקים...כי אין פיסבוקאחרונה


הוא היה צריך לעשות שיר "החיים שלנו בננות"נער גבעות מצוי

שהרי מקובלנו מאימותינו שגם הרקוב הוא דבש

אבל זה לא מתחרזמישהי בנערות


לא יודעת, חחחחחח אבל בננה נרקבת מהרמישהי בנערות


אבל זה הדבש נער גבעות מצוי


אבל אחרי הדבש זה כבר שחור ואי אפשר לאכול את זהמישהי בנערות


ולמרות זאת כשאנחנו אוכלים את הדבשאור מ
אנחנו עדיין נגעלים ותוך כדי אנחנו משכנעים את עצמנו שזה דבש והכל בסדר....

או שלא אוכליםתועה בשדה..


סליחהאור מ
אני מצטערת
אני מצטערת
|ממלמל בחוסר אונים|



הייתי צריכה לדבר איתך
ולא לתרץ לעצמי שהפסקתי לעניין אותך
--אור מאחרונה
רוצה להיות בטוח שאני לא עושה טעויות היחידאיש חשוב

כל האנשים עושים טעויות
ונכון גם אני נכלל בכל האנשים
אבל כל האנשים הם שונים הם בטח עושים טעויות ברמות אחרות משלי
אני בטח מיוחד אני טועה הרבה יותר

אז החלטתי לבדוק את זה
נכון שהדרכים לא תמיד הכי יפות
אבל הצלחתי חלק זה היה משמועות
אבל אז גיליתי על בן אדם שהייתי בטוח שהוא מושלם שהוא טועה הרבה יותר ממני

רוב האנשים לא הכי כחמים אבל הבן אדם הזה הוא לא מפגר
שאלתי אותו והוא החליט לא לענות

ואז חשבתי אולי אני עשיתי טעות ששאלתי
מה אני מפגר חסר טאקט?!
אבל אז ניזכרתי שגם הוא שאל אותי שאלה מפגרת לפני כמה זמן
אז זה בסדר אנחנו פיטים

בקיצור כולנו עוים טעויות! רק צריך לחשוב! כדי לצאת כמה שפחות מפגרים ועם כמה שפחות טעויות

תבוא!!!! אנחנו מחכים לך יותר מדי שנים!!!מתי ייבנה?

אנחנו השתגענו אין לנו יותר חיים!! רק הולכים ומתכלים!!

 

יותר מדי- יותר מ"די". יש די, שזה סוף הסבלנות. ויש יותר מדי.

כבר עברנו את כל הסבל האפשרי! עד מתי?? פשוט לצרוח: תבוא! 

 

כל הזעקות מכל הדורות....מתי ייבנה?

רחם!

תבוא!

זכרנו!

פקדנו!

אל תשליכנו!

אל תטשנו!

אנא ה'!

השיבנו!

חדש ימינו!

זכור וראה!

עד מתי?

אל תסתר פניך!

אבל מתי אבא? מתי?!!

עוד שבוע, או שצמים בכליון עיניים, או שחוגגים בביהמ"ק. 

ה'! הבטחת!!מתי ייבנה?אחרונה

עננו! אבינו מלכנו!!

הבטחת שיהפך למשוש אבלנו....

הבטחת שצום החמישי ייהפך לשמחה...

אבל, לא הבטחת מתי!! 

מתי אבא? מתי???

אל חזורלא עכשיו
רחלילא עכשיואחרונה
אני מתגעגעתתודה על חיים
לא אליך,
אתה חלק מהעבר.
אני מתגעגעת לתחושה שאני לא לבד כאן בעולם, שיש למי לפנות. זה כבר משו שנגמר.
עכשיו אין כלום.שממה,מדבר.

זה כואב לי בכל מקום,הצורך לדבר עם מישהו.
אני אדישה לעולם אז העולם אדיש אלי בחזרה זו מחיר הבדידות שכפיתי על עצמי,אני לא יכולה להתלונן,אני גם לא יכולה לבקש ממך עזרה או ממנה.בעיה שלי ואני התמודד איתה.


עוד קצת זה יגמר,הלוואי שיהיה מתוך תשובה.
הזדהיתי עם בקטע של הבדידותמישהי בנערות


ושוב מרגיש לי כאילו כתבת אותי.יומנים נשרפים
וואו.
זה..
זה כל כך נכון
וכואב.

איך יכול להיות שיש הזדהות מלאה? אבל עם כל מילה.
ככה לפעמים אני מרגישה כשאת כותבתתודה על חיים
נממ.יומנים נשרפיםאחרונה
(מעניין מי את. והפעם לא אלך על פי תחושת בטן)
------אור מ