שרשור חדש
...המצפה...
עבר עריכה על ידי המצפה... בתאריך י' בשבט תשע"ט 13:37
עוד יגיע יום וכל חלקי הפאזל יתחברו שוב.

עוד יגיע יום שכל מי שנכווה יראה כמה תועלת הביאה צלקת שנשארה.
עוד יגיע יום שכל מי שבוסס בבוץ המטוייט ירגיש את החסד שבלהיות בהילוכו מעברה.
עוד יגיע יום שכל צליל משכר יוטעם לשומעיו כנגינת כלי מיתר ערב.
עוד יגיע יום שכל מחשבה תשוט מבלי להפוך גלי סער את אדוות
הלב.

עוד יגיע יום,
שידו תיגע.
תקרב בליטה
שערגה
למגרעתה,
ירגיש את הריגשה

ויחבר.

ואז
עטרת צלקת
תפואר,
וזרע יטמן
כי הועבר.
יין עדן
לאוזן ינעם,
והלב-
לתחיה יוקם.

ווווואאאוווהמצפה...אחרונה
חסדי ה'!!!
מקיפים עליי כל היום.

כמה נחת יכולה הודעה אחת לעשות.

אה ...
ושכחתי בכלל שבאתי להתבכיין על מר חידלוני וקושי נשימתי ונשמתי ורצוני לחפש אחר עדר לרעות אותו ...
..עלה קטן
הרגע הזה שאתה קולט שהתמודדת עם הכל לבד. ואתה עדיין לבד.

הרגע הזה שלא בא לך להיות.

הרגע הזה שאין לך בשביל מה להמשיך.
משהו שכתבתי פעם, מקווה שיתן מעט נחמה:/ארצ'יבלד





יש מישהו שמקשיב שם??

מרגיש שמדבר שוב אל ע-צמי
לא סיפרתי מה אני עו-בר לבד,
והמקום ממנו באתי

שואל אם מישהו מאזין לי??

כנראה שמדבר שוב אל ע-צמי,
מרגיש שאני לאט פה משת-גע,
האם אני המשוגע כאן??

אז למה אני מילל, "תמיד לבד עם עצמי 
אין אדם פה איתי"

הדיו לאט אוזל.

אם יש אדם בעולם ש-
מרגיש רק לבד ו-

בודד, שיאמר לי - שאדע שאני לא היחיד.




לפה נכנסתי רק לפרוק עוד קצת כאב!

ולא שיתפתי אף אדם
מה אני לבד עובר.

זרם לי זעם בוורידים ישר ללב

פחמן זורם עם רעל
קולטים

כמעט כתבתי דיס' על מישהי, שאני - אוהב.

קנאתי בכל אחד שלו היד נשאב לעט כמו מגנט,
בעוד שנאבקתי עם עצמי לכתוב כשהכל סביבי בועט.

כולם הצליחו כשאני נכשלתי.

מי שעמד קרוב מדי אלי אני החטפתי,

כתבתי דיס' על עצמי, ואז קלטתי-
תגיד, מה עובר עלייך?? מספיק!
עכשיו הגזמתי.

מזל שאותה לא התחלתי לתקוף, כי היא הייתה אותי גורסת!
הייתי מוצא את עצמי עם מוצץ, בעוד שאותי הייתה לועסת
כמו גת
ילדה מוכשרת.
כמו קת, אם מכוונת.

וזו הייתה תקופה שונה אבל היה לי קצת עזרה,
ואני זוכר ילדה ושמה תמר, ועכשיו כבר לא זוכר תמונה.
לא נמצאת לדבר בלילות, 
וזה קשה לנסות לקוות
מאז שנבלעת כמו אטריה במסננת

מישהו נעשה רכרוכי בלי רצון לנסות.

הספקתי כבר לשכוח, 
מזמן הפסקתי לחכות.
הפקתי רצון לצלוע מאשר להמשיך לזחול על חולות,
מה עדיף? לשאוב דמעות?
או שאולי עדיף לחפור בורות
לא משנה איך אני בוחר להסתכל על זה

נגמר הכח להמשיך לנסות

ואט הגעגוע שכח, ואני לאט פה משתגע, 
עם שירים בלי פאנץ או שורה, אבל כמו פארוק
אני נראה משוגע

שומע הד בתוך הראש, "אתה משקר לעצמך!"

