פורום ריק ומוסתר (עמוד 844)

לא
רציתי
לא

חייב אדם להתפלל על הטובה כשם שהוא מתפלל על הרעה. לא יזיק.

זה מוזר לחשוב באמצעות אנשים

בעזרתם.

לידם.

 

זה מוזר לחשוב בכלל

ועדיף לדלג על הקטע הזו.

אם אטעה,

לפחות לא אני זו שבחרתי

יצרתי.

 

זה מוזר

להכניס אנשים לטורנדו שלי.

אצלם יש שקט ואי

של סערה בתוכי.

 

 

אמממ

מוזר?

מה פירוש

ביחס למה?

 

 

.

 

 

 

 

פעם אחרונה היה לפני חודשיים במזג אוויר סוער במיוחד, נסעתי ולא הסתכלתי כראוי ואטובוס עבר מטר+- מאחרי בצומת.
הערב כמעט נמחצתי.
אבא שלי לפני שלוש שבועות עשה סיבוב של 720 מעלות ונכנס בסלע, מישהו עשה פרסה באמצע הכביש (🤦)

אומר דרשני?

אפשר להגיב

TBH AUBT, T, VMURL KVX,HR 

KSCR CAPV AUBV

AKT HSGU

AKT HCHBU

 

מה אומרים?

לספר?

 

נמ.

 

 

לה בטוח לא.

 

 

אולי לאחי.

 

 

 

הוא אמר שכל דבר שקורה,

הוא יישמח שאשתף אותו ולא אנשים אחרים[...].

 

 

 

אבל אבל.

נמ.

 

אם אגיד לו אז...

מה כבר ייקרה?

טיפה לא נעים אבל.

אוף.

 

 

 

פיכ.

 

למה לעזאזל זה מפריע לי למה??

 

אוף עם העולם.

 

באלי למחוק זכרונות

ולאהוב באמת.

 

נהייתה לי סלידה קטנה ופחד מ.זהו.

איך מתקנים את זה?

המוח שלי.

 

פפף.

 

 

סוף העונה, כל חלון מראה כבר
את סוף העונה, בלילות כאלה
היא לא ישנה, משהו עומד באוויר

פרק נגמר, כל הסימנים
שהקיץ עבר, יש לה הרגשה
שהעצב מוכר, שוב הגיע סתיו אל העיר

ילדות גדולות בוכות עכשיו
כל שנה בסתיו, כל שנה בסתיו
מחכות שכבר ייפול כוכב
כל שנה בסתיו, מה יהיה עכשיו

כבר ממחר היא תהיה אחרת
לבד זה מוזר, היא אולי תבין
שמדי מאוחר, שום דבר חשוב לא קרה

שוב עננים, עוד מעט הגשם
בינתיים שתיקה, עוד מעט הקשת
דממה ארוכה, שבע השנים הבאות

ילדות גדולות בוכות עכשיו
כל שנה בסתיו, כל שנה בסתיו
מחכות שכבר ייפול כוכב,
כל שנה בסתיו
מה יהיה עכשיו

ילדות גדולות בוכות עכשיו..

היום היה הזוי.

 

 

גם השיחה איתה.

וואו.

אלו נשמות טהורות יש בעולם הזה.

 

והמבחן החרא הזה.

 

ואז...

 

 

אנחנו כבר ממש לא יודעים להחליט מה טוב ומה לא ואם זה משחרר או לא.

 

 

 

מיום ראשון לא עשיתי.

זה וואו.

 

נעשה?

 

אולי.

אני כן רוצה.

 

 

[לפגוש יותר מדי אנשים שאין להם קשר ככ קרוב אליי זה קצת מתסכל כשאין לי כח לאנשים.]

 

 

 

אלוהים.

 

 

מחר.

איתה.

ואז גם ההורים.

 

בחייאת למה מנחיתים את זה עליי בהתראה של שנייה.

 

 

וצריך להשלים חומר וללמוד.

 

ומתישהו גם ללמוד לאנגלית.

