פורום ריק ומוסתר (עמוד 1205)

איך זה שאני כל כך גרועה בזה
כי הוא כתב עלי ספר שלם ואני לא מצליחה לכתוב לו שתי מילים
(זה חוסר הביטחון הזה הוא רודף אותך את חייבת להפתר ממנו)
(אבל אז לא יהיה שום דבר שיעצור אותי מלהיות חלק)
(אז תהיי)
(אבל אז מי אני אהיה)
(חלק)


(את לא תביני עד שתראי את החושך נושם בכבדות מתוך ריאות מלאות עשן וחי את חייו בלעדייך)

(לשיר היו חיים משלו בעולם הרחב אז הוא נאלץ לנטוש אותי בפתח גן עדן כי מישהו אחר קרא לו)

אבל אני לא רוצה שיעצרו אותי
או שידברו איתי על זה
אני רוצה פשוט
חיים נורמליים
וחיבוק מדי פעם.

וכן, גם לדעת שעוד יש אנשים טובים בעולם

|בוכה|

אולי

אקבץ פוזמקאות שלך, איגוד חוטי צמר

מפורר

מגף אחד כחול, חכה שבורה

אוזניות, משרוקית ושלושה עפרונות

אולי

אחפש תווים שלך, עקומי צורה וקצב,

בין מיתר

בין תיבת תהודה ושריטות ציפורניך

על העץ הגס, הנקוב זכרונות

 

אקבץ

טלאי ועוד טלאי

ארקום לי

מעשה מאולתר

אגדת היותך.

 

ואולי

איני יודעת, אולי,

אניח לאצבעות הקפואות,

אנדרטה לוהטת מגעגוע,

להתפזר.

אניח להן להרפות למלאכת השימור המובסת מראש

הנדרסת

בעקב הזמן ומיעוט הראיות.

 

תכף

כנראה

אפרום לפיתת קיומך מליבי

איני זקוקה למחט נחושה או מלובנת לשם כך.

זה פשוט

עכשיו עכשיו ללחוש;

לצוות;

 

לך לך, אחי.

שכחתיך.

כיבוש שאין ממנו תשובה"

 

(כשכל מילה. אות. חשיפת שיניים וירטואלית, חיוך מלגלג ברקע דם ליבי)

יש אנשים רעים בעולם
שלא יגידו לי שאין

אני רוצה לברוח איתך
בואי

מתכחשת שכמותי

היא הולכת למות

מוגת לב

אמיצה

שקטה

מרעישה

בלאגניסטית

מסודרת

מוזרה

ייחודית

 

איך זה מסתדר?

זה קרה יותר מהר ממה שחשבתי

ואם סתם כך,

מתחשק לי

שיום אחד יהיה גם ליצור

כמוני

על אף הכל

רק מקום?

 

קשר למשהו, למישהו

תחושת

שייכות.

 

להיות גם אני,

כמות ש

וגם שמישהו

ובית.

שלי,

גם שלי!

 

אני באמת.

מבקשת?

מותר לחלום, וודאי

אז אולי

יום

ויהיה גם לי

בית?

 

בית.

 

 

לילה.
קר.
הפחדים התחילו לרקוד בי שוב.

זה שוב מתחיל
נפילה שקטה של נפש.

שקט ילדה
אסור לך לבכות!

|נופל|


(אני לא מצליחה לקום)

זה מייאש

בס"ד

 

בשביל מה משחקים?

בשביל לא להפסל

אני שירה

ואני מתחילה כי אני הכי שווה!

 

שירה-יצירתית

 

|ממשיך לתופף בקצב הטמפה טמפה|

 

מי הבא בתור?

שם (או לחילופין שם הניק) ותכונה שיש באדם והוא אוהב

בס"ד

 

אבא לימד אותי מוסר גדול - נסיונות פעילים

 

אני אסתפק בלהקפיץ מדי פעם.

לרוב אני בורח אל זרועותיו של אלהים. הן הוא לא חש בכאב העוטף אותי עכשיו, הוא לא חש בכלום. אלהים שלי מפוצץ באופיום מרוחק, מרותק אל כיסא הכבוד, זוג רגליים מנוונת משתרגות תחתיו, המלך הוא עירום.

אני מכפיף את עצמי מתחת לאל הזה, הבוהה אל תוך החושך, המרוחק, הגדול הגיבור הונורא.

אני יכול לקלל אותו שוב ושוב ושוב, הואו שותק, מביט בי בעיניים כחולות כקרח הנורא, מצחקק איתי לאור האירוניות הקטנות של המשחק הזה.