שוקע בעבר שוב פנימה , אהלן אמא 
הביתה אל הלב הקר, נחש מוכר נכרך סביבי בעוצמה,

מתוך הלב יש יבבה זה אני


שואגגג החוצה לעזרה



יש מישהו שמקשיב שם??

מרגיש שמדבר שוב אל ע-צמי
לא סיפרתי מה אני עו-בר לבד,
והמקום ממנו באתי.

שואל אם מישהו מאזין לי??
כנראה שמדבר שוב עם ע-צמי
מרגיש שאני לאט פה משת-גע
תגידו מי המשוגע כאן??



אהוווו אהוווו אהוווו
ססססס

אז למה אני מילל, "תמיד לבד עם עצמי 
אין אדם פה איתי"

הדיו לאט אוזל.

אם יש אדם בעולם ש-
מרגיש רק לבד ו-

בודד שיאמר לי, שאדע שאני לא היחיד.



ארי אתה כבר לא הגבר!
זה כדור גדול לבלוע. (וואלה!!??)

גרבטציה מושך למטה, 
מילל אל תוך הלוע.

בתחתית מלוא כל הארץ פיזיקה

היום תמיד כמו לילה, 
זאב עיוור מילל ברקע
נחש לוחש פותח קרע
שוב צולל למטה-






נמרח לקרקע

וחייב להיות שאני שוב מדבר פה עם הקיר, כי אין אדם פה ברצפה
אני נמצא פה לבדי, שומע הד-

"כנראה שמדבר שוב עם עצמי"

והמחשבות שלי שונאות אותי, רודפות כל לילה הן חונקות אותי, 
או שאולי בכלל מנסות הן רק לזכות בחיים
וזה מדכא אותי במובן שונה מאיך שהרוב חווים את זה,
וזה כן כי אני נואש שאין לי אומץ ואיך לחלוק את זה,
רגל אחד על הברקס, רגל שני על הגז והקלאץ',
בסוף עוצר בצד, תמיד נזרק לבד, אבל שוב פעם רץ,
ואני כל כך חסום מלכתוב, שלמקלדת נמאס כבר למחוק. 
העיפרון לוחש לי "הסוף!
הגענו לברזל לך תפרוש".

וזה לא קשור לאף אחד פה, זה אני! תינוק דומע
מה קורה איתי בשיר הזה-
אני לא יודע, 
געגע

לעזעזל,

נשבע שמשתגע



יש מישהו שמקשיב שם??

מרגיש שמדבר שוב אל עצ-מי
לא סיפרתי מה אני עובר ל-בד,
והמקום ממנו באתי.

שואל אם מישהו מאזין לי??
כנראה שמדבר שוב עם עצ-מי
מרגיש שאני לאט פה משת-גע
תגידו מי המשוגע כאן??


אז למה אני מילל, "תמיד לבד עם עצמי 
אין אדם פה איתי"
הדיו לאט אוזל

אם יש אדם בעולם ש-
מרגיש רק לבד ו-

בודד שיאמר לי, שאדע שאני לא היחיד.


אז הרמתי את עצמי מהרצפה ורק שאגתי

לעזעזל כמעט טבעתי, 
מעל גלי הים כמו פרפר לחוף שחיתי.

אבל הפעם זה שונה כי השתנתי, 

קללות מקיר לקיר קופצים,
אבל שמרתי 2 בכיס אצלי, כי עזבתי כשכעסתי.

יחי ההבדל, יחי האל
ושוב יש לי מה להוכיח להם, מטרה שוב לעצמי,
והפעם זה אני, עם חץ מתוח-
והמטרה בתוך ליבי

שוב חזרתי לתקן אותי, לא חזרתי למשחקים,
מספיק אכזבתי את עצמי,
אז בבקשה קבלו התנצלות שאני מביא פה יחד איתי

מרגיש שוב נורמאלי,
מרגיש שלעצמי אני חזרתי
תנו לי פורמלית להציג מחדש, לאלו שעוד לא מכירים אותי
האני החדש שוקע לישון, והישן שוב צץ,
בלי שניתן להבחין, רק בשינוי שנוסף

בלי סימני עצירה האטה נשימה או פסק זמן -אי פעם
דעיכה או זעם,
גם אם עוד לא מוכן, גם אם עוד לא מובן, גם אם הכל הפוך 
והכל הפוך ומבולבל.

