אני לא שייכת לשם.
רוצה הביתה.
תציל אותי. ה'.
איך שדברים כאלו מורכבים.
איך שהלב הזה עוד פועם. איך איך.
לא רוצה שאף אחד
ינתח אותי
ויחליט עלי
ויחליט מי אני
ומה אני.
אסור להתקרב אלי.
צריך לא לאהוב אותי.
צריך להתנהג אלי כאילו אני לא שווה.
צריך להראות לי שאני אוויר.
צריך להגיד לי שכל מה שכתבתי עכשיו מראה כמה אני בבעיה נפשית. ובלה בלה
אני צריכה לישון. לילות. וימים.
עייף לי. כבד לי.
נפשית ופיזית. וביחד.
אין לי מקום בעולם הזה.
שאנשים יפסיקו לשפוט. יפסיקו.
קראתי ואין קול. רגלי טובעות בחול. בחשיכה אני פוסע. לרדת עוד אנ'לא יכול. ידי כבדות מעול. ושיעבוד פוצע.
וכשאני קורא. אני מחכה. שתענה, שתענה. קראתי בלי מילים. צעקתי בין הצלילים. בין הצללים.
שומע תפילות. עונה בעת צרות. האם צעקתי נשמעת. שומע תפילות. יודע נסתרות. הדממה הזו פוצעת.
וכשאני קורא. אני מחכה. שתענה, שתענה. קראתי בלי מילים. צעקתי בין הצלילים. בין הצללים.
עוד לילה קר. צעקתי נשמעת. אסוף אותי דממה מתעתעת. אסוף אותי. אסוף אותי. אסוף אותי.
עוד לילה קר. צעקתי נשמעת. אסוף אותי. דממה מתעתעת. עוד לילה קר. צעקתי נשמעת. אסוף אותי.
שומע תפילות. עונה בעת צרות. צעקתי נשמעת.
אודי דוידי
כמה שנאה עצמית. כמה.
אני רק מחכה לרגע הזה שיוותרו עלי.
שונאת תמצב הזה שרוצים. שונאת שונאת.
זה מזכיר לי אולפנה. וחמישית.
ומורה מתלהבת. ולחץ מכל כיוון.
מכל כיוון.
ואת הבום בבחירה בעצמי. ואת הכאבים בכל מה שהם רצו ולא הייתי. והלבד. והביחד.
בעכס. זה כואב מדי.
ואת הצפיות האלו. שכאילו אני צריכה להיות או לספק.
ואת ההשוואות אליה. והמועקות. והשברים על גבי שברים שהיו שם.
ואת זה שתמיד לא הייתי מספיק בשבילם. עם כל הכוונות הטובות שלהם.
אעאעאעא. כואבב לי. כואב לי. כואב לי.
אני לא רוצה להיות במקומות שעושים לי רע. ואני אלופה בלהתנתק.
אשכרה 'אני אהיה לי בית לעצמי'. יש עוד הרבה לכאוב על מה שהיה שם ביום ההוא.
אני איתך. מבטיחה לטפל בשרירי הלב שנחלשו, שחייבים העצמה. האזור כואב מדי. מרגישה בהלוויה.
צריכה כוח לקום. ולבחור בלהמשיך. להיות קשובה לעצמי, וכמה שיותר לעצמי, ביחד עם חיבור(מלא) אליך ה'.
זה ככ חי בי. וכמה זה כואב להם המקום המחובר הזה. ואיך בהתחלה זה מתסיס אצלי כעס ורק ביישוב הדעת עולה לי רחמים. ורק בהמשך יעלה לי רחמים של אהבה. איי עבודת מידות. זה מבהיל. זה קשה. ואנוייכי. מה איינוכי. איי. בע. וכואב לי כואב לי. וזה חלק בלתי נפרד עכשיו מהתהליך. ולא בא לי על כלום. אני ככ מבולבלת.
אני לא אפסיק לרצות
אני לא אפסיק לרצות
אני לא אכנע לרעיון הזה
שאי אפשר
ואי אפשר
ואי אפשר
זה עניין של הישרדות
גם אם תגידי לי שדי כבר ונגמר
אין לי ברירה אלא לרצות את האפשר
רונה קינן.
אני צריכה להחליט מה אני עושה עם שירים כאלו.
זה ככ נוגע בי ומנגד, זה ככ רחוק ממני.
צריך להתפלל על זה ממש.
על כל התהיות האלה בתחום של השירים.
ונחת. נחת נחת.
ועוד דברים.
היא שרה את השיר הזה ושומעים שכואב לה. שומעים. והסוף של השיר שורט שורט.
ומי שלא טוב לו עם מי שאני עכשיו שפשוט ילך ממני.
שקט.
אמא אמרה לי היום שהיא רוצה למות.
בכיתי לה מול העיניים.
אח"כ היא שואלת אותי מה קרה ולמה אני בוכה
.