פיכ.

 

 

 

 

שייגמר כבר הכל.

 

אני רוצה להיעלם מפה.

הבנתי.

 

 

אני לא מספיק חשובה לכם.

 

אתם מעדיפים לגמול חסד לאנשים שבחוץ..

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אחכ אל תבקשו טובות!.

נדמה לפעמים מה נשאר לי ולך
ניסיון ליצור עולם קצת פחות מסובך
כשהמים יזרמו בנחל
דעי ניצחנו את הלב
ביום שתצליחי לרקוד
אבקש, שתביני את מהות הכאב
ויש לך כוחות
כמו בסוד שלחשת לי בשקט -
היינו קרובים
עכשיו אין שום רעש אין שום מנגינה
תלמדי שוב ללכת
עוד צעד ראשון
כמו ילדה קטנה.

יש לי אבא שהוא מתנה
ואני צריכה ללמוד ללמוד ממנו
ולהיות בענווה גמורה לקבל
אני אוהבת אותך אבא שלי
מאוד
אבא תמיד צודק
וחכמתך חכמת חיים לגמרי

פעם רצית לדבר היום את רוצה מישהו לשתוק איתו

השאלה
מתי
ועד כמה
יכאב
וכמה
שריטות
פציעות
צלקות
שיטביעו חותם
יבנו מפה
אל היעד
הבא
.......

למה זה טוב אבא

 

תעשה שזה ייעצר כאן ולא יתפתח מידי.

זה מספיק יותר מידי כבר עכשיו

חדר קטן, רצפה אפורה, בטון מלוטש.

נייר מקומט בפינה, צינור מזגן מטפטף, ספל ושאריות של קפה.

כיסא מסתובב ושקט.

 

ארץ חדשה.

מטע של שקדיות, עצים מלאים בהדר וניצנים של פריחה

.

ילד מוריד כדור מענף גבוה,

ילדה מתמקחת על הקלף הכי 'שווה'

מבוגרים פותרים חידות היגיון.

'.

פוסעת ואין עכבות,

פוסעת לא מותירה עקבות

בהנף יד אני מוחקת קטעים, דרכים שהילכתי בהם.

ובין השבילים נשזרים תקווה ורצון.

 

בארץ הזאת האדמה לא רועדת, ואין בה בקיעים.

ויש בה תלמים רכים, ערוכים, מוכנים.  

אין ביצה של פחד, ואני לא מדשדשת בה, טובעת.

ובית קטן, רעפים אדומים ושביל מקושט בפרחים

.

.

יונה חוזרת ועלה זית.

ויש תיבה, ואין מבול וזעף.

ואני היא אני. מכל קרנאורנשברת במראה.

ולא אלף פרצופים וגוונים

.

גומעת מרחקים, נוגעת לא נוגעת.

ואין גבול.

ואין מחר.

שמש במרכז, מחייכת צוחקת. אני גם.

 

שעון מצלצל

וחושך יורד. והיא נמוגה בעשן ובשחור.

 

 

יורדת לאט, וכיסא כבר לא מסתובב.

מחזירה משקפיים, מורידה אוזניות

חדר קטן, רצפה אפורה, בטון מלוטש.

נייר מקומט בפינה, צינור מזגן מטפטף, ספל ושאריות של קפה.

 

מגששת דרך, ודלת פלדה.

עננים אפורים

תאורת רחוב קלושה

אוטובוס מחניק.

ולב שמדלג על פעימה.

כי בארץ שלי אין אשרת יציאה, וכניסה.

וכל צעד, יוצר רעידה

ושיווי אין ומשקל, הרבה.

 

וחיוך קטן,

אולי אם אני חושבת אותה

הרי שהיא קיימת.

היכן שהוא

 

 

 

@אילת השחר, לא מצליחה לתייג משוממה

אני רוצה לחזור לעצמי מהר!!!