וגם את תרימי ראש, כשאין מי שנמצא ללוות,
תזכרי, בסוף את תמצאי אותו הוא יהיה השמחות
אני יודע איך זה להיות שם כי גם אני עברתי

לא באותה רמה שאת
אבל אם הזדהות מעניק תכוח-
אז הנה קחי, ותנשמי חזק

וגור קטן מרים תראש כשמחפש את הסוף,
משהו אופטימי עוד יבוא
לפחות

מנסה לקוות.


יש מישהו שמקשיב שם??

מרגיש שמדבר שוב אל עצמי
לא סיפרתי מה אני עובר לבד,
והמקום ממנו באתי.

שואל אם מישהו מאזין לי??
כנראה שמדבר שוב עם עצמי
מרגיש שאני לאט פה משתגע
תגידו מי המשוגע כאן??


אהוווו אהוווו אהוווו
אהוווו אהוווו אהוווו


אז למה אני מילל, "תמיד לבד עם עצמי 
אין אדם פה איתי"
חוזר ושוב אומר

אם יש אדם בעולם ש-
מרגיש רק לבד ו-

בודד שיאמר לי, שאדע שאני לא היחיד.

_______...... .. .. . . . . . . . .
תודה. קטע מאוד חזק.עלה קטן
נתן כוחות.
..ארצ'יבלד
בהצלחה לך(:
....פרפר בכלוב

....

 

חשבתי קצת.

 

עלי.

 

תודה.

..ארצ'יבלדאחרונה
כן, כתבתי את זה לפני חצי שנה, אולי פחות.

בכיף.
מתוקים ההורים שלימתגעגעת...

ואיזה חכמים

קלטו הכל

כמה זה מקל

זה היה צריך לקרות מתישהו..יומנים נשרפים

ב"ה. שמחה בשבילך

 

זה כ"כ נותן אוויר ומקל על הכל

 

בהצלחה מותק. חיבוק

כן.. ב"המתגעגעת...אחרונה
תודה נשמה
הזמן מתהמצפה...
עבר עריכה על ידי המצפה... בתאריך י' בשבט תשע"ט 13:39
ואיתו אני.

לשהות במעין בועת קיום מנותקת מהכל.
לפעמים יש בזה משהו אופורי וקסום...
הלוואי וזו היתה אחת ורודה כזו, מהסוג שנראה מבחוץ כמו מסטיק בזוקה מתקתק,
הצרה היא כשהבועה הזו נראית ומרגישה יותר כמו משהו שחטף פצצה מבזוקה...
הכל שטוף דם נפש וזרוע הרס וחורבן אדמתו ומהותו, ואין לאן לברוח
כי זו בועה.

למה אני נכנסת לשם?
למה????

איפה כפתור הריסטארט?
עזבו ריסטארט,
הדיליט.
משהו??
אין?!?!

חייב להיות משהו!!!
איפה השכחה כשהיא יכולה לקבל ברכה?

אה...באירוע...
מוחי.

שתבוא אליי, הדלת פתוחה.
מונית על חשבוני.
רק שתבוא ---

איך לא שמתי לב לזרוע ששלח הוא עצמו ברגעים הקריטיים ההם, בסערתו לא שלט בזרועות שלו ונלחץ הכפתור.

'אהבה'.

וזה ...
אם נלחץ
נתקע.

למהשפיות
נמאס להתחרט על דברים שאני אומרת. למה אכפת לי. ככ לא בא לי ש
בבקשה אל תחשבי את זה
מרגישה קטנה וטיפשה

לא מפיל אותך?
סעמק. אני רוצה לצאת מהמקום הזה
אני לא מחוברת, לא מאופסת
לא רוצה לפגוע בעוד אנשים
ולא רציתי לדעת את זה עליה חבל שעשיתי אחד ועוד אחד בשביל מה

די כבר בא לי שלא יהיה לי אכפת משום דבר
מפחיד ללכת ברחוב. שוליינית

אנשים. אני בין כולם ומי יודע מה יכול לקרות בעוד רגע. 

