שרשור חדש
חיים שכאלהאור עולם
אבל בסוף כולם מתים.
האוויר הסתווי הזהמשיח נאו בפומ!
מרעיד את הלב

מעורר געגוע









תודה. לא הכרתימשיח נאו בפומ!אחרונה
אני כבר בחשוון משום מה...
..רצה לאש
כל השבת חיכיתי שהיא תצא כדי לכתוב ש
הדבר שיותר כואב לי מהבדידות זה העובדה שיש לה פיתרון. שיש דרך להפיג את הבדידות הנוראית הזאת
ורק כי אנשים לא רוצים, הבדידות שלי נשארת.

אבל עכשיו אני חושבת שזה שזה לא נכון, שאם הפתרונות האלה זה באמת פתרונות אמיתיים נגד בדידות הייתי דואגת שהם ייושמו,
אבל זה לא פתרונות אמיתיים, זה לא באמת יפיג את הבדידות,
ובדיוק בגלל זה אנשים נמנעים מלתת לי את הפתרונות האלה ואני נמנעת מלקבל את הפתרונות האלו.


ובלי קשר, בשבת הבנתי כמה אני כועסת וכמה אני פגועה, וכמה לא יודעת אם אני אצליח לסלוח גם אם היא תבקש סליחה

..אריתמיה
הלוואי שהאושר לא היה תלוי באחרים
יש סוגים שונים של אושרמשהאחרונה

יש כזה שלא תלוי באחרים, ויש כאלה שכן. ואנחנו רוצים את כולם כנראה.

 

הראשון לא סותר את השני ולא ממלא את הצורך שהשני ממלא.

...גיטרה אדומה
(רק לב אם אפשר..⁦♥️⁩)
סביון
בד"כ פתרונות מהסוג הזה הם זמניים נורא. מניסיון מר.
כלומר מתוק, אבל לרגע. וזהו.
..........עלומה!

יש לי הרגשה

 

שהחיים בעצם פשוטים מאד

תנצרי את הרגע הזהיהיה בסדר....אחרונה
כשמסתכלים על החיים בפשטות זה הפתרון להרבה מהתמודדיות
..משיח נאו בפומ!
עבר עריכה על ידי משיח נאו בפומ! בתאריך כ"א בתשרי תש"פ 13:55
החג הזה נראה בלתי עביר.

אני רוצה את השגרה הבטוחה שלי
עוד מעט, עוד קצתימ''ל


להרים רגליים, מאמץ אחרוןמשיח נאו בפומ!אחרונה
טונה שר יפהמזמור לאל ידי
שתדעו.

למרות שהוא מורעל...
בהחלטsimple manאחרונה

אחד מהמוכשרים ביותר 

 

(בישראלים)