שונאת אותי כשאני כזאת מגעילה לאנשים. ולא. זה לא קורה לי הרבה. זה כמעט לא קורה לי. אני בן אדם נחמד בדרך כלל. בזמן האחרון זה תופעה שמחריפה וזה לא הגיוני וזה לא צורה וזה לא אמיתי ואין מצב שזה ממשיך.

עושה לי לבכות לחשוב על איך הוא מרגיש עכשיו.

אוף איתי. אולי נחשוב קצת לפני שמדברים? מה הסיפור שהשתלחתי ככה?

נכון שלא הכל בכוונה, אבל זה לא מצדיק. זה עדיין לא אמור לקרות.

לא חלמתי שיום אחד אני אהיה מהטיפוסים הרעים האלה. יצאתי רעה ממש. רעה ממש ממש. מה הסיפור?

זה לא מתאים לי והוא בכלל לא מכיר אותי ככה שעכשיו הוא בטוח שאני כזאת זבל. ובצדק. באמת הייתי זבל. איכס.

אבל מה אני עושה עכשיו? מה אני יכולה לעשות כדי שהוא לא יחשוב אתזה? כדי שהוא יחזור להאמין, אם בכלל פעם הוא האמין, ואם לא אז מעכשיו. אני באמת לא מצליחה לחשוב מה הוא חושב. ומה הוא מרגיש. בא לי לבכות כשאני חושבת על איך שהוא הלך לישון ככה מבואס. ככה איכס. ככה עצוב. ככה פגוע.

בגללי.

ילדת נזק.

אז מה אם הייתי קצת בלחץ? זה סיבה להיות כזאת רעה? אין שום דבר בעולם שמצדיק השתלחות כזאת. זה עושה לי כואב בגרון. לא יודעת מה לעשות עם זה עכשיו. זה מכאיב לי את הלב. אוף. ילדה מטומטמת. 

נכון שבהתחלה הכל היה בהומור, אבל ראיתי שזה מתחיל להיות רציני, ושזה כבר לא לענין, אז למה להמשיך? הייתי צריכה בכלל לא להתחיל עם זה. וזה בעיה כי אני אפילו לא אפגוש אותו כדי לפייס אותו באמת.

ואני סתם ילדה מגעילה.

פפפוו

אז מה אני עושה עכשיו? אין לי מה לעשות, והוא הלך לישון פגוע. זה בעע. זה באמת עושה לי לבכות. מה אני עושה כשיו? מיילא היה לי איך להשיג אותו והיינו מתפייסים עכשיו, אבל אין לי ומאוחר וזהו. אכלתי אותה. אוף. אני חייבת שזה יהיה עכשיו. ממש לא לענין שהוא ילך לישון ככה. זה לא צורה וזה לא. פשוט לא.

אבל אין לי מה לעשות. אני מגיעה בשעות כאל המאוחרות. מה נאי מצפה בכלל. ומחר שוב אותו שעות. לעזאזל. למה נכנסתי לזה בכלל? למה אני בעסק הזה? הייתי אמורה לעזוב מזמן. אני לא נורמלית. איכס.

זה עומד לי בגרון.

אני לא רגילה לפגוע. לא רגילה. יצאתי זבל ברמות שאני לא מכירה בכלל. לא ברור לי מאיפה זה בא לי?! ה ישמור. מה הלאה? אני חייבת אותו דחוף דחוף דחוף. זה לא נשאר ככה. אבל אין לי מה לעשות.

 

לעזאזל.

ומה מחר? אני לא יעמוד בזה. אני יודעת. אני אתחרפן עד שאני אחזור מחר בערב. זה מידי מאוחר ואני יהיה כל היום על קוצים. אוף אוף אוף אוף אוף. ואשכרה אין לי מה לעשות.

אבא. אני חייבת. אולי מחר על הבוקר. אבל אני יוצאת בשבע. רחמים. למה אני עושה כאלו טעויות. למה. למה. למה. אין לזה שום תועלת. מההתחלה הרגתי שזה לא טוב. אז למה עוד ועוד? מה עובר?

 

ואין לי מה לעשות. לעזאזל.

 

מצידי תגיבו