זה טוב או רע?אודה ה'

הלב שתמיד היה איכפת לו הפסיק לפעול,

דברים שפעם היו מזעזעים אותי היום עוברים

לידי בשקט, לא חושב עליהם בלילה, לא עסוק בהם כל הזמן

 

אבל זה טוב כי ככה יש לי יותר זמן וכוחות להשקיע בעצמי,

יש פחות גורמים חיצוניים שיכולים לטלטל אותי.

וואלה יותר כיף ככה

מחברת דברים חכמים של אמא.מדבר הלב.

להאמין בכל הלב

שגם אם עכשיו, עצוב, מר, וכואב

יבוא עוד יום.

להאמין בכל הנשמה שעל אף מה שקה

זה ישתנה והכל יסתדר.

להאמין שיש מי שדואג שהכל על מקומו יבוא בשלום.

להאמין, שהבוקר יאיר שמיים קודרים

וימחה דמעה חמה, וישלח חיוך יקר.

להאמין.. לא להפסיק.. לקוות שמחר..

שמחר כל השחור יעלם ויהיה רק ורוד ויפה

 

להאמין...

לפקוח עיןהמצפה...
לא לראות כלום.

לעצום.

להבין שבתוך הסערה האפלה הזו אין מה לנסות בכלל...

יש ערפל היום.
ערפל כבד.

...המצפה...
אין לי כח.
אין לי כח למלחמות האלו.
אין לי כח להצלפות האלו בין העיניים, בדיוק באותו שטח מת שמעולם לא ראיתי ממנו, אבל המח הצליח להשלים בדמיונותיו.
שם נצרחו הצריחות הכי מכאיבות, מאיימות לנפץ את הזכוכית העדינה של הנפש שכבר הצטיירו בגופה נחלי סדקים מסועפים כמו הדלתא, או כמו ענפי עץ חשוף, או קרני אייל...

כל מילה סודקת סעיף חדש.
כל מבט מעמיק נדבך בבור הפעור.
כל נחרת בוז חורצת תלם על חומת לב ברזל.
כל קול מחריד.

יש רגעים שהרצון לנצור
מתכסה מאחורי פרגוד,
והשגעון תוקף ובשיא תוקפו
נחשבת לי מחשבה-

די באחת,
וחסל.

אבל דווקא אז ברגע ההוא,
כמו כדורי ברזל עדינים מקישים עליה,
במגע עדין כמעט נוצתי,
משמיעים ממנה את הצליל הענוג ביותר בעולם.

והוא מהדהד---
מחלחל מבעד לסדקים
מתפשט יחד עימם
מגיע לעומק
כמו השורשים.

מתחילים מהתחלה ...
...המצפה...
בכל רגע
נתון הן מקיפות
כמו חלקיקי אוויר
דחוסים,
כמו רסיסי גשם
דומעים.

מילים,
מתוכי
מתוך האדמה
ממעבי יערות אדם המשילים מעליהם
אותן
בתקופת שלכת אנוש.

והן כעלים
רוחפות וסובבות
נוגעות לא נוגעות
ואני ...
מביטה בהן
בוחרת אחרי מי מהן לרדוף
ולמי להניח להנשא ברוח.

אך יש מהן שלא יוותרו
וידקרו בגבי
בעיניי
ויסתבכו בשערות ראשי
ולבבי
יקננו שם
ויצפצפו
ללא הרף.



זה מ ט ו ר ף!!ארצ'יבלד
הפתיחה שלא מספרת מהו אותו דבר.
ואז, מילים


המשילים מעליהם אותן
בתקופת שלכת *אנוש*. זה פשוט טוב


זה ממש ככה בכתיבה! שיש מלא מילים, וחלק בוחרים.
אבל יש חלק שרוצה לצאת.


גב, עיניים, שער, לב. לא הבנתי.
מה שכן, אם מעבירים קו, זה מסביב לשכל.

