פריקות?
וכתיבת הודעות בלי משמעות?
פריקות?
וכתיבת הודעות בלי משמעות?
מה זה ... ועוד כל מיני סימונים כאלה שכותבים בתגובה?
מה הכוונה של מי שכותב?

ולכל הודעה פה יש נמון משמעות
אםילו אם מישהו כותב רק: .......
כמה ענינים על המח
ואי אפשר לברוח
אני מאוהבת באנשים ובני אדם
ובגלל זה אני לא יברח להם עכשיו
אני חייבת להיות שם כשצריך אותי
בשביל זה נולדתי
שום תכנית לא יצאה לפועל
תמיד ה' מראה לנו שהוא מנהל את העולם
אבל שלא תחשבו שבגלל זה אפסיק לתכנן תכניות, כן?
אני אתכנן לי, אלוקים יצחק לו
ובסוף מה שיהיה יהיה
מחקתי
זה בכל מקרה לא מעניין אף אחד
כמה כוחות נפש גייסתי בשבילם
וצריך עוד
יש להם נס שנולדתי
..
נאנחת ...
אני חיפשתי תיווך דירות על הירח, וגם אז התלבטתי אם זה מספיק רחוק.
עלה שלכתאחרונהזה רק אני.
לבד.
רק
אני
לבד.
והן שם והן כאן
ו7 שיחות שלא נענו
ו18 הודעות
אבל
מה שהיה
נגמר
וזהו
זה להתחיל
לגמרי
מאפס
זהעודלאנקלט
בשכל
התחילו לי חיים חדשים
מהתחלה
זה
לא
סתם
שכל הזכרונות משבוע שעבר
עוברים במעומעם
סטופ
נגמר
מהתחלה
ואל תשרפי שירים.
אל.
תדעו לכם.
כששומעים שירים יפים בתקופות רעות
זה שורף אותם
ואח"כ
כששומעים אותם שוב
במקום להנות
נזכרים בתקופה הרעה
וזהו
שרוף
.
באלי להקפיץ תשרשור של התובנות שלי.
אבל טסתי ליותר מחודש והתנתקי מהחיים והעולם אז מאוחר מידי.
בכל מקרה. מי זוכר אותו כאן?
תובנה לא קשורה שעולה לכם כרגע?
יהודי אינו יכול ואינו רוצה להיות נפרד מאלוקות
![]()
אני חשבתי שהיום בערב אני אוכל לשבת פה
ולכתוב לה' תודה
ושסליחה שאני לא מספיק מאמינה בו שהוא מסדר הכל
ושבאמת הכל מסתדר בסוף
אבל לא לא לא
כלום לא מסתדר לי כבר שבוע
כלום לא משתנה
הכל ככ כואב וקשה ואני באמת לא מרגישה שיש לי איפה לאחוז עוד
הלחייך לכולם כרגיל ובפנים אין טיפת מנוחה.
בכל רגע שאני לבד
וחושבת
ישר יורדות הדמעות
ממתי אני כזאת בוכה?
הלוואי אפשר היה למחוק את השבוע הנוראי הזה
הוא באמת היה רע מתחילתו ועד סופו
כמה שניסיתי באמת לא יכולה למצוא משהו שהיה שווה בשבילו שיישאר הזיכרון ממנו
גם אם קרו דברים,
מה הם לעומת הסיוט הזה?
ואני ככ לבד עם זה זה באמת קשה לי
למה בכלל אתה מנסה אותי בדבר כזה?
וגם למה ככה קיצוני?
מי כמוך יודע כמה זה חריג אחרי התקופה הזאת...
אתה היחיד בעולם הזה שבאמת יודע הכל
את כל הקשיים וההשתדלות והניסיונות וההקרבה והשמחה והכל.
אף אחד לא משנה כמה לא יוכל להבין חצי ממה שעברתי,
אז למה אתה נותן לי תחושה שאתה מתעלם מכל הדרך הזאת?
למה אני באמת לא מבינה
אתה רואה כמה כאב זה מביא
אתה רואה כמה זה משבית אותי
כבר יומיים שלמים במיטה לא עושה כלום ולא קוראת לא לומדת
זה כאילו לקחת לי את הסיבה לחיות ואמרת לי תמשיכי כרגיל
לא יכולה להמשיך כרגיל
לא רוצה להמשיך כרגיל
אתה לא מבין שלקחת לי את הדבר שהכי יקר לי בחיים?
גם אם זה רק לכמה ימים, זה כואב לי, ככ עמוק, תבין.
די תעצור את זה
בבקשה כשאתה עוצר את זה
תאפשר לי להיות, תאפשר לי לעשות משהו
לא כמו אתמול
שזרקת גלגל אבל לקחת את היכולת להשתמש בו.
אתה יודע כמה זה כאב?
אתה יודע כמה חיכיתי לזה?
אתה יודע כמה כאב לי כשהיום זה כבר כאילו היה ואיננו?
למה אתה מנסה אותי ככ הרבה?
למה אתה חושב שזה טוב לי?
אני באמת גמורה כבר
כבר לא רואה כלום
לא רוצה כלום
רק לישון ולישון
ולא להרגיש
כבר יותר מחצי שנה לא הייתה מציאות כזאת
למה תמיד אתה עושה הכל קיצוני?
לעזאזל כואב לי ככ
נעמי רק זוכרת שהיא הוציאה לחמים קפואים מהמקפיא,
אבא קרא לזה "מבצע לחם".
'בואו נסדר את המקפיא ונראה לאמא שיש מלא לחמים ולא צריך לקנות עוד לחודש הקרוב.'
נראה לאמא.
ונעזור לאמא..
(המ כן.. .)
נעמי זוכרת שהם הוציאו ביחד עם אבא מהמקפיא חבילה אחר חבילה ועם הוצאת החבילות,
גדלה תדהמתם מכמות הלחמים שקבורים במקפיא למעלה מכמה שבועות.
אבל נעמי זוכרת גם שאמא עמדה בצד ושתקה.
טיטאה את הבית ושתקה,
אוהו שתקה.
אבא צחק.
"אנחנו עוזרים לאמאאא".
נעמי צחקה ביחד עם כולם וסיננה לעצמה בשקט,"אבא כל כך מוזר.איזו מין עזרה זו.אמא שותקת..".
ואמא שותקת.
.
כדור אשזה כתוב יפה
ואיזה מוזר
אצלינו אבא אוסף כל הזמן לחמים במקפיא
יהיה בסדר....תסכמי כשייגמר?
ניסיתי ללמוד, ובהיתי באוויר סדרים שלמים.
ניסיתי שוב, והחלפתי שלוש חברותות.
ניסיתי, והוא אמר לי שאולי כדאי לי ללמוד לבד.
ניסיתי ללמוד לבד, אבל לבהות סדר שלם מול ספר זה לא דבר קל.
ניסיתי לחשוב מה אני רוצה לעשות, אבל הראש התפוצץ מרוב מחשבות.
דווקא ניסיתי, זה לא שלא.
אאוצ'
כדור אשיש לי מלא
והם בכלל לא מיותרים
מוכנה להביא לך קצת אם זה למטרה טובה
כדור אש
אבל לא פה
ואת הפצל'ש
אני צריכה לחשוב על זה
כעיקרון אני מסתתרת מאנשים מסויימים שמכירים אותי המציאות אבל רובם עלו עלי
מבין אותך ממשאוי טאטע!