..,,,,,,,,
וזה האנשים האלה שיש בהם אובדן. זה האנשים המדהימים השחורים האלה
יש בתוכם בור כזה, שהוא ממשי. הוא לגמרי קיים. בטח עוד 20 שנה יהיה בדיקת אולטרסאונד מיוחדת כזאת ואז יוכלו לראות אותו, עמוק כזה. חלול חלול חלול לגמרי
בור.
אם אתה מסתכל עליו, אתה נופל לתוכו. אתה מתמכר אליו.
הוא לא נותן לך לחיות, הוא לא נותן לך להמשיך את חייך. רק לשקוע בתוכו לשקוע בתוכו
יש דברים שאתה עושה ונותנים לך אשליה שהנה, הוא הולך להסגר, הנה, הצלחת.
כמו שלוק רותח של קפה או שוט של אלכוהול רוסי או עוד משו לא נעים. לא נעים בכלל.
וזה נכנס לתוך הבור ולרגע אתה חי, ואז הוא כאילו נופל במהירות האור ומגדיל את הבור. וכבר אין לו תחתית ואין לו אדמה
רק חלל.
חלל וחלל.
וזה המקום של האובדן, ככה חשבתי, וזה נורא.
והנה אני, ניסיתי כל כך לסתום אותו כל כך ניסיתי כל כך
לא האמנתי בכלל שיש מצב שאני אלך לישון יום אחד ואני לא ארגיש אותו,
מתחת לסרעפת, ממש ליד הקיבה
בור
ונס קרה לי
בדיוק לפני שנה. בחיי שלא האמנתי בשום דבר, בטח לא בעצמי, או באהבה או בחיים האלה,
ובדיוק לפני שנה, התחילו לבנות את הסוכה וכל השכונה היתה בריח של סכך יצאתי פעם ראשונה מהבית, ורעדתי כל הדרך.
ואחרי שבועיים מצאתי.
מצאתי את התרופה לבןר הזה, לבור השחור הזה שאוכל אותי.
מה שממלא אותו זה אהבה, חברים, אני רק רוצה לעזור לכם, למי שיש לו את זה.
תמלאו אותו באהבה,
לא אהבה של זוגיות או משפחה
קחו מישו או משו ותשקיעו בו, תנו את הלב שלכם.
אני מרגישה כאילו הכנסתי את הלב שלי לתוך הבור, והוא נמס וכיסה אותו
ואני כבר לא אוהבת לכתוב פה אבל כתבתי פה כל כך הרבה רע, אז הנה, אני רוצה להגיד תודה לבורא עולם, שהוא מתיקות שאני לא יודעת מה זכיתי להיות הבת שלו.
כמה פרוטקציות כמה.
והנה אני בריאה. והבור מלא. והאהבה היא אהבה.
ואתם אנשים מדהימים,
היו שלום,
אני.
..שמיים בוערים

עשה לי המון טוב ליקרוא את זה

סתם אומר.

וזה נכון ככ

 

גאד. תודה על זהרצה לאש
...גיטרה אדומה
ואני כבר לא אוהבת להגיב פה אבל.
אחח אחותי את.
אבאלה פשוט תודה שכתבת ככה,זה מראה שברגע הזה טוב לך(כאילו נראלי🤭).
הלוואי תמיד יהיה לך טוב ושתמיד תזכי לכתוב דברים טובים.
מתפללת עלייך כל יום בבוקר.
נשמה קדושה,כתיבה וחתימה טובה❤
עד כאן הייתי אני.
מדהימה את!!לצמוח ולהצמיח
כתבת מדהים!!
ה' יברך אותך וימלא את הבור באור טהור ואהבה אין קץ!
תודה נשמות טהורות,,,,,,,,
ה יברך אתכם
וואומשה
מתוקה שאתכדור אש

אבל אל תלכי לנו

 

ואם תלכי תבואי לבקר

 

טוב?

מחמם את הלבאליבא
שתמיד יהיה מלא בטוב בפנים!
אמן!,,,,,,,,
תודה נשמה טהורה!
כתבת יפהמשה

אבל לפעמים זה לא באמת העניין. את כולך שוקעת ב"השקעה" במישהו (שאולי תתאים לו ואולי לא), וזהו בעצם.

אולי הוא ימלא את החור, ואולי... אולי לא.

לא התכוונתי למישו או מישהי,,,,,,,,
התכוונתי לנושא מסוים, לעבודה או לאומנות או למוזיקה או לכל דבר אחר שעושה טוב.
כמובן שלא לבני אנוש, הם תמיד יכולים להקיא עליך את כל הטוב שנתת להם וללכת.
אה. זה אני יכול להסכים איתךמשהאחרונה

זה מה שאני עשיתי בזמנו כשלמדתי תכנות. אם לא הייתי עושה את זה לא היה לך איפה לפרוק עכשיו.