תודה..המצפה...
נכתב מזוית אחרת מזו שהסתכלת ממנה, אבל גם זה כיוון.
...המצפה...
בא לי שטויות.

אבל אז זה נעצר.
באותו רגע שאני נזכרת ב'חיוכי הדביל' שהיו מרוחים על פנים של אנשים שעשו שטות הרגע,
ואני מסתכלת במראה והמילים מתדברות גם בלי שאצטרך לבטא אותן בשפתיים:
את רוצה להראות דבילית כזו?
את רוצה את המבט הזה בעיניים?
את מוכנה לוותר על אותה החומה הזגוגיתית והדקיקה הזו שאת תמיד מתחבאת מאחריה?
לתת לאנשים לראות את ה'פריקי' שלך?
את המשוגע והמטורף שבך? אפילו לא רק את ה'על סף...'?

לאפשר לאנשים לראות את כל מי שאת?

את רוצה לתת לך להיות את?
הכי את שאת יכולה להיות?
ועדיין להאמין שאת אהובה ומיוחדת בעיניי עצמך?
ולהקשיב לקולות סביבך שעוטפים ובנוכחות שלהם מעידים שאנשים שמחים בך, בנוכחות שלך בחיים שלהם ושאפשרת להם להכנס לשלך?
שמעשה כזה או אחר לא ישנו את מה שהם חושבים, אומרים ומרגישים כלפייך?
כי זו פשוט את?




את רוצה?






להיות פשוט את?



פשוט.
תהיי.











בא לי לעשות שטויות


ארצ'יבלד
הצילו, הקטע הזה בשרשור הזה
אפשר להצטרף?דו סטרי

לשוטט

להשטות.

 

להסתכל במראה

לקרוץ לעצמך.

 

לשאת שלט

שלא אכפת לי 

מה ואיך.

 

במקום שאהיה אנשים

אהיה

אני.

 

ככה, 

עם חיוך דבילי

כזה שבודקים קודם

שהדלת סגורה

ואין איש בסביבה.

 

ולשיר

עם ערבוב של מילים

וצרחות

וצחוק, ובכי.

 

כאילו מוציא לשון

ברור!!המצפה...אחרונה
מוזמנת תמיד.
(רציתי לתייגך שתראי ;)
..ארצ'יבלד
אני עומד להכשל בקורס הזה.
ולא כל כך אכפת לי,
פשוט, אין בשביל מה לעבור😞
יש לי עבודהארצ'יבלד
להגיש עד 00:00
אין סיכוי שאני מגיש
וואי..חן,
בהצלחה!
נשאר עוד 12 דקות ועוד לא התחלתיארצ'יבלד
נראה לי אני עושה מועד ב

אין לי כח>_<
מועד ב' זו לא מילה גסה..חן,
וקורה לפעמים שאין כוח...
בהצלחה!!
תודה.ארצ'יבלדאחרונה
"כי אני לא באמת מבין את הסרטים שאת אוכלת" (נצי נצ)אחרת.
כשתגדלי באמת את לא תשימי לב
את תהיי עסוקה כל כך בליגדול עד שיום אחד תעמדי מול מהראה ותגלי שאת יכולה פתאום להגיע למדף העליון בקלות.

אני רוצה לאהוב
בלב נקי

כמה משפיל יכול להיות גבר כשהוא פונה אלייך, ולמה לעזאזל החיצוניות כל כך מטשטשת את הבפנים?! כמה פעמים אצטרך לדחות בחיוך מנומס אלפי מבטים מילים משפטים ולפעמים גם סתם מקרים? וכמה זה בוער בי. ולמה אני מפחדת?

''בזרימה

מְעַנְיֵן אִם הַזַּחַל יוֹדֵעַ 

שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִהְיוֹת פַּרְפַּר 

מְעַנְיֵן אִם גַּם הוּא מִשְׁתַּגֵּעַ 

בַּלֵּילוֹת כְּשֶׁקָּשֶׁה לוֹ וְקַר 

הוּא זוֹחֵל לְבַדּוֹ עַל הַדֶשֶּא

מְטַפֵס לאִטּוֹ עַל גִּבְעוֹל

וְחוֹשֵׁב לְעַצְמוֹ מָה יִהְיֶה כְּשֶׁ - 

יַהֲפֹךְ לִהְיוֹת זַחַל גָדוֹל?

