פורום ריק ומוסתר (עמוד 655)

(אין לי ככ מה לומר אבל אוי, ההזדהות)

באמת יש ודי? זה נראה לי לא נגמר

בהכי 4:40 בבוקר שלי [הספקתי המוןןן. 9 עמודים, יחסית יסודי, בתקווה]

מה שאני רוצה לפעמים,

רוצהרוצה.

לקרוא קריאת שמע עם הילד/ שלי.

וכן,

גם לספר לו סיפור

ולכסות בשמיכי

ולהרים את השמיכי.

לכסות שוב,

לקנות דובי,

לחפש לו שם. 

להעיר אותו בבוקר, עם שירחדש,

ללמד אותו לרכוס כפתורים

להחזיק ידיים, רחוקרחוק

כמה אני אוהבת אותו.

מלאנ'תלפים.

ולשיר לו שיר,

וללחוש לו מילים

בגיל הזה שהוא עדיין לא מבין,

קורבן לפטפוטים שלי.

ולרקוד לו ריקוד

ולחבק לו חיבוק

ולרקום לו סיפור.

אבלאבל.

לקרוא קריאת שמע,

ולהסביר,

בכל פעם קצת.

ללמוד פרשת שבוע,

ולאפות עוגיות,

לשיר אדון עולם

ללכת לטיול רחוקרחוק,

בסלון.

להלחם עם כריות,

להשלים

עם מסה של שוקולד.

לעשות קשקוש בלבוש

עם גואש,

ואז לשטוף את הרצפה.

לתפוס כדור שהוא מוסר בפעם הראשונה.

לטחון לו פירות,

לקנות גרבר,

להרגיש אמא לא טובה דייה.

ואמא.

לכעוס,

ואז לאהוב פי כמה [בלי לכעוס, שוין]

לקום אליו בוכה,

ולזכור איפה הייתי עכשיו.

לשמוע את הבדיחות שלו,

להסביר לו בדיחות שלי.

לחפש את אבא,

להכין לו שלט,

לקשט עוגה עם זיקוק בודד.

ושניים.

לנדנד,

להתגלש,

לרוץ.

ולצחוק,

בצחוק המיוחד שלנו.

בעבודה קשה,

אני לפעמים מתייאשת.

כי מה ואיך.

בכלל.

ומזמן לא נקש העתיד על פתחי

רוצה לקחת חלק.

אני רוקמת בעמל, 

פיסות עתיד,

הולכת ומילימטר,

ועוד.

מטרה,

ושרטוט של חלום.

וכל תך מאתגר,

אבלאבל.

אני הולכת לקראתו.

ויום יבוא?

בכלל.

וגם אם לא. [וכן! וכן!]

הדרך מאתגרת,

ויש בה קסם.

[

ההבנה הזו שקיצורי דרך לא עובדים, או לא עובדים טוב מספיק. 

שכדי להגיע לאן ושהוא, צריך לעבוד.

ולפעמים משרטטים מטרה, 

רק כדי שתהיה דרך,

וזה לא רע בכלל.

והצלחות לי.

יומלא מחר/ היום

ואפס שעות שינה.

אבדן קוהרנטיות זמני

ומעט אבסורדי שבמקום לעשות מה שאני צרכיה לעשות בשביל זה^

אני כותבת כאן.

כתיבה לפעמים,

היא הדרך להישאר בשאלה, במקום לחפש תשובה.

או לעסוק במטרה, במקום להתמקד בדרך

]

(מזדהה)

ברוך ה'.

יש כזה מושג של בור שיש לאדם, בור שהוא קלט בילדות שלו בתור חסר,

וכל מה שהוא מקבל בנושא הוא שולח לשם,

וזה כמו בור בלי תחתית.

כמו ששולחים כל כסף קטן שמקבלים לתוך מינוס של 2 מיליון ש"ח.

אף פעם לא מתמלא.

אז מה צריך לעשות?

להפריד.

את המינוס הנורא ההוא- להניח בצד.

ולפתוח חשבון חדש,

שכל סכום שאתה מקבל יתחיל להצטבר,

לא כהשלמה לחסר הגדול אלא בפני עצמו.

בקיצור, עבודה