..רק הפעם.
..רק הפעם.
באלי רק לחזור לישון.
רעע לירשע ורע לו
מר ליאכספהאחרונה
..אהבה.
אני לא רוצה לכעוס על עצמי, אני ה ק ר ב ן
וגם אם נניח שאין קורבן
הריני מקבלת על עצמי את הזכות לא לכעוס
לאהוב את ע כ ש י ו
ולהתרחב
מי שלא מתרחב, נחרב.
מי שסוגר כנפיים, חשוך לו.
אני רןצה רק לאהוב
איזה פדיחה 🤦🏻♀️🤦🏻♀️🤦🏻♀️משיח נאו בפומ!
זה אמיתי?משיח נאו בפומ!
שחררישחררישחררישחררימשיח נאו בפומ!
מהסוג שבא לך לקבור את עצמך מתחת למרצפת ולהישאר שם?משהאחרונה
..טעטע איתי(:
כמה דמעות שמורות לי בתוך העיניים..
כואב לי הראש חזק.
ואני ממש מפחדת ממנו.וממה שהוא יגיד לי בשבת.ואם אצליח לקבל ולהכיל את זה ולהצליח..אני פשוט מפחדת ולא יודעת.לא יודעת כלום בכלל.
וזה לדעת לסמוך..וקשה לי לסמוך על מישו בכלל בעולם הזה.
היא הכאיבה לי עם הדיבורים האלה שלה.זה לא היה מובן עד עכשיו?לא רוצה.אני לא רוצה לדבר.לא רוצה לשחרר ולתת לעצמי להתפרק ליידה.ולא ליד אף אחד.פשוט לא מעוניינת.קשה לי להראות חולשה.באמת קשה לי מאד.
וכמה שאני לבד אבאלה כמה לבד.
..טעטע איתי(:
כל השבת הצלחתי לברוח מזה.
בסעודה שלישית-בום.
חשבתי שאני פחדנית.אני באמת פחדנית.אבל פחדנית שמעיזה בכל זאת.
לא ידעת אם אני שמחה מזה או מבואסת או אנאערף.באלי לבכות של החיים.
מקווה שלא יהיה רע מידיי.אני צכה סיגריה.לעשן לידו?ממ אני מקווה שיהיה בסדר.
נשב היום בכיכר ציון ונפתח הכל.הכל.ברור?
ה צ י ל ו
אני רועדת
..טעטע איתי(:אחרונה
ובכיתי המון איתו.אבאלה ככ המון.והוא חיבק חזקחזק ולא עזב.תודה עליו.תודה שיש על מי לבכות.
וכואב לי שככה כואב לה.כואב לי חזק.למה אנשים ככ עושים לה רע????למה אנשים כאלה חסרי רגש????היא אמרה לי שהיא ******* ** ****.
אבאלה למה מגיע לה את כל זה???ולא,היא לגמרי לגמרי טובה.למה להוריד לה למההההה.למה אנשים עושים לה ככ רע למההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה.לא מגיע לה.ככ לא.אני לא רוצה שיהיה לה ככה רע.לא רוצה לאאאא.בבקשה.שהיא תרגיש כמה היא אור וכמה היא לב.וכמה היא טובה.איזה עולם רע איזה עולם.למה היא נולדה לעולם הזה למה?????????????????????למה שיהיה לה רע אוף אוף למה ככה דיייייייייייייייייייייייייייי כבר לכאב דיייייייייייייייייייייייייייייייי.זה בלתי נסבל.בלתי.
..בברסלב בוער אש!
לא באלי כלום אני לא יודעת מה יש לי
ופחד ענק בלב מכרסם אותי מכל הכיוונים. פחד גדול מאד, אני פוחדת , אני קרובה ללטבוע
והטביעה הזאת תהיה סופית והסוף
אני ככ לא רוצה לחזור, רע לי שם ואני שונאת פשוט הכל.