 

מְעַנְיֵן אִם כְּשֶׁהוּא בּוֹנֶה לעַצְמוֹ פְּקַעַת

הוּא מְדַמְיֵן מָה בַּסּוֹף יִהְיֶה

הַאִם בַּמַּחְשָׁבָה הֲכִי מֻפְרַעַת

הוּא מֵבִין עַד כַּמָּה יִשְׁתָּנֶה?

הוּא עוֹמֵד לַהֲפֹךְ לַדָּבָר הֲכִי יָפֶה

לְרַחֵף בְּעוֹלָמוֹת מֻפְלָאִים

מְעַנְיֵן אִם הַזַחַל יוֹדֵעַ אֶת זֶה 

מְעַנְיֵן אִם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים.

 

 

(מעניין אם הזחל/ ברק פלדמן)

..מתנחלת גאה!
מה אומרים לה.
לא תמיד צריך לומרגלידת לימוןאחרונה


יותר מדי תקלות פרודקשן ביום אחדמשה

אין לי כח !

17 שניםמתגעגעת...

17 שנים של אור

17 שנים של גילוי

17 שנים של הבנות

17 שנים של עמל

17 של ניסיונות

 

 

ויש לי כ"כ הרבה מה להגיד כ"כ הרבה לכתוב. מרגישה את הלב שלי שמת להתפרץ החוצה. אבא תודה.. תודה על זה שאני מורכבת. תודה שאתה מקשה עליי. תודה שנתת לי כ"כ הרבה כח לקום, להבין מה אתה רוצה ממני בסוף. תודה שאתה עוזר לי לעזור לנשמות שבראת. תודה על הכישורים שנתת. תודה אבא על המשפחה היפה שלי. תודה על אבא הצדיק ועל אמא המתוקה. תודה על כל אחד מהאחים הנסיכים שלי שממלאים אותי באור. תודה על החברות המתוקות שסביבי. על המחנכים והמחנכות שלי. תודה עליו אבא..תודה שזימנת לי אותו למרות שמאד מאד כואב וקשה לי עכשיו-תודה שזיכית אותי להיות ראויה לו..

תודה ה' על כל שנייה של שבר. תודה על כל רגע של אור. תודה על ישועות נחמות וניסיונות. תודה גם על זה שאני יודעת שאני לא יודעת כלום.

17 שנים...17 שנים שאני חיה אותך אבא. מתקרבת מתרחקת כועסת לומדת ואוהבת. 

"אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים הוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים"

 

..מתנחלת גאה!אחרונה
זה מדהים
נגעת.
ההרגשה האת אחרי שאת עושה את הדבר הנכוןמתגעגעת...

היא ממלאת ומשמחת

 

 

 

 

 

אז למה עצוב לי ה'? למה ריק לי ככה בפנים? למה אני מרגישה שאני נחנקת ולמה יש לי דמעות עכשיו?

ממ כי זה לא מדויקאוהב אותך ה

לא עזבת משהו רע עזבת באופן חלקי משהו טוב.

 

 

 

 

ניראלי.

נכון..אבל עשיתי מה שאני צריכה לעשותמתגעגעת...

ואני מאמינה  שזה נכון וטוב אבל לא יודעת...קשה מידי.. 

אם זה לא היה קשה,זה היה רעאוהב אותך ה

מבין אותך.

 

זה שזה טוב,לא אומר שזה לא כואב לא מתגעגע.

אבל אפשר להפוך את הבכי הזה למתקן

לחשוב על העתיד על איך יהיה לכם טוב,איך את רוצה שזה יראה וכו.

 

 

פפף ניראלי

אתה לא צריך לפחד ולכתוב ניראלי בסוףמתגעגעת...

