הלוך ושוב
הוא בהמצע לחשוב
הוא כמו עלה
שמבקש מהרוח שלא תנשוב
כדי שהוא לא ינשור מהעץ
הוא רוצה שכבר יגיע הקץ
הוא מפחד שהכל בשנייה יתפוצץ
מחפש לו דרך
שהיא לא בערך
הוא רוצה להיות שלם
באמת לדבר עם השם
להסביר לו שהוא לא באמת אשם
ושהוא סתם עוד עלה שנשר מהעץ
ושהוא באמת מתאמץ
ולבקש מהשם שייתן לו כוח
הוא לא מתכוון יותר לברוח
הוא רק מבקש לחזור שוב לעץ
ושל מחשבות
אני עייפה מדי
והפעם לא הסברתי,
זה לא באמת חשוב
ואני מקווה מאד שהיא לא תחשוב ש-
גם לי
(הייתי אתמול בחתונה של בנדוד)
אנשים מזהים חולשות שכאלה (במודע או שלא),
והרעים שבהם מנצלים אותן (במודע או שלא).
אז תשתדלי לעבוד על החולשה הזו,
או לפחות שיראו אותה כמה שפחות.
וכיוון שחשפת אותה כאן תיזהרי,
כי מסתובבים כאן כל מיני כולירות (במודע או שלא).
חופשיה לנפשיפסידוניתאחרונה
(מותר?)
|
להחיות את עצמך?
לפעמים
אין לי כח
ואין לי מח
והלב שלי פועם
ויש לי כ'כ הרבה תחושות ורגשות ומחשבות ורעיונות שאני לא מצליחה לחשוב כבר על כלום
לא משנה כמה היה לי יום מבאס
לקבל חיבוק בסוף יום זה פשוט לא ייאמן כמב שזה עושה טוב
אבל אין לי חיבוק, אין לי ממי
סמטאותמה שלומך?
חלומות חלומות
משוטטים ברחוב
נתלים באקראי
באנשים
רצים.
חלונות חלונות
אלפי בתים,
שותקים יחד
מדברים,
לבד.
ועתיד והווה ועבר
הווה.
פסנתר,
פסיעות מהירות
בין שחור ולבן
מילים,
רגע שיר
רבע מנגינה.
חריקה
צורמנית.
ושוב
ושוב.
זעיר יאוש
רוב של נחמה
לב פועם
באושר
חטוף
חנוק
רועש
לוחש
חבוי בין צלילים
וצללים
ושקיעות.
כלנית מטפסת
עלים וכותרת
רוקדים בחשאי.
ככה,
אחרי המבול.
ועתיד, הווה ועבר
עבר.
דלתות נטרקות
מהר.
חזק.
קירות קורסים.
אבנים אבנים
שברים.
ענן אבק
תמונות צונחות
זכוכית
מנותצת
סדקים.
מילים נושרות
חורצות
מתנגשות
נוגשות
אין.
ועבר, והווה ועתיד
דלתות נפתחות
לאט.
חלש.
קירות נבנים
לבנים לבנים
שברים
ענן אבק.
לאט.
לאט.
נשימות שקטות.
צחוק של ילד
מרחוק.
אולי
ותקווה,
מפלסת לה דרך,
זורעת עתיד.
בגוון שקט
אחר
של
תמיד.