הבל הבלים,,,,,,,,
אמר קהלת, עת לחבוק ועת לרחק מחבק
קראתי בשבת את כל הספר הפלאי הזה, והגעתי לפסוק הזה וחשבתי,
לעולם אנחנו בגדר עת לרחק מחבק. ורשי פירש, לעשות גדרים על גדרים שלא להגיע לחבק.
לשמור חזק חזק על הידיים לא מספיק
לא נתראה.
קמתי לפתוח לדודי ומעי המו עלי
דודי חמק עבר

רחקנו מהחיבוק


וכמה מחכה אני לך
כמהה
אתן לך רוח של קדושה ואהבה, תן לי בית להשכין אותם בו.

בוא כבר.
תודה רבה!,,,,,,,,
משמח לקרוא
אוך את.גיטרה אדומה
כישרון קדוש מהלך כאן.
נשומה שלי,,,,,,,,אחרונה
געגועיי הרבים מאד❤
שקרים של אנשיםחופשיה לנפשי
אני בסדר
בטח שאני בסדר
הכל בסדר

אבל באמת הכל בסדר
חוץ מזה שמיציתי את החגים והשבתות והנה הם רק כמעט נגמרים
להכל מתרגלים, גם לחבל התליהמשה
בהתחלה כואב קצת, אבל אחר כך זה בסדר.
ואז רואים בוהק לבן ואת המלאכים?חופשיה לנפשי
זה הכי בסדר שבעולםשניצל מנדרובסקי


כן זה נשמע לי תקין למדיחופשיה לנפשי
מהילדות חלמנו לראות את הבוהק הלבן והמלאכים (ואת חבל התליה)שניצל מנדרובסקי


ככה מספרים. לא ניסיתי.משהאחרונה


חייבים לדחות את שמחת תורה באיזה שבוע לפחות שיהיה קצת הפסקהשניצל מנדרובסקי

הודעה חשובה : מחר יהיה עוד חג ''יהאאי''

באמת מיצינו

פתאום קצת הבנתי היום*אור קטן*



הרגש שלי ככ התחבר לרוח היום הזה

כל הערבות האלו

שחובטים

והן ככ תלויות באחרים

תלויות במים

בגשם

והכל הבל

הבל הבלים

מתנדף ברוח

נעלם כלא היה

.

אני מבינה קצת פתאום

למה הרגשתי שאני סתם אחת

שהכל הבל

הכל סתם

נמצא

דומם

עומד לו.

.

העולם הזה רועד מפחד. ימיו ספורים. קיצו קרב.*אור קטן*אחרונה
שמישהו יביא לי משהו יפה לקרואעיגול שחור
אני במצב רוח לדברים יפים

(אני מנסה למצוא את המוזה שאבדה לי כדי לכתוב
אשמח אם תעזרו)
וואו.רצה לאש
יואו. זה צולם בתחנת דלק בצמח?סתרי המדרגה
כן, בטיול שנתי שהיה לנו שנה שעברהמתנחלת גאה!
יפה סתרי המדרגה
כבר חששתי לרגע שהשירים על כביש 90 נמצאים בעוד מקומות 😅
איפה עוד יש?מתנחלת גאה!
ככה חתום שם למטה. ספציפית בכביש 90סתרי המדרגה
לא יצא לי לראות בעוד מקומות, אבל הגיוני שיש.
שירים ברחוב יש בהרבה מקומות, ברחובות מסויימים בירושלים, על תחנות אוטובוס באחוזה ברעננה וכו וכו
אתה כתבת?עיגול שחור
זה ממש יפה.
..אליה2
תמקדי אותי קצת
אני יכולה לשלוח לך גם משהו שלי, אם תרצי

ובנתיים קחי

ניגונים
פניה ברגשטיין

שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי,
נִגּוּנִים מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים.
גַּרְעִינִים; גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבִי –
עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים.

עַתָּה הֵם שׁוֹלְחִים פֹּארוֹת בְּדָמִי,
שָׁרְשֵׁיהֶם בְּעוֹרְקַי שְׁלוּבִים,
נִגּוּנֶיךָ, אָבִי, וְשִׁירַיִךְ אִמִּי,
בְּדָפְקִי נֵעוֹרִים וְשָׁבִים.