אבל הבריחה מזה מפחידה, זה רע היא תכניס אותי לחור שחור שאין כמעט דרך לצאת ממנו בחיים
ואני ימות פשוט
קשה לי כל הדיבור איתם והם לוחצים
אלוקים אני פוחדת כל כך מהכל
מה יהיה עם החיים האלה.?)
((באלי להתכווץ לגודל פיצי ולהעלם פשוט להעלם בלי למות אני גמרתי עם אנשים אני כל כך לא אוהבת כל כך קשה עם היצור הזה))
I hate you, i hate you, i hate youרצה לאש
All i hear are the words that i Needed to sayרצה לאש
Before you go,רצה לאש
It's kill me.רצה לאש
Would we be better off by nowרצה לאש
I guess we'll never knowרצה לאש
You know, you knowרצה לאשאחרונה
..נשמה שלי
ולמצוא איזון.
ואתה מתפרק בין מה שהבטחת
לבין מה שהגוף דורש
ואתה מסתבך עם כולם
במיוחד עם אבאמא
החברים כבר מזמן לא אופציה
ואתה לא חייב כלום לאף אחד
אבל אתה כבר פה
משמעת עצמית זה חשוב
אבל איפה הגבול?
זה סתירה פנימית.
ומחר,
אני לא מבינה
אני עדיין מחכה
כל יום
~~שלכת~
אין. לי. כח. יותר.
..הילד
היא לא בשבילך?!
אז איך זה שאתה מאושר?
אז דיברת והבנת
חשבת
אולי
ועדין היא שם
מנצנצת ללא סיבה
גם היא לא רוצה
ועדין היא כאן איתך
בשביל מה
אז טוב באמת
אבל
היא לא בשבילך
?!?
..אהבה.
אני זוכרת שצרחתי כמן חיה שאני נשרטתתתתתתתת אני נשרטתתתתתתתת אל תדברו אלי ככה אל תדברו אלי כככההההההההה אני שרוטה!!! אני אהיה חולה ממכם
חה.
אחכ רצתי כל עוד רוחי יוצאת ונכנסתי לחנות של הגיטרות החשמליות וחן היה שם והוא היה חמוד כל כך נראלי כל העולם כולו הרגיש את הסערה שלי וניגנתי שם בלי לשמוע בטונים הכי גבוהים
בסוף הגיעה הכלבה הלבנה שלו וחיבקה אןתי והרגשתי שאני אהיה בסדר.
כל פעם שהיתה קציצת כנפיים חשבתי שאני נשרטת. כל פעם מחדש הרגשתי את זה.
לא הבנתי את זה, למה לכבות אותי
אנשים מפחדים מעוצמה
ואני הייתי עוצמה
ואני הייתי פרפר עם כנפיים ענקיות וכנפיים ענקיות זה מפחיד.
כשאני מרגישה חרדה, אין בי אהבה.
כשאני מרגישה אהבה אין בי חרדה.
זה יכול להיות הסבר מצוין
כשהכנפיים שלי סגורות כלפי פנים בהתגוננות מכיבוי, אני לא רואה כלום, אין בי שום עוצמה, אני לא מחוברת. אני לא ע צ מ י אני לא
ב ע ו צ מ ה
אני בחרדה.
אולי זה זה
כשאני פורשת את הכנפיים שלי ועפה , אני אוהבת, אני רואה את הדרכים, יש בי בהירות הדעת והחיים.
אחחח
ואוו
..אהבה.אחרונה
נמאס לי שמכבים אןתי נמאס לי שמכבים אןתי נמאס לי
...הילדה.