ו,דיייייייייייייי דיייייייייייייייייייייי
זה לא מצחיק מה שהיא עוברת,סבבה?זה ככ לא מצחיק.
היא סובלת.היא פשוט סובלת.
ככה היום על הבוקר היא פשוט העירה אותי והתחילה להוציא ולהוציא את מה שעובר עליה.ודייייייייייייייייייי למה זה מגיע לה????למה מגיע לה לחיות ככה???????למה למה למה.לא מספיק?????????מה רוצים ממנה?באמת שלא מגיע לה.היא אישה טובה.היא רוצה להיות טובה.תמיד.אני מפחדת שהיא תחתוך את עצמה שוב.ואבא לא יודע ואני מפחדת לומר לו ואם צריך לומר.אני פשוט לא יודעת כלום ואני מפחדת ו,די.כי אני אישית הפסקתי עם העסק הזה ויותר רגוע אצלי לעומת פעם.ושוב זה קורה רק בדרך אחרת.אני מפחדת דייי אני מפחדת
אני צריכה חיבוק.
קשה לי.
רצה לאשאוף כע זה לא היה לי פשוט,וכבר לפני שהגעתי הביתה הרגשתי בפנים שיהיה גרוע.אבל גרוע אחר.פף.הרגשתי נכון.כי קיצור היא דברה איתי בפלאפון לפני..
באלי רק להתכסות וזהו.שלא אראה אף אחד.ולברוח מכאן.
(אבל אני מפחדת שלאבא יהיה כואב מידיייש לו יותר מידיי על הכתפיים.פף אנלא ידעת אם זה מצריך דיווח,כי היא פתאום מרגישה אחר יותר ואוף לאידעת.טוב נראה מה נעשה.הלוואי אפעל נכון)
(פף
את באמת-באמת צודקת.
רק צריך להרגיש כוחות בשביל זה ולעשות..
כמעט אמרתי היום לאבא ובשניה האחרונה בלמתי את עצמי ושתקתי
אוף שהסיוט הזה יגמר כבר)
עשית לי טוב בלב.
לשאת "כל איך" זה לא הכי מדוייק נראלי
צריך לומר לשאת כל מה, נראלי
או לחפש משהו אחר עם המילה איך כדי שזה יישאר שנון
זה לא ציטוט
אחד המשפטים המרכזיים בהגותו של פראנקל היה משפט של ניטשה: "מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה – יוכל לשאת כמעט כל איך". משפט זה קשור לגישה האקזיסטנציאליסטית: לפיה רק מי ...
עברי אנכי-להבדיל-
האמינו בי. שוב.
וכמובן אכזבתי. שוב.
האמת? ששוב.
ונמאס לי להיות לבד. לבד.
מידי פעם אני חופר לכמה אנשים פה..
לא חושב שיש מישהו מבניהם שאוהב את זה..
אולי יש כאלה ששורדים עם זה.
אני מרגיש שלאף אחד לא אכפת ממני
למרות שאני יודע שזה לא נכון.
וביקור חולים זה דבר שמחייה. ממש.
לוקח 1 מ60 מהדיכאון.
אני פשוט לבד.
"כי היית משגב לי ומנוס ביום צר לי"
|מפייט| |שומע פייטנים שעושים את זה וחושב שגם אני עושה את זה כזה יפה| |ברור שאני עושה את זה מהמם|
מי זה שבחר דווקא שהפסוק הזה יהיה ככ שמח?! צריך לשים עליו איזה משהו מרגש!!
למה מנגינה כזאת מקפיצה ומחייכת? צריך משהו מרגש, מחבר. אבל עג'ם?!
צע.
מישהו לדבר איתו
כי לבד לי מידי
והכל גרוע.
אבל לא באמת הכל גרוע. הכל באמת מצויין.
אני זה שגרוע.
קיצור,
דרוש מישהו נחמד שאני אדבר איתו
עדיף שיהיה זמין
"איך יצאתי דבע"
-מותר להגיב לי. תמידתמיד.-
מה אני אמור לענות על זה?
לא צריך לענות.. רק לחשוב עלזה
לך אני חייב תודה.
גדולה.
בלי פרצוף עצוב!
תודה לך
עברי אנכיאחרונהיופי. זאת הגישה.
ה' יעזור
לחיות עם נוקיה זה חוויה מדהימה...
היא רוצה למות.
והיא מיואשת ברמות
וגם ההכרות שלנו בנויה על זה.
ברור שאם הזמן ראיתי את הטוב שלה
אבל היא רואה הכל שחור
ותודה!
באמת הרגשתי שזה כבר מתחיל לפגוע בי
וגם שאני מוציאה יותר מידי כוחות בשביל זה והיא נשארת אותו דבר
אבל זה ממש מורכב
וגם לפעמים קשה רק להקשיב
במיוחד שכל הדיבור שלה על כמה רע לה וזה