הִנֵּה אַאֲזִין שִׁיר עַרְשִׂי הָרָחוֹק
הִבִּיעַ פִּי אֵם אֱלֵי בַּת.
הִנֵּה לִי תִּזְהַרְנָה בְּדֶמַע וּשְׂחוֹק
"אֵיכָה" וּזְמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת.

כָּל הֶגֶה יִתַּם וְכָל צְלִיל יֵאָלֵם
בִּי קוֹלְכֶם הָרָחוֹק כִּי יֵהוֹם.
עֵינַי אֶעֱצֹם וַהֲרֵינִי אִתְּכֶם
מֵעַל לְחֶשְׁכַת הַתְּהוֹם.
תודה יפהעיגול שחור
(.שעות של אמת.

השיר הזה מזכיר לי בטירוף את המסע שואה שהיה לנו.

השמיעו לנו אותו אם אני זוכרת נכון בבקעת הקהילות.

תודה עליו.)

..מתנחלת גאה!
רועי זמיר

יֶלֶד נִכְנַס בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן
בְּשֶׁעָרָיו שֶׁל הַגַּן הֶחָדָשׁ
בְּבִגְדֵי חֲמוּדוֹת וְתִיק אֹכֶל קָטָן
הוּא הוֹלֵךְ קוֹפְצָנִי וְנִרְגָּשׁ
שְׂפָתֶיהָ שֶׁל אִמָּא נוֹשְׁקוֹת עַל מִצְחוֹ
פִּתְאוֹם
יָדָה מִתְנַתֶּקֶת מִתּוֹךְ כַּף יָדוֹ
הוּא מוּצָף טַעַם מַר שֶׁל בְּדִידוּת נוֹרָאָה
הוּא בּוֹכֶה
כְּשֶׁאָדָם נוֹלַד לָעוֹלָם הַזֶּה
בַּשִּׁעוּר הָרִאשׁוֹן הוּא לוֹמֵד לְהִפָּרֵד

וּבִסְבָךְ הַצַּעֲצוּעִים וְצִבְעֵי הַפַּסְטֵל
עוֹמֵד יֶלֶד נוֹסָף בֵּין אוֹר וּבֵין צֵל
וְגַם לוֹ עַל הַלֶּחִי נוֹצֶצֶת דִּמְעָה
עֵינַיִם קְטַנּוֹת לֹא יוֹדְעוֹת מִי הוּא מָה
מַבִּיטוֹת זוֹ בְּזוֹ בִּדְמָמָה
הַשִּׁעוּר הַשָּׁנִי מַתְחִיל בְּחָשַׁשׁ
הַגַּנֶּנֶת קוֹרֵאת - נִתְאַסֵּף לַמִּפְגָּשׁ
תקראי דברים שכתבתי.מזמור לאל ידי
אני אקראעיגול שחור
יש מומלצים?
מה יפה בזה? השם ישמור. עשה לי צמרמורת רעהבוזאחרונה
..בזמני החופשי
איכשהו צדקו האומרים
כי הכאב שיגיע אחר האושר
תמיד יכאב יותר
ביחס לרגע בו היית מאושרת

לפעמים זה מרגיש שעל כל מנה של אושר
נגזר עלי לשלם בכאב ובדמעות






ואיכשהו הכאב הוא תמיד יותר.
חיים הפוכיםמשה

להצליח במהלכים "מבוגרים" בגיל מאוד צעיר

 

ולגלות שאני עוד מעט 32 ודברים יחסית פשוטים פשוט לא פועלים אצלי.

 

 

אבל אין באמת פרווילגיה. צריך מחר בבוקר לנסות שוב.

סיכום שבת/מחשבות/שאלות של אנשים/הבלגן שהוא החיים שליקפיץ
#אבא שאל מתישהו אם משעמם לה ואין לה מה לעשות אז היא העיפה אותי כי שעמם לה. כלומר, שבכלל הגענו לזה. אחרי שחשבתי על זה קצת הבנתי שכנראה שכן. משהו בסיפור הזה לא הגיוני.
כלומר, כלום בו לא הגיוני, אבל כל שניה אני שמה לב לעוד משהו שמוזר בו.