כן,
גם "למושלמת" יש טעויות
אמנם היא משתדלת שהן בקושי יהיו
אך הן לא פוסחות גם עליה
ואילו רק ידעת
את מקומה של "המושלמת" בתוך סיפור זה
כמה שהיא לא חלמה שזה יגיע לאן שיגיע
אם רק היית יודע שלא הייתה לה שום כוונה לא טובה
אתה מכיר קצת מאישיותה וליבה
הדברים יצאו משליטה
הדברים נגעו בנקודה רגישה אצל הדמות שמולה
דמות אחרת אולי לא הייתה עושה מכך עניין
במיוחד לאור תפקידה שאיך נאמר חשוף
בהצלחה בדרכך
לא רציתי לנצלש את השירשור שלך
והיה לי רצון להגיב
אולי אין קשר בין הדברים ואולי כן
תודה! ממשהילד
היא לא טעתה
לא איבדה את הדרך
את כל מה שנכון היא עושה
אבל
העיניים של האיש שלה
או שלא שלה
מתקשות לראות את היופי
מתקשות להכיר
מתקשות לרצות
רק בה
כי היא לא מושלמת
כשהוא לא מושלם
...הילדה.
כנראה שזה לא זה
בהכי פשוט ושקוף
נכון ילד?
"כי היא לא מושלמת
כשהוא לא מושלם"
תסביר?
אוי לאהילד
כי הוא רוצה
בה
ולהיות מושלם
איתה
ובכל זאת מתלבט
הבנתי אותך ילדהילדה.
מה זו אהבה
מה זו אכזבה
משהו שכתבתי-
כשאתמול נגעתי בחול
וניסיתי לבנות בית
הידיים שלי התמסרו לנעימות
היה שקט והייתי מרוכזת
לא היו לי שום דאגות או פחדים
עד שבאה הרוח ושטפה את. את הכל.
הדמעות עמדו לי בקצה העיניים
הרגליים כבר קמו לרקוע בים הזה
שלא מקשיב לילדים
אבל. אבל.
ברגע האחרון הרפתי.
צחקתי צחוק מתגלגל שכיסה עצב
וצרחתי "הים אכל את הבית, הים אכל את הבית"
ולקחתי את החורבה שנשארה מהבית
וזרקתי את החול שנהפך לבוץ לתוך הים
כמו אומרת לו "רצית? קח. קח."
והלכתי רחוק יותר מהים בשביל לבנות
בית שלא מתפרק
הריח של הים נכנס לתוכי מרחוק
אני רואה אותו משתפל אלי
יש בינינו שתיקה שאומרת
שאנחנו גדלים
יום אחד הוא יגיע אלי
עם עוצמת מימיו ורוחו
עד אז אני עסוקה בלבנות את ביתי שלי
ביסודיות ובשלווה
בלילות אני שומעת את הים מפכה באיטיות
הולך וחוזר הולך וחוזר
ואני אוכלת מרשמלו צלוי מרחוק
נהנת מילדות התום
עוד לא הגיע זמני
ילד
תנשום עמוק
ובוא לשחק בחול
רק לבנתיים
אל תדאג
..הילד
הילד משחק
ורוצה להשאר
לתמיד
כמו ילד טוב
ילד טוב למופת.הילדה.
ו..
איך שתמיד אתה דואג שכולם יהיו שמחים.
מרוצים.
רגועים.
שלווים.
ובתוכך?
ילד.
קטן.
מה קורה בתוכך?
האם אתה שמח באמת?
ילדות שמות לב.
נשמנו, שיחקנו, הבטחנו שנישאר לנצח בחול הזה הרווי אושר,
שנהיה ילדים טובים.
ושכולם הלכו ושתקנו כל אחד בציוריו על החוף לחשתי שתשמע-
מותר להתלבט על ילדות
מותר לבכות
מותר להחליט שזה שלי
מותר להחליט שזה לא
ואתה המשכת לצייר קוים על החול. ואני ידעתי שהקשבת.
שהלב התהפך לך בפנים.
שרצית לשפוך לי ולים את כל מה שעובר עליך
אבל לא יכולת. לא יכולת.
זה שלך מדי. שלך לבד.