 

כשהרב סולובייצי'ק נכנס בפעם הראשונה לבין המקדש הוא חש במתח באוויר. מוחו פעם בהגיגים על המתח השורה במקום, הוא חילק בין ידו של הכהן לבין המשיכה -

לפתע רגליו מלאו בדם הפר הנשפך עליו. חליפתו המהוקצעת נתמלאה רסיסי קרביים, פניו החווירו.

 

אז נשמע צחוק מסוף העולם ועד סופו, והארץ רעדה תק על תק פרסה.

 

כי מה אתם מחפשים לכם, מחוץ לשיגעון שהוא אלהים. הרי אין עוד מלבדו, מלבד השיגעון האחד הגדול הזה, הקובר אותנו תחת מפולות אין סופיות - בלי שום ספק לפקח בשבילו את הגל, בלי שום שבת לחלל.

כשהכל אחד האדם הוא כמו אטלס מיותר הסוחב על גבו שמיים שלא רוצים אותו תחתיו. כתפיו שחות, הוא עול על השלמות.

 

בחלל הפנוי הזה אין אדם. יש רק אלהים, משחק בלוויתנים השוחים באוקיינוס של דמעות, לפחות שעה אחת ביום.

 

אם הייתן יודעות כמה תורה נשפכה פה. כמה רב נחמן, הרב שג"ר, רב חיים מבריסק נצרבו בזעם על המקלדת - הייתן בורחות בפחד. זו תורה וזו שכרה, המילים לוחשות כשלעצמן, ואלה חיים - מפה ועד שם. ללא הודעה חדשה.

 

אלהים אמר בראשית, וכולם שתקו. אז קפץ קהלת ואמר - דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים. והכל היה הבל. אז נפלה האמץ מן השמיים מרוב צחוק מתגלגל, אז נתקע מקל עליו צמחה כרך של רומי.

 

שתהיה לנו חנוכה שמחה.

בס"ד

 

פויה פרופורציות! פיכסה! קישטה!

 

קישטה ו..

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זהו.

mhui'

gmrh sev kjauc/

jac,? ngukv!

rumv kf,uc pv t, nv ajac,?

gus hu,r nmuhi/

 

t, hksv fkfl nyuny,/ tphku vht kt cyuc,l

jxr, ytey ufcus kzuk,

/

pdg, cv fkfl uvrh ha kv bpa rdhav fkfl

knv zv yuc?

tz bfui'

fo vht kt vhh,v cxsr' cfkk kt/ vht husg, gkhhl hu,r nhsh/

tck do zv cghh,l/ fthku knv kgztzk t, bp,j, nuk nhah at, ceuah nfhrv unxpr, kv hu,r nhsh?!

bu cxsr' do zv vhv ayu, axpr, kjcrv akv/ 

nyunyn,/

,,nussh gfahu cfh; to v,umtu,/

hksv x,unv

 

tck jhhc kmhhi/ do vht kt vhh,v cxsr/

bu auhhi/ nna guzr/

 

gk nh t, gucs,?

|cufv|

 

xfhi trur thpv t,v?

לא יכולה להרים ידיים,

פשוט אי אפשר.

מסיבה ברורה ושקופה כמו מים.

פשוט גם זה לא ייתן שום דבר

איי, אימה עוטפת

חדרי לב מכווצת

נימי דם מקפיאה

מטלטלת, מחרידה.

תאי תמימות מחריבה

ניצני תקווה מאכלת,

מכלה

תחושת גועל עצמית

פחד מהצפוי מצמית

תקווה אין, אף לא מאית

חברו הטוב של האדם -

הינו עצמו.

עצמו מבין באמת, מרגיש אותו.

בלי תלונות מקבלו.

פעמים שבאין אונים,

פעמים שבשמחה.

 

רק האדם לעצמו חבר.

אדם מבחוץ לא באמת עוזר.

וגם אם כן, אף פעם לא מספיק מהר.

 

לאנשים שמסביב להקשיב צריך.

להכיל, להבין, לתמוך.

 

לקבל?! לעולם לא כשבאמת צריך.

strawberry field forever


EXIT:LIGHT
ENTER:NIGHT

ברגעים כאלו אני נפעמת מכמות האהבה שאני יכולה להכיל.

 

***

 

בעוד עשר שנים אני אתעורר בבוקר, ועל המיטה לידי ישכב האיש שאני אוהבת, ובסלון ישחקו ילדים, ויהיה לי טוב. פשוט טוב. לא מופרך לייחל לזה.