שוב סופ יום כזה
מחשבות על פעם ומחשבות על העתיד ומחשבות על איפה נמצא השלט של המזגן.
נו,אין אדם מקולקל,יש אדם שמקולקל לו.
חחח זה מצחיק הקטע הזה שיש בי תכונה נאיבית שאני סומכת על כל אחד בעיניים עצומות,רואה אותו,בלי לראות עבר או הווה או לחזות את העתיד שלו.רואה אותו.
זה מתיקות הבריאה אבל במקה שלי,זה מקור הפגיעות שלי.
זה דפוק כל כך אבל וואלה כן,לסמוך על כל אחד,זה לא נכון.
וזה,או שנהייתה לי קצת חוסר סבלנות,או שנהייה לי קצת חוסר ברצון המ,לזה.
כן,זאת גם מידה מעצבנת אצלי.עצלנות שלום.
לפעמים אני תוהה למה אלוקים רואה אותי בסופו של דבר עם הבעל שאני רוצה.המ,הרי ברור שבסופו של דבר אני אלחם על הרצונות שלי ויהיה לי בעל ויהיו ילדים מתוקים שיפתחו בתורנות אחד אחרי השני את הדלת של המקרר ויוציאו גלידת ריבת חלב.
כן נו,זה ברור שזה יקרה וזה מה שלא מובן לי.
למה זה ככה ברור.
למה אני עם כל הכלום והזבל שלי,יכולה לחשוב על כאלו רצונות.
פף זאת שאלה רטורית נו.
ו,בכלל חשבתי על זה.
למה שנבקש סליחה עכשיו?|נשמע כופר|
למה לא לבקש פשוט דבר יותר קל.לבקש גאולה נו.
במקום לבקש סליחה ובגוף שהפה אצלו ימלמל מילות סליחה,המחשבה תהייה מונחת על רצון לחטא,למה פשוט לא לבקש גאולה.
למה.
אשכרה לעצור את השרשרת הזאת של נפילה וסליחה ונפילה וסליחה ונפילה וסליחה ונפילה ו,גאולה.פף.זהו נעצר המעגל הלא נגמר הזה.
פף מבלבלת לעצמי את המוח,אני צכה להחליף לפיג'מה.