ואז ברגע אחד כמו שרק ילדים יודעים לעשות
קמנו על הרגליים וקפצנו
צרחנו
שאגנו
אההההההה
האאאאאאא
תוך כדי שאנחנו מנערים מעלה ומטה את בגדנו
להסיר את החול שדבק בנו
ממש כמו שהגננת שיפי לימדה אותנו בגן
ראיתי בך כאב
ראית בי אש
המשכנו ככה בלי הפסקה
מתעלמים מהעייפות
מהגרון החלש
עד שהלילה כיסה אותנו בשמלתו השחורה
ואנו הזדחלנו למיטות ההורים
לקבל חיבוק אוהב
ובעיקר
לא להרגיש את הלבד השורט הזה
עד.
עד הבוקר. לפחות.
איך את יודעת?הילד
אולי כל הטוב
הוא לא טוב
עכשיו
אמנם הילד עוד ילד
ותמיד ישאר
אבל מה עם המחר?
האם נתחבר כילדים?
רק אתה יודע את התחושותהילדה.
הדברים שכתבת צודקים.
ומה יהיה עם המחר אתה שואל?
הילד לא יברח יהיה לו את מקומו שלו
בקשר הולך וגדל עם הבוגר שבו
עליות ומורדות
עליות ומורדות
להתחבר כילדים זו אפשרות
אך עם כל הקסם
אולי בכל זאת צריך לחכות
לבוגר שיופיע
ילדים צריכים הגנה ויציבות
ואולי זה בכלל החמצן שמחזיק ילדים.
ו..
ראיתי היום את דוד מוישי
שוכב חולה במיטה
הסתכלתי על הגוף העייף
הקשבתי לשקט של החושך בחדר
ומיהרתי להביא לו שתיה עם קש
הדודה אמרה שהקש עוזר לו לשתות בקלות
התקרבתי בשקט ואמרתי "דוד מוישי"
והוא לא ענה
שתקתי
ניסיתי שוב
"דוד מוישי"
הוא לא ענה.
הבטתי בגוף החלש
בחוסר כוח לתפקד
ובכיתי בשקט
רק שלא יתעורר
הכוס עם הקש ביד אחת והמבט שלי כואב אני עומדת בין חושך לאור
ורק בא לי לצרוח
אהההההההה
קשהליקשהליקשהלי
שאנשים גדולים הופכים קטנים
מי ישמור על ילדות קטנות?
לא אמרתי סתםהילד
הילד לא רוצה את הבוגר
הוא כבר ניסה את זה
ולא היה טעים לו
ציפיות מבחוץ
שבר בפנים
וכל העולם חושב שהוא
אז הילד ישאר ילד
כמה שמוזר
הילד מזוקן
אולי בכל זאת היא תרצה
ילדות קטנות לא צריכות אנשים גדולים
הן צריכות ילדים גדולים
יבוא יום ואגדל להיות ילד
יודעת מה?הילדה.

היא תרצה.
הוא קודם כל ילד וחבר.
שזה הכי שיש.
ילדיםגדוליםילדיםגדולים
מנסה להתרגל.
ויבוא יבוא.
••
הילדה קמה מעורפלת מהשינה
עמדה על השרפרף האפור ונטלה ידיים
הדמעות והעייפות מהלילה
השאירו את סימניהם בעיניים הקטנות שלה.
היא ישר חיפשה את אבא ומצאה אותו לומד תורה בסלון
היא התיישבה לידו והתחילה לדבר
כמו מבקשת לפרוק את מסעה הכבד.
הוא הסתכל עליה והקשיב
והקשיב
והקשיב
והיא.
דיברה
ודיברה
ודיברה..
ורק שהרגישה שתם הכאב
של הלילה
היא קמה והלכה לה
להתארגן ליום חדש
קשה לה להיפרד מכותנות הדובונים
ומנעלי הבית הנוחות
מהכרית
והשמיכה
אך היא מרגיעה את כולם
שתכף עוד מעט הם נפגשים מחדש
שאין מה לדאוג
שבסוף יש מיטה לחזור אליה
יש שקט
ומקום להיטען בו.