#מישהו שאל אותי אם "חיפשו אותי" בקטע הזה. פתאום קלטתי שכן. אפילו לא הבנתי. ומבחינתם הכל היה כ"כ ברור. נו, באמת.
חוץ מניצול ציני של מה שאמרתי לא היה שם שום דבר.
(לעזאזל איתם. הם היו צריכים את ההסכמה שלי, הם אשכרה סחטו ממני את זה. ולקח לי כ"כ הרבה זמן להבין.
אני לא באמת כזו טיפשה, רק שלושה שבועות אח"כ גיליתי שהם היו צריכים שאני אסכים)

#אנשים! די לשאול למה *צונזר*, או להגיד שאני טיפשה שעשיתי את זה והגיע לי להסתבך. זה לא היה באשמתי, או כי רציתי את זה.
יודעים מה? נזרום אתכם, אני טיפשה והגיע לי להסתבך. עכשיו אתם בתור חברים שלי, אמורים לעודד אותי, לא להסביר לי למה מה שעשיתי היה שטויות. גם אם עשיתי שטויות, זה כבר קרה. את זה אין לי איך לתקן. פשוט תהיו נחמדים.

#אני שונאת צביעות "דתית". היא גם נורא לא מתאימה להורים שלי. היה מפתיע הקטע הזה.
וכנראה ששרטתי את המכונית של השכנים בהתחשב בזה שההתלבטות הייתה אם להביא כיסא או לקפוץ להם על המכונית הם כנראה צריכים להגיד תודה...
אני סקרנית אם הוא בכלל היה שם לב, גם אם הוא היה שם במקומי. אני מנחשת שלא.

#אני באמת צריכה למצוא מה לעשות עם החיים שלי...
את צריכה לשלוח את השטויות האלו לסיכומי מוצ''ש בערוץ 7שניצל מנדרובסקי

נ.ב. את באמת צריכה למצוא מה לעשות עם החיים שלך

זהו, נגמר סופית?משה

אוף. אני קורא פה את חלק מהדברים שאת כתב ויכול להזדהות איתם. לא קל בכלל גם אם מבחוץ זה נראה ככה.

 

עוד לא. אבל כנראה שזה הכיווןקפיץ
סתם יותר מדי אנשים שלא ראיתי המון זמן ויותר מדי פעמים לנסות לענות לשאלות כאלו של "מה את עושה עכשיו?"

ותודה. פשוט תודה.
(לא חושבת שאתה מבין אפילו כמה מה שאתה כותב עוזר לי עם כל הבלגן הזה. תודה)
איזו שאלה מעצבנת.משהאחרונה

מה את עושה עכשיו? חיה. נושמת.  זה לא מספיק?

(אבל זה הרבה פעמים נובע מנסיון של להבין איפה למקם אותך. את תיכוניסטית? OK, בת שרות? סבבה, סטודנטית? נפלא. את לא? אז מה את בעצם? חייזר? זבוב על הקיר?)

 

 

בשמחה.

 

....כדור אש

מה?

 

מוזר...

בשכל אני יודעת מה נכוןמשיח נאו בפומ!
אבל כוחות אין
גוף ונפש
וגם הרגש לא שם

אוף שמוף
..שידת מגירות,
/כאן מלא מילים שמספרות שאני מבולבלת נורא וקשה לי ואני לבד ואני שונאת/


הלוואי שיסתדר עם העבודה ועם הקורס.
עבודה וקורס זה שילוב לא קלמשה

העבודה שלך היא משהו חכם או טיפש?

והקורס? פיזי או עיוני?

