פורום ריק ומוסתר (עמוד 403)

לפעמים אני רוצה לבקש מאלוקים שייקח את כל הכאב
מהאנשים שחשובים לי וישים עליי הכל.

שמור על העולם.

לשחרר

ראיתם את הסרטון הזה של אנדרדוס

שיש מישהו שיוצא מהבית עם חיוך מוזר כזה

וכל היום הוא עם החיוך הזה בעבודה עם החברים והכל

ואז חוזר הביתה ומוריד מסכה עם חיוך?

שהוא מרגיש שהחיוך חיצוני ממנו?

 

אין לי כוח.
(באלי לבכות מלא אבל לא יוצא לי מים מהעיניים)

בס"ד

עכשיו

חלמתי עליו

 

בלי קשר

נצפתה צמרמורת מוזרה ומפחידה שעוד לא עברה

 

שכחתי מה עוד רציתי לפרוק

 

בכל מקרה

צעקה

פעם כעסתי על אבא שלי על שהוא חזר לעשן

מאז הוא הפסיק לעשן וחזר לעשן שוב.

ובילה כמה שבועות טובים בבית חולים, והיה צעריך עזרה לנשום המון זמן..

 

באמת כעסתי עליו. תלמד קצת ממה שקרה לך.

תסתכל. יכולת למות. לא נשמת. לא היית בבית.

 

.

 

עכשיו אמא פונה אלי, שהיא רוצה לעשות דיאטה

דבר שתמיד היה רחוק ממני..

אני תת תזונה, אפילו רוצה להשמין. אני חושב שזה יעזור לי לבריאות להשמין קצת..

.

"למה אין לי משמעת עצמית?" "למה אני אוכלת שטויות?"

וכן הלאה.

כמובן.

בפרט עם כמות השוקולד שיש אצלנו בבית בתקופה האחרונה.

קיבלנו כמויות של שוקולד.

 

.

 

אבל אז מתישהו למדתי שאני לא יכול לכעוס על אבא שלי

כי נכון, זה רעל.

אבל הוא מכור, והוא סובל ורוצה. מי אני שאשפוט אותו.

ומה ההבדל ביני לבינו?

בין המקרה של אמא לבינו?

נכון, סיגריות זה קצת יותר רעיל משוקולד. קצת. טיפה.

אבל.. מה שיש לי, לאמא, לאבא. בסוף זה אותו דבר.

אין לנו משמעת עצמית.

אין לי משמעת עצמית. מי אני שאשפוט את אבא?

נראלי שרוב האנשים מנאייקים

אבל יש קצת אנשים טובים

ואותם אני אוהבת.
אבל רק קצת

המצב כל כך דפוק שאפילו שירים כבר לא משפיעים עליי.

לא אביתר, לא רוק רועש, לא שירי נשמה דוסים, לא פופ מטומטם, לא ברמקול, לא באוזניות.

ובפנים כבר מזמן כלום לא זז.

ובפנים הכל דפוק.

 

נס גדול עושה ה' עימנו.
-נרשמה התרגשות-

אני חושב שכבר ממש רואים עלי את התוצאות

של זה שאני מסתובב בחברת אנשים לא טובים

זה כבר משפיע עלי לרעה ואני רואה את זה

 

ואני מכור לזה.

אל תשפטו אותי כי אין לכם מושג בכלל.

אפשר להגיד שממש ניסיתי לצאת מעצמי בשבת ולהיות כל כולי במה שצריך ואני צריכה למצוא מקום לישון בו לכמה שעות השבוע.

TNJ! אשכרה

לענות לענות לי בבקשה

לא באלי לחשוב ולא באלי שכולם ישאלו אותי מה אני מרגישה

אין לי תשובות וגם אין לי כוח כבר לחפור במחשבות האלו

באלי רק שקט ושהחיים שלי יהיו יציבים ורגועים

ואני מתחילה לאבד אמון שזה יכול לקרות.. לפחות בקרוב

וואי זה.. אין מילים.

והדרכים עוד מובילות אותי

אל אותו ניגון מוכר

של געגוע אינסופי וים

וצימאון זורם זורם של נחל

די.כבר.

ואם אני לא יכולה? ואם אני לא מסוגלת יותר?
רוצה רק לברוח מכאן.וזה העצוב.
יש כל כך הרבה דברים טובים ומשהו הזה מאפיל על הכל.

מעולם לא ביקשתי להיות ילדה בכורה.מעולם לא ביקשתי צומת לב מיוחדת. מעולם לא ביקשתי שתראו אותי,אני מסתדרת לבד.
אבל אלוקים מה איתם? תעזוב אותי,אני לא חשובה סבבה?
החיים שלי כבר הלכו,כבר הרסת אותם.
אבל את שלה? ושלהם? מה.נראלך? לעזאזל!!!
מה אתה עושה להם? במה הם אשמים? מה הם עשו?
איפה כל השטויות האלה עכשיו?
אין אמונה.נגמרה ממש עכשיו.זה מה שיש לי להגיד.
אם היתה אמונה והשגחה זה לא היה קורה.
וזהו.


אל תפנו לי,מקום חם לחזור.כשאהיה שיכור.
רק תשארו כמו שאתם,עוד קצת.כי ככה טיפה טוב.יותר מטיפה.הרבה יותר. תהיו ככה עד שאני אצליח להוציא אותנו איכשהוא מפה ועד שאני אצליח להחליט מי אני.

אי אפשר לשמוע את יגאל בן חיים ולהישאר עם הפרצוף העצוב

וואו איזה קול יש לו. בן פורת יוסף.

והכלי נגינה.

אבל היום הוא ממש זקן אז הוא כבר בקושי שר.

 

היה פרצוף עצוב.

 

 

-עריכה-

יש עוד טובים כן? פשוט הוא יותר נגיש לי