הנה, היא כמעט מוכנה לגן
רק לעשות קוקיות מהודקות לראש
מגומיות ורודות ויפות.
הלוואי והיום יהיה יום טוב בגן
היא חושבת לעצמה
שיהיה לי מעניין וטוב
שלא יציקו לי
שאמא תחזור מהר לקחת אותי.
נשיקה למזוזה
בקבוק מים ליד
והיא בדילוגים אל הגן
עם ציפיות לטוב
בתמימות שורטת עד כאב.
חשבתי שתדעי. לא חשובהילד
זה יהיה אסון
אמא אחת זה מספיק
ואם רק חבר
זה כבר לא מיוחד
אתמול רוצה
היום לא רוצה
ואין סבלנות לקריעת הים
אולי נקפוץ וזהו?
•••
ילדה
מה את עושה?
למה לחזור לגן? לדובונים?
לקוקיות?
את ילדה גדולה
והתמימות הזו שורטת
מאוד
איך היא חלפה כלא הייתה
אני מתכוונתהילדה.
למה זה אמור להפריע לה?
ולמה זה חייב להיות מיוחד?!
יש כאן ניגודיות ילד.
אין סבלנות לקריעת הים/
נקפוץ וזהו
ואני לא יודעת מה התשובה.
••
לחזור לחזור.
יש שם כאבים שצריך לרפא.
אני ילדה קטנה עדיין.
התמימות של אז חלפה אך הרושם שלה עוד נשאר עמוק בליבה של הילדה.
וכן, צריך לדעת בחיים לשחרר, להמשיך הלאה,
זה קשה מדי
תמיד
או הלוואיהילד
ואני אהיה ילד בזכותה
וביחד נפתח גן ילדים
אם זה לא מיוחד
זה יכול להיות עם כל אחד
מה שווה רושם התמימות
כשזה כבר לא תמימות?
הוי איזה יופי..גן ילדיםהילדה.
למה אתה סבור שזו כבר אינה תמימות?
°
ילדות לא אוהבת את עצמן לפעמים.
כמו עכשיו.
..הילד
חברים זה ברבים
כשתמימות חולפת אין דרך חזרה
צריך ליצור תמימות חדשה
°°
אבא לא מרשה
אהמהילדה.
כנל על התמימות
°
די. די. אין לי כוח לאף אחד מהילדים עכשיו אבל
ולא לאף מבוגר בעולם. פשוט איכסה בתוכי. איכסה כואבת. להעלם להעלם להעלם. והינה עכשיו כל הפחדנים הולכים. תינוקות. תמיד ידעתי שאני גדולה יותר. אני כבר ילדה. וזה מעצבן לגדל את עצמי. אין לי כוח לזה. כרגע.ו.. אתה כלאיים של הכל ילד, אין לך ברירה וגם לי
לא הבנתיהילד
ילד אומר לך בפנים
מה שהוא רוצה
הוא לא מבין
לא יודע
על מה הגדולים בוכים
ילד כואב
מקבל סוכריה
שוכח שכואב
את לא צריכה לגדל את עצמך ילדה
פשוט תתמתקי עם סוכריה
כלאיים זה להיות מבוגר
יש לי ברירה
וקוראים לה בחירה
מתכוונת למה שכתבת עלהילדה.
ושחברים זה ברבים.
ומה שכתבת על התמימות.
אני לא סוברת ככה.
כלומר
ברור שאני בפני עצמי צריך חבר אחד מיוחד
אבל בכללי כל אחד הוא מיוחד ויכול להיות לנו הרבה חברים מיוחדים..
ובקשר לתמימות, יש דרך חזרה. עובדה שתמימות נצרבה והייתה.
לייצר תמימות? מלאכותי משו.. שייך למבוגרים.
תמימות באה מעצמה. כמובן שאפשר גם ליצור אותה אבל זו לא אותה חוויה.