הם עוד לא, הלוואי שאני אתקבל ושזה יסתדר עם המערכת הכללית שלישידת מגירות,
עבודה פיזית בתחום שאני אוהבת וקורס קליל פיזי.
אז שניהם פיזיים. יכול להיות מאתגר קצת.משה
מדובר על קורס של ערב אחד בשבוע,שידת מגירות,
ועבודה של יום או יומיים בשבוע.
שאר הזמן אני מחממת את הכיסא בלימודים


זה ממש סבבה נראלי.
נראה סבבה. תצליחי!משהאחרונה


אני מתגעגעמזמור לאל ידי
לאנשים ישנים.

מעניין אם אי שם
גם הם מתגעגעים
אלי...
אני צריכה חיבוק.אכזיב.
ואנשים טובים.
וחיבוק.
וכח.
מאנשים שעשו את הצעדים שאני הולכת לעשות.
אה.אכזיב.
ומוזיקה טובה שתנקה לי את הרפש.

או אנשים שיצליחו לקחת אותי ממני.
אילו צעדים את עומדת לעשות?אבישג השונמית


כל כךזיויק
תצליחי !משה

לא יודע במה מדובר ומה העניין, אבל מקווה שתמצאי מה שאת מחפשת ותצליחי.

 

(ואני פה, כתמיד, לכל דבר שאני יודע לעשות בעולם)

כולנו.מזמור לאל ידיאחרונה
אני שמחמזמור לאל ידי
אני שמח
ולא יודע איך להביע את זה
כמו מרקו שמצא את אמו
אבל איבד את תכלית חייו
ומאז הוא קרס
כי חייו הפכו להיות לא אמא
אלא החיפוש אחר אמא
ובאותו רגע
בו קיבל את מושא אהבתו
איבד את אותו דבר
לו ייחל
כמו שאנחנו אוהבים תינוקות
או כוכבי קולנוע
כדורגל
וכדורסל
אנחנו רוצים להידבק במה ששלהם ולו לרגע
במתיקות,
בזוהר
בפרסום
בכסף
ואנחנו נצמדים אליהם בעל כורחם
חושבים כי לו נצמד אליהם פיזית
ידבוק בנו ולו חלקיק מהם
נעטף אף אנו בהילת זוהרם
ונבוכים אנו לגלות
פעם אחר פעם
כי רק הד ריק הייתה מחשבתינו
התינוק נותר מתוק
ואנחנו כמה שניסינו
לו הצלחנו לדבוק ולו במעט ממתיקותו
כמה שנישקנו
כמה שחיבקנו והצמדנו אל גופינו
כמה שהרעפנו אהבה מדומה
התינוק נותר חמוד כשהיה
או שמא מושא סבלינו
ואנו נותרינו חסר תוכן וריק
עם הדף של צלילי חיינו
ואנו נואשים למלא
את הבור הריק הזה
ולמרות שכולנו יודעים את התשובה
ושרק סוג מים אחד יכול למלא את הבור
אנחנו משלים את עצמינו לחפש מים קסומים
תחליפי מים עם צבע נוצץ וזוהר
שאינם אלא צבעים רעילים
וכמה שיגידו לנו שאלו צבעים רעילים
וכמה שנכווה מהחומר הכימי
וכמה שנחשוב שכבר למדנו לקחים
נטעה פעם אחר פעם
באיבוד תכלית חיינו
ברדיפה יתומה אחר הריק והאין
בנסיון שווא למלא שוב ושוב
את הבור הריק
שנפער בנפשינו
מסתובבים סביב עצמינו
ככלב השב אל קיאו
בוחרים שוב ושוב באותה הדרך
בדרך שתחילתה אושר ושמחה
מדומה
וסופה ודרכה ייסורים וצלמוות
בטוחים שהפעם פיצחנו את החידה
שבפעם המליון ואחת נהנה עד הסוף
ויודעים שגם הפעם
אנחנו משלים את עצמינו לריק
ושאנחנו מתנפצים
ואיש לא בא לאסוף
את שברי חיינו
אנחנו מגלים
שלמעשה
מעולם
לא היינו
אנחנו
שלמעשה
מעולם
לא באמת
חיינו.