ב"ה אתה אומר דברים נכונים

 

 

מממ צודק.. יאללה הזמן יעשה את שלו

ממ אני מפחד שאני אומר דברים לא נכונים או שלא מתאימים לרגעאוהב אותך ה

טוב יופי

 

ברור,זה בכי מתקן בכי מקדם,זה בונה

מטהר

ומותר לבכות

 

 

לא זה בסדר..באמת אשריךמתגעגעת...

ומותר לבכות רק אני חושבת שטיפה הגזמתי.. פסדר ה' יעזור. הוא כבר עוזר.

ממ למה למנוע את זה מעצמך לבנתייםאוהב אותך ה

הכאב הוא מובן.

הוא אמיתי...

וזה ישחרר ניראלי

כי זה מנטרל אותימתגעגעת...אחרונה

זה כבר נהיה לא בריא

פפפדשא סינטטי

שונאת תבנאדם הזה.

 

שונאת

בוא נחליט שדי.שוליינית


כמה זמן לא דברתי איתואוהב אותך ה

יותר נכון לא יצא לדבר,ניראה לי הוא היחיד שיבין היחיד שיכוון

זה שיוכל להחזיר למסלול

לא נאמר שאני לא מכיר,אבל וואלה הרבה פחות

ושנה זה מלא זמן,רק כל אחד בוחר מה לעשות

ושידע שאולי לא דיברנו אבל רק מליראות אותו עושה לי טוב,אני פשוט אוהב אותו.

 

היצור אולי הכי מדהים שראיתי בחיים שלי

ולפחות היה משהוא שזיעזע לו את החיים,

אני צריך משהו שיזעזע שיעיר אותי.

 

 

 

בא לי להתקדם בא לי לחיות בא לי לשמוח בא לי  להיות אני להיות אמיתי

הלוואי.

ומה שהוא אמר אתמול,מה ששניהם אמרו,וואלה חברים הזוים,לטובה כמובן.

איש של רגש,ההיתרון בו זה שהוא יכול לקפוץ מהכי למטה להכי למעלה בשניה

החיסרון שהוא יכול לעשות בידיוק ההפך

ואיזה התבודדות היתה לי כבר שנה שלא דיברתי

מדהים,אבל הכלי לא היה טוב אבל התוך תיקן הכל.

צריך לנוע.

ובזמן האחרון אני חושב לי קצת יותר,מבין שחייבים לזוז

אבל איך?

 

 

אז תדע אני אוהב אותך,

וכבר פחות מתגעגע,אבל גם הפוך הכי מתגעגע.מבין את ההשלכות של זה את הרע את הטוב

את התמימות שהיתה שם

צריך להבין איפה אנחנו ואז להתחיל לזוז

וכמובן לא בחושך ובקופסא

ליפרוץ גבולות ולחיות,לרוץ לחייך לשמוח בכיף.

 

 

הלוואי.

...צמאה לך נפשי!

רגע אנחנו עושים את הדברים האלה בשבילך נכון?

בשביל שאנחנו נדע מה אתה רוצה ממנו..

בשביל שבעז"ה נגיע לתיקון והאמת תצא ותתפשט 

בדרך לגאולה (ככה לפחות אני מקוה)

אז אפשר אולי בבקשה שהדברים האלה לא ישגעו לי את השכל?

אפשר קצת עזרה עם זה?

שיבוא קצת יותר בקלות?

אפשר שאני יצליח לעשות גם וגם?

אם לא, אני ישמח שפשוט אני ידע את זה איכשהו..החוסר וודאות הזה משגע! 

זה גדול עלי גם ככה, אני חסרת תמיכה גם ככה אז יעזור לי מאוד לדעת שאני עושה את הדבר הנכון.

ואח"כ אומרים שאין לי פניות נפשית.

 

...צמאה לך נפשי!אחרונה

מזל שיש אותה.

היא עושה לי קצת מצפונים.

מתלכלכת במכחולמסנדלת בכחול

ודוממת בחול

שמחה ומאושרת

כועסת ונוקמת

 

מסנדלת.

נושמת בכחולמסנדלת בכחולאחרונה

ועפה כחול

יורדת לתהומות

ומדלגת בגדרות

צונחת באוויר

ומרגישה מין ריר

 

 

יושבת.

שותקת.

נודמת.

סולדת.