°
אוף נכון.
על הכל נכון.
תודה אבא.
תודההילד
הילד אומר שלום
בורח
לא אבא
בטעות לקחתי אחריות
אחריותהילדה.
ותודה שלקחת לרגע.
••
אני לא יודעת מי אני. וזה מכאיב.
כשהלכתי לתחנת אוטובוס וחיכיתי שהוא יבוא. הרגשתי את האוויר נכנס אלי ונותן לי לנשום. אני כל כך צריכה אוויר בכללי. כמה שאני צריכה. לחכות לאוטובוס זה קצת להבדיל כמו לחכות להרבה דברים, אחד מהם זה למשיח. וזה שורט. וגם משגע הציפייה וההמתנה הזאת לדבר גשמי בעוד יש דברים נעלים יותר שלא מספיק מצליחה לצפות לבואם ברצינות. הייתי רוצה שהיחס בין גשמי לרוחני ישתנה. והרוחני יגבור בחיים שלי יותר. לפני כמה ימים ראיתי איש פשוט אוכל פיתה עמוסה על הספסל הרגשתי שהלב שלי מושך לי בעור שאתייחס ואבכה עליו כי כואב לנו עמוק בפנים שאנחנו לא מבינים למה לא לכולם יש את אותם כלים בעולם. ואולי בחיים הוא לא למד מי זה ה' ומה זו התורה ומה זה לשאוף ולהצליח. רציתי לבכות לאבא ואמא אבל פחדתי.
צריך ללמוד אותההילד
מקוה שעשיתי נכון
***
אוהו
מי שיודע לחכות לאוטובוס
יודע לחכות למשיח
זה לא הסבלנות
זה היכולת לחיות את הרגע
להנות מההמתנה למרות הציפייה
אולי אותו איש פשוט יודע להנות מהרגע?
ובאמת באמת עמוק בלב הוא צופה במשיח
למה זה מפחיד לבכות?
°°
שנים של המתנה אל דבר גדול
לא המשיח
ולא אדמה
כשהוא מגיע
אין מפחיד ממנו
הוא מפחיד ילדים
האיש היה פשוט פשוטהילדה.
לא יודעת אם הוא יודע מה זה משיח או שלמד על זה בכלל ברצינות.
אבל גם בלי ללמוד- מקווה שבתוכו יש נקודה של משיח שכן רוצה להיגאל באופן פרטי גם.
אני פוחדת לבכות ליד ההורים על דבר כזה כי אני לא רוצה לרסק עוד אנשים עם התחושות האלו,
וגם ככה יש להם מספיק על הראש, אז למה.
°°
אבאלה.
••
איך בכיתה ו' בחדר הקטן שלה
הגעתי פגועה ועצובה
היא תלתה לי דף ענק על הקיר
ואמרה לי להטיח בדף הכל הכל
כאב לי ברמות
בכלל רציתי להיות לבד
לא האמנתי בדפים שמשפריצים עליהם כאב
אבל בלעתי את הרוק וניסיתי
בחרתי גואש שחור
והשפרצתי על הדף בתסכול
קישקשתי וקישקשתי מערבולות שחורות
זה הרגיש לי מפגר
בכלל אני רציתי חיבוק
מה כל כך קשה
ולעזאזל שמישהו יקשיב לי למצוקות
וינסה לתת לי פתרונות
והיום
ציורים הם נחמה
אבל לא קישקושים
אני רוצה עזרה אמיתית
הלוואי
הכאב שיגמרהילד
מצולק
משוגע
מדבר אלי
הכאב הזה
רוצה שאצייר
רוצה עיגולים שחורים סביבי
שאחבק
שאברח
שאשאר
שארקוד לעצמי עד שאין בי אויר
שאקשיב לרעש שלא אומר
איי הכאב הזה
שיגמר
°°
אולי אצייר
איש קטן בגלימה
מחזיק ילד
וילדה
ולא רואים לו את הראש
והידים חמות
מדברות
עוטפות אותם
ואומרות לשיר
לשיר את כל החיים
כל החיים
את כל הכאב
הידים של הילד רועדות
אולי לא כדאי?
אולי די!
הוי. אמן אמן.הילדה.
°°
(הילדה רוצה לצייר את זה. לתת למילים שכתבת משמעות כלשהי. אולי אולי בהמשך.)
והלוואי וזה היה ככה. הלוואי.
••
הילד מחבק את הכאב
מדבר אותו
מדבר איתו
הילדה מתרגשת
שלא יגמר לעולם היא מקווה
לכל אחד יש פינה של כאב והוא בוחר אם להתייחס אליה או לא, יש לכל בחירה השלכות.
הילדה חושבת שהכאב הוא חבר והוא חיים.
בלעדיו אין אמת
בלעדיו יש מוות
לא לא לאהילד
זה האתגרים
המשימות
הנסיונות
הם החברים
אותם מחבקים
°°
הכאב שיגמר
...הילדה.
אני מסכימה אבל גם חוששת לשנות עמדה.
קשה לעזוב כאב ולהחליט שהוא לא חבר. ושילך ויגמר.
••
לילדה לא טוב איפה שהיא נמצאת. אין לה לאיפה ללכת. אחות של הילדה אומרת לה שהיא מקצינה רגשות ושוברת את הכלים מהר מדי. הילדה לא יכולה אחרת. היא לא יכולה. שהעולם יפסיק לתת לכל דבר פרשנות. שהכאב יקבל מקום, שיהיה אפשר לצעוק ברחובות שכואב. הילדה תמיד רוצה להיגמר וזה מפחיד כל כך. יום אחד היא פשוט תעלם וזהו? זה לא כי היא מתמקדת בעצמה, זה בלי קשר לזה, כלומר, בכללי על הכל כאן, חולף. ונראה שההווה הוא המיליון דולר אבל כבד כמו הר אוורסט. נגמר הכח. כאב.
פעם חשבתיהילד
בעיקר את איפה שכואב
לחבק את כל הלא טוב
את כל מה שמקולקל
את מה שכואב
ולא מצאתי שם את עצמי
אז חיבקתי חזק חזק
את רגעי האושר
את האהבה
את החיוך המתוק
את טוב החיים
ומצאתי
..הילדה.אחרונה

°°
די איתי. די.
..דף תלוש
למה אין חלומות טובים, למה כולם רעים ומפחידים וסיוטיים
אני אפילו לא באמת זוכרת מה היה שם, רק שהיה מפחיד
מפחיד מדי
ולנסות להדחיק, אף אחד לא יודע כמה אני מדחיקה
והכל תכנונים לדבר את זה איתה
וזה לא קורה סתם כי ככה
האני שלי מסתבך סביב עצמו, נקשר בקשרים הדוקים מדי סביב הלב הזה הצועק
והלב צועק בדממה דקה שאף אדם לא שומע
רק אני שומעת, רק אני
ומשתגעת כבר מכובד הצליל של הצעקה הזאת
כמה עוד, כמה
מה אני צריכה בכלל, אך אחד לא יודע
לאף אחד אין תשובה, ולא שציפיתי שתהיה, אבל כמה אפשר לחפש אחריה
הלב שלי צורח ומרוב שזה חזק כבר לא שומעים
העולם הזה הוא רע, למה
העולם הזה מלמד ילדים קטנים להיות חזקים, מוקדם מדי
העולם הזה הורג אנשים חיים
העולם הזה משתנה כל כך מהר ולא מספיקים כלום
;
..דף תלושאחרונה
כל זה כי אין חיבוק
כל זה כי אין מילה טובה
כל זה כי יש כאן לב סדוק
;
כמה סבל יש בעולם הזה, פאק איט
אנשים מסתובבים עם לבבות שבורים אחד אחד
כל אחד סוחב את שברי לבו וגופו במאמץ לאחות אותם, ללא הצלחה
בטח שללא הצלחה,
איך אפשר בכלל לאחות שברי לב
איך אפשר להמשיך לחיות עם גוף שבור
איך אפשר להמריא עם כנפיים סדוקות
כל אחד והכאב שלו,
ובסוף כולם מוציאים תעצבים דרך משהו אחר
זה למה יש התמכרויות לסמים ואלכוהול
זה למה אנשים חותכים את עצמם
זה למה מנסים למתוח גבולות וקווים
זה למה
והעולם מנסה להתעלם ואיך אפשר להתעלם
כי אם מדחיקים זה יתפוצץ,
ואם יתפוצץ כבר לא יהיה אני.
רודפים אחרי הזנב של עצמנו
מנסים לגרש במו ידינו שדים ורוחות
איך אפשר, איך אפשר
מנסים לספק יצרים בתחלופות זולות
כבר אין אהבה אמיתית, כוסעמאק
שוכחים את עצמנו ואת הקסם שבנו
כי מה קשור קסם כשהכל ככ חרא מסביב
איך יש קסם בתוך החרא הזה שהוא אני
ורק רוצים חיבוק,
רק רוצים חיבוק.
לפעמים אני פשוטLicorne
קצוות קצוות קצוות
אני עוד לא מוכנה לפגוש בהם
לא אכפת ליLicorne
את עכשיו אני חיה לעצמי, האגו תפס מקום ומותר להיות אנוכי קצת מידי פעם
אז זהו שלא
קטע שבסוף אני נדפקת,
שבועות טני מהססת אם זה הדבר האמיתי יודעת שיתכן שלא אבל בוחרת להתרפק על המחשבה שהנה בא קץ היסורים
ואז, ככה בשקט, בשיא האופוריה זה חוזר
בפעם הכמעט שלישית בחיי
בחיי.
אגב, הנשמה השחורה הזו הולכת לשבור לעוד מישנו את הלב
זה כל כך צפוי שזה אפילו לא כואב
לא איבדתי את הרגישות זה מנגנון הגנה
והעיקר ההבנה הסופית שהכל מתנה ולמי אכפת מרסיסים על הרצפה בזמן ששלמות קורצת לנו במעלה מבט
אף אחד לא מסתכל על הרצפה יותר
כאילו מתכחשים לעובדה שכולנו חוזרים לשם בסופו של דבר עורמים עלינו אדמה וצער ותקוות מנןפצות נשמע עוד כמה רסיסים
אני צריכה למצוא את הגבול הזה בין מה שטוב ונכון לי לבין מה שכבר מזיק
אני צריכה לעזוב רגע את כל העולם ואשתו ועזבו רגע מוסריות
מבחינה אישית, מתסכל אותי הניגוד אינטרסים הזה בין האנשים שלהם אני מחוייבת וכמובן גם אני באמצע כדי להוסיף עניין ואתגר וגם אליי קשורים אנשים ו, אני לא רוצה לשבור לעוד מישהו את הלב רק כי לא רציתי להרוס עם כל ההפרעות שלי תרתי משמע
אני צריכה לעשות משהו
דיברנו על הדרגה את זוכרת? כן. יופי.
דיברנו על הכל.
עכשיו תורך לפעול, קדימה בלי להסס בדיוק דיברנו על זה
טיימינג זה שם המשחק וכעת נוצר רק להפסיד
פעם נוספת
אולי אני אמות בפתע
ואולי את פשוט מפחדת?Licorne
תחשבי על זה ילדה
ותסתמי קצת לפעמים עם כל המחשבות המתחכמות שלך
פשטות.
..הרמוניה
משפט שכאילו אני צריכה שיאמרו לי
שמותר להיות נאיבי
אולי שמותר להכניס קצת רוחניות...
תאמרי לעצמך,Licorne
אבל הזכויות שמורות לאודי דוידי
