כי זה לא מהנסיבות שקשורות אליו אבל פשוט בא לי להיות חרדית. לא חרדית כמו הדמות הראשונה שעולה לי, פשוט באמונה הזאת שהולכים איתה עד הסוףף! היחידה שנשארת ברורה ולא משתנית בלי חידושים וניסיונות ליפות ולהתאים ולהשתלב, כאילו הבעיה היא בתורה ולא בנו... לא להיות יצור כלאיים כזה, שתופס את היהדות שלו כדבר יפה אבל לא באמת תופס שכל מילה אמת.
ללכת אחרי היהדות בענווה ולא לנסות להחזיק אותה בידיים שלי.
באמת אני כבר לא יודעת מה אני רוצה ואיך אני אהיה, קל או לא, מה שאקבל יהיה תוצאות המעשים שלי.
אני שונאת, שונאת מגזרים.
האמת מפוזרת פה ושם ואין למי להאמין.
נמאס לי להיות תלושה.
אבל קשה להיות בלי מסגרת, אדם שידריך אותך .. בודד במערכה.
מיונזוזה כבר מייאש אותי, אני לא סומכת על שום דרך, לא מאמינה לאף אחד...
נכון שלא צריך להכניס למסגרות ותבניות, אבל צריך לפחות משהו...
ישנם סוגי עצב שונים:
יש עצב שנובע מבפנים כלפי חוץ,
יש עצב שמטפטף מבחוץ וחודר פנימה,
ויש כזה שמחבר את שניהם - קולח מבחוץ ומעורר שטף פנימי עד הצפה.
חזק
וישנן שלוליות.
הצפה שאינה מחלחלת או זורמת למקום אחר, אלא קונה לה שביתה.
אולי זה כי האדמה רווייה מדי בכאב, והחומות והנוקשות סוגרים עליו בפנים שלא יצא.
זה כבר יותר מדי
זה גם התוכן וגם הכתיבה בום
השאלה אם מה שבא אחריו טוב יותר.
יום הזיכרון לכל נפטרי השנה.
ואז כל האנשים שזקוקים לצומי יקבלו אותו.
אני לבד. לבד מידי.
מלא.
וזה מתחיל להכאיב
ונמאס לחזור לפה כל פעם.
אני מתגעגעת
גם שזה לא היה
באלי לעזור להם
ובאלי לברוח
זה היה קצר, אני צריכה עוד דיבור איתו.
לוידעת מה הטריגר..
אבל יש מצב שאתה משאיר את הייאוש הזה לרגע שבו באמת לא יהיה תקווה?
כי האנושות באמת לא קלה.
אבל זה לא תמיד ככה לפעמים יש אנשים טובים ורגעים של אור.
אז אולי שווה לא לחצות את הסף בשביל אנשים ורגעים כאלה?
אם זה עוזר לדעת שיש מזדהים בקהל, אז שתדע שאני מזדהה..
ואני לא יודעת מה זה אומר מבחינתך להתייאש מהאנושות בפועל...
אבל אם אתה קרוב למקום של שינוי קיצוני אז לפחות תנסה שזה יהיה ממקום שאתה בוחר בזה ולא התגלגלת לשם בטעות כי אתה ככה קרוב.. שזו תהיה החלטה מושכלת עד כמה שאפשר.
ממה שאני מכירה על עצמי, הפחד מההשלכות לא באמת מונע לתמיד את עשיית השינוי.
הוא בהחלט מונע תקופתית מלעשות צעד דרמטי (ולפעמים לתקופה ארוכה מאוד) אבל אי אפשר לחיות רק מפחד ומתישהו זה מתפוצץ, אז התכוונתי ללפני שזה מתפוצץ בחוסר שליטה ומגיע גם עוד יותר לקיצוניות..
(וכן, זה נשמע מפגר להחליט בצורה רציונלית לעשות צעד מיואש.. לא יודעת אם הצלחתי להסביר את עצמי)
מקווה שתגיע לך שמחה ותקווה ללב. נשמע לא פשוט.
אני עשיתי את זה אתמול. התחרטתי כל הלילה.
גשרים שרופים זה איכסה. אני נגד.
לעזאזל סליחה זה לא רק חמש